אנכי אנכי הוא כו'

תקמזאנכי אנכי הוא כו'

בס"ד.

אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך¹ למעני, וצ"ל ענין אומרו הוא שלכאורה הוא מיותר, דהל"ל אנכי אנכי מוחה פשעיך. וגם צ"ל מה"ע למעני, דמשמע שהגם שאינם ראוי' שימחה פשעם בשביל עצמם עכ"ז הנה הוא מוחה פשעם למענו בעצמו כבי', הלא ארז"ל וכי מאי אכפת לי' אם שוחט מן הצואר או שוחט מן העורף כו', ומקרא מלא דבר הכתוב אם חטאת מה תפעל ורבו פשעיך מה תעשה לו אם צדקת מה תתן לו או מה מידך יקח, כי לפניו כחשכה כאורה שוין, ומהו ענין למעני.

ויובן בהקדם שרש ענין ההפרש בין כל המצוות מעשיות בכלל למצות התשובה, והוא שכלליות המצות הם בש' הוי' כמ"ש כמ"פ מצות הוי', ומצות התשובה היא בבחי' אנכי, כמ"ש כי המצוה הזאת שקאי על מצות התשובה² שמדבר בה, נא' אשר אנכי מצוך. ולכאורה צ"ל הלא במ"ת שהוא נתינת כלליות כל המצות נאמר ג"כ אנכי ה' כו', ומהו היתרון במצות התשובה. אך הענין הוא דבתשובה נאמר ב"פ אנכי כמ"ש אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך, וצ"ל מהו ענין ההפרש בין פעם א' אנכי לב"פ. וצ"ל תחלה ההפרש בין אנכי לבחי' ש' הוי', דלכאורה ענינם אחד הוא, שהרי כתיב אנכי הוי' אלקיך שמנושא הענין³ משמע שמודיע שאנכי הוא הוי' אלקיך, שצ"ל ששם הוי' ידוע הי' לישראל, אבל אנכי מי שאנכי הנה הוא בבחי' ההעלם עד שאינו ידוע לנו מי הוא, לזה אומר אשר אנכי מי שאנכי נתצמצם להיות בבחי' צמצום דש' הוי' בכדי להיות אלקיך אלקה שלך. או נאמר אשר הודיע לנו במ"ת שהוי' הוא בחי' אוא"ס המצומצם הנה זהו עצמו בחי' אנכי מי שאנכי וכל המכוון מבחי' הצמצום תקמחדש' הוי' בכדי שאנכי בעצמי יהי' אלקיך אלקה שלך, אבל מ"מ לכאורה ענינם אחד הוא. ולפ"ז אין יתרון המעלה למצות התשובה שהיא בבחי' אנכי לשאר כל המצות שהם מצות הוי'. אמנם באמת אינו כן, שהרי התשובה מועלת לתקן הפגם שפגמו במצות הוי' א"כ בהכרח לומר שיש יתרון למצות התשובה, והוא במה שתלוי' בבחי' אנכי מי שאנכי שלמעלה מבחי' ש' הוי'. וגם ממקומו מוכרח לומר כן, דאם נאמר שאנכי וש' הוי' הכל אחד א"כ מהו מה שמספר שאנכי הוא הוי' אלקיך, שאם ענינם אחד הוא ממילא מובן שכאשר ש' הוי' הוא אלקה שלך כן גם אנכי הוא אלקה שלך, ומהו החידוש שמודיע, אלא בהכרח לומר שאנכי מי שאנכי הוא בחי' ומדריגה גבוה יותר, והוא מה שאנכי קאי על בחי' אוא"ס שלמעלה מבחי' הצמצום דש' הוי' שהיו"ד דש' הוי' הוא בחי' צמצום וה"א התפשטות⁴ כו', משא"כ אנכי הוא למעלה מבחי' צמצום זה, ועכ"ז בכדי להיות אלקיך נתצמצם כבי' בחי' אנכי מי שאנכי בבחי' ש' הוי', ולפ"ז יתרון מצות התשובה גבהה מעלתה עד שמגעת לבחי' אוא"ס שלפני הצמצום כו'.

וביאור הענין הנה נודע כי רמ"ח מ"ע הן רמ"ח איברים דמלכא, והיינו בחי' אורות הנאצלים מן המאציל ביו"ד ספירות בבחי' אורות וכלים, וראשיתן הוא בחי' הק"ו כו', ובחי' הכלים א"א כ"א ע"י צמצום בתחילה (ובאמת גם המשכת האור הוא ע"י צמצום שהרי הוא לפי ערך הכלי), וזהו בחי' יו"ד דש' הוי', ואח"כ בחי' ההתפשטות אורך ורוחב ז"ע בחי' ה' דש' הוי', והוא"ו הוא בחי' המשכה כו'. ובדרך פרט יש בחי' ש' הוי' לכל ספי' וספירה בפ"ע, כמ"ש מזה במ"א בד"ה אנת הוא חד⁵ ולא בחושבן, וכלליות ע"ס זהו ג"כ ש' הוי' ע"ד הנ"ל יו"ד צמצום ה' התפשטות כו'. והנה המצות הם כלים לאורות עליונים, ולכן נק' רמ"ח איברים דמלכא, שפי' מלכא הוא בחי' ז"א דאצי', ובחי' האיברים שלו ז"ע בחי' הכלים דשמות הוי' שיש לכל ספי' שבו בפרט כו', וז"ע המבואר במ"א בפי' הפסוק ויעש דוד שם⁶ שע"י המצות עושים וממשיכים למעלה בחי' שם, והיינו בחי' שם דהוי' הנ"ל. ויש פרטי המצות שרומזים ד' פרטי אותיות דש' הוי', כמ"ש בקריאת שמע שעל המטה אם פגמתי באות יו"ד בביטול ק"ש⁷, ובאות ה' בביטול תפילין וא"ו ציצית ה' אחרונה תפילה, ובד"כ מצות התפילין ז"ע המשכת מוחין שראשיתן היא החכמה בחי' יו"ד דש' הוי', וז"ע פ' קדש תקמטשבתפילין שרומזת לבחי' החכמה, ובפרטיות בחי' תפילין הוא בבחי' ה' דש' הוי' לפי שמוחין דז"א נמשכים מהבינה, ועכ"ז גם בחי' החכמה כלול בבינה, ע"ד וחכם בבינה. ומצות סוכה⁸ בכלל זהו בבחי' ה' ראשונה דש' הוי' כי בינה מקור המקיפים. ותורה ותפילה הם בחי' ו"ה דש' הוי'. וז"ע שנק' המצות בש' מצות הוי' להיותם תלוים באותיות דש' הוי' בכללן ובפרטן כו'.

אך הנה מי שפגם ועבר על המצות התלוי' בד' אותיות הוי' כנ"ל, א"א להיות תיקונו מבחי' זו עצמו שפגם בו, כ"א להמשיך מבחי' הגבוה יותר, אשר משם יומשך למלאות הפגם שפגם, ועד"מ הנהר שנתקלקלו מימיו ונתמעטו כ"כ עד שאין עוברים והולכים כדרכם, העצה לזה לחפור בעומק יותר, ועד"ז יובן בענין מי שהעביר על הדרך ופגם בש' הוי' צריך לחפור בעומק יותר, וכמ"ש ממעמקים קראתיך ה', וזהו ע"י מצות התשובה דוקא.

ושרש הדברים הוא לפי שלמעלה מבחי' הק"ו אין שם בחי' אורות בכלים עדיין, להיות כי אינו עדיין בבחי' גילוי אור, ושם נאמר ישת חשך סתרו, והוא בחי' העלם העצמיות דא"ס דלא ידע לי' בר איהו, וזהו הנק' אנכי מי שאנכי כו' ועד בחי' זו מגיע מצות התשובה דוקא. והטעם מפני מה דוקא מצות התשובה מגעת לבחי' [זו] ולא שארי המצות זולת התשובה, יובן ע"פ ידיעה בתחלה שרש ענין פי' ממעמקים קראתיך ה', שפי' ממעמקים הוא ב' עומקים⁹ דב' יסודות דאו"א, וז"ע תשובה שהיא תשוב ה' ויש ה' במילוי יו"ד, ויש במילוי ה'¹⁰, שהה' הוא ביסוד אימא, והיו"ד הוא ביסוד אבא הגנוז ביסוד אימא. וביאור הדברים הנה בחי' עומק הראשון הוא הנק' עומקא דבירא היינו בחי' יסוד אימא שהוא כמשל באר מים חיים המכונסים בה כבר כו', ובחי' המעיין אשר נובע תמיד בתחתיות הבאר וממלא את הבאר בתמידות הוא משל לבחי' יסוד אבא שגנוז ביסוד אימא, והיינו להיותו בהעלם תחת הארץ, וזהו בחי' עומק השני כו'.

ובעבודת ה' ב' בחי' עומקים אלו זהו בחי' רצו"ש, שהרצוא הבא מסיבת ההתבוננות שהיא בחי' רשפי אש התשוקה בהתלהבות כי בהיותו מתבונן איך דכולא קמי' כלא חשיב יתפעל בלבבו לצאת מנרתק גופו בבחי' כלות תקנהנפש וזהו אם רץ לבך, וה"ז כמשל הבאר שמימיו נובעים מתתא לעילא בבחי' העלאה כו'. והעומק השני דיסוד אבא זהו בחי' השוב שאחרי הרצוא והוא בחי' הביטול¹¹ כו'. וב' עומקים¹² אלו נק' עומק רום ועומק תחת, והם מתלבשים זה בזה, והיינו שעומק השוב דחכמה היינו בחי' הביטול גנוז ברצוא דיסוד אימא, כמשל המעין שגנוז בבאר. וז"ע תשובה תשוב ה"י במילוי יו"ד שתשוב הה"י ברצו"ש יחד למעלה מעלה, שעולים ומתבטלים שניהם ומתכללים למעלה מעלה בבחי' כתר עליון שלפני בחי' הויות דאו"א ודז"א, והוא בחי' אנכי מי שאנכי שלפני הק"ו. וזהו ממעמקים קראתיך הוי' פי' אחר ההעלאה יש המשכה וירידה, שאחר שנתעלה הה"י במילוי יו"ד והוא ב' עומקים הנ"ל למעלה בבחי' אנכי, אזי נמשך מלמעלמ"ט להיות מהות כל ההויות דאו"א ודז"א, וזהו קראתיך מלמעלמ"ט להיות הוי' בע"ס.

ובכ"ז יובן שרש ענין הוא, שאמר אנכי אנכי הוא, דהנה ב"פ אנכי זהו ענין העלאת ב' יסודות דאו"א, והיינו אחר שמתעלה אור אימא ונכלל באור אבא ועולים שניהם בבחי' עתיקא סתימאה שנק' הוא, וכמ"ש במ"א ע"פ ועבד הלוי הוא¹³, והוא בבחי' העלם העצמות שלפני הצמצום דק"ו, ומשם נמשך האור להאיר בתוס' הארה חדשה באצי', ולכן נמשך משם הסליחה והמחילה שימולא כל הפגמים שבע"ס, וזהו הוא דוקא מוחה פשעיך, להיות נושא עון ועובר על פשע. וזהו ע"י התשובה דוקא שהיא בחי' תשוב ה"י במילוי יו"ד כו', כי ע"י תשובה דוקא מגעת לבחי' אנכי. והגם שגם במ"ת נאמר אנכי, י"ל שבמ"ת ניתן מצות התשובה ג"כ. ועוי"ל, שבמ"ת נאמר פ"א אנכי, והיינו שזהו ההמשכה מבחי' אנכי שיהי' הוי' אלקיך היינו ההויות דאו"א וז"א, אמנם הגורם להיות המשכה גם לא בזמן מ"ת זהו ע"י התשובה שמגעת למעלה יותר, והיינו ב' בחי' אנכי היינו ב' הבחי' דכתר א"א וע"י, וגם בחי' הוא דסתים ונעלם, ומשם נמשך להיות נושא עון כו' שז"ע מוחה פשעיך. ואומרו למעני, היינו בכדי שיומשך ההויות באו"א וז"א כו', וגם י"ל למעני מפני כי נתאוה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים, ולכן הגם כי מאי איכפת לי' עכ"ז מפני שנתאוה כו' לכן ה"ז למעני כו'.