[ברזל בברזל יחד] והנה בתורה יש ב' בחי' (ב)

תצג[ברזל בברזל יחד] והנה בתורה יש ב' בחי' (ב)

בס"ד. (ש"פ ראה, ט"ל).

ראה

וא"ו) והנה בתורה יש שני בחי' תושב"כ ותושבע"פ¹, לפי שהתורה היא בחי' ממוצע בין אוא"ס לעולמות כמו המוח כו' ובכל ממוצע צריך שיהי' בו משני הבחי', וזהו ענין תושב"כ ותושבע"פ, תושב"כ הוא בחי' ח"ע, ותושבע"פ הוא בחי' ח"ת שהוא מקור לעולמות מל' פה תושבע"פ קרינן לה שהוא מקור לבי"ע כו'. וכמו שתושב"כ ותושבע"פ הם ב' בחי' שיש בבחי' הממוצע, כמ"כ בתושב"כ ושבע"פ עצמן יש ג"כ ב' בחי', והוא מ"ש בכתהאריז"ל בפי' הנוסח ועל תורתך שלמדתנו² שיש שני בחי' דהיינו התורה כמו שהיא למעלה שהוא בחי' תורתך, ושלמדתנו שנמשכת למטה כו'. והנה צריך שיהי' בחי' יחוד תושב"כ ותושבע"פ.

וזהו ענין ברזל בברזל יחד³ כמו שע"י שמשחיזין ברזל בברזל יחד נעשה חד שעי"ז מחדדין כו', כך שני ת"ח העוסקים בהלכה עי"ז ששנים יושבים ועוסקים בד"ת עי"ז נעשה יחוד כו' כי כיון שהם שנים וזה מקשה וזה מתרץ ממילא עי"ז נעשה המשכה חדשה וממציאים דין חדש כו', וזהו למשל כמו היחוד שע"י היחוד נעשה המשכה חדשה כו', כך ע"י התורה של שנים שעוסקים בד"ת ממשיכים מוחין חדשים בבחי' ח"ע ג"כ. וזהו ע"ד מ"ש המחדש בטובו בכל יום תמיד מע"ב היינו שבכל יום נעשה המשכה חדשה כו' וכמו שיש י"ב צירופי הוי' שבכל שעה נעשה צירוף חדש⁴, הנה אין הצירוף של שעה זו כמו של שעה זו ובכל שעה נעשה צירוף חדש ממש, עד"ז יובן בתורה במכ"ש, והיינו שכמו ביחוד חיצוני דחו"ב נמשך בחי' חידוש הישנות בכ"י, כ"ש שביחוד פנימי דחו"ב שע"י התורה נמשך זיווג חדש⁵ בכ"י. והארה מבחי' זיו תורתן ועבודתן זהו מה שנמשך בג"ע הארה חדשה בכ"י, ובזה יובן מה שיש כמה נשמות שיושבין שם יותר מג' אלפים שנה⁶ הנה בכל יום הלימוד אינו כמו שלמד תורה עתה אלא שבכל יום נמשך השגה חדשה כו' מזיו תורתן שלמדו תצדבעוה"ז. וכמ"כ עי"ז היחוד של תושב"כ ותושבע"פ עצמן שנעשה המשכת מוחין חדשים ממש אפי' בח"ע, כי שרש יחוד חו"ב תושב"כ ושבע"פ הוא מהכתר כמ"ש בלק"ת מהאריז"ל, וכ"ז נעשה ע"י היחוד שלמטה חדשים לבקרים שבכל יום יהיו בעיניך כחדשים כו', ועי"ז נמשך למעלה ג"כ המשכת מוחין חדשים כו'.

קיצור. שבתורה יש ב' בחי' תושב"כ ושבע"פ, וגם תו' כמ"ש למעלה, והתורה כמ"ש בבי"ע, וע"י ברזל בברזל ב' ת"ח עי"ז נמשך יחו"ע דתושב"כ ושבע"פ שנמשך מוחין חדשים גם בח"ע, וכ"ש מבחי' חידוש הישינות שנמשך מיחוד חיצוני דחו"ב חיבור אין ויש, והארה מבחי' זו נמשך השגות חדשות בכ"י בג"ע, ועד"ז נבין גם בתושב"כ ושבע"פ עצמן היינו בחו"ב דאצי', וכ"ז הוא מהחידוש שמחדשים בעוה"ז ע"י השינון דשנים שעוסקי' בתורה כו'.

ז) ודברת בם בשבתך בביתך⁷, הנה איתא בס"י שתי אבנים בונות שתי בתים כו' שאבנים נקראו אותיות, לפי שאותיות הם בחי' דומם שאין בהם קטנות וגדלות כו', וצירופי אותיות של תיבה נק' בית וצירופי תיבות ביחד נק' בשם עיר⁸ כמו למשל צירופי בתים הרבה נק' עיר כו', וכך למעלה כתי' גדול ה' כו' בעיר אלקינו שצירופי אותיות הדבור שנתהוה בהם שמים וארץ שהוא בחי' מל', מלכותך מלכות כל עולמים נק' עיר אלקינו כו', וצריך להמשיך בעיר אלקינו מבחי' ש' הוי' שהוא בחי' גדול הוי' ומהולל מאד כו', שהוא בחי' ח"ע כי הוי' בחכמה, והיינו שיהי' יחוד ח"ע בח"ת יחוד הוי' ואלקים, וזהו ע"י התורה כי אורייתא מח"ע נפקת שהוא בחי' גדול הוי', וע"י התורה נמשך המשכת ש' הוי' בעיר אלקינו. וזהו ודברת בם שהוא לשון הנהגה⁹ מלשון ידבר עמים תחתינו כו'.

והנה ארז"ל (יומא די"ט ע"ב) ודברת בם ולא בתפלה, ולהבין החילוק שבין תורה לתפלה הוא כי תפלה הוא בלחש וחשאי ותורה היא בקול רם דוקא וכמארז"ל אם ערוכה ברמ"ח איברים שמורה כו', וזהו דכתיב קול ה' בכח שהוא קאי על עשה"ד¹⁰ שהי' בכח, וכמשארז"ל שהיו שומעים את הקול מכל ד' רוחות, וזהו מ"ש קודם עשה"ד וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר שכתוב בהם דבור, דהנה יש חילוק בין דבור לאמירה, כי דבור הוא בקול ואמירה הוא בלחש¹¹, וזהו ענין עשרה תצהמאמרות שנק' מאמרות ולא דברות שהי' בחשאי כו'. וזהו מ"ש ודברת בם ולא בתפלה¹² כי דבור הוא בקול רם, דהנה כתיב וענו הלוים ואמרו בקול רם ואיתא במד"ר בקולו של רם, והיינו כי רם הוא בחי' רוממות עצמותו שמלובש בו עצמות אוא"ס הסוכ"ע, וזהו ענין וידבר שהוא בקול רם לפי שבדבור של ד"ת נמשך בחי' גילוי אוא"ס הסוכ"ע. וזהו ודברת בם ולא בתפלה, דהנה כתי' הקל קול יעקב קלא קדמאה חסר וא"ו שהוא קול של תפלה כי ו' הוא המשכה למטה, משא"כ קול של תפלה הוא בחי' העלאה וע"כ חסר וא"ו, וזהו ולא בתפלה כי תפלה צ"ל בחשאי דוקא לפי שהיא בחי' העלאה, משא"כ המשמיע קולו בתפלתו ה"ז מקטני אמנה. אך הנה כ"ז הוא גירסא שבתורה הוא בדבור דוקא שצריך להשמיע קולו, והנה יש עוד בחי' בתורה שהוא ג"כ בחשאי והוא בחי' עיון שבתורה וכמשארז"ל הא לגירסא והא לעיוני שעיון הוא בחשאי, וזהו מ"ש וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר, שמתחלה צ"ל בחי' דבור בחי' גירסא, ואח"כ לאמר בחשאי שהוא בחי' עיון כו'.

קיצור. ודברת ל' הנהגה היינו להמשיך בחי' גדול הוי' דחכ' בעיר אלקינו כלליות הדבור המחי' בי"ע, ורז"ל בם ולא בתפילה כי תפילה בחשאי העלאה, אבל תורה דבור בקול רם להמשיך בחי' רוממות עצמותו ע"ד קול רם דלוים, אבל בתפילה המגביה קולו ה"ז מקטני אמנה, וכ"ז הוא גירסא שבתו' אבל עיון התורה הוא בחשאי, ולכן קודם עשה"ד נא' וידבר לאמר ב' הבחי' הנ"ל.

ח) ובלכתך בדרך, כי הנה דרך הוא הילוך מעיר לעיר, והיינו שע"י התורה נמשך גם מעיר לעיר שהוא בחי' בי"ע לכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו, והיינו כי בשבתך בביתך¹³ זהו המשכה רק בבחי' מל' שהוא מקור הנבראים, ואח"כ ובלכתך בדרך זהו המשכה למטה גם בבי"ע נתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים וכמ"ש ושמרו דרך הוי' לעשות צדקה ומשפט, שע"י צדקה ומשפט ממשיכים בחי' דרך הוי' שיומשך ש' הוי' גם בבי"ע, והיינו ע"י מחדומ"ע ממשיכים ש' הוי' בבי"ע, וכמ"ש כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי אימתי כי לא מחשבותי מחשבותיכם כשלא דרכיכם דרכי¹⁴, אבל כשדרכיכם דרכי אזי מחשבותי מחשבותיכם, כי ע"י מחשבה שבתו"מ ממשיכים בחי' דרך הוי' בבחי' בריאה, וע"י דבור בד"ת ממשיכים ביצי', וע"י מעשה ממשיכים בעשי' כנ"ל, כי יש כמה בחי' תצודרכים וכמ"ש כי ישרים דרכי הוי' וזהו בחי' מצות שנק' דרכי הוי' כו', וזהו ובלכתך בדרך שע"י התורה נמשך גם למטה בבי"ע כו'.

קיצור. ובלכתך בדרך היינו להמשיך דרך הוי' בבי"ע, כשדרכיכם דרכי הוי' דרך הוי' אז מחשבותי מחשבותיכם, שע"י מחדומ"ע שבתומ"צ ממשיכים בבי"ע.