[כרע שכב כארי] ובשכבך ובקומך כו' (ג)

תצו[כרע שכב כארי] ובשכבך ובקומך כו' (ג)

בס"ד. (ש"פ שופטים, ט"ל).

[שופטים]

ט) ובשכבך ובקומך, הנה כתיב כרע שכב כארי¹ וכלביא מי יקימנו וארז"ל בקשו לקבוע פ' בלק בק"ש מפני שהוא מעניינא דבפ' ק"ש כתיב ג"כ ובשכבך, ופעם כתיב אצל הברכות של יעקב כרע רבץ כארי וכלביא מי יקימנו. והנה החילוק שבין כרע רבץ לכרע שכב הוא, כי כרע רבץ הוא בזמן שבהמ"ק קיים וכרע שכב הוא בזמן שאין בהמ"ק קיים, כי הנה שכיבה גורם לשינה וכמ"ש וישכב וירדם. והנה גלות נמשל לשינה כמו למשל שאנו רואים שבשינה ישנו בו כל הכחות כמו שהוא ער ממש רק שהם בו בהעלם² והסתלקות אל עצמות נפשו כמו ראי' ושמיעה כו', וכך גלות נמשל לשינה, וכמ"ש אני ישנה בגלותא, אותותינו לא ראינו, שאינו מאיר בגילוי בחי' ראי' שהוא בחי' נבואה כמו בזמן שבהמ"ק קיים שהי' מאיר בחי' נבואה באספה"מ או באספשא"מ, אבל מ"מ הי' מאיר בהם נבואה וכמ"ש וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב, עין יעקב הוא בחי' נבואה³, אבל בגלות אינו מאיר בחי' נבואה אותותינו לא ראינו כו' אין עוד נביא כו'. וזהו אני ישינה בגלותא כו' לפי שקודב"ה בגלותא סליק לעילא לעילא כו', אך ולבי ער, לבי הוא קודב"ה וכמ"ש צור לבבי וחלקי אלקים לעולם, שהקב"ה נק' צור לבבי כו' וכמ"ש בזהר שכמו שהלב פליג לכל שייפין כך הקב"ה איהו ממכ"ע וסוכ"ע ומחי' את כולם כו', והיינו שזה תצזששייך שינה הוא רק בבחי' מדות עליונות, אבל בעצמות אוא"ס אין שייך שם שינה כלל, וכמ"ש הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל שאין שייך שם שינה כלל, וכמשארז"ל יוחנן כה"ג ביטל את המעוררין⁴ וכי יש שינה לפני המקום, כי ענין בחי' שינה כבי' אינו שייך אלא בבחי' מקום שהוא בחי' מדות עליונות שהם מקור לזמן ומקום, אבל לפני המקום אין שייך שם שינה כלל כו', וזהו ולבי ער כו'.

והנה בעבודה ענין שינה זהו שאעפ"י שישנו כל הכחות בהעלם, דהיינו שאעפ"י שנפש האדם משכלת ומתבוננת בגדולת אוא"ס ב"ה שכשמו כן הוא אין לו סוף ואין ערוך אליו כו' וכולא קמי' כל"ח, ואי לזאת תכלה אליו הנפש ממש בבחי' ביטול ממש להיות גילוי אוא"ס ב"ה למטה כמו למעלה, ומ"מ עכשיו אותותינו לא ראינו שאינו נראה ונגלה גילוי אוא"ס ב"ה הסוכ"ע בבחי' גילוי ממש בנפש האדם להיות התפעלות הנפש כו', מחמת שאינו מאיר בגילוי, אך אעפ"כ ולבי ער היינו בחי' פנימיות הלב בחי' רעו"ד שם הוא מאיר בגילוי בחי' אוא"ס ממש. וזהו כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו היינו שאעפ"י שכרע שכב דהיינו בגלותא שהוא בבחי' שינה, מ"מ הוא כארי ששוכב כו', וכמו שאנו רואים שאעפ"י שהארי ישן מ"מ מתייראין ממנו להגיע אליו, כך נש"י אעפ"י שאני ישינה אך מ"מ ולבי ער וזהו כארי כו'. משא"כ כרע רבץ קאי על זמן שבהמ"ק קיים שאז הוא כרע רבץ שאין שם בחי' שינה כלל אפי' בבחי' חיצוני' הלב שהי' מאיר בהם גילוי אלקות ממש כו'. וזהו מ"ש כאן ובשכבך ובקומך, שע"י אותיות התורה נמשך גילוי אלקות גם בשכבך בגלות כו'.

ובקומך קאי על לע"ל, דהנה כתי' נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל, והקשה בזהר הא כתי' ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת⁵ ותירץ שמ"ש לא תוסיף קום היינו מעצמה כמו כל הקימות שהי' מלמטה שמעצמה היא קמה לפי שהיו כל הגליות על זמן, כמו גלות מצרים ת' מאות שנה, גלות בבל שבעים שנה, וכיון שכלה הזמן ממילא היא תקום, משא"כ לע"ל לא תקום מצד עצמה אלא קודב"ה יוקים לה מעפרא ומגלותא. וזהו ובקומך שע"י התורה יהי' להם קימה כו' רק שלע"ל יהי' גילוי פנימיות התורה וכמ"ש ישקני מנשיקות פיהו כו'.

קיצור. כרע רבץ הוא בזמן שבהמק"ד קיים, וכרע שכב הוא בזה"ג כי שכיבה גורם לשינה, שאני ישינה כו', ומ"מ לבי ער בבחי' פנימיות הלב, וגם בזמן השכיבה נמשל כארי ששוכב שהכל יראים ממנו גם כששוכב כך בנש"י ולבו של הקב"ה ער שגם בהיותם כו' לא מאסתים כו', וזהו ובשכבך יש כ"ב ך"ב אותיות התורה, ובקומך קאי על ער שקוב"ה יוקים לה מעפרא, שיהי' קימה שלימה, וזהו ע"י פנימיות התורה שיתגלה לע"ל טעמי תורה כמ"ש רש"י ע"פ ישקני מנשיקות פיהו.

תצחיו"ד) והנה כ"ז עתה תלמוד גדול⁶ מפני שמביא לידי מעשה, משא"כ לע"ל יהי' מעשה גדול, וזהו שבפ' שני' כתיב מעשה קודם לתלמוד דפ' שני' קאי על לע"ל, וכמ"ש מתחלה והי' אם שמוע תשמעו, ואח"כ וסרתם ועבדתם אלקים אחרים כו' וחרה אף ה' כו' שהוא מרמז על גלות, ואח"כ ושמתם את דברי אלה שהוא בחי' תשובה שאין ישראל נגאלין אלא בתשובה וסוף כל סוף יבאו לבחי' תשובה, ואז יהי' מעשה גדול לפי שאשת חיל עטרת בעלה נקבה תסובב גבר, וכמ"ש והי' ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים חצים אל הים הקדמוני, ירושלים הוא סופא דכל דרגין שהוא בחי' מל' מצות המלך בחי' מעשה כו' וים הקדמוני הוא בחי' ים החכמה שאורייתא מח"ע נפקת, וזהו מ"ש כאשר יאמר משל הקדמוני, ונק' רק בחי' כד מים החכמה וכמ"ש ותמלא כדה ותעל, וים הקדמוני הוא בחי' עצמות ח"ע שנק' בחי' ים כמו שהים הוא עמוק מאד, וכך כתי' מאד עמקו מחשבותיך שהוא בחי' ח"ע. והנה לע"ל יקבל בחי' חכ' מבחי' ירושלים שהוא בחי' מל' כי מעשה גדול, והיינו לפי ששרש המעשה הוא מבחי' כתר עליון שלמעלה מהחכ' כו'. והנה עתה איננו יכולים להמשיך רק בחי' חכמה, אבל לא בחי' כתר, אבל לע"ל יהי' גילוי בחי' כתר שהוא לשון כותרת ומקיף שהוא מקיף של החכמה וגם סיג לחכמה שתיקה ע"כ לע"ל יהי' מעשה גדול מתלמוד כנ"ל.

קיצור. שלע"ל יהי' מעשה גדול כי אחע"ב, וביום ההוא יצאו מ"ח מירושלים אל הים הקדמוני, כי שרש המל' מרדל"א כמ"ש המק"מ הובא בהגהות לד"ה לך לך שבת"א⁷, ועכשיו ההמשכה מבחי' חכמה לבד אבל לע"ל יתגלה הכתר ולכן אז מעשה גדול.

יא) נמנו וגמרו גדול תלמוד שמביא לידי מעשה, והנה י"ל שהרי גם לפי"ז מעשה גדול שהרי א' גדול תלמוד מפני שמביא לידי מעשה נמצא שעיקר הוא המעשה כי זיל בתר טעמא כו'. והנה מתחלה י"ל ענין המעלה של מעשה, דהנה איתא במד"ר ע"פ מכון לשבתך פעלת הוי'⁸ גדול מה שנאמר בבנין בהמ"ק יותר ממה שנאמר בברה"ע, שבברה"ע כתיב ויאמר אלקים שבעש"מ נבה"ע במאמר לבד, ולא כתיב בהן פעולה, משא"כ בבנין בהמ"ק כתיב מכון לשבתך פעלת כו'. נמצא מובן מזה שמעשה גדול מבחי' דבור. וזהו שמצינו שבכל דבר גבוה והפלגת הטוב כתיב בהן פעולה או מעשה, וכמו מה רב טובך אשר צפנת כו' פעלת לחוסים בך, מה רב טובך קאי על הפלגת הטוב דלע"ל כתיב בהן פעולה, וכן כתיב עדן עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו כתיב עשי' כו', או כמ"ש כי כאשר השמים החדשים תצטוהארץ החדשה אשר אני עושה כו', שמכ"ז מובן שמעשה הוא בבחי' גבוה מאד. ולכאורה אינו מובן זה שהרי כתיב כל הנק' בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו שבריאה הוא בחי' מחשבה, ויצי' הוא בחי' דבור שהוא בחי' צורה לחומר, ואף עשיתיו הוא בחי' עולם העשי' שהוא בחי' היותר אחרון ולכן נאמר אף להפסיק הענין, כי עשי' מרוחק יותר מיצי' מכמו יצי' לגבי הבריאה כו' כמ"ש במ"א⁹, ולכאורה הוא להיפך ממה שמבואר לעיל.

אך הענין הוא דהנה אנו רואים שהחילוק בין דבור למעשה הוא כי דבור אין בו כח פנימי' כלל רק בחי' כח חיצוני' בחי' הבל הלב בעלמא שאין בו עמל ויגיעה כלל, וזהו ענין עש"מ שבהן נברא העולם שהם בחי' הארה בעלמא שאינו נוגע אל עצמותו כלל, וכמ"ש בכ"ד בדברי רז"ל שלא בעמל ולא ביגיעה ברא הקב"ה את עולמו, משא"כ במעשה מלובש כח פנימי יותר שמתלבש בו כח הפועל בנפעל כו'. והנה למעלה ענין מעשה זהו מ"ש הקב"ה מניח תפילין הקב"ה מתעטף בציצית שזהו בחי' מעשה, כמו למשל למטה כשצריך להניח תפילין זהו ע"י פעולה כו'. ועד"ז יובן למעלה ענין הקב"ה מניח תפילין, והיינו שבזה מלובש כח פנימי יותר מאוא"ס, שבברה"ע אינו נמשך כ"א הארה בעלמא, כי התהוות העולמות הוא מבחי' הדבור שהוא הארה כנ"ל רק שדבורו של הקב"ה חשיב מעשה, אבל במצות מלובש כח יותר עליון מבחי' פנימי' אוא"ס כו'.

וזהו ענין מה שמעשה גדול מתלמוד כי תלמוד הוא בחי' דבור, משא"כ מעשה הוא בחי' פעולה, מלבד מה שמעשה גדול לפי שהוא כפי' והכרח ביטול הרצון כו' כנ"ל, הנה לבד זה הוא גדול מחמת שהוא בחי' מעשה בעצמה, והגם כי בדבור דת"ת עקימת שפתים הוי מעשה עכ"ז אינו דומה לבחי' מעשה דמעשה המצות שהם בחי' מעשה בעצם כו'. וזהו שאנו רואים שאין מענישים כ"א על מעשה בפו"מ, משא"כ על לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו כו'. וזהו ג"כ מה שנמצא בדברי רז"ל ענין מעשה רב, שדבור יכול שיאמר אף בדבר שאינו אמת כ"כ להלכה למעשה, וע"כ על דבור אין אנו סומכין כ"כ, משא"כ על מעשה אנו סומכין להורות כך ההלכה כו'. ובזה יובן דברי רז"ל גדול מה שנאמר במקדש יותר ממה שנאמר בברה"ע, והיינו לפי שבמקדש הוא מלובש כח פנימי' יותר עליון כו'. ומ"ש בראתיו יצרתיו אף עשיתיו אין הפי' שהוא נעשה ע"י עשי' שלמעלה, אלא ענין דמיון עולם העשי' לבחי' מעשה שכמו שמעשה הוא בחי' אחרונה שהרי מתחלה כשצריך לעשות איזה מעשה מתחלה צריך לצייר בשכל איך לעשות ואח"כ משכל למחשבה וממחשבה לדבור שמצוה לעשות ואח"כ נעשה הפעולה כו', שהמעשה הוא סוף ההשתל', וכך העשי' הוא בחי' סוף לסדר השתלשלות המדריגות כו', וזהו שנק' אף עשיתיו, אבל אין הפי' שמלובש בו כח פנימי כמו במעשה כו' שהרי עולם העשי' תקנתהוה מעש"מ כמו כל העולמות בריאה יצי' ואדרבה שמלובש בו כח חיצוני' יותר לפי שנתהוה מחילופי' ותמורות כו', כמ"ש בסש"ב ח"ב¹⁰.

קיצור. גדול מה שנאמר בבהמ"ק מברה"ע, דכתיב מכון כו' פעלת, ובכל הפלגת הטוב נא' ל' פעולה או עשי', ולכאו' הלא כתי' אף עשיתיו, אך הענין שהפרש בין דבור לעשי' שבדיבור רק הארה לבד ובעשי' יש פנימיות יותר, ולכן גדול מ"ש במקדש, וז"ש אף עשיתיו זהו שענין המעשה הוא כח היותר אחרון שגם זולתו ממלא אותו משא"כ דיבור מחבר אותו עם זולתו, וה"ה בערך למח' שמגלה העלם העצמי לגבי עצמו כו'.

(יב) והנה מעתה¹¹ י"ל מ"ש נמנו וגמרו תלמוד גדול שמביא לידי מעשה, הנה כתיב לא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם ההוא אמר ולא יעשה ודיבר ולא יקימנה, ולכאורה אינו מובן ענין אומרו איש ואדם. והענין הוא דהנה אדם הוא בחי' מ"ש ועל הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה שהוא בחי' מדות עליונות כו', וזהו ג"כ ענין איש כי איש הוא ג"כ בחי' מדות, והנה בבחי' מדות אדם ואיש שם יוכל להיות שינוים.

ובזה יובן מה שאנו מבקשים ומתפללים בכל יום רפאנו¹² ה' ונרפא כו' ברך עלינו כו', ולכאורה אינו מובן זה מהו ענין הבקשה שאנו מבקשים בכל יום הלא כל דבר קצוב מר"ה¹³, וא"כ הבקשה היא לכאורה אך למותר, שממ"נ אם נקצב לו ממילא יומשך לו הבקשה, ואם לאו לא יועיל כו'. אך הענין הוא לפי שאף שנקצב בב"ד של מעלה מ"מ יוכל להיות שישתנה לפי אופן מעשה התחתונים, והיינו שלא יומשך השפעה בגשמי' כ"א שישאר ברוחני', ובגשמי' יכול להיות שלא יומשך אף שנקצב לו שיחי', מ"מ אפשר שלמטה לא יומשך רק שזה החסד שנקצב לו יותן לו בג"ע לע"ל. וע"ז אנו מבקשים בכ"י היינו שהחסד זה שנקצב יומשך למטה בגשמי' כו', והיינו לפי שזה שנקצב בר"ה הוא בבחי' ב"ד של מעלה שהוא בחי' אדם ואיש שהוא בחי' מדות עליונות וע"כ יכול להיות שינוים.

אך כ"ז הוא בבחי' אדם, אבל יש בחי' שלמעלה מאדם ואיש, וזהו כי לא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם, וכמ"ש לא אדם הוא להנחם, ובבחי' זו אין שם שינוים תקאכלל. וזהו ההוא אמר ולא יעשה ודבר ולא יקימנה, ששם אפי' דבור חשוב כמעשה שאין שם שינוים כלל, והיינו שזהו החילוק בין ממכ"ע לבחי' סוכ"ע, כי בבחי' ממכ"ע פועל העלאת מ"ן לשנות סדרי ההמשכה וע"כ יכול להיות השתנות עפ"י אופן מעשה התחתונים, משא"כ בבחי' סוכ"ע אין שם שינוי כלל, לפי שקמי' כחשיכה כאורה שוין.

והנה בזה יובן ענין גדול תלמוד שמביא לידי מעשה, והיינו לפי שתלמוד הוא מבחי' סוכ"ע שלמעלה מבחי' אדם ששם אפי' בחי' דבור חשוב כמעשה, שהרי התלמוד מבאר פי' התרי"ג מצות ונודע כי תרי"ג מצות דאורייתא וז' דרבנן הוא תר"ך עמודי אור¹⁴ שהוא בחי' כתר בחי' סוכ"ע, וע"כ אעפ"י שהדבור אינו חשוב כמעשה אך הדבור של תורה הוא חשוב כמעשה, מאחר שמדבר איך לעשות, וא"כ זה המעלה גופא של בחי' מעשה שמלובש כח פנימי' יותר עליון זהו ג"כ בתורה, וזהו גדול תלמוד שמביא לידי מעשה, והיינו שגם בתורה יש המעלה של מעשה כו'. וזהו שהתורה נק' חרב פיפיות, והיינו ב' בחי' פיות, פה של ממכ"ע ופה של סוכ"ע. ולהבין ענין בחי' ב' פיות אלו, הענין הוא דהנה יש שני בחי' אותיות, אתוון זעירין ואתוון רברבין, והנה אתוון זעירין זהו ענין מ"ש בהבראם בה' בראם ה' זעירא, והיינו לפי שהוא רק מבחי' הארה בעלמא, ושם הקטנה רחל שם ה' קטנה כו', שהתהוות העולמות מבחי' קטנות וצמצום אתא קלילא דלית בי' מששא כו', וזהו ענין פה של בחי' ממכ"ע, אך יש בחי' אתוון רברבין וכמ"ש פום ממלל רברבן שהוא בחי' אותיות שמאיר בהם גילוי אוא"ס הסוכ"ע כו', וזהו ענין שיש בתורה ג"כ וכמ"ש והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום, ששרש התורה הוא מבחי' אנכי מהותו ועצמותו ממש, וע"כ גם זאת המעלה שבמעשה שהוא שמלובש כח פנימי' ישנו ג"כ בתורה וע"כ גדול תלמוד מפני שמביא לידי מעשה כו'.

קיצור. איש ואדם ז"ע מדות, ושם שייך שינוי' אבל למעלה מבחי' איש ואדם לא יש שם שינוי' כלל, וז"ע הבקשות שבש"ע הגם כי מזונותיו קצובי' בר"ה עכ"ז יכול להיות שיתעכב, וזהו אדם נידון בכ"י, וכ"ז הוא בבחי' ממכ"ע אבל בבחי' סוכ"ע אין שם שינוי' כלל, וז"ע מעמה"צ ששרשם בבחי' הכתר בחי' סוכ"ע, ומ"מ המביא לידי מעשה זהו תלמוד שמפרש ענין המעשה איך לעשות, ולכן גם בתלמוד עצמו יש כח זה וזהו ענין פום ממלל רברבין, והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך שבד"ת הכתוב מדבר כו'.