וידבר גו' בהעלותך (ש"פ בהעלותך)

תקצדוידבר גו' בהעלותך (ש"פ בהעלותך)

ש"פ בהעלותך ט"ל, לפ"ק.

וידבר ה' אל משה דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלותך¹ את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות, וצ"ל כפל ל' דבר ואמרת, והול"ל דבר אל אהרן ותו לא, או אמור אל אהרן. ועוד צ"ל דרש"י פי' שהנר אמצעי הוא גוף המנורה והול"ל יאירו ששת הנרות. ועוד צ"ל דהנה רש"י פי' למה נסמכה פ' המנורה לחנוכת [הנשיאים] אלא כיון שראה אהרן שכל הנשיאים הקריבו קרבנם והוא ושבטו לא הקריבו והי' מצטער מזה א"ל הקב"ה חייך שלך גדולה משלהם שאתה מדליק ומטיב את הנרות כ"ה ברש"י ובמדרש, ובמדרש מסיים שהם הקריבו קרבנות שאינם לעולם ואתה מדליק את הנרות שהוא לעולם, וצ"ל והלא גם המנורה אינו לעולם דמשחרב בהמק"ד ובטלו הקרבנות בטל גם המנורה ומהו לעולם. ורמב"ן מביא פירש"י ומדרש ומקשה זה, ומתרץ שהוא מרמז על נרות חנוכה² שהי' הנס ג"כ ע"י כהנים והוא זכר לנרות המקדש. אך הוא דוחק דמשמע שהנרות שהיו בבהמק"ד הם לעולם, ורבינו ז"ל תירץ תירוץ אחר³.

והנה צ"ל תחילה מנורה דזכרי' דכתי' ראיתי והנה מנורת זהב כו' ויאמר אלי מה אתה רואה ויאמר זה דבר ה' אל זרובבל⁴, וצ"ל מה שייך זה אל זה דבר ה', שהרי קאמר שם ראיתי והנה מנורת זהב כולה וגולה על ראשה ושבעה נרותי' יוצאים ממנה ומצייר שם כל המנורה ומה שייך זה אל זה דבר ה' כו'. והענין הוא שיומשך זה בדבר ה', דכל הנביאים נתנבאו בכה וכמ"ש כה אמר ה' ומשה נתנבא בזה כמ"ש זה הדבר, וממשיכים זה לדבר ה'.

והענין דהנה כתי' בצלמינו כדמותינו⁵, כדמותינו הוא כמו שרואין במראה שקורין בל"א שפיגול הנה אנו רואין רק הדמות כי מהות הדבר אין שם כלל כ"א כשעומד איזה דבר כנגד המראה נצטייר אותו דבר שם, ועי"ז הוא רואה אותו, ה"ז דמות הדבר ההוא, ולכן כתי' גבי נביאים במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו, הגם תקצהשיש כאן גם כח המדבר מ"מ הוא רק בחלום כמו מראה שרואין אותו דבר בכל פרטיו מ"מ הוא רק דמות, אבל בצלמינו הוא מהות הדבר והוא אספקלרייא המאירה שרואין המהות ולכן נא' גבי משה במראה ולא בחידות (הגם שהוא ג"כ מראה אך הוא אספה"מ כנ"ל) ותמונת ה' יביט שרואה המהות.

אך צ"ל דהנה המשל למטה אינו מכוון, דהנה ראיית העין הוא, שהעין הוא נקודה עגולה וכל צדדיו הם בהירים ואחורי הנקודה הוא עצם חשוך וכשרואין איזה דבר היינו שאותו דבר נצטייר בהעין⁶ ועי"ז הוא רואה וג"ז צ"ל ע"י כמה לבושים, ה"ז ג"כ רק דמות, דאם נא' שהעין הוא רואה מהות הדבר ואספשא"מ אינו רואה רק הדמות⁷, אך מאחר שהעין ג"כ רואה רק הדמות מה ההפרש, דהנה מה שרואין במראה הוא מפני שהוא מצופה בכסף דק שאם לא הי' מצופה לא הי' רואה אותו כ"א כשהי' עומד מעבר הזכוכית ה"ז אספה"מ, אבל כשעומד לפני הזכוכית לא יראה וכמו"כ בהעין ג"כ. והענין דהנה באספשא"מ אינו רואה המהות כלל כ"א הדמות, אבל באספה"מ ה"ה רואה המהות אלא שאינו יכול לראות כ"א בהעין היינו כלי הבטה, ואין זה שייך לזה כלל שהרי אינו פועל שינוי באותו דבר, ובאמת אי' שנבואה הוא כמו ראיות העין⁸, לא ראיות השכל דזהו שמיעה, ואינו דומה שמיעה לראיה, דבראיה יש כוחות נעלים, וזהו שרואה המהות רק שהנבראים צריכים לקבל זה ע"י כלי הבטה.

והנה למעלה הוא יחו"ת ויחו"ע, יחו"ע הוא איך שכולא קמי' כלא חשיב והוא ביטול אמיתי ביטול במציאות, ויחו"ת הוא ביטול היש לאין הרי הוא יש אלא שהוא בטל לאין, וכמו שמים הרי יש כח האלקי השופע חיות בשמים וה"ה בטל לבחי' זו מ"מ הוא יש, וכמו שיש שמים גשמים כמו"כ יש שמים רוחנים, דשמים הוא אש ומים שהם מדות. וע"ז נא' לך ה' הגדולה והגבורה כו' שהוא ביטול אמיתי, ואח"כ כתי' לך ה' הממלכה וצ"ל מהו לך פ"ב, וגם מהו הממלכה והול"ל לך ה' המלוכה⁹. והענין דהנה מדת המל' אינו כמו כל המדות שכל המדות הם השפעה בקירוב, ומדת המל' הוא השפעה בריחוק¹⁰, ויש השפעה בקירוב ג"כ, ואיך אפשר להיות שניהם התנשאות וגם ביטול, וזהו שאמר שההתנשאות הוא רק לגבי נבראים אבל לגבי א"ס הוא בטל וכמו גדול שאמרו גדול ה' ומהולל מאד בעיר אלקינו, אימתי הוא גדול כשהוא בעיר אלקינו, מלך בלא מטרוניתא לאו איהו מלך ולאו איהו גדול איקרי, הרי שהוא גדול לגבי למטה אבל לגבי למעלה הוא בטל כמו"כ מדת תקצוהמל'. ומ"ש הממלכה הוא כמ"ש ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש שהכהנים ע"י שמברכים את ישראל הם ממליכים אותם והכהנים אינם מלכים רק ממליכים מלכים, דהנה ב"ו כשהוא ממליך מלך הרי המלך הוא מלך אבל הממליך אינו מלך, אבל למעלה הממליך מלכים ולו המלוכה, וזהו לך ה' הממלכה שהממלכה בטל לאלקות, ויחו"ת הוא שיש מציאות היש אלא שהוא בטל להאין.

וזהו זה דבר ה' אל זרובבל שיאיר בחי' זה בדבר ה' וכמו לע"ל הנה אלקינו זה וכמ"ש ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דיבר דפי ה' כמו שהוא למעלה יאיר למטה, וזהו זה דבר ה' שיאיר בחי' זה בדבר ה'. וזהו שאמרז"ל נביאים כתובים עתידים להיבטל וה' חומשי תורה אינם עתידים להיבטל, דנביאים וכתובים הם בחי' כה ולכן בטלים פי' ע"ד שרגא בטיהרא¹¹ מאי אהני אבל ה' חומשי תורה הוא בחי' זה אינם עתידים להיבטל, וזהו זה דבר ה' אל זרובבל¹² שהוא ב' תיבות אל זרוע בבל, דכוונת הזריעה הוא בשביל הצמיחה, וזהו זרוע בבל שנזרעו בבבל, ולכן נק' הנשיא זרובבל ע"ש המאורע, והצמיחה הוא שיאיר בחי' זה בדבר ה'.

והנה בחי' זו ממשיכים כהנים כמ"ש ואתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק והול"ל על דברת, והענין שהוא דברת יו"ד שממשיכים יו"ד שהוא חכ' אבא מקננא באצי' ששם ביטול אמיתי, בדבר ה' שהוא בחי' ים, כלת משה, שיש במל'.

וזהו בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות, מנורה הוא כללות נש"י והשבעה נרות הם ז' פרטים בעבודה¹³, יש שעבודתם באהבה שהוא מצד החסד, ויש מצד הגבורה והוא יראה, ויש מארי תורה והוא מדת הת"ת שמ"ת הי' בחודש השלישי באלף השלישי וזהו שארז"ל והת"ת זו מ"ת, ויש שעבודתם בנצח שהוא הנצחון שיהי' סור מרע ועשה טוב, דהנה אהוי"ר באים מצד ההתבוננות וא"א להיות כל היום בהתבוננות ונשאר הסכם חזק¹⁴ אצלו על סו"מ וע"ט, וזה ברוב נש"י, ויש שעבודתם בהוד שמי שהוא בעל שכל קטן וא"י להעמיק בהתבוננות ה"ה מודה שהוא כן, ויש שעבודתם בהתקשרות והוא מדרי' גבוה עבודת הצדיקים וכמ"ש הקשורים ליעקב¹⁵ וכתי' יעקב חבל נחלתו כמו חבל¹⁶ כשקושרין ראש א' למעלה וראש הב' למטה כשמנענעים הקצה התחתון מתנענע הקצה העליון ג"כ, כך הנשמה כתי' כי תקצזחלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו, ויש שעבודתם בהתנשאות כמו ויגבה לבו בדרכי ה', ואהרן מדליק הנרות שיהי' מקרב איש ולב עמוק בכליון ורשפי אש בל"א מיט א ברען.

והענין דהנה יש אהבה דאהרן ואהבה דאברהם¹⁷, אהבה דאברהם היא אהבת עולם ואהבה דאהרן היא אה"ר, וצ"ל האיך אהבה דאהרן למעלה מאהבה דאברהם, והלא כתי' אחד הי' אברהם ותורה היא נצחיות ואיך שייך שיהי' אהרן למעלה ממנו במדריגה, וגם אמרז"ל יכול יהא חותמין בכולן ת"ל והי' ברכה בך חותמין¹⁸ ואין חותמין בכולן מגן אברהם [והכל הולך אחר החיתום] והוא גמר הענין, ואהרן הי' אחר אברהם איך שייך שיהי' למעלה ממנו.

והענין דהנה אה"ע הוא מ"ש ואהבת את ה' אלקיך, דהנה שרש אהבה אבה ל' רצון, והנה רצון הוא פנימיות המדות, ויכול להפוך המדה היפוך טבעה, דהנה כשבא לאדם איזה דבר שצריך להתענג ממנה מ"מ כשברצונו שלא להתענג מזה אינו מתענג, וכן להיפך כשבא לו דבר שצריך לצער מזה וכשברצונו שלא לצער מזה אינו מצער אדרבה מקבל עונג, וכמו ר"י החסיד שהי' מתענה בכ"י וגם בשבת הגם שמצוה לענגו מ"מ זה הי' העונג שלו, וכן ת"ח שרי להתענות בשבת מפני שנפשו עגומה עליו זהו העונג שלו מה שמתענה, הרי שהעיקר הוא הרצון. וזהו שמצד הרצון אפשר לבוא לאהבה. והוא ע"י ההתבוננות בפסוק ראשון דק"ש שמע כו' אחד, ח' הוא ז' רקיעים וארץ, וד' הוא ד' רוחות העולם כולם בטלים לאלקות, דכמו שיש ו"ק למטה כמו"כ יש למעלה ג"כ דכתי' צפון וימין אתה בראתם, מזרח הוא קדמה מזרחה, מערב נק' אחור (וכ"ה באמ"ב פה"ש פ"ג¹⁹) וזהו שהמקום ומקור המקום בטל לאלקות (ע' באמ"ב פה"ש פ"א). ונוכל להבין זה מזמן (צ"ע מה ראי' מזמן יותר ממקום²⁰) דהנה גבול לגבי בלתי בע"ג אינו בערך דמה שאדם יכול לספור אפי' נו"ן אלפים יובלות, דהנה שית אלפי שני הוא שבוע, ויש שנה, שמיטה, יובל, נו"ן אלפי', והנה א' לגבי מספר גדול ה"ז בערך אבל גבול לגבי בלתי בע"ג אין לו ערך כלל, וכמו"כ מקום לגבי למעלה ממקום ג"כ אין ערוך כלל.

וכשיתבונן בזה יהי' לו אהבה ותשוקה לאלקות וכמ"ש מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ, שמים הוא תענוגים רוחניים וארץ תענוגים גשמיים²¹ (צ"ל למה לא פי' כמו בכ"ד ארץ געה"ת), תענוגים רוחניים הוא תענוג שבג"ע דכל תקצחהשגה הוא הגבלה, כ"א א"ס בלתי בע"ג, וזהו אה"ע אהבה הבאה מהתבוננות העולם, וזהו"ע אברהם²² דכתי' בו הלוך ונסוע הנגבה ואי' בזהר חסד שירותא דעלמא עילאה עמיקא וטמירא עד א"ס. דהנה כתי' כי אמרתי עולם חסד יבנה, עפ"י פשוט הפי' דבנין העולם הוא ע"י החסד, ועוי"ל²³ כשצריכים לבנות העולם צריכים לבנות מדת החסד, וזהו יבנה אותיות בינה, דחסד נמשך מבינה, דחסד הוא סדר זמנים, ובינה היא למעלה מסדר זמנים²⁴ וע"ז אמרז"ל מי שברא יומא ברא פרנסתו²⁵. וזהו תשובה קדמה לעולם דתשובה הוא תשוב ה"א ליו"ד והוא בינה לכן קדמה לעולם, ובינה ממנו נמשך מדת החסד שהוא יומא דאזיל עם כולא יומין, וזהו שההמשכה היא ע"י מדת החסד, וכמו"כ ההעלאה הוא ג"כ ע"י מדת החסד וזהו"ע אהבה דאברהם ההעלאה ממקום וזמן לא"ס שלמעלה ממקום וזמן.

ואהבה דאהרן הוא שיומשך מא"ס שלמעלה ממקום וזמן במקום²⁶ וזמן. ואיך אפ"ל שלמעלה ממקום יהי' במקום וזמן, אך הנה כבר הי' כן דהנה ארון הי' אמתים וחצי ארכו ואמה וחצי קומתו ואמרז"ל מקום ארון אינו מן המדה שהי' עשר אמות מכאן ועשר אמות מכאן והוא מפני שהאיר מא"ס שלמעלה ממקום וזמן במקום וזמן, וכן הראה הקב"ה לאדה"ר דור דור ודורשיו דור דור ומנהיגיו הרי הראה לו ששת אלפי' שנין במעט זמן והוא שהאיר מאוא"ס שלמעלה ממקום וזמן במקום וזמן, וכן תורה²⁷.