ומעתה צ"ל מה שר"ה (וא"ו-יו"ד) (ב)

תקמאומעתה צ"ל מה שר"ה (וא"ו-יו"ד) (ב)

בס"ד.

וא"ו) ומעתה י"ל¹ מה שר"ה צ"ל בבחי' רשה בתחלתה, והענין הוא דהנה ארז"ל בך"ה באלול נבה"ע וביום ששי נברא אדה"ר, ור"ה עושין ביום שנברא אדה"ר, וידוע הקושיא למה אין עושין ר"ה בתחלת הבריאה דהיינו בך"ה באלול שנבה"ע. אך הענין הוא דהנה ארז"ל בתחלה עלה במח' לברוא את העולם במדה"ד ראה שאין העולם מתקיים שיתף עמו מדה"ר, וזהו שבתחלת הבריאה לא נאמר כ"א שם אלקים, בראשית ברא אלקים, ואח"כ נאמר ביום עשות הוי' אלקים ארץ ושמים, והיינו לפי שבתחלת הבריאה עלה במח' לברוא העולם במדה"ד, והנה ש' אלקים הוא מדה"ד וצמצום, אך ראה שאין העולם מתקיים שיתף עמו מדה"ר תקמבשהוא שם הוי' כו'. וי"ל למה בתחלת הבריאה עלה במח' לברוא את העולם במדה"ד ולא נברא במדה"ר.

אך הענין הוא, דהנה כתיב כי שמש ומגן הוי' אלקים², והיינו כמו למשל שהשמש³ צריך למגן ונרתק וכמ"ש לשמש שם אהל בהם, והיינו לפי שאם הי' מאיר השמש בלי מגן ונרתק לא היו יכולים לקבל את תוקף אור השמש כו', וע"י המגן עי"ז יכולים לקבל את אור השמש, ואז יכולים ליהנות מהאור כו', וכך ש' הוי' וש' אלקים הוא ג"כ בחי' שמש ומגן, ששם הוי' נק' שמש ושם אלקים נק' מגן ונרתק, והיינו לפי שש' הוי' הוא בחי' מהוה, אך אם הי' ההתהוות ע"י ש' הוי' לבד לא היו יכולים להתהוות עולמות בבחי' יש ודבר נפרד כמו שהן עתה, אלא שהיו בטלים בתכלית הביטול כביטול זיו השמש בשמש, וכדי שיתהוה עולמות בבחי' יש ודבר נפרד זהו ע"י ש' אלקים שמסתיר ומעלים על ש' הוי', הגם כי הוי' הוא האלקים כולא חד וגם ש' אלקים הוא מז' שמות שאינן נמחקין, אעפ"כ הוא בחי' שם המעלים ומסתיר עד שנתהוו בחי' בריאה מאין ליש, כי באמת כח המסתיר הוא ג"כ אלקות כמו כח הנגלה כו' ע' בד"ה מהיכן זכו ישראל לק"ש⁴ מיעקב. והענין הוא דהנה כתיב כי אל דעות הוי', שיש שני דעות ד"ע וד"ת⁵, ד"ע הוא איך דכולא קמי' כלא חשיב, וד"ת הוא מה שהבריאה היא יש מאין, ונמצא כי גם בחי' ד"ת נמשך מלמעלה שהרי הוא ית' הוא אל שכולל ב' דיעות אלו, שנמצא גם בחי' ד"ת הוא מלמעלה כו'. ופי' מאין ליש שהרי ממך הכל כתיב⁶ ובאמת למעלה הוא בחי' יש וכמ"ש להנחיל אוהבי יש, ולמטה הוא כלא וכאין כו', אך הפי' מאין ליש⁷ היינו שלעינינו נראה ליש ודבר נפרד, והחיות המחי' אינו מושג לנו וכמ"ש שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה, מי היינו שאינו מושג לנו, ולפי שאם הי' ההתהוות ע"י ש' הוי' לבד הי' מאיר אלקות בבחי' גילוי ממש והי' בבחי' השגה וגילוי, אך לפי שמי ואלה הוא אותיות אלקים שהוא מסתיר ומעלים את החיות אלקות המחי' כו', ולכך אינו מושג לנו, ולזה נק' הבריאה מאין ליש כו'.

תקמגז) וזהו שבתחלה עלה במח' לברוא את העולם במדה"ד, שהוא בחי' ש' אלקים המצמצם ומעלים, בחי' חד קציר שהוא בחי' צמצום והעלם והסתר⁸ כדי שיהיו עולמות בבחי' יש ודבר נפרד כו'. אך ראה שאין העולם מתקיים, והיינו כי אף שנתהוו עולמות בבחי' יש ודבר נפרד, אעפ"כ לא זה הי' תכלית הבריאה שישארו בבחי' יש ודבר נפרד, אלא המכוון⁹ הי' שיהי' בחי' ביטול היש לאין כי נתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים, ואם הי' הבריאה ע"י ש' אלקים לבד היו נשארים בבחי' יש ודבר נפרד, ולכך שיתף עמו מדה"ר שהוא בחי' ש' הוי', דהיינו שיהי' מאיר ש' הוי' בשם אלקים ויהי' יחוד ש' הוי' בשם אלקים, וכמ"ש גדול ה' בעיר אלקינו שבעיר אלקינו הוא התגלות ש' הוי', הגם שנק' עיר אלקינו אעפ"כ הי' שם התגלות ש' הוי'¹⁰. ולזה היו קורין במקדש את השם ככתבו, ובמדינה בכינוי ע"י ש' אד' וש' אלקים, והיינו לפי שבמקדש הי' התגלות ש' הוי' כו'. והנה ע"י שמאיר ש' הוי' בהתגלות בבחי' שם אלקים עי"ז נעשה בחי' ביטול תקמדהיש לאין, וכמ"ש הללי נפשי את ה' אהללה ה' בחיי אזמרה לאלקי בעודי, שע"י שהללי נפשי את הוי' דהיינו שמאיר בחי' ש' הוי', עי"ז אהללה ה' בחיי שהוא בחי' האור דהיינו הנשמה, ואזמרה לאלקי בעודי שהוא בחי' הגוף¹¹, שגם הגוף שהוא בחי' יש ודבר נפרד בטל ג"כ לאלקות כו', וזהו שיתף עמו מדה"ר כו'.

ובזה יובן מה שעושין ר"ה דוקא ביום ששי¹² שנברא אדה"ר, ולא בכ"ה באלול שנברא העולם, והיינו לפי שתחלת הבריאה הי' רק ע"י שם אלקים לבד בחי' מדה"ד שנתהוו בבחי' יש ודבר נפרד לגמרי, ועיקר הכוונה הי' שיהי' יחוד ש' הוי' בשם אלקים, והנה זה היחוד הי' בר"ה כי ביום ששי שנברא אדה"ר הוא שיר ה' מלך גאות לבש דהיינו שהוי' הוא מלך, שמאיר ש' הוי' בבחי' מל' שהוא בחי' שם אלקים כו', ה' מלך תגל הארץ שהוי' הוא מלך, והיינו שבר"ה נעשה בחי' יחוד ש' הוי' בשם אלקים, והיינו לפי שאז קבל אדה"ר עומ"ש וכמ"ש מלכותו ברצון קבלו עליהם, לפי שיש בחי' מלוכה ובחי' ממשלה, מלוכה היא ברצון, וממשלה היא בע"כ, והנה בתחלת הבריאה הי' רק בחי' ממשלה, והיינו לפי שלא הי' מאיר רק בחי' ש' אלקים לבד ולא הי' בחי' ביטול היש לאין ולא היו מקבלים עומ"ש ברצון, אך בר"ה שנעשה יחוד ש' הוי' בשם אלקים אז נעשה בחי' ביטול היש לאין וקבלת עומ"ש ברצון, ולזה עושין ר"ה דוקא ביום ששי שנברא אדה"ר לפי שאז הי' עיקר המכוון של הבריאה שהוא בחי' התגלות ש' הוי' בשם אלקים כו'.

ח) והנה בכל השנה ממשיכים ג"כ יחוד ש' הוי' בש' אלקים כו', והיינו ע"י המצות כי רמ"ח פקודין הם רמ"ח אברים דמלכא, פי' מלכא הוא למעלה מבחי' מל', כי מלכא היינו ע"ד יחוד ש' הוי' בשם אלקים, וזהו שארז"ל שעל כל מצוה אומרים לשם יחוד קוב"ה ושכינתי' שהוא בחי' יחוד ש' הוי' בש' אלקים, וזהו משארז"ל למה קדמה פ' שמע לוהא"ש¹³ כדי שיקבל עליו עומ"ש תחלה ואח"כ יקבל עליו עומ"צ, והיינו לפי שקבעומ"ש הוא בדרך כלל, ואח"כ קבעומ"צ הוא דרך פרט כו'. וזהו בכל השנה ע"י המצות נעשה יחוד ש' הוי' בש' אלקים, אך זהו בדרך פרט. אך בר"ה נעשה היחוד בדרך כלל שהוא בחי' קבעומ"ש על כל השנה, שעי"ז נעשה היחוד בד"כ.

והנה בזה יובן מה שר"ה צריך להיות רש כו', והיינו לפי שבר"ה הוא בחי' היחוד של ש' הוי' באלקים שהוא בחי' יחוד שמשא וסיהרא, והנה זה היחוד נעשה דוקא ע"י בחי' עני דוקא, לפי שעני הוא בחי' מיצר בצר לך ומצאוך כו', וזהו ענין שבר"ה צ"ל בחי' רש, תחנונים ידבר רש שהוא בחי' תקיעת שופר, כי שופר הוא בחי' מיצר מן המיצר קראתי י"ה, ועי"ז נעשה יחוד ש' הוי' בשם אלקים, וכמ"ש עלה אלקים בתרועה ה' בקול שופר, דהיינו שע"י השופר נעשה יחוד ש' הוי' וש' אלקים כו'.

וזהו תקעו בחדש שופר בכסא ליום חגינו, שתקיעת שופר שייך לבכסא דוקא שאז החדש מתכסה, והיינו לפי שאז הלבנה היא בתכלית העניות לפי שבאמצע החדש כשהיא במלואה אינה נק' עני, ובתחלת החדש אז היא נק' עני כו', ועי"ז שהיא בחי' עני ל"ל מגרמה כלום עי"ז נעשה בחי' יחוד שמשא בסיהרא כו'. וזהו שנאמר תקעו בחדש סתם ולא נאמר באיזה חדש, רק בכסא ליום חגינו שתלה ר"ה במה שהלבנה מתכסה דוקא, לפי שר"ה צ"ל רשה בתחלתה תחנונים ידבר רש, לפי שע"י עני שהוא בחי' מיצר עי"ז נעשה יחוד ש' הוי' באלקים, והיינו כי כדי שיהי' היחוד ש' הוי' וש' אלקים צריך שיהי' נמשך מלמעלה מש' הוי', וזהו ע"י עני דוקא שהוא בחי' מיצר בחי' רעו"ד כי למחתב"כ אבל נתפס הוא ברעו"ד כו', וזהו ענין תקיעת שופר, תקיעה הוא קול פשוט צעקה פנימי' צעק לבם אל ה' בחי' קול פשוט, ושברים הוא בחי' גנוחי גניח ילולי יליל שהוא בחי' בכי' מים תחתונים בוכין אנן בעינן למהוי קדם מלכא כו'.

תקמהטי"ת) והנה י"ל עוד טעם מה שר"ה צ"ל בחי' רשה כו' בחי' עני, דהנה אנו אומרים ועינינו מאירות כשמש וכירח, והקשה הה"מ ז"ל שאם אנו אומרים כשמש וא"כ מה שייך לומר עוד וכירח, שהרי אין ערוך השמש לירח כלל, ואור הירח הוא טפל ובטל לגמרי לגבי אור השמש. ותירץ הה"מ ז"ל¹⁴ שיש מעלה בירח מה שאין בשמש, והיינו לפי שהירח מקבל אור חדש מה שלא הי' לה מקדם ע"כ מלובש בזה תענוג יותר, משא"כ באור השמש שאין בה שינויים כלל אלא כו', אין מאיר בה התענוג כ"כ, לפי שתענוג תמידי אינו תענוג¹⁵, ואמר משל ע"ז מעני ועשיר, שאנו רואים שכשעני משתכר מאה זהובים מתענג מזה יותר ממלך שיש לו סגולת מלכים, והיינו לפי שהוא אצלו דבר חדש שלא הי' לו מקודם שהי' עני בתכלית העניות, ואח"כ כשיוצא מהעוני הוא מתענג מאד בזה כו' יותר מהעשיר, שאף שלעשיר יש הרבה יותר מזה אעפ"כ אינו מתענג מזה כלל, לפי שתענוג תמידי אינו תענוג. וזהו שאנו מבקשים ועינינו מאירות כשמש וכירח, והיינו לפי שירח לית לה מגרמה כלום ואח"כ כשמקבלת אור מהשמש מלובש בזה תענוג גדול, והנה תענוג היא בחי' גבוה מאד וכמ"ש וקראת לשבת ענג, אז תתענג על הוי', שתענוג הוא למעלה מש' הוי', ענג ר"ת עדן נהר גן כו', ולפי שמלובש בה תענוג יותר ע"כ אנו מבקשים שיהי' כו' ב' המעלות כשמש שיש בה אור רב בעצם ואין בה שינוים כלל, וכירח שמקבלת אור חדש שמלובש בזה תענוג עליון כו'.

וזהו שבר"ה הוא דוקא בכסא ליום חגינו, לפי שע"י שמתכסה הלבנה ואין לה שום אור, ואח"כ מקבלת אור חדש עי"ז נתלבש בזה תענוג עליון כו', והנה ע"י תענוג עליון עי"ז נמשך סליחת העוונות וכמו שאנו רואים למשל המלך כשהוא מתענג אז הוא שולח לאסירי המלך חפשי¹⁶ וסולח לעוונם, וכך עי"ז שמאיר תענוג עליון למעלה עי"ז נמשך סליחת העוונות, ולזה בר"ה צריך שיהי' דוקא בכסא לפי שבר"ה צריך להמשיך בחי' סליחת העוונות כו', וזהו דוקא ע"י שהלבנה מתכסה ומתלבש בה תענוג עליון כו'.

יו"ד) ובזה יובן מה שתפלה של יד הוא קודם לתפלה של ראש, שאף שתפלה של ראש יש בו ד' בתים, ובתפלה של יד אין בו כ"א בית א', וכן רצועה של תקמויד מותר לעשותה של ראש, אבל של ראש אסור לעשות לשל יד לפי שמעלין בקדש כו', ואעפ"כ תפלה של יד קודם, לפי שתש"י הוא בחי' עני יד כהה, ולכך מלובש בה תענוג יותר מבשל ראש, וכדי שיוכל להניח תש"ר צריך להניח מקודם תש"י כי בלי תש"י א"א להניח של ראש כו', וכמו שאנו רואים שבמשה נאמר לך רד רד מגדולתך כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל, והיינו לפי שישראל נק' עם עני וכמ"ש ואת עם עני תושיע, והיינו לפי שעם עני שהוא בחי' תפלה לעני הוא ממשיך את בחי' תפלה למשה, וכך תש"י הוא ממשיך את בחי' תש"ר.

והנה באמת כל אדם יכול לבוא למדרגת עני, והענין הוא דהנה עני הוא בחי' ענוה וכמ"ש עני ורוכב על החמור ות"י ענותן, והיינו לפי שענוה הוא בחי' ביטול ושפלות, וע"י ענוה יכול להגיע למדרגת עני כו'. וזהו מ"ש במשה והאיש משה ענו מאד מכל האדם, והיינו לפי שמשה אף שהי' בחי' שמש פני משה כפני חמה, אעפ"כ הי' בו ג"כ המעלה של בחי' סיהרא שהוא בחי' עני וכמ"ש ועינינו מאירות כשמש וכירח שהיו בו ב' המעלות של שמש וירח כו', והיינו שע"י ענוה יכול להגיע לבחי' עני כו'. וזהו שדוד אמר ע"ע כי עני ואביון אני, והיינו לפי שתפלת עני הוא מגיע למעלה מאד מחמת שעני מגיע לבחי' מיצר שהוא בחי' רעו"ד. ולזה בר"ה צריך שיהי' רשה בתחלתה, לפי שע"י שרשה בתחלתה בחי' עני שהוא בחי' תשר"ת גנוחי גניח ילולי יליל, עי"ז נמשך למעלה מעצמות אוא"ס, כי בתרועה יש עוד פי' לשון חיבה וריעות שעי"ז נמשך בחי' אהבה וריעות מהקב"ה לישראל ועי"ז נמשך סליחת העוונות כו', וזהו תקעו בחדש שופר בכסא ליום חגינו בכסא דוקא.

כי חק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב, הנה יש ב' בחי' יעקב וישראל, ישראל הוא בחי' לי ראש שהוא בחי' נשמות צדיקים, ויעקב הוא בחי' יו"ד עקב שהוא בחי' נשמות בינונים, אך משפט דאיהו רחמי והיינו שאף שמשפט הוא בחי' דין, אך הוא בחי' התכללות דין ורחמים שהוא בחי' שיתף עמו מדה"ר, וזהו שיעקב אמר¹⁷ והי' הוי' לי לאלקים שהוא בחי' שיתוף ש' הוי' עם ש' אלקים כו', והנה עי"ז נמשך שיהי' הוי' כאלקים יחשב והיינו שעי"ז נמשך שיהי' המשכה מלמעלה מש' הוי' עד שש' הוי' דעתה יהי' כאלקים יחשב כו'.