את ה' האמרת (ש"פ תבוא)

תרלדאת ה' האמרת (ש"פ תבוא)

ש"פ תבוא טל לפ"ק

את ה' האמרת¹ היום להיות לך לאלקים וללכת בדרכיו ולשמור חוקיו ומצותיו, וה' האמירך היום להיות לו לעם סגולה גו' ולשמור כל מצותיו, הקשה באור החיים מה"ע אומרו ולשמור מצותיו בפסוק וה' האמירך, דהנה מה שא' את ה' האמרת כו' הוא מה שישראל משבחין את הקב"ה ושייך שם לומר ולשמור מצותיו הוא שמקבלין עומ"ש, אבל מ"ש וה' האמירך הוא מה שהקב"ה משבח לישראל ומהו"ע לשם מ"ש ולשמור מצותיו כו', דהנה מלמטלמ"ע שייך זה, אבל מלמעלמ"ט מה שייך זה.

והענין דהנה בתי' האמרת יש ג' פירושים (א) ל' שבח וגדולה ורוממות וכמ"ש יתאמרו כל פועלי און שמתגדל ומתרומם, (ב) ל' לבוש דאי' במדרש ע"פ בצע אמרתו בזע פורפירא דילי', ופורפירא הם לבושים, ומאחר דאמרתו הם לבושים האמרת ג"כ לבושים (בצע אמרתו אשר ציוה מימי קדם ע' בד"ה את ה' האמרת (של כ"ק אאזמו"ר זצוללה"ה²) פורפירא הוא לבוש מל' ששרשה מימי קדם הם י"ג ת"ד (וצ"ע ע' בלקו"ת בביאור לד"ה אני לדודי הב'³ שימי קדם הוא עומקא דחשוכא מל' דא"ק שמשם שרש הי"ג ת"ד, וע' בק"י⁴ ערך ים פי' ימי קדם ספי' דעתיקא וצ"ע) וע"י קבעומ"ש עושין הלבוש היינו שיומשך בלבוש זה, דמצד א"ס אפשר שיומשך גם לחיצונים וכמ"ש אם צדקת כו' כחשכה כאורה, וצ"ל לבוש שיומשך לקדושה דוקא וע' במק"מ ובהרמ"ז בזח"א דס"א ע"ב, וע' בס' קינת סתרים למהר"ם גאלאנטי⁵ אמרתו הוא בחי' לבוש מל' אשר ציוה מימי קדם שנמשכת מי"ג ת"ד מתיקון הי"ג (הוא ונקה דאימא יונק ממזלא הי"ג ונקה) (ובמ"א פי' ימי קדם ו"ק דזעיר⁶ כ"ה בק"י תרלהע' הנ"ל והוא כמו שפי' המק"מ ע"ש), ואפ"ל הפי' כך דהנה כתי' ביום ההוא יהי' הוי' אחד ושמו אחד שנק' כמו שנכתב שהגילוי יהי' ג"כ שם הוי' (ואפ"ל כמשנת"ל בד"ה ולא אבה דהוי' כאלקים יחשב), וזהו את ה' האמרת היום, ואפ"ל כדי שיהי' האמרת היינו הוי' אחד ושמו אחד זהו דוקא ע"י עבודה דהיום היינו קבעומ"ש דעכשיו עי"ז יהי' לע"ל הוי' אחד ושמו אחד, ע"כ). (ג) ל' אמירה ודיבור. והנה בת"י מפ' ל' שבח וא' שהוא משארז"ל אתם עשוני חטיבה א' בעולם אף אני אעשה לכם חטיבה א' בעולם, אתם עשוני חטיבה כמ"ש שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד אף [אני] אעשה לכם חטיבה אחת בעולם מי כעמך כישראל גוי אחד בארץ, וצ"ל תחילה פי' תי' אחד.

הנה באחד יש כמה פי', אך יש ג' פירושים שהם ג' פי' שונים. (א) הנה אי' במדרש אחד אין כיוצא בו, דהנה כתי' ויהי כל הארץ שפה אחת ודברי' אחדי' ואי' במדרש דברים על ב' אחדים ה' אחד ואחד הי' אברהם⁷, וצ"ל דהנה על אברהם שייך לומר אחד אין כיוצא בו אבל על הקב"ה איך שייך לומר אחד אין כיוצא בו, דאיך שייך ליפול על לב איש שיש כיוצא בו ח"ו שצריכים לומר אין כיוצא בו, איך עולה על הדעת לומר כו', וגם מאחר שאומרים דה' אחד אין כיוצא וא"כ צ"ל בישראל ג"כ אין כיוצא וצ"ל מהו"ע אין כיוצא בו בישראל, וע"י מה יכולים לבוא לבחי' זו.

(ב) הנה אי' במדרש מהיכן זכו ישראל לק"ש ממ"ת דבשעה שפתח הקב"ה בסיני אמר שמע ישראל אנכי הוי' אלקיך ענו ואמרו ה' אלקינו, ואח"כ א"ל לא יהי' לך כו' ענו ואמרו ה' אחד (ז"ל המד"ר⁸ דברי' פ"ב ומהיכן זכו כו' א"ל שמע ישראל אנכי ה' אלקיך נענו כולן ואמרו ה' אלקינו ה' אחד וצ"ע), הרי דה' אלקינו ה' אחד הוא קבלה על הב' מאמרי' אנכי ולא יהי' לך שהם כלליות כל התורה דתרי"ג מצות נאמרו למשה מסיני כמנין תור"ה מפיו שמענו⁹, אנכי ולא יהי' לך מפי הגבורה שמענו ובהם נכלל כל התורה, הרי ה' אחד הוא קבלה על דיבור לא יהי' לך, וזהו אחד להוציא ע"ז.

(ג) דמצות ליחדו הוא מפסוק שמע כו' ה' אחד, והוא להוציא ענין השיתוף. דהנה ברמ"א סי' קנ"ו פסק דבני נח אינם מוזהרים על שיתוף ועל ע"ז הם מוזהרים דכתי' ויצו כו' על האדם אין צו אלא ע"ז, אבל על שיתוף אינם מוזהרים, והוא לשיטת התוס' והר"ן, הגם שיש חולקים עליהם מ"מ הרמ"א פסק כמותם. וזהו יותר ממשנת"ל להוציא ע"ז דאף שמוציא ע"ז מ"מ שיתוף אינו מוציא והראי' דבני נח מוזהרים על ע"ז ועל שיתוף אינם מוזהרים, ועפ"ז מוציא שיתוף ג"כ.

תרלווהנה להבין זה צ"ל ההפרש בין שיתוף לע"ז¹⁰ (ית' שע"י ששוללים ענין ע"ז ושיתוף באים לאחד אין כיוצא בו כנ"ל). דהנה ע"ז הוא דקרו לי' אלקא דאלקייא, דרם על כל גוים ה' על השמים כבודו ועזב את הארץ בידי המזלות ומערכת אלקות, דהוא השפלה וירידה לגבי' שישגיח על עלולים השפלים להשגיח על כל פרטי פרטי מדריגות, דהם אומרים דברה"ע הוא ע"י השתל' עו"ע. הגם דהנה אמרז"ל אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה המכה בו ואומר לו גדל, הרי כל עשב ועשב יש לו שרש ומקור למעלה, זהו על ההגדלה והצמיחה מקטנות לגדלות אבל גוף דבר הצומח הוא מא"ס הסוכ"ע, דהמגביהי לשבת המשפילי לראות בשמים וארץ, דהם אומרים על השמים כבודו דשמים לרום אבל על הארץ הוא השפלה לגבי', ובאמת כמו שהארץ הוא השפלה כמו"כ השמים ג"כ השפלה וכדאי' בזהר ע"פ היושבי בשמים מהו תוס' יו"ד אלא שהארת היו"ד בשמים הוא בבחי' ישיבה כמו אדם היושב הוא משפיל קומתו דבעת עמידה הוא בעל קומה אבל בעת ישיבה הוא משפיל קומתו, הרי שגם השמים הוא השפלה לגבי' וכמו"כ הוא משגיח על הארץ ג"כ.

וזהו ר"י כד הוה חזי שלך אמר משפטיך תהום רבה וכד הוה חזי נמלה אמר צדקתך תהום רבה ופירש"י כד הווה חזי נמלה שהוא ברי' קטנה ומ"מ נמשך לה חיות אמר צדקתך שהוא צדקה שנמשך חיות לכל ברי', וכד הוה חזי שלך אמר משפטיך תהום רבה שגם בתהום יש דין ומשפט, וכ' רש"י שם לשון מורי, שלחת את השלך להמית אותן המזומנים למיתה, ומכאן השיב רבינו ז"ל תשובה לאותן שמודים שיש השגחה במין המדבר אבל במין הבע"ח אינו משפיל כ"כ להשגיח עליהם, וממה שאומר כאן להמית אותן המזומנים למיתה נראה בעליל שיש השגחה גם בבע"ח. ומה שארז"ל ע"פ תעשה אדם כדגי הים מה דגים שבים הגדול בולע את הקטן כו', זהו ג"כ דוקא המזומנים למיתה אבל אותן שאינם מזומנים אינו יכול לבלוע, והראי' שהרי אח"כ א' כך אדם הגדול כו' ובמין המדבר מודים שיש השגחה כמו"כ בבע"ח הוא ג"כ ע"פ השגחה, וזהו חייב אדם להתפלל בשלומה של מלכות שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו, הגם שהוא ע"פ השגחה מ"מ צ"ל בסדר השתל' ולא כו'. וזהו שארז"ל אפי' ציפורא בלעדי שמיא לא מיצדי, דרשב"י כשיצא ממערה ראה צייד צד עופות כשאמר דימוס ניצול וכשאמר ספקולא ניצוד, ויש פי' בהיפך, דאפי' ציפורא בלעדי שמיא לא מיצדי, אבל או"ה דקרו לי' אלקא דאלקייא זהו"ע ע"ז, ושיתוף הוא שמשתף שם שמים בד"א.

והענין דהנה ארז"ל ג' שותפין באדם אב ואם והקב"ה נותן בו נשמה, והנה כשנדייק הדק היטיב נראה שאין השותפות שוין, לבד מה שחלק או"א הוא רק הגוף דאב מזריע לובן כו' ואם מזריע אודם כו', והעיקר הוא חלק הקב"ה שהוא תרלזהנשמה, והראי' כשנסתלק הנפש מהגוף נשאר הגוף כאבן דומם ומותר אדם על הבהמה ין, ואפי' חושים המעולים כמו שכל וכדומה מסתלקים ממנו¹¹, וזהו כשנא' דהגוף הוא מחלק או"א אבל באמת הנה ארז"ל ע"פ אין צור כאלקינו אין צייר כאלקינו צר צורה בתוך צורה דהאב אינו יודע איך נעשה מזה ציור הולד כמו¹²*, הרי שאין השותפות שוין, אלא הוא ע"ד שארז"ל כל האומר ויכולו כאילו נעשה שותף להקב"ה במע"ב וכי מפני שמשבח את הקב"ה שברה"ע נעשה לו שותף, הרי אין השותפות שוין, אלא ששם אומר כאילו כו' אבל כאן נא' ג' שותפין כו', אלא שלכך נק' שותף מפני שהוא בעל בחירה שאם לא ירצה ליקח אשה ממילא לא יוליד בנים, מובן מזה שמי שאינו בעל בחירה אינו נק' שותף, וכמו הארץ שאינו שייך לומר שהוא בעל בחירה שאם ירצה יצמח כו' דכשזורעין בתוכו צומח וכשזורעין גרעין זה צומח פרי זו כו', וכן השמש דכתי' ממגד תבואות וממגד גרש ירחים אינו שייך לומר שהוא בעל בחירה שאם ירצה יזרח על הארץ ומ"מ לא יצמח, אלא כשהוא זורח על הארץ בע"כ צומח ממנו שהוא רק כלי שדרך בו נשפע ההשפעה, והרי הוא כמו הגרזן ביד החוצב בו שאינו שייך לומר שהגרזן הוא החוצב הגם שצריך להגרזן ובלתו לא יוכל לחטוב ומ"מ חטיבה אינו מיוחסת להגרזן כ"א להאדם החוטב בו, שהגרזן הוא רק כלי שאינו בעל בחירה כלל. וא"כ אותן העובדים לשמש ולירח משתפים שם שמים בד"א. וזהו ענין אחד להוציא ע"ז ושיתוף וכמ"ש וידעת היום והשבת אל לבבך כי הוי' הוא אלקים אין עוד אפי' בחללו של עולם, וזהו ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלקים עמדי.

אך צ"ל דהנה אי' בזהר דפסוק זה קאי על לע"ל¹³ וא"כ מה נא' ראו עתה, והענין דהנה כתי' אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלקים, ועכשיו רק פ"א אני ולע"ל יהי' ב"פ אני אך התחברות ב' בחי' אני, ועכשיו בעבודה הוא בבחי' ראי', וזהו ראו עתה כי אני אני הוא שהוא בבחי' ראי'. והנה צ"ל תחילה ההפרש בין ג"ע לתחיית המתים, דהנה בג"ע יש ב' מדרי' געה"ע וגעה"ת, ולא כל אדם זוכה לגעה"ע וע"פ רוב זוכים לגעה"ת, הגם שיש כמה מדרי' בג"ע וכמ"ש צדיקים אין להם מנוחה לא בעוה"ז ולא בעוה"ב שנא' ילכו מחיל לחיל אך בכלל יש ב' מדרי' געה"ע וגעה"ת, ובתחה"מ לא יש רק מדריגה א' וכולן שוין, הגם שארז"ל כאו"א נכוה מחופתו של חבירו מ"מ הוא במדרי' א', ועוד זאת דבתחה"מ יתלבשו נשמות בגופים אפי' נשמות האבות ומשה שהם יותר מג' אלפים שנה בג"ע יתלבשו בגופים לקבל העונג שיהי' לע"ל, וצ"ל זה.

תרלחוהענין דהנה בג"ע נהנין מזיו השכינה זיו תורתן ועבודתן, דשם לומדים ג"כ תורה אלא שהוא ברוחניות, דכאן הוא הלכה גשמיות כמו המחליף פרה בחמור וכדומה ושם הוא ברוחניות, והוא עונג ופלא ולכן ארז"ל מוטב דלידייני' וליתי לעלמא דאתי, כדאי כל יסורי גיהנום בשביל השגה התחתונה שבגעה"ת, דכל חיי¹⁴* איוב ע' שנה אינו כדאי נגד שעה אחת גיהנם מ"מ מוטב דלידייני' וליתי לעלמא דאתי להשיג השגה התחתונה שבגעה"ת. אך הנה מעט למטה¹⁵* וזהו שארז"ל ר"א ור"ע ראו כרך גדול של רומי ר"א בכה ור"ע שחק, ר"א בכה שכ"כ עונג העליון נפל למטה כרך מלא תענוגים גשמיי', ור"ע שחק אם לעוברי רצונו כך נמשך עונג העליון בדרך נפילה ושבירה לעושי רצונו שמבררים את זאת עאכו"כ שיומשך עונג העליון למעלה. דהנה כתי' וכל קרבי¹⁶ שם קדשו, שיש מלאכים שנק' קרביים, כמו קרבי אדם מבררים את האוכל והמובחר עולה למוח ולב והפסולת נדחה לחוץ כמו"כ מלאכים הם מבררים, דכמו שיש מלאכים שהם שלוחי השפע כמו"כ יש מלאכים שע"י עולין וכמ"ש ומלאכי אלקים עולין ויורדים בו [סולם הוא תורה ותפלה], ועונג זה יומשך לתחה"מ. וזהו ההפרש בין ג"ע לתחה"מ, דג"ע הוא בחי' ממכ"ע שיש בו התחלקות מעלה ומטה ולכן בג"ע יש ב' מדרי' כמו באדם יש ראש וגוף שאין ערוך לגוף לגבי הראש וכן ראש ורגל שיותר אין ערוך כמו"כ בג"ע יש עליון ותחתון, ובתחה"מ יאיר בחי' סוכ"ע לכן יהי' רק מדרי' א'. הגם שארז"ל כאו"א נכוה בחופתו של חבירו, הכל בבחי' מקיף, דמי שיכול לקבל מקיף זה אינו יכול לקבל מקיף היותר עליון, דמקיף הוא מה שאינו יכול להאיר בפנימיות ומכ"ש מקיף למעלה מזה שאינו יכול לקבל [אבל הכל בבחי' מקיף] ולכן צריכים נשמות להתלבש בגופים שיאיר בחי' סוכ"ע.

וביאור הענין דהנה כתי' והאופנים וחיות הקודש ברעש גדול¹⁷, וצ"ל והלא שרפים הם למעלה מאופנים מפני מה שרפים אינם ברעש ואופנים ברעש. והענין דהנה שרפים משיגים איך שא"ס הוא קדוש ומובדל וכמ"ש שרפים עומדים ממעל לו ויש ב' פי' א' ממעל לש' אד' שכ' תחילה ואראה את אד' שהוא בחי' אנת אשתמודע אדון על כולא ושרפים הם למעלה מהם, דאימא עילאה מקננא בכורסייא שהוא השגה לכן אינו ברעש, והוא כמו בן כרך שראה את המלך, והאופנים וחיות הקדש שהם ביצי' והאופנים בבריאה¹⁸* אינם משיגים איך שהוא קדוש אלא שיודעין שהוא קדוש וזהו הרעש והוא מצד העדר השגה, ואם מזה הרעש גדול כ"כ שהוא רק העלם יצי' על בריאה מכ"ש העונג העליון תרלטשנתרחק כ"כ, ומזה גופא מובן מאחר שנפל למטה יותר מובן שהוא בשרשו גבוה יותר, וכמו נפילת החומה האבן שבראש החומה נופל למרחוק יותר, וכשיתבונן איך¹⁹.

(ע"כ נרשם בגוכי"ק, וחסר סיום)