בן פורת יוסף
רמב, ד(א) בן פורת יוסף בן פורת עלי עין כו' הנה ידוע בתיבת פורת שהוא אותיות תופר וגם אותיות פותר כי יוסף היה פותר חלומות וכאשר פתר כן היה. ויש להבין מה זה שהיה יוסף פותר חלומות דוקא שכאשר פתר כן היה ומן פתרון החלומות נתעלה וגם יש להבין מה שהשבטים שנאו אותו ביותר וכי לא ידעו מעלתו היתירה אחר שאביו אהבו ועשה לו כתונת פסים ולמה לא חששו לחלומות שלו. ועיקר יש להבין במה שלא הכירו את יוסף במצרים דכתיב והם לא הכירוהו והלא השבטים היו במעלה ומדריגה גבוה ביותר כמ"ש ששם עלו שבטים שבטי י"ה כו' ואיך לא הכירו בו שהוא עברי עכ"פ וסברו שהוא מצרי ואיך יתכן שנשמות גבוהות כאלה שהן בבחי' האצי' (שבבריאה) יטעו כ"כ ביוסף מאחר שנק' שבטי י"ה וכל בנין של בנ"י בתומ"צ יצא מהם ובפרט יהודה שהוא בחי' המל' למעלה דכתיב בו הפעם אודה את ה' בבחי' ביטול כו' איך לא הכירו ליוסף בחי' צדיק עליון והיה סבור שהוא מצרי כו'. אך הנה בתחלה יש להבין בשרש בחי' יוסף צ"ע שהיה בחי' מרכבה בבחי' האצי' ממש כמו האבות אברהם יצחק ויעקב ממש ובזה היה יתרון מעלתו על השבטים דגם ששרשם היה ג"כ באצי' אבל זהו בחי' אצי' שמוסתר בבריאה כו'. ולהבין זה יש להקדים ענין האבות שהיו בחי' מרכבה לחג"ת דאצי' מהו ענין ובחי' מרכבה כו' להיות ידוע בשרש בחי' אברהם איש החסד שהיה מדריגת עבודתו בבחי' החסד והוא בחי' האהבה והדביקות באלקים חיים בתכלית הביטול במציאות לגמרי מכל וכל מפני עוצם הדביקות וההתקשרות האמיתית מקרב ולב עמוק ביותר וכמו שאמר ומצאת את לבבו נאמן לפניך נאמן בכל כי נסהו בכמה נסיונות ובפרט בעקידת יצחק ועמד בכל כידוע ואמנם עיקר ענין עבודתו היה רק בתגבורת רמג, אעוצם הדביקות והתקשרות באור א"ס ב"ה בתמידות דוקא בלי הפסק אפילו רגע א' כמ"ש לו התהלך לפני והיה תמים התהלך בהילוך תמידי בדביקות האמיתי לפני ממש ולשון הילוך היינו דוקא בכל דרכיו ומעשיו וגם כל מחשבותיו ודבוריו אינו רק לה' לבדו ולא ההתפעלות באהבה ודביקות בה' לשעה א' או שתים לבד כי אין זה נק' הילוך כלל שענין ההילוך הוא שהולך ועולה למעלה כמו ילכו מחיל כו' וכמו ההולך במעלה ההר שהולך ועולה מעט מעט בכל רגע כמו מי יעלה בהר ה' כו' וכך התפלה שהיא הדביקות נק' סולם שהולך ועולה לידבק נפשו באא"ס ב"ה וזהו אי אפשר כ"א בהפשטות כל העצמיות מכל וכל רק לה' לבדו דהיינו שניזוז ממקומו להפשיט כל הרצונות הגופניות ולא יהיה רצון ותשוקה רק לה' לבדו שאין זה בהתפעלות לפי שעה אלא בהתקשרות עצמיית בתמידות דוקא בלי נפילה והפסק ובתוספת עילוי אחר עילוי דהיינו בעומק ההתקשרות יותר ויותר כמ"ש בזוהר ע"פ ואברהם זקן בא בימים יומין דילי' קריבו ליה מדרגא לדרגא כו' לפי שבכל יום הי' עולה במעלת עומק ההתקשרות ודביקות האמיתית יותר מיום שלפניו וכענין הלוך ונסוע הנגבה שאמר בזוהר הנגבה בסט' דדרום שהוא האהבה והדביקות היה הלוך ונסוע מדרגא לדרגא שזהו בעילוי אחר עילוי עד אין שיעור למעלה כעליות הנשמות מג"ע לג"ע כו' ונמצא יש כאן ג' דברים בענין ההילוך שאמר על אהבה דאברהם אוהבי שנק' רחימא דמלכא א' שהי' הולך תמיד בכל דרכיו ומעשיו וכל תנועה ותנועה גם במחשבה ודבור היה הכל דבוק למעלה באצי' ממש שנק' הלוך לפני ה' ממש שאין נק' הילוך רק בכל הפרטים במחשבה ודבור ואכילה ושתיה ולבוש וגם במשגל הי' הפשטה מן התאוה הגופנית בתכלית כו'. והב' בענין ההילוך הוא בחי' העליה והסתלקות למעלה מעלה בכל שעה ורגע בעומק אחר עומק כעולה בהר כו' וכמו ילכו מחיל כו' מיום ליום הולך ומתעלה כו' והג' בהפשטת כל עצמותו ובתמידות בלי הפסק כלל שזהו עיקר ההילוך שהולך וניזוז ממקומו בכל רגע ואינו עומד במקום אחד אפי' רגע ממש כמ"ש ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה שהנשמות נק' מהלכים שמהלך בתמידות ובלא ג' תנאים אלה לא נק' הילוך כידוע וכל ג' תנאים אלה נכלל בלשון מרכבה כמרכבת הסוס לגבי רוכבו שהסוס הולך במרוצה גדולה בלי עיכוב והפסק אפי' רגע ונושא את הרוכב בגובה ההר שלא היה ביכולתו לעלות ועליה זו בתמידות הולך ועולה בכל כחו וכל שמגיע למעלה בגובה יותר יותר צריך להיות כל כחו לעלות כו' והוא רק עוצם בחי' הביטול במציאות מכל עצמותו רק לה' לבדו שנק' מרכבה לגבי שם הוי' דאצי' כביטול הסוס לגבי רוכבו בהילוך בתמידות כנ"ל וד"ל (וכמ"כ גם עכשיו כל נשמות הגבוהות הולכים ועולי' בעילוי אחר עילוי באא"ס כנשמת משה ואהרן והאבות וכה"ג כמו שאמר וקדושים בכל יום יהללוך סלה בלי הפסק כלל כו') ונמצא מובן עכ"פ בשרש בחי' מרכבה למעלה שנק' הילוך כנ"ל אין בו שום מקצת אחיזה והתקשרות בעולם רמג, בהפירוד כלל רק שהוא דבוק למעלה בשם הוי' דאצי' בתכלית הביטול במציאות בתמידות דוקא ובעילוי אחר עילוי כו' וכמ"כ האבות היו בחי' מרכבה למעלה כאברהם שהיה מרכבה לשם הוי' שבמדת החסד הי' דבוק רק למעלה בתכלית הביטול בכל מעשיו ומחשבה ודבור ולא היה לו שום התקשרות ואחיזה בחומריות הגופני כו' והיה הולך ועולה בדביקות והתקשרות כנ"ל וכמו ויעל אלקי' מעל אברהם הרי בשעה זו שהיה אלקים מדבר עמו היה שורה על נשמת אברהם כרוכב על המרכבה ממש וכאשר כלה לדבר אתו ויעל אלקים מעל נשמת אברהם כו' וכך היה יצחק מרכבה לשם הוי' שבבחי' גבורה שהוא שם אלקים בפחד דיצחק שהיה תמידי בלי הפסק כלל כנ"ל באהבה ודביקות בהיותו בפחד ה' שיהי' לע"ל מצד הקירוב וגילוי אור האלקי ביותר כו' וכן ביעקב במדת הרחמים שכלול מאהוי"ר דיצחק כידוע היינו בביטול המציאות הכלול מאוי"ר כידוע וד"ל:
(ב) והנה מטעם זה שהאבות היו בבחי' מרכבה היו כולם רועי צאן ובקר כמו שאמר ואברהם כבד מאד במקנה כו' ולא היו עוסקים רק במרעה צאן כמו שאמרו לפרעה רועי צאן עבדיך גם אנחנו גם אבותינו (כי מתחלה כשחלק קין והבל בעבודתם בארץ שהיה קין עובד אדמה והבל היה רועה צאן נמשך לאבות חלק זה דהבל רועה צאן דוקא כידוע) וע"ד הפשוט הטעם הוא כי בכל העסקים זולת רועה צאן יש טרדא רבה מאד כמו גם בעבודת האדמה יש טרדא ודאגה בחרישה וזריעה וקצירה וכה"ג בעבודת שדות וכרמים וכל עסקים כיוצא בהם אבל רועה צאן אין בעסק זה שום טרדא כלל ולא שום דאגה כלל וכל היום יוכל להיות פנוי מכל מחשבה בלתי לה' לבדו ואין מונע כלל להיות מתקשר ומתדבק בה' כל היום בלי פירוד כלל כו' (ובאמת הטעם הוא לפי שהאבות נק' רועים למעלה שהן זנין ומפרנסין לכל הנשמות וכמו רועה צאן ממש שעיקר עבודתו לרעות צאן במרעה טוב וכמ"ש דוד ה' רועי לא אחסר כו' להשקותם ולשומרם מחיות כו') והנה גם השבטים היו רועי צאן כמ"ש רועי צאן אנחנו כו' והוא מטעם שגם הם היו בחי' מרכבה שהוא בחי' הביטול במציאות כסוס לרוכבו כנ"ל אך בחי' מרכבה שלהם היה למטה במדרגה מן האבות דהאבות הן המרכבה שנק' מרכבה עילאה בבחי' האצי' ממש שהן מדות חג"ת דאצי' דאיהו וחיוהי חד ממש והוא בבחי' הביטול דשם מ"ה בעצם שלמעלה הרבה מבחי' ביטול היש לאין כמ"ש משה ונחנו מה כו' וכך אמר אברהם ואנכי עפר ואפר כו' אבל השבטים היו בחי' מרכבה בעולם הבריאה כמו ד' מחנות כו' וכפני אריה אל הימין כו' שזהו בחי' מל' דאצי' שמלובש בבריאה (והן י"ב בקר שתחת יש"ש כו') ואע"פ שהוא ג"כ בחי' ביטול במציאות ממש כמחנה מיכאל וגבריאל שאומרים תמיד שירה וכפני אריה כו' או שרפים שאומרים קדוש בתמידות עכ"ז אין זה רק בחי' ביטול היש לאין בלבד מאחר שהן בבחי' עולם הבריאה שהוא בא מאין ליש ע"י צמצום דבחי' אלקים כידוע וזהו שאמרו השבטים רמג, גליעקב שהיה מרכבה בבחי' האצי' ממש בשם הוי' בבחי' ת"ת כו' כשם שאין בלבך אלא אחד יחו"ע דע"ס דאצי' כך אין בלבנו בבחי' אצי' שבבריאה אלא אחד יחו"ת למהוי אחד באחד כמו הוי' אחד ושמו אחד (וכמו שאמר כגוונא דאינון מתייחדין לעילא באצי' אוף הכי איהי בחי' מל' אתייחדת לתתא בכורסיא דבריאה כו') והנה יוסף לא היה רועה צאן מנעוריו כמ"ש והוא נער את בני בלהה כו' ולא היה רועה עם אחיו בצאן וגם כשנמכר למצרים לעבד לפוטיפר היה איש טרוד גדול בעבודת הבית ועבודת השדה וכל אשר לפוטיפר הכל הי' עושה בטרדא ועבודה רבה בכל שכלו ודעתו בעמקות העסק בפרנסת הבית והיה איש מצליח מאד שהצליח ה' בכל מעשיו וכמ"ש ויבא יוסף הביתה לעשות מלאכתו ות"א בכתבי חושבני' שזה היה טרדא גדולה ועצומה ביותר וכ"ש וק"ו כשנעשה אח"כ מלך על מצרים כמ"ש על פיך ישק כו' רק הכסא כו' שמבלעדו לא ירים איש כו' והיה משגיח בחכמתו על כל הארץ בעומק המחשבה וטרדא גדולה שלא היה שום דבר נעשה בלעדו כו' ובפרט כשהשביר בר לכל עם הארץ שהיה עסקו עם כל העולם שבאו למצרים לשבר אוכל כו' וידוע (שבת יא, א) שחללה של רשות דמלוכה אין לה שיעור כלל כמ"ש ולב מלכים אין חקר כו' וא"כ האיך היה יוסף בחי' מרכבה בבחי' ביטול במציאות בעצם בבחי' האצי' ממש כמו האבות (כמשי"ת) מאחר שהיה טרוד גדול כ"כ בעומק המחשבה בעבודה רבה במלאכתו בבית ובשדה ובפרט כשהי' מלך ומושל על כל מצרים כנ"ל דהרי מטעם זה היו האבות רועי צאן דוקא ולא עסקו בפרנסות אחרות הטורדים והמונעים הדביקות האמיתי ואיך יתכן לומר שלגבי יוסף לא הי' טרדא הגדולה כזאת שום מונע ובלבול כלל לבחי' הדביקות האמיתי שלו למעלה באצי' כו' וזהו פלא גדול לכאורה וד"ל:
(ג) אך הענין יובן בהקדים תחלה בשרש ענין החלומות ששרשם גבוה מאד נעלה בבחי' עיגולי' ומקיפי' דבחי' התוהו (כמ"ש במ"א ע"פ בשוב ה' כו' היינו כחולמים באריכות) שבחלום יש ב' הפכים א' שיחלום שהוא בעילוי גדול ומיד יחלום שהוא בשפלות עצומה דבר והפוכו כאחד וכמו חיים ומות כאחד וכה"ג בגילוי אלקות בנש"י בגלות שנק' שינה הן בב' הפכיים מס"נ בק"ש ומיד עוסק בכל לבו במו"מ ואין זה דבר והפוכו כלל כמו בחלום לפי שכל אחד ענין אמיתי בפ"ע רק מה שבאו שניהם כאחד זהו מבחי' החלומות שמחבר ב' הפכים כו' וזהו הוראה על בחי' התוהו שהן באים בב' הפכים חסד לבדו ענין אמיתי בפ"ע ודין לבדו ענין אמיתי בפ"ע ובבחי' העיגולי' דתוהו הם באים הכל כאחד בלי התחלקות כלל כו' וכמו בעת השינה שמסתלקים כל כחות השכל ומדות בעצם הנפש בבחי' יחידה בעילוי אחר עילוי כו' ולא נשאר רק בחי' כח הדמיון שבמחשבה ואמנם הגם שבחי' הדמיון דחלומות הוא למטה מאד אבל שרשו הוא במקיף העליון דיחידה שעלו שם כל השכליים ורצונות ומקור כל הרצונות שכליים בעילוי מופלג בהתכללות רמג, דכא' דוקא כו' ומשם דוקא יומשך ויתלבש בכח הדמיון הרי כח החלום שבדמיון הוא ביחידה דשם הכל כא' באים בלי התחלקות רצון ושכל כאו"א בפ"ע כלל כמו העיגול שאין בו התחלקות כלל (וכמו התחלקות הרצון ושכל שבכמה שנים שנכלל הכל בעצם הנפש בהולדו או במותו כו') וכך כל מה שהי' כל רצון ושכל ענין אמיתי בפ"ע נכללו כא' ביחידה שבנפש דבר והפוכו כא' ע"כ יהיה בדמיון בחלום ג"כ דבר והפוכו כא' לפי שכח הדמיון בחלום שרשו ביחידה ממש בשינה כו' והדוגמא מזה יובן ג"כ בבחי' החלומות למעלה באדם העליון דאצי' (כידוע בענין דורמיטא כו' וכמו ותרדמה נפל על אברם כו') כמו בגלות שנק' שינה כמ"ש עורה למה תישן ה' כו' שזהו בחי' עליות המדות וחכמה ורצון הכל למעלה בבחי' מקיפי' ועיגולי' דתוהו ששם אין בחי' התחלקות קוין דחג"ת כלל (וכמ"ש דבגלותא קודב"ה אסתלק לעילא לעילא כו') שזהו עילוי יותר מופלג מגילוי האור דח"ע ורצה"ע בבהמ"ק כו' וזהו בחי' החלומות למטה שהן בדמיון דבר והפוכו כא' בהיותו בבחי' שינה בגלות אבל שרשן הוא בעצמות המקיפים העליונים (כמו בחי' יחידה באדם למטה כנ"ל) רק שמשם נמשך ומתלבש בדמיונות החלום (וע"כ הי' כל מראה הנבואה בחלום דוקא כמ"ש בחלום אדבר בו כו') ועל התלבשות זו בלבוש זר בדמיון דחלומות בזמן הגלות נאמר אלביש שמים קדרות כו' (כמ"ש במ"א באריכות) ולע"ל יתעלו כל בחי' החלומות דזמן הגלות למעלה בשרשם במקיפים העליונים דבחי' העיגולים דתוהו ויופשטו מלבוש קדרות שלהם ויעלו בעילוי גדול במקיפים דתוהו וכמ"ש ולא יכנף עוד כו' לפי שיהי' ה' אחד ושמו אחד שלא יסתיר הצמצום דשם אלקי' (כנ"ל שם) ונמצא מובן עכ"פ בשרש החלומות שהוא נעלה מאד רק שירדו למטה בלבוש הדמיון דחלום ואמנם אין תקונם רק ע"י יוסף צ"ע שנק' פותר חלומות דבחי' התוהו שהרי נתעלה רק ע"י החלומות שכאשר פתר כן היה לפי שכל החלומות הולכים אחר הפה דתיקון שמתקן בפה לכל ההפכים שנמצאו בחלומות אמנם זהו דוקא ע"י יוסף שהיה בבחי' שרש ומקור דתיקון דאצי' והוא הי' בחי' מלך הח' הדר כו' שהוא למעלה הרבה גם מז"מ דתוהו ע"כ יש ביכולתו לתקן לבחי' התוהו ומאחר שהוא עיקר ומקור לבחי' התיקון לתקן לבחי' התוהו (דהיינו שגם מה דבחי' התיקון דשם מ"ה מתקן לתוהו בא מכח העליון דמלך הח' מקור התיקון) א"כ הרי הוא גבוה מבחי' התוהו והתיקון כו' וזהו שהי' יוסף דוקא פותר חלומות לפי שהחלומות שבזמן הגלות שרשם בעיגולים ומקיפים דתוהו שיכול להיות שם ב' הפכים כו' וענין פתרון החלומות הוא שהולכים אחר הפה דיוסף דוקא להיותו שרש ומקור דבחי' התיקון שהוא מלך הח' הדר שלהיותו גבוה הרבה מבחי' התוהו והתיקון ע"כ היה יכול לתקן החלומות ששרשם במקיפים דתוהו לפתור אותם לנכון דהיינו שע"י הפתרון היה מעלה אותם ומבררם בחבור וסדר טוב להיות כל אחד על מקומו ענין אמת ולא יהיה ב' הפכים כלל כמו צירופי אותיות שהמה מבולבלים רמד, אביותר יכול החכם הגדול ששכלו למעלה משכל הגנוז בצירופים הללו לעשות סדר טוב ונכון בשינוי אופני הצירופים שיהיו מסודרים באופן שיגלה תכלית הכוונה הטובה שבהם כו' וד"ל:
(ד) וזהו ענין פתרון החלומות שהולכים אחר הפה שהוא היודע לתקן ולעשות צירופים חדשים בכל ענין החלום לחבר כל ההפכים שבחלום שיהיה כל אחד על מקומו עד שכמו שיפתור אותו בפה כן יהיה אם לטוב או לרע להיות ששרש הפה דפותר הוא במקור התיקון שלמעלה משרש החלומות ע"כ יכול בכחו לפתור החלום באופן שירצה לטוב ורע כו' וזהו שהי' יוסף פותר חלומות לשר המשקים ולשר האופים וכאשר פתר כן היה לזה לטוב ולזה לרע כו' מפני שכל החלומות הולכין אחר הפה של הפותר שהוא בחי' יוסף דוקא להיותו למעלה מבחי' התוהו והתיקון כו' ע"כ יכול להעלות לאותיות דחלום ולהביאם למעלה לעשות בהם חיבור וקשר ליחד כל ההפכים באופן שיהיה מוכשר ונכון ע"פ קו המדה דוקא שמודד ושוקל שיהיה הכל במדה נכונה כפי הצריך לענין הבירור והתיקון דשם מ"ה שמברר לב"ן דתוהו ע"ד דוגמא ממה שאנו רואים בבחי' התיקון דשם מ"ה בתו' שלנו שנתן במדה ושיעור בכל המצות כמו תפילין בד' בתים ול"ב חוטי ציצית כו' וכן בסו"מ דל"ת בדקדוקי' שונים באיסור והיתר טמא וטהור כשר ופסול חייב זכאי כו' אע"פ שזהו הכל ענין ואופן הבירור דשם מ"ה דחכמה שמברר לב"ן דנוגה כו' אבל זהו גופא למה אופן הבירור כך וכך ולא באופן אחר לגמרי בודאי בהכרח לומר שכבר הוברר החכמה הזאת דשם מ"ה דתורה בבחי' החכמה הקדומה שיהיה אופן החכמה דתורה בבירור כך ולא כך במידה ושיעור כמו מי מדד בשעלו מים כו' וכן ענין איה סופר איה שוקל כו' כמו שוקל במאזנים בכח החכמה העצמיות איך יהיה גילוי אופן השכל בדבר מה לתקנו אם כך או כך עד שהוברר בכח החכמה שיהיה מציאת השכל לתקן הדבר באופן כך וכך דוקא שזהו הנק' חכמה ושכל ברור מכבר שכבר הוברר ונשקל בכח ומקור החכמה שאין להוסיף ולגרוע עליו כלל כך חכמה דתורה ברורה מכח החכמה דעצמות והוא שנק' מתקלא וקו המדה כמ"ש כל אמרת אלוה צרופה אל תוסף כו' (וכמ"כ בענין המדידה במע"ב בשמים וארץ וכל אשר בהם בחלקי דצח"מ וכל העולמות העליונים הרוחנים כמלאכים דבי"ע בדקדוק אופן ציורם כמו שש כנפים לאחד והחיות בציורם כמו קרסולי ושוקי החיות עד ציור אופן כל הברואים למטה בחלק החי למיניהם בהמה בד' רגלים ועוף בב' רגלים וציור אדם וציור הארץ וכן אופן מדידת כל הציור כו' הכל היה בכח החכמה שקדמה לחכמה דמע"ב שכולם בחכמה עשית וכן מי מדד בשעלו מים כו' ע"ד הנ"ל בחכמה שבתורה באופן התיקון שבחכמה אתברירו שיש לכל זה מקור מיוחד שנברר מכבר כו' וד"ל). וכך יובן גם כאן בענין פתרון חלומות דאיך שיהיה אופן התיקון בצירופים זרים דלבוש שק דחלומות שנפל מבחי' התוהו כנ"ל זהו מכבר הוברר במקור החכמה בבחי' קו המדה שנק' מקור התיקון דשם מ"ה וזהו בחי' מלך הח' הדר כנ"ל שהוא בחי' יוסף רמד, בצ"ע שהיה יודע איך לתקן הצירופים הללו (שהוא בחי' החלומות בשינה דגלות השכינה כו' וד"ל). וזהו בן פורת יוסף אותיות תופר ואותיות פותר דהכל א' דהנה מבואר למעלה דפותר החלומות היינו שמחבר ומקשר כל ההפכים שנמצאו שיהיה בסדר נכון שישכנו יחדיו ע"פ מדה נכונה ממאמר קו המדה (כמו בחי' מתקלא הנ"ל בחלומות ומדידת העולמות ונבראים שנבנו בקו המדה כנ"ל) וזהו הנק' ג"כ תופר כמו התופר בחוט לבגד שנחתך לכמה חתיכות קטנות ובחוט התפירה מחברם יחד באופן מתוקן ללבוש כפי המדה הצריכה דוקא כו' וכך הוא ממש ענין החבור בפתרון החלומות שמיחד את הנפרד כנ"ל וד"ל ומה שנק' בן פורת כו' שהוא אותיות פותר הענין הוא דעיקר ענין הפתרון בחלומות הוא שמעלה אותם הצירופים למעלה משרשם הרבה ששם דוקא יכול לתקנם ולחברם כנ"ל. אך להיות שממנו דוקא יבא שרש בחי' התיקון שלמטה שהוא בא בבחינת ריבוי ההתחלקות האורות בכלים מכלים שונים (מצד ריבוי ההתכללות כידוע) ע"כ נק' פורת לשון פרה ורבה כמו ופרינו בארץ דהיינו שמפרה ומרבה את האורות בכלים רבים לאין שיעור כמו ענין פו"ר שמוליד לאין שיעור כו' כך בחי' יוסף שהוא צ"ע כמו שהוא בשרשו למעלה ממש במקור התיקון נק' פותר חלומות או תופר ומה שבא מזה דוקא לאופן התיקון דשם מ"ה דחכמה למטה לברר לבחי' ב"ן דתוהו בריבוא רבבות התחלקות לאין שיעור נק' פורת שמפליא להרבות האו"כ עד אין קץ כו' וד"ל. וזהו הטעם לקריאת שמו יוסף כמ"ש בן פורת יוסף לפי שלשון יוסף ביוד ענין להבא שתמיד יוסף האור והשפע בהוספה רבה וריבוי גדול שזהו מה שהוא תמיד מוסיף השפע בריבוי התחלקות או"כ עד אין קץ כו' (וכמו יוסף ה' עליכם אלף פעמים כו' וכן יוסף ה' עליכם ועל בניכם כו' שזהו בחי' צ"ע דאור זרוע בתמידות לצ"ע בכל דור בנש"י להוסיף ולהגדיל האור בריבוי התחלקות לאין קץ כו' וד"ל). וזהו ג"כ הטעם שהי' יוסף יפה תואר ויפה מראה כי ידוע בענין יפה תואר ויפה מראה שזהו ציור התמונה בכלים ואברים במזיגה נכונה מאד לא יוסיף ולא יגרע מכפי הצריך לענין יופי התואר נק' יפה תואר וטוב המזיגה וההתכללות בגוונין ומראות דלבן ואדום וירוק שעירובם מתחברים יחד באופן נאה מאד לפי הצריך לתכלית יופי המראה זהו נק' יפה מראה במזיגה יפה בגוונין ולמעלה היינו בחינת התיקון שבא במזיגה יפה ומדה נכונה בין באורות שנק' גוונין ומראות חג"ת ופרטיהם שנק' יפה מראה וכן בכלים שנק' תואר שגם בהם יש מדה ומזיגה יפה שנק' יפה תואר כו' (וכמו בתו"מ שנק' או"כ שבאים ע"פ שם מ"ה דתיקון הכל במדה ומזיגה יפה נק' כנ"י יפ"ת וכן ישראל אשר בך אתפאר ובחי' המשפיע דתו"מ לכנ"י שהוא בחי' יוסף צ"ע נק' יפ"ת ויפ"מ והוא מצד שרשו במקור דתיקון שנק' מלך הח' כו' כנ"ל שממנו נמצא שרש התיקון למטה להיות אופן המדידה הנכונה באו"כ במזיגה יפה בתואר ובמראה הכל לפי החכ' הקדומה שבמאמר קו המדה כו' ע"כ נק' יפ"מ וד"ל). ובכל הנ"ל יובן שרש בחי' יוסף ומעלתו הנבדל בערך על השבטים גם על האבות (שהרי רמד, גיעקב השתחוה על ראש המטה שחלק כבוד למלכות דיוסף שהוא מלך הח' מקור התיקון דיעקב כו') שמצד שרשו במקור דתיקון ותוהו כנ"ל. ע"כ לא היה יוסף רועה צאן כלל כאבות שנק' רועים שרועים ומפרנסים לנש"י שנק' צאן שהוא בחי' התיקון כידוע בחג"ת דאבות כו' וכש"כ השבטים שהן בבחי' עולם הבריאה כו' כנ"ל כי יוסף היה למעלה מבחי' התיקון והוא מלך הח' רק שממנו נמצא שרש לבחי' התיקון וע"כ היה פותר חלומות דתוהו כנ"ל וזהו שהי' טרוד גדול בצירופים זרים בכתבי חושבני' כנ"ל בטרדא רבה ועצומה מאד בעסק העבודה בבית ושדה וגם בהיותו מלך ומושל ומשביר לכל הארץ ולא הפסיק לו דביקתו האמיתית כמו שהוא למעלה ממש שלא היה כזה באבות שהיו מרכבה בבחי' האצי' ממש כנ"ל מטעם כל הנ"ל וד"ל:
(ה) והנה להבין ולהשכיל מכל הנ"ל בבחי' יוסף שהיה מרכבה למעלה והיה טרוד גדול בעסקים גדולים ופרטים רבים ולא היו מבלבלים דביקתו למעלה כלל מטעם הנ"ל שהיה שרשו בשרש התיקון דמלך הח' ע"כ היה פותר חלומות כו'. הנה יובן כ"ז בתוס' ביאור למעלה מעלה ג"כ והוא בבחי' מהו"ע אור א"ס ב"ה ממש דגם שאין לו גוף ואין לו דמות הגוף כו' כי לא אדם הוא כו' וכמ"ש כי לא ראיתם כל תמונה כו' עכ"ז הרי בצלם אלקים עשה את האדם ודברה תורה כו' לזאת ודאי יש בדוגמא דלמטה בחי' יוסף צ"ע הנ"ל גם למעלה מעלה כמ"ש כי צדיק ה' כו' והוא שאמר אור זרוע לצדיק שהוא צ"ע ממש דהיינו בחי' סוכ"ע הכללי שלמעלה מכל ההשתלשלות דקו"ח כו' כידוע דעצמות אוא"ס ממש שלפני הצמצום הראשון שנק' מקו"פ וחלל ריקן כו' היה פשוט בתכלית הפשיטות ומובדל בערך לגמרי מהיות גם בחי' מקור למקור לכל ההשתלשלות דאבי"ע ואף גם כי כל האור והשפע הנמשך להיות מקור להשתלשלות דע"ס או"כ אינו בא רק ע"י בחי' אותיות דעצמות המאציל ששרשם באותיות דטה"ע דגליף גליפו כו' כמו ע"י אותיות דשם ע"ב נמשך מקור להאציל לאור החכ' וכמ"כ יש אותיות דשם אהי' להאציל לאור הכתר שהוא הרצון וכה"ג לכל האורות דאצי' וגם למע' מן האצילות בראשית המשכת הקו"ח כו' שנק' א"ק כו' עכ"ז הרי מהות ועצמות המאציל הוא מרומם ומובדל למעלה מעלה גם מבחי' אותיות כי בחי' האותיות אינו רק בחי' גילוי ההעלם מהעצמו' בבחי' פרט כמו אותיות גילוי הרצון ואותיות גילוי השכל כו' דכלא ממש חשיב כו' וד"ל. אך הנה עכ"ז אנו רואים שיש בחי' ירידה והמשכה והתלבשות מעצמות א"ס ב"ה בהשתלשלות העולמות בבחי' כללות עכ"פ ע"ד שהוא נתפס ומלובש בזה ממש כו'. והוא הנק' בחינת מחשבה א' הכללית שאנו אומרים שבמחשבה א' הוא צופה ומביט עד סוף כל הדורות בסקירה א' דענין צופה ומביט זהו בחינת אותיות המחשבה דוקא כמו שאדם צופה ומביט במחשבתו על כללית מעשה הבנין מראשו לסופו שנסקר אצלו באותיות המחשבה בסקירה א'. כך כללות כל הדורות העליוני' ותחתונים מראשית הקו"ח עד סופו בכל שית אלפי שנין ואלף הז' כו' רמד, דנסקר הכל באותיות מח' חכמתו ית' בסקירה א' ממש שזהו בהכרח שנתפס במחשבה זו הכללית כי הרי ממנו הכל נמצאו ואין לך דבר חוץ מעצמו ית' כמ"ש כי ממך הכל כו' ועמך מקור כל החיים העליונים והתחתונים רק שנמשך ממנו אחר הצמצום הראשון שנק' מקו"פ וחלל כו' שנתעלם תחלה אור העצמות ונשאר רק רושם הארה בעלמא דקו"ח כו' שאל"כ היה הכל בבחי' א"ס ממש כידוע. וא"כ לפ"ז מוכרח לומר דמה שצופה ומביט לכללות הכל בסקירה אחת זהו כמו עד"מ באדם למטה שבידיעת עצמו שצופה במחשבה על כל עצמות שלו מראשו לרגלו נסקר אצלו בסקירה אחת בבת אחת מבלי קדימה לאחד על זולתו שלא בסדר והדרגה מראשו לרגלו או מתחלת רצונו לסוף מעשה אלא הכל כאחד והוא מה שיש בכח הנפש להרגיש א"ע הרגשה כללית מכללות חיות הנפש בגוף מראש לרגל בסקירה אחת כו'. וכך יובן למעלה מעלה שבידיעת עצמו ית' יודע ומביט כללות כל ההשתלשלות דאבי"ע מריש כל דרגין שלפני האצי' עד סוף הכל כולו נסקר בסקירה אחת ממש מבלי קדימה מראש לסוף כלל אלא ראש וסוף כאחד (וזהו ברוך שאמר במחשבה אחת (בבחי' מקיף כללי כמח' עיגולי' שתופסת בכללי' בסקירה אחת) והיה העולם בכללו') (וכמו בכל ר"ה שמתחדש חידוש כללי ממקור תחלת הרצון שבמחשבה הא' כו' אומר זה היום תחלת מעשיך שכולל הכל זכרון ליום ראשון שהוא בחי' מחשבה הכללית הנ"ל וע"כ אומר כל היצור לא נכחד כו' מי לא נפקד כו' שכולם עולים במחשבה הכללית וז"ש אתה זוכר כו' ופוקד כל יצורי קדם שעלו במחשבה הקדומה ואין פרט נבדל מן הכלל מאחר שממנו יצא בגילוי והתחלקות לבד כו'). אך הנה לפי זה בהכרח לומר שהוא ית' נתפס במח' כללית זאת אחר שזהו כמו ענין ידיעת עצמו באדם שנתפס בהרגשה זו הכללית כו' ובאמת הרי אמר אנת הוא עילאה כו' סדכ"ס למתב"כ דמשמע אפי' מח' הכללית אינה תופס מקום בעצמות כלל כי כלא חשיב ממש ואע"ג דתפיס בכ"ע למדתב"כ וכמאמר הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו כלל אפי' מח' הכללית הנ"ל והשכל מחייב כך מאחר שגם מחשבה זו בגדר שפע באה בדרך כלל עכ"פ שהוא כללות ההשתלשלות שיש לו ראש וסוף עכ"פ והוא עצמו ית' מובדל ומרומם לבדו כו' למעלה מבחי' ראש וסוף שאין לו תחלה ואין לו תכלה כו' כידוע וא"כ מה שמתצמצם המחשבה כללית להיות צופה ומביט לכל הדורות כו' ודאי שאינו נתפס בזה כלל וכלל שלא כמשל בידיעת עצמו הנ"ל לפי שאין ערך כלל בין ידיעה שיודע לכל ההשתלשלות לידיעת עצמו ממש שהוא בבחי' א"ס ממש ומה שנמשך מאתו הכל אינו רק ע"י צמצום אור העצמות לגמרי כנ"ל וד"ל:
(ו) והנה ראיה ברורה לזה הוא ממה שמצינו במ"ש מי כהוי' אלקינו המגביהי לשבת המשפילי לראות בשמים ובארץ כו' וכן אמר משמים הביט ה' ראה את כל בני האדם ממכון שבתו השגיח על כל יושבי הארץ היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם שהרי יש כאן שני הפכים בנושא אחד ממש דאם מגביהי לשבת למעלה מעלה בבחי' רמה, ארוממות המקיף הכללי שהוא מחשבה הכללית שסוקר הכל בסקירה אחת לראש וסוף כאחד כו' האיך יכול להיות שבשעה זו עצמו שמגביהי לשבת כנ"ל הוא משפיל את עצמו לראות ולהשגיח בהשגחה פרטית למטה מטה על כל הברואים ממש וכן מ"ש משמים שהוא מחשבה הכללית בחי' סוכ"ע הכללי הנ"ל הביט ה' וראה בהשגחה פרטית על כל בני האדם כמ"ש עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם כו' ממכון שבתו ברוממות דמחשבה העצמית משגיח על כל וכן מ"ש שיוצר יחד בכללות כולם לבם ומבין ומשגיח בפרטיות אל כל מעשיהם שכל זה הוא דבר והפוכו ממש שאם מרומם ומובדל הוא שראש וסוף שוין שם איך יצמצם את עצמו בכל פרט ופרט בכל נברא דאם נסקרים הכל בסקירה אחת הרי אין תופסים מקום כלל וכלל וא"כ איך הוא משגיח בכל פרטי פרטיהם הרי כל אחד ואחד תופס מקום בפ"ע שזהו ב' הפכים ממש. אך הענין הוא דשניהם אמת והא בהא תליא דוקא דהיא הנותנת משום דמגביהי לשבת ע"כ משפילי לראות בהשגחה פרטיות וכן משמים הביט כו' כנ"ל להיות שאם היה בחי' מחשבה הכללית הנ"ל תופס מקום אצלו ית' והיה נתפס בה עכ"פ אז לא היה יכול להיות שיוכל להיות השגחה פרטית שיתפס מחשבה בכל פרט ופרט שזהו כדבר והפוכו (כמו באדם התחתון כשמרגיש את עצמו בכלל אי אפשר שירגיש בפרט אע"פ שהפרט יצא מן הכלל ואם באה מחשבה בפרט באבר אחד לא יהיה אז הרגשה בכללית שא"א להיות מחשבה כללית ופרטית כאחת ממש) אבל באמת הרי אמר דלמתב"כ אפי' מח' הכללית שאינו נתפס בה כלל משום דכלא חשיבי ממש לגבי עצמות אא"ס שנבדל בערך גם מבחי' אותיות כנ"ל א"כ יכול להיות דבר והפוכו דוקא שבשעה ורגע שסוקר הכל כאחד במח' הכללית הנ"ל אז הוא משפיל את עצמו להשגיח בכל פרט ופרט ואינו נתפס כלל בהשגחה פרטית זו ולא נחשב למאומה כמו שלא נתפס במחשבה הכללית משום דכלל עם הפרט שניהם שוין לפני העצמות מאחר שהוא מובדל ומושלל גם מכל בחי' מקור למקור להשתלשלות בכלל ובפרט כנ"ל א"כ ידיעה כללית וידיעה פרטית כאחד באים אצלו בשוה ממש וד"ל. וז"ש המגביהי ביו"ד דחכ' בראש ומשפילי ביו"ד דחכ' בסוף בפרטית הכל כאחד להיותו למעלה מבחי' ראש וסוף כלל ופרט כו' וכן מ"ש משמים הביט וראה את כל בני האדם בהשגחה פרטית כו' וד"ל ועכ"ז הרי אמר איהו תפיס בכל עלמין רק דלמדתב"כ כו' וזהו דבר והפוכו אם תפיס בכל עלמין למה למדתב"כ א"כ נתפס ואינו נתפס ב' הפכים כאחד וכן ענין הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו כלל לפי שגם זה אמת דאיהו ממש תפיס בכ"ע גם במח' הפרטית בפרטי השגחת הברואים על כל חלקי דצח"מ דעשי' עד שנחשב בחי' פרטיות מחשבה והבטה זו לבחי' יש ודבר מה שתופס מקום ונתפס בה כל פרט כו' וכ"ש במח' הכללית שנתפס בה בתחלה ואח"כ נתחלקה בפרטיות ועכ"ז הרי גם המחשבה הכללית כלא חשיבא שאינה רק סקירה אחת ולמתב"כ כנ"ל וגם זה אמת ואין זה דבר והפוכו כלל וכלל מטעם הנ"ל להיות הוא ית' רמה, במובדל ומרומם לבדו מכל ההשתלשלות כו' ע"כ יכול להיות דבר והפוכו שיהיה נתפס בכל עלמין בכלל וגם בפרט דוקא ולמדתב"כ וז"ש כי לא מחשבותי מחשבותיכם כו' פי' כי לא כמחשבת אדם שנתפס בה בכלל ובפרט ולא יוכל לפשוט א"ע לכך אי אפשר להיות בכלל ובפרט כאחד ולהיות נתפס ואינו נתפס כלל כו' אבל מחשבותי אינו כמחשבותיכם שאינו נתפס כלל במחשבה הכללית והפרטית ושניהם שוין וע"כ יכול להיות נתפס ואינו נתפס כאחד ממש ולא כמו שאדם פושט ולובש וחוזר ופושט שבשעה שלובש הלבוש נתפס בו אלא לא נתפס כלל גם בהיותו מלובש במחשבה גם במחשבה הפרטית בהשגחה האלקית על כל כו' כמו המבין אל כל מעשיהם או לזון ולפרנס לכל בשר כו' דודאי גם זה אמת שנתפס בכל פרט ולא יחשב מחשבה זו הפרטית כדבר מחשבה זרה באדם ח"ו כי ממך הכל כתיב ואין לך דבר חוץ ממנו וא"כ גם מחשבה שמשגיח בפרטי פרטיות בכל חי ומח' העצמית כאחד שע"כ אמר כי לא מחשבותי כו' דלא כמחשבת אדם שהוא חושב דבר חוץ ממנו ונחשב כזר אצלו ולא כן מחשבותי כו' שמיוחדים בעצמותו כי ממנו הכל בכלל ובפרט ועכ"ז אינו נתפס במח' הכללית ופרטית ושניהם אמת כנ"ל וד"ל:
(ז) והנה ע"ד כ"ז יובן ג"כ ענין ובחי' יוסף צ"ע למעלה מעלה בעצמות אין סוף ב"ה כמו שהיה יוסף למטה שהיה טרוד גדול מאד בטרדות עצומות בעומק ההשגחה פרטית בבית ושדה וכן בעניני הנהגות המלוכה על כל יושבי הארץ ועכ"ז לא היה לו מזה שום בלבול כלל לעוצם הדביקות שלו למעלה כנ"ל לפי שהיה יוסף בחי' מרכבה לעצמות אא"ס ב"ה דלמתב"כ אפילו מחשבה הכללית שאינו תופס מקום כלל והיה נשמת יוסף כלולה מבחי' מחשבה כללית שצופה ומביט בסקירה אחת כו' שזהו בחי' סוכ"ע הכללי ועכ"ז היה יכול להשגיח למטה בפרטי פרטיות ואין זה ב' הפכים כלל מטעם הנ"ל וד"ל. וכך הוא למעלה בעצמות א"ס שמלובש במח' הכללית ומשגיח על כל פרט ונק' מלך הגוים כמ"ש מלך אלהים על גוים כו' כמו שהי' יוסף משביר בר ומושל על כל כו' דהיינו בהשגחה עמוקה בפרטות דוקא על כל מלכי האדמה כו' וכמזלות ודצח"מ ועכ"ז הרי הוא בבחי' א"ס כמו שהוא ואינו נתפס כלל כמאמר איהו תפיס בכל עלמין ולמדת"ב אפי' מחשבה הכללית כו' וכמו שהיה יוסף מלך על כל הגוים בטרדא רבה והיה מרכבה ממש לבחי' צ"ע שהוא עצמות א"ס כשיורד ומתלבש להשפיע במחשבה כללית ופרטית כנ"ל וד"ל. וזהו שהיה יוסף מלך על כל מצרים בטרדה רבה ביותר ובהשגחה פרטית והיה מרכבה למעלה ולא היה זה אצלו ב' הפכים כלל לפי שלא היה תופס מקום אצלו כלל (להיותו מרכבה לבחי' סובב הכללי דאצי' ועשי' שוין שם מאחר שמקיף לד' עולמות בשוה מראש לסוף כא' ומה גם למעלה ממח' הכללית דלמתב"כ) ע"כ לא היה צריך להפשיט א"ע מטרדות העולם לבא בבחי' ביטול העצמי לאין כי גם בהיותו מלובש בטרדות העולם אינו נתפס בהם כלל כנ"ל בפי' כי לא מחשבותי כו' משא"כ בחי' השבטים שהי' בבריאה שלאחר מסך המבדיל בין אצי' לבריאה היו צריכים לבא רמה, גבבחי' ביטול היש בהפשטות הגשמיות תחלה ואז היו יכולים לעלות באצי' כמ"ש ששם עלו כו' וע"כ היו רועי צאן שלא יבלבלו לדביקות שלהם טרדות העולם להיותם באצי' שמוסתר בבריאה כו' אבל יוסף היה שרשו במקור הכללי שלמעלה מאצי' ובריאה כנ"ל ובזה יתרון מעלתו גם על האבות שהיו מרכבה באצי' ממש ועכ"ז היו רועי צאן ולא רצו בטרדות העולם (אע"פ שאין המסך מבדיל להם כלל וכמ"ש במ"א שזהו מ"ש אלה הגבורים כו' בלא לב ולב שניהם שוין כמו אם זכרתיך על יצועי בבחי' הקטנות זהו כמו באשמורות בק"ש במס"נ ממש בשוה שאין קטנות וגדלות המוחין שייך רק בביטול היש לאין לעלות מבריאה לאצי' כו' אבל באצי' עצמו שוין קטנות וגדלות בלא לב זהו כמו בלב כו' מטעם הנ"ל דאין העולם תופס מקום כלל אחר שאין הצמצום מסתיר כלל עד שיהיה צריך להפשיט א"ע כו') להיות מבואר למעלה בשרש יוסף שהיה מבחי' מלך הח' כו' שלמעלה מבחי' התוהו והתיקון שבכחו יכול לתקן צירופים זרים דתוהו להביאם למעלה מעלה מבחי' שרש דתוהו ולעשות בהם שרש ומקור לבחי' התיקון דהיינו איך שיהיה אופן וסדר הצירופים בחבור וקשר דכל ההפכים שיבא כאחד על מקומו כו' שזהו ענין פתרון החלומות שכאשר פתר בפה אופן הצירופים כן היה התיקון בחלומות דתוהו שנמצא ממנו מקור לבחינת התיקון דאצי' שיהיה אופן התיקון דמ"ה לב"ן כו' כנ"ל ובזה היה יתרון מעלתו הרבה גם מן האבות ונק' פותר ותופר כי האבות היו רק בבחי' התיקון דאצי' בג' קווין דאצי' שמהם יצאו השבטים בבריאה ג"כ בבחי' התיקון בציור אדם ברמ"ח אברים שזהו לאחר שנעשה ונגמר בחי' התיקון שהוא למדוד האורות בכלים מכלים שונים כמו שידוע בסדר בציור מעמד ומצב השבטים בציור קומת אדם כמו שבטים האחרונים גד ואשר גד גדוד כו' והוא יגד עקב אשר טובל בשמן רגלו שהן ב' רגלים דימין ושמאל וזבולון ויששכר תרין ירכין דכתי' בזבולון וירכתו על צידון כו' ובבנימין אמר ובין כתיפיו שכן וכה"ג להיותם בבחי' אדם בדוגמא לאדם העליון דאצי' שהן האבות שהוא לאחר שכבר נמדדו האורות בכלים בבחי' י"ב ג"א באצי' ובבריאה אבל בחי' יוסף היה מקור הראשון שלמעלה מתוהו ותיקון דמשם נמצא שרש ומקור לסדר מדידה זו דאורות וכלים דתיקון דאצי' כנ"ל וד"ל. ומזה הטעם יובן יותר מה שלא היה מבלבל אותו טרדות צירופים זרים דעולם הזה שהן בחינת החלומות דתוהו מאחר שהיה יודע בשרש ומקור התיקון שלהם למעלה שנק' תופר ופותר כו' כנ"ל א"כ איך יבלבלו אותו מכמו שהוא במקורו בבחי' מלך הח' (שהוא שם מ"ה החדש דא"ק כו') אחר שהוא למעלה מהם המתקן אותם כו' וד"ל. ובכל זה יובן מה שכל עליות דיוסף היה דוקא ע"י פתרון החלומות כי זהו שרשו במקור התיקון דבחי' התוהו שמשם נמשך וירד בצירופים זרים ומבולבלים דחלומות שנק' קדרות ולבוש שק כנ"ל. אך השבטים שנאו אותו ביותר על דבר החלומות שלו וקראוהו בעל החלומות כו' כי שרש השבטים בעולם הבריאה בי"ב ג"א דו"ק דבריאה שלמטה הרבה מבחי' יוסף שהיה למעלה מבחי' התוהו שלזה נק' פותר חלומות רמה, דוהם קראוהו בעל החלומות שהיו סבורים שהוא בבחי' ירידה ונפילה דניצוצות דתוהו שנתלבשו בחלומות והם היו מבחינת התיקון דבריאה עכ"פ ע"כ שנאו אותו מאד והיה אצלם בפחיתת הערך לקרותו בעל החלומות שלמטה בנפילה שנק' לבוש שק שע"ז אמר החלומות שוא ידברו שהן שוא דק"נ וכזב ושקר שרשו וטעו מאד בזה כי באמת היה בעל החלומות שלמעלה בבחי' המקור לתיקון לחלומות דאורות דתוהו עצמו שהוא מלך הח' הנ"ל שמתקן לז"מ דתוהו להיותו למעלה מהם הרבה כידוע וד"ל:
(ח) וזהו הטעם שלא הכירו השבטים ליוסף שהוא עברי כשהיה מלך על כל מצרים והיו סבורים שהוא מצרי גמור וזה פלא גדול על נשמות גבוהות כמו השבטים שהיו מרכבה לו"ק דבריאה (ואמרו כך אין בלבנו אלא אחד שזהו יחו"ת דמל' בבי"ע כידוע) איך לא השיגו בנשמתו שהוא עברי עכ"פ ולא מצרי. אך הענין הוא מטעם הנ"ל שמצד עוצם התרחקותם כ"כ ממעלת ומדריגת יוסף (שהיה למעלה גם מז"מ דתוהו והם היו למטה מתיקון דאצי' כנ"ל) ע"כ לא השיגוהו כלל וכלל כי נבדל היה ומרומם מערכם בתכלית ואדרבה היו סבורים שהוא מצרי להיותו מלך על גוים בטרדה רבה שסובל כמה הפכים שאי אפשר שיהיה עברי הרי בהיות החלומות שהן צירופים הזרים דעוה"ז בלא בחי' התיקון עדיין הרי נק' לבוש שק ממש להסתיר אור האלקי לגמרי ואיך יהיה דבוק למעלה באלקים חיים שמפני זה היו הם רועי צאן כנ"ל וע"כ היו סבורים שהוא מצרי ממש שהוא מק"נ ממש שנפל שם מבחי' התוהו כידוע אבל הם טעו בזה מאד מצד התרחקם ממעלת ומדריגת יוסף כי לא היה נשמתו בצירופים זרים דחלומות עצמן שלמטה אלא היה נשמתו הרבה למעלה גם מז"מ דתוהו עצמן דהיינו למעלה משרש החלומות בבחי' התוהו עצמו שהוא מלך הח' הדר שמתקן אותם ונק' פותר חלומות ע"כ לא הכירוהו השבטים והיו סבורים שהוא מצרי ומלך על מצרים כפרעה שהוא מל' דק"נ כמ"ש כי כמוך כפרעה וד"ל. ובכ"ז יובן ענין החלומות דיוסף עצמו שראה מה שעתיד להיות מלך ואחיו ואביו ישתחוו לו כמ"ש השמש והירח כו' ואביו שמר את הדבר (כמ"ש לעיל בפ' וישב בענין מאלמים כו') כי הנה מה שהיה פותר חלומות במצרים זה היה בסוד גלות יוסף בק"נ כמ"ש ויוסף הורד מצרימה כו' וגם בק"נ בעה"ד טו"ר היה פותר חלומות דתוהו שבתערובות טו"ר וכאשר פתר כן היה להבדיל האמת מן השקר והטוב מן הרע להעמיד לכל אחד ואחד על מקומו כמו לשר המשקים טוב פתר שהיה מסטרא דטוב ע"כ ראה גפן וג' שריגים שהן ג' אבות כמ"ש בזוהר ולשר האופים שהיה בסט' דרע פתר לרע כו' וכן בחלום פרעה מל' דק"נ היה טו"ר בחלומות ז' פרות טובות וז' פרות רעות והרעות בלעו לטובות ופתר לטוב ולרע ז' פרות טובות שיהיה ז' שנים טובות וז' פרות רעות ז' שנים רעות כו' וכ"ז בתערובות טו"ר שנפלו למטה מאד אבל בחלומות שחלם בעצמו בהיותו למעלה במקורו ושרשו בשם מ"ה החדש כו' שלפני התוהו והתיקון שם יכול להיות רמו, אכל ההפכים יחדיו ישכנו בלי צריך לפתרון לברר בבחי' בירור והבדלה כלל כי כולו אמת גם בדמיון החלום (וכמו בחלום אדבר במראה הנבואה שכולו אמת) (כמו משל הנ"ל בכחות עצם הנפש שמתחלקים בימים ושנים שבכל ימי חייו בטו"ר התנשאות וירידה או רצון ושכל טו"ר וכלולי' כולם בעצם הנפש בהולדו או במותו כו' וד"ל). וזהו מה שהראו לו בחלומו דיוסף שרש בחי' התיקון שהוא מלך הח' מה שאביו ואמו ואחיו גם שהן בבחי' התיקון דאצי' בי"ב ג"א כו' כידוע שהן משתחוים ליוסף לקבל ממנו שרש ההמשכה להיות בהם כח התיקון כי גם שישראל ויעקב דאצי' וגם השבטים דבריאה כבר הם בבחי' התיקון אבל יוסף שהוא מלך הח' הדר הוא שרש ומקור שממנו יומשך כח בחי' התיקון לתקן לז"מ דתוהו כידוע וד"ל. וזהו שראה יוסף השמש וירח (שהן בחי' זו"נ מ"ה וב"ן דאצי') וי"א כוכבים שנק' כוכבי אור דאצי' טרם באו לבי"ע משתחוים לו שהוא למקור החכ' דתיקון כמו שהוא בעצמות א"ס כנ"ל וד"ל. (וחלום הא' דמאלמים אלומים היה באופן העלאת הבירורים דרפ"ח ע"י שם ב"ן דשבטים מבי"ע בשית אלפי שני עד העוה"ב ולכך לא ראה אביו יעקב שכבר הוא בבחי' התיקון דשם מ"ה דאצי' שגם זה הבירור בהעלאת מ"ן צ"ל בבחי' השתחוואה לאלומות יוסף שהיה פותר חלומות דבחי' ב"ן דק"נ בהיותו בשרש התיקון ע"כ היה מברר ומעלה לאלומות שלהם וז"ש ותשתחוינה לאלומתי כו' אבל חלום הב' בשמש וירח כו' זה היה בבחי' ההמשכה דשם מ"ה דתיקון דאצי' לברר לב"ן דנוגה וגם זה הי' משתחוים לו לקבל ממנו כח ועוז לברר וזהו בכל דור ודור שצ"ע בחי' יוסף נותן כח ועוז לתיקון דתו"מ כו' וד"ל). ובזה יובן מה שארז"ל ע"פ וישתחו ישראל על ראש המטה שחלק כבוד למלכות כו' (וגם כששמע שיוסף בנו בא אצלו נתחזק וישב על המטה שהיתה שלימה כו' לקבל מיוסף כו') פי' שחלק כבוד למלך הח' מלך הדר כו' שהוא בבחי' יוסף ממש שהי' גבוה מיעקב הרבה להיותו שרש ומקור לבחי' התיקון דשם מ"ה דישראל ויעקב דאצי' כנ"ל. וזהו וישתחו ישראל העליון בביטול והתכללות כו' (על ראש המטה שהיה שכינה מראשותיו ונכלל גם בחי' המל' בהשתחוואה זו). וראי' לזה ממ"ש אלה תולדות יעקב יוסף. ולכאורה עיקר תולדות יעקב היה השבטים אלא זהו מצד השרש של הכח ועוז לתולדות יעקב בע' נפש שלו בי"ב שבטים בדור אחר דור עד ימוה"מ והעוה"ב הכל ע"י יוסף שהוא שרש ומקור הראשון לבחי' התיקון שלזה נק' בן פורת שמפליא להרבות ולהפרות בריבוי התחלקות דתיקון מפני שהיה פותר ותופר בתיקון דתוהו דהכל א' דפורת ותופר ופותר (ופרת ותפר ופתר בלא וא"ו הוא בחי' נהר פרת הוא דמעיקרא כו'):
(ט) ובכ"ז יובן ג"כ מ"ש ויאסור יוסף מרכבתו כו' וירא אליו ויפול על צואריו ויבך על צואריו עוד. ויש בזה ב' פירושים א' שמ"ש וירא אליו היינו שיעקב נתראה ונתגלה ליוסף והפי' הב' דיוסף הוא שנתראה ונתגלה אל יעקב וכך משמע פשט הענין דקאי אדסמיך ליה ויאסור רמו, ביוסף כו' ויעל כו' וירא אליו שיוסף הוא שנתגלה אל יעקב וא"כ גם מה שאמר ויפול על צואריו קאי על יוסף דקאי אדסמיך ליה וירא אליו כו' דיוסף הוא שנתראה אל יעקב ויפול על צואר יעקב ויבך עליו כו' כי שרש יוסף היה במדריגה גבוה מאד נעלה הרבה מיעקב כנ"ל שהיה במקור דבחי' התיקון דיעקב ע"כ אמר שיוסף השפיל את עצמו ממקומו העליון להיות מתגלה ליעקב וז"ש וירא אליו כו' ויפול על צואריו כו' להמשיך ליעקב ממקור הרחמים הרבים העליונים שבבחי' מקיף הכללי הנ"ל שיבא בגילוי במדת ת"ת דיעקב שיהיה נק' נחלה בלי מצרים כלל כו' וד"ל ומ"ש ויאסור יוסף מרכבתו לקראת ישראל אביו כו' שמובן מזה שהיה יוסף עולה לקבל פני אביו כתלמיד לרבו כו' הענין הוא מצד ירידה והתלבשות יוסף בק"נ דמצרים להיות מלך על גוים (כמו הקב"ה בגלות שנק' מלך הגוים כו') היה צריך לעלות במרכבתו לקראת ישראל אביו שהוא בבחי' התיקון דאצי' אבל בחי' מרכבה דיוסף היה למעלה ממדריגה דיעקב ע"כ אסר מרכבתו להעלות כו' לקראת ישראל כדי שיוכל להיות כח ועוז בישראל לתקן לעה"ד טו"ר ע"י תו"מ שישראל עושים בגלות וכמ"ש ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל וד"ל. וזהו שאמר יוסף לאחיו אל תעצבו כו' כי למחיה שלחני אלקים לפניכם כי זה שנתים כו' וישלחני אלקים לפניכם לשום לכם שארית בארץ ולהחיות לכם לפליטה גדולה כו' וגם אחרי מות יעקב אמר להם אל תיראו כי התחת אלקים אני כו' אלקים חשבה לטובה למען עשה כיום הזה להחיות עם רב דהנה התורה נצחית היא בכל דור ובכל זמן כידוע והענין הוא כידוע שבנ"י בכל דור ודור נשלח להם בגלות בחי' יוסף צ"ע שז"ש למחיה שלחני אלקים כו' עד לפליטה גדולה להיות שמבואר למעלה בשרש יוסף שהוא במקור של בחי' התיקון דתורה ומצות ובכל דור שישראל עושים תורה ומצות שזהו בבחי' הבירור דק"נ לא היה ביכולתם כלל לעשות בחי' יחו"ע ע"י המצות באהוי"ר שלהם אם לא ע"י בחי' יוסף שנשלח בגלות לעוזרם כו'. ולהבין ביאור הענין הנה יש להקדים תחלה שאי אפשר להיות יחו"ע במצות אם לא ביחוד דב' שמות הוי' ואלקים שזהו בחי' סובב וממלא כידוע והן ע"י ב' מיני אהבות אה"ר ואה"ע ששניהם נולדים מן ההשגה והתבוננות בגדולת ה' ביחו"ע ויחו"ת שההשגה ביחו"ת בבשכמל"ו שהוא בבחי' ממכ"ע בביטול היש לאין והוא בבחי' אלקים כח הפועל האלקי' בנבראים מזה נולד האהבה שנק' אה"ע שמתיישב האור בכלי המוח והלב כידוע ומבחי' יחו"ע בהתבוננות דבחי' סוכ"ע בכלל בשמע ישראל כו' נולד בלב בחי' אה"ר שהיא למעלה מן הכלי כו' ואמנם בחבור ב' האהבות הללו ביחו"ע ויחו"ת (שזהו בכל נפשך ובכל מאדך) נתחבר ונתייחד ב' שמות דהוי' ואלקים יחד ומזה נעשה יחו"ע שבמצות שהוא יחוד קוב"ה ושכינתי' סובב וממלא כו' כידוע וד"ל. והנה בזמן הגלות מחמת עוצם הסתר אלקות בנש"י מצד הלחץ ודחק בטרדות הפרנסה וכובד שיעבוד הגלות וכה"ג (לפי שהשכינה בגלות באוה"ע) יכול להיות רמו, גשלפרקים בעת מן העתים לא יאיר אור הוי' בכנ"י ביחוד דהוי' ואלקי' גם במצות שעושין מצד שלא יאיר בהם אור התפעלות ב' אהבות דאה"ע ואה"ר הנ"ל לפי שנגרע כח ההשגה וההתבוננות ביחו"ע ויחו"ת כנ"ל עד אשר אין בכח השגתם כלל להוליד ב' אהבות הנ"ל ולהיות כן במשך זמן רב בגלות זה האחרון היה ח"ו נפילה גמורה בכנ"י בבחי' פירוד וריחוק גמור מאלקות במיעוט האור מיעוט אחר מיעוט עד שהיה נשכח מנפשם ולבם לגמרי כח השגות אלקות ביחו"ע ויחו"ת עד שלא היה נמצא בהם אפי' רושם בעלמא מב' אהבות הנ"ל גם לפרקים כמו בשבת ומועדים מפני כלות כוחם בעצם ח"ו אך בחמלת ה' עליהם ומצד התקשרות אה"ר ואה"ע שמלמעלה למטה כמ"ש אהבת עולם אהבתנו כו' שלח לפניכם בחי' יוסף צ"ע להיות לנש"י הנמצאים בכל דור בגופי' למחיה ממש וז"ש יוסף כי למחיה שלחני אלקים לפניכ' כו' לשום לכם שארית בארץ דהיינו שבחי' אור הזרוע לצ"ע בנש"י בכל דור הוא למחיה ושארית פליטה בכל משך זמן הגלות כו' שלא ישכח מלבם ונפשם ולא יכלה כחם בעוז ב' אהבות הנ"ל ובהשגות אלקות כיחוד"ע ויחו"ת כו' והיינו ע"י בחי' אור אה"ר המסותרת שיסודתה בהררי קדש העליון בבחי' פנימי' ועצמות המאציל באה"ר העצמות שמלמעלה למטה ומשם נמשך כח בכל ניצוץ מישראל שיהיה בו בחי' אה"ר עצמית וטבעית שמוטבע ומושרש כמו טבע ממש בנקודת הרצון שלמעלה מן הטעם ודעת ולמעלה מן הלב להיות נכספה וגם כלתה נפשו לידבק בה' אחד ולא יזוז מהתקשרות זאת האמיתית בשום נסיון בעולם כידוע וזאת האה"ר נק' אהבה המסותרת בהעלם ובכח כל אחד ואחד מישראל והיא הבאה מלמעלה מאליה בלי הכנת אדם לפרקים שנתגלה מבחי' העלם בלתי שום הכנת הכלי כו' להיותה למעלה מן הדעת וההשגה דכנ"י ואמנם מסותרת היא בלב דכנ"י וא"צ רק להוציאה מן ההעלם לגלוי וגם זה בא מכח עליון דבחי' צ"ע (שזהו בחי' רוחא דשביק בגווה כו') וע"כ אין לכח אה"ר זאת קץ וגבול ושיעור כלל דהיינו גם במשך זמן רב דגלות בטרדות המבלבלים לנקודת הלב והמוח עכ"ז לא יחשיך אורה כלל וכמ"ש מים רבים לא כו' רק שהיא מסותרת מאד ואמנם מיד שתצא מן ההעלם לגילוי יש בכחה הגדול לעורר את האהבה בב' מדריגות דיחו"ע ויחו"ת באה"ע ואה"ר שיאירו בתוקף גדול שלא יפול הנופל לעולם וד"ל. וזהו כי למחיה שלחני כו' שנשלח ממקור התיקון ליתן כח ועוז בהמשכות אור אהבה מסותרת בלב כנ"י שתבא מן ההעלם לגילוי וזאת היא עיקר סיבת קיומם וחיותם באור החיים בכל עת מצוא לבא להתפעלות ב' אהבות הנ"ל בהמשך זמן רב בגלות ואם לא לזאת האהבה מסותרת שבאה מלמעלה מבחי' יוסף צ"ע היה כבר כלה כחם האלקי' במעט זמן כו' וד"ל. וזהו לשום לכם שארית בארץ העליונה שיהיה להם שארית בארץ החיים מבחי' מל' דאצי' וגם להחיות להם לפליטה גדולה בימות המשיח שאז אמר הגדיל ה' לעשות עם אלה וד"ל (וכ"ז מפני שנק' בן פורת פותר ותופר כו' רמו, דדגם בגלות השכינה באוה"ע שנק' שינה שחולם חלומות בבחי' לבושים זרים דק"נ שנפל מבחי' התוהו יכול להעלותם ולהביאם בבחי' התיקון כנ"ל וע"כ יש בכח המשכת צ"ע באור הזרוע בנש"י לעורר בהם כח האהבה מסותרת שתצא מן ההעלם שבזה יהיה כח להיות יחוד דמ"ה וב"ן במצות שהן ב' שמות דהוי' ואלקים שהוא בחי' התיקון וד"ל) וזהו לשום לכם שארית בארץ דמ"ה יברר לב"ן ויהיה יחוד עליון בכל עת מצוא וגם לקבל שכר המצות בעוה"ב שזהו שנק' בן פורת (שמפרה ומרבה האורות בכלים לאין שיעור כו') (ומ"ש לפליטה גדולה קאי בימות המשיח (כמשי"ת) דכתי' אז אהפוך אל עמים כו' דכמו שהיה יוסף שליט על כל הארץ ומשביר בר לכל עם הארץ בגשמיות כך לע"ל ברוחניות החיות האלקי' להחיות עם רב אוה"ע ויהיה נק' מלך הגוים כו'. ואמנם ישראל יהיה במעלה מרובה עד שיאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה והוא מה שע"י אור הזרוע לצ"ע כל משך זמן הגלות זריעה זאת היא בכח האהבה מסותרת להוליד יחו"ע כנ"ל הרי עשה פרי מרובה להצמיח בכפלי כפלים לאין שיעור מעצם אור הזרוע לצ"ע בנש"י בכל דור כמ"ש וזרעתיה כו' וכמו שאדם זורע קב כדי להוציא כמה כורים דוקא וכמו הלוך ילך כו', בא יבא ברנה נושא אלומותיו כו' ונק' ראשית תבואתו כו' וז"ש להחיות לכם דוקא לפליטה גדולה דוקא וגם להחיות עם רב ניצוצות דבחי' התוהו שבכל אוה"ע שיבוררו לעבדו שכם אחד כו' וד"ל):
(י) ובכ"ז יובן מ"ש אסף על זמן הגלות רועה ישראל האזינה נוהג כצאן יוסף פי' רועה ישראל הוא בחי' מל' שנק' שכינה דבגלות שכינה עמהם והוא שנק' רועה כמו ברחל שאמר כי רועה היא שזן ומפרנס לישראל באהוי"ר ואמונה פשוטה כו' ואמנם אין עיקר חיותם וקיומם בבחי' שרש ועצמית שיקוים כחם ולא יכלה הוא מ"ש נוהג כצאן יוסף דוקא שהוא המשפיע ומעורר בנש"י בחי' האהבה מסותרת הנ"ל שהיא באה מלמעלה מאליה והוא מבחי' יוסף העליון דוקא שהוא בחי' אור הזרוע לצ"ע בנש"י בכל דור כנ"ל וע"כ אמר נוהג כצאן יוסף דוקא שממנו עיקר ושרש לפרנסת ישראל מרועה ישראל וכמ"ש ביוסף מידי אביר יעקב משם רועה אבן ישראל שהוא היות יחוד דמ"ה וב"ן שנק' אבן ישראל כו' וד"ל (וזהו שחלם יוסף השמש והירח משתחוים לו כו' שהן ב' מדריגות דהוי' ואלקים שמתייחדים בב' אהבות הנ"ל אה"ר ואה"ע שהן משתחוים לקבל מבחי' יוסף שימשיך בהם כח ועוז ליחודם בתמידות כנ"ל וכידוע בזוהר דשמשא וסיהרא היינו הוי' ואלקים שהן זו"נ דאצי' ושרש יוסף בבחי' מלך הח' הדר שרש ומקור לבחי' התיקון כנ"ל או פי' משתחוים לי בבחי' השתחואה מלמעלה למטה ליתן כח ועוז ליוסף צ"ע בחי' יסוד שיעורר בנש"י לאהבה מסותרת הנ"ל שזהו גילוי דמדריגת יוסף להשפיע במל') וז"ש ואביו שמר את הדבר שמר להבא שיהיה כך לע"ל שיתגלה מדריגת יוסף שנאמר ולא יהיה לך עוד השמש לאור יומם וירח כו' רק ה' יהיה לך לאור עולם (והוא אור הגנוז לצדיקים) לע"ל רמז, אשהן מטמוני יוסף שיתגלה לע"ל (כמשי"ת). ואמנם כ"ז הנה דוקא בזמן הגלות בחי' יוסף גבוה מאד נעלה במדריגה ליתן כח ועוז למל' לשום לבנ"י שארית בארץ מטעם הנ"ל להיותו בבחי' מקור לתיקון כו' אבל בימות המשיח דכתיב ביה ישכיל עבדי כו' וגבה מאד בפנימי' ועצמות אא"ס שבפנימית הכתר בכלל שזהו בחי' עליות המל' דיהודה למעלה מבחי' יוסף המשפיע כו' וכמ"ש בהפטורה דפ' ויגש לקח עץ כו' עד ודוד עבדי נשיא להם לעולם שהוא כתר ש"ט דמשיח שלמעלה יהיה מעץ אפרים דיוסף צ"ע רק בזמן הגלות בחי' המל' מקבל ובטל ונכלל בבחי' יוסף צ"ע כמ"ש ויגש אליו יהודה כו' כידוע (בפ' ויגש באריכות). וטעם הדבר ידוע לפי שעכשיו בחי' שם מ"ה דתיקון שהוא בבחי' יוסף מברר לבחי' ב"ן דתוהו שנפל בשבה"כ כענין החלומות דבזמן הגלות שנק' פותר ותופר כו' כנ"ל וז"ש כי למחיה שלחני אלקים לשום לכם שארית בארץ כנ"ל אבל כאשר כבר יתברר בחי' ב"ן ויעלה לשרשו בבחי' ס"ג דבינה שלמעלה משם מ"ה המברר כו' וכמ"ש א"ח עט"ב כו' אז אין צריך המל' לבחי' יוסף כלל אדרבה יעלה למעלה הימנו כמ"ש וגבה מאד (והוא למעלה גם ממח' הכללי' ופרטי' הנ"ל והוא בחי' מל' דא"ס עצמו כמו שהוא טרם שבא להיות נק' משפיע בכלל ופרט כו') ואע"פ שיוסף הי' שליט על הארץ מלך על כל הגוים ומשביר בר לכל עם הארץ בסוד גלות בלבוש שק כו' וכך יהיה לע"ל ברוחני' דכתיב מי לא ייראך מלך הגוים כו' זהו רק מבחי' מלך הח' הדר שמברר לז"מ דתוהו שהן ע' אוה"ע כמ"ש אז אהפוך אל עמים כו' אבל משיח יהיה מלך על ישראל דוקא ולא מלך הגוים משום דשרש ישראל הוא מבחי' מל' דא"ס עצמו שלמעלה גם משם מ"ה החדש דא"ק כו' (וז"ש במשיח חיים נתתי לו חיים נצחיים דא"ס דכתי' ביה ה' ימלוך לעולם ועד והוא ענין דוד מלך ישראל חי וקיים אבל משיח בן יוסף אין נצחי כו') וז"ש תחלה לשום לכם שארית בארץ שזהו רק עכשיו בזמן הגלות דמ"ה דתיקון מברר לב"ן מכח יוסף מקור התיקון כנ"ל ולכך אמר למחיה כו' לשום לכם שארית כו' ומ"ש עוד ולהחיות לכם לפליטה גדולה היינו שמזה יגדל אור המל' דמשיח שיהיה אז למעלה מיוסף הרבה כנ"ל ואז אין צריך למחיה דיוסף כלל ואמנם ע"י זריעה דאור זרוע לצ"ע בכל משך זמן הגלות יהיה זה הריבוי שנק' פליטה גדולה שיהיה בימות המשיח בישראל דוקא והוא שנק' בן פורת כו' ולכך אמר ולהחיות לכם דוקא כו' שגם זה מכחו בא אע"פ שיהי' משיח בן דוד למעלה ממנו וז"ש למען עשה כיום הזה להחיות עם רב לע"ל שיבוררו כל בחי' הניצוצים דז"מ דתוהו כנ"ל כמ"ש אז אהפוך כו' והכל מבחי' יוסף שליקט כל הכסף בזמן הגלות דוקא (כמשי"ת) וז"ש כי למחיה כו' היינו עד שיהיה בחי' עליות המל' דמשיח למחיה שלחני בכל משך זמן הגלות כו' מטעם הנ"ל:
(יא) ובכ"ז יובן מ"ש בזוהר על יוסף צ"ע שנק' גננא דגינתא כו' והאי גינתא מגרמיה אזדרע כו'. ולכאורה אין זה מובן דאם האי גינתא מגרמיה אזדרע למה צריך רמז, בלגננא כלל. אך הנה ידוע דגינתא הוא בחי' המל' שרש נש"י (שנק' שדה חקל תפוחין קדישין כו') כמו ג"ע שנטע ה' שיצמיח כל עץ נחמד ועשבים טובים ביותר שהן כל בחי' גילוי אור האלקי בנש"י בכמה מיני מדריגות שונות בבחי' כלים מכלים שונים (כמ"ש גן נעול אחותי כלה כו') ובג"ן סדרים דאורייתא והוא בבחי' התיקון בריבוי האורות בכלים רבים ברמ"ח מ"ע כו' ולמטה נק' כנ"י כרם ה' צבאות כידוע וד"ל. ובחי' אור הזרוע בגינתא הוא הנק' גננא כמו הגננא שהוא היודע בטוב איך לסדר סדר ותיקון טוב בזריעת הזרעים בגן במקומות מיוחדים שבו שמתקן שם שיקבל צמיחות טובות ממיני זרעים הרבה הטובים שהביא לשם ממקום טוב שכבר צמחו שם עד שבמשך זמן רב יהיה הגן בעצמו תוציא צמחה בכל מיני צמחים הטובות להיותה מסוגלת לצמיחה זאת ואמנם זה נעשה בה ע"י התיקון דגננא כו' וד"ל. וכך יובן למעלה בבחי' יוסף צ"ע שנק' גננא אור בגנתא שהוא בחי' המל' היינו מה שמתקן ונותן כח ועוז בכנ"י שתוכל להצמיח כל פרי טוב באהוי"ר ובמצות מעשיות והיינו כמו תולדות ב' אהבות הנ"ל דאה"ר ואה"ע שעושים יחו"ע בב' שמות דהוי' ואלקים בכל המצות שעושים בריבוי האורות בכלים כנ"ל לפי שמבחי' מקור התיקון דשם מ"ה החדש דיוסף שהוא מלך הדר כו' הוא שנעשה ונמשך כח הטוב בגינתא שתקבל כל זריעה טובה מאורות העליונים ביותר עד שאח"כ תצמיח מעצמה בלי זריעה כלל כי כארץ תוציא כו' וכגנה זרועיה תצמיח מעצמה כן יצמיח ה' צדקה כו' שהן אורות העליונים שבתו"מ כו' (והוא ג"ע העליון והתחתון כמ"ש היושבת בגנים כו' כמ"ש במ"א). אך הנה יש עוד צמיחה בגנתא כמו בשדה שהן כמו ספיחים שגדלים מאליהן בלי זריעה כלל כך יש עשבים טובים ואילנות שצומחים בכרם בלי סיבה נטיעה וזריעה כלל וזהו בא מכח הגינה עצמו משא"כ בזרוע שצומח מן הזריעה שאין זה מכח הגינה עצמה רק מכח הצומח שיש כבר בזריעה שטבעו להצמיח ואין זה צמיח' הארץ מכח עצמ' כמו שהיא בעצם הראשון כו' רק שמעורר גם לכח הצומח שבארץ להצמיח בזרוע יותר כמו שהוא בכפלי כפלים (שבזה יתרון מעלה לזריעה על הספיחים כמשי"ת). וזהו ג"כ למעלה בחי' אור זרוע דצ"ע בנש"י שהצמיחה באה מכח אור הזרוע שמצמיח ואין זה מכח עצמיות דכנ"י שנק' גן ה' אבל מה שתצמיח בכח עצמה בלי זריעה דצ"ע יותר עליון ממנו (והוא טעם עליית מל' דמשיח שיהיה לע"ל למע' מבחי' יוסף כנ"ל דכתיב ביה וגבה מאד והוא מ"ש דהאי גינתא מגרמיה איזדרע בלי זריעה כלל וכמ"ש וכגנה זרועיה כו'). וביאור הענין הנה מבואר למעלה בבחי' כח התעוררות דאהבה מסותרת בכנ"י שיולד מזה ממילא תולדות ב' אהבות הנ"ל שזהו בא מאור הזרוע לצ"ע בארץ וז"ש למחיה שלחני אלקים כו' כנ"ל וזהו גננא דגנתא שמתקן לגינה שתתן את כחה להצמיח כל מיני צמיחות טובות והוא ע"י הזריעה דזורע (וכמו שאמר יוסף הא לכם זרע וזרעתם את האדמה ה"א דיסוד כו') אבל כמו ענין גידול הספיחים או העשבים ואילנות שגדלים מכח הגינה עצמה היינו מה שיש בנש"י רמז, גלהתעורר באה"ר העצמיי' או בתשובה שלימה בלי התעוררות מלמעלה כלל וכלל כו' רק מכח עצמם דוקא וזהו דמגרמיה אזדרע כו' בבחי' העלאת מ"ן שמכח עצמה וכמ"ש וכגנה זרועיה תצמיח מאליה (והוא הנק' טוב מאד דגנוז בגווה כמ"ש בזוהר ומבואר במ"א). ואמנם הנה הגם שמעלת הספיחים גדולה מצד שבא מכח העצם כנ"ל מ"מ יש מעלה יתירה בזריעה הצומחת יותר מטעם אחר להיותה באה בריבוי גדול בכפלי כפליים לאין שיעור שהולך וצומח בלי הפסק כלל כמו ויזרע יצחק כו' מאה שערים שזהו בחי' התחדשות גמורה כמו בצמיחת התבואה בחידוש גמור שניתוספו בכפלי כפלים מכמו שהיה בזריעה כמו מקב א' כמה כורים וכך הוא ענין תולדות וצמיחת דב' אהבות הנ"ל שבאו בחידוש גמור מן ההשגה וההתבוננות שעושים פרי במצות ע"י כח דאור זרוע לצ"ע בהתעוררות כו' זהו אין לו שיעור כלל ונוסף על הזריעה בכפלי כפליים כו' אבל בחי' התעוררות אהבה מסותרת שבאה מכח העצם שזהו כצמיחת הספיחים אין בזה חידוש גמור רק במה שבאה כח האהבה מסותרת לגילוי לבד שהרי זהו בחי' עצמיות וטבעית בנה"א כו' ולא בא רק לידי גילוי מן ההעלם לבד (ויש בזה שיעור ומדה כפי אופן כח הצמיחה שבארץ שתוציא צמחה ע"פ מאמר תדשא הארץ דשא כו' וד"ל). (אך באמת אין הענין כן דנהפוך הוא דבזריעה גם שניתוסף הרבה גם זה בא מכח הצומח שבארץ שיש בכחו לחדש מאין ליש שנק' חידוש גמור והוא בא מחמת ביטול היש לאין דחטה הזרוע בארץ וזהו נק' יש מיש עכ"פ אבל מה שנצמח מעצם הצומח שבארץ בלי זריעה כלל זהו נק' חידוש יש מאין ממש והוא צמיחה בלי שיעור כלל שגם שקוצר כמה אלפים פעמים חוזר וצומח כו'. וזהו שלע"ל אמר אור חדש על ציון תאיר שהוא כח האהבה מסותרת שבעצמות שנק' אור חדש ממש משא"כ עכשיו בזמן הגלות הוא ע"י התעוררות רוח ממרום דיוסף צ"ע שלמחיה כו' שנק' גננא דגנתא דאע"פ שמוליד ריבוי תולדות בברכה מרובה ביותר יש לו שיעור והפסק משא"כ ברכת הארץ מכח עצמה שאין לה שיעור כלל וזהו ששם ב"ן יעלה למעלה משם מ"ה דמשפיע והוא מל' דמשיח שיעלה למעלה מיוסף דהיינו מ"ש ולהחיות לכם לפליטה גדולה שבימות המשיח לא יצטרכו למחיה דיוסף כלל כנ"ל וד"ל):
(יב) ובכ"ז יובן מ"ש וילקט יוסף את כל הכסף כו' דהנה אמרו רז"ל ג' מטמונים הטמין יוסף א' נתגלה לקרח כו' והג' יתגלה לע"ל כו'. והענין יובן עד"מ אדם שרוצה לילך בדרך רחוקה מאד מהלך כמה שנים בים ויבשה דודאי הרי לפי שיעור הדרך שיתעכב זמן רב כ"כ צריך האיש להכין צידה לדרך רחוקה כזו הרבה מאד שיספיק לכל הזמן שיתעכב בדרך הזה. והנה עיקר הספקת האדם וביתו הוא במזון דלחם ולבוש דכסות אבל שארי הצטרכות במזון כבשר ודגים ויין ושמן וכה"ג א"א שיכין הכל כפי הצריך לזמן רב כזה ובמה ישאם שתהיה הוצאה יתירה על השבח כו' וכן בלבוש דכסות וגם במזון דלחם לא יוכלו להכין רק לחודש ימים ולא יותר שיופסד המזון והכסות יבלה בשנה א' כו'. הנה לזאת עיקר רמז, דהצידה לדרך הוא צרור הכסף שירבה לרוב בידו ויטמינה בסתר למען יוכל לקנות בכסף כל אשר יצטרך לו בדרך גם כשיכלה הלחם ויבלה הכסות יקנה מחדש הכל בכסף כל אשר יחסר לו במזון ולבוש ויתקיים בכסף רב כל משך רב הזמן שהולך בדרך כו'. והנמשל מכ"ז יובן למעלה בהיות מבואר למעלה בשרש יוסף צ"ע שהוא בחי' מלך הח' הדר כו' שממנו מקור מוצא לבחי' התיקון באו"כ בתו"מ ואהוי"ר בכנ"י בכל הימים וזהו שליקט יוסף כל הכסף שהן כל בחי' החסדים הטובים והרבים מאד שיאירו מעצמות המאציל ממש (כמו שאומר וגומל חסדים טובים וקונה הכל כו') כדי שיהיה הכל בהכין מזה להיות צידה לדרך רב מאד דהיינו שיהיה הכנה רוב כסף העליון הזה לבחי' התיקון שאח"כ בכנ"י שהוא כמשל הנסיעה בדרך רחוקה כו' והן כל משך זמן רב דגלות בד' גליות שהן צריכין למזון ולמחיה לנשמתם האלקי' בתו"מ ואהוי"ר באה"ע ואה"ר הנ"ל שכבר הי' כלה כחם לגמרי באריכות הגלות כזה כנ"ל וכידוע שהתורה נק' מזון לחם לאכול ומצות נק' בגד ללבוש כו' (וכמ"ש יעקב אם יהיה אלקים עמדי ושמרני בדרך הזה (בד' גליות) ונתן לי לחם לאכול כו'). אך בחי' צ"ע הוא שהכין צידה לדרך רב כזה והוא בחי' החסדים העליונים דשם מ"ה החדש דיוסף שליקט בכל משך הגלות מעצמות המאציל שלמעלה מעלה מכל ההשתלשלות דתוהו ותיקון ומורידם עד למטה ממש שמזה יהיה כל שפע המזון דלחם דתורה ולבוש דמצות ואוי"ר בכנ"י בכל משך אריכות הגלות כו' שיקנה בכסף זה והוא מה שיתן התחדשות כח בעצם בכנ"י בהתעוררות אהבה מסותרת כנ"ל ע"י המשכות חסדים העליונים העצמיי' כו' וד"ל. וזהו וילקט יוסף את כל הכסף כו' מחסדים העליונים שבהם עושה צידה לדרך לכנ"י שבגלות כנ"ל והכסף הוא שליקט מן הבירורים דק"נ כמ"ש בשבר אשר הם שוברים (כידוע דז' שני השבע הוא בחי' שמיטה של חסד ויוסף הוא בחי' יסוד דשמיטה זו כו' והיה מקבץ כל אוכל בז' שנים הטובות שיצבור בר כחול הים כו' ובשמיטה דגבורה שהן ז' שני הרעב ליקט כל הכסף כו') וזהו ויביאם ביתה פרעה בחי' המל' פריעה והתגלות דכל נהורין שנקרא עלמא דאתגליא והוא בחי' שם ב"ן דקדושה שמלובש בגלות בבחי' ב"ן דנוגה כדי להיות כח לכנ"י שהן בגלות ושכינה עמהם בכל משך זמן רב הזה לפרנס את עצמם במחיה ומזון דתורה ומצות ולא יכלה כחם ח"ו כנ"ל וזהו שאמר כי למחיה שלחני אלקים לפניכם דוקא ולהחיות לכם דוקא זמן רב עד ימות המשיח וד"ל. וזהו שאמרז"ל ג' מטמונות הטמין יוסף פי' מטמון כמו אם כמטמונים תחפשינה היינו כאוצר מלא כסף שנטמן בעומק הארץ והוא בחי' כח החסדים העליונים הנ"ל שהן בעומק גדול בנש"י טמונים ונעלמים ובאים לידי גילוי לפרקים שזהו כמוצא המטמון שיחיה בו זמן רב לכל אשר יצטרך לפיקוח נפשו ונפשות ביתו כו' וד"ל. ומה שאמר ג' מטמונים הענין הוא כידוע שיש בבחי' החסד ג' פרקין חב"ד חג"ת נה"י וב' שלישים התחתונים שהן בחי' חג"ת ונה"י ירדו ונתגלו למטה בכנ"י בכל משך זמן דד' גליות עד ימות רמח, אהמשיח. והענין הוא דגם שנק' מטמון כאוצר הנעלם ונק' אוצרות חיים העליונים להחיות הנשמות כו' כנ"ל מ"מ מתגלין מן ההעלם והוא להיות מאהבה רבה העליונה כח ועוז לנש"י להתעוררות באהוי"ר באה"ר ואה"ע כנ"ל שזהו בחי' המדות דחג"ת (כמו בג' רגלים שמאיר בכנ"י מבחי' חג"ת דז"א מחמת חסדים העליונים שנמשך בכל אחד ואחד כו' וכן בג' תפלות בכל יום) וכמ"כ השליש האחרון בחי' נה"י דחסד שהוא לחזק כח המעשה דצדקה וכל המצות מעשיות בפו"מ שיש כח ועוז בכנ"י כל משך זמן הגלות בתוקף עוז גדול כמו שנראה לעין תוקף כח המעשה דמצות באמונה פשוטה בלי שינוי כלל כו' וד"ל. ואמנם בחי' פרק העליון דחסד שהוא בבחי' חב"ד דכנ"י לא נתגלה למטה עדיין ונשאר בהעלם ויתגלה לע"ל והיינו מה שבימות המשיח יתגלו טעמי מצות וסודות ורזי' דאורייתא בריבוי אור החכמה עילאה שיאיר בכל נש"י מגדול עד קטן כמ"ש ומלאה הארץ כו' והיינו בזמן עליות המל' לע"ל שיהיה כנ"י לפליטה גדולה כנ"ל אז יתגלה בהם מטמון דיוסף הג' שהוא בפרק העליון דחסד שבא מעצמות המאציל שנק' הון יקר ונעים כמו אם יתן איש כל הון ביתו שהן פנימיות וסודות התורה שנק' אוצרות סתומים ונעלמים שלא הוציא מהן לצידה לדרך בגלות כלל כמ"ש למחיה שלחני כו' וזהו ע"י ב' שלישים התחתונים דחג"ת ונה"י באהוי"ר ותו"מ לבד אבל מטמון הג' דפרק העליון דחסד לא נתגלה בגלות להיות למחיה אלא נשאר לע"ל והוא שאמר ולהחיות לכם לפליטה גדולה לע"ל דוקא וזהו אור הגנוז לצדיקים לע"ל כידוע וד"ל:
(יג) ובכל הנ"ל בענין שרש יוסף למעלה יובן ג"כ מה שאמרז"ל שנענש יוסף על שאמר לשר המשקים כי אם זכרתני כאשר ייטב לך כו' והזכרתני אל פרעה והוצאתני כו' שבטח באדם ולא בטח בה' שמתיר אסורים כו' דלכאורה זהו פלא למה נענש ע"ז הלא אין סומכין על הנס וכי טוב הי' יוסף מיעקב אבינו ומצינו ביעקב לגבי עשו שירא מאד שמא יגרום החטא דכתיב ויירא יעקב מאד ויצר לו כו' ולא סמך על הנס ועשה תחבולות להכניע את עצמו ביותר לפני עשו ושלח לו מנחה גדולה לכפר פניו בהכנעה גדולה וקראו אדוני כמה פעמים ואיך לא תלה בטחונו בה' אלא מפני שהיה ירא שמא יגרום החטא כו' וא"כ למה נענש יוסף על זה כו'. אך הענין הוא לפי שיש הפרש גדול במעלה ומדריגה בין יוסף ליעקב לפי הנ"ל דהנה מבואר למעלה בשרש בחי' יעקב ויוסף דיעקב שרשו למעלה בבחי' התיקון דהיינו שכבר הוא נעשה בבחי' התיקון באורות וכלים שהאורות מצומצמים כבר בכלים מכלים שונים בדקדוק ושיעור ע"פ מאמר קו המדה בג' מדריגות פנימי ואמצעי וחיצון ואז יש מקום ושרש גם ליניקות החיצוני' דבחי' ק"נ מחיצונית דחיצונית הכלים שהאור שם בתכלית ההסתר עד שיכול להיות תוס' יניקה להם מחיצונית הכלים דקדושה (ואע"פ שיעקב היה שלם בשלימות דבחי' התיקון לא כאברהם שיצא ממנו ישמעאל כו' והוא בקו האמצעי דבחי' ת"ת בשם הוי' ששם לא נמשך לחיצונים אפי' מחיצונית דחיצונית הכלים כמ"ש ה' אלקיו עמו רמח, בכמ"ש במ"א וכמ"ש וכבודי לאחר לא אתן כו' (ולכך אמרו דיעקב לא מת כו') עכ"ז היה ירא שמא יגרום החטא מאחר שבבחי' התיקון הוא נמשך בדקדוק ומשפט התורה בבחינת הדין ביותר כו' וכמ"ש וסביביו כו' שמדקדק כחוט השערה כו' ועיקר פחדו היה מד' מאות איש דעשו שנפלו מבחי' גבורות עליונים דמקיפים דתוהו ולא נתבררו עדיין שלא יגברו כחם על בחי' או"פ דתיקון) ומפני שהכל במדה קצובה שכבר קצוב ועומד הרי לפעמים יוכל להיות תגבורת כחות הדינין שבקו השמאל ליניקת החיצוני' ע"פ קו המדה וצריך להתנהג עמהם בביטול והכנעה דוקא שבהכנעה וביטול דוקא ימשיך מעשו כח הטוב הגנוז בו שנפל ומלובש בו כמו שהיה שרץ עשו לקראתו ויחבקהו (כמ"ש בפ' וישלח) ועם שרו של עשו הי' עושה מלחמה ונצחו כמ"ש ויאבק איש עמו כו' ולגבי עשו שלמטה היה צריך יעקב להכניע את עצמו ולא במלחמה כי כך היה צריך לפי אופן שרשו למעלה דכתיב ולאום כו' שהוא מדות דעשו לנגד מדות דיעקב דאת זה לעומת זה כו' וד"ל. וכ"ז בבחינת מדריגת יעקב אבל לגבי בחי' מדריגת יוסף זה היה נחשב לחטא ונענש על כך כנ"ל דהנה שרש יוסף הוא בבחי' מקור ושרש לבחי' התיקון והוא מלך הח' הדר כו' שהוא הגבה למעלה מכל ההשתלשלות דתוהו ותיקון וע"כ נק' פותר ותופר כו' שממנו מקור להיות אופן המשכת הקו המודד לאורות בכלים אם כך או כך כו' וא"כ אין מנגד לו כלל שיפול ביראה ממנו בתוס' יניקה לחיצוני' אחר שהוא למעלה מעלה מהמשכות מקיפים ופנימים או"כ כו' ולזאת לא היה ראוי לפי שרשו העליון שיהיה תולה בטחונו באדם כלל ולא לעשות תחבולות להזכירו אל פרעה ע"י מליץ טוב כי אין לו יראה מן החיצוני' כלל ואין צריך להכניע את עצמו כלל וכלל כי שרשו גבוה הרבה מבחי' הצמצום דתיקון הנ"ל וד"ל אלא אדרבה צריך הוא להתנהג רק כפי שיהיה רצון ה' למעלה מעלה מן החכמה והטעם דבחי' התיקון כו' והוא כפי שירצה ה' לבד כך טוב לפניו ולא יעשה דבר מעצמו בזה כלל דאם רצון ה' שישב בבור דוקא ישב בבית האסורים ולא יעשה שום תחבולה איך לצאת מבית האסורים וכשיגיע זמנו לצאת ע"פ ה' אז יצא כו' וכפי שיזמין לו ה' כן יהיה בלי התאמצות מכח עצמו בשום דבר מה כי כך הוא שרשו למעלה מעלה מכל סדר ההשתלשלות לגמרי כנ"ל ע"כ היה השגחת ה' ביוסף עד"ז דוקא כו' וד"ל. (ומטעם הנ"ל שהוא למעלה מבחי' ההשתלשלות דתוהו ותיקון שאינו תלוי בבחי' החכ' ודעת דתיקון כו' ושר המשקים הוא בבחי' המשכת החסדים דחכ' כידוע ולכך נענש על שאמר לו כי אם זכרתני כו'. ומה שברח משה מלפני פרעה ולא תלה בטחונו בה' לבדו כו' גם הוא היה ירא שמא יגרום כח הדין ביותר לפי ששרשו דוקא בבחי' הדעת דתיקון דתורה ומצות דמשה מלגאו יעקב מלבר כו'). (וכמ"כ יובן גם בכל דור ודור שבחי' יוסף צ"ע בגלות כו' שנאמר עינו בכבל רגלו כו' וכן מלך אסור כו' כמו שראה ריב"ל למשיח שרי ואסיר ואמר לו אימתי אתי מר כו' וד"ל) וזהו בן פורת יוסף כו' פי' פורת אותיות תופר ופותר חלומות והוא ענין פורת רמח, גשמפרה ומרבה לאורות דתיקון כנ"ל והכל מטעם א' להיותו מלך הח' הדר כו':
(יד) אך הנה עדיין י"ל מה שכפל עוד לומר בן פורת עלי עין כו'. הענין הוא דכתיב כל הדברים יגיעים לא יוכל איש לדבר לא תשבע העין לראות ולא תמלא האוזן כו'. פי' דברים יגיעים הם אותן דברים שלא יוכל איש לבררם ולהעלותם למעלה כלל כי הן דברים של הבל ומותרות שאין בהם ממש כלל להוסיף דברים יגיעים שיגיעים לריק והבל מצד ריבוי הפסולת שבהן לבטלה ממש כי הנה באמת אנו רואים כמה דברים הן מחשבות או דבורים או מעשים וענינים רבים ושונים שהמה יוצאים בעולם לבטלה ממש שלא יגיע מהם שום בירור והעלאת הטוב כלל אפי' בצדיקים שכל מעשיהם ומחשבתם ודבורם וכוונת לבם רק לה' לבדו מ"מ נופל במח' ודבור שלהם וגם מעשים וענינים שהן זרים לגמרי כמחשבות של שטות והבל שאינו בעולם ודבורים של מה בכך כדברים הבטלים לגמרי וכן מעשים ויגיעים רבים של הבל וריק הרבה יותר מן החלומות שהן צירופים שנלקחו מעין הרהורי לבו ביום שהיה בהן אור וחיות מעט מזעיר עכ"פ אלא שנתבלבלו הצירופים ואינן כסדרן וגם יש מהן ענינים כוזבים ביותר עכ"ז המחשבה ודבור של הבל הבא בדרך מותרות ופסולת לגמרי למטה גם מן החלומות (שהרי החלומות שהן בבחי' התוהו לפי שכבר היה בבחי' אורות וכלים קודם הנפילה ע"כ יכולים לבא לבחי' התיקון ע"י פתרון דיוסף כנ"ל משא"כ בחי' המותרות דמחשבה ודבור ומעשה כמשי"ת) וכ"ש וק"ו בבינונים ופשוטים שירבה בהם המותרות ופסולת במדו"מ וגם הרבה יגיעה ועמל בגופם במשא ומתן שלא לצורך ותועלת כלל שלא הגיע מזה שום תועלת בעולם כלל וכלל וגם יש ריבוי שינוי מעשים ומחשבות רבות שמתחדשים בעולם בכל חלקי העולם בד' יסודות ודצח"מ שנעשים ומתחדשים בכל יום בעוה"ז אשר לא לה' המה ולא לאדם כי הן יוצאין רק לבטלה לגמרי כו' והטעם הוא כידוע שבחטא אדה"ר בעה"ד נתערב טו"ר בכל הברואים גם בארץ וכל חלקי דצח"מ וכמו שרואים בצמיחת החטה בארץ יצא ממנה הפסולת והרע ברקבון בארץ וגם בצמיחתה יהיה בה מוץ ותבן שאינו מאכל אדם ועד שיהיה בה טעם לחם צריך ריקוד טחינה לישה ואפיה וגם בבישול בקיבה יוצא הפסולת לחוץ וכך הוא בחי הנולד שיצא עמו פסולת מהדמים ושליא כו' וגם באדם יש פסולת רב שיוצא לאיבוד כליחות האוזן ופה וחוטם ומי רגלים וכה"ג בגופו שערות וצפרנים כו' עד גם באורות וחיות דמחשבה דבור ומעשה שבגופו יש מחדו"מ טובים ורעים כמו שיש טו"ר בדצ"ח. אך הנה יש הפרש בזה דטו"ר גם ברע יש טוב אחר הבירור כמו הסיגים בכסף שיבורר מן הטוב וכן מחשבה רע יהפך לטובה כמכירת יוסף שאמר אתם חשבתם לרעה אלקים חשבה לטובה להחיות עם רב כו' וכן מעשה ודבור ורצון וחו"ב ומדות בתערובות טו"ר שבהן הרי יש חיות גדול ברע כמו בטוב ויכול לבא לידי תיקון לאחר זמן כידוע וכמ"כ יש בכל דבר פנימיות וחיצוניות וחיצוניות דחיצוניות כמוץ ותבן בחטה וכקליפת הפרי ועור ובשר וגידים רמח, דועצמות בחי שיש בהן מדריגות בחיצוניות וחיצוניות דחיצוניות (כציפרנים ושערות באדם) וכמ"כ במחשבה דבור ומעשה שנופל בבחי' חיצוניות דחיצוניות כטרדת העמוקות במשא ומתן שהיה סבור שיגיע לתועלת הענין וכן יגיעות וסבות מתהפכים שהיה נדמה לאיזה תועלת חיצוני ביותר גם זה יכול הכל לבא לבירור (כחלומות שהן הנופלים ממחשבות חיצונים ודמיונות שוא וכזב גם הן יבוררו כנ"ל) וכמ"כ יש בתענוגי בנ"א טו"ר וחיצוניות דחיצוניות כתענוג המאכל שיצא בבחי' פסולת ורע באכילה גסה המזיק לו וכן בתאוות המשגל שיאבד כחו וכה"ג בעושר והון לרע לו וכן בגדולה וכבוד כו' וגם חיצוניות דחיצוניות שלהם שהם רוב המחשבות זרות בתאוות וחמדת עוה"ז הכל יכולים לעלות למעלה כי שרש התענוגים הגשמיים וכל הפסולת וחיצוניות דחיצוניות בארמ"ע ודצח"מ הכל נפל בבחי' מותרות ופסולת מתערובות טו"ר שבחטא עה"ד (בנהר) שיוצא חוץ לג"ע הארץ אחר להט החרב כו' (וראי' לזה ממה שיש עליה ותיקון לרע להפוך לטוב בתשובה שלימה וכן יבוררו כל אוה"ע לע"ל דכתיב אז אהפוך אל עמים כו' וכן יש בירור עכשיו במאכל ומשגל כו'). אבל יש עוד בחי' פסולת שנקרא מותרות דמותרות שאין בהם חיות כלל גם לא בבחי' חיצוניות דחיצוניות כמו ברקבון הגרעין בארץ והפסולת שבארץ עצמה שאין מגיע ממנה תועלת כלל כי המוץ והתבן ראוי למאכל בהמה עכ"פ כו' וכן בפסולת דאדם בדמים ושליא וכו' וכה"ג בכל חלקי דצח"מ גם בפנימיות שלהם כמו מחשבות זרות שאין בהם חיות כלל לא לטוב ולא לרע רק הן של הבל וריק שעולה במחשבה ודבור שנק' שוא ממש כו' וכן ברצון ושכל ומדות שנופלים בבחי' מותרות דמותרות שאין בהן חיות כלל אלא הולכים לבטלה לגמרי (וכך הוא בכל ריבוי הענינים ומעשים שנעשו בעולם שהן לריק ולבטלה ממש שאין להם שרש בתחלת התהוות כל בריאה מאין ליש) דבאמת יש להפליא בזה מאד מאין יצא מציאות מותרי שפע כזאת שהוא לריק ולבטלה לגמרי הרי כל הברואים נבראו בדבר ה' כי אין לך דבר חוץ ממנו כו' וגם בחי' הפסולת ורע שבא בתערובות בכל הברואים הרי אמר דאת זה לעומת זה עשה האלקים כו' וגם שאין רע יורד מלמעלה כו' אבל למטה נברא מציאת הרע כמו בראת צדיקים בראת רשעים כו' כמו בכל חלקי הפסולת וחיצוניות דדצח"מ שיכולים להתקן כמ"ש לעשות ולתקן כו' וא"כ כל המחשבות ודבורים שלא לה' המה כלל כנ"ל הם נשפעים מלמעלה שאין לך דבר שאין לו שרש למעלה רק שנמשך מבחי' חיצוניות דחיצוניות דשפע האלקי' בנבראים בצמצומים רבים ועצומים עד שיש כח וחיות גם לבחי' המותרות ופסולת משום דאת זה לעומת זה עשה כו' ובדרך שאדם רוצה כו' וכן יש טו"ר בדצ"ח ותענוגים זרים כו' אבל מהיכן ימצא מציאות מותרות שפע כזו שאינן כלום רק לריק והבל ממש (וכמו גקה"ט שנק' אין ואפס ממש וכמו הכל ברא חוץ מן השקר כו' וכמו האפיקורסים כו' שמורידין ולא מעלין דגם חזיר עתיד ליטהר כו' וגם הנפילים שהיו בארץ שנפלו בבחי' פסולת יבוררו לע"ל כנ"ל):
רמט, א(טו) אך הענין הוא דודאי א"א לומר שיש למותרות כזה שרש למעלה שנמשך בדרך בריאה מבחי' דבור העליון כשאר הברואים שאין לך דבר שאין לו מקור ושרש למעלה ובהסתלק המקור ושרש מאלקו' בורא הכל אין לו מציאות כלל כידוע אך שבעת ירידת השפע האלקית מלמעלה על כל הברואים והנמצאים יצא גם מותרות שפע כזו שהוא בא בדרך איבוד ובטלה כמשל הזורע זריעה בארץ א"א שלא ילך לאיבוד ולבטלה מתמצית הנופל למטה וכן השופע יין או שאר משקים או אפשר שלא ילך טיפה אחת לבטלה או השמרים הנשארים שזורקים חוץ וכן גם במשפיע דבר חכמה אי אפשר שברוב דברים יפול גם דברי פסולת שאין בהם חכמה כלל רק שטות וסכלות או דברי ערמה ומרמה שאין זה נחשב גם מחיצוניות דחיצוניו' דחכ' רק כמו דברי הבל ושוא וכזב (ולכך נק' ערמ' הפוך דחכמה שנק' כח מ"ה כמ"ש במ"א בענין אני חכמה שכנתי ערמה לברר לערמה דק"נ) (וכך יש בתענוגי בני אדם בדבר שאין בו שום טעם וחיות כלל רק כדבר הבל וריק ממש והוא התענוג שבליצנות והוללות שהוא השחוק וקלות ראש שמזה ירבה מאד דברים בטלים כו' וכן להפוך גם בצער יש שאין בו ממש והוא העולה על דעתו פחד ודאגה שאין בו שום ממשות כלל לא בהיזק גופו ולא בממונו רק שזהו מחמת ריקנות הנפש (בל"א פויעלט) כריקבון הגרעין וכטפה שנסרח כו') וכה"ג יובן גם ברוחניות בברואים שנבראו בע"ש ביה"ש שהוא אחר כל השפע גם בחיצונות דחיצוניות והן השדים כידוע) ויש שדין יהודאין שהן מקום שנזרע אור הזרוע צ"ע שיוצאים לאיבוד באחרונה וכמו הנפילים היו בארץ כו' ויש שדין נוכראין כאפקורסים וכל ע"ז שנק' אין ואפס וכמו מר מדלי וכשחק כו'). ואמנם הנה עכ"ז גם בחי' מותרות כזו לא ילך לאיבוד לבטלה לעולם דודאי ירידה כזו גם היא לצורך עליה שיתעלו גם הם כי לא ידח ממנו נדח גם בחי' המותרות דמותרות מאחר שממקום גבוה באו (וכדוגמא דשפע האלקי' בע"ש דנוגה) גם שירבו כל תועבה נשפע להם כל טוב תענוגי עוה"ז שהוא רק בחי' המותרות שפע שבא מצד בחי' הרוממות דוקא שלפי ערך ריבוי התגברות השפע במקור העליון ביותר יפלו משם גם בחי' מותרות שפע בלי שיעו' (כחבית המליא' ביות' שישפך ממנה לחוץ יותר כמ"ש במ"א) וזהו פי' כל הדברים יגיעים לא יוכל איש לדבר כו' דמה שיכול איש לדבר ועין לראות זהו מה שבא באור שפע הפנימית דחכ"ע בכלי הדבור ובעין לראות ואוזן לשמוע כו' אבל דברים יגיעים שנופל בבחי' מותרות שלא יוכל איש לדבר זהו מצד עומק השפע בבחי' רוממות שמופלא ומובדל מן ההשגה שלא יוכל להביא בדבור שלפ"ע התגברות השפע בבחי' הרוממות דוקא יפול בחי' המותרות א"כ הרי דברים יגיעים באמת שלא יוכל איש להשיגם ולדבר בדיבור גם ביגיעה רבה שלזה נק' דברים יגיעים שלא תשבע העין דחכ' לראות ולא תמלא האוזן דבינה לשמוע ולקבל מזה דוקא יפול בחי' המותרות שנק' דברים יגיעים דריק כמשל התינוק שלא יוכל להשיג העומק של החכ' ומדבר בדבור אז ידבר דברי הבל ושטות מפני בלבול כלי דעתו שלא יכילנו כו' אבל רמט, בלהפוך בחכם המופלג ביותר שגם בהתגברות אור השפע בעומק דעומק החכמה שיפול גם ריבוי מותרות דברים לבטלה לגמרי ולא יהיה בהם איבוד כלל כי הכל יתקן ויביאם אל הפנימי ולא יהיה אף אות אחת לבטלה על דרך שאמר בתלמידי חכמים ועליהו לא יבול דגם שיחת ת"ח שנופל מחכמתו בבחי' נובלות כעלה הנובל בארץ צריכה לימוד דגם שיחה בטלה שלו יש בה חכמה גדולה כו' וכמו משלי שלמה שבא עומק מחשבתו במשלים וחידות שהן כמו דברים בטלים ממש ובהן מלובש כל עומק החכמה דוקא ואין בהם אפי' אות אחת לבטלה וכן מ"ש וידבר שלמה מן הארז אשר בלבנון עד האזוב אשר בקיר כו' שהיה אור חכמתו בשרשו בחכמה עילאה דאור אבא שבמל' שמפני הרוממות דחכ' דוקא יכול להשפיל את עצמו למטה מטה ביותר כידוע הכלל הזה דכל הגבוה גבוה יותר יותר יכול לירד למטה שזהו גם שיחת ת"ח כו' וע"כ היה חכמה דשלמה נמשך למטה גם בכל דברים הגשמיים מארז אשר בלבנון עד האזוב כו' היה מדבר בהם דברי חכ' עילאה כו' לתקנם ולהעלותם מעולם הפירוד לעולם היחוד והוא מה שעשה מהם צירופים טובים ומתוקנים גם מכל המעשים ודבורים זרים וגם מחשבות זרות שנופלים בבחינת מותרות עשה בהם צירופים טובים בחכמתו ובירר והעלה הכל דבחכמה אתברירו דוקא. וזהו בחכמה תתאה דשלמה ששרשו בחכמה עילאה כמ"ש חכמת בחוץ דוקא תרונה כמ"ש במ"א (וכמ"כ בחכמה תתאה שבתורה דוקא שנתלבשה בדברים גשמיים וכידוע שהוא נק' משל הוי' וכל מה שדברה תורה בכל דצח"מ כמו בהבדלה בין טהור לטמא בעופות ובהמות וחיות וגם בכל דיני מאכל באסור והיתר כשר ופסול ובדיני אדם בזה נברר כל חלקי כו'. (אך הנה כ"ז היינו מה שיוכל איש לדבר בדברי חכ' הפנימית לברר ולתקן כל בחי' החיצונות ומותרות ג"כ כענין שיחת תלמידי חכמים דעליהו לא יבול כו' אבל דברים יגיעים לגמרי שהן דברי בטלה וריק לגמרי שלא יוכל איש לדבר בהן בחכ' ולבררם ולתקנם מצד שהן בחי' מותרות דמותרות לגמרי שהולך לאיבוד גמור ואין כח בחכמה שבדבור לבררם ולא בעין ואוזן דראיה ושמיעה דפנימיות הלב כו' מפני ששרש נפילתם באה מעומק רוממות החכ' כשנתגבר השפע ביותר כנ"ל דמחמת עוצם הרוממות יפול גם מותרות כזו דכלא ממש חשיב (וכעצמות וקליפות שנופלים מן השלחן לארץ כו'). אמנם הנה ע"י יוסף דוקא הוא שיש עליה ותיקון גם למותרות כזו והוא מה שבחי' יוסף צ"ע עושה צירופים טובים גם מכל המעשים ומח' ודבורים שהן דברים בטלים וריק לגמרי (יותר מן החלומות ששוא ידברו שיש בהן אמת ג"כ כנ"ל) וכמו מערמה ושקר שהוא שוא וכזב ממש אני חכמה שכנתי ערמה לבררה ולהעלותה לקדושה כיעקב שבירר ללבן הארמי (שזהו ענין גלות זה האחרון כמ"ש במ"א) וכמו שהחכם המופלג ביותר שגם בהתגברות אור השפע ברוממות בעצמו יכול לתקן גם המותרות דדברים בטלי' לגמרי ולא יהי' לאיבוד אפי' אות א' כנ"ל וזה לא היה ביכולת רק ביוסף להיותו במעלה יתירה בשרשו למעלה מאד והוא רמט, גבבחי' מקור התענוג העליון שזהו יוסף שיוסיף וירבה להיותו מקור כל התענוגים בא בתוספת וריבוי לאין שיעור והוא מקור השעשועים שבחכ' הקדומה דתוה"ק כו' ע"כ יש בכח להעלות גם הצירופים הזרים ביותר שנפלו לאיבוד לעשות מהם צירופים עליונים דקדושה למע' עד שיבורר הכל גם כל תענוג זר של הבל כשחוק וליצנות כמ"ש אז ימלא שחוק פינו כו' וכל דברי בלע ומרמה דק"נ ושוא ושקר כאפקורסים וכה"ג שנק' אין ואפס ממש שנאמר כל הגוים כאין כו' רק שיש מהם שמתעכב הבירור ע"י זמן רב כמאה שנים ויותר ויש שמתברר ועולה במעט זמן ביו"ד ועשרים שנה אבל בכל יום ויום מתברר ועולה ע"י יוסף גם מן כל הדברים הנופלים לבטלה וריק לגמרי ואעפ"כ לא ידח ממנו נדח אפי' דבר כ"ש ממש שהכל יתעלה ע"י יוסף דוקא ובזאת יתרון מעלתו גם על החכמה דתורה שמברר גם החיצוניות אבל להיות יוסף בשרש ומקור דחכ' דתיקון והוא בשעשועים העצמיים דא"ס בבחי' האין האמיתי יכול לתקן ולהעלות גם הדברים יגיעים דבטלה וריק לגמרי שנק' אין ואפס ממש לפי שכל הגבוה יותר יכול להשפיל את עצמו למטה יותר (שאין כח ירידה כזו גם בחכ' שלמה וחכ' דתו' מפני שאין שרשה רק בעונג שבחה"ק כו'):
(טז) ובזה יובן מה שמספרים בשבחי הבעש"ט ז"ל שהתפלל כמה תפלות והתענ' תעניתי' שיוכל להשיב לשואלו דבר בעת עליות נשמתו בע"ש בין השמשות בקבלת שבת דוקא ולא שהיה כוונתו שיהיה יכול להשיב לשואלו דוקא אלא הענין הוא דבשעת קבלת שבת אז עליות כל העולמות עד רום המעלות והיה נשמתו עולה במעלה ומדריגה גבוה מאד (כמו בבחי' יוסף ומשיח בחי' צ"ע שבכל דור ודור כידוע) ולא היה יכול להשפיל את עצמו למטה כלל להשיב לשואלו וכה"ג שזהו ענין התיקון ובירור בדברים בטלים לגמרי שנשאר למטה דוקא בעת עליית הפנימי' (וכנ"ל בענין השדים שנבראו בע"ש בין השמשות וכמ"ש בזוהר דקידוש השבת הפסיק שלא נברא גופים שלהם כו') ולזה התפלל כמה תפלות שיוכל לירד למטה דוקא בעת עליות נשמתו הגבה למעלה לפני קבלת שבת שיוכל לתקן גם מה שנשאר למטה בבחי' מותרות דריק ובטלה כמדריגות יוסף הנ"ל שיש בכחו להשפיל את עצמו כ"כ למטה בצירופי הדברים בטלים וריקים לבררם ג"כ כי כל הגבוה יותר כו' כנ"ל. וזהו שהיה יכול להשיב לשואלו דבר בדברים בטלים אחר שעשה כמה יחודים בתפלה ותענית ע"ד זה שלא היה בכחו תחלה לירד למטה כ"כ לפי שלא היה ברוממות המדריגה כ"כ וד"ל. ובכ"ז יובן מ"ש בזוהר בר"מ דשכינתא אזלא מאתר לאתר ומדוך לדוך כו'. פי' שכינתא ידוע שהוא עולם הדבור העליון ששוכן למטה בתחתונים להוות כל הברואים מאין ליש כמ"ש ומלכותו בכל כו'. ואמנם בכל הברואים שבעולם גם בחיצוניות דחיצוניות השפע כמו בע"ש ומזלות שמשפיעים רוחניות דד' יסודות ודצח"ם וגם בכל חלקי העולם הגשמי בארץ וכל אשר בה יוכל להיות שם מאור שפע האלקי ממש כי אין לך דבר חוץ ממנו כו' רק שהוא בבחינת רמט, דצמצום והסתר גדול מאד כידוע אבל מ"ש שכינתא אזלא מאתר לאתר כו' שהוא כמו גלות האדם שהוא נע ונד בארץ ולא ישכון במקום אחד לפי שלא יכול לסבול המקום שדר בו והוא ענין גלות השכינה בע"ש מאתר לאתר כו' שהוא מצד גלות השכינה שאין בכח הדבור העליון לברר ולהעלות כל הנופל בע"ש בבחי' מותרות דמותרות שנק' ריק ובטלה כדברים בטלים ומעשים הבטלים מעיקרן כו' רק ע"י יוסף צ"ע הוא המע' לשכינה משם ע"י שמתקן ומעלה לעשות מכל הנופל בק"נ צירופים טובים ומתוקנים כנ"ל. וזהו שאמר דשכינתא אזלא כו' שע"י בחי' הדבור דשכינה הוא שנעשה עליה זו כאשר אזלא מאתר לאתר כו'. והענין הוא ע"ד דוגמא שאנו רואים כמה מעשים וענינים בטלים מעיקרן כמלחמות רבות שנהרגו ונאבדו רבבות נפשות לחנם כי בטל טעם המלחמה אמנם מהקולות המרים וגם שמחים מנאנחים וזועקים ברינה בעת המלחמה שמתערבים יחד מתבררים ונעשים שיר וניגון טוב למעלה שיוכלו לעשות התפעלות אהוי"ר בלב כמה בני אדם צדיקים שעי"ז נתברר הכל בכל אשר נעשה כל מעשה הבטל וכן כמה דבורים בטלים שיספרו בני אדם זה לזה עד שיגיע לאיזה חכם וצדיק שיתפעל מזה ויקח ממנו כחות מוסר וכה"ג וד"ל. וז"ש דשכינתא אזלא מאתר לאתר שזהו עליה מנמוך לגבוה וגבוהים עליהם כו' עד שיתעלה כל עולם הדבור למע' גם מן הדברים יגיעים שנפלו לארץ כנ"ל וזהו ע"י יוסף דוקא שהוא המברר ועושה מהם צירופים אחרים דקדושה העליונה וזהו מצד יתרון מעלתו הרבה מן הדבור העליון ע"כ יכול להעלות גם מה שאין בכח הדבור העליון כו'. וזהו בן פורת יוסף בן פורת עלי עין פי' פורת הא' הוא מה שתופר ופותר חלומות שתפירה זו אינו אלא באותיות שנפלו מבחי' התוהו כנ"ל שיכול להביאם בכלים מכלים שונים כנ"ל שזהו פורת מפרה ומרבה (שזה הכח יש גם בחכמה דתורה ומצות שהוא בחי' התיקון כידוע רק שיוסף הוא מלך הח' הדר מקור זה התיקון) אבל מה שחזר וכפל עלי עין היינו שחוזר ותופר תפירה שני' יותר גבוה מן תפירה הראשונה והוא מה שמשפיל את עצמו כל כך למטה מטה לתפור ולחבר ולעלות גם כל הצירופים הבטלים הנמוכים ביותר מותרות דמותרות מדבור העליון כמו דברים בטלים לגמרי כנ"ל עד שגם הם יעלו למעלה ודאי זהו בא מכח העליון ורם ביותר שכל הגבוה יותר יוכל להשפיל למטה יותר ולא שאינו גבוה כל כך כנ"ל שזהו פורת שמפרה ומרבה שזהו הכח יש גם בחכמה דתומ"צ שהוא בחי' התיקון כידוע. וז"ש עלי עין מפני שהיה מדריגתו למעלה מבחי' עין דח"ע כמו עיני העדה כו' שאין ראיה דחכ' יכול לבררם כלל (וכמ"ש כל הדברים יגיעים לא תשב' עין לראו' כו') ולפי שיוס' היה עלי עין היה יכול להשפיל א"ע כ"כ להעלו' גם הדבורי' שנפל משרשו בח"ע בבחי' המותרו' לגמרי לתקן כו' כנ"ל ולזאת המעלה היתירה כפל עוד לומר ב"פ ע"ע שמפני שתפירה זו עלי עין דחכ' דתורה היא למעלה הרבה מתפירה הראשונה שהי' תופר ופותר חלומות מטעם הנ"ל וד"ל: