את ה' האמרת (ש"פ נצבים)

תרלטאת ה' האמרת (ש"פ נצבים)

ש"פ נצבים טל לפ"ק

את ה' האמרת¹ היום כו' וה' האמירך היום. וצ"ל אומרו היום שהוא מיותר, הנה אי' בספרים כ"מ שנא' היום סתם קאי על ר"ה² כמ"ש ויהי היום ויבואו בני אלקים, וכן כאן שנא' היום קאי על ר"ה, וצ"ל דכל הפי' שיש בהאמרת יש בר"ה ג"כ. והנה נת"ל דבוהאמרת יש ג' פי', אחד ל' רוממות ושבח וכמארז"ל אתם עשוני חטיבה א' בעולם אף אני אעשה לכם חטיבה א' בעולם ומפ' הת"י האמרת כמו חטיבה, אתם עשוני כו' ה' אחד אף אני כו' גוי אחד וזהו שבח דהאמרת והאמירך, ב' ל' לבוש וכמ"ש בצע אמרתו ופי' בתרגום בזע פורפירא דילי'³, ג' ל' אמירה ודיבור. וצ"ל מה שייך אחד לר"ה דוקא והלא כל ק"ש דמיחדים שמו בכ"י ערב ובקר ומהו ר"ה דוקא.

אך הנה צ"ל תחילה מה דאי' במדרש אחד אין כיוצא בו, וצ"ל מהו השבח דאין כיוצא בו ואיך עולה על הדעת על מוח ולב האדם דיש כו' דצ"ל אין כו', דאם הי' דבר דאפ"ל כן ואומרי' שאינו כן זהו שבח אבל שא"א כלל מהו השבח. והענין תרמדהנה כתי' ואתה הוא ושנותיך לא יתמו וצ"ל והלא שנה הוא זמן מוגבל ממש וא"ס הוא בלתי בעל גבול ואיך שייך לומר שנותיך לנוכח. ופי' הרשב"א⁴ דהנה האדם הוא בעל גבול וא"א שישיג אוא"ס הבבע"ג דכל עיקר האדם הוא שכל שהוא מוגבל ואיך שייך שישיג בשכלו איך שא"ס הוא בבע"ג, ולכן אומרים תחילה ושנותיך שהוא גבול ואח"כ לא יתמו כ"כ גבול עד שיהי' בבע"ג.

ואפ"ל באו"א ויובן מ"ש ושנותיך ומ"מ לא יתמו שהוא בבע"ג, דהנה זמן הוא מחודש ושרש הזמן הוא מבחי' מל' שהוא מלך מלך ימלוך, והוא עבר הוה עתיד, מה שכבר הלך לו ומה שיהי' וזמן הוה, אבל למעלה ממל' לא יש זמן כלל, וזהו מ"ש כי אלף שנה בעיניך כיום אתמול, דהנה יחידות עשיריות מאות הוא בבי"ע⁵ א"כ מאות בבריאה ואלף במל' דאצי' אבל למעלה ממל' דאצי' אינו שייך זמן כלל, הגם דאי' סדר זמנים קודם לכן⁶, הוא רק סדר זמנים אבל לא זמן ממש. אך מ"מ צ"ל דזמן יש לו שרש בא"ס שלמעלה מזמן, דהנה אי' בעה"ק⁷ דאם תאמר דיש לו כח בבלתי בעל גבול ואין לו כח בגבול אתה מחסר שלימותא וא"ס הוא שלימותא דכולא אלא כמו שיש לו כח בלתי בע"ג כמו"כ יש לו כח בגבול וכח הגבול הנמצא ממנו תחילה הם כלים דע"ס דאצי', ובד"כ הם ל' כלים דז"א שהם נר"ן בבי"ע, ועל ל' שמות הוא שם שדי שא' לעולמו די עד פה תבוא, דשם הוי' הוא למעלה מזמן דהי' הוה ויהי' כאחד, ואם הי' התהוות העולמות משם הוי' הי' הכל עולמות הא"ס ובלי מספר כלל אבל שם שדי הוא הגבלה, אך הנה כתי' הוי' מלך הוי' מלך הוי' ימלוך הוא התחברות א"ס הבבע"ג עם גבול, דהנה יש מחלוקת בין חוקרים הראשונים אם נמנעו הנמנעות⁸ או לא נמנעו הנמנעות, והוא כהדיעה דנמנעו הנמנעות, דיש דעה דרוכב בלתי רוכב כאחד א"א בחיק הבורא ג"כ ולפי משנ"ת כאן שאפ"ל בבע"ג וגבול כמו"כ אפ"ל רוכב ובלתי רוכב. וזהו אתה הוא ושנותיך לא יתמו הגם דשנותיך הוא הגבלה מ"מ לא יתמו, וזהו אחד אין כיוצא בו דהי' אומר שא"ס הוא בבע"ג אבל לא גבול זהו אומרו אין כיוצא בו שהוא התחברות ב' הבחי', וזהו השבח איך אפ"ל שניהם כאחת בבע"ג וגבול, זהו השבח הגדול שהם שניהם כא'. וזהו"ע שיר של ר"ה שבו נברא אדה"ר א' השיר ה' מלך⁹ גאות לבש שהו"ע התחברות א"ס הבבע"ג עם בחי' גבול.

תרמאועתה צ"ל מ"ש וה' האמירך היום לשמור מצותיו וצ"ל מה שייך זה לוה' האמירך, זה שייך למ"ש ה' האמרת שהוא שבח ישראל משבחין אותו מה שמקבלין עומ"ש אבל מה שייך זה לשבח ישראל. והענין דהנה ארז"ל הקב"ה מניח תפילין¹⁰, הקב"ה הוא ז"א ומניח תפילין אין פי' תפילין גשמיים אלא הו"ע המשכת מוחין לז"א, ד' בתים ד' מוחין, קדש והי' כי יביאך חו"ב שמע והא"ש דעת שנחלק לחו"ג, והנה אי' במדרש ע"פ מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל מה שהוא עושה אומר לישראל לעשות, והפי' כך מה שהוא עושה מי הוא הגורם שהוא עושה מפני שאומר לישראל לעשות, דע"י שישראל מניחין תפילין ממשיכים מוחין לז"א, וע"י ציצית ממשיכים בחי' ל"ב חוטין ל"ב נת"ח, ולמעלה יותר הו"ע ויקחני בציצית ראשי, וטלית הוא פריסא דמלכא, וזהו השבח לישראל שע"י המצות שעושין למטה ממשיכין מלמעלה שיומשך מוחין לז"א כו'.

אך צ"ל דהנה ארז"ל¹¹ אף אני אעשה כו' גוי אחד אין כיוצא בו, וצ"ל מהו"ע אין כיוצא בו בישראל. הענין דהנה כתי' חטא חטאה ירושלים ואי' במדרש וכי העובדים לחמה וללבנה אינם חוטאים, דמ"ש ירושלים הוא מיותר דמדבר תחילה מענין ירושלים, אלא דאוה"ע אף שחוטאים אינו כלום דהעבודה שלהם אינו תופס מקום כמו"כ החטא אינו חטא, אבל ישראל שע"י עבודתם ממשיכים המשכת אלקות לכן כשחוטאים הוא חטא, דהנה ישראל ע"י העובדות שלהם ממשיכים המשכת אלקות, ל"מ ע"י מצוה, אפי' ענינים כמו ברכת נשואין ע"י יחוד חו"כ למטה ממשיכים מלמעלה יחוד הקב"ה וכנס"י שהוא כלליות חו"כ הקב"ה חתן וכנס"י כלה, ולכן מברכים ע"ז ברוך אתה הוי', ברוך הוא המשכה הוי' שיומשך שם הוי' בפרט זה ובפרט זה, ואפי' ע"י דברים שאינם מצות כלל כמו נעילת הסנדל ממשיכים ג"כ המשכת אלקות וראי' שמברכים ע"ז ובזמן שאסור נעילת הסנדל אינו מברכים ג"כ וכשמברכין הוא ברכה לבטלה, הגם דמה נפ"מ אם נועל הסנדל א"ל מ"מ ממשיכים עי"ז המשכת אלקות, ולמעלה סנדל הוא משארז"ל סנדל קושר כתרים לקונו מתפילותיהן של ישראל והו"ע כתר דעשי', וזהו ההמשכה שממשיכים משם הוי' עד כתר דעשי', וזהו אין כיוצא בו על ישראל, הנמצא כזה שע"י כל מה שעושין אפי' אינו מצוה ממשיכים המשכת אלקות.

ועתה צ"ל הפי' הב' בוהאמרת¹² ל' לבוש, דהנה אין מלך בלא עם הם עוממות נבראים נפרדים בע"ג, דמלוכה אינו שייך כ"א על נפרדים אבל על בנים אינו שייך מלוכה, וכדי שיהי' מאוא"ס דאני הוי' לא שניתי שלא יש שום שינוי בין קודם הבריאה לאחר הבריאה אתה הוא קודם שנברה"ע ואתה הוא לאחר שנברה"ע תרמבהוא ע"י מדת המל' שהוא אינו כמו שאר הספי', דכל הספי' הם בקירוב כמו מדת החסד אבל מדת המל' הוא בבחי' רוממות והתנשאות ולכן אפ"ל בחי' עם ומ"מ יהי' להם ביטול היש. והנה בחי' מל' הוא בחי' לבוש, ובלבוש יש ב' מדרגות א' לבוש הוד והדר וכמ"ש וכבוד הדר מל', ב' כמ"ש אלביש שמים קדרות אין פי' שמים גשמיים אלא כמ"ש ואתה תשמע השמים שמכנים הבורא בשם שמים כמו"כ כאן.

והענין דהנה במלוכה יש ב' מדריגות, א' מה שנק' מלוכה ב' מה שנק' ממשלה¹³, מלוכה הוא כשמקבלין ברצון וכמ"ש ומל' ברצון קבלו עליהם, ב' ממשלה הוא אף שאינם רוצין מ"מ הוא מושל ושולט עליהם, ולמעלה מלוכה הוא כשמאיר גילוי אלקות וכמו בקרי"ס נא' ה' ימלוך דקודם קרי"ס הי' מצד שם אלקים בגימ' הטבע אך בקרי"ס הפך ים ליבשה [זהו יוצא מדרכי הטבע] נא' ה' ימלוך, וזהו מלכותך ראו בניך בוקע הים לפני משה, בעת בקיעת הים אז ראו מלכותך זה אלי ענו ואמרו ה' ימלוך לעולם ועד, וממשלה הוא שאע"פ שאינם רוצין לקבל עליהם מ"מ הוא מושל ושולט עליהם און קיין זאך טוט זיך ניט אליין. וזהו שאנו מבקשים בר"ה גלה עלינו כבוד מלכותך, שיאיר בחי' מלוכה, והופע עלינו בהדר גאון עוזך והנשא על הארץ ביקרך כמו ר"י קרא למאני' מכבדותא כמו"כ כאן הוא לבוש יקר, וזהו ותמלוך אתה הוא הוי' לבדך שבחי' אתה והוא והוי' יאיר בבחי' מל'. וזהו שיר של ר"ה ה' מלך גאות לבש, שנתלבש בלבוש גאות הוא לבוש הוד והדר.

וה' האמירך היום הוא שמלביש נש"י ג"כ בלבוש, דהנה ארז"ל מ"ט עיזי מסגא ברישא¹⁴ והדר אמרא כברייתו של עולם ברישא חשוכא והדר נהורא, אימרי הוא עבודת הצדיקים שמקיימים תומ"צ, דמצות הם לבושים ואי' ברש"י כל בגד ובגדים שבתורה הוא מצמר ופשתן דמצינו בפסוק בגד צמר ובגד פשתן, והנה כמו בגד שעושין מצמר הכבשים דבגז כבשים יתחמם, כמו כן מצות הם לבושא כתלג חוורא ולבוש דשער רישא כעמר נקי, ובר"ה אז זמן סליחת עוונות נמשך לבוש נושא עון ועובר על פשע וכמ"ש אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג¹⁵* ילבינו אם יאדימו כתולע כצמר יהיו, וזהו אורי הוא ר"ה דאו' לדוד ה' אורי וישעי אורי בר"ה וישעי ביוהכ"פ.

ועתה צ"ל הפי' הג' בוהאמרת¹⁶ ל' אמירה ודיבור, ואיזהו דיבור הוא שנק' אמירה הוא ע"מ שנא' ויאמר אלקים, והנה בתחילת הבריאה¹⁷ הי' מצד כי חפץ חסד, תרמגמצד טבע הטוב להיטיב, ועכשיו באתעדל"ת תליא מילתא וכמ"ש כי אמרתי עולם חסד יבנה כשצריך להיות התהוות העולמות צריכים לבנות תחילה מדת החסד. וזהו זה היום תחילת מעשיך זכרון ליום ראשון, ומהו"ע זכרון ליום ראשון, אלא כמו שביום ראשון הי' מצד כי חפץ חסד כמו"כ עכשיו יומשך בבחי' כי אמרתי עולם חסד יבנה. וזהו את ה' האמרת שממשיכים בחי' עשרה מאמרות. ומ"ש את הוי' האמרת שממשיכים שם הוי' בבחי' אמירה, דהנה ארז"ל גדולים מעשה צדיקים ממעשה שמים וארץ, דמעשה שו"א הוא מש' אלקים ואפי' בראשית נמי מאמר והוא בחי' מאמר א' הרי כ' בראשית ברא אלקים, ולכן הוא יש מאין שאינו מושג, אין הארה, אבל צדיקים ממשיכים משם הוי' לשם אלקים שהוא קיום העולם יסוד כמ"ש צדיק יסוד עולם והוא בחי' סוד הוי' שהוא יסוד העולם, וזהו יסוד י' סוד, י' הוא כלליות שם הוי' הוא היסוד, אך למעלה אינו כמו למטה דלמטה היסוד למטה והבנין למעלה, למעלה הבנין למטה והיסוד למעלה.

אך ע"י מה ממשיכים שם הוי' בוהאמרת, זהו מ"ש האמרת שהוא ל' אמר דכתי' יום ליום יביע אמ"ר ר"ת אש מים רוח¹⁸, שהקול כלול מאמ"ר ואח"כ נפרט בכמה פרטי אותיות הדיבור, ובעבודה הו"ע על ג' דברי' העולם עומד על התורה ועל עבודה ועל גמ"ח, עבודה הוא קרבנות שהי' מקריבין בהמה ע"ג המזבח שהיתה נכללת באש שלמעלה דארי' דאכיל קורבנין, כמו"כ צ"ל הקרבת נה"ב וכמ"ש ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך בשני יצריך, שגם היצה"ר יהי' לו אהבה לאלקות, היינו כח המתאווה שבאדם יהי' לו אהבה לאלקות, וכמו בקרבן עיקר ההקרבה הוא חלב ודם כמו"כ כתי' כמו חלב ודשן תשבע נפשי היינו שיהפוך התענוג לאלקות וכמ"ש מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ שלא ירצה לא געה"ע ולא געה"ת כ"א א"ס עצומ"ה, וגמ"ח הו"ע מים יורדי' מגבוה לנמוך המשכת החסדים מלמעלמ"ט, ותורה הוא רוח שהו"ע הבל הפה ועי"ז יהי' בחי' התדבקות רוחא ברוחא.

וכמו"כ בר"ה הנה ארז"ל ג' ספרים נפתחין בר"ה והוא בחי' ג' ספרים שבהן ברא כו' בספר וסופר וסיפור, סיפור הוא בחי' מל' אמירה ודיבור שיומשך בו בחי' ספר וסופר וכמ"ש איה סופר איה שוקל¹⁹ כו', שאיה בעצמו הוא שוקל ומודד, והו"ע בוצינא דקרדוניתא שמודד כל המדידות דאבי"ע ומשגיח על כל פרט ופרט, והוא ע"י קול שופר שכלול מאש מים רוח, וסדר תקיעות הם תר"ת והו"ע ג' דברים כו' ג' ספרים. וזהו בשאר ימות השנה ממשיכים משם הוי' בוהאמרת ע"י תומ"צ ובר"ה ע"י קול שופר שהו"ע צעקה פנימיות מעומקא דליבא.

תרמדוה' האמירך היום הוא משארז"ל כל הקורא בתורה²⁰ הקב"ה קורא ושונה כנגדו, והיינו שגורם דיבור למעלה, וזהו כל הקורא בתורה כאילו קורא בשמותיו של הקב"ה כמו כשקוראין לא' בשמו נפנה עצמותו אליו כמו"כ למעלה נמשך עצמיות אוא"ס, באיזה כח הוא זהו והוי' האמירך שהוא בכח שם הוי'. ואח"כ כתי' להיות לו לעם סגולה, דהנה רפואה הוא ע"פ טו"ד וסגולה הוא למעלה מטו"ד פי' שאין בזה טעם הגלוי אבל טעם סתום יש, וזהו מה שהוי' האמירך הוא בבחי' סגולה. ולתתך עליון על כל הגוים לתהלה לשם ולתפארת²¹, הרי ג' בחי' חב"ד, ג' דברים, לתהלה הוא כמ"ש בהלו נרו על ראשי שהוא בחי' אש, ולשם הוא כמ"ש ויעש דוד שם וצ"ל הרי קודם הי' ג"כ שם אלא שעשה הגדלה בהשם שהמשיך מקדמות השכל וכמ"ש אשר הלך אלקים לפדות לו לעם ולשום לו שם, מצינו שהלך הקב"ה ת"ק שנה לעשות לו שם, והיינו שנמשך ה"ח המגדילים בחי' מל', ולתפארת הוא תורה שהוא רוח. וזהו ה' האמרת שממשיכים והאמרת מבחי' שם הוי', אך ע"י מה ממשיכים זה זהו וה' האמירך שע"י וה' האמירך ממשיכים בחי' וה' האמרת.