חכלילי עינים - תקפ"ו
רלט, ד(א) חכלילי עינים מיין ולבן שינים מחלב. הנה ידוע שהתורה נק' בשם יין וחלב כמ"ש לכו שברו ואכלו בלא כסף כו' יין וחלב. ויש להבין למה נק' בשם ב' דברים הללו דווקא יין וחלב. והנה יש להקדים ענין א' הידוע שיש ב' מיני אהבות אה"ר ואה"ע מלמעלה למטה כמו אהבת עולם אהבתיך כו' וכן אה"ר אהבתנו כו' וכך יש ב' אהבות הללו מלמטה למעלה מכנ"י לקוב"ה והיינו בחי' אה"ר שנק' אה' המוסתרת בלב כאו"א מישראל ואה"ע הבאה בגילוי בלב כאו"א בכל חו"ח לפום שעו"ד. והענין הוא בפי' אה"ע בכנ"י שזהו באה מצד העולם והוא מחמת ההתבוננות בגדולת הבורא ית' בהתהוות ריבוי רבבות עולמות עליונים ותחתונים געה"ע וגעה"ת והיכלות מלאכים רבים לאין שיעור כמ"ש היש מספר לגדודיו כו' והכל רק מבחי' מלכותו ית' דכתיב מל' מכ"ע שמחי' כל העולמות דבי"ע מאין ליש וכמ"ש ואתה מחי' את כולם וזהו הנק' בחי' ממכ"ע שממלא אור ושפע אלקית בתוך כ"ע בגבול ומדה ונק' כהפב"נ ממש כידוע וזהו ענין חידוש מע"ב בכל יום ויום וכאשר יתבונן האדם היטיב אמיתית הענין הזה שכח אלקי ממש מהווה כל הברואים בכל רגע ורגע מחדש חיותם מאין כו' עי"ז יתפעל בלבו באה' נגלית המושכת את לבו לאהוב ולדבקה בו ית' שהוא עיקרא ושרשא דכ"ע ונק' מקור חיים ואלקים חיים ומלך עולם ולא יחפוץ בטפל וכמ"ש מי לי בשמים כו' וזהו בחי' יחו"ת בבשכמל"ו ועוד יש התבוננות למעלה מזו והוא בבחי' יחו"ע דשמע ישראל רמ, אבבחי' סוכ"ע כידוע דמלבד שהוא עצמו ית' קדוש ומובדל בערך מכל ההשתלשלות אף מהיות נק' מקור חיים כנ"ל ונק' סובב כ"ע אלא גם בבחי' ממכ"ע עצמו הוא קדוש ומובדל שנק' קדוש בשמים ובארץ לפי שגם בחי' הארה זו שמחי' את כל העולמות אין לעולמות ונבראים ערוך לו כלל וכלל להיות ידוע שאין התפשטות הארה זו בעולמות כדמיון אור וחיות הנפש בגוף שהנפש עצמה מתפעלת ממקרי הגוף לפי שחיות הנפש שבגוף הוא בחי' חיצוני' והגשמת חיות הרוחני שבנפש כגשמי' דצומח עשב מכח הצומח הרוחני וכה"ג בדם הוא הנפש כידוע אבל למע' באלקים חיים א"א לומר כן דאין בו שינוי והתפעלות כלל מחיות העולמות כמו שאמר אתה הוא קודם שנבה"ע כו' וכתיב אני הוי' לא שניתי כו' כידוע לפי שגם אור האלקי המהווה כל העולמות הוא בבחי' מקיף מרחוק ולא בא בבחי' קירוב הערך ככה"פ בנפעל ממש או כחיות הנפש בגוף אלא רק מבחי' שמו ית' כשם המלך על אנשי המדינה שאין זה ממהותו כלל רק התפשטות שמו לבד וכן אמר הודו על ארץ ושמים כו' והוא בבחי' הוד דמל' כמ"ש מל' כו' ונק' מלך מרומם לבדו מתנשא מימו"ע כו'. ואמנם המשכה ושפע זו מבחי' שמו שם אלקים הוא שמתחדש החיות לכל העולמות בתמידות בלי הפסק כלל וכלל וכמ"ש מחדש בכ"י מעשה בראשית כו' לפי שיש בזה בחי' א"ס ממש וזהו שאומרי' ישתבח שמך לעד מלכנו פי' שמך הוא בחי' מל' דאצי' בבי"ע משובח ומפואר בכל המלאכים ועולמות ומזה נמשך שפע חיותם בתמידית ונצחי' וזהו לעד מלכנו והכל רק בבחי' שם לבד וד"ל. (וכמו"כ במל' דא"ס שלפני הצמצום הראשון כמ"ש אני ראשון ואני אחרון כידוע שאין ערוך כלל לנאצלים לגבי מהו"ע ית' ונק' שם ומל' לבד כנ"ל במל' דאצי' בבי"ע ממש) וזהו שאומרי' יש"ר מברך לעלם פי' שמי' רבא הוא שמו הגדול הוא בחי' סוכ"ע בכלל שלמעלה מבחי' השפעה אלקית הנק' מקור חיים וכמ"ש כי עמך מקו"ח וכל עיקר התפעלות הלב באה"ר צ"ל לבחי' סוכ"ע דווקא שנק' שם הוי' בכלל וכמ"ש אליך הוי' נפשי אשא אליך דוקא והוא הנקרא שמי' רבא שהוא קדוש ומובדל ומרומם לבדו ואינו נתפס כלל בעולמות כנ"ל וע"כ גם לענין הברכה אנו מבקשים ומתפללים שיהא שמי' רבא זה (שהוא בחי' מל' דא"ס בכלל) מברך שעתה אינו אלא בחי' שם לבד שיבא מן ההעלם דמקיף לידי גילוי שזה עיקר ענין הברכה כידוע שיתברך ממקורו הנעלם לבוא לידי גילוי בעולמות כמו שיהי' לע"ל דכתיב ונגלה כבוד ה' וראו כ"ב כו'. וזהו עיקר ההפרש בין ברכה להודאה שההודאה אינו רק ההסכם מרחוק שמודה על האמת כמו שהוא שכך הוא באמת ונתאמת אצלו בכלי מוחו ולבו בבירור גמור מאוד איך שהוא ית' סוכ"ע ומתנשא מימו"ע כו' אמנם כדי שיהי' ענין זה עצמו דבחי' סובב בא לגילוי ממש בנפשו. כמו שיהי' לע"ל וראו כ"ב כו' כמו בבחי' ראי' חושית ולא בהסכם והודאה לבד זהו כאשר נגלה שם ה' ומתברך בכל עולמות וזהו עד"מ הבריכ' שמתמלאת ממקור' מן המעין או הנהר שלזה נק' בריכה ל' ברכה והמשכה כך אמר דאיהו ברוך ואיהי ברכה שזהו רמ, בבחי' הברכה בשם הוי' סובב שיבא לידי גילוי ממש בג' עולמות דבי"ע. וזהו לעלם ולעלמי עלמי' ג' עולמות וגם כפשוטו ל' נצחי' כידוע וד"ל:
(ב) והנה עד"ז בג' עולמות בפרט שזהו כמשל ג' מדריגות דמח' דו"מ דעולם הבריאה הוא בבחי' אותיות המח' ומבחי' אותיות דמח' נכנס בתוך הדיבור וע"כ א' ברוך ה' מן העולם ועד העולם שזהו מעלמא דאתכסי' עולם המח' לעלמא דאתגלי' עולם הדיבור וזהו כללות ענין הברכה והיינו דווקא ע"י ישראל שמברכים וממשיכים מן ההעלם לגילוי וכמ"ש והייתם ברכה בקרב הארץ כו' וזהו שהשרפים אומרים קדושה כו' שקדוש ומובדל מהיות גם מקור לעולמו' והוא בחי' סוכ"ע והאופנים אומרים ברוך שיומשך מהעלם דסובב לגילוי כנ"ל (וע"כ נק' קדוש וברוך כמו ל' הגמ' הקדב"ה כידוע). והנה ידוע שעל יסוד זה הוסד כל ענין פסד"ז שהוא רק להזכיר שבחי' הבורא ית' בקול ודיבור בפה דוקא וכמ"ש רוממות אל בגרונם דוקא כדי שע"י הדיבור של אדם למטה יומשך למעלה מבחי' ההעלם לגילוי בבחי' קול ודיבור העליון שמגלה מצפון המח' וזהו ענין הלל וברכה הלל בפסוד"ז בקול ודיבור וברכה בויברך דוד ובשתים לפני' והברכה הוא ענין ההמשכה ממש מן ההעלם לגילוי כנ"ל וד"ל. וכ"ז אינו רק הכנה לק"ש דהיינו לאחר שנתעורר למע' להיות בחי' גילוי דסוכ"ע למטה ע"י ההלל וברכה כנ"ל הנה זה בא בדרך פרט בק"ש ביחו"ע בפ' ראשון דשמע"י דהנה ידוע בפי' שמע שהוא לשון הבנה והבחנה בבינה שבלב כמו דבר כי שומע עבדך כלו' מבין ולא שומע לאזנים לבד ואו' זה לניצוץ האלקי שנק' ישראל שישמע ויבין היטיב ויכיר ישראל זה איך שהוי' אלקינו ה' אחד והענין הוא כידוע בפי' אחד החי"ת הוא ז' רקיעים וארץ שהוא בחי' מע' ומטה בכלל והד' הן ד' רוחות העולם מזרח ומערב כו' וזהו שאמ' תמליכהו בשמים ובארץ וד' רוחות העולם תו לא צריכת כו' להיותו כולל בחי' מקום שהוא בחי' ו"ק העליונים ברוחניות דהרקיעים וארץ וד' רוחות הגשמיים יש להם שרש ברוחניות עד בחי' ו"ק דאצי' (וע"כ אומרים ברוך המקום ברוך הוא כו' וא' דהוא ית' מקומו ש"ע ואין העולם מקומו ע"כ אומרי' ברוך כ' הוי' ממקומו דוקא) וכידוע דהשתלשלות דבחי' ו"ק דמקום בא בבחי' עו"ע עד כמה מיני מדריגות בכל עולם לפי מדריגתו עד רום המעלות כמו הנה מקום אתי ממש כו' והמקור הראשון לבחי' התחלקות דמקום העליון יותר זהו ענין א' דאחד שהוא הנק' אלופו ש"ע בכל עולם בפרט ואלופו ש"ע בכללות וזהו א' דאחד שהוא אלופו דחי"ת וד' שהן כוללים לבחי' מקום דו"ק מעלה ומטה מזרח כו' וע"כ צריך להאריך בד' דאחד להמשיך בו מבחי' אלופו ש"ע כמ"ש תמליכהו כו' וד"ל וענין יחו"ת דבשכמל"ו זהו כח האלקי הבא בג' עולמות דבי"ע והארה זו נמשך בג' מדריגות שם כבוד מלכותו כו' ושרש הארה זו דבחי' המל' בבי"ע מקבל מבחי' ד' רבתי דאחד שהוא בחי' אחרונה שבאלופו ש"ע דאצי' שזהו מל' דאצי' בבחי' אצי' ד"ר העולם דאצי' כו' ומשם נמשך להיות ממכ"ע שזהו ענין הברכה מן ההעלם לגילוי וזהו ברוך שם כבוד מלכותו רמ, גשיתחבר שם מל' דאצי' בבי"ע כנ"ל בפי' מן העולם ועד העולם כידוע וד"ל. והנה אחר ההתבוננו' היטיב ביחו"ע דשמע ישראל כנ"ל יכוין למסו"נ באחד דאלופו ש"ע הנ"ל והוא כשמאריך באחד דוקא וענין מס"נ זו היא בחי' התכללות הנשמה האלקי' כניצוץ הנכלל במקורו בשלהבת כמ"ש שמע ישראל דוקא ואח"כ יתפעל באה' ורצון בפסוק ואהבת את הוי' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך שזהו מסירת הרצון שנק' גם הוא בשם נפש כידוע וענין אה' ורצון זה היינו שיהי' לאדם רק רצון א' לאביו שבשמים שזהו שדקדק לומר בכל לבבך כלומר לב א' ובכל נפשך וכל זה ריבוי לרבות כל הרצונות שיהיו מתהפכים כולן רק לה' לבדו וכמו מי לי בשמים ועמך כו' כלה שארי כו' והיינו בכל לבבך ב' יצריך שיתהפך גם היצה"ר שבחלל השמאלי ולא יומשך אחר רצון זר בלתי לה' לבדו שזהו הנק' לאהפכא חשוכא לנהורא ומרירו למיתקא כו' וזהו ואהבת ב"פ אור נגד ב' בחי' מס"נ הנ"ל וד"ל:
(ג) והנה כ"ז נק' בחי' אה"ע דכנ"י שבאה התפעלות האה' והרצון בהם מצד ההתבוננות בעולמות דהיינו עלמא דאתכסיי' ואתגליי' שבכלל זהו בחי' סובב וממלא שמכוין בפסוד"ז וביח"ע ויחו"ת דק"ש כנ"ל (וכמו"כ מלמעלה למטה אנו אומרים אהבת עולם אהבתנו כו' כנ"ל) בענין אלופו ש"ע כו' ולזאת ודאי מובן שאהבה כזו יכולה לבא בכאו"א לפום שעו"ד להתלבש בנפשו במוחו ולבו בבחי' אור וכלי דהיינו שתוכל הנפש להכילו ולהגבילו בתוכה כפי אשר יוכל שאת בכלי מוחו ולבו להיותו בא בבחי' גבול ומדה מצד ההשתלשלות דסובב וממלא בלבד כנ"ל ומזה הטעם אנו רואים שהתפעלות אה' זאת חולפת ועוברת מיד שיפסק כמעט רגע מהעמקת דעתו ולבו בהתבוננות ויסיח דעתו לחשוב מחשבות חוץ בעניני עוה"ז ודאי מיד יפול לבו מאה' אלקי' זאת עד שצריך לחזור ולהעמיק דעתו ולבו ביגיעה גדולה בהתבוננות מחדש ויתפעל מחדש באה' האלקי' כו' לפי שיש באה' זו גבול וכליון מאחר שנלקחה מצד ההשגה המצומצמת שבמוחו וידוע דאזלעו"ז עשה האלקי' דכמו שיש אה' דקדושה האלקי' כמ"כ ממש בהסיר לבו ודעתו ויתחיל לחשוב בעניני גופני' מעולם הפירוד יפול באה' זרות דקליפה כו' וזהו כי קצר המצע כו' שנלאה כלי הלב מהכיל ב' מיני אהבות הפכיי' הללו בשעה אחד ואע"פ שמיד שיפנה לבבו ויטרד מחשבתו בעסקיו חולפת ועוברת התפעלות האה' האלקי' דקדושה כי לא ישכנו כא' אבל האה' הזרה שנכנסת מיד במקומה היא היפך גמור מאה' דקדושה ואיך יוכל לעלות נפשו באחד אמתי הרי אמר מי יעלה בהר ה' נקי כפים ובר לבב דוקא כידוע כו' וד"ל. וכ"ז מצד שאה"ע הנ"ל בא בבחי' גבול ומדה בנפש לפ"ע ההשגה המצומצמת בביטול כל העולמות מיש לאין זהו בבחי' גבול ותכלית כו' אבל יש עוד בחי' אה' שנק' אה"ר והיא אה' המסותרת כנ"ל שלמע' הרבה מבחי' אה"ע הנ"ל (כמו מלמ' למטה אנו אומרים אה"ר אהבתנו כו' כנ"ל) והיינו אה' שבלתי מוגבלת בנפש כלל שאין לה בחי' כלי בנפש להגביל אורה לא בשכל וגם לא ברצון וממילא אין לאה' רמ, דזו נפילה והפסק כלל עד שלא יוכל לבא לאה' זרה המנגד כלל אע"פ שיטרד אדם בעסקים מאוד משום דהא בהא תליא כנ"ל באה"ע שמצד הגבלתה בכלי הנפש יש לה הפסק ויבא לידי אהבה זרה אבל אה"ר זאת מושללת מב' דברים הללו והיינו שאינה נתפסת בכלי להגבילה ואין לה נפילה לעולם כו' והטעם לפי ששרש יסודה אינה בא בנפש האדם מצד ההתבוננו' בהשגת בבחי' ממלא וסובב שנק' אה"ע כנ"ל אלא התפעלות אהבה זאת באה בנפש אדם מצד בחי' מהו"ע ית' שהוא למע' ממקור ההשתלשלות דסובב וממלא כו' דבחי' סו"מ לא יתכן רק בבחי' האור והשפע הבאה ונמשך בשביל השתלשלות העולמות שיש בזה ב' מדריגות. א' בבחי' או"פ שהוא בבחי' ממלא כ"ע כנ"ל. והב' בבחי' מקיף וסובב על כל עלמין (כמו ענין מח' א' הכללית שכולל הכל כמו הכלל אל הפרט כידוע) וע"כ נק' סובב לגבי עלמין עכ"פ אבל בחי' מהו"ע א"ס ב"ה למע' מע' מהיות גם בחי' מקור למקור האור ושפע בשביל עולמו' ולא יתכן לומר בו גם בחי' סובב ומקיף לאבי"ע שאינו בגדר עלמין כלל וכמא' שקודם שנבה"ע הי' הוא שמו בלבד כו' וגם מה שנמשך ע"י בחי' הקו"ח אחר הצמצום הראשון אינו רק כציור וי"ו ויו"ד קטן שאינו אפי' בערך טפה בים שישתווה בערך מצד המספר אבל לגבי מהו"ע ית' אין לכל השתלשלות דקו"ח ערך כלל וכלל לא במהות ולא במספר כו' (ואפילו לחיי העוה"ב אומ' אין זולתך כו') וראי' לזה שאין כל ההשתל' תופס מקום כלל וכלל במה שאין שינוי כלל וכלל מקודם ההשתלשלות לאחר ההשתל' כמ"ש אני הוי' לא שניתי כלל וכמו שאו' אתה הוא קודם כו' וכידוע והנה לזאת גם בחי' התפעלות אה' האלקי' המסתעפת מצד התבוננות במהו"ע ית' ממש נקראת בשם אה"ר פי' רבה בלי גבול ומדה ושיעור כלל להיות שאה"ר זאת הבאה מכח מהו"ע ממש לא תבוא בהגבלה בכלי הנפש כלל כמו כלי השכל של מוח מאחר דלית מח' תפיס' במהו"ע כלל ולא בכלי הרצון שהתפעלות הרצון יופסק אורו ואה' הזאת תבא מלמע' מכל ההשתלשלות דרצון וחכ' ומדות ע"כ לא תוכל כלי הנפש לשאת אותה כי היא למע' מכלי כוחות הנפש המוגבלים בכלים כו' אלא רק בחי' עצמי' הנפש ומהותה ממש כמו שהי' במקורה הראשון כי חלק ה' עמו ממש וכן אמר כי הוא עשנו ולא אנחנו כו' היא שתוכל להכיל את האה"ר הזאת לכך נק' אה' המסותרת שמסותרת בפנימי' ועצמי' הנשמה בבחי' יחידה שבה ולמע' הוא בבחי' סדכ"ס (ועכ"א אה"ר אהבתנו כו') ומזה הטעם יובן ג"כ שלא יוכל להיות נפילה כלל באה"ר הזאת דהיינו שלא יפול ממנה להסיר לבו לאה' זרה כי אינה רק רצון פשוט א' ועצמי בלי נטי' כלל ואין לו חילוף ושינוי לפי שכל עצם אינו משתנה כידוע ועיקר הטעם הוא לפי שאה"ר זאת בא ממקום ושרש גבוה מאוד נעלה שלמע' מע' מכל ההשתלשלו' דקו"ח וסובב וממלא כו' שזהו למע' מהגבלת האורות בכלים כנ"ל וא"כ אין משם שרש אחיזה ויניקה כלל לחיצוני' שיסתירו ויחשיכו אור האה"ר זו וכמ"ש מים רבים לא יוכלו לכבות את האה' כו' וע"כ לא יוכל לבוא בעודנו קשור בעבותות האה"ר רמא, אזו לידי הפסק ונפילה שיוכל לבא לידי אהבה זרה שאין החיצונים יכולי' לקבל משם כלל וכלל כי מה שיש לחיצונים יניקה הוא מצד שאזלעו"ז עשה כו' ואין זה אלא באור הבא בדרך השתלשלות אורו' בכלים דוקא אבל למע' מבחי' השתלשלות אין להם שרש כלל וכלל ואדרבה בהגלות נגלות אור עצמו' אלקו' שלמע' מהשתלשלות אז גם חושך דקליפה מתבטלת ממציאות הנפרד ויהופך החושך לאור וכמ"ש גם חושך לא יחשיך ממך כו' כחשיכה כאורה כו' וע"כ אנו רואים שאה"ר זו באה מאליה מלמע' פתאום מבלי יגיעת מוחא ולבא להיות' מצד בחי' העצמי' הנפש בעצמי' מקורה יעקב חבל כו' כשלהבת העולה מאילי' ולכך אין הפסק כלל לאה"ר זאת מאחר ששרשה למע' אינה באה בבחי' הגבלה והלבשה בכלי כלל א"כ איך אפשר שיפסיקנ' דבר חוצץ מזלעו"ז שכנגדה שילבישנה ויסתירנה (וגם בחינת עצמית הרע דק"נ שנק' עומק רע ג"כ לא יכבה אורה כמ"ש מים רבים לא יכלו לכבות כו' וז"ש בזוה' נפש כי תחטא תווהא הוא ועז"א מיד כלב יחידתי כו') וזש"א שימני כחותם על לבך דאע"ג דאזיל הכא והכא דיוקני אשתאר בך כו' וע"כ אפילו רושם בעלמא שנשאר מאור אה"ר זו שנק' אה' המסותרת כנ"ל בלב האדם כל היום שומרת אותו מכל רע וטומאה להיותו שומר ומקיף וכמ"ש אך בצלם יתהלך איש כו' והוא צל דצלם החופף עליו מבחי' ימין העליון כו' וד"ל. וזהו שא' ואהבת בכל נפשך פי' בכל נפשך כל זה ריבוי הוא דהיינו בבחי' פנימי' ועצמיי' דנפשך מצד עצמו' אלקות שהיא אה"ר הנ"ל וד"ל:
(ד) אך הנה עדיין יש להבין בענין אה"ר הנ"ל דבכל נפשך דאם היא באה מלמע' מהגבלת האור בכלי כו' האיך תבא לידי גילוי בנפשו עכ"פ מאחר שהיא למע' מבחי' כלי לגמרי שאינה נתפסת כלל בכלי הנפש מטעם הנ"ל ואנו רואים שאה"ר זו באה בהתפעלות הנגלות בנפש כידוע. אך הענין הוא משום דיש עוד בחי' אה' שלישית שלמע' גם מבחי' אה"ר זו הרבה והיא הנק' אהבה רבה בתענוגים שמאירה בכל שבת בכל או"א כמשי"ת ומכח אה"ר בתענוגים הוא שנמשך עיקר ושרש לבחי' אה"ר הנ"ל שתבא מן ההעלם לגילוי בנפש וזהו הנק' אה' בכל מאודך שהיא בחי' ההעלם דעצמי' הנפש בבחי' יחידה שבה כמ"ש בבחי' העצמי' ממש כמו שקשורה ודבוקה למעלה ממש טרם שיבא ממנה אור התפשטות בגילוי למטה כלל וכלל כו' (והוא בחי' מ"ם דצלם כמ"ש במ"א) וביאור הענין הנה אה"ר דבכל נפשך הנ"ל הרי אנו רואים שבא' למטה בבחי' גילוי בנפש עכ"פ והוא מה שאנו רואים התפעלות אה"ר זו בגילוי בלב דוקא עד שאין כלי הלב מכיל אורה ולא תתיישב בלב כלל כמו כלה שארי ולבבי כו' והוא להיותה למעלה מבחי' הגבלת כלי כנ"ל ועכ"ז מורגשת היא בנפש והיא הנק' תענוג ורצון מורגש עכ"פ רק שהוא בבחי' נקודת הרצון שלמע' מן הטעם והשכל כנ"ל שלא באה מצד ההתבוננות דסו"מ כו' אלא רק מצד עצמי' אלקות ע"כ לא יכילנו כלי המוח והלב כנ"ל. אמנם הנה בחי' אה"ר בתענוגים הנ"ל היא למע' מזה הרבה והוא בחי' התענוג הפשוט הנעלם שבעצמי' הנפש ממש כמ"ש למע' רמא, בבמקור חוצבה ממש בהתקשרות תענוג עצמי עדיין שלא באה עדיין לכלל התפעלות עונג ורצון במורגש בגוף כלל (כנשמות שנהנין מזיו השכינה בג"ע) וזהו שמאיר בכל שבת דוקא כמ"ש על כללות נש"י מה יפית ומה נעמת אהב' בתענוגים כו' דכמ"כ ודאי מלמעלה למטה ג"כ נמשך מבחי' התענוג העצמי הפשוט שבעצמו' א"ס ב"ה שז"ש אה' בתענוגים כו'. וביאור הדברים ידוע שזהו עיקר ההפרש בין עבודה האלקי' שבלב ומוח בתפלת החול שהיא באה' דבכל לבבך ובכל נפשך הנ"ל שבאה עכ"פ במורגש בכלי הלב ומוח בהתפעלות רצון ואה' כו' אבל עבודה שבתפלת שבת שהוא בכל נשמות בתענוג העצמי שבה עצמה כמו שהיא מתענגת על ה' במקור חוצבה ממש בעצמי' אלקות רק מצד העצם ולא בהתפעלות איזו רצון ואה' כלל כמ"ש אז תתענג על ה' דא צלותא דמע"ש כו' שעל ה' היינו למע' גם מגילוי אור ה' בנפש למטה באה"ר הנ"ל שכל אה' ורצון גם בנקודת הרצון אינו אלא מרחוק דוקא אבל בקירוב ודיבוק העצמי אינו בכלל התפעלות רצון ואה' עדיין כמו עד"מ בן העומד לפני אביו בקירוב ודבוק עצמי שמצד עצמות השעשועים שבאב לבנו כו' שמתענגים זע"ז בתענוג עצמי ופשוט בלתי מורכב ומורגש בדבר מה גם לא ברצון ואה' כו' מאחר שהוא בבחי' העצמי' ממש וזהו עיקר ענין תפלת השבת שנק' ישראל שיר אל שהנשמה תתענג על ה' בשיר פשוט שנקר' שיר אל מצד אלקות בעצמו וזה ידוע למתענגים על ה' בנשמתו במורגש כמו שהיא בהעלם והיינו בכל שבת דוקא בבחי' שיר א"ל הנ"ל (כמו לע"ל שיהי' הנשמות מתענגים בעצמות התענוג הנעלם שיבוא במורגש דוקא כמו להנחיל אוהבי יש דוקא וכדוגמא זו בכל שבת שעונג הנעלם דוקא בא בהתלבשות במורגש כסעודת השבת שנק' סעודה דע"י כו' וכלחם פנג וסעודת לויתן דלע"ל וכמ"ש במ"א בענין המן לפי שבכל שבת יש מיום שכולו שבת ומעין זה יש בכל ג"ע בעליות הנשמות בע"ש כו') והטעם שבשבת דוקא היינו לפי שאמר וקראת לשבת עונג שנמשך מעונג העליון הפשוט לנש"י למטה (והוא ג"כ ענין טעמי תו' כמשי"ת) וע"כ מובן שמבחי' אה"ר בתענוגים הנ"ל שבשבת שבבחי' עונג העצמי כמ"ש למע' נמשך בחי' אה"ר הנ"ל שתבוא לידי גילוי מן ההעלם והוא בחי' התפעלות נקודת הרצון במס"נ בהתגלות בנקודת הלב עד שלא יכילנו כנ"ל אבל בעצמו' העונג הנעלם בנשמה כמ"ש דבוקה וקשורה בתענוג עצמי עדיין היא למע' מבחי' המשכת אה' בהתפעלות רצון בגילוי כלל כנ"ל רק שממנה בא כח התפשטות גילוי נקודת רצון זה שבאה"ר הנ"ל וד"ל (ומלמע' למט' כמים הפנים אל הפני' כו' הוא ג"כ באה"ר בתענוגים כנ"ל והוא בחי' רעדכ"ר שבפנימי' דע"י כידוע שזה מתגל' במנח' בשב' כמ"ש וקראת כו') ואמנם הנה לפ"ע העבודה דחול בב' מדריגות דאה"ע והאה"ר הנ"ל כן יהי' ערך גילוי אור אה"ר בתענוגים למטה בנשמות בשבת בכאו"א לפי ערכו להוציא ולהמשיך לבחי' אה"ר המסותרת לידי גילוי בלב מן ההעלם בגילוי אור ביתר שאת ויתר עז כל ימי החול בק"ש ותפלה משום דהא בהא תליא דוקא וכמ"ש רמא, גאם תעירו ואם תעוררו את האה' כו' וד"ל. וזה אה"ע אהבתיך ע"כ משכתיך חסד פי' לפ"ע העלא' מ"ן באה"ע הנ"ל שבאה מהתבוננות דעולמות שעי"ז רוח אייתי רוח ואמשיך רוח לעורר אה"ע למע' והוא שא' אה"ע אהבתיך כו' אהבה זו דאה"ע אהבתיך וכן לפ"ע אה"ר הב' הנ"ל שמעור' אה"ר העליונ' להיות אה"ר אהבתנו הוא הגורם להיות משכתיך חסד עליון דהיינו שיהי' גילוי המשכת אור אה"ר ואה"ע הללו ביתר שאת ממקור חוצבם שהוא בחי' אה"ר בתענוגים הנ"ל שממנו מקור מוצא גילוי העלם דאה"ר כנ"ל וז"ש ע"כ משכתיך בחבלי עבותת אה"ר מבחי' חסד עליון משום דהא בהא תלי' כנ"ל בענין חול ושבת (וכן מאה"ר דתענוגים דשבת נמשך אה"ע ואה"ר בחול מטעם הנ"ל וד"ל). וזהו ג"כ ענין פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון פי' ידיך הן ב' ידות דימין ושמאל והיינו אה"ר ואה"ע ע"י העלאה דכנס"י פתיחות הידות הללו היינו שיאיר בכל נשמה האלקי' שנק' כל חי מבחי' נקודת הרצון דאה"ר הנ"ל במס"נ מן ההעלם לגילוי כו' ומ"ש ומשביע לכל כו' היינו שתתיישב בנפש ותשבע מאה"ר זו ותכילנו במוח ולב בשביעה כמו ישבעו ויתענגו כו' וזהו בשבת מצד הארת אור התענוג הפשוט דבחי' עצמות עונג העליון כמו שהוא למע' כנ"ל וד"ל. ומ"ש ידיך הן יודין ווין כידוע וענין היודין הוא בחי' הצמצום והסתר וכנקודה דיו"ד בשביל השפע לעולמו' ונשמות ומלאכים ופתיחה דיודי"ן להיות ווי"ן בחי' המשכה וגילוי ההעלם דוקא שיבא ביותר מכפי המדה והצמצום דיו"ד כו' הנה זה בא ע"י אתדל"ת מאה"ר ואה"ע הנ"ל שהוא להפוך גם כל הרצון הזר להיות רק רצון אחד לה' לבד כענין מי לי בשמים כו' כנ"ל עי"ז נתעורר למע' ג"כ להיות גילוי ההעלם וצמצום דיודי"ן (שזהו ענין פתיחת היד דימין הנ"ל מאה"ר בתענוגים כו') והוא שמן היודי"ן נעשה ווי"ן בבחי' גילוי המשכות למטה ממש להשביע לכל חי רצון כנ"ל וד"ל. (אך מלמטה למע' רצוא קודם לשוב שהוא מס"נ דאה"ר ואה"ע הנ"ל ועי"ז מלמעלה למטה נמשך בבחי' מטי ולא מטי בבחי' פתיחה דיודי"ן תחלה ואח"כ נמשך בווי"ן כפ"ע קבלת הנשמות דוקא כו'). ובכ"ז יובן מ"ש חכלילי עינים מיין מיינה של תו"מ וקאי זה על תפלות השבת בתענוג העצמי הנ"ל שמוציא הסוד בשבת מן ההעלם לגילוי כו' משום שנכנס יין יצא סוד כו':
(ה) וביאור הענין הנה התורה נק' בשם יין שהיא גימטרי' סוד והוא סוד טעמי המצות שנק' יינה של תורה כו' ונכנס יין יצא סוד הוא ענין הנ"ל בפותח את ידיך כו' להשביע לכל חי מבחי' רצה"ע דאה"ר הנ"ל שתבא מן ההעלם לגילוי בנקודת הלב והיינו מבחי' ההעלם וסוד דאה"ר בתענוגים הנ"ל שהוא בחי' התענוג העצמי שבהעלם למעלה ממש וע"י בחי' יין זה דתורה דוקא שהוא ג"כ בבחי' תענוג הנעלם שבתורה שבאה לידי גילוי כמו שטבע היין להוציא סוד הנעלם ע"כ ע"י יינה של תורה נגלה ג"כ סוד והעלם דאה"ר בתענוגים להוציא לגילוי בחי' אה"ר דנקודת התפעלות הרצון בלב על כל ימות החול כנ"ל וד"ל. וזהו דוקא ע"י תו"מ שעושין בפו"מ כל ימות החול שגנוז בהם פנימי' רצה"ע ופנימי' התענוג רמא, דהעליון ובשבת יצא סוד ה' שבתו"מ לגילוי כמו בחי' אה"ר בתענוגים כו' והענין הוא כידוע במ"ש וירא את האור כי טוב כי טוב לגנוז האור בכלי ופי' האור היינו אור פנימי' העונג העליון דאה"ר בתענוגים שמזה יומשך ממילא נקודת הרצון דהאה"ר הנ"ל לגנזו לאור זה בתורה דוקא שבה מוסתר וגנוז פנימי' טוב טעם ותענוג העליון הנעלם שנק' טעמי תורה ואמנם כאשר קורא בתורה בדיבור בפה דוקא אזי מעורר למעלה גילוי רצה"ע שבתורה שרצה"ע זה שיש בתענוג הנעלם הוא מקור לגילוי אה"ר ברצון הנ"ל מאה"ר בתענוגים שז"ש פותח את ידיך ומשביע כו' לפי שבחי' פנימי' רצה"ע שמזכיר בדיבור בתורה הוא שרש להמשכות רצון דאה"ר הנ"ל וע"כ ע"י לימוד התורה בדיבור שמזכיר את רצון העליון בדיבור דוקא הרי הוא ממשיך ומביא מן ההעלם דאה"ר בתענוגים להיות גילוי רצה"ע להשביע לכל חי מרצון זה שהוא אה"ר הנ"ל שלמע' מבחי' סו"מ כנ"ל וזהו שבשבת א' חכלילי עינים מיינה ש"ת שיוצא הסוד דאה"ר לגילוי דהיינו מה שהי' גנוז ונעלם בתורה בכל ימות החול בעסק התורה בדיבור הוא שיוצא לגילוי בשבת שזהו אמיתית ענין פתיחה דיודין להשביע לכח רצון דאה"ר הנ"ל וד"ל. ובזה יובן משארז"ל שעיקר השאלה ששואלין למע' היא על קביעת עתים לתורה אם קבעת עתים לתורה ולמה אין שואלין על תפלה וכה"ג אך מטעם הנ"ל יובן בהיות שהאור העליון דאהבה רבה בתענוגים נגנז בתורה דוקא וע"י התורה נמשך אה' דכל נפשך ובכל מאודך כו' ע"כ עיקר השאלה על קביעות עתים לתורה שממילא נכלל בזה ב' אה' הנ"ל שהו' אמיתית ההתקשרות הנשמ' האלהי' במקור חוצבו בג"ע והוא שמכריזין בג"ע אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו כו' וד"ל. וזהו פשט הדברים בפ' ק"ש באמרו ואהבת את הוי' כו' ואח"כ והיו הדברים האלה אשר אנכי כו' דמשמע פשט הדברים דוהיו הדברים האלה כו' האלה ממש דסמיך לי' שהן ג' אה' דכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך שיהיו הדברים האלה על לבבך שהן הדברים אשר אנכי מצוך היום ואח"ז אמר ושננתם לבניך ודברת בם דזה מדבר במצות ת"ת ולא בג' אה' הנ"ל ומסיים במה שלא פתח ואין לדברים אלה חיבור מרישא לסיפא אלא צ"ל דהכל שרש וענין א' הוא מטעם הנ"ל דאה"ר הנ"ל נגנז בתורה עכ"א והי' הדברים האלה אשר אנכי מצווך שהוא לאה' את ה' בכל נפשך ובכל מאודך על לבבך בלימוד התורה דוקא והוא מ"ש ושננתם כו' שמדבר במצות ת"ת כלומר ע"י עסק התורה דודברת בם יבאו לך האה' הנ"ל והי' הדברים האלה על לבבך תמיד כמו עסק התורה שהיא מצוה תמידי' גם בלכתך בדרך ובשכבך כו' לפי ששרש התורה הוא מלמע' מן ההשתלשלות דזמן יום ולילה גם למע' מעה"ד כו' ע"כ לא יחשיך אורה כלל ותאיר גם בעסקו בעסקיו בלכתו בדרך כמו בשבתו בביתו ע"כ מצות ת"ת תמידית דוקא כמו"כ הוא בחי' אה"ר הנ"ל שגם בעסקו בעסקיו ובלכתו בדרך לא תחשך אור אה"ר זו להיות בבחי' עצמי' כנ"ל (משא"כ בחי' אה"ע הנ"ל) וע"כ גנוזה בתורה דוקא משום דהכל אחד ממש (וכנ"ל בענין ג' קשרין דבחי' סתים דנש"י מתקשראין רמב, אבאותי' התורה הקדומ' וזהו והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך כו' ודברת בם כו' דהכל א' ממש וד"ל):
(ו) והנה מעתה יש להבין מ"ש חכלילי עינים מיין שזהו ענין אדמימות העינים מהו ענינו להיות ידוע בסיבת אדמימות העינים ע"פ הטבע בא' מב' דברים שהן א' והוא הפלגת הצער או הפלגת העונג כמו שכאשר יראה האדם באוהבו כנפשו צער גדול יתאדמו עיניו מעוצם הצער בנפשו שלא יוכל שאת לראות או כשיראה שונאו בתכלית וזה בא מהפלגת חום רשפי אש שלהבת שבדמים שבאו במוח ומן המוח יומשך לעינים וכן בגבור' רציחה וכעס במלחמה עד שיאדימו עיניו כו'. ומזה יובן בהיפוכו שהיא הפלגת חום רשפי אש התענוג שבנפש לאוהבו כנפשו ולמי שאליו תכלה נפשו בתשוקה נפלאה ביותר שאז כל החום שבתענוג נמשך בראי' והסתכלות העינים לראות בו בחשק נפלא עד שיאדימו עיניו מרוב התפעלות התענוג ברשפי אש וחום הגובר בו כנ"ל לקבל השפע אור הארת פניו לבד כמ"ש עיניך יונים שהן כנסת ישראל שתשוקתם ברשפי אש התענוג לאסתכלא ביקרא דמלכא באור פני מלך חיים כעיני היונים שמסתכלים זע"ז כו' וכמ"ש בזוהר ע"פ הסבי עיניך מנגדי כו' דמוקדין ליה בשלהובי דרחימותא כו' לפי שבחי' העלא' מ"ן זה דהסתכלות עינים נפלא מאד בבחי' רשפי אש שלהבת התענוג האלקי בבחי' עונג עצמי שבפנימי' ועצמי' הנפש ממש שזהו בחי' אה"ר בתענוגים הנ"ל ע"כ אינו אלא בבחי' ראי' והסתכלות לבד עד שנתאדמו העינים מרוב ההתפעלות כו' וכמו"כ מלמע' למטה כתיב עיניו כיונים שזה מן המשפיע אל המקבל ג"כ בבחי' אה"ר בתענוגים כמ"ש מה יפית ומה נעמת כו' כמ"ש במ"א וד"ל. וזש"א חכלילי עינים מיין פי' מהיכן בא סיבת אדמומית העינים בבחי' ההסתכלות בתענוג הנפלא הנ"ל שאין זה אלא בשבת דוקא כנ"ל הנה זה בא מיין מיינה ש"ת דהיינו מי שטרח בע"ש שזהו כל ימות החול שטרח בעבודה שבלב ומוח באה"ע ובקריאה בתורה בדיבור ובמעש' המצות בפו"מ שגנוז בזה כל בחי' עונג העצמי העליון דאה"ר ואה' בתענוגים שזהו ענין טעמים וסודות התורה הגנוז בנגלה שבה כנ"ל אזי בשבת דוקא יוצא הסוד הגנוז הזה לידי גילוי שהוא להתענג על הוי' בעונג העצמי דאה' בתענוגים הנ"ל שהוא גילוי יינה ש"ת מן ההעלם דהא בהא תלי' כנ"ל עד שמזה התענוג העולה בהעלאה בליל שבת כמ"ש אז תתענג כו' בתפילת ליל שבת עי"ז נמשך ביום שבת מלמע' למטה מהקב"ה לכנס"י ג"כ בבחי' הסתכלות עינים בעונג העצמי (ע"ד שאמר כשם שבא לראות כו') וכמו עיניו כיונים עין ה' אל יראיו וכה"ג והיינו במ"ש וקראת לשבת עונג שנמשך מעונג שבעצמי' המאציל לכנס"י כמו שא' דא היא סעודתא דעתיקא כו' עד במנחה הוא התגלות בחי' רעוא דכ"ר כו' וזהו בחי' גילוי הסוד דטעמי תורה שנק' נסתרות לה' כו' ולא יתגלה רק לע"ל כמ"ש ישקני כו' ומעין זה מתגלה בכל שבת אחר העלא' התענוג מלמט' למע' מכנס"י והוא ע"י שנכנס יינה ש"ת מימות החול שמזה דוקא יצא הסוד בשבת כנ"ל וד"ל. (וזהו חכלילי שיש בו תיבת חיך וב"פ לי לי כמ"ש כל חיך הטועם אומר לי לי ויובן זה ע"פ רמב, בכל הנ"ל דמחמ' טעמי תורה נמשך האדמימו' בעינים מרוב התענוג כמי השותה יין הרבה שמאדימים עיניו ונמשך עי"ז תענוג ערב לנפש בחיך הטועם טעמי תו' שאו' לי לי כמו רזי לי רזי לי כו' והן ב' אה' הנ"ל דאה"ר ואה' בתענוגים וכמ"ש נפשנו חכתה לה' בתענוג וטעם שבחיך וכמ"ש יעשה למחכה לו כו' כמ"ש במ"א וע"כ כל חיך הטועם בבחי' טעם ותענוג העצמי' בשבת או' לי לי שנכללו בנפשו ב' אה' הנ"ל וד"ל):
(ז) ולבן שינים מחלב. הנה מבואר למע' שהתורה נק' יין וחלב ולאחר שא' חכלילי עינים מיין שזהו אדמימות העינים מיינה ש"ת כנ"ל א' ולבן שינים מחלב שהתורה נק' חלב כו'. והענין הוא כידוע בטבע תועלת שיניים שהוא לטחון את המאכל וללעוס אותו היטיב כמ"ש השיניים טוחנות כו' והוא מה שיש בטבע השיניים הגשמיים לפרר ולחלק את המאכל בלעיסה שלועס בשיניו היטיב הדק ומחמ' שנטחן המאכל בשיניים דק דק התועלת הוא מזה אח"כ כשבא המאכל אל הקיבה יוכל להתעכל בכי טוב ולהתברר בקיבה שזהו הבישול הטוב להוציא ממנו כל חלקי הטוב וחיות רוחני שבו ללעוס למזון לשובע נפשו שיתפשט בכל האיברים מראש לרגל ליתן כח חזק בכולם בכל אחד ואחד לפי אופן פעולתו והפסולת של המאכל נדחה לחוץ כו' אבל אם לא הי' לועס בשיניי' היטיב הרי המאכל בא בקיבה כמו שהוא בגולמתו ולא היה מכח הקיבה לעכל המאכל ולא הי' למזון להתפשט באיברי הגוף (וכמ"ש דוק בככי ותשכח בנגרי כו'). והנמשל מזה יובן תחלה במזון ומאכל רוחני דתו' כמ"ש ותורתך בתוך מעי כו' כידוע שהתורה הנגלית לנו נק' מזון לנשמה אלקי' לחזק כל כוחות שלה מראש לרגל כו' וכמ"ש כי אמרתך חייתני כו' וכמ"ש לכו לחמי בלחמי כו' ואמנם אין זה כ"א שיהי' תחלה בחי' הטחינה בשינים שזהו ענין הגירסא ל' גרש כרמל שהוא לטחון דק דק בדיבור בפה דוקא שזהו בשינים ל"ב נ"ח שנק' שיניים הטוחנות למע' וכמו שנראה לעין שכל שמדקדק ומחלק הדב' הלכ' בריבוי החלקי' בדיבו' בפה דוק' אז יבין וישכיל ויחי' לנשמתו להיות תורתו בתוך מעיו להיות תו' אור לחיות נשמתו גם במוחין ומדות עד גם בהילוך בדרכי ה' כל היום בסו"מ וע"ט שזהו בחי' רגל של הנשמה כמ"ש צדיקים ילכו בם כו' וזהו שאמר חיים הם למוצאיהם בפה דוקא והוא התועלת לברר לעה"ד טו"ר באמרו זה כשר וזה פסול כו' משא"כ אם לא טחנו למאכל ולחם דתו' בגירסא אינו בא לעיכול שהוא תכלית הבירור להיות למזון לנשמה ולא יהי' לו לחם דתו' לחיות כלל כמו"כ למע' לא יהי' מתורתו מזון לשכינה שזהו לבחי' רמ"ח איברים דמלכא כו' ולא נק' לחמי כלל לפרנס לאביהם כו' וד"ל. ועד"ז יובן במעשה המצות כל היום שעז"א המדקדק במעשיו דהנה יש מ"ד דמצות א"צ כוונה ובאמת המעשה בלא כוונה זהו כמאכל לחם בלא טחינה בשינים שהוא כגולמא בעלמא ואינו עולה למע' להיות לבחי' מזון לשכינה כמ"ש רעייתי פרנסתי כו'. אך המדקדק במעשיו הוא שמדקדק לעשות בכוונה ורעותא דליבא דוקא ומדקדק לפשפש בכל חלקיו לדקי דקות לברר בהם כל בחי' פסולת ורע שלא יתערב שום כוונה זרה במעשיו רק לה' לבדו והוא שנותן לבו ודעתו רמב, גהיטיב על כל דרכיו ומעשיו לפשפש בהם ולדקדק בהם מאד אם הוא כראוי בלי שום תערובת זרה ומה שימצא תערובות יזרוק אזי מעשיו רצויים לה' ועולה למעלה ונק' פרנסתי כו'. וכמו"כ גם בעיקר מהות ההתפעלות האלקי גם באה"ר הנ"ל כאשר יתפעל האדם בעבודה שבלב בתפלה באמת עכ"ז הוא רק בחי' גולמא בעלמא עדיין בלי ברור כלל וכאשר תעלה למע' יכולה להבלע וליכלל בביטול מציאות למע' עד שלא ישאר ממנה כלום כמו אש שלהבת העולה מן הקש ותבן שעולה ולא נשאר כלום כך יראה כל אדם בהתפעלות אה"ר הנ"ל שתיכף ומיד נבלעת ולא נשאר רושם ממנה כלל אך כאשר נותן דעתו ושכלו עלי' האיך היא כו' דהיינו שמדקדק בה עם כל לבו ונקודת אמיתית הרצון בה בלי שום תערובות ופסולת כלל ויפשפש בה הרבה בדיקדוק אחר דקדוק וחיפוש אחר חיפוש לבחון הלב לתוך תוכו עד שזורק כל פסולת ממנו אז ראוי למזון למעלה ולמטה שתעלה ותתכלל למע' באלקים חיים כענין פרנסתי הנ"ל משא"כ אם לא טחנו ודקדק בה כלל כנ"ל שלא נבררה כלל לא תוכל לעלות כמ"ש מי יעלה כו' ובר לבב כו' וכדוגמת הגירסא בדיבור בפה כנ"ל וד"ל. וזהו ולבן שינים מחלב דהנה התורה נק' ג"כ בשם חלב וידוע שטבע החלב לעשות התפשטות וגידול האיברים כו' וגם טבע החלב ללבן ולזכך וכמו"כ ענין רוחצות בחלב שהרחיצה בחלב מלבן ומזכך ומהפך למהות גדלות וכה"ג בענין הגירסא דדיבור בשינים הטוחנות כנ"ל עי"ז נעשה ליבון הלכתא שמתלבן ומתברר ההלכות ומתפשטים בבחי' הגדלות יותר וז"ש ולבן שינים הטוחנות הנ"ל מבחי' חלב דתו' אחר שהתורה נק' יין דוקא כמ"ש חכלילי עינים מיין ואח"כ ולבן שינים מחלב כו'. ויובן זה ג"כ בעבודת ה' דהנה כל ענין הנ"ל בהתפעלות דאה"ר בתפלה אע"פ שמדקדק בה שתהי' ברורה מכל סיג כנ"ל בענין המדקדק במעשיו כנ"ל (וכענין הגירסא בתו' כך הדיבור בתפלה שיוצא ברור מכל סיג ופסולת מהתפעלות האה' שבלב שנבררת בתכלית) אבל אין ההתפעלות הזאת רק בבחי' תולדה לבד שאין בה התפשטות עדיין וכוולד הנולד שאין בו גידול והתפשטות עדיין עד שיונק החלב שמגדלי' אבריו כו' אמנם לאחר לידת האה' צריך להגדיל אותה דהיינו שתתפשט האה' האלקי' שנתפעלה בכל חלקי רמ"ח איבריו כו' והענין הוא שלא כמו שאנו רואים בכמה בנ"א שמיד שמתפעלים באה"ר ודביקות שתתמלא נפשו בזה ונדמה לו שיצא י"ח העבודה האלקי' באמת ומסתלק אור האה' תומ"י ולא נולד ממנה שום תולדה בכל פרטי דרכיו ומחשבותי' כל היום כאילו לא הי' לו שום התפעלות מעולם כו' ואע"פ שקיים מצות אה' אבל זהו רק בבחי' הקטנות לבד אלא שצריך שיומשך להתפעלות האה' שתתפשט גם בכל דרכיו ופרטי מעשיו ומחשבותיו כל היום שיתנהג הכל רק ע"פ כח ההתפעלות אלקי שהי' לו בתפלה באה"ר הנ"ל שיהי' רק לה' לבדו ואין זר אתו כמ"ש בכל דרכיו דעהו וכמו באברהם שא' התהלך לפני כו' (והיא האה' שהיא שרש לרמ"ח מ"ע לעשות המצות כל היום בכוונה ורעותא דליבא ולא כמו מצות אנשים מלומדה רמב, דובלי שום כוונה זרה כו') ונמצא שזה כמו המים המגדלים ומצמיחים שמרחיבים ומתפשטים בגידול הפירות ותבואות כך אור התפעלות האה' האלקי' שבתפלה מתפשטת בתוך כל מעשיו וכל עסקי' כל היום בכמה חלקים וכלים מכלים שונים (וכמשל סחיטת המשקה התמצי' (שנק' שענציע) שממזגים בשאר משקים ונעשה טובים) ואמנם זהו דוקא אחר הטחינה בשינים שהוא ענין הדקדוק והבירור בהתפשטות האה' אז אמר ולבן שינים להגדילה ולהוליכה בכל החלקים זהו בא מבחי' חלב שהוא התו' כשנק' חלב וכמו רוחצות בחלב כו' ללבן ולזכך כל מעשיו שיהי' רק לה' לבדו בלי שום עכרורי' ותערובות רע כלל כנ"ל ונמצא הרי יש כאן ב' דברים ע"י בחי' החלב. א' הזיכוך והליבון שנק' ליבון הלכתא כנ"ל. והב' ההתפשטות בבחי' גדלות לאורך ורוחב בריבוי החלקים כו' וכ"ז אחר שהי' בחי' הבירור ע"י יינה של תורה שהוא בחי' הטעמים דתורה בחיך הטועם וכמ"ש למע' וחכך כיין הטוב אח"כ צריך להיות בחי' גדלות והתפשטות בבחי' רמ"ח אברים דמלכא (שהן רמ"ח מ"ע למע' כמ"ש בע"ח דט"ס דז"א כלולים מטפ"ט וג' מיני כלים רת"ס והן ה"ח שמגדילים כו') בבחי' חלב דתורה דוקא כנ"ל וד"ל: