יום ב' דר"ה רצ"ג.

תסובכן ⁶³ יתקדש שמך הוי' אלקינו על ישראל עמך ועל ירושלים עירך וגו'⁶⁴, ואי' בכתהאריז"ל⁶⁵ דשמך הוא בחי' שמו הגדול, וצ"ל מהו תוכן ענין בקשה זו בכלל ומה ענינם בר"ה ויוהכ"פ בפרט, דאז דוקא מבקשים בקשה זו, דהלא בכ"י אנו משבחי' אותו ית' וקרבתנו מלכנו לשמך הגדול⁶⁶ שהו"ע הקירוב הכללי שהי' בעת מ"ת, דכאשר הוציאנו ממצרים שהם המיצרים וגבולים של ענינים גשמים והעמדנו במעמד הר סיני, דאז קרבנו לשמו הגדול ית' שהו"ע הנתינת כח ועוז דע"י קיום התומ"צ יעשו נש"י את העוה"ז כלי לאלקות ודירה לו ית', ומהו"ע הבקשה שיתקדש שמך הגדול על ישראל הלא כבר קרבנו במעמד ה"ס ונתינת התורה, ומפני מה אומר ה"א ואינו אומר שמך הגדול, וביותר יפלא דבר"ה ויוהכ"פ אחרי אמרו כי הוא לבד"ו מרום וקדוש|64, דלבד"ו בגימ' מ"ב כידוע ליודעי כוונת התפלה עפ"י כתהאריז"ל|65 הנה אז דוקא הנה הבקשה הראשונה ובכן יתקדש שמך ה"א על ישראל עמך תחלה ואח"כ על ירושלים וכו'.

התחלה. יקשה אומרו שמך ה"א שהו"ע שמך הגדול, והלא כבר קרבנו לשמו הגדול, ולמה מפרט הוי' אלקינו, ומהו תוכן הבקשה כי יתקדש שמך ה"א על ישראל תחלה ואח"כ על ירושלים וכו'.

ולהבין כ"ז ילהק"ת משנת"ל דסוף מעשה דוקא הוא מה שעלה במח' תחלה וכל ענין אצילותם של הפרצופים והתהוותם של כל העולמות שלמעלה מעשי' הוא בכדי שיהי' התהוות עולם התחתון כפי שעלה ברצונו ית', להיות שבעוה"ז התחתון נשלם כללות הכוונה העליונה בענין הבריאה.

ו) ובזה יובן מה שמצינו אשר דוד המלך ע"ה משבח את הקב"ה בדברים גשמים דוקא שהוא ית' זן ומפרנס לכל חי, וטוב הוי' לכל ורחמיו על כל מעשיו⁶⁷, תסאואשר עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם בעתו⁶⁸, והשבח הנפלא בבריאת עולם הגשמי באמרו הוי' אלקי גדלת מאד⁶⁹, ואי' במדרש תנחומא (פ' חיי⁷⁰) דרש ר' אלעזר גדול היית עד שלא בראת עולמך, ומאימת⁷¹ נתגדלת משבראת עולמך. דמבריאת העולם והשגחה פרטית נראה גדול הוי'⁷², הרים הגבוהים ליעלים סלעים מחסה לשפנים⁷³, שבזה והדומה לזה רואים השגחה פרטית שהבורא ב"ה מכין לכאו"א מזונו ומחסהו, מה רבו מעשיך הוי'⁷⁴ בריבוי הנבראים⁷⁵ עד אין שיעור שהם חלוקים בטבעם וענינם, וכאמרז"ל (חולין דקכ"ז ע"א) שהי' ר' עקיבא אומר יש לך בריות גדולות בים ויש לך בריות גדולות ביבשה, שבים אילמלי עולות ביבשה מיד מתות, שביבשה אילמלי יורדות לים מיד מתות, יש לך בריות גדולות באור ויש לך בריות גדולות באויר, שבאור אילמלי עולות לאויר מיד מתות, שבאויר אילמלי יורדות לאור מיד מתות, הרי דלכל אחד מן הנבראים הרי חיותו כטבעו דוקא, והבורא ב"ה מסדרם כפי טבע בריאותם וכולם בחכמה עשית|74, דכל השבחים הללו הוא רק בדברים הגשמים, וטעם הדבר הוא דבאמת הנה התהוות הנבראים יש מאין הוא יותר נעלה במדריגת גדולת א"ס ב"ה ממה שנאצלו הנאצלי' מא"ס ב"ה⁷⁶, והענין הוא דהנה ידוע ההפרש בין השתל' עו"ע לבריאה יש מאין, דהשתל' עו"ע הוא שהעלול הי' כבר כלול בעילתו ואינו דבר חדש בעיקרו כלל אלא שיוצא מההעלם אל הגילוי, והגם דבעו"ע הרי יש בכמה אופנים וכמה ענינים⁷⁷, כמו העו"ע שבשכל ומדות, דשכל עילה ומדות עלולים, והעו"ע שבכל אחד מהם בענינו כמו העו"ע שבשכל עצמו, וכן במדות והעו"ע דמח' ודבור, והנה שכל ומדות עם היותם גם באופן ודרך עו"ע אבל בעצם מהותם ה"ה שני סוגים רחוקים זמ"ז, ואינו דומה העלול דמדות כמו שהם כלולים בהעילה דשכל לכמו העלול דשכל כמו שהוא כלול בעילתו, ועם היות דשניהם הרי העלול כלול בעילתו, ויוצאים מן ההעלם אל הגילוי, אבל עם זה ה"ה חלוקים בזה שבשכל ומדות הרי יציאת וגילוי העלול דמדות אין זה כיציאת הפרט מן הכלל, ובהעו"ע דשכל עצמו, ולפעמים גם במחו"ד הנה התגלות ויציאת העלול הוא כפרט היוצא מן הכלל, ואחר כ"ז הנה בכל אופן ודרך יציאת והתגלות העלול מן העילה הרי אין בזה שום התחדשות גמורה בעיקרה שהרי הגילוי במהותו הי' כלול תחלה בהעלם בהעילה, ורק בהיותו כלול בעילתו הוא נעלה יותר וכמו מדות הכלולי' בשכל תסבהם נעלים יותר מכמו המדות שבלב, דבמדות שבלב הנה תכלית העילוי הוא ההתרגשות מזה שלו טוב הדבר או שהוא דבר המזיק לו, והיינו דכל עילוי הרגשתו בהטוב והלא טוב אינו אלא רק בהנוגע לו לעצמו, ולזאת הנה גודל ההתרגשות הוא כפי מדת היוקר שהוא יקר בעיני עצמו, וכמו שנראה במוחש דיש הפרש בטבעי בנ"א בענין היוקר של עצמו, דישנם כאלו שהם יקרים בעיני עצמם וכל ענין הנוגע להם הוא בהתפעלות גדולה, וישנם כאלו שאינם יקרים בעיני עצמם כ"כ, וגם בדבר הנוגע להם ביותר ג"כ אינם מתפעלים כ"כ, א"כ כללות גודל ההתרגשות הוא רק מפני היוקר בעיני עצמו, ובמדות שבשכל הרי ההתרגשות הוא מהטוב והלא טוב של הדבר בעצמו, והיינו דכל הרגשתו הוא בהטוב והעילוי של הדבר בעצמו, היינו ההרגש ביוקר הדבר מצד עצמו. דזהו אחד מהענינים שבהפרש בין השכל ומדות, דבמדות הוא רק הרגש עצמו, ואָס ער הערט נאָר זיך, ובשכל הוא הרגש הדבר עצמו, ואָס ער הערט די זאַך אַליין. אמנם במהות עצם הענין הרי אין שום התחדשות כלל כי כללות הסוג דמדות שהם התפעלות והתרגשות הוא בשוה במדות שבשכל למדות שבלב, ואין זה אלא שהעלול בהתגלותו הוא יורד ונשפל מגבוה לנמוך להיות מציאות לעצמו, אבל לא שינוי במהותו, כי הכל אינו אלא אותה העצמות שהי' בהעלם וירד ונתגלה מן ההעלם אל הגילוי, משא"כ בהתהוות יש מאין דמע"ב ע"י הע"מ הוא התחדשות גמורה וכמ"ש⁷⁸ בראשית ברא אלקים וגו' דבריאה מורה על דבר שלא הי' תחלה⁷⁹ ואופן בריאתו הוא דבר מלא דבר⁸⁰, דמהות הנברא לא הי' כלל בהעלם במקורו באצי' המהווה אותו מאין ליש וה"ז התחדשות גמורה.

קיצור. יבאר מה שדהע"ה משבח את הקב"ה בבריאת דברים גשמים ובהשגחה פרטית, כי בזה נראה גדלות הוי' יותר מכמו באצילות הנאצלים, ויקדים הפרש השתל' עו"ע א) שכל ומדות, ב) בשכל גופא, ג) במח' ודיבור, כיציאת הפרט מן הכלל, לו טוב, טוב בעצם, ובכל אופן הוא רק גילוי ההעלם, בבריאת יש מאין הוא התחדשות גמורה.

ענינים. יז מהנברא נראה גדולת ה' יותר מכמו מהנאצל. יח עו"ע, א) שכל ומדות, ב) בשכל עצמו, ג) מח' ודיבור.

ז) אמנם ⁸¹ לכאורה יש מקום לומר דגם בההתהוות דבריאה יש מאין הי' תחלה מהות הנברא בהעלם במקורו⁸², דהנה כתי'⁸³ כי אל דעות הוי' וגו' שיש תסגב' דעות⁸⁴ ד"ת וד"ע⁸⁵, ד"ת שלמטה יש ולמעלה אין, וד"ע למעלה יש ולמטה אין. ד"ת הוא דעת הנבראים, שהנבראים מרגישים עצמם ליש ומציאות דבר, ועם זה מבינים וגם יודעים זאת בהרגשתם דכל חיותם אינם מעצמותם, והיינו דלבד זאת שמבינים ומשיגים בהרגש מוחשי דאין הנברא עושה ובורא את עצמו⁸⁶, הנה עוד זאת מרגישים הנבראים ויודעים במוחש שיש בהם חיות המחי' אותם והוא הכח האלקי השופע בהם להוותם ולהחיותם, אמנם כח זה הוא בלתי מושג אל הנבראים, והנבראים הנה את זה שאינו מושג להם עצם ומהות הדבר קוראים אותו בשם אין שהוא כאלו אינו, והיינו דגם בדבר שהנבראים יודעים היותו ע"י פעולתו במוחש, אבל אינם משיגים עצמותו ואינם יכולים לתפוס במהותו הרוחני קוראים אותו בשם אין שאינו מושג, וד"ע הוא הדיעה העליונה שהיא הדיעה האמיתית דלמעלה יש שהוא יש האמיתי ולמטה אין דבאמת קמי' ית' כולא כלא חשיבי⁸⁷. ולפ"ז הנה הנברא הרי המציאות דבר והיש שלו הוא אין וכלא ממש, והכח השופע הוא אמיתת היש, א"כ הרי מהות היש של הנברא שנק' אין לגבי היש האמיתי הי' כלול תחלה בהעלם באמיתת היש, כמו כל אין שהוא כלול במקורו שהוא היש האמיתי שלו, וכמו עד"מ באור וזיו השמש המאיר לארץ ולדרים עלי' הרי ישנו הזיו כמו שהוא בגוף כדור השמש, ובהגילוי הרי אין בו שום התחדשות בעצם מהותו רק מה שבא מההעלם אל הגילוי בלבד, א"כ גם בנבראים יובן שהוא כן דמאחר שהנבראי' נקראים אין לגבי מקורם היש האמיתי, א"כ הרי גם בענין הבריאה יש מקום בשכל לומר דמהות הנבראים הי' כלול בהעלם במקורו. ויש סעד לזה בכתהאריז"ל מהא דאי' בע"ח⁸⁸ דכמו שיש דצח"מ בגשמיות, כמו"כ יש כל מיני דצח"מ באצי', ומל' דאצי' נקראת בכל השמות דצ"ח, דנקראת בשם סלע ואבן ולפעמים בשם עפר, וכן נקראת שושנה, כמ"ש⁸⁹ כשושנה בין החוחים וכתי'⁹⁰ כתפוח בעצי היער, דהנה דצ"ח דאצי' ענינו ידוע שהוא עד"מ האדם כשיצייר בשכלו ובמחשבתו באיזה דומם או צומח, הנה ציור אותו הדבר הוא במחשבתו הרוחניות כפי תמונתו הגשמית של הדבר ההוא שחושב בה, והתמונה ההיא שבמחשבתו ה"ה מצויירה בכל הקיפה ושטחה במדת ארכה רחבה ועבי', וכפי אופן הרצון שבלבבו באיזה דבר לחשוב אם בתפוח או בסלע אם בחי או מדבר הכל בשוה בלי הבדל כלל, מבלי אשר יסתר ציור אחד לזולתו, דבגשמיות הרי כל השטח של אורך רוחב וגובה של הנברא הוא ממולא כולו באופן כזה שבמקום ההוא אין מקום פנוי לנברא זולתו, משא"כ בציורי הנבראים כמו שהם עולים במחשבתו להרהר בהם עם היות שהם מצטיירים בכל פרטי עניניהם ושטחם, מ"מ אינם תופסים מקום כלל, ואינם סותרי' זל"ז כלל, אשר כמו"כ הוא גם באצי', תסדדאצי' הוא הממוצע בין אוא"ס המאציל ב"ה אל הנבראים⁹¹, דהגם דעיקר הבריאה והתהוותה⁹² הוא מפני שעלה ברצונו ית', מ"מ הנה ההתהוות בפועל הוא ע"י הממוצע דעולם האצי', והמשל בזה מאדם הבונה בית, הרי בנין זה באופני חדריו ארכם רחבם וגבהם הוא כפי חיוב שכלו ומדותיו, ואז דוקא הוא מתענג בהבנין ההוא, ועם היות דזה מה ששכלו ומדותיו מחייבים בהבנין ההוא הנה זה גופא תלוי בהרצון דאיך שעלה ברצונו בכללות הבנין ההוא כן יהי' חיוב והטיית שכלו ומדותיו, מ"מ הנה הבנין בפועל הוא ע"י הממוצע דשכל ומדות דוקא.

קיצור. יבאר דלכאו' גם בהתהוות היש, מהות הנברא הי' כלול במקורו, ויקדים כי ד"ת המטה יש, ומקורו אינו משיג וקוראו אין, ד"ע למעלה יש האמיתי, והמטה אין דכולא קמי' כל"ח, מציאות הנברא אין, וכח האלקי השופע בו יש, א"כ הרי מהותו של הנברא הי' כלול תחלה במקורו יש האמיתי, כזיו השמש המאיר שהי' כלול בהשמש, ויביא ראי' מדצ"ח דאצי' דמל' נקראת בשמות דצ"ח, ומשל ממחשבת אדם בציורי הגשמים, אצי' ממוצע.

ענינים. יט הנברא מציאותו אין, וכח השופע בו יש. כ משל על דצ"ח דאצי'.

ח) והדוגמא מזה יובן למעלה⁹³ דעם היות דכללות ענין הבריאה וההתהוות הוא לפי שכך עלה ברצונו ית', מ"מ הנה ההתהוות בפועל הוא ע"י הממוצע דאצי' וכמ"ש|74 כולם בחכמה עשית מלאה הארץ קניניך, ואי' בזהר⁹⁴ כולם בחכמה עשית בבינה שהם בחי' חו"ב דאצי' וכמ"ש⁹⁵ ויאמר אלקים ואי' בזהר⁹⁶ אבא אמר לאימא, וכתיב⁹⁷ ששת ימים עשה שהם הששה מדות דאצי'⁹⁸, ואמרז"ל⁹⁹ בעשרה דברים ברא הקב"ה את עולמו שהם הע"ס דבריאה¹⁰⁰, ובכללות הו"ע השפלת וירידת בחי' המוחין ומדות במע"ב דבריאת עולמות בי"ע, דכ"ז הוא מפני שכך עלה ברצונו ית', אבל ההתהוות בפועל הוא ע"י הממוצע דאצי', וזהו מלאה הארץ קניניך כידוע¹⁰¹ בכוונת הד' ברוכים, ברוך עושך, ברוך יוצרך, ברוך בוראך, ברוך קונך¹⁰², שהם נגד ד' עולמות אבי"ע, וברוך קונך הוא נגד עולם האצי', כי כל הקנינים שלמטה הוא ע"י הממוצע דאצי' והיינו דכללות ע"ס דאצי' הם גילוי' מעצמותו ית' בכדי להיות תסההבריאה דעולמות בי"ע בכלל ועוה"ז התחתון בפרט כפי שעלה ברצונו ית', ולכן¹⁰³ הנה אצי' בכלל נק' רצון המאציל ב"ה להשפיע מן העצמות, וכמו עד"מ באדם למטה הרי הרצון שבלבבו מטה שכלו ומדותיו לאופנים פרטים בשינויים רבים, והיינו דהנפש הוא אחת, ושכל ומדות שהם כחות הנפש המתפשטים מעצם הנפש בגילוי מן ההעלם, הנה בהם יש שינויים לפעמים כך ולפעמים כך דהכל הוא כפי הרצון הנפש בלב, להבדיל הבדלות אין קץ יובן דכמו"כ בחי' עצמות א"ס ב"ה הוא בחי' אחדות פשוטה, והאורות הנאצלים מן ההעלם לגילוי בבחי' חו"ב ומדות דאצי' הוא רק בחי' הגילוי אור מן ההעלם לפי רצון המאציל ב"ה, והנה זה מה שבא מן השכל ומדות דאצי' לאיזה ענין פרטי דדצח"מ דאצי', הנה זהו היו"ד מאמרות דאצי' כמו מאמר יהי רקיע¹⁰⁴ ומאמר תדשא הארץ¹⁰⁵ וכן כולם, והיינו דאותיות דאצי' שציירו הדצ"ח הוא הכח אלקי השופע ומהווה מאין ליש ממש הרקיע הגשמי ממאמר יהי רקיע שבמח' ודיבור, וזהו מה שבחי' מל' דאצי' נק' בשמות דצ"ח סלע עפר ושושנה והדומה, היינו כאשר האותיות שנצטיירו ברצון המאציל ב"ה מתגלים בבחי' החכ' ומדות דאצי' ובאים להיות כח אלקי להוות מאין ליש בחי' הדצ"ח דבי"ע בפועל, אז הנה הכח האלקי הזה יקרא בשם הנברא שמהווה אותו, והיינו דקריאת שמו הוא ע"ש השפעתו מה שמהווה ומחי' את הנברא ההוא, אבל הוא בעצמו בעצם מהותו הוא כדוגמת האבן או התפוח וכו' שבמחשבת האדם, והיינו דכל מיני דצ"ח דאצי' נקראים בשמותיהם ע"ש השפעתם למטה, אשר לפי"ז הרי בחי' דצ"ח דמל' דאצי' הוא המהווה את הדצ"ח דבי"ע ממש, והיינו דאין זה מה שדצ"ח דאצי' יש לו קירוב לדצ"ח דבי"ע בלבד, כ"א אשר דצ"ח דבי"ע הי' כלול תחלה בהאותיות דמדות וחו"ב דאצי' ויצא מההעלם אל הגילוי להוות בפועל, א"כ הרי כללות הבריאה אין זה התחדשות גמורה. אמנם אחרי¹⁰⁶ העיון היטיב יובן, דהתהוות הגשמי מן הרוחני אין לך בריאה יש מאין גדול מזה¹⁰⁷, ובהבריאה יש מאין לא הי' מהות היש כלל תחלה בהעלם במקורו באצי', שהרי אין ערוך והשתוות כלל בין גשמיות הנברא וכמו"כ הכח האלקי המהווה אותו לגבי בחי' האותיות שנקרא בהם הנברא ההוא באצי', דהאותיות דאצי' האלקית הם נעלים ונפלאים כ"כ עד שאינו שייך כלל לומר שהי' אפילו דוגמתו של הנברא תחלה בבחי' אצי' דהנה זה מה שארז"ל¹⁰⁸ אין לך עשב למטה שאין לו מזל למעלה המכה בו ואומר לו גדל, דכל מה שישנו בהצומח שלמטה הן בטעמו במתיקות וחמיצות והן במראהו באודם ולובן וריחו הכל כאשר לכל ישנו במזלו הרוחני, וגבוה מעל גבוה שומר¹⁰⁹ תסועד שרש שרשו באצי' העליון, האמת הוא כן, אבל בכל מדרי' ומדרי' הוא עילוי והפלאה מכמו שהוא בהתחתון, להיות דכל מדריגה ומדריגה הנה ההתהוות הוא בדרך ריחוק הערך עד כי שרשו באצי' הוא העריבות ומתיקות אלקי, והוא נועם הוי' המתגלה לצדיקים בהשגתם באלקות, ורק שבריבוי מיני השתל' בנתיבות נסתרים ובארחות פלאים מתמים דעות¹¹⁰, מפליא לעשות, שמזה הוא שנמצא המתיקות והטעם בהפרי הגשמית, א"כ ה"ז התהוות חדשה.

קיצור. יבאר דכללות הבריאה לפי שעלה ברצונו ית', אבל ההתהוות בפועל הוא ע"י ע"ס דאצי', כולם בחכ' עשית בבינה מלאה הארץ קנינך, ברוך קונך אצי', אצי' רצון המאציל להשפיע, ע"י הע"ס, מל' דאצי' נקראת בכל שמות דצ"ח ע"ש ההשפעה, ובעצמם כמו מחשבת אדם בציורי הגשמים, א"כ הבריאה אינה התחדשות, ויבאר כי האותיות של דצ"ח דאצי' נפלאים מערך הנבראי', והבריאה התחדשות גמורה.

ענינים. כא אצי' רצון המאציל להשפיע. כב שמות דצ"ח באצי' ע"ש ההשפעה.

ט) אמנם ¹¹¹ לפ"ז דהתהוות הנבראים הוא התחדשות גמורה, א"כ מהו"ע הדצח"מ דאצי' וכנ"ל דמל' דאצי' נקראת בכל השמות דצ"ח, מאחר שאין שם בחי' דצ"ח הנברא כלל, ולאידך גיסא הרי אצי' הוא ממוצע בין א"ס המאציל ב"ה אל הנבראים, והממוצע הנה כשם שהוא כולל מדרי' התחתונה שבעליון ה"ה כולל גם מדרי' העליונה שבהתחתון, ואיך הוא שני הענינים יחד. אך הענין יובן בהקדם¹¹² מ"ש בע"ח שער אבי"ע¹¹³, דאוא"ס מאיר בכתר וחכ' בקירוב מקום, ובבינה בריחוק מקום, ובז"א דרך חלון ובמל' דרך נקב וכל זה בלי מסך, אבל לבי"ע הוא דרך מסך, ואור האצי' הכה בהמסך ההוא ועל ידי זה נתנוצצו מהם יו"ד אורות ועברו דרך המסך ונעשו י"ס דבריאה מהתנוצצות הי"ס דאצי' שעל המסך. והיינו שביאר בזה דעם היות דגם באצי' יש חלוקי מדריגות באופן הגילוי דאוא"ס דבספי' החכ' הוא בבחי' קירוב ובספי' הבינה הוא בבחי' ריחוק וכו' ומ"מ הנה בכל מדרי' ומדרי' האור עצמי מאיר בגילוי בלי שום מסך כלל, אמנם מאצי' לבי"ע הנה כללות הגילוי הוא ע"י מסך, ועם היות שהאור המאיר בבריאה הוא ע"י המסך מ"מ הנה הי"ס דבריאה הם מההתנוצצות של הי"ס דאצי' כמו שהם לפני המסך באצי' עצמו, ורק שאופן המצאם בבריאה הוא ע"י מסך דוקא. והענין הוא|81 דהנה ידוע דאצי' נק' אדם|101, דפי' אדם אדמה לעליון¹¹⁴ בחי' אוא"ס שלמעלה מאצי', דע"ס דאצי' נמשכים מאוא"ס בבחי' גילוי

מההעלם¹¹⁵ תסזולא נשתנו ממהותם, וזהו אצי' ל' ויאצל מן הרוח¹¹⁶ שהו"ע הפרשת הארה מא"ס. וע"ד קירוב הרוח ששרה על הזקנים לרוחו של משה, דכתיב¹¹⁷ וירדתי ודברתי עמך שם ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם וגו', ופי' רבינו נ"ע¹¹⁸, אוריד ואמשיך בחינה שלך שתהא למטה ממדריגתך, הרי שהרוח ששרה על הזקנים הי' בקירוב הערך ומהות לרוחו של משה, רק שהובדל והופרש חלק קטן מגדול, דזהו"ע האצילות שהוא הפרשה והאצלה, ולכן הנה הע"ס דאצי' הרי א"ז התחדשות לפי שכבר היו במקורם ויצאו מן ההעלם אל הגילוי. והגם דבאצי' הם ע"ס חב"ד חג"ת נהי"מ, וכמאמר¹¹⁹ אנת הוא דאפיקת עשר תיקונין וקרינן להון עשר ספירן, ובאוא"ס שלפני האצי' אינו שייך ענין הספירות כמו שהם באצי' וכמאמר|119 אנת הוא חד ולא בחושבן, משא"כ באצי' שהם ע"ס. אך הענין¹²⁰ דהנה ידוע דספירות דאצי' הנה לא כמו שנראה לכאורה בספרי הקבלה¹²¹ דהב' מדרי' ובחינות אור וכלי, הנה האור הוא אור החכ' ואור החסד, והכלי הוא כלי החכ' וכלי החסד, וההפרש בין אור לכלי הוא רק בזה מה שהאור הוא אמיתיות מהות החכ' והחסד וכן כולם, והכלי הוא הגבלת האור להשפיע למטה, וא"כ גם האור עצמו הוא חכמה וחסד, אין הענין כן, דהנה אי' בס"י¹²² ע"ס בלי מה מדתן עשר שאין להם סוף, הרי מבאר בע"ס ד' ענינים הא' שהן ספירות במספר מדוייק כמאמר¹²³ עשר ולא תשע, עשר ולא אחד עשר, הב' שהם בלתי מציאות שזהו בלי מה היינו בלי מהות ומציאות, הג' מדתן עשר היינו דלבד זאת שהם מוגבלים במספר עשר הנה עוד זאת כי מדתן עשר, הד' עם היות שהע"ס הם מדוייקים במספר ומדה עם זה הרי אין להם סוף שהם בלי גבול, דכללות ד' ענינים אלו מספר ובלי מה מדה ובלי גבול הם דבר והיפוכו, ולפי הנראה בהשקפה ראשונה בספרי הקבלה|121 דההפרש בין אור וכלי הוא רק בזה מה שהאור הוא אמיתיות מהות הספירה והכלי הוא הגבלתה, א"כ גם האור עצמו הוא מהות חכ' דוקא או חסד דוקא, א"כ איך הוא בלי מה, הרי הוא כבר ח"ו הצטייר במהות חכ' וחסד, ואם נאמר בהם היינו בהאורות שהם מציאות דבר מה אז הנה הרי לא לבד שמספרן עשר אלא גם דמדתן הוא עשר, והרי הא"ס ב"ה המאצילן הוא חד ולא בחושבן, וידוע¹²⁴ דהאור הוא מעין המאור, וכשהמאור ית' חד איך יהיו הם עשר. אלא הענין הוא דזה מה שנק' חכ' וחסד זהו תסחבחי' הכלי שהיא בחי' מהות חכ' וחסד ממש, משא"כ האור הוא אור פשוט שאינו נופל בו השם חכ' וחסד או איזה שם שיהי' כ"א הוא גילוי מהמאציל העליון ב"ה להוות ולהחיות הספירות דבחי' חכ' וחסד וכו', ולפי"ז יובן גם בענין הכלי דאין הפירוש דכבר ישנה במציאות, והכלי הוא רק הגבלת מציאותה בלבד, והיינו דכאשר נאמר שהאור הוא אמיתיות מהות החכ' וחסד א"כ הרי הכלי הוא רק הגבלת מציאותה ואופן השפעתה למטה, אבל כאשר אמיתיות הענין דאור הוא גילוי המאציל להוות ולהחיות בחי' חכ' וחסד אז יובן דגופה של מציאות החכ' היא כלי והיא עצמה בחי' הגבלת האור שלה הנשפע מהמאציל ב"ה.

קיצור. יקשה אם הבריאה התחדשות גמורה, מהו"ע דצ"ח דאצי', ומהו הממוצע דאצי', ויקדים ל' הע"ח אוא"ס מאיר בכתר וחכ' בקירוב מקום וכו', דבאצי' יש ג"כ חילוקים אבל שלא ע"י מסך, ומאצי' לבי"ע ע"י מסך, ומ"מ הע"ס דבריא' הם מהי' אורות דאצי' שהתנוצצו ע"י ההכאה בהמסך, ויסביר דאצי' נק' אדם, אדמה לעליון, האצלה והפרשה, ומבאר ל' הס"י בענין הע"ס, א) מספר, ב) בלי מה, ג) מדה, ד) אין להם סוף, האורות גלוים פשוטי' וההתחלקות בהכלים.

ענינים. כג אצי' אדם אדמה לעליון. כד ע"ס, א) מספר, ב) בלי מה, ג) מדה, ד) בלי גבול.

י) וזהו איהו וחיוהי חד|46, איהו הוא בחי' א"ס עצמות המאציל ב"ה, וחיוהי הוא בחי' התפשטות הארתו באצי' הכל חד ממש דגם שנתלבש בהכלים אין זה שינוי ח"ו בהאור שלא נשתנה ממהותו. ויובן זה עד"מ אור וחיות הנפש באברי וכלי הגוף שמצד מזיגת והרכבת אברי הגוף מד"י¹²⁵ גשמים כחומר כלי המוח וכלי העין, נראה האור וחיות הנפש הרוחני בחיי בשרי וגשמי כפי תואר מזיגת הכלי דחומר המוח וחומר העין, אבל אין זה שינוי בעצם מהות החיות הרוחני. ומובן דאין המשל דומה כלל אל הנמשל בכללותו, דאור וחיות הנפש המתלבש באברי הגוף כבר הוא חיות פרטי מצוייר באברי הנפש דשכל ראי' שמיעה כמו שהן מהותן ועצמותן בנפש הרוחני, משא"כ בהנמשל שהוא התפשטות הארת אור פשוט בתכלית הפשיטות, א"כ הרי ענינו של אור וחיות הנפש בהתלבשותו באברי הגוף אינו משל רק בפרט זה, דבזה שע"י מזיגת והרכבת אברי הגוף מד"י גשמים דבהם ועל ידם נראה חיות הנפש הרוחני גם בחיי בשרי וגשמי, הנה בזה לא נשתנה החיות הרוחני בעצם מהותו כלל, ואין זה אלא כמים שהם במראה לבן ומשתנים לפי גוון הכלי שנותנים בו¹²⁶, הרי אין שום שינוי בהמים עצמן והוא רק מה שנראים במראה זה של הכלי אם אדומה או ירוקה או איזה גוון שיהי', או כמו אור השמש המאיר דרך חלון ונקב שאין זה שינוי במהות עצם האור, וכן הוא מה שהאורות כמו שהם בהכלים דאז הנה הם בבחי' חכ' וחסד כו', הרי אין זה שינוי ח"ו בהאור, דהאור הוא מעין המאור שהוא בחי' אוא"ס תסטהמאציל שלפני האצי', ומ"מ הרי האור דאצי' אינו כמו האור שלפני אצי' ממש שהרי גם בין כתר לחכ' יש ג"כ פרסא, ורק דפרסא זו אינו מסך מעלים, אלא אדרבא בו ועל ידו יוכל להאיר בחי' האור שלפני האצי' בהכלים דאצי', ועד"מ ההבטה בהשמש ע"י אספקלריא המאירה שלא נשתנה עצם האור ממהותו, רק בלי כלי הבטה א"א לראות בהשמש וע"י הכלי יכולים לראותה, כמו"כ יובן בענין הפרסא שבין כתר לחכ' שהאור מתצמצם מתעלם ומתגשם קצת, אבל לא שנשתנה ממהותו, דהנה הפרסא שבין כתר לחכ' הוא מבחי' הכתר עצמו, וידוע¹²⁷ דבפרצופי עתיק ואריך שהם ב' מדריגות שבכתר הנה שם הם בחי' אותיות החקיקה והו"ע מ"ש בזהר¹²⁸ בריש הורמנותא דמלכא גליף גליפו בטה"ע, וענין אותיות החקיקה הוא שהאותיות אינם דבר נפרד מעצם הדבר כ"א שהאותיות מני' ובי' ואינם דבר נוסף רק שבמקום החקיקה משחיר קצת שאינו בהיר כ"כ, אבל אינם דבר בפ"ע כ"א מהות אחד, ומאחר שכן מובן שהפרסא הנמשכת מבחי' הכתר אינו לבוש נפרד כ"א כהדין קמצא דלבושי' מיני' ובי'¹²⁹ פי' שהלבוש שהוא בחי' המסתיר¹³⁰, אין זה שהוא מסתיר בעצם כמו המסך, מאחר שההסתר זאת הוא בא מגופו ועצמו של האור, וא"כ אינו שייך שיסתיר ממש על האור, ואינו אלא מה שמתעלם קצת, ולזאת הנה מהות ועצם האור שלאחר הפרסא הוא מהות ועצם האור שלפני הפרסא שלא נשתנה עצם מהותו כלל, וזהו איהו בחי' עצמות האור שלפני הפרסא, וחיוהי הוא התפשטות הארתו שע"י הפרסא שבין הכתר לחכ' וכן כל הפרסאות דאצי' חד ממש שאין הפרסאות מסתירים כלל, ומ"מ שייך לחלק בין איהו לחיוהי עד שצריכים לומר שהן חד, והוא לפי שמ"מ אור האצי' הוא מה שנתעלם ונתצמצם קצת¹³¹ עד שיתלבש בבחי' הכלים וזהו שפעל הפרסא שאינם כמו בחי' איהו עצמו, אך שינוי זה הוא רק בגילויין ולא בעצם מהותן, וזהו שאמר בע"ח|113 דעם היות דבאצי' עצמו יש חלוקי מדרי' באופני ההארות כמו שהם בחו"ב וזו"נ ומ"מ הנה כ"ז בלי מסך דהפרסאות דאצי' אינם בבחי' מסכים המבדילים ולזאת אינם משנים מהות האור.

קיצור. יבאר איהו עצמות המאציל וחיוהי התפשטות הארתו באצי' חד, ההלבשה בהכלים אינו עושה שום שינוי ח"ו, בדוגמת דבר שהחיות רוחני אינו משתנה בהתגלותו בחיי בשר ע"י אמצעית האברים, כי אור מעין המאור, מ"מ אור האצי' אינו דומה למעלה מהאצי', הפרסא שבין כתר לחכ' אותיות החקיקה, והגם דחיוהי אינו דומה לאיהו דלכן אומר חד, אבל הוא בלא מסכים.

ענינים. כה משל על אור בכלי. כו הפרסא שבין כתר לחכ' אותיות החקיקה.

תעוזהו דאצי' הוא ממוצע בין המאציל העליון ב"ה אל הנבראים, דעם היות דאצי' בכללותו נק' בשם אדם שהוא אדמה לעליון להאוא"ס שלמעלה מהאצי' דהאור דע"ס דאצי' הם בבחי' גילוי ההעלם כנ"ל ומ"מ נק' בשם אדם ע"ש סדר הכלים דע"ס דאצי'. ובזה יובן תוכן הבקשה דובכן יתקדש שמך כו' דבקשה זו היא בר"ה דוקא, דזה מה שקרבתנו מלכנו לשמך הגדול הוא הקירוב הכללי במ"ת בדרך מלמעלמ"ט אמנם בקשה זו הוא בהנוגע לעבודה בדרך מלמטלמ"ע דוקא, דהנה כשם שאצי' הוא ממוצע בין אוא"ס ב"ה המאציל אל הנבראים בעולמות כן נש"י הם הממוצעים שבהם ועל ידם נעשים העולמות כלים ראוים להשפע העליונה בכל סדר ההשתל' ולכן נזכר כאן השמות דהוי' ואלקים שזהו אמיתית הכוונה שהנבראים יכירו את האמת דטבע עצמו הוא למעלה מן הטבע, וזהו ובכ"ן בגימ' שם ע"ב|65 כמו שהוא בפנימי' החכמה שנק' אזרח כמ"ש במ"א¹³² דמשם הוא שרש המשכת הנשמות כידוע, יתקדש שמך שהוא שמו הגדול בחי' מל' דא"ס, אבל זה הוא כמו שהוא לאחר הצמצום שזהו"ע הוי' אלקינו יתקדש על ישראל תחלה להיות שהן הנה המשלימים המכוון של הכוונה העליונה בענין הבריאה, ולכן הנה כל ההמשכות בריבוי שפע חיות רוחני וגשמי נמשך תחלה לישראל כמ"ש¹³³ אך טוב לבית ישראל וע"י ישראל נמשך גם שפע ברכה בעולם.

סיום. יבאר דוקרבתנו מלכנו לשמך הגדול הוא מלמעלמ"ט, והעבודה דר"ה ויוהכ"פ הוא מלמטלמ"ע, לבד"ו הכוונה פנימית בהבריאה דזה נשלם ע"י נש"י דוקא לזאת מבקשי' כי יתקדש שמו הגדול על ידם ומזכיר השמות הוי' ואלקים דזהו היחוד האמיתי דהטבע עצמו למעלה מהטבע ולכן נזכרו ישראל תחלה כי ע"י עבודתם דוקא נמשך השפע לכל העולמות.

-------------------- * --------------------