ויקהלו אל המלך שלמה כו'

תקנאויקהלו אל המלך שלמה כו'

בס"ד (חג הסוכות, תר"ם).

באתי לגני כו' איתן כו' טו"מ דתורה - ז"פ

חה"ס

ויקהלו אל המלך שלמה¹ כל איש ישראל בירח² האתנים בחג הוא החדש השביעי. ירח האתנים הוא חדש תשרי לפי שבו מאיר בחי' איתן האזרחי, והנה אותיות איתן משמשות לע"ל³, שלע"ל יהי' גילוי בחי' איתן, וזהו משכיל לאיתן האזרחי פי' שלע"ל יזרח בישראל בחי' איתן, וכתיב כל האזרח בישראל ישבו בסוכות פי' כל מה שעתיד להזריח בישראל, עכשיו ישבו בסוכות, שהארה מבחי' זו מתגלה בחגה"ס וע' בהג"ה לד"ה ראה אנכי⁴ נותן בענין אזרח שהוא ש' ע"ב שלמעלה מס"ג מ"ה תהו ותיקון, ולכן נק' ירח האתנים כו'.

והענין הוא, דהנה ארז"ל עוה"ב אין בו לא אכילה ולא שתי', והנה עוה"ב קאי על עולם התחי'⁵, שאין לומר שהוא קאי על עולם הנשמות דא"כ מאי רבותי' שאין בו לא אכילה ולא שתי', ועוד דקחשיב התם במשנה ואלו שאין להם חלק לעוה"ב, האומר אין תחיית המתים מן התורה הוא כפר בתחיית המתים ע"כ לא יקום בתחיית המתים, נמצא מבואר שעוה"ב קאי על עולם התחי' שיעמדו הנשמות בגופים דוקא ואעפ"כ לא יהי' אכילה ושתי'. ולכאורה אינו מובן איך יכול להיות שהגוף יחי' בלא אכילה ושתי'. אך הענין הוא דהנה לע"ל יהי' נמשך תוס' וריבוי אורות ועי"ז תקנביהי' גם הגוף ניזון מזיו השכינה⁶, וכמ"ש במד"ר ע"פ ואתה מחי' את כולם⁷, וכך לע"ל שיהי' בחי' תוס' אורות עי"ז יהי' גם הגוף ניזון מזיו שכינתו ית', ולא יהי' צריך לאכילה ושתי' גשמי', וכמו למשל אבוקה גדולה מאירה למרחוק מאד, וכך לפי שיהי' מאיר בחי' תוס' אורות שהוא בחי' אבוקה יהי' הגוף ג"כ ניזון מזיו השכינה. והנה תוס' אורות שיהי' נמשך לע"ל זהו ע"י היום לעשותם שהוא בחי' עולם המעשה, דהיינו ע"י המצות שמקיימין עתה, ועי"ז יהי' נמשך תוס' אורות וכמ"ש ויניחהו בג"ע לעבדה ולשמרה, לעבדה זו רמ"ח מ"ע ולשמרה זו שס"ה ל"ת ועי"ז נמשך תוס' אור בג"ע, וכך לע"ל ע"י המצות יהי' נמשך תוס' אורות כו' ועי"ז יהי' גם הגוף הגשמי ניזון כו'.

ב) ולהבין זה בתוס' ביאור⁸, צ"ל מקודם מ"ש באתי לגני אחותי כלה אכלתי יערי עם דבשי כו', ופי' בזהר אכלתי יערי זו בחי' יוצר אור, עם דבשי זו ק"ש, שנק' בשם אכילה, לפי שתפלות כנגד תמידין תקנו, והנה בקרבנות נאמר את קרבני לחמי לאשי שהקרבנות נק' בשם לחם לחמי כו', וכך התפלה נק' בשם אכילה אכלתי יערי כו'. ולהבין איך שייך למעלה בחי' אכילה, שהרי משה כשהי' בהר עם ה' לחם לא אכל ואיך יתכן למעלה בחי' האכילה. אך הענין הוא שע"ז פי' בזהר באתי לגני אכלתי יערי אבל באתרי' לאו אורחי' למיכל⁹. והענין הוא דהנה הקרבנות שהיו מקריבין ע"ג המזבח היינו שהיו מקריבין בהמה גשמי' ע"ג המזבח והיתה נכללת באש שלמטה ובאש שלמעלה, ועי"ז היתה נתעלי' לשרשה שהוא בחי' פני שור מהשמאל¹⁰, ועי"ז שהיתה נכללת בשרשה עי"ז נעשה והחיות נושאות את הכסא דהיינו גם בחי' אדם שעל הכסא, וכמ"ש ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם, והיינו כי אדם הוא בחי' קוין¹¹ בחי' מדות עליונות, חסד דרועא ימינא גבורה דרועא שמאלא כי אמרתי עולם חסד יבנה מכלכל חיים בחסד כו'. אך הנה עצמות אוא"ס הוא לאו מכל תקנגאינון מדות כלל, לאו דאית לך צדק ידיעא ואינו בערך להיות מקור למדות, וכדי שיהי' התחברות אוא"ס בבחי' מדות זהו ענין הקרבנות שנק' לחם דהיינו שע"י הקרבנות שהיו מקריבין ע"ג המזבח והיתה נכללת בשרשה והיתה עולה עד רזא דא"ס כידוע, עי"ז נעשה המשכת אוא"ס בבחי' מדות כו', וזהו למשל כמו הלחם שמחבר את הנשמה עם הגוף¹², שהגוף אינו בערך אל הנשמה, וכדי שיהי' התחברות הנשמה אל הגוף זהו ע"י הלחם, שהלחם נתברר באצטומכא ונתהפך לדם, ועי"ז נמשך ומתחבר הנפש בגוף, כי הדם הוא הנפש וכן אמרו רביעית דם שהנפש תלוי בו דהיינו שבדברים* דקים שבדם¹³ מלובש הנפש, נמצא שהמאכל הוא ממוצע ומחבר את הנפש עם הגוף, וכך כדי שיהי' התחברות אוא"ס עם בחי' מדות שנק' בשם גוף וכמ"ש וכמה גופין תקינת לון, זהו ע"י הלחם של הקרבנות. ועכשיו שאין לנו קרבנות תפלות כנגד קרבנות תקנו, וע"כ נק' התפלה בשם אכילה, אכלתי יערי הוא בחי' יוצר אור, כי יוצר אור הוא כדי להעלות ולהפך את הנה"ב ששרשו מבחי' פני שור, ועי"ז שמתבונן איך שהמלאכים עומדים ברום עולם ומשמיעים ביראה והם בתכלית הביטול לאלקות עי"ז נתפעל גם הנה"ב ומתהפך ג"כ לקדושה, וע"י שנתהפך המדות דנה"ב עי"ז נעשה בחי' לחם למעלה שיהי' התחברות אוא"ס בבחי' מדות כו'.

ג) אך זהו דוקא כשבאתי לגני¹⁴ אז אכלתי, אז שייך לומר בחי' לחם, אבל באתרי' לאו אורחי' למיכל. והענין הוא דהנה איהו וחיוהי חד ואיהו וגרמוהי חד, והנה עכצ"ל שאף שאיהו וגרמוהי ג"כ חד, אעפ"כ אינו דומה לבחי' איהו וחיוהי¹⁵ חד, דא"כ הי' צ"ל איהו וחיוהי וגרמוהי חד, וכיון שהוא מחלק ואומר איהו וחיוהי חד ואיהו וגרמוהי חד, ע"כ צ"ל שאינו דומה בחי' איהו וחיוהי לבחי' איהו וגרמוהי חד כו'. והנה חיוהי הוא בחי' חכמה וכמ"ש והחכמה תחי', וגם בינה נק' חיוהי, לפי שחו"ב הם תרדל"מ וכיון שחכמה נק' חיוהי ממילא גם בינה נק' חיוהי וכמ"ש כי עמך מקור חיים שקאי על בחי' בינה כו'. והנה בחי' לחם זה דהיינו מה שע"י תקנדאתעדל"ת שע"י הקרבנות או תפלה גורם המשכת אלקות זהו דוקא בבחי' איהו וגרמוהי, לפי שגרמוהי הוא בחי' כלים בחי' גוף, וכדי שיהי' התחברות אוא"ס בבחי' מדות שהוא בחי' גרמוהי¹⁶ זהו ע"י הלחם דוקא, וכמו למשל למטה בנפש האדם. משא"כ בבחי' איהו וחיוהי חד א"צ כלל לבחי' לחם לפי שבחכמה מתאחד שם אוא"ס ממש. וכמו למשל למטה כדי שיתאחדו כחות הנפש עצמן עם הנפש אינו צריך כלל לבחי' לחם, רק כדי שיתחבר הנפש עם הגוף שהגוף אינו בערך כלל אל הנפש שזה רוחני וזה גשמי צריך לבחי' לחם, משא"כ כחות הנפש עם הנפש שאינו צריך לבחי' לחם, כך בחי' איהו וחיוהי חד שם אינו צריך לבחי' לחם. ואף שנאמר כולם בחכמה עשית שגם החכמה אינו בערך כלל אל אוא"ס, מ"מ כלי החכמה הוא באופן אחר ממש, עד שאינו שייך¹⁷ לומר כלל על בחי' חכמה בחי' גרמוהי, רק שנק' בחי' חיוהי שהוא בחי' חיות, וע"כ נעשה בחי' איהו וחיוהי חד גם לא ע"י לחם העלאת מ"ן מלמטה למעלה, כי זווג דאו"א הוא יחוד תמידי תרדל"מ לעלמין כו' (ומה שאמרו ישראל מפרנסין לאביהם שבשמים שקאי על בחי' חכמה, זהו בחי' חכמה שבמדות מוחין דז"א, משא"כ בבחי' חכמה עצמה אינו שייך כלל שם בחי' לחם ישראל מפרנסין). וזהו באתרי' לאו אורחי' למיכל דהיינו בבחי' איהו וחיוהי חד אינו שייך כלל לומר בחי' לחם. ודרך כלל ההפרש בין איהו וחיוהי לאיהו וגרמוהי חד זהו ההפרש בין יחוד י"ה ליחוד ו"ה, שבחי' י"ה שם אינו שייך בחי' לחם, ובבחי' ו"ה שם שייך בחי' לחם כו'. וזהו שהקרבנות היו רק על המזבח החיצון, משא"כ על מזבח הפנימי¹⁸ לא הי' שום קרבן, לפי שמזבח הפנימי הוא ענין מה שבאתרי' לאו אורחא למיכל, וע"כ לא היו מקריבין ע"ג המזבח הפנימי שום קרבן.

ד) ובזה יובן ענין עוה"ב שאין בו אכילה ושתי'¹⁹, והיינו לפי שבעוה"ב יהי' בחי' המשכת תוס' אורות, שיהי' התגלות בחי' איהו וחיוהי דהיינו שיהי' התגלות בחי' חכמה, כי אותיות איתן משמשות לעתיד, שלע"ל יהי' התגלות בחי' איתן בחי' חכמה כו' שהוא בחי' איתן. וזהו מ"ש ביוסף ותשב באיתן קשתו²⁰, והיינו כי יוסף הוא ע"ש תוס' אורות שקאי על לע"ל וכמ"ש והי' ביום ההוא יוסיף אד' שנית ידו, ולע"ל יהי' גילוי בחי' איתן שהוא בחי' י"ה, ע"כ נא' ביוסף ותשב באיתן קשתו תקנהכו'. ולכן הי' יוסף חלוק מכל השבטים, כי השבטים היו מרכבתא תתאה כי השבטים הם בבריאה כשם שאין בלבך כו' יחו"ת²¹, משא"כ יוסף הי' מבחי' אצי' שהוא בחי' תוס' אורות כו', דהיינו שיהי' התגלות בחי' י"ה וכמ"ש ביום ההוא יהי' ב"פ י"ה דהיינו שגם בו"ה יהי' התגלות בחי' י"ה ממש, ואף שגם עתה נמשך בחי' י"ה בו"ה זהו רק המשכת ההארה, משא"כ לע"ל יהי' התגלות בחי' י"ה בו"ה ממש, וע"כ אין בו אכילה ושתי'. וגם הגוף גשמי יהי' ניזון מאלקות ולא יהא צריך לבחי' לחם, וכמו שמצינו במשה שהי' בהר ארבעים יום לחם לא אכל, לפי שהי' ניזון מאלקות ממש רק שבמשה הי' לפי שעה, וגם איתא במדרש שהי' מצטער, והיינו לפי שהי' ילוד אשה ע"כ לא הי' יכול הגוף שלו כלל לקבל את עוצם הגילוי הגדול, משא"כ לע"ל שיתבררו הגופים וכמ"ש ועצמותיך יחליץ, דהנה עכשיו שינתה הארץ, דהנה כתיב תדשא הארץ כו' עץ פרי שיהי' טעם עצו ופריו שוה²², והיינו שהגוף נק' עץ וכמ"ש כי האדם עץ השדה והנשמה נק' פריו, והי' הציווי שהגוף יהי' כמו הנשמה ולא יהי' הגוף מסתיר, ועכשיו שינתה הארץ שאין טעם עצו ופריו שוה, שאין הגוף כמו הנשמה, משא"כ לע"ל יהי' טעם עצו ופריו שוה, שהגוף יהי' כמו הנשמה ממש, ע"כ גם הגוף יהי' יכול לקבל גילוי אלקות ויהי' ניזון מזיו השכינה²³ ולא יהי' צריך למזון גשמי כלל כו', וה"ז עוד תירוץ איך יוכל הגוף להיות ניזון מזיו השכינה.

ה) אך עדיין צ"ל שהרי איתא שלית מח' תפיסא בי' כלל, ואיך יהיו יכולים לקבל גילוי בחי' איתן שהוא בחי' גילוי עצמות החכמה שהרי לית מח' תפיסא בי' כלל. אך הענין הוא דהנה איתא בזהר²⁴ לית מח' תפיסא בי' אבל נתפס הוא ברעותא דליבא, והענין הוא דהנה רעו"ד הוא בחי' רצון פשוט, דהנה אית רצון ואית רצון, אית רצון הנמשך ע"פ שכל והשגה דהיינו שע"י שמתבונן באלקו' בבחי' השגה והבנה עי"ז נמשך לו הרצון לאלקות. אך זהו עדיין בחי' חיצוני' הלב, לפי שרצון זה נמשך מבחי' דעת והשגה כו'. אך פנימי' הלב הוא בחי' רעו"ד שהוא בחי' רצון פשוט תקנושלמעלה מהשכל והשגה בבחי' מס"נ ממש, וזהו בחי' איתן²⁵ שהוא בחי' קשה, בחי' קשה עורף הוא, רצון שלמעלה מן השכל. ובזה יובן מה שריב"ז בכה וא' איני יודע באיזה דרך מוליכין אותי²⁶, ולכאורה אינו מובן הלא ארז"ל אמרו עליו על ריב"ז שלא הניח דבר גדול ודבר קטן והי' עוסק בתומ"צ כל ימי חייו ואעפ"כ בכה וא' שאינו יודע באיזה דרך כו'. אך לפי הנ"ל יובן דמה שהוא ע"פ השגה ושכל בזה לא הי' טועה, כי מה שהוא מחכמה ולמטה דהיינו בבחי' רצון התחתון הי' יודע שיצא ידי חובת שמים, אך מה שבכה זהו שמחמת ענוה טעה בעצמו בבחי' רעו"ד שלמעלה מן השכל והשגה שהוא בחי' מס"נ, בזה טעה ואמר שאינו יודע, אבל בבחי' הרצון שנמשך מבחי' השכל בזה לא הי' יכול לטעות כלל כו'.

וא"ו) והנה להבין מאין נמשך בחי' רצון פשוט זה שלמעלה מן השכל בנפש. הענין הוא, דהנה כתיב בנים אתם להוי' אלקיכם, ולכאורה אינו מובן איך שייך לומר בנים להוי' אלקיכם. אך הענין הוא, דהנה כמו שהבן נמשך ממוח האב²⁷ דהיינו מבחי' עצמות החכמה ואינו כמו שאר השפעה כמו שכל או דבור שנמשך ג"כ מבחי' חכמה אך זהו רק חיצוני' החכמה, וזהו ענין המלאכים שאף ששרשן ג"כ מבחי' חכמה אך זהו רק חיצוני' החכמה, משא"כ נש"י עלו במח' דהיינו במח' הקדומה שהוא בחי' עצמות החכמה, וכמ"ש עם המלך במלאכתו ישבו, במי נמלך בנשמותיהן של צדיקים, וע"כ נק' בנים כמו שהבן נמשך מעצמותו שהרי מוליד בדומה לו ממש, כך נש"י שרשן מבחי' עצמות החכמה ממש. והנה לפי שנש"י נמשכין מבחי' עצמות החכמה בחי' איתן, ע"כ נמצא בהם בחי' רעו"ד רצון פשוט שלמעלה מן השכל.

אך הנה בחי' רעו"ד הוא בבחי' אהבה מוסתרת שאינו בגילוי כו', וכדי שיומשך מן ההעלם אל הגילוי כו' זהו דוקא ע"י רצון התחתון הנמשך מבחי' השגה ושכל כו', שחיצוני' הלב הוא כלי לבחי' פנימי' הלב, שמתחלה צריך שיתבונן באלקות בבחי' השגה והבנה, ועי"ז אח"כ נמשך בבחי' רעו"ד הנמשכת מבחי' עצמי' החכמה. וזהו מ"ש ואהבת את הוי' אלקיך, ולכאורה אינו מובן איך שייך ציווי על האהבה²⁸ כו', תקנזאך הענין הוא לפי שהאהבה ישנו בטבע בכל א' לפי שנש"י עלו במח', רק שהאהבה היא מוסתרת ונעלמ' וצריך להמשיכה מההעלם אל הגילוי ע"י התבוננות כו'. והנה אח"כ כתיב והיו הדברים האלה דהיינו שהכלי לבחי' אהבה זו היא בחי' התורה דוקא, וכמארז"ל בספרי שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והי' העולם כו'.

וזהו מ"ש²⁹ כל הנק' בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו, כל הוא בחי' נש"י שנק' כל, ובחי' כל³⁰ זה הוא הנק' בשמי, שמי הוא בחי' מל' שהוא בחי' זיו והארה בעלמא, ונש"י הם הממשיכים בבחי' שמי, והכלי לבחי' המשכה זו זהו מ"ש אח"כ ולכבודי בראתיו אין כבוד אלא תורה, בראתיו הוא בחי' תושב"כ, ויצרתיו הוא בחי' תושבע"פ, דהנה כתיב יוצר אור ובורא חשך, שבריאה נק' חשך לפי שהוא בחי' העלם כו', וכך תושב"כ הוא בחי' העלם לפי שהוא ברמז ובקיצור גדול ואינו מבואר בה עדיין איך לעשות המצוה, כמו תפילין אעפ"י שנאמר בה מצות תפילין עדיין אינו יודע איך לעשות התפילין, וע"כ נק' בראתיו בורא חשך, ותושבע"פ נק' יצרתיו לפי שהוא בחי' גילוי ההעלם³¹ בחי' צורה לחומר, שנת' בה כל מצוה ומצוה איך לעשותה. אף עשיתיו הוא בחי' מעשה המצות, וע"כ נאמר עשיתיו, כי אף הוא מרבה בחי' רביעית³², והיינו כדי שיגיעו לבחי' רעו"ד רצון פשוט שלמעלה מן השכל זהו דוקא ע"י מעשה המצות, לפי שמעשה הוא בחי' כפי' והכרח כמו גט המעושה, מעשין על הצדקה שהוא ענין כפי' והכרח ביטול הרצון שלמעלה מן השכל, וע"י ביטול רצון זה יגיעו לבחי' רעו"ד. וזהו מ"ש שמוע מזבח טוב³³, שמוע הוא ענין ביטול הרצון בלי טו"ד הוא למעלה יותר, כי שאול הלך אחר הטעם וא' הקימותי את דבר ה', אך טעה בזה כי צריך להיות בחי' שמיעה ביטול הרצון בלי טו"ד, וזהו טוב יותר. וזהו דעת המ"ד מעשה גדול לפי שמעשה הוא בחי' ביטול³⁴, ועי"ז נמשך המשכת אוא"ס שא"א כ"א ע"י צמצום, וכדי שיהי' בחי' צמצום זה זהו דוקא ע"י ביטול הרצון התחתון. וזהו אף עשיתיו, שאף הוא מרבה בחי' רביעית דהיינו בחי' רעו"ד. אך ע"ז נאמר אל תט באף עבדך³⁵, כי ג' פתחו באף, ומבחי' אף עשיתיו יכול ח"ו ליפול בבחי' אף שהוא ענין ג"ק הטמאות, וע"ז ביקש דוד אל תט באף עבדך, ויש ב' מיני עבד, כי עבד הוא בחי' קבלת עול שהוא ענין יראה, ויש ב' מיני יראה יר"ע ויר"ת, והיינו תקנחשע"י התהפכות בחי' אף דוקא שהו"ע אתהפכא מחשוכא לנהורא, עי"ז הוא מרבה בחי' רביעית, שיגיע לבחי' רעו"ד שהוא בחי' יר"ע כו', ולזה סובר המ"ד מעשה גדול כו'. וזהו מ"ש וצדקה כנחל איתן כו', שע"י צדקה דוקא שהוא בחי' מעשה עי"ז נמשך בחי' נחל איתן שהוא בחי' רעו"ד.

ז) אך צ"ל שהרי סתם לן תנא שת"ת כנגד כולם, שמשמע שאין בזה פלוגתא כלל. אך הענין הוא דהנה כתיב יערוף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי, שיש שני בחי' בתורה בחי' מטר ובחי' טל³⁶. והנה מטר שהוא מים, מים יורדים מגבוה לנמוך שהוא ענין המשכת התורה לברר בירורים כשר פסול כו', וזהו ענין התורה ששייך לבחי' מעשה תלמוד גדול כו' מפני שמביא לידי מעשה. אך יש בחי' בתורה שנק' בשם טל, והנה טל הוא בחי' אור וכמ"ש כי טל אורות טליך, שאור הוא למעלה מבחי' מים, והיינו שהוא בחי' תורה שאינו שייך למעשה כלל. וכמו למשל תורה של ענין הקרבנות שאינם שייכים עתה למעשה כלל, ודרך כלל טל תורה הו"ע פנימי' התורה, כי טל הוא בחי' א' עם מן וכמ"ש וברדת הטל על המחנה לילה ירד המן עליו, והנה מן הוא לחם מן השמים שהוא מזונא דחכמתא שהו"ע פנימי' התורה, וזהו ענין טל תחי' שיהי' לע"ל³⁷, וכמשארז"ל כל העוסק בתורה טל תורה מחייהו, והיינו שלע"ל יהי' גילוי בחי' טל תורה כו'. ועוד יש מעלה בטל, דהנה ארז"ל כנס"י שאלה שלא כהוגן ויבא כגשם לנו, והקב"ה השיבם כהוגן אהי' כטל לישראל, וההפרש שבין גשם לטל שגשם הוא מלמטה למעלה דהיינו בבחי' אתעדל"ת אתעדל"ע, אבל טל לא מיעצר לעלמין לפי שהוא בחי' אתעדל"ע לבד בלי אתעדל"ת כלל. וזהו מ"ש סתם ות"ת כנגד כולם שמשמע שאין בזה שום מחלוקת כלל, והיינו כי בבחי' גשם של תורה שהוא בחי' תורה השייך למעשה בזה יש מחלוקת שיש סברא שתלמוד גדול, ויש סברא שמעשה גדול, אך בבחי' טל תורה בזה אין שום מחלוקת שכ"ע סברי שת"ת כנגד כולם.

והנה בזה יובן ענין ירח האתנים שהוא חדש תשרי, והיינו כי בחדש תשרי הוא התגלות בחי' איתן, וזהו מ"ש כל האזרח בישראל ישבו בסוכות, כל האזרח בישראל היינו בחי' איתן האזרחי שהוא בחי' טל תורה כו', בחי' אתעדל"ע לבד תקנטשיהי' בבחי' גילוי לע"ל ישבו בסוכות, דהיינו שעתה בסוכות נמשך בחי' איתן האזרחי, אך שהוא רק בבחי' מקיף³⁸ לבד. והנה איתן הוא אותיות תנאי, והיינו שמתחלה צריך שיהי' בחי' תנאים וכמ"ש וישב הים לפנות בקר לאתנו, וארז"ל לתנאו, שע"י שמקיים את התנאי עי"ז בא לאיתנו, וכך שיבא לבחי' איתן צריך שיהי' מתחלה בחי' תנאים שהוא ענין גשם של תורה שהוא בחי' אתדל"ת ויבא כגשם לנו, ובחי' זו נק' תנאים אם יש אתעדל"ת אז הוא בחי' אתעדל"ע, ואם לאו שאין אתעדל"ת ממילא אין אתעדל"ע שזהו בחי' תנאים, וזהו מ"ש אם בחוקתי תלכו אם הוא תנאי וכשמקיימים התנאי אז ונתתי גשמיכם בעתם, ולהיפך ח"ו נא' ואם לא תשמעו כו'. ובעבודה זהו"ע עשרת ימי תשובה שהוא בחי' אתעדל"ת, ועי"ז נמשך אח"כ בסוכות בחי' איתן כל האזרח בישראל, אך עתה הוא רק בבחי' מקיף, ולע"ל יהי' בבחי' גילוי ממש, טל תורה מחייהו כו'.