ברזל בברזל יחד (ש"פ הנ"ל)

תרכבברזל בברזל יחד (ש"פ הנ"ל)

ש"פ הנ"ל

ברזל בברזל יחד¹ ואיש יחד פני רעהו, ברזל הוא כמ"ש ארץ אשר אבני' ברזל ואמרז"ל כל ת"ח שאינו קשה כברזל² אינו ת"ח א"ת אבני' אלא בוני', דת"ח נק' בונים, וצ"ל ברזל, וגם בברזל יחד שהוא ושננתם שינון דשני ת"ח שעוסקים ומחדדין זה את זה בהלכה וזה מקשה וזה מתרץ יוצא חידוש דין. וזהו שנים שיושבים ועוסקים בתורה שכינה שרוי' ביניהם ומנין אפי' אחד שהקב"ה קובע לו שכר ופי' רבינו ז"ל דאחד הקב"ה קובע כו'³ הוא לבוש הנעשה ע"י לימוד התורה משפיעים לו הארת אוא"ס בכדי שיוכל לקבל בפנימיות, אבל שנים כו' שרוי' ביניהם הוא כמאמר אכל בי' עשרה שכינתא שריא שהוא בחי' מקיף שאינו יכול להאיר בפנימיות, דמה שאפשר לימשך בפנימיות נמשך בפנימיות ומה שא"א להאיר בפנימיות נשאר בבחי' מקיף, וזהו"ע ושננתם.

תרכגולהבין זה הנה כתי' ואהי' אצלו אמון שעשועים יום יום, שהתורה היא כלי אומנתו של הקב"ה דאסתכל באורייתא וברא עלמא, דכדי שיהי' מא"ס הבבע"ג עולמות נבראים מוגבלים שאין ערוך כלל, ואפי' עולם האצי' הוא עולם ל' העלם. וצ"ל מה שייך אצי' שהוא אצלו וסמוך מה שייך לומר העלם, ואפי' להפי' דאצי' הוא הפרשת הארה מאלקות מה שייך שיאמר עליו כי הוא העלם. והענין שהוא כמו אלוקה געטלעך, הרי הוא אלקות ומ"מ מאחר שנופל עליו שם אלוקה ה"ה העלם, וכמו"כ עולם האצי' הוא העלם (ע' בד"ה וככה (לז) ערך פע"ב שאצי' הוא אלוקה לכן נק' העלם⁴), וכדי שיתהווה זה מאוא"ס צ"ל ממוצע וזהו"ע התורה שהיא ממוצע בין מאציל לנאצלים, וידוע שממוצע צ"ל כלול מב' מדרי' וזהו"ע תושב"כ ותושבע"פ, תושב"כ העיקר האותיות שבהם מלובש חכ' הנעלמה ולכן אותיות ותמנע היתה פלגש שוים עם מ"ש וידבר ה'⁵ אל משה לאמר, ותושבע"פ הוא כמאמר מל' פה תושבע"פ קרינן לה שהוא מקור הנבראים.

והנה בתושב"כ ותושבע"פ גופא יש ב' מדריגות⁶, והוא מ"ש ועל תורתך שלמדתנו, שיש תורתך תורה שלמעלה⁷ אינו כמו תורה למטה שמלובש בדברים גשמיים ציצית בצמר גשמי תפילין בקלף גשמי שנים אוחזין בטלית הלכות גשמיים, אבל למעלה היא באופן אחר. וענין ושננתם הוא לחבר ב' בחי' אלו⁸, וכמו מ"ט אמר קרא וזה מדייק כן וזה מדייק כן, והיינו שממשיכים מתושב"כ לתושבע"פ, וכן לחבר ב' בחי' תורה שלמעלה עם תורה שלמטה, וזהו ביום חתונתו זו מ"ת כמו חתונה הוא יחוד חו"כ ועי"ז נולד דבר חדש מה שלא הי' תחילה כך ע"י יחוד וחבור תושב"כ ותושבע"פ נולד דין חדש. ולא זו בלבד אלא שעי"ז נתוסף הארת אוא"ס בח"ע מה שלא הי' תחילה, וכמאמר יפה כח הבן מכח האב⁹. הנה אומרו כח הנה מובן שיש כח ופועל וההפרש הוא, כח הוא העלם ופועל גילוי, וקאמר יפה כח הבן מכ"ח כו' מובן שיש בבן מה שלא יש אפי' בהעלם האב, ומאין זה בהבן. וע"פ פשוט אפ"ל שהוא תרכדמצד שהקב"ה נותן בו נשמה¹⁰, ע"ז אינו שייך לומר בן, וצ"ל שהוא מחלק אב ואם, והאיך זה. אלא שלצורך ההשפעה נמשך מהאב כח שאין הגילוי בהאב כ"א בהבן, כמו"כ בתורה ע"י חידוש דין נמשך אור חדש בח"ע. ואפשר להבין זה ממ"ש המחדש בטובו בכל יום ובכל עת ובכל שעה נמשך חיות חדש, דבי"ב שעות היום מאיר י"ב צירופי הוי'¹¹ ובכל שעה מאיר צירוף חדש, ואינו שייך לומר שהוא במדריגה א' אלא שבכל שעה מאיר צירוף גבוה במעלה יותר והוא שנתחדש בכ"י, וזהו בזיווג חיצוני דחו"ב ומכ"ש תושב"כ ותושבע"פ שהוא יחוד פנימי דחו"ב שנתחדש בח"ע מה שלא הי' תחילה, והגם שנת"ל דתושבע"פ הוא מל' אך פעמים מפרשים שהוא בינה. ועפ"ז יובן דהלא נשמות שיושבין בג"ע יותר מג' אלפי' שנה ולומדים תורה מה הם לומדים ושם אינו שייך שיתוסף. אך הענין הנה אי' בתניא ונהנים מזיו תורתן ועבודתן¹², והיינו דע"י לימוד התורה בעוה"ז המשיכו אור חדש בח"ע, וזה הם לומדים בג"ע שנמשך מהמקור, וזהו"ע ושננתם שהו"ע שינון שעי"ז ממשיכים מהמקיף, וזהו שנים שיושבין ועוסקין בתורה שכינה שרוי' ביניהם שהוא בחי' מקיף ואומרו ביניהם משמע שהמקיף נמשך בפנימי ג"כ.

ואח"כ כתי' ודברת בם¹³ בשבתך בביתך ובלכתך בדרך, ענין ביתך הנה כתי' גדול הוי' ומהולל מאד בעיר אלקינו¹⁴ אימתי הוא גדול כשהוא בעיר אלקינו, דאותיות הם כמו אבנים וזהו שהם דוממים שאין שייך בהם צמיחה, שתי אבנים בונים שתי בתים, שלשה אבנים בונים שלשה בתים, ומקיבוץ אבנים הרבה נעשה בית, ומקבוץ בתים הרבה נעשה עיר, וצריכים להמשיך מש' הוי' לעיר אלקינו, וזהו ודברת בם מל' ידבר עמים תחתינו שהוא ל' הנהגה והמשכה¹⁵.

והנה אמרז"ל ודברת בם ולא בתפלה, וצ"ל והלא תפלה היא מדריגה גבוה ולמה ולא בתפלה. והענין דהנה תפלה העיקר בחשאי ותורה בדיבור וכמו שאם ערוכה בכל שמורה, אם ערוכה ברמ"ח אברים שמורה, שכל הרמ"ח ידברו פי' שיתנענעו. והענין דהנה כתי' במ"ת וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר וצ"ל מהו"ע ב' פעמים והול"ל וידבר לו, או ויאמר אלקים כו'. אך הענין דהנה יש ב' תרכהמדריגות דיבור ואמירה¹⁶, וההפרש דיבור הוא כשא' דובר בפנימיות מה שנוגע לו, ואמירה הוא כשאמר ואינו נוגע למעשה בל"א זאגט זיך, ובד"כ הוא ההפרש בין עשרה מאמרות ועשרת הדברות, ע"מ נאמר לשון מאמרות דלאו אורחי' דמלכא לאשתעי במילין דהדיוטא דאינו תופס מקום כלל, ועה"ד הוא בבחי' דבר, דבתורה צ"ל בדיבור, וזהו שארז"ל קול ה' בכח הוא תורה¹⁷, וזהו שארז"ל וענו הלוים ואמרו בקול רם¹⁸.

(ע"כ נרשם בגוכי"ק, וחסר סיום)