כרע שכב (ש"פ שופטים)

תרכהכרע שכב (ש"פ שופטים)

ש"פ שופטים טל, לפ"ק

כרע שכב כארי¹ וכלביא מי יקימנו, ואמרז"ל בקשו לקבוע פ' בלק בק"ש דכאן נא' שכב ובפ' ק"ש נא' ובשכבך, וצ"ל מה שייך זה לק"ש, גם צ"ל דהנה גבי יעקב כתי' כרע רבץ כארי וצ"ל ההפרש בין כרע רבץ לכרע שכב. והענין דהנה בזמן שבהמק"ד קיים זהו כרע רבץ והו"ע ארי' דאכיל קורבנין, ובזמן שאין בהמק"ד זהו כרע שכב, דהנה שכיבה גורם שינה כמ"ש וישכב וירדם, ושינה הוא משל לגלות² כמו בעת השינה הנה יש כל הכחות ראי' שמיעה טעם השגת המוחין רק שהם בהעלם וכידוע מענין החלומות דאפשר להרכיב ב' ענינים נפרדים ואינם מורכבים ע"פ השכל כלל והיינו מפני שהשכל הוא בהעלם, וכמו"כ ענין הגלות הגם שנמשך כל ההמשכות אך אינם מאירים בגילוי וכמ"ש אותותינו לא ראינו, הגם דכתיב לעושה נפלאות גדולות לבדו אין בעל הנס מכיר בניסו הרי נמשך המשכת אלקות שיהי' נסים ג"כ, אך אינו מאיר בגילוי שהוא מוסתר ונעלם. וזהו מ"ש אני ישנה ולבי ער, אני ישנה בגלותא, דגלות נמשל לשינה כמו בעת השינה כל הכחות מוסתרים ונעלמים כמו"כ בזמן הגלות המשכת אלקות הוא מוסתר ונעלם, ולבי ער לבי זה הקב"ה וכמ"ש צור לבבי וחלקי אלקי' לעולם ופי' בזהר למה נק' הקב"ה לב כמו הלב הוא פליג לכל שייפין כמו"כ אוא"ס הוא מקור סוכ"ע וממכ"ע ונמשך בכל עולם תרכוועולם לפי ערכו. והנה במדריגה זו אינו שייך שום שינה וכמ"ש הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל, וזהו"ע יוחנן כה"ג ביטל את המעוררים³ ואת הנוקפים וכי יש שינה לפני המקום, דהנה שורש המקום הוא המדות וכמ"ש כי אמרתי עולם חסד יבנה, וגם סדר זמנים הוא מדות, והנה במדות שייך שינה דמאחר דשייך שם שינוי שייך שם שינה ג"כ, אבל לפני המקום היינו שלמעלה משרש מקום וזמן שם אינו שייך שינה כלל.

והנה בעבודה יש ג"כ ענין אני ישנה ולבי ער, דהנה כאשר יתבונן האדם איך דאני הוי' לא שניתי שלא יש שום שינוי בין קודם הבריאה לאחר הבריאה, אתה הוא קודם שנבה"ע ואתה הוא לאחר שנבה"ע, והי' צריך ליכלל וליבטל באוא"ס ולהמשיך גילוי אוא"ס למטה כמו למעלה, ואינו נמשך בגילוי. דהנה ממכ"ע הוא מובן בהשגה ואינו שייך לדרוש מאדם שיהי' לו השגה בעולם יותר מההשגה בעצמו, שהוא כשרואה שהוא חי מבין שיש חיות המחי' אותו, וכמו"כ בעולם שהוא גוף גדול ורואין שכל דבר הוא חי יודעין שיש חיות אלקי המחי' אותו, אבל סוכ"ע אינו מושג כלל. וזהו אני ישנה ולבי ער הוא רעותא דליבא פנימיות הלב, יש בכאו"א מישראל, והו"ע אהבה מוסתרת הגם שהיא מוסתרת מ"מ ישנה בכל אחד ואחד מישראל. וזהו כרע שכב כארי, אפי' בזמן ששכב היינו בזמן הגלות מ"מ כארי, וכמו ארי הוא מלך שבחיות והוא גבור וכמו גבור כארי, הנה בעת שהוא רובץ ניכר גבורתו אבל בעת שהוא ישן אינו ניכר גבורתו, מ"מ מפני שם ארי' שיש עליו יראים להגיש אליו, כמו"כ כאן אפי' בעת הגלות מ"מ נמשך לאגנא עלייהו. דהנה בזמן שבהמק"ד קיים הנה כתי' וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב, עין יעקב הם נביאים⁴ ובהם יש מדריגות אספקלרי' המאירה ואספקלרי' שאינה מאירה ומ"מ ה"ז גילויים, אבל עכשיו אותותינו לא ראינו אין עוד נביא שלא יש גילוים כלל, רק שנמשך לאגנאה עלייהו. וזהו בשכבך שהו"ע ך"ב אותיות התורה, דישכב הוא יש ך"ב, שע"י ך"ב אותיות התורה נמשך לאגנאה עלייהו.

ואח"כ כתי' ובקומך וזהו קאי על לעתיד, דהנה כתי' נפלה ולא תוסיף קום בתולת ישראל, וצ"ל והלא כתי' ביום ההוא אקים⁵ את סוכת דוד הנופלת, ותי' בזהר שלא יהי' עוד קימה מעצמו. והענין דהנה כל הגליות היו על זמן, כמו על ע' שנה הי' זמן שכיבה זמן שינה, ואחר ע' שנה בא זמן הקימה והי' הקימה מעצמו ושייך בה שינויים, אבל לעתיד שיהי' אקים ע"י הקב"ה לא יהי' שינויים (ע' בד"ה וככה ט"ל⁶), תרכזוזהו נפלה ולא תוסיף שלא יהי' עוד נפילה, דכל הגליות היו קום היינו קימה מעצמו אבל לעתיד שיהי' אקים לא יהי' עוד נפילה. וזהו ובקומך שהוא קאי על מ"ש גדול יהי' כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון.

אך הנה כ"ז כמו עכשיו שתלמוד גדול שמביא לידי מעשה⁷, אבל לעתיד יהי' מעשה גדול. וזהו"ע פ' שני' דק"ש שבה מרומז ממ"ת עד לעתיד, והי' אם שמוע תשמעו הוא מ"ת, השמרו לכם פן כו' וחרה אף הוא העונש לזה, ואח"כ ושמתם דסוף כל סוף כאו"א יבוא לתשובה, אך סיבה הגורמת לזה, לזה באופן זה ולזה באו"א, אבל כאו"א יעשה תשובה, וכאן תחילה וקשרתם שהוא מצות ואח"כ ולמדתם שהוא תורה. והענין דהנה על לעתיד כתי' אשת חיל עטרת בעלה וכתי' והי' ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים חצים אל ים הקדמוני, ירושלים הוא יראה שלם בחי' מל' והו"ע מצות המלך, וים הקדמוני הוא ים החכ', ויומשך ממעשה המצות לים הקדמוני. דהנה עכשיו ראשית הגילוים הוא מחכ' שהוא ראשית השתל' אבל מלמעלה מחכ' היינו מבחי' כתר שהוא כותרת ומקיף אינו נמשך למטה, ולעתיד יומשך מבחי' כתר ויומשך ע"י בחי' מל' שהו"ע מעשה המצות, דכתר עליון הוא כתר מל', ובכהאריז"ל אי' ג"כ דמל' שרשה ברדל"א⁸, וזהו"ע סיג לחכ' שתיקה פי' סיג הוא גדר, גדר לחכ' הוא בבחי' שתיקה פי' שאינו נמשך למטה, אבל לעתיד יאיר ויתגלה בחי' כתר.

וביאור הענין דהנה כתי' מכון לשבתך⁹ פעלת ה' ואמרז"ל גדול מה שנא' במקדש ממה שנא' במע"ב, דבמע"ב כתי' ויאמר אלקים הכל בל' אמירה, ובמקדש נא' ל' פעולה ועשי'. דהנה אנו רואין על ריבוי הטוב וההשפעה נא' ל' פעולה ועשי' כמו מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך, דעכשיו הוא רק זכר רב טובך אבל כדי שיומשך בחי' רב טובך וכמ"ש רב טוב לבנ"י והו"ע צפנת בגימטריא כתר נא' בו פעולה, וכן כתי' עדן עין לא ראתה אלקי' זולתך יעש"ה למחכה לו, וכן כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עוש"ה עומדים לפני. וצ"ל והלא כתי' כל הנק' בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו ואף הוא הפסיק הענין, ר"ל שאין ערוך עשי' ליצי' יותר משאין ערוך יצי' לגבי' בריאה, דהנה בריאה הוא עולם המח' עולם הנשמות ויצי' הוא עולם הדיבור עולם המלאכים, ועז"נ יוצר אור ובורא חשך, בריאה לעוצם מעלתו הוא חשך ויצי' מגלה העלם הבריאה, והו"ע חומר וצורה שהצורה מגלה העלם החומר, וכמו דיבור ומח' הדיבור מגלה העלם המח', אבל מעשה לגבי דיבור אין ערוך כלל, הרי שעשי' פחות במעלה מדיבור. אך הנה באמת הם ב' ענינים ואינם סותרים זל"ז.

תרכחוהענין דהנה במעשה יש כחות פנימים יותר מבדיבור, וכמו דיבור האדם הוא מהבל הלב נמשך לדיבור והנה הוא רק הארה, וכמו"כ למעלה הנה אמרז"ל לא בעמל ויגיעה ברא הקב"ה את עולמו כ"א במאמר וברוח פיו, בעשרה מאמרות נבה"ע, וכתי' בהבראם בה' בראם אתא קלילא דלית בי' מששא, אבל במעשה יש כחות עצמיים, וכמו למטה באדם כשאומר איזה דבר הוא רק שאומר, בל"א ער זגט זיך, אבל [לעצמיות] אינו נוגע אבל כשעושה יש בזה כחות עצמיים, ולכן לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו הגם שדיבר אין זה כלום¹⁰, וכן מעשה רב הגם שפסק ההלכה מ"מ מעשה רב, דמה שפסק הלכה כא' היינו דאלו ואלו דברי אלקים חיים ומ"מ למעשה צריכים לעשות באופן אחר, וכמו ב"ש וב"ה הלכה כב"ה¹¹ בכ"מ ומ"מ לומדים גם דברי ב"ש וקודם לדברי ב"ה ומ"מ ההלכה היינו ההילוך בזה העולם וכמ"ש הליכות עולם לו והיינו עבודת הבירורים צ"ל כב"ה דוקא, והיינו דאלו ואלו דא"ח שהוא בחי' בינה, מ"מ הלכה שהוא י' דש' הוי' שהו"ע הלכה כמותו בכ"מ הוא כב"ה, וזהו"ע מעשה שיש בזה כחות עצמיים יותר, ולמעלה הו"ע הקב"ה מניח תפילין הוא המשכת מוחין לז"א הוא המשכה פנימיות. ואינו סותר למ"ש אף עשיתיו, ששם כוונה אחרת. דהנה אנו רואין כשאדם צריך לעשות איזה דבר תחילה הוא ברק המבריק וגם הוא עצמו אינו יודע עדיין וצריכים להתלבש בלבוש המח' עד שיבין את הדבר ואח"כ נעשה מדה ואח"כ בא לדיבור וקודם לדיבור צ"ל מח', דמח' הנ"ל היא גילוי העלם עצמי וגילוי עצמי ומח' זו הוא איך לדבר ואח"כ עושה אותה, והנה מח' הוא רק לעצמו ודיבור הוא לזולתו ג"כ, דדיבור הוא מחבר עצמיות עם זולת ומעשה הוא¹².

(ע"כ נרשם בגוכי"ק, וחסר סיום)