תקעו

תקלדתקעו

בס"ד. (ליל ב' דר"ה, תר"ם).

י"פ

ליל ב' דר"ה

תקעו בחדש שופר¹ בכסה ליום חגינו, וי"ל למה נאמר בחדש סתם ולא נאמר באיזה חדש, ורז"ל למדו שזה בר"ה לפי שנא' בכסא ליום חגינו, איזהו חג שהחדש מתכסה בו הוי אומר זה ר"ה, לפי שרוב המועדים הם באמצע החדש ויו"ט של ר"ה בתחלת החדש שאז הלבנה מתכסה כו'. אך מ"מ אינו מובן למה לא נאמר בפירוש בחדש השביעי, כמו שנאמר בתורה ובחדש השביעי באחד לחדש יום תרועה יהי' לכם, ולמה תלה כאן הכתוב ענין תקיעות דראש השנה בכסא כו' היינו במה שהחדש מתכסה דוקא, ומה שייך תקיעת שופר למה שהחדש מתכסה דוקא כו'. אך הענין הוא דהנה כתיב ארץ אשר הוי' אלקיך דורש אותה תמיד² כו' מרשית השנה תקלהועד אחרית שנה, מרשית חסר כתיב, ולמדו רז"ל מזה בגמ' ר"ה דט"ז ע"ב א"ר יצחק כל שנה שרשה בתחלתה מתעשרת בסופה שנאמר מרשית השנה ועד אחרית, סופה שיש לה אחרית, ע"ד מ"ש ואחריתך ישגה מאד כו' וע"ד ויש תקוה לאחריתך כו', כי אחרית ע"ה גימ' כתר³, ופרש"י שרשה מתחלתה שישראל עושין עצמן רשין בר"ה לדבר תחנונים ותפלה כענין שנאמר תחנונים ידבר רש, היוצא מזה שבר"ה צריך להיות בחי' רש כו'.

ולהבין זה י"ל מקודם מ"ש תפלה לדוד הטה ה' אזנך ענני כי עני ואביון אני, וי"ל למה קרא עצמו עני, שהרי הי' חסיד ג"כ וכמ"ש אח"כ שמרה נפשי כי חסיד אני ולמה קרא עצמו עני, שהרי באמת עני הוא היפך מדריגת החסיד⁴, שהרי ארז"ל אין עני אלא בדעת וא"כ איך הוא חסיד, ואם הוא חסיד לא יתכן שיקרא עצמו עני. וגם מהו ענין שאמר הטה ה' אזנך ענני כי עני ואביון אני, שמשמע שמה שמבקש שיטה ה' אזנו לענות לו על בקשתו זהו מחמת הטעם להיותו עני ואביון כו', ומהו גודל מעלת העני כ"כ. גם י"ל משארז"ל יאה עניותא לישראל כברזא סומקא⁵ לסוסיא חיורא, ובמד"ר⁶ ארז"ל יאה מסכנותא לברתא דיעקב כעיזקא סומקא ברישי' דסוסיא חיורא, מהו המעלה של עניות כו'. אך הענין הוא דהנה כתיב ב"פ תפלה, תפלה לעני כי יעטוף, ותפלה למשה איש האלקים, ואיתא בזהר מלמד שתפלה למשה ותפלה לעני כי יעטוף שניהם שוים, שגם בחי' תפלה לעני הוא ג"כ שוה במדריגה לבחי' תפלה למשה כו'.

ב) ובזה יובן מ"ש זה עני קרא וה' שמע, דלכאורה אינו מובן שהרי תיבת זה הוא מיותר שהי' צריך לכתוב עני קרא וה' שמע ולמה נאמר זה עני קרא, אלא לפי שזה קאי על משה, וכמשארז"ל כל הנביאים נתנבאו בכה משה נתנבא בזה, וכתיב כי זה משה האיש, וכן איתא במנחות יבא זה ויקבל זאת מזה לעם זו, שמשה נק' זה, וזהו זה עני קרא וה' שמע דהיינו שזה שהוא משה היינו תפלה למשה, ועני היינו תפלה לעני קרא וה' שמע שניהם שוים ממש כנ"ל. ועוי"ל זה עני שהגם שהוא בבחי' זה בחי' עשיר, זה תפארת בחי' עשיר אספקלריא המאירה, מ"מ קורא עצמו תקלועני, פי' עני ע"ד מ"ש עני ונכה רוח, ולכאורה משמע שהם ב' בחי', ובאמת הכוונה שאינו עני בעצם היינו בחי' עני בדעת, אלא שהגם שהוא עשיר עכ"ז מחזיק עצמו לעני בדעת לפי שהוא נכה רוח ושפל בעיני עצמו כמ"ש והייתי שפל בעיני כו', וע"ד משימים עצמם כבהמה שאין לה דעת וכמ"ש אדם ובהמה וארז"ל בני אדם שהם ערומים בדעת כאדם ומשימי' עצמם כבהמה בחולין ד"ה ע"ב, ופרש"י כבהמה דכי הרוח, והיינו כעני שהוא נכה רוח. ועמ"ש בס' במדבר בד"ה ומקנה רב⁷ בענין אני חכמה שכנתי ערמה, ומשם יובן ענין ערומים בדעת, ומ"מ להיותם דכי הרוח משימים עצמם כבהמה היינו בהמה רבה כו'. ופעם איתא בזהר שתפלת העני קודם לתפלה למשה, וראייתו מתפילין של יד ותפילין של ראש, שתפלה של יד נק' תפלה לעני לפי שתפילין של יד הוא על יד כהה, ויד כהה לגבי יד ימין נק' עני לפי שחסרה כח נגד יד ימין, כמו העני שחסר נגד העשיר, ותפלה של ראש הוא בחי' תפלה למשה, ואעפ"כ מקדימין תפילין של יד לתפלה של ראש. ולכאורה אינו מובן למה תפלה לעני קודם לתפלה למשה, שהרי אף לפי דעה זו שנת"ל ששניהם שוין ג"כ אינו מובן למה יהיו שניהם שוים, וכ"ש שתפלה לעני יהי' לזה מעלת הקדימה שזה אינו מובן לכאו' למה הי' תפלת העני קודם כו'.

אך הענין הוא דהנה מתחלה י"ל למה ברא הקב"ה עניים⁸, והעני צריך לקבל מהעשיר, למה לא ברא שיהיו הכל שוים, ולכה"פ שלא יצטרך העני לקבל מהעשיר אלא שיקבלו כולם השפעתם מלמעלה כו'. והגמ' משני לפי שנא' מלוה ה' חונן דל שחונן דל הוא מלוה ה'⁹, נמצא שמה שנותן הרי הוא מלוה להקב"ה, שהרי הקב"ה הי' צריך ליתן להעני המצטרך לו, והעשיר הנותן לו הרי הוא מלוה להקב"ה ונותן לעני תמורת זה מה שהקב"ה הי' צריך ליתן בעצמו להעני, ואח"כ משלם הקב"ה לעשיר בתוס' מרובה וכמארז"ל ע"פ עשר תעשר עשר בשביל שתתעשר. וגם זה אינו מובן למה צריך הקב"ה ללוות ממנו ואח"כ לשלם לו, הי' לו לכתחלה ליתן לעני ולא הי' צריך הקב"ה ללוות מהעשיר. אך ברבות משני כדי שיזכו זה לזה, שכשם שהעשיר מזכה להעני כך העני מזכה לעשיר וכמ"ש ברות אשר עשיתי עמו¹⁰, והיינו שעי"ז יש זכות ומצוה לעשיר כו'.

תקלזג) והנה באמת זה שנבראו עניים יש בזה כוונה עמוקה, דהנה למעלה בכל סדר השתלשלות יש בחי' משפיע ומקבל, דהנה כל סדר השתל' הוא בדרך משפיע ומקבל, כמו בחי' זו"נ דאצי' שבחי' ז"א הוא משפיע לנוק', ועד"ז למעלה יותר בבחי' חו"ב הוא ג"כ בדרך משפיע ומקבל, שחכ' נק' אב הוא בחי' משפיע ובינה היא בחי' אם בחי' מקבל, ועמ"ש בע"ח¹¹ שער י"א הוא שער עתיק יומין פ"א, וז"ל כי עת"י דאצי' כל עצמותו נעשה משני בחי' אלו מ"ה וב"ן, מ"ה שבו הוא בחי' עתיק דדכורא, וב"ן שבו הוא בחי' נוק' דעתיק. ונמצא כי גם בע"ק הוא בחי' משפיע ומקבל, ואפי' בכלליות ההשתל' בחי' הק"ו הוא ההשפעה הנמשכת מא"ס ית' שלפני הצמצום כו'. ובחי' משפיע ומקבל שבשמות היינו שם הוי' ושם אלקים, שם הוי' הוא בחי' משפיע, ושם אלקים ושם אד' הם בחי' מקבל. וכמ"ש וה' בהיכל קדשו היכל בגימ' אד', כוס בגימ' אלקים¹². ולפי שיש למעלה בחי' משפיע ומקבל ע"כ הוכרח שיהי' למטה ג"כ בחי' משפיע ומקבל בחי' עשיר ועני כו', וע"י יחוד עשיר ועני בחי' משפיע ומקבל למטה עי"ז נעשה למעלה ג"כ בחי' יחוד משפיע ומקבל יחוד שם הוי' בשם אלקים. ובזהר נק' זה בשם יחוד שמשא וסיהרא, דהנה סיהרא נק' בשם עני, דסיהרא לית לה מגרמה כלום, שאין לה שום אור בפ"ע כ"א שמקבלת מאור השמש. וזהו פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה¹³, לפי שמשה הי' משפיע לבד ולא הי' מקבל משום אדם, והגם שהי' מקבל תורה כמארז"ל משה קיבל תורה מסיני, אך זהו שהי' מקבל רק מלמעלה לבד שהי' מקבל משם הוי', אבל למטה לא הי' מקבל כ"א משפיע לבד. אבל יהושע הי' מקבל ממשה, ולזה זקנים שבאותו הדור אמרו אוי לאותה בושה אוי לאותה כלימה, לפי שאין ערך אור השמש לאור הלבנה. נמצא ששרש העני והעשיר נמשך משמשא וסיהרא, ולפי שסיהרא לית לה מגרמה כלום ע"כ עני לית לי' מגרמי' כלום. אך המכוון ממה שסיהרא לית לה מגרמה כלום זהו בכדי שיהי' יחוד שמשא וסיהרא. וזה המכוון נגמר ע"י השפעת העשיר לעני וזיכוי מה שהעני מזכה להעשיר, כי ע"י שנעשה יחוד עני ועשיר עי"ז נעשה למעלה ג"כ¹⁴ יחוד שמשא בסיהרא כו'. ובזה יובן מה שתפלה לעני קודם לתפלה למשה, והיינו תקלחלפי שע"י עני ועשיר נשלם המכוון שיהי' יחוד שמשא וסיהרא, והנה עי"ז צריך העני לסבול יסורים וצער.

וזהו מ"ש תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו, שיחו הוא מלשון תרעומות, שיש לעני תרעומות על הקב"ה למה צריך הוא לסבול צער ויסורים ויקבל מעשיר, שבאמת אנו רואים שיש עניים הרבה שהם טובים מעשירים, ואעפ"כ צריך לקבל מהעשיר, וכמ"ש בגמ' רב חסדא ורבה¹⁵ תרווייהו צדיקי גמורי נינהו, ולרב חסדא סמידתא לכלבא לא מתבעי, ורבה לא הוה לי' קמחא דשערי אפילו ללחם, כי באמת מזוני לאו בזכותא תליא אלא במזלא תליא¹⁶, מזל הוא בחי' גבוה מאד, דהיינו בחי' מזלא דא"א שהוא למעלה מן השכל וטו"ד, ולפי שזה שהוא עני ואין לו כלום הוא בלי טעם, ע"כ יש לעני תרעומות גדולה למה הוא צריך לסבול זה, דהן אמת שמוכרח שיהיו עניים שעי"ז יומשך יחוד שמשא בסיהרא, אבל מפני מה הוא העני והרי הוא מתרעם מדוע לא יהי' העשיר עני, והעני עשיר, ועד"ז יוכל כל עני להתרעם מדוע הגיע לחלקו שיהי' הוא העני כו'. אך אעפ"כ בכלל מההכרח שיהיו עניים כו', דהנה כתי' הרם כשופר קולך כמו ששופר צדו א' קצר¹⁷ וצדו הא' רחב ע"ש מן המיצר קראתי י"ה ענני במרחב י"ה שצריך להיות מן המיצר דוקא דהיינו שיהי' מיצר לו בבחי' פנימית ממש. והענין הוא דהנה איתא בת"ז לית מחשבה תפיסא בי' כלל, פי' מחשבה הוא בחי' חכ' כמ"ש בזהר פ' חיי מח' ויובלא דלא אתפרש לעלמין, אבל נתפס הוא ברעו"ד¹⁸ דהיינו בבחי' רצון פשוט, דהנה אית רצון ואית רצון, אית רצון שע"פ שכל וטעם ואית רצון שלמעלה מן השכל וטו"ד, והנה ברצון שעפ"י שכל א"א להשיג באלקות, אבל ברעו"ד שהוא בחי' רצון שלמעלה מן השכל נתפס עצמות אוא"ס ממש, וזהו מן המיצר קראתי י"ה דהיינו מבחי' מיצר שהוא בחי' רצון פשוט כו'.

ד) והנה כדי להגיע לבחי' מיצר זה יכול העני להגיע יותר, וכמ"ש רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף ויצעקו אל ה' בצר להם, שע"י רעבים גם צמאים עי"ז ויצעקו אל ה' בצר להם כו' וכמארז"ל במד"ר באיכה צריך יהודאי תקלטלחרובא עביד תשובה¹⁹, בבחי' רצון פשוט, ולפי שהעני מגיע יותר לבחי' מיצר עי"ז תפלה לעני קודם לתפלה למשה, ומה גם שטענתו חזקה בתערומת הנ"ל למה יגרע חלקו שיהי' הוא העני, מאחר שגם קיום העשיר א"א להיות כ"א כשיהיו עניים דוקא, שהרי בכלליות ההשתלשלות הוא בדרך משפיע ומקבל וכנ"ל, וא"כ גדלה צעקתו וטענתו חזקה מדוע הגיע לחלקו שיהי' הוא העני, ומה ראו על ככה כו', ולכן תפלתו קודמת להיות בא בטענה חזקה כנ"ל, ולהיות כי לפ"ד הנכון עמו, והאמת כן הוא, והעניות שלו הוא מחמת שבסדר השתלשלות צ"ל כן ולא בחטאו בא, לכן יותר יכאב לבו מדוע הגיע לו ככה, ועי"ז יוכל לבוא יותר לבחי' המיצר להיות צעק לבם אל הוי' בבחי' רצון פשוט, ועי"ז תפלתו קודמת. ועמ"ש בד"ה ציון במשפט²⁰ מענין ה' בצר פקדוך צקון לחש מוסרך למו, ממ"ש בזהר בשלח אימת מוסרך למו בשעתא דפקיד לון קוב"ה ברצועה, וחמו ימא סעיר וגלגלוהי זקפין ומאחוריהם פרעה ואבני גירין ובלסטראין כדין ויצעקו אל ה'. וזהו תפלה לעני כי יעטוף, יעטוף הוא ל' עטופים, ובהעטיף הצאן, והיינו שמתעטף א"ע מחמת שהוא מיצר לו²¹ עד שאין מקום לו כלל. והנה כתיב כי רוח מלפני יעטוף, ופרש"י שהוא ע"ד תפלה לעני כי יעטוף, והיינו כי רוח קאי על נשמות שיהי' כל א' בבחי' יעטוף²² דהיינו בבחי' רצון פשוט שהוא בחי' עני כמשי"ת כו'.

ובעבודה בנפש האדם הנה ארז"ל כל המנבל א"ע הקב"ה מגביהו²³, והיינו כשהוא מנבל א"ע להתמרמר על ריחוקו מה' אחד כי ידע אינש בנפשו עוצם ריחוקו מה', והיינו כשמתבונן איך שירדה נפשו האלקית פלאים להתלבש בגוף ונה"ב, שמתחלה היתה עומדת באהוי"ר כמ"ש חי ה' אשר עמדתי לפניו, שהיתה עומדת באהוי"ר ודבוקה בה' אחד, וגם נפשו הבהמי' נלקחה מפני שור שבמרכבה שגם הם עומדים ברום עולם ומשמיעים ביראה, ואומרים קדוש וברוך, וכאשר מתלבשת הנשמה בגוף ונה"ב הנה לא די מה שהיא עצמה איננה חפיצה ליכלל בה' אחד, הנה היא מקררת גם הנה"א שיומשך אחר תענוגים גשמי' ולשכוח על ה' אחד ממכ"ע וסוכ"ע. וזהו²⁴ שאומרים בתפלה סלח לנו כי חטאנו, דלכאורה צ"ל מפני מה תקמאומרים זה בשמו"ע, שהי' מהנכון לומר כן קודם התפלה שקודם שיתחיל להתפלל יתוודה על חטאותיו. אך הענין הוא דהנה קודם התפלה דרך איש ישר בעיניו שמאחר שאינו עושה עבירה בפו"מ ומקיים ג"כ מצות הרי הוא בעיני עצמו נחשב לצדיק גמור, אבל ע"י התפלה כשמתחיל תחלה הודו לה' קראו בשמו שמתחיל להודות הגם כי איננו מבין שכן הוא, ואח"כ ע"י פסוד"ז שמזמר עריצים ומכרית כל החוחים והקוצים אז אח"כ בברכת ק"ש כשמתבונן בשרשו ומקורו איך שגם שרש ומקור הנה"ב ג"כ בטל לאלקות, שעי"ז מתעורר בנפשו הבהמית ג"כ בחי' ביטול ולכה"פ שלא תעכב את נפשו האלקי', אז יוכל למס"נ בק"ש בה' אחד, ואחרי אשר פועל ישועות בנפשו שיוכל לבוא לידי רצון פשוט ליכלל בה' אחד הסוכ"ע אזי רואה איך שהוא רחוק מאלקות בתכלית לכן אומר סלח לנו כי חטאנו, משא"כ קודם התפלה. והנה כשמתבונן בכ"ז יתמרמר לבו ונפשו בקרבו על עוצם ריחוקו מה' אחד, אזי הוא נבזה בעיניו נמאס ומשפיל א"ע מאד עד קצה האחרון ממש, ולזה ארז"ל כל המנבל א"ע הקב"ה מגביהו פי' כשמשפיל א"ע עד קצה האחרון הקב"ה שהוא סוכ"ע שאין בו מעלה ומטה מגביהו, וע' מענין זה בד"ה לא תחרוש בשור²⁵ ובחמור יחדיו, ובד"ה וירא ישראל שלא נדפס²⁶, ונמצא כי ע"י העוני שמתבונן איך שהוא רחוק מאלקות שכמו העני ביתו ריקם מכל כך הוא ריקם מבחי' המשכת אלקות בנפשו, וע"י שפלות ומרירות זו הקב"ה שהוא סוכ"ע מגביהו, נמצא כי ע"י העוני בא לבחי' סוכ"ע כו'.

ה) והנה י"ל עוד יעטוף הוא לשון הטפה והזלה מלמעלמ"ט כו', והענין הוא דהנה כתיב אם ישים אליו לבו רוחו ונשמתו אליו יאסוף, מלמעלה למטה, דהיינו כמו שלמטה בנפש האדם יש נר"נ, כך למעלה יש נפש רוח ונשמה, וכמ"ש נשבע ה' בנפשו, נפש הוא בחי' ממכ"ע שמחי' את העולמות וכמ"ש והר סיני עש"ן ר"ת עולם שנה נפש²⁷, שנפש היא חיות העולמות שהוא בחי' ממכ"ע כי הדם הוא הנפש, ורוח הוא בחי' סוכ"ע, וזהו מ"ש בדור המבול לא ידון רוחי באדם לעולם, לפי שקודם דור המבול הי' מאיר בחי' רוח ולכך הי' בהם אריכות ימים שהיו חיים קרוב לאלף שנה, אך אחר חטא דור המבול נאמר לא ידון רוחי שהוא בחי' סוכ"ע והיו ימיו מאה ועשרים שנה לפי שאינו מאיר בחי' רוח רק בחי' נפש, והנה מה שאינו מאיר בחי' רוח זהו כשלא יש בחי' העלאה בבחי' רצון פשוט ממטה למעלה, ואז אינו מאיר מלמעלה ג"כ בחי' רוח, אבל אם ישים אליו לבו מלמטלמ"ע בחי' רצון פשוט, אז נמשך מלמעלה ג"כ בחי' רוח, אם ישים אליו לבו רוחו ונשמתו אליו יאסוף. וזהו תקמאמ"ש כי ידין ה' עמו ועל עבדיו יתנחם, ופי' כי ידין ה' עמו היינו מה שנאמר בדור המבול לא ידון רוחי, אבל עמו ידין ה' שיהי' מאיר בחי' רוח, כי א"א לומר שידין ה' עמו היינו כמשמעו, שהרי נאמר ועל עבדיו יתנחם (ומחמת זה ת"א וכן ת"י בהאזינו וכן פרש"י בתילים סי' קל"ו כי ידין ה' דין עמו) אלא ע"כ מה שנאמר כי ידין ה' עמו היינו שיהי' ידין רוחו מה שנאמר בדור המבול לא ידון רוחי, אבל ע"י אם ישים אליו לבו ידון רוחי, וזהו כי רוח מלפני יעטוף שיהי' בבחי' הטפה והזלה מלמעלה בחי' רוח כו' שהוא בחי' סוכ"ע.

וזהו מ"ש תפלה לעני כי יעטוף דהיינו שע"י הטפה והתפלה לעני עי"ז כי יעטוף דהיינו שעי"ז נמשך בחי' רוח שהוא בחי' סוכ"ע, והיינו לפי שתפלת העני מגיע למעלה בבחי' סוכ"ע. ולזה אמר דהע"ה ע"ע כי עני ואביון אני כו' לפי שתפלת העני הוא בחי' גבוה מאד, ונמצא הגם כי קרא עצמו חסיד מ"מ קרא עצמו עני ג"כ וכנ"ל בענין אדם ובהמה בני אדם שהם ערומים בדעת כאדם ומשימים עצמם כבהמה, ונמצא יש לו ב' המעלות של עשיר ועני. ומה שנת"ל בענין תפלת העני והעשיר ששניהם שוים זהו ע"ד שיהי' לע"ל זו"נ שוין בקומתן, ועד"ז עכשיו תפלתם שוין. ולפי מ"ש שתפלת העני קדמה, זהו מפני שבטענתו הנכון עמו כנ"ל וגם שהוא ממשיך מבחי' סוכ"ע, וזהו יאה עניותא לישראל כו' לפי שעי"ז נמשך כי ידין ה' עמו, וזהו ענין שנקראו ישראל עם עני וכמ"ש ואת עם עני תושיע כו', תושיע בחי' שע"ה נהורין.