שעיר עזים (ש"פ חוקת)
תרגשעיר עזים (ש"פ חוקת)
ש"פ חוקת ט"ל לפ"ק.
ושעיר עזים1 אחד לחטאת לה', ואמרו בגמ' מה נשתנה שעיר זה שנא' בו חטאת לה' דבכל חטאת נא' חטאת סתם וכאן נא' חטאת לה', אלא אמר הקב"ה שעיר זה יהא עלי כפרה על שמעטתי את הירח, וצ"ל מה שייך חטא ועון למעלה שצריכים ע"ז כפרה.
תרדוהענין דהנה בחטאת יש ג' פירושים2, א' חטאת הוא יצה"ר3 כמ"ש לפתח חטאת רובץ ואמרז"ל ז' שמות נקראו לו, ויש דעה שדוד קראו חטאת כמ"ש וחטאתי נגדי תמיד. ב' חטאת הוא ל' חסרון כמ"ש והייתי אני ובני שלמה חטאים ופירש"י כלומר חסרים, וכמו קולע אל השערה ולא יחטיא, כשיש חסרון אפי' כחוט השערה ה"ז חטאת, אך כשהוא קולע אל השערה ולא יחטיא. ג' חטאת נקיון וכמ"ש תחטאני באזוב ואטהר וכתי' וחטא את הבית ותרגם וידכי ית ביתא. וצ"ל איך יש ב' הפי' חסרון ונקיון. והענין שע"י קרבן חטאת אפשר שמחסרון יהי' חטאת נקיון. והנה מ"ש שעיר זה יהא עלי כפרה צ"ל שבו יש כל הג' פי', וצ"ל איך שייך חסרון למעלה כלום חסר.
והענין דהנה כתי' ויעש אלקים את שני המאורות הגדולים את המאור הגדול לממשלת היום ואת המאור הקטן לממשלת הלילה, והנה בפסוק זה יש סתירה מרישא לסיפא דתחילה אומר שני המאורות הגדולים ואח"כ אומר את המאור הגדול והמאור הקטן. והנה אי' בזהר שני מאורות הגדולים הם הוי' ואלקים, דהנה מצינו דהוי' נק' גדול כמ"ש גדול הוי' ומהולל מאד וכן כמה פסוקים, ונק' אור כמ"ש הוי' אורי וישעי, כי אתה נרי הוי', גם כי אשב בחשך הוי' אור לי, וש' אלקים נק' גדול דכתי' גדול הוי' ומהולל מאד בעיר אלקינו אימתי הוא גדול כשהוא בעיר אלקינו ובזהר אי' מלכא בלא מטרוניתא לאו גדול איקרי, ומאחר דש' אלקים פועל שהוי' יקרא גדול כ"ש שהוא נק' גדול, ועוד קרב לגבי דהינא ואידהין.
ועל ל' החסידות, ענין עיר אלקינו כמו עד"מ מקיבוץ הרבה אבנים נעשה בית ומקיבוץ בתים הרבה נעשה עיר, אבנים הם אותיות וכמ"ש ב' אבנים בונות ב' בתים ג' בונות ג' בתים כו' והוא כללות עולם הדיבור, וכמו שיהי' לע"ל ונגלה כבוד הוי' וראו כל בשר יחדיו כי פי הוי' דיבר, דפי הוי' כמו שהוא למעלה יאיר ויתגלה למטה בעולם הדיבור וזהו מ"ש זה דבר ה' אל זרובבל, שזה יאיר בדבר ה'4, והוא שפנימיות המל' יאיר ע"י חיצוניות המל' ע"י התלבשות האותיות. וזהו ההפרש בין נבואת משה לשאר הנביאים, דהנה נבואת משה הי' ע"י אספקלרייא המאירה והוא בחי' זה, ולכן אמר זה הדבר אשר צוה ה', וכל הנביאים נתנבאו בכה5 כדמותינו שהוא רק דמות שרואין במראה, שעצם הדבר אין שם כלל כ"א דמות הדבר, וכמשית"ל אי"ה כמו שהלבנה מקבלת אור השמש. וזהו שני המאורות הוא כשש' הוי' מאיר בשם אלקים. אבל בזמן חורבן הבית הנה כתי' מי כמוכה באלים ה' מי כמוכה באלמים כו' מרקדים בהיכלו והוא שותק כביכול כאלם לא יפתח פיו, נאלמתי דומי' תרההחשיתי, כרחל לפני גוזזי' נאלמה, קודב"ה בגלותא סליק לעילא ולעילא, והוא גלות השכינה בכלל ואז מאור הגדול ומאור הקטן, שם הוי' הוא גדול דסליק כו', אבל שם אלקינו נק' קטן.
וביאור הענין דהנה כל נברא יש לו צירוף6 המחי' אותו, כמו לזה נאה לקרות שור ולזה נאה לקרות חמור, והנה בע"מ נברה"ע והיכן הם צירופים אלה בע"מ, ובסש"ב יש בזה אריכות וקאמר שיש חילופים7, הם א"ב כמו א"ת ב"ש או אלב"ם, ובכלל יש רל"א שערים המתגלגלים פנים ואחור, והנה א"ת ב"ש האל"ף נתחלף בתי"ו הנה התי"ו הוא אות בפ"ע רק כשמחליף מקום האל"ף יש בו כח האל"ף, וה"ז כמו הלבנה דאחר הקטרוג כתי' המאור הקטן לכי ומעטי א"ע ונעשה במיעוט היותר אחרון שנעשה עצם חשוך רק שמקבלת אור השמש, והול"ל שתאיר כמו השמש ובאמת אינו בערך כלל אלא הוא מפני שמחליף האור ע"י יחוד שמשא וסיהרא (ע' בסידור בשער השבת8 בפי' לרוץ ארח) נתייחד אור השמש עם עצם הלבנה שהיא עצם חשוך ולכן אינה מאירה כ"כ כמו השמש, כמו"כ כאן ע"י חילופים וחילופי דחלופים ותמורות ותמורות דתמורות, עד שבמיעוט אחר מיעוט אפשר שיהי' חטאת חסרון, [ועוד] לפתח חטאת רובץ.
והנה בעבודה הוא9, דהנה כתי' וזרעתי את בנ"י זרע אדם וזרע בהמה שיש ב' מדריגות בנשמה10, א' הם הנק' זרע אדם היינו שיש להם התקשרות לאלקות והוא בחי' דעת המחבר חו"ב ראי' ושמיעה, דהנה כשא' שומע איזה דבר בכל פרטי פרטיו, מ"מ כשרואה אח"כ הדבר ההוא נעשה הקנין בנפש באו"א, כמו"כ בחי' הדעת שיהי' כאילו רואה, וכמו במ"ת רואין את הנשמע שבשמיעה הי' ראי'. ב' הם הנק' זרע בהמה שאין להם דעת, וא"כ השמיעה מרחוק הוא היסח הדעת, ואפ"ל חטאת חסרון בשוגג, שחטאת הוא על שוגג, דאם הוא מקושר ע"ד האבות הן המרכבה אינו שייך שיהי' חטא ועון, אבל בהיסח הדעת אפשר שיהי' חטא ועון שהוא חטאת חסרון. והעצה לזה שיהי' חטאת נקיון וכמ"ש לב נשבר ונדכה אלקים לא תבזה, נדכה הוא מפעולה שהוא מצד ההתבוננות איך שחטאתי נגדי תמיד עי"ז יהי' לב נשבר, וזה אפי' אלקים לא תבזה, דבכל הקרבנות כתי' ריח נחוח להוי' אבל לשם אלקים מה"ד והצמצום אינו שייך קרבן, אבל בחי' זו הוא קרבן לש' אלקים ג"כ.
תרווזהו שא' הביאו עלי כפרה על שמיעטתי את הירח דיש מעלה בחטאת על עולה, דהנה בעולה יש מעלה מה שכולה כליל, אבל במתן דמים יש מעלה בחטאת, דהנה בעולה הם שתים שהן ארבע11 בקרן מזרחית צפונית ודרומית מערבית, מזרח י', צפון ה' עילאה, ודרומית הוא ו' ומערב ה' אחרונה, ובחטאת הי' על ארבע קרנות שהם ד' אותיות שם הוי', ואי' בזהר ובא לו לקרן בקדמיתא שהוא קוש"י12 שלמעלה מד' אותיות הוי' ובא כו' הוא שממשיכים מלמעלה מש' הוי' וכמ"ש ותתפלל חנה על הוי', וכמו לפני הוי' תטהרו שהוא למעלה מש' הוי', תטהרו בגי' כתר, שהוא קוש"י שמשם יומשך בש' הוי' שיהי' שני המאורות הגדולים וכמ"ש שמש ומגן ה' אלקים, כמו ששם אלקים הוא מגן ונרתק לש' הוי' ולא שמסתיר ש' הוי' אלא שהוא כדי שיוכל לקבל שם הוי'.
ולכן הי' החטאת משעיר עזים, ועולה הוא דוקא כבשים ונת"ל הטעם ע"ז13. והענין דהנה אמרז"ל מ"ט עיזי מסגי ברישא14 והדר אימרי כבריתו של עולם ברישא חשוכא והדר נהורא ופירש"י סתם עיזים שחורות, דהנה אימרי הוא עבודת הצדיקים וכמ"ש וירא אלקים את האור כי טוב אלו מעשיהם של צדיקים, וכתי' את ה' האמרת היום אתם עשיתוני חטיבה א' בעולם ה' אלקינו ה' אחד אין כיוצא בו15, אף אני אעשה אתכם חטיבה א' בעולם מי כעמך כישראל גוי אחד בארץ וזהו ה' האמרת ה' האמירך, וכתי' והי' במחשך מעשיהם אלו מעשיהם של הרשעים, אך יתרון האור מתוך החשך דוקא זכאין מרי' דתיובתא דמשכין לקוב"ה בחילא יתיר כמו מרקחת עושין מדבר מר דוקא. וזהו דכתי' קח שני גדיי עיזים טובים הם שני שעירי יוהכ"פ, טובים אי' במדרש טוב זה יצ"ט טוב מאד זה יצה"ר, והוא יצה"ר אחר הבירור דיתרון אור כו', ואת עורות גדיי עיזים נתן על ידיו ועל חלקת צואריו וירח ריח בגדיו, אין לך ריח רע יותר משטף גדיי עיזים אלא נכנס עמו ריח ג"כ, ואיך שייך בגדיי עיזים ריח ג"ע אלא שהוא כשמהפכין ומבררים אותם ואז יתרון האור כו', וזהו ריח בגדיו ריח בוגדיו, ריח בגדיו הם לבושים דמעשה המצות וריח בוגדיו הם בע"ת דיתרון האור מתוך החשך דוקא.
וזהו הביאו עלי כפרה על שמעטתי את הירח, דמצד מיעוט נעשה אח"כ במיעוט אחר מיעוט חטאת חסרון, וע"י קרבן חטאת ממשיכים מבחי' שלמעלה מש' הוי' בשם הוי' שיהי' שני המאורות הגדולים.
הערות
עמוד תרג
- 1. ושעיר עזים : הנחת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב מהמאמר ד"ה ”ומעתה צ"ל מה שהחטאת" הנדפס לעיל ע' תמו ואילך. [וראה בהנסמן שם בתחילת המאמר]. מאמר זה הוא בהמשך להמאמר שלפנ"ז ד"ה ובראשי חדשיכם.
עמוד תרד
- 2. והענין דהנה בחטאת יש ג' פירושים : בהבא לקמן ראה אוה"ת פנחס ע' א'קסח ואילך. וע' א'קפט ואילך. וראה גם אוה"ת חוקת ע' תשסב.
- 3. חטאת הוא יצה"ר : ראה לעיל בהמאמר ע' תמו (בפי' הא'): חטאת ל' חטא.
- 4. וזהו מ"ש זה דבר ה' אל זרובבל שזה יאיר בדבר ה' : ראה לעיל ס"ע תיז-ח.
- 5. ההפרש בין נבואת משה לשאר הנביאים . . זה . . בכה : ראה בכ"ז לעיל ע' תיח. וש"נ.
עמוד תרה
- 6. וביאור הענין דהנה כל נברא יש לו צירוף : בהבא לקמן ראה אוה"ת פנחס שם ע' א'קעג ואילך.
- 7. ובסש"ב יש בזה אריכות וקאמר שיש חילופים : שעהיוה"א פי"ב (פט, ב). וראה גם סה"מ תרכ"ז ע' שסה.
- 8. (ע' בסידור בשער השבת בפי' לרוץ אורח) : סידור עם דא"ח קפב, ד ואילך. ובארוכה פיה"מ לאדהאמ"צ כט, סע"ב ואילך.
- 9. והנה בעבודה הוא : בהבא לקמן ראה אוה"ת פנחס שם ע' א'קעד ואילך.
- 10. וזרעתי את בנ"י זרע אדם וזרע בהמה . . ב' מדריגות בנשמה : ראה בכ"ז בארוכה תו"א משפטים עד, ג ואילך. וראה גם סה"מ תרל"ב ח"א ע' ט. וש"נ.
עמוד תרו
- 11. בעולה הם שתים שהן ארבע : ראה גם אוה"ת ויצא קפט, ב. ויקרא (כרך ב) ע' תכט ואילך. דרושים לר"ה ע' א'שכד. סה"מ תרכ"ט שם ע' קכ.
- 12. ובא לו לקרן בקדמיתא שהוא קוש"י : ראה גם אוה"ת בלק ע' תתקה.
- 13. ועולה הוא דוקא כבשים ונת"ל הטעם ע"ז : לעיל סד"ה ובראשי חדשיכם.
- 14. והענין דהנה אמרז"ל מ"ט עיזי מסגי ברישא : בהבא לקמן ראה גם סה"מ תרכ"ט שם ס"ע קיח ואילך. וס"ע קכ ואילך.
- 15. וכתי' את ה' האמרת . . אתם עשיתוני חטיבה א' . . ה' אחד אין כיוצא בו : ראה בכ"ז בארוכה לעיל ד"ה את ה' האמרת [ובהנסמן שם].
תניא, שער היחוד והאמונה י״ב - הטקסט מספריא
רַק שֶׁהַבְּרוּאִים מִתְחַלְּקִים לְמִינֵיהֶם בִּכְלָלוּת וּבִפְרָטוּת, עַל יְדֵי שִׁינּוּיֵי הַצֵּירוּפִים וְחִילּוּפִים וּתְמוּרוֹת, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. כִּי כָּל אוֹת, הִיא הַמְשָׁכַת חַיּוּת וְכֹחַ מְיוּחָד פְּרָטִי, וּכְשֶׁנִּצְטָרְפוּ אוֹתִיּוֹת הַרְבֵּה – לִהְיוֹת תֵּיבָה, אֲזַי, מִלְּבַד רִיבּוּי מִינֵי כֹּחוֹת וְחַיּוּת הַנִּמְשָׁכִים כְּפִי מִסְפַּר הָאוֹתִיּוֹת שֶׁבַּתֵּיבָה, עוֹד זֹאת הָעוֹלָה עַל כּוּלָּנָה – הַמְשָׁכַת כֹּחַ עֶלְיוֹן וְחַיּוּת כְּלָלִית הַכּוֹלֶלֶת וּשְׁקוּלָה כְּנֶגֶד כָּל מִינֵי הַכֹּחוֹת וְהַחַיּוּת פְּרָטִיּוֹת שֶׁל הָאוֹתִיּוֹת וְעוֹלָה עַל גַּבֵּיהֶן, וְהִיא מְחַבַּרְתָּן וּמְצָרַפְתָּן יַחַד, לְהַשְׁפִּיעַ כֹּחַ וְחַיּוּת לָעוֹלָם הַנִּבְרָא בְּתֵיבָה זוֹ, לִכְלָלוֹ וְלִפְרָטָיו.
הגהה
וּלְפִי שֶׁכָּל אוֹת וָאוֹת מִכ״ב אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה, הִיא הַמְשָׁכַת חַיּוּת וְכֹחַ מְיוּחָד פְּרָטִי שֶׁאֵינוֹ נִמְשָׁךְ בְּאוֹת אֲחֶרֶת, לְכָךְ גַּם תְּמוּנָתָן בִּכְתָב – כָּל אוֹת הִיא בִּתְמוּנָה מְיוּחֶדֶת פְּרָטִית, הַמּוֹרָה ﬠַל צִיּוּר הַהַמְשָׁכָה וְהִתְגַּלּוּת הָאוֹר וְהַחַיּוּת וְהַכֹּחַ הַנִּגְלֶה וְנִמְשָׁךְ בְּאוֹת זוֹ, אֵיךְ הוּא נִמְשָׁךְ וְנִתְגַּלֶּה מִמִּדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא וּרְצוֹנוֹ וְחָכְמָתוֹ וְכוּ׳:
כְּגוֹן דֶּרֶךְ מָשָׁל, בְּתֵיבוֹת שֶׁבְּמַאֲמַר ״יְהִי רָקִיעַ וְגוֹ׳״, שֶׁנִּבְרְאוּ בָּהֶן ז׳ רְקִיעִים וְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר בָּהֶם, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״שְׁחָקִים, שֶׁבּוֹ רֵחַיִים עוֹמְדוֹת וְטוֹחֲנוֹת מָן לַצַּדִּיקִים וְכוּ׳, זְבוּל, שֶׁבּוֹ יְרוּשָׁלַיִם וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ וּמִזְבֵּחַ וְכוּ׳, מָכוֹן, שֶׁבּוֹ אוֹצְרוֹת שֶׁלֶג וְאוֹצְרוֹת בָּרָד וְכוּ׳״, שֶׁכְּלָלוּת הָרְקִיעִים נִבְרְאוּ וְחַיִּים וְקַיָּימִים בִּכְלָלוּת תֵּיבוֹת אֵלּוּ, שֶׁבְּמַאֲמַר ״יְהִי רָקִיעַ וְכוּ׳״, וּפְרָטֵי הַבְּרוּאִים שֶׁבְּז׳ רְקִיעִים – נִבְרָא כָּל פְּרָט מֵהֶם וְחַי וְקַיָּים מֵאֵיזֶה צֵירוּף אוֹתִיּוֹת מִתֵּיבוֹת אֵלּוּ, אוֹ חִילּוּפֵיהֶן וּתְמוּרוֹתֵיהֶן, שֶׁהֵן כְּפִי בְּחִינַת חַיּוּת הַנִּבְרָא הַפְּרָטִי הַהוּא.
כִּי כָּל שִׁינּוּי צֵירוּף, הוּא הַרְכָּבַת וַאֲרִיגַת הַכּוֹחוֹת וְהַחַיּוּת בְּשִׁינּוּי, שֶׁכָּל אוֹת הַקּוֹדֶמֶת בְּצֵירוּף – הִיא הַגּוֹבֶרֶת וְהִיא הָעִיקָּר בִּבְרִיאָה זוֹ, וְהַשְּׁאָר – טְפֵילוֹת אֵלֶיהָ וְנִכְלָלוֹת בְּאוֹרָהּ, וְעַל יְדֵי זֶה נִבְרֵאת בְּרִיָּה חֲדָשָׁה. וְכֵן בְּחִילּוּפֵי אוֹתִיּוֹת אוֹ תְּמוּרוֹתֵיהֶן, נִבְרָאוֹת בְּרִיאוֹת חֲדָשׁוֹת פְּחוּתֵי הַמַּעֲלָה בְּעֵרֶךְ הַנִּבְרָאִים מֵהָאוֹתִיּוֹת עַצְמָן.
כִּי הֵן דֶּרֶךְ מָשָׁל, דּוּגְמַת אוֹר הַמֵּאִיר בַּלַּיְלָה בָּאָרֶץ מִן הַיָּרֵחַ, וְאוֹר הַיָּרֵחַ הוּא מֵהַשֶּׁמֶשׁ, וְנִמְצָא – אוֹר שֶׁעַל הָאָרֶץ הוּא אוֹר הָאוֹר שֶׁל הַשֶּׁמֶשׁ.
וְכָכָה מַמָּשׁ דֶּרֶךְ מָשָׁל, הָאוֹתִיּוֹת שֶׁבַּמַּאֲמָרוֹת, הֵן כְּלָלוּת הַמְשָׁכַת הַחַיּוּת וְהָאוֹר וְהַכֹּחַ מִמִּדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לִבְרוֹא הָעוֹלָמוֹת מֵאַיִן לְיֵשׁ, וּלְהַחֲיוֹתָן וּלְקַיְּימָן כָּל זְמַן מֶשֶׁךְ רְצוֹנוֹ יִתְבָּרֵךְ.
וּמִכְּלָלוּת הַמְשָׁכָה וְהֶאָרָה גְדוֹלָה הַזּוֹ, הֵאִיר ה׳ וְהִמְשִׁיךְ מִמֶּנָּה תּוֹלְדוֹתֶיהָ כַּיּוֹצֵא בָהּ, וַעֲנָפֶיהָ, שֶׁהֵן תּוֹלְדוֹת וְהַמְשָׁכַת הָאוֹר מֵהָאוֹתִיּוֹת, וְהֵן הֵן חִילּוּפֵי אוֹתִיּוֹת וּתְמוּרוֹתֵיהֶן, וּבָרָא בָהֶן בְּרוּאִים פְּרָטִים שֶׁבְּכָל עוֹלָם. וְכֵן הֵאִיר ה׳ עוֹד, וְהִמְשִׁיךְ וְהוֹרִיד הֶאָרָה דְהֶאָרָה דְהֶאָרָה מֵהֶאָרוֹת הָאוֹתִיּוֹת. וְכֵן הִמְשִׁיךְ עוֹד, וְהוֹרִיד עַד לְמַטָּה מַּטָּה בִּבְחִינַת הִשְׁתַּלְשְׁלוּת, עַד שֶׁנִּבְרָא הַדּוֹמֵם מַמָּשׁ כַּאֲבָנִים וְעָפָר, וּשְׁמוֹתֵיהֶן ״אֶבֶן״ וְ״עָפָר״ הֵם חִילּוּפִים דְּחִילּוּפִים כוּ׳ וּתְמוּרוֹת דִּתְמוּרוֹת כוּ׳, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל:
נִשְׁלַם חֵלֶק שֵׁנִי בְּעֶזְרַת ה׳ יִתְבָּרֵךְ וְיִתְעַלֶּה

