ובראשי חדשיכם (ש"פ קרח)

תקצטובראשי חדשיכם (ש"פ קרח)

ש"פ קרח ט"ל לפ"ק.

ובראשי חדשיכם¹ תקריבו עולה לה' כו' ושעיר עזים אחד לחטאת לה', ואמרו בגמ' מה נשתנה שעיר זה שנא' בו חטאת לה', אלא אמר הקב"ה שעיר זה תהא עלי כפרה על שמעטתי את הירח. וצ"ל מה שייך חטא ועון למעלה שצריכים לחטאת. הענין דהנה יש ב' מיני קרבנות עולות וחטאות, עולות ע"פ רוב הם מכבשים כמ"ש עולה תמיד את הכבש גו', וכן בשבת שני כבשים, וחטאות ע"פ רוב הם משעיר עזים כמ"ש שעיר עזים לחטאת לה', לבד חטאת יוהכ"פ פר, וחטאת כהן המשיח פר, ויחיד לפעמים הי' כבשה.

והענין דהנה כתי' את קרבני לחמי² לאשי, שהקרבן הוא לחם לאשי שהם מלאכים וכמו שרפים עומדים שנק' שרפים ע"ש שנתוקדו ברשפי אש³ נק' שרפים או אישים שהם מדרי' א', והקרבן הוא לחם לאשי. וצ"ל מה שייך לחם למעלה, דמשה כשהי' בהר לחם לא אכל מים לא שתה ואמרז"ל אזלת לקרתא עבדית כנמוסי' וא"כ מלאכים כ"ש שאינו שייך בהם אכילה. וכן מ"ש במדר' רעייתי פרנסתי ישראל מפרנסי' לאביהם שבשמים מה שייך זה למעלה.

והענין דהנה צ"ל תחילה ענין צמחים⁴ שרשם למעלה, דהנה אמרז"ל בשעה שא' הקב"ה לאילנות למינהו נשאו דשאים ק"ו בעצמם⁵ מה אלו שאין דרכם לצאת בערבובי' א"ל הכתוב למינהו אנו שדרכנו לצאת בערבובי' עאכו"כ. וצ"ל מה שייך שצומח ישא ק"ו והלא אין לו רק נפש הצומחת, ובע"ח נוסף ע"ז נפש החיונית ומדבר נפש המדברת, אבל הצומח אין לו נפש המדברת ואיך שייך שישא ק"ו, ולזה צריכים שכל ג"כ. והענין דהנה אמרז"ל אין לך עשב למטה שאין לו מזל למעלה המכה בו ואומר לו גדל, שפועל בו צמיחה מקטנות לגדלות. וזהו מצמיח חציר לבהמה ועשב לעבודת האדם, חציר הוא עשב שנגדל בכ"י ונפסד מיד, ועשב הוא מתקיים, כמו"כ מלאכים כללות המלאכים נק' דשא כמ"ש תדשא הארץ דשא ובזה יש פרטים חציר ועשב, וזהו יוצר משרתים ואשר משרתיו, יוצר משרתיו הם מלאכים שנק' חציר שהם נבראים בכ"י ונכללים בביטול לאלקות, ואשר משרתיו הם מלאכים שנק' עשב שהם מתקיימים.

תרוזהו ועשב לעבודת האדם, דהנה אמרז"ל מט"ט קושר כתרים לקונו מתפלותיהם של ישראל, וצ"ל והלא התפלה הוא מגושם ואיך שייך שיהי' כתר לקונו. ואי' בזהר דגפיף לון ומנשק לון היינו שמלאכים מזככים אותם⁶ דדיבור שלהם הוא בערך מח' שלנו⁷ ומח' שלהם הוא בדקות יותר, וגבוה מעל גבוה עד מט"ט קושר מזה כתר לקונו, שיהי' יהי רצון שיומשך רצון חדש לרפאות החולים ולברך השנים וכמו ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא מאה שערים ויברכהו הוי', דמצד שם אלקים הוא שיהי' הצמיחה לפ"ע הזריעה, אבל שיהי' שלא לפ"ע כלל זהו מצד שם הוי', והוא ע"י התפלה, וזהו לעבודת האדם. ומצמיח חציר לבהמה הוא בהמה רבא דאכיל אלף טורין. וזהו מקור הצומח למעלה ששופע חיות בהצומח למטה ופועל בו שיהי' צמיחה מקטנות לגדלות, דגוף הצומח הוא מסוכ"ע, דאפי' בריבוי מדרי' השתל' א"א שיהי' גוף הגשמי כ"א החיות ההגדלה מקטנות לגדלות. וזהו נשאו דשאים ק"ו בעצמן דקאי על מלאכים שרשי הצומח ובהם שייך דיבור ושכל. וכשם שצומח יש לו שרש למעלה כמו"כ בע"ח ומדבר, דהנה אמרז"ל ג' שותפים באדם⁸ או"א והקב"ה נותן בו נשמה והוא חלק אלוקה ממעל⁹ חלק הוי' עמו, והוא ג"כ פועל רק הצמיחה מקטנות לגדלות. אבל גוף הדשא הוא מא"ס הסוכ"ע¹⁰. ושרש כל הנבראים הם מד' חיות המרכבה¹¹ פני שור הוא מקור כל הבהמות כו', והאדם הוא מפני אדם שבמרכבה או מאדם שעל הכסא, וזהו ע"י שמקריבי' בהמה ע"ג מזבח ונכללת בשרשה שהוא מעולם התהו שקדם לעולם התיקון, דהאדם הוא רק מג' קוין ושרש הבהמה למעלה יותר לכן מכפרת כו'.

והנה ההקרבה הוא ע"י כהן איש החסד¹² ימין מקרבת שמקרב את הניצוץ לאלקות, וסדר ההקרבה אי' בזהר ארי' דאכיל קורבנין¹³ ונתעלה בקו השמאל, וזה בעשי' ומעורר מרכבה דיצי' ואח"כ מרכבה דבריאה, וכשם שיש חיוון תתאין כמו"כ יש חיוון עילאין¹⁴ דאבות הן המרכבה, והכסא הוא בינה, ואדם שעל הכסא מפרשי' תראפרצוף אבא¹⁵, וזהו"ע העלאת הקרבנות. והנה למעלה יש ג"כ כהן והוא מיכאל כהנא רבא דאית חסד ואית חסד אית חסד דאיקרי חסד עולם חסד זוטא ואית חסד דאיקרי רב חסד¹⁶ והוא אהרן כה"ר, וזהו אית מלך לעילא¹⁷ וכהן משמש תחותא ברזא דקדה"ק, ואית מלך לתתא וכהן משמש תחותא ברזא דאור קדמאה, דרזא דקורבנא עולה עד רזא דא"ס.

ועיקר הקרבן הי' חלב ודם¹⁸ ואי' בזהר חוור וסומק שהם חו"ג והיינו בטול המדות לא"ס דלאו מכא"מ איהו כלל, וכמ"ש לך הוי' הגדולה כו' שמדת הגדולה כו' טפל ובטל לך, ואח"כ כי כל בשמים וארץ שיומשך ממקיף הכללי וכמ"ש כל תשא עון, ופי' המגיד דכל הוא מקיף הכללי¹⁹. וזהו כי כל כו' שיומשך מקיף הכללי, וזהו"ע העלאת הקרבנות, ועי"ז נמשך אח"כ שיהי' ריח נחוח להוי' ריח הוא העלאה דרזא דקורבנא עולה עד רזא דא"ס, וניחוח הוא המשכה שיומשך שם הוי' יו"ד צמצום ה' התפשטות, וכדי שיומשך למטה צ"ל ו' המשכה מיו"ד וה' אחרונה התפשטות.

וזהו את קרבני לחמי לאשי, דהנה לחם הוא מחבר הנשמה עם הגוף²⁰, דבלא לחם יחלש, וברבות הזמן אפשר שח"ו יפרד הנשמה מהגוף, והלחם הוא מחבר הנשמה עם הגוף, וכמו"כ למעלה כמה גופים תקינת לון חסד דרועא ימינא כו' וההוא נביעו איהו כנשמתא לגופא דאיהו חיים לגופא, ונק' אורות וכלים, והקרבן פועל שיהי' יחוד או"כ, וכן מ"ש ישראל מפרנסין לאביהם שבשמים, שמים הוא אש ומים מדות העליונות, ואביהם שבשמים הוא מוחין דז"א, וכדי שיומשך ממוחין לז"א זהו ישראל מפרנסין.

והנה כמשנת"ל ענין הקרבן למעלה, כמו"כ יש קרבן בעבודה ג"כ, והענין דהנה ההקרבה הוא להקריב את נה"ב דשרשו ג"כ מפני שור רק מפני אדם שבפני שור, הגם שנת"ל דבהמה שרשה למעלה יותר מאדם שנשפלה למטה יותר, וזהו כלל כל שנשפל למטה יותר שרשו למעלה יותר²¹, וכמו אבן שבראש החומה נופל למרחוק תרבוכל מה שנפל למרחוק יודעין שבהחומה הי' הוא בראש החומה. אך באמת הנה הבהמה שנמשכת אחרי תאוות הרי לא יש לה שכל, אבל אדם שיש לו שכל ומ"מ נמשך אחר תאוות זרות הוא גרוע יותר א"כ נפל למטה יותר, א"כ ההעלאה הוא ג"כ במדרי' היותר גבוה.

וכמו שבקרבן העיקר הוא חלב ודם, וכמו"כ בעבודה²² הנה כתי' כמו חלב ודשן תשבע נפשי, דחלב הוא בא מתענוג [והוא] שיהי' לו תענוג באלקות וכמ"ש מי לי בשמים ועמך לא חפצתי²³ בארץ, שמים הוא תענוגים רוחנים וארץ תענוגים²⁴, לא חפצתי מפני שהוא עמך טפל ובטל לך וכמ"ש כי עמך מקור חיים אפי' מקור חיים מקור התענוגי' הוא טפל ובטל לך כ"ז לא חפצתי, דהנה יש רצון וחפץ²⁵, רצון הוא חיצוניות, וכמו כופין אותו עד שיאמר רוצה אני שהוא רצון מעושה, וחפץ הוא פנימיות הרצון, וזהו לא חפצתי שפנימיות הרצון אינו בדברים אלו כ"א בא"ס עצומ"ה. ודם הוא אהבה ברשפי אש לאלקות.

ועי"ז ממשיכים ריח נחוח להוי' ריח הוא העלאה, ונחוח הוא המשכה שיומשך שם הוי' בכאו"א מישראל. הגם שנת"ל דנשמה היא חלק הוי', אך הנה כתי' ויקרא הוי' הוי' שיש ב' שמות הוי'²⁶, א' הוי' דממכ"ע וכמאמר מה הנשמה ממלא את הגוף אף הקב"ה ממלא את כל העולם, וכמו בנשמה הנה יש חילוק בין ראש ורגל כמו"כ באלקות המחייה את העולמות יש בזה חילוקי מדריגות, ב' שם הוי' דלמעלה מסדר השתל' הוי' דסוכ"ע. וזהו הוי' אלקינו הוי' אחד, הוי' אחד הוא הוי' דממכ"ע ח' הוא ז' רקיעים וארץ, וד' הם ד' רוחות העולם, וא' הוא הארת סוכ"ע בממכ"ע, וזהו הוי' אחד הוא הוי' דממכ"ע דההתבוננות הוא מהעולם. והוי' אלקינו הוא הוי' דסוכ"ע דשוה ומשוה קטן וגדול²⁷ דבמדרי' זו לא יש חילוקים. וזהו אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך, דמצד מדריגה זו שוה קטן וגדול. וזהו לבי ובשרי ירננו²⁸ לאל חי, שמצד בחי' אל חי אפי' ליבי ובשרי הגשמי ירננו. וזהו"ע נחוח להוי', שיומשך שם הוי' דסוכ"ע למטה. וזהו הוי' אלקינ"ו דזה לא נמצא בשום שם כ"א בשם אלקים²⁹, דמצד צמצום דשם אלקים אפשר שגם שם הוי' דסוכ"ע יאיר למטה. והנה הכח לזה תרגהי' במ"ת וכמ"ש עולת תמיד העשוי' בהר סיני דאמרז"ל על כל דבור ודיבור פרחה נשמתן והחזירן בטל תחי', הנה מה שעל כל דבור פרחה נשמתן הוא העלאה והדיבור דאנכי הוא המשכה.

וזהו שהעולה היא מכבשים³⁰ דהנה אי' במדרש דפרים אילים וכבשים הם נגד ג' אבות, פרים נגד אברהם וכמ"ש ואל הבקר רץ אברהם, אילים נגד יצחק אילו של יצחק, כבשים נגד יעקב כמ"ש ואת הכשבים הפריד יעקב, ולכן כבש קולו רחמים שהוא מדתו של יעקב, הגם שנת"ל דהכח ע"ז הי' במ"ת, מ"מ צריכים ג"כ מדתו של יעקב דהנה כתי' נותן התורה שבכל יום יש מ"ת³¹, וקודם מ"ת כתי' ואשא אתכם על כנפי נשרים שהוא בחי' רחמים³², ולכן העולה הוא מכבשים. ועוי"ל מפני דכבש יש לו ביטול יותר מכל הבהמות, דבשור יש שור נגח³³ אבל כבש הוא בטל יותר. ועוי"ל דבכבש מרומז תומ"צ דמעורו עושין לבושין וכמ"ש בגז כבשים יתחמם, והם לבושים דמעשה המצות, ושערו הוא בחי' תורה וכמ"ש קוצותיו תלתלים הם תילי תילים של הלכות. ועוי"ל והוא העיקר דהנה אמרז"ל איזהו גבור הכובש את יצרו שנא' טוב ארך אפים מגיבור, והנה קרבן בגימ' ארך אפים³⁴, דע"י קרבן שכובש את יצרו ממשיכים מבחי' א"א, וזהו שהעולה היא מכבשים דכובש את יצרו³⁵.