ביאור על הנ"ל - תקס"ד

רלח, בביאור על הנ"ל

(א) להבין שרשי הדברים הנ"ל הנה שורש ענין גפן ממצרים תסיע כו' כסו הרים צלה כו' הוא בחי' שם ב"ן שנעשית ראש לשועלים כו' ומבררת רפ"ח ניצוצין בלילה בעוד שנותנת טרף לביתה כמ"ש ותקם בעוד לילה כו' ולאחר הבירור מתעלי' למעלה מעלה מאוד בבחי' כתר עליון שלמעל' מן ההרים עליונים וזהו כסו הרים צלה כו' וכמ"ש אשת חיל עטרת בעלה כו'. וכדי להבין כל זה יש להקדים לבאר תחילה ענין הבירור שלה ברפ"ח כו' הנה אנו אומרים וקדושי' בכ"י יהללוך כו' י"ל למה נק' קדושים אך הענין ידוע שיש ב' מיני מלאכים יוצר משרתים ואשר משרתיו כו' דהיינו המלאכים שנבראו מן ו' ימ"ב ואשר מתחדשים בכל יום משם ב"ן והוא בהמה רבה דרביע על אלף טורין ושתת לון בגמיע' חדא כו' פי' שמרוח פיו ית' מתהווים נבראים חדשים מאין ליש בכל יום ובעוד לילה חוזרים למקורם ושתית לון בגמיע' כו' כלומר שמתכללים במקורם בבחי' ביטול המציאות כמ"ש במ"א והוא ענין הבירור שלהם מעה"ד טוב ורע ע"י גמיעה זו שנכלל הטוב שבהם באלקי' חיים ולכך נק' קדושי' שמשיגים בחי' קדוש הוי' וצועקים אי' מקום כבודו כו' ונכללי' בבחי' ביטול כו' וזהו שבכל יום ויום מתחדשים המלאכי' הללו הנק' קדושי' וע"י בירור דשם ב"ן המבררת אותם בכל לילה יהללו בכל יום כו' וד"ל. והנה ישראל הם מקדשי שמך פי' שמעלים ומגביהים את שם ב"ן הנק' שמך כידוע להיות בבחי' קדושה העליונה דכתר עליון כו' להיות כי הבירור דשם ב"ן הנ"ל א"א כ"א בהיות שם ב"ן מבורר בעצמו מקודם בשרשו ומקורו כו' והוא ע"י ישראל מקדשי שמך כו' כי ישראל הוא בחי' שם מ"ה המברר ב"ן כידוע ואח"כ או' המלאכים קדושתם איה כו' וממילא נתעוררו בקדושתם ע"י קדושת ישראל כי בירור שלהם ממילא נעשה אחר בירור דמ"ה כו' וד"ל. ועיקר הקדושה הוא שהוא ית' אדון הנפלאות דוקא דהיינו שהחכמה הנק' פלא אותי' אלף מאאלפ"ך חכמה כידוע ג"כ בחי' עשי' לגבי עצמי' אוא"ס ב"ה והוא קדוש ומובדל גם מן החכמה שמחי' כו' וד"ל. ועתה י"ל ענין הבירור דשם ב"ן בעצמו כו' הנה כתי' יין המשמח אלקים פי' אלקי' הוא שם ב"ן והוא ענין רלח, גהגפן שיש בו מבחי' הגבורות יין אדום ובחי' החסדים חמר חוורין כו' ושניהם ענין בירור ומיתוק הגבורות הקשות דנוג"ה ע"י יין המשמח אלקי' כי נכנס יין יצא סוד כו' מפני שבשמחה והעונג האלקי' שע"י התבוננות הנק' יין המשמח בזה נמתק ונתברר הרע שבגופו החומרי מקליפת נוגה כו' כמו"כ למעלה נמתק ונתברר אלקי' שם ב"ן ע"י היין העליון המשמח אלקי' בבחי' עונג העליון מכל הגבורות הקשות שיונקים ממנו כו' וזהו נכנס יין יצא סוד הגנוז באור עונג העליון כו' כמ"ש במ"א וד"ל והיינו דוקא כשמתהפך חשוכא לנהורא ומרירא למתיקא כו' ע"י השמחה אז משמח אלקי' כו' והוא ענין הבירור דשם ב"ן עצמו הנק' אלקי' כידוע והנה עלי' המל' בחי' אלקי' לאחר הבירור שלה הוא בבחי' כתר עליון למעלה מבחי' פלא דחכמה והוא הנק' חושך כו' וזהו גפן ממצרים תסיע מבירורים דרפ"ח שנפלו בנוג"ה כו' ואח"כ נתעלית מאוד בבחי' כתר עליון עד שכסו הרים צילה כו' למעלה משם מ"ה שביררה הנק' הרים עליונים כידוע וד"ל:

(ב) ולהבין טעם הדברים הנה יש להקדים תחלה ענין כבס ביין לבושו כו' בהיות שיש ב' מיני העלאות מ"נ דב' מיני יין הנ"ל יין אדום דם ענבים כו' ויין חיור עתיק כו'. ויובן ענינם בהפרש שבין צדיקים ובע"ת שההפרש ביניהם ידוע שהשמחה ועונג האלקי' בצדיקי' הוא מצד אלקו' לבד והוא בבחי' ההמשכה מלמעלה למטה בחי' גילוי אלקו' מן ההעלם כו' ע"י התענגם על ה' במס"נ שלהם כו' וכמ"ש שמחו צדיקים בה' כו' כי שמחה זו מצד אלקו' מתייחסת לצדיקים בלבד מפני שהשגתם נפלאה באור א"ס ומתענגים בה בבחי' גילוי ההעלם וכמ"ש במ"א וזהו בחי' היין הלבן שמגלה ההעלם בשמחתו כו' והוא מבחי' החסדים דע"י כו' ואמנם בבעלי תשובה העלאת מ"נ שלהם הוא מלמטה למעלה והיינו בבחי' מרירות וגודל עוצם התשוקה מרחוק כו' ונק' יין אדום מבחי' הגבורות כו' ואין שמחה זו שמצד היין האדום בבחי' גילוי ההמשכה אלא בהיפוך בבחי' הסתלקות ובחי' אור חוזר כו' ולכך נקרא דם ענבים כו'. והנה לנגד ב' מיני העלאת מ"נ הללו מלמעלה למטה ומלמט' למעלה יש ב' מיני המשכות מ"ד בב' מדריגו' הנ"ל והן בחי' המקיפים של לבושי' במעשה המצות בהיות ידוע שהמצות שרשן בבחי' ארחין דגלגלתא כו' והגלגלתא היא שורש כל המקיפים בדרך כלל כמשל העטרת על הראש שהיא מקפת הגלגלתא ג"כ דהיינו גם עצם הגלגלתא כו' והנה ידוע עצם הגלגלתא כלול מתרי"ג ארחין היינו תרי"ג מקיפי' פרטים בתרי"ג מצות כו' ונחלקי' דרך כלל לב' מיני מקיפים א' מקיפי הראש והב' מקיפי הגוף עד"מ לבושי הגוף שאינן דומין ללבושי הראש כו' ומקיפים הג' ראשונות חב"ד שבראש הוא בבחי' עצם הגלגלתא ומקיפי הז' התחתונות שבכללי' הגוף רמ"ח כו' ג"כ נמשכי' מגלגלתא אך כללות כולם נמשכים מעשרת שעל הגלגלתא המקיף הכללי והוא מקור כל המקיפים וד"ל וא"כ מובן שמקיפי חב"ד שבראש נמשכים ע"י העלאת מ"נ דבע"ת דוקא ומקיפי הז"ת שבגוף נמשכים ע"י העלאת רלח, דמ"ן דצדיקים כו' שהרי המ"ד לפי אופן המ"ן הוא וכמו שהמ"נ דצדיקי' מלמעל' למטה כך המ"ד שלהם מלמע' למט' בבחי' גילוי העלם אור חסד עליון דכתר וגלגלתא בלבושי הגוף כו' עד"מ השמחה של חמר חוורין עתיק כו' והמ"ן דבע"ת שהוא בבחי' גבורות דאו"ח כנ"ל גם המ"ד שלהם בבחי' מקיפים דאו"ח שהן לבושי השערו' שבראש שהן בבחי' או"ח וכדומה לזה יובן ענין המסוה שעל פני הראש שהוא בחי' לבושי מקיפים דג"ר שבראש כו' וד"ל וזהו הטעם שבמקום שבע"ת עומדי' אין צדיקי' יכולים לעמוד דהיינו במקיפים דג"ר שבראש שאין הצדיקי' בשמחתם שבבחי' מקיפי' דז"ת בז"א יכולים לעמוד שם וד"ל. וזהו שורש ענין הפסוק כבס ביין לבושו ביין הוא חמר חיוורין כו' נכבסו לבושי המקיפי' דז"ת שע"י הצדיקי' בשמחה של מצות שהן עושים כו' ובדם ענבים סותה היינו בחי' מסוה הפנים שהוא לבוש המקיף דג"ר שבראש שע"י העלאת מ"ן דבע"ת בבחי' מרירות וגבורות התשוקה מרחוק הנק' דם ענבים כו' וד"ל. ועתה יובן טעם הדברים הנ"ל שעלי' המל' דשם אלקי' בבחי' צל חושך העליון בחי' מקיפים דאו"ח עד שכסו הרים צלה כו' לפי שיין המשמח אלקי' שע"י בע"ת בחי' יין אדום הרי מעלת הזהב על הכסף כו' עד שנתעלית המל' בבחי' מקיפי' דגלגלתא עצמה הנק' עטרה שעל הראש מקור כל המקיפים מפני המקיפים דאו"ח הנ"ל שמעלים ועולין עמה כו' משא"כ מקיפים דז"ת שיורדי' ואין עולין לכך כסו הרים הן ז"ת בצלה צל המקיפי' דגלגלתא כו' עד שגם ענפיה המסתעפי' ממנה הן ז' מד"ר ארזי אל המה שמבריחי' מן הקצה אל הקצה מבחי' קו וחוט של אוא"ס שמאיר בגלגלתא כו' לפי שנעוץ סופן בתחלתן כו' וזהו שאשת חיל עטר' בעלה מטעם הנ"ל וד"ל:

(ג) והנה להבין המשך הפסוקי' זא"ז אסרי לגפן כו' כבס ביין כו' חכלילי עינים כו'. וגם להבין שורש ענין אסרי לגפן ולשרקה כו' ענין ההפרש בין סגול לשורק כו'. יש להקדים תחלה שורש ענין התחלת הדברים שהיום לעשותם כו' לא יהי' אלא לימהמ"ש כו'. הנה כתיב ואדם אין לעבוד את האדמה בהיות שבחי' אדם הוא כמ"ש אדמה לעליון כו' וכמ"ש נעשה אדם בצלמנו כדמותנו ואז וירדו בדגת הים. וזהו ואדם אין לעבוד כו' פי' כי עד"מ כשאדם עומד במקום נמוך לא יוכל להשיג בידיו דבר שעומד במקום הגבוה הרבה מראשו גם כשיפשוט ידיו אך כשעולה במקום הגבוה יוכל להוריד ידיו למקום הנמוך ולהגביה הדבר שעומד שם אצלו כו' כי כל היותר נעלה יותר יוכל לירד למטה מפני שידיו ארוכות לפשוט אותם גם לנמוך מאוד או עד"מ מי שהוא חכם ביותר יוכל להשפיל א"ע גם לקטני הדעת להבינם מדע וכיוצא בזה יובן הנמשל בהיות שאדם הוא אותיות אדם דוד משיח כידוע ולפי שהי' אדה"ר בקטנות המוחין בירידה גדולה ע"כ גרשוהו מג"ע העליון לעבוד כו' כי לא הי' ביכולתו לברר ולהפך חשוכא לנהורא כו' דהיינו בירורי' דרפ"ח ניצוצי' שנפלו בנוגה וזהו לעבדה לבער הקוצים כו' מפני שלהגביה ולהעלות דבר נמוך צריך שיהי' יותר נעלה רלט, אבגדלות המוחין כמשל הנ"ל וגם בימי דוד שהי' כנס"י בבחי' אדם קצת יותר נעלה ממדריג' אדה"ר ג"כ לא הי' ביכולתם להעלות הדברים תחתונים דקליפת נוגה ע"י הקרבנות כו' מפני שלא הי' בחי' אדם שלהם בצלמנו ממש בבחי' כתר עליון אדמה לעליון כו' רק בבחי' ז"א בלבד כידוע שהי' היחוד זו"נ פב"פ בזמן בית ראשון כו'. אבל לימהמ"ש דכתיב בי' ישכיל עבדי ירום ונשא כו' שהן ה' עליות הנוק' עד שהיא עטרת בעלה בחי' מאד אותיו' אדם בהיפוך אתוון כידוע והוא בבחי' כתר ועתיק כמ"ש כסו הרים צלה כו' ואז נתקיים בה נעשה אדם בצלמנו כדמותנו ממש אדמה לעליון כו' לכך עיקר מעשה המצו' בזמן ההוא לפי המשל הנ"ל שכשעומד במקום גבוה יותר יוכל להשפיל ידיו הארוכים להגביה את הנמוך כו' כמו"כ בהיות כנס"י בבחי' כתר עליון כמ"ש וגבה מאוד כו' אז ירדו בדגי הים ועוף השמים כו' דהיינו לברר בירורי נוגה היותר נמוכי' ולהעלותם בקרבן כמצות רצונך כו' משא"כ עכשיו אדם אי"ן לעבוד כו' וד"ל. וזהו הטעם שהיום לעשותם כו' כמצות רצונך לא יהי' אלא ליוהמ"ש דוקא ולמחר לקבל שכרם היינו למע' מבחי' המצות שבארחין דגלגלתא אלא בבחי' עצמי' אוא"ס ב"ה שלמעלה מגלגלתא הרבה כי הרצון שבכתר הוא נמשך בבחי' הארה בעלמא מן המצות דאא"ס שהרי עצמי' אוא"ס גם בעל הרצון לא יתכן לקרותו כמ"ש במ"א וד"ל והיינו טלא דבדולחא דנטיף להחיות מתים לאחר ימות המשיח שזה יהי' שכר המצות וד"ל. ובזה יובן למה אמרו כבס ביין כו' ל' עבר לפי שתיקון הכביסה ביין לבן ואדום בצדיקי' ובע"ת הנ"ל אין זה אלא הכנה בלבד לימות המשיח כדי שיהי' בבחי' אד"ם אותיות מא"ד שהוא בבחי' גלגלתא כו' וד"ל. ועתה יובן פי' דברי הפסוקי' אסרי לגפן עירה כו' פי' עירה ל' עיר פרא כו' בהיות שעשר כתרין דקליפת נוגה נק' פרא אדם יולד והיינו כמו שנולד בטבעו המוטבע בנפש הבהמית שירד ע"י שבה"כ כו' וכשנהפך חשוכא לנהורא כו' ונעשה אדם בשלימות כמו לימות המשיח כנ"ל נק' עיר"ה עיר ה"א דהיינו בחי' מל' הנק' אדם תתאה וכענין אימתי גדול כשהוא בעיר אלקינו כשהמל' נבנית בבנין שלם דוקא והן בחי' האותיות כשהן במילואן אבנים בונות כו' כמ"ש בס"י וד"ל. והמשך ד' הפסוקי' כך הוא אסרי לגפן היינו כשהגפן שם ב"ן אסור וקשור בידי חיצונים דנוגה הנק' עיר פרא כו' והן בחי' החרצנים והזגים שבענבי הגפן כו' וע"י דריכה ברגל יוצא היין מהם והוא המשובח ביותר דהיינו ברגליות דוקא לפי שכל שנפל למטה בשבירה יותר גבוה הוא בשרשו ביותר כידוע ולכך כשנהפך חשוכא כו' נעשה עיר"ה עיר אלקי' כו' לפי ערך הירידה כן ערך העלי'. משא"כ לשרקה שהוא גפן רך בשנים שיינו מועט גם בהתהפכות לטוב לא יהי' ממנו עיר אלקי' בשלמו' הבנין אלא בני אתונו פי' בני שם ב"ן דקטנות וכענין ברא כרעי' דאבוה כו' וד"ל:

(ד) ושרשי הדברים הנ"ל הנה יש להקדים ענין הידוע בכהאריז"ל דלפעמים יחוד זו"נ פב"פ שווין בקומתן כו' ולפעמים מלבשת עד החזה בלבד ולפעמים רלט, בבקטנות גדול יחודם והוא בנצח והוד כמאמ' איהו בנצח ואיהי בהוד כו'. וביאור הדברים הנה כשמלבשת עד החזה כו' עד ימין ושמאל תפרוצי כו' שיחבק לה בעלה בין תרין דרועין כו'. ובעבודת ה' יובן זה כאשר יתפעל האדם בהתלהבות אהבה או יראה כו' הנה ירגיש וישיג את אלקי' חיים בלבבו בבחי' השגה ותפיסה ע"י אהוי"ר והו"ע חיבוקו שנחבקה נפשו בין תרין דרועין דבעלה שם מ"ה בימין ושמאל העליוני' כו' כתי' ימין ושמאל תפרוצי כו' וד"ל. אך כאשר אין האדם מתפעל באהו"י ואיננו מדובק באלקי' חיים בבחי' קירוב אך רק מרחוק ה' נראה לו בבחי' הודאה בלבד דהיינו התפעלות השכל בלבד איך דכולא קמי' כלא כו' ויתכן אליו הביטול כו' וכיוצא ולא נגע הענין בלבבו כו' זהו בחי' הוד דהודאה ובינ"ה עד הוד אתפשטת כלומר כ"כ כח הבינה וההתבוננות מתפשט עד שיסתעף ממנה מדריג' תחתונה דהודאה ג"כ כנ"ל וכמו"כ יובן למעלה דאיהו בנצח ואיהי בהוד היינו כשהמל' איננה בבחי' קירוב באוי"ר כו' אלא בבחי' הודאה בלבד זהו איהי בהוד והמשכת המ"ד שלה ג"כ לפי ערך והוא מבחי' נצח דז"א בלבד וזהו איהו בנצח וזהו יחוד שלהם היותר חיצוני' כו' וד"ל. וזהו ענין ההפרש בין גפן לשורקה כו' בהיות שההפרש שבין סגול לשורק אינו אלא שג' נקודות הסגול ב' מלמעלה וא' מלמטה וג' נקודות השור"ק זת"ז ובעקמומית כו' והענין הוא כמ"ש במ"א בענין שיר על היין שיש ג' מדריג' בקול הא' מלמעלה למטה והב' מלמטה למע' והג' הממוצע המחברם כו' והו"ע הסגול ימין ושמאל ואמצע כו'. והיינו מ"ש למעלה בענין יחבק לה בעלה כו' ימין ושמאל כו'. וזהו לגפן בב' סגלות מלמטה. אבל לשורק"ה כאשר לא נגדל הגפן כ"כ אינו בבחי' סגול אלא בבחינת שור"ק שזה תחת זה דהיינו בבחי' הודאה בלבד וג' נקודות מורים ההשפלה שנשפל בעצמו מחמת ההודאה וזהו שהן זת"ז ולצד ימין דנצח כו' וד"ל. להיות כי נצח והוד הן תרין שוקין כידוע ע"כ נאמר ולשרקה בני אתונו פי' בני הן נו"ה תרין שוקין דאיהו בנצח כו' והיינו כאשר המל' בבחי' שורק בלבד וד"ל. וענין אתונו כו' הן עשר כתרין דקליפת נוגה שבשר חמורים הם כו'. ויובן ביאור הדברים ע"י הקדמה להבין מה ששלח יוסף ליעקב עשר אתונות נושאת בר ולחם ומזון לאביו לדרך כו' כי הנה ידוע שנפלו בשבירה מן האורות שקדמו לפני האצי' כו' וגבוהים מאוד במדריגה אך שנתגשמו בקליפת נוגה. ואמנם כשהם מתבררים הרי הם גבוהים מאוד מצד עצמם ולכך אמר שעשר אתונות דנוגה נושאות בר ולחם ומזון ליעקב בעל עולם האצילות כי גבוהים ממנו בשרשם לאחר הבירור וזהו לאביו לדרך וד"ל. ועיקר הטעם כמ"ש חיל בלע ויקיאנו שבתגבורת הקדושה האלקי' גם מה שבלעו הקליפות יניקה מסיבת הנפילה כו' יקיאו ויהי' למזון ולחיות ולתוספת מרובה כו' וכענין העורבים שכלכלו את אליהו וזה פלא למה ציוה ה' לעורבים דוקא לכלכלו. אך הענין הוא שהעורבין הם בבחי' כתרין דנוגה הטמאים ואכזרים המה כו' וכאשר אליהו הי' מרכבה לשם ב"ן בגמטרי' אליהו בחי' רלט, גמל' דאצי' הרי נתברר מהם הטוב הגנוז בהם שנפל בשבירה כענין חיל בלע כו' נמצא בהם להיות למזון ולשפע לאליהו ולכך ציוה את העורבים דוקא לכלכלו וד"ל וכענין הזאת הי' בי' חמורים וי' אתונות ששלח יוסף ליעקב לרמז לו שיוכל לברר כל טוב מצרים ולמצוא בהם לחם וב"ר כו' וד"ל. ועד"ז יובן גם כאן ל' לשורקה בני אתונו פי' שאתונות דכתרי' דנוגה יתהפכו לטוב וימצא מהם השפע אלקי' בבחי' שור"ק עד שנק' בני ברא כרעי' דאבוה בחי' נו"ה כו' והוא שם ב"ן דקטנות כו' מפני שיינו מועט כו' דבחי' הודאה בלבד. משא"כ ע"י התהפכות עיר פרא אדם כו' נעשה עי"ר ה' בבחי' גדלות הבנין דאדם כנ"ל וד"ל:

(ה) ושורש ענין חכלילי עינים מיין כו' היינו לאחר שזכר איך שאסר לגפן כו' ונהפך לעיר ע"י שכבס ביין לבושו כו' שהוא מעשה המצות כנ"ל אמר חכלילי עינים פי' שנתאדמו העינים מבחי' יין האדום דוקא כו' בהיות שמבואר למעלה שמקיפי הראש נעשים מבעלי תשובה דוקא ואמנם עכ"ז בבחי' לבוש המקיפי' הם מתגלי' וזה יהי' לימות המשיח אבל לתחיית המתים כתי' עין בעין יראו כו' בלתי לבוש המסוה וכמ"ש הביטו אליו כו'. וזהו חכלילי עינים שיתאדמו מפני הבטתם עין בעין בלתי לבוש המסוה שלא יכיל כלי העין למיסבל כו' וד"ל. וכ"ז למה מפני שלבן שינים מחלב פי' חלב הוא לאחר ששלמו ימי היניקה בחלב שנגדלו המדות ע"י החלב כידוע ומבואר במ"א ואז זמן צמיחת השינים והטעם לזה בהיות שעיקר מציאת החלב נעשה מדם שנעכר ונעשה חלב כידוע. וביאור הדברים הוא לאכללא שמאלא בימינא הגבורו' דיין אדום הנ"ל דמדריג' בע"ת בחסדים דיין לבן בצדיקים והיינו שלא יהיו מפורדים זה בפ"ע וזה בפ"ע ע"ד דוגמא כששמח בהתבוננות בעונג האלקי' במדריג' הצדיקי' אין בלבבו בשעה ההיא מבחינת מרירות והתשוקה מרחוק כמדריג' הבעלי תשובה כלל וכשהוא במרירות ושפלות אין בו בשעה ההיא מבחי' השמחה כלל שזה בחי' פירוד בין החסדי' והגבורות כו' אך כשנכללי' זה בזה והי' לאחדים היינו כאשר תהי' השמחה עם המרירות מעורבים בתכלית בתנועה וסקירה אחת בלתי פירוד כלל כו' אז נכלל שמאלא בימינא ודם נעכר ונעשה חלב הוא בחי' הגדלת השכל במדות כמו שנגדלים המדות בתינוק היונק מחלב כו' כמ"ש במ"א וד"ל וכמו"כ יובן למעלה דמוחין דז"א נגדלו בימי היניקה מחלב דאימא עילאה כו' ע"י שנכלל יין אדום ונעשה חלב דאימא כו' מהעלאת מ"ן דבע"ת וכדומה לזה בירורי רפ"ח שנפלו כו' וד"ל ואז זמן צמיחת השינים מפני שליבון השינים בא מן החלב לפי שענין השינים הן ל"ב נתיבות חכמה שנמשכי' לאחר ששלמו ימי יניקה דוקא כו' בהיות שאנו רואים כי כאשר יטחן המאכל בשיניו דק דק יפרד במעיים הפסולת שלו ויוצא לחוץ והטוב שבו יעוכל ונהפך לדם כו' וכאשר לא יטחן בשיני' אלא יבלענו כולו כא' מעורב הטוב עם הפסולת לא יתעכל כלל ויזיק לגופו כו' ונמצא פעולת השינים הוא לברר ולחלק המאכל כו'. וכיוצא בזה יובן בחכמה שיש מי רלט, דשלא ישכיל השכל בכי טוב אם לא ידבר ויפרשנו בפרטי הענין בריבוי דברי' כמשל הלועס ממש כן ילעוס בפה לדבר דברי השכל הרבה פעמים עד שישכילנו הטיב ויוכל להכיר בין הטוב והשקר והפסולת כו' ואז ימצא מרגוע לנפשו השכלי' לקבענה בלבו להיות לו למזון ולשפע כו' ואם לא הי' מפרשה בפה הטיב לא ישכילנו כלל ולא יבחין בין טוב לרע ולא יוקבע בנפשו כלל כו' והיינו בחי' ל"ב נתיבות החכמה שיורדים וטוחנין את השכל כמשל השינים הטוחנין המאכל והוא הטעם שנקרא גירס"א כמשל הגריסין שנטחנו כו' כמ"ש במ"א וד"ל. ולהיות כן זמן צמיחת השינים דל"ב נתיבות החכמה אחר זמן היניקה מן החלב מפני שנתרבה המוחין כ"כ עד שיכול לירד ממנו ל"ב נתיבות בליבון השינים לברר וללבן כו' שהוא ענין ליבון הלכות הנק' בר"מ דהיינו ליבון ובירור ההלכה להבחין בין טוב לרע כו'. ובעבודת ה' היינו בחכמה אתברירו לאתהפכא חשוכא לנהורא כו' לזרוק הפסולת מן כו' ולבחור בטוב ולא להטעות א"ע מעורב אמת ושקר יחדיו כו' כמו המטעה א"ע כו' וד"ל. וזהו חכלילי עינים להביט עין בעין כו' מפני שכבר ליבון השינים בהגדלת החכמה מן החלב דיניקה כו' וערך אדמומי' העינים במוחין דגדלות הוא לפי ערך שלימו' החלב דיניקה כידוע וד"ל והיינו רק לפי ערך הדם שנעכר ונעשה חלב כן יהי' ערך האדמומי' והליבון כו'. וזהו המשך הפסוקי' אוסרי לגפן כו' וכבר כבס ביין כו' ובדם ענבים סותה אז חכלילי עינים מיין ולבן שינים מחלב וד"ל: