תפלה לעני (ליל ב' דר"ה תר"מ)

תרמדתפלה לעני (ליל ב' דר"ה תר"מ)

בס"ד ליל ב' ר"ה ט"ל [תר"מ] לפ"ק. ליובאוויטש

תפלה לעני¹ כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו. וצ"ל מהו כי יעטוף שהוא מיותר. וגם צ"ל אומרו ולפני ה' ישפוך שיחו, שיחו הוא תרעומות² (ובפ"א כמ"ש כי מרוב³ שיחי וכעסי). הנה יש תרעומות שהוא מתרעם לפני ה'. והענין דהנה כתי' תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגינו, הנה נא' בחדש, בשאר חדשי השנה נא' איזה חדש וכאן א' חדש סתם. והנה ארז"ל איזה חג שהחדש מתכסה בו הוי אומר זה ר"ה, דכל המועדים הם באמצע החדש ור"ה הוא בר"ח, וצ"ל והלא בתורה נא' בחודש השביעי באחד כמו"כ הול"ל כאן תקעו בחדש השביעי כו' ולמה נא' סתם ואח"כ בכסה ליום חגינו ללמוד שהוא ר"ה, וצריכים לומר שענין תקיעת שופר הוא מפני שבכסא ליום חגינו, ולכאורה נראה שענין תק"ש הוא מצוה כמו כל המצות. והענין דהנה כתי' ארץ אשר ה' אלקיך דורש אותה תמיד⁴ עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה, תרמהמרשית הוא חסר א' וארז"ל כל שנה שהיא רשה בתחילתה מתעשרת בסופה, סוף שיש לו אחרית וכמ"ש ואחריתך ישגה מאד, וכמו ויש תקוה לאחריתך, דאחרי"ת ע"ה גימ' כתר⁵, ופירוש כל שנה שהיא רשה הוא שישראל עושין עצמן רשין ודלים ומדברים תחנונים לפני המקום כמ"ש תחנונים ידבר רש, וצ"ל מה שייך רש לר"ה.

והענין דהנה כתי' תפלה לדוד הטה ה' אזנך ענני כי עני ואביון אני, וצ"ל והאיך קורא א"ע עני והרי הי' חסיד וכמ"ש שמרה נפשי כי חסיד אני, וחסיד ועני הם כמו ב' הפכים, דעני אין פי' בגשמיות שהרי הי' מלך ישראל אלא כמשארז"ל אין עני אלא בדעת, וחסיד הוא כמ"ש איזה חסיד המתחסד עם קונו עם קן דילי'⁶ והוא למעלה מצדיק, ואם הי' עני איך הי' במדריגת חסיד ואם הי' חסיד איך הי' במדרי' עני. וגם צ"ל מ"ש ענני כי עני כו' מהו המעלה דעני, ובאמת הנה אי' בגמ' יאה עניותא לישראל, ובמד' אי' ג"כ יאה עניותא לברתא דיעקב כערקא סומקא ברישא דסוסווא חיוורא, הרי יאה וכאן משמע שהוא בא בטענה מצד זה, וצ"ל מהו המעלה.

והענין דהנה בתפלה יש תפלה למשה איש אלקים ותפלה לעני ואי' בזהר שהם חדא דרגא, וצ"ל והיאך הם שוין דא"כ מהו מעלה דאיש אלקים. והנה בזה יובן מ"ש זה עני קרא וה' שמע וצ"ל תי' זה הוא מיותר, ומאחר דעני הוא מעלה הו"ל עני קרא, הנה זה הוא משה וכמארז"ל כל הנביאים נתנבאו בכה הוסיף עליהם משה שנתנבא בזה וכמ"ש כי זה משה האיש, שהוא איש מבחי' זה, וארז"ל יבוא זה ויקבל זאת מזה לעם זו, יבוא זה זה משה, וזהו זה שהוא משה ועני קרא שניהם שוים. ועוי"ל זה עני קרא, זה שהוא עני⁷. והענין דהנה כתי' אל זה אביט אל עני ונכה רוח ולכאו' משמע דעני ונכה רוח הם ב' מדריגות, ובאמת הפי' כך עני שהוא נכה רוח דתחילה קאמר אל ז"ה אביט שהוא בחי' עשיר מ"מ הוא עני שהוא נכה רוח שמשפיל א"ע, דאינו שייך לומר שהוא עני בעצם דאין עני אלא בדעת והרי יש לו דעת וענין הדעת הוא התקשרות וכמ"ש דע את אלקי אביך ועבדהו בלב שלם וכמ"ש וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא אלקים מ"מ הוא כמו עני שהוא שפל בעיני עצמו, כמו"כ הוא משפיל א"ע שכל הדעת שלו אינו תופס מקום כלל ואינו בערך כלל וכמ"ש והייתי שפל בעיני ועם האמהות אשר אמרת עמם אכבדה, שהי' שפל בעצם. דהענין הוא דתכלית הידיעה שלא נדע, דבא"ס אינו שייך ידיעה שהוא למעלה מהשגה דהחקר אלוקה תמצא, אך לא שיתחיל בלא נודע א"כ לא יהי' עבודה כלל, אלא כל מה שיוכל להשיג בהשגה ישיג ואח"כ יבוא לבחי' לא נדע. וזהו הגם שהוא עשיר מ"מ הוא משפיל א"ע כעני, ובאמת לגבי בחי' שלא נדע ה"ה עני תרמודמאחר שאינו שייך השגה כלל, והוא כמ"ש אדם ובהמה תושיע ה' וארז"ל ערומים בדעת כאדם ומשימים עצמן כבהמה ופירש"י כאדם כאדה"ר שהוא בחי' ח"ס שעז"נ אני חכ' שכנתי ערמה⁸ דחכ' הוא רק שכן לערמה דערמה הוא למעלה בחכ'⁹* וכמו למטה חכם הוא שמדבר בשכל וערמה הוא שמסבב הענין וכמו שמרחק א"ע מזה ובזה הוא פועל דהמנגד אינו עומד לכנגד כ"כ, וכמו"כ ביראה צ"ל ערום ביראה, וכמו"כ למעלה יש ג"כ ערמה דכמו שיש ערמה בלעו"ז והנחש הי' ערום כמו"כ יש ערום בקדושה בא אחיך במרמה ועז"נ אני חכ' שכנתי ערמה דחכ' הוא רק שכן לערמה דזה חכ' סתם וזה חכ' סתימאה, ומשימים עצמן כבהמה פירש"י דכי הרוח, דבהמה אין לה דעת וזהו ומשימין עצמן כבהמה שהוא משפיל א"ע והוא ביטול דלמעלה מטו"ד.

ועוי"ל דזה עני קרא שהוא תפלה לעני ותפלה למשה, דאי' בזהר דתפלה לעני הוא קדם לתפלה למשה, וצ"ל איך הוא קדום, דאפי' כמו שנת"ל דהם שוין ג"כ אינו מובן דכל אפי שוין, אבל לומר שהוא קדום זה ודאי אינו שייך לומר כלל. והנה ראי' לזה הוא מתפילין של יד ותש"ר, דתש"י הוא בחי' עני ותש"ר הוא בחי' עשיר, ולכן תש"י מניחים על יד שמאל שהוא יד כהה ולכן בתש"ר ד' פרשיות בד' בתים שכל דבר הוא בריבוי ותש"י הוא בבית א' ועי"ז בו כל מה שיש בתש"ר רק שהוא בקטנות וצמצום, ומ"מ מקדימים תש"י לתש"ר.

והנה להבין זה צ"ל תחילה למה ברא הקב"ה את העניים¹⁰, והלא ברא הקב"ה את האדם צריך לברוא לו כל ההצטרכות שלו, היד ה' תקצר, וכמ"ש איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו, ומ"מ כתי' שם לא יחדל אביון מקרב הארץ וצ"ל למה. והנה בגמ' מתרץ דכתי' מלוה ה' חונן דל, כדי שיהי' מלוה ה' הוא ע"י חונן דל, דכשברא הקב"ה את האדם צריך ליתן לו כל ההצטרכות, ותמורת שצריך הקב"ה ליתן לו נותן לו האדם ה"ה מלוה ה' ע"י שחונן דל ואח"כ יתן לו הקב"ה בריבוי כפלי כפליים וע"ד מ"ש עשר בשביל שתתעשר שהוא נותן רק חלק עשירי ועי"ז תתעשר בריבוי ואפשר שיהי' לו יותר מכפי שהי' תחילה בסוד שרש, אך מ"מ אינו מובן למה צ"ל עני שיהי' מלוה ה', יתן לו הקב"ה ההצטרכות משלו ולא יהי' מלוה ה'. ובמד' יש תירוץ אחר כדי שבנ"א יזכו זא"ז, דהעשיר מזכה העני בההשפעה גשמיות והעני משפיע לעשיר השפעה רוחניות דמזכה אותו במצות צדקה שהוא מצוה גבוה דכלליות כל המצות הם צדקה דמה איכפת לו להקב"ה אם שוחט מן העורף או שוחט מן הצואר אלא לא ניתנו המצות אלא לצרף את הבריות וזהו צדקה וכמ"ש כי כל מצותיך צדק, וזהו דכתי' גבי רות אשר עשיתי עמו הגם שהיא קיבלה מ"מ נק' עשיתי עמו שזיכתה אותו תרמזבמצוה גבוה. והנה תירוץ זה הוא מתקבל יותר מתי' הגמ', דלפי תירוץ הגמ' משמע שהריווח הוא רק להעשיר ולפי תירוץ המדרש דיש ריווח לשניהם להעני ולהעשיר.

וביאור הענין דהנה בכלליות סדר השתל' הוא בחי' משפיע ומקבל השמים הוא משפיע בארץ וכמ"ש כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים כו' כ"א הרוה כו' וכתי' אני אענה את השמים והם יענו את הארץ, ולמעלה שמים הוא אש ומים ז"א וארץ הוא מל' והו"ע מדות ודיבור המדות משפיעים בדיבור דהאדם מדבר המדה שבלב, ולמעלה יותר הוא חו"ב חכ' אב ובינה אם, ולמעלה עוד יותר הנה אי' בע"ח דכל עצמות דעתיק¹¹ הוא שני בחי' שבו מ"ה וב"ן, מ"ה שבו הוא דכורא דעתיק וב"ן שבו הוא עתיק דנוק', הרי שאפי' בעתיקא קדישא ג"כ יש משפיע ומקבל, אפי' בכלליות העולמות הנה הקו שנמשך בכלליות אבי"ע הוא נשפע מא"ס שלפני הצמצום דהנה כשהי' הצמצום סבל בתוכו כל העולמות וא"כ כל העולמות ואפי' עולמות הא"ס כל שנק' עולם ל' העלם שנגע בו הצמצום הוא בחי' מקבל וא"ס שלפני הצמצום הוא בחי' משפיע, ועל ל' השמות הם שם הוי' ושם אלקי', הוי' הוא משפיע ושם אלקי' ושם אד' הוא מקבל, וזהו וה' בהיכל קדשו, היכ"ל בגימ' אד' כוס בגימ' אלקים כמו שהכוס מקבל יין והיכל מקבל אדם כמו"כ אלקים ואד' מקבלים שם הוי', ועל ל' הזהר הו"ע יחוד שמשא וסיהרא, סיהרא הוא בחי' עני דסיהרא לית לה מגרמא כלום ושמשא הוא בחי' עשיר, והנה ע"י שהעשיר משפיע לעני גורם יחוד עשיר ועני פי' יחוד שמשא וסיהרא, ועי"ז ניתוסף בשמשא ג"כ, וכמו למטה לכאו' רק המשפיע משפיע להמקבל ובאמת שהמשפיע מקבל מהמקבל ג"כ והוא הקבלת עונג שהוא מצד המקבל, כמו"כ למעלה ניתוסף בבחי' משפיע ג"כ. וכמ"ש צדיק אבד¹², אבד מלקבל ברכאן מלעילא, וכמארז"ל אין נותנין לאדם פרנסה אלא בשביל אשתו ובניו, ומפרשים כך אין נותנין לאדם העליון כו', כמו למטה כשהוא מפרנס אשתו ובניו נותנין לו יותר וכשאינו מפרנס כו' נותנין לו הכל לפי ערך, פרנסה הוא הריווח לבד מה שנקצב לו להכרח, ה"ה בשביל אשתו ובניו, כמו"כ אין נותנין לאדם העליון פרנסה אלא בשביל אשתו ובניו¹³, אשתו הוא כנס"י ובניו הוא נש"י בני בכורי ישראל, דכשיש משפיע ומקבל נמשך בהמשפיע יותר וכמ"ש זכר ונקבה בראם ויברך אותם אלקים אימתי ויברך¹⁴.

(ע"כ נרשם בגוכי"ק, וחסר סיום)