ולא אבה (ש"פ תצא)

תרכטולא אבה (ש"פ תצא)

ש"פ תצא טל לפ"ק (ביאור על ד"ה ולא אבה שבלקו"ת)

ולא אבה¹ ה' אלקיך לשמוע אל בלעם ויהפוך ה' אלקיך לך את הקללה לברכה כי אהבך ה' אלקיך. הנה כתיב כאן ג"פ ה' אלקיך, א' ולא אבה ה' אלקיך, ב' ויהפוך ה' אלקיך, ג' כי אהבך ה' אלקיך. וצ"ל מה"ע הג"פ ה' אלקיך. ועוד צ"ל מה"ע ויהפוך ה' מאחר דלא אבה לשמוע, כששומעין שייך שמהפכין אח"כ, אבל כשאינו שומעין לכתחילה מה שייך לומר ויהפוך. והענין דהנה יש מקטרגים שמקטרגים על כללות נש"י ומלמדים חובה עליהם, וזהו"ע תקיעת שופר בר"ה לערבב השטן, והנה מקור המקטרגים למטה הוא בלעם והוא קטרג על ישראל שראה ברוח נבואה שעתידים ישראל לחטוא באותו מקום כמו מול בית פעור הנשקפה ע"פ ישימון וכן וישת אל המדבר פניו, היינו שקטרג עליהם באותם מקומות, אך לא אבה ה' אלקיך לשמוע אל בלעם. והנה פי' תי' בלעם² הוא בלא עם או בלע עם.

והענין דהנה כתי' לעברך בברית ה' אלקיך כו' למען הקים אותך לו לעם והוא יהי' לך לאלקים, והנה על מה שהוא יהי' לך לאלקים שייך כריתות ברית שאפי' בזמן שלא כו' מ"מ לא יחליפנו באומה אחרת, אך מה שהם יהיו לו לעם מה שייך ע"ז כריתות ברית. והענין דהנה אין מלך בלא עם, והם צ"ל בדומה לו³ והוא מרומם ומנושא מהם ומושל ושולט עליהם, אבל על בהמות וחיות אינו שייך מלוכה דמנהיגי הבהמות נק' רועים, וכמו"כ למעלה צ"ל בדומה לו, וצ"ל מה שייך בדומה לו, דנשמות הם בע"ג ואוא"ס הוא בלתי בע"ג ואין ערוך כלל יותר משאין ערוך חי לגבי מדבר ונת"ל דאינו שייך דמדבר יהי' מלך על חי ואיך שייך לומר מלך על עם, וזהו"ע הכריתות ברית שמ"מ יהי' עם, אך צ"ל האיך הם בבחי' עם.

והענין דהנה כתי' נעשה אדם בצלמינו כדמותינו⁴ שהוא בצלם ודמות אדם שלמעלה, וזה ג"כ צ"ל איך שייך בצלם ודמות אדם שלמעלה. אך הנה כתי' ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה⁵, וכתי' אדם אתם אתם קרוים אדם, ונתצמצם הארת אוא"ס בבחי' כמראה אדם שיומשך אדם למטה. ענין אדם למעלה הוא ג' קוין חסד דרועא ימינא כמו באדם למטה עיקר השפעה ביד ימין תרלוכן מלאכה עושין ביד ימין כמו"כ למעלה עיקר ההשפעה הוא בחסד מכלכל חיים בחסד, וגבורה דרועא שמאלא דבהנהגת המלוכה צ"ל גבו' ג"כ וכמ"ש והוכן בחסד כסא, מלך במשפט יעמיד ארץ, דאלמלא מוראה כו', ות"ת גופא שצ"ל רחמים ג"כ וכמ"ש רחם ארחמנו, וכמו באדם יש שכל בעצם ושכל שבמדות כמו"כ למעלה ג"כ. והנה לגבי אוא"ס בחי' כי לא אדם הוא אינו בערך כלל, אלא שנתצמצם שיהי' בחי' כמראה אדם שיומשך אח"כ בחי' אדם אתם, וזהו"ע נעשה אדם. אך ע"י מה נמשך שיהי' בחי' אדם ועם, זהו בצלמינו כדמותינו, בצלמינו הוא יחו"ע איך שכולא קמי' כלא חשיב ביטול אמיתי ביטול במציאות למס"נ באחד, וכדמותינו הוא ביטול היש ברוך שם כו'. הגם שיחו"ע שלמטה אינו בערך כלל לגבי למעלה, אך הנה כתי' ואנכי עפר ואפר⁶, דאברהם שלמטה שרשו בבריאה אמר אנכי עפר ואפר לגבי אברהם דאצי' שהוא מרכבה למדת החסד הרי שאין ערוך כלל, מ"מ ה"ז קצת ערך כמו עפר ואפר לגבי איזה ענין כמו"כ כאן ג"כ. אך צ"ל ומלכותו ברצון קבלו עליהם, דהנה ארז"ל למה קדמה שמע לוהי' אם שמוע כדי שיקבל עליו עומ"ש תחילה ואח"כ יקבל עליו עול מצות, וע"י קבעומ"ש אפשר להגיע למדרי' ומלכותו ברצון קבלו עליהם, וזהו מ"ש כה אמר ה' מלך ישראל וגואלו, אך על לע"ל כתי' כי מלך כל הארץ אלקים, דאז אהפוך אל העמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה', אך עתה הוא מלך ישראל.

אך הנה בלעם הוא בלא עם, שאינו מקבל עליו עומ"ש מ"מ רצונו שיומשך לו ריבוי השפעה והוא מצד בחי' רם על כל גוים ה', דאם צדקת מה תתן לו ורבו פשעיך מה תעשה לו אם חטאת מה תפעול בו ומה מידך יקח, שאינו נוגע כלל מעשה התחתונים דכחשיכה כאורה, ומה עשה קטרג על ישראל באותן מקומות שעתידים לחטוא שם ונמצא שהם ג"כ אינן מקבלים עליהם עומ"ש. אך לא אבה ה' אלקיך לשמוע אל בלעם, דכך עלה ברצונו שיתצמצם הארת אוא"ס בבחי' כמראה אדם שיומשך בחי' אדם אתם, דנתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים, וכמו כד סליק ברעותא למברי עלמא. אך מפני מה לא אבה לשמוע מפני הוי' אלקיך, שיש שם הוי' בכאו"א מישראל וכמ"ש כי חלק הוי' עמו, ומזה גופא מה שנק' אדם מובן כן. דהנה כתי' ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה הוא מראה דמות כבוד הוי', הרי שאדם הוא הוי', ומאחר שנק' אדם הרי יש בהם הוי'.

והוא דהנה הוי' הוא י' ה' ו' ה' ובי' יש קוצו של י'. וענין קצש"י⁷ דהנה כתי' והחכ' מאין תמצא שמציאת החכ' הוא מאין שאינו מושג, והענין דהנה מדות הם באים משכל כשמבין בשכלו שטוב לו הדבר הוא רוצה בה, וכן יש מדות שבשכל שבשכל גופא יש הטי', וכן בריקת וסקירת השכל הרי יש לו מקור שמשם נמשך תרלאהשכל, אך אינו מורגש שאינו מרגיש מאין נפל לו השכל. וזהו בשכל חדש וכמו"כ בשכל ישן עד"מ כשלומד איזה מס' ויודע אותה בטוב⁸ ואח"כ לומד מס' אחרת וכשרוצה להזכר איזה דבר ממס' שלמד כבר ה"ה זוכר אותו דבר, וצ"ל היכן הי' תחילה, אם לא הי' תחילה כלל, מאין בא לו עתה, ואם הי' תחילה ג"כ היכן הי', אלא שיש העלם השכל שאינו בהרגש כלל, וזהו"ע קוש"י, ולכן הוא רק קוץ, דהנה אות הוא גילוי וכמ"ש אמר שומר אתא בוקר, דאותיות הם גילוים, ויש אותיות המח' דהוא גילוי העלם העצמי לגבי עצמו ויש אותיות הדיבור שהם גילוי לזולת, אך קוץ הוא כמו די לחכימא ברמיזא⁹.

ובעבודה הוא האהבה מוסתרת שיש לכאו"א מישראל¹⁰ שיהי' [לו] משיכה לאלקות, הגם שאפשר שיעשה היפך רצה"ע הנה ארז"ל אין אדם עובר עבירה אא"כ נכנס בו רוח שטות¹¹, שמכסה ונדמה לו שאף אם יעשה דבר זה מ"מ לא יהי' נפרד ועודנו ביהדותו, אבל אם הי' יודע שבזה יהי' נפרד לא הי' עושה זאת בשום אופן, וראי' דאפי' קל שבקלים יש בו כח למס"נ, רק שהרוח שטות מכסה על האמת נדמה לו שעודנו ביהדותו, אבל כשמעורר את האהבה מוסתרת יהי' לו אהבה ורצון לאלקות למס"נ ממ"ש¹²* שלמעלה מטו"ד, דע"פ השכל מחייב אהבה דכתי' גבי' לאהבה את ה' אלקיך כי הוא חייך אבל מס"נ הוא למעלה מטו"ד. וזהו מ"ש נר ה' נשמת אדם כמו הנר טבעו לעלות למעלה כמו"כ נשמה יש לו תמיד רצון לאלקות, וזהו"ע קוש"י.

ויו"ד הוא כמו שכל למטה שהו"ע ברק המבריק כמו"כ למעלה הוא בחי' חכ' כח מ"ה שבו שורה אוא"ס, ובד"כ קאי על כללות עולם אצי' דאבא מקננא באצי' שהוא הפרשת הארה מאוא"ס¹³. אך צ"ל דמאחר שאצי' הוא הפרשת הארה מאוא"ס ה"ה בדומה לו והוא ג"כ אוא"ס ואי' בזהר דלית מח' תפיסא בי' כלל, מח' הוא חכ' כמו מח' ויובלא לא אתפרש לעלמין, אינו בערך כלל לגבי אוא"ס וכמ"ש כולם בחכ' עשית. אך הענין הוא דהנה כשם שהוא אין סוף כמו"כ ההארה ג"כ א"ס, ואם הי' נאצל עולם האצי' מהארה זו הי' הכל בבחי' א"ס, וכדי שיהי' ההגבלה חו"ב וחו"ג וחסד אינו גבורה וגבורה אינו חסד צ"ל צמצום שיתצמצם הארת אוא"ס ולכן אין תרלבערוך ולית מחשבה תפיסא בי' כלל, וזהו"ע אבא יונק ממזלא, דמזלא הם מזלות והם כמו שערות שיונקים מהמוח אך הוא רק חיות מצומצם שהם מותרי מוחין, דעל מוח יש ב' קרומים ואויר ביניהם וגולגלתא ואח"כ צומחין השערות ולכן כשגוזזין השערות אינו מרגיש כאב וכשחותכין אבר מרגיש והוא מפני שהוא חיות מצומצם כמו"כ מזלות הם רק הארה מועטת, ואבא יונק ממזלא לכן אין ערוך כלל. ובעבודה הו"ע בטל רצונך והוא הצמצום שעושה בנפשו במחדו"מ, מח' הוא כמ"ש רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום, הם ריבוי המח' הטורדות ומבלבלות, אך באמת עצת ה' היא תקום וא"כ מה יועיל לו הריבוי מח', ובזה הוא מדחה אותם, דעיקר בריאתן הוא כדי לדחות אותם, וכן דיבור הוא שומר פיו ולשונו שומר מצרת נפשו, וכ"ש מעשה הוא מ"ש עוצם עיניו מראות ברע, וע"י הצמצום שעושה בנפשו במחדו"מ גורם למעלה ג"כ שיהי' צמצום שיהי' בחי' חכ'. אך למעלה הצמצום הוא ירידה והשפלה ולמטה הצמצום הוא שלא יהי' ירידה בדברים הבליים אלו, וזהו"ע יו"ד.

ה' , הנה ה' עושין מיו"ד ממשיכים לאורך ורוחב והיינו כמו שברק המבריק נמשך בהשגה והבנה באורך ורוחב אריכות ההתבוננות איך דמה גדלו מעשיך הוי' והיינו ריבוי גדולי הנבראים שנתהווה, ועיקר רצונו דוקא באדם למטה, ועי"ז יהי' שמחת הנפש בה' עושה, וזהו"ע תשובה עילאה מלמטלמ"ע, וע"ז נתקן ענין התפלה תחילה פסוד"ז הללו את ה' מן השמים כו' כי נשגב שמו לבדו שאפי' בחי' נשגב הוא רק שם והארה בעלמא ואח"כ ברכת ק"ש ועי"ז ואהבת שיהי' לאלקות¹⁴*. ו"ה הם תומ"צ, תורה הוא ו' דכתי' הקול קול יעקב קלא קדמאה חסר ו' הוא קול תפלה וקלא בתראה הוא קול תורה שהוא בחי' ו' וכמ"ש קול קורא במדבר, וכן כל הקורא ושונה הקב"ה קורא ושונה כנגדו, וכן כל הקורא בתורה כאילו קורא בשמותיו של הקב"ה כמו כשקוראין לראובן בשמו ה"ה בא כמו"כ ע"י התורה ממשיכים הארת אוא"ס. וה' הוא מצות המלך, ובכלל הוא צדקה צדק ה' שנמשך למטה¹⁵.

וזהו"ע שם הוי' שבכאו"א מישראל ולכן לא אבה לשמוע אל בלעם, ויהפוך ה' אלקיך לך את הקללה לברכה, וצ"ל מאחר דלא אבה לשמוע איך שייך ויהפוך כו'. והענין דהנה זה לא קאי על בלעם דלא מצינו כלל שקלל את ישראל כ"א ברמז כמו וישת אל המדבר פניו, אך הענין דהנה כתי' בפ' ראה את הברכה אשר תשמעו ואת הקללה אם לא תשמעו, דהנה מ"ש ולא אבה קאי על צדיקים דהנה נת"ל שהו"ע ביטול שלמעלה מטו"ד ובחי' בטל רצונך והתבוננות ותומ"צ שהוא מדרי' הצדיק, ומ"ש ויהפוך הוא קאי על בע"ת שפגם וזהו הקללה אם לא תשמעו ועז"נ ויהפוך כו'.

תרלגדהנה כתי' שובה ישראל עד הוי' אלקיך¹⁶, פי' עד ה' אלקיך דהנה כתי' וירא כל העם ויפלו על פניהם ויאמרו הוי' הוא אלקים הוי' הוא אלקים, וצ"ל מהו"ע ב"פ הוי' הוא אלקים. והענין דהנה כל האורות הם הוי', דשם הוי' הוא מקור האורות ושם אלקים מקור הכלים, והוא כמ"ש שמש ומגן הוי' אלקים כמו המגן הוא מכסה ומסתיר על השמש כמו"כ שם אלקים מכסה ומסתיר על שם הוי', וכמו בשמש בלתי מגן לא היו יכולים כלל לקבל אור השמש דלעתיד דמוציא הקב"ה חמה מנרתקה לא יוכלו לקבל כמו"כ ע"י צמצום דשם אלקים יכולים לקבל אור הוי', דצמצום הוא צורך הגילוי, וכמו צמצם שכינתו בין שני בדי ארון, וזהו הוי' הוא אלקים דע"י שם אלקים מאיר ומתגלה שם הוי'. אך כ"ז הוי' ל' מהווה שהוא מקור על התהוות ועז"נ המחדש בטובו בכ"י תמיד מע"ב, שבכ"י נמשך חיות חדש, וכן בכ"ע ובכל רגע, אבל יש מדרי' היותר עליונה דשם הוי' כאלקים יחשב. דהנה כתי' ויקרא הוי' הוי' שיש שני שמות הוי' הא' שם הוי' דסדר השתל' הב' שם הוי' שלמעלה מסדר השתל', דלגבי שם הוי' שלמעלה מסדר השתל' השם דסדר השתל' כאלקים יחשב, וזהו הוי' הוא אלקים פ"ב דהוי' כאלקים יחשב. וזהו שובה ישראל עד ה' אלקיך, שיהי' בחי' תשובה דהיינו כשיתבונן במחדו"מ אשר לא לה' המה ועי"ז ויצעקו אל ה' בצר הוא הצעקה מפנימיות מעומקא דליבא, עד ה' אלקיך היינו שהוי' כאלקים יחשב, ומשם נמשך שאף אם פגם בשם הוי' היינו במל"ת שתלויים בי"ה ומ"ע התלויים בו"ה יתמלאו כל הפגמים. וזהו ויהפוך ה' אלקיך לך את הקללה, היינו דזדונות נעשו לו כזכיות.

ובכלל מרומז כאן ר"ה ויוהכ"פ¹⁷ ובסוף מרומז סוכות ג"כ. מ"ש ולא אבה ה' הוא ר"ה¹⁸ דבר"ה ליכא סליחת עוונות רק הסליחה מופקדת אצלך עד (ר"ה)* יוה"כ, ואז לא אבה כו' ולכן בר"ה מתחילים הימים נוראים שהוא בחי' יראה עילאה ביטול, ויהפוך ה' הוא יוהכ"פ שאז נמשך סליחת עוונות להיות נושא עון ועובר על פשע, ואח"כ כתי' כי אהבך ה' אלקיך הוא האהבה עליונה שנמשך בסכות. דהנה כתי' הלא אח עשו ליעקב ואוהב את יעקב, דהנה יש מקום ששם אח עשו ליעקב אם צדקת מה תתן לו ורבו פשעיך מה תעשה לו אם חטאת מה תפעל בו ומה מידך יקח, שם עשו ויעקב שוין ומ"מ ואוהב את יעקב וכמ"ש אהבתי אתכם אמר הוי', היינו האהבה העליונה שנמשך ע"י מקיפים דסוכות. דהנה כתי' שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני¹⁹, שמאלו תחת לראשי הוא ר"ה ויוהכ"פ שהוא בחי' שמאל דוחה וזהו"ע הוידויים שאומרים אז אשמנו כו' ע"ח, שאם זולתו הי' אומר עליו כן לא הי' יכול לקבל, והו"ע הדחי' שמדחה א"ע (וימינו תחבקני)*, וע"י ענן הקטרת דיוהכ"פ ועכשיו תרלדע"י התשובה נמשך ענני הכבוד דסוכות ואז ימינו תחבקני שהוא האהבה העליונה. וזהו ולא אבה הוי' אלקיך לשמוע אל בלעם הוא ר"ה, ויהפך ה' אלקיך לך את הקללה לברכה הוא יוהכ"פ דזדונות נעשו לו כזכיות, כי אהבך הוי' אלקיך הוא סוכות שיהי' כמ"ש אהבתי אתכם אמר הוי'.