ואתחנן אל הוי'

תכואתחנן אל הוי'

בס"ד.

משה פני חמה כו' ג"ע ותחה"מ כו' מלמעלמ"ט מלמטלמ"ע כו' תורה ותפלה כו' תורתן אומנתן - ה"פ

[ואתחנן]

ואתחנן אל הוי' בעת ההיא לאמר כו' אתה החלות כו' אעברה נא ואראה כו' ההר הטוב הזה והלבנון. ופי' באור החיים שעיקר כוונת משה הי' במה שרצה שיהי' הוא המכניס את ישראל לארץ, שאם הי' הוא מכניסן לא הי' חורבן בהמק"ד, אבל כשהכניסם יהושע לא כן הוא.

והענין הוא דהנה נודע כי פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה, והנה אנו רואים שבלבנה יש שינויים פעם היא מליאה ופעם חסירה, אבל בשמש אין בו שינוי כלל, ועד"ז יובן שלפי שיהושע הכניסן שדומה ללבנה ע"כ הי' חורבן בהמק"ד אבל אילו הי' משה מכניסן לא הי' בהם שום שינוי כלל כמו שבחמה לא יש שינויים כלל. אך הנה לפ"ז אינו מובן למה ישראל מוני' ללבנה דוקא הלא החמה יש לה יתרון המעלה מה שאין בה שינויים כו'. והענין הוא דהנה כתי' שמש ומגן ה' אלקי' שנמשל שם הוי' לשמש ושם אלקים הוא בחי' לבנה, ונודע כי בענין יחוד שמשא וסיהרא יש תכאשני אופנים, הא' הוא בחי' ההעלאה מלמטלמ"ע שהלבנה מתקרבת אל השמש, והב' הוא בחי' ההמשכה מלמעלמ"ט שהשמש משפיע בלבנה.

ולהבין ההפרש שבין מלמעלמ"ט ובין מלמטלמ"ע, יובן בענין ההפרש בין ג"ע לתחה"מ, שנודע שיש בג"ע בד"כ ב' בחי' ג"ע, הא' ג"ע התחתון, הב' הוא בחי' ג"ע העליון, ולא כל אדם זוכה לג"ע העליון כנודע שהרבה אינם באי' כלל לג"ע העליון, וכמ"ש מי יעלה בהר ה' נקי כפיים ובר לבב שחשיב שם הרבה תנאי' שצריך להיות עד שיוכל לעלות בהר ה' הוא בחי' ג"ע העליון, ואמנם בתחה"מ יהי' הגילוי לכל ישראל כמארז"ל כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב, לבד פרטי נשמות שחשיב שם האומר אין תחה"מ מן התורה ודומיהן, ולכאו' יפלא הלא תחה"מ הוא גילוי היותר גדול שהרי האבות ומשה שיושבין בג"ע העליון יותר מג' אלפי' שנה יבואו להתלבש בגופים בכדי להתענג על הוי' בהגילוי שיהי' בתחה"מ שמזה מוכח שהגילוי שבתחה"מ הוא יותר נעלה הרבה מהגילוי שמאיר בג"ע אפי' בג"ע העליון ומדוע בתחה"מ יהי' הגילוי לכל ישראל לבד הפרטי נשמות הנ"ל, ולג"ע העליון שהוא יותר נמוך במדריגה אין הגילוי רק למי שהוא נקי כפיים ובר לבב כו' שצריך תנאים הרבה, וגם נודע כי בין ג"ע התחתון לעליון צ"ל תחילה טבילה בנהר דינור בכדי שישכח על ההשגה שהשיג בג"ע התחתון בכדי שלא יבלבל אותו ע"ד ר"ז שצם מאה תעניתא כי היכא דלשכח תלמוד בבלי כמ"ש במ"א, מה שא"צ לכ"ז לגילוי שיהי' בתחה"מ הגם כי יהי' הגילוי יותר גדול ונעלה. אך הענין הוא דלהיות הגילוי שבג"ע הוא מלמטלמ"ע שלכן נמשל ג"ע להר שכמו העולה בהר שצריך הכנה איך יעלה, וכוחו צ"ל חזק שיוכל לעלות בהר כן בעליית הנשמות בג"ע צ"ל פרטי' רבי' עד שיוכל לעלות בהר ה' הוא בחי' ג"ע העליון, אבל תחה"מ שיהי' הגילוי מלמעלמ"ט אין שום מונע כלל ויכול להיות הגילוי בשוה לקטן תכבוגדול, וכמו במ"ת שירד ה' על ה"ס הגם כי העולם לא הי' מזוכך כ"כ כמ"ש במ"א, וכל ישראל שמעו בשוה עשה"ד כקטן כגדול, וגם ערב רב שמעו עשה"ד כמו כל ישראל הגם כי בודאי לא היו שוים מצד מעלתם, אלא מפני כי הגילוי הי' מלמעלמ"ט, ומלמעלמ"ט לא יש שום מונע, משא"כ מלמטלמ"ע יש כמה עיקולי ופשורי, וזהו הטעם עצמו בתחה"מ.

ולכן לע"ל כתיב כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה וחסדי מאתך לא ימוש, פי' הרים הוא בחי' העלי' מלמטלמ"ע (שלכן נק' האבות הרים וכמ"ש באברהם בהר ה' יראה שזה הי' ע"י עבודתו בבחי' הילוך מלמטלמ"ע כמ"ש הלוך ונסוע הנגבה) ימושו, כ"א יהי' המשכת החסד מלמעלמ"ט וכמ"ש אלקי כל הארץ יקרא, וכתי' כל גיא ינשא. וזהו שאמר הכתוב צדקתך כהררי אל משפטיך תהום רבה, פי' צדקתך הוא בחי' מל' כמ"ש בת"ז צדק מלכותא קדישא, ה"ז נמשל כהררי אל שכמו העולה בהר צריך הכנה כנ"ל כן הוא כל עליית המלאכי' שעלייתם הוא כדכתי' וצדקתך ירננו, שכל בעלי השיר יוצאים בשיר ע"י הכנה דרבה וכנ"ל בענין עליית הנשמות בג"ע דכתי' מי יעלה כו', אבל משפטיך הוא בחי' הת"ת כמ"ש בת"ז משפט דאיהי רחמי, זה יכול להיות הגילוי גם בבחי' תהום רבה היינו שיוכל להיות הגילוי גם למטה מטה כי מלמעלמ"ט אין שום מונע כלל וכלל כו', וז"ע בריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה שגם עד קצה התחתון הוא בחי' תהום רבה הרי הוא מבריח כי מלמעלמ"ט לא יש שום מונע כלל כו'.

ב) ועפ"ז יובן ענין ההפרש שבין משה ליהושע שפני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה, ונודע כי הלבנה מקבלת מהשמש והיא בבחי' העלאה מלמטלמ"ע ולכן היא תמיד בשינויים מתחלת החדש עד סופו לפי ערך ריחוקה והתקרבותה להשמש, ועד"ז יובן בענין יהושע שנמשל ללבנה כשהכניסם לארץ לכן הי' בהם שינויים לפ"ע ההעלאה וכשרון מעשיהם, אבל אם הי' משה מכניסן לארץ אז לא הי' בהם שינויים וכמו שבשמש לא יש שינויים כלל, וכמ"ש שמש ידע מבואו וארז"ל מכלל דירח לא ידע מבואו, והיינו כי פי' ידע הוא מל' והאדם ידע שהוא בחי' יחוד פנימי כו' ושמש ידע מבואו להיותו מלמעלמ"ט שלא יש בזה שום עיכוב אבל ירח שהיא מלמטלמ"ע לא ידע מבואו, וכמארז"ל פעמים שבאה בארוכה ופעמים שבאה בקצרה, וזהו תכגלא ידע שנתעלמה ממנה דרכי ההלוך. וע"פ הקבלה כשלבנה מקבלת הארתה מהשמש תחילה צ"ל אחור באחור ואח"כ בבחי' נקודה תחת היסוד וזהו לא ידע כו'.

והנה זהו ע"פ הפשט, וע"פ ל' החסידות ההפרש בין מלמעלמ"ט ובין מלמטלמ"ע זהו ההפרש שבין תורה ותפלה שהתפלה היא מלמטלמ"ע שזהו מ"ש סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, מוצב ארצה שמתחלת מדברי' תחתוני' שלא עשני עבד, הודו לה' קראו כו' שזהו בחי' הודאה, ואח"כ עולה בסולם עד שראשו מגיע השמימה בק"ש ותפלה, ובי"ב ברכות אמצעיות אדם שואל בהן צרכיו שהוא בחי' ההמשכה שע"י ההעלאה וכענין מלאכי אלקי' עולים ויורדים בתחלה עולים ואח"כ יורדים בחי' המשכה מלמעלמ"ט ובכלל ענין התפלה הוא בחי' העלאה שז"ע שאמרו תפילות כנגד תמידין תקנו, שקרבנות התמידים הי' בבחי' ההעלאה שהיו מקריבין בהמה גשמיות ע"ג המזבח והייתה נכללת באש של מעלה בבחי' העלאה כו' וכ"ה בתפילה שכנגד תמידין היינו להעלות נפשו הבהמית להיות ואהבת כו' בכל לבבך בשני יצריך כו', ולכן מקדימין פסוד"ז וברכות ק"ש לפני ק"ש, שבפסוד"ז הוא בחי' אריכות ההתבוננות איך שכלליות ההשתלשלות הוא רק משם והארה בעלמא וכמ"ש כי נשגב שמו לבדו שגם בחי' נשגב הוא רק שמו לבד, והוד מבחי' שמו הוא על ארץ ושמי'. וכן בברכות ק"ש איך שהאופני' וחיות הקדש הם בבחי' רעש גדול שהם שורש הנה"ב ועי"ז בא הנה"ב ג"כ לבחי' הביטול להיות בכל לבבך בשני יצריך, וז"ע זיכוך המדות שעי"ז נעשה ואהבת ב"פ אור שכמו בקרבנות הגם שאש יורד מלמעלה מ"מ מצוה להביא מן ההדיוט כן הוא בתפילה שכנגד תמידין צריך להביא מן ההדיוט תחילה שהוא מהתבוננות מביטול העולמות שנבראו בעש"מ שנק' מילין דהדיוטא, ואח"כ נמשך אש של מעלה שהוא בחי' אה"ר דנה"א שמלהב ומלהט כשלהבת העולה מאליה לדבקה בו ית'.

וכ"ז הוא בחי' תפלה שהיא מלמטלמ"ע, אמנם תורה היא המשכה מלמעלמ"ט וכמ"ש וירד ה' על ה"ס, וכתי' והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך שע"י התורה נמשך למטה המשכת בחי' אנכי, וזהו ל' מצוך שהוא ל' צותא וחיבור וכמארז"ל כל הקורא בתורה הקב"ה קורא ושונה כנגדו, וכביכול שניהם מתכסים בטלית אחת, וכתי' ודברי אשר שמתי בפיך דברי ל' רבים, היינו תכדשעש"ז נק' התורה חרב פיפיות שתי פיות פה האדם המדבר התורה, ובחי' דבר ה' הקורא ושונה כנגדו. וזהו דכתי' וידבר כו' לאמר שלכאו' תי' לאמר הוא מיותר שהרי עשה"ד דבר הקב"ה עם ישראל עצמם ומהו לאמר אלא שזהו הכח שניתן שבכל עת ובכל זמן שילמד האדם תורה יהי' הקב"ה קורא ושונה כנגדו כו' כי בלמדו תורה מלובש בו בחי' דבר הוי' כו' שז"ע מה שהתורה היא בחי' המשכה מלמעלמ"ט כו'.

ג) ובזה יובן מה שאלו שתורתם אומנתן כגון רשב"י וחביריו פטורים מהתפלה שלכאו' אינו מובן שהרי תפילה היא בחי' גבוה מאד, ומסתמא כשהי' רשב"י מתפלל הי' בודאי תפילתו בוקע רקיעי' והיתה עולה הגבה למעלה ולמה הי' פטור מהתפלה. אך הענין הוא שלפי שהי' תורתו אומנתו הי' פטור מהתפילה לפי שיש בכלל מאתים מנה, כי התורה היא בחי' חיי עולם, והתפילה הוא רק חיי שעה פי' שעה הוא זמן כי התפלה היא בבחי' המל' כמ"ש ואני תפילה והמל' הוא שורש ומקור הזמן מלך מלך ימלוך וכמ"ש מלכותך מלכות כל עולמים וממשלתך בכל דור ודור, עולמי' הוא בחי' מקום, ודור ודור הוא בחי' זמן, ולהיות התפילה בבחי' מל' לכן נק' חיי שעה אבל התורה היא בחי' חיי עולם, שלשון עולם הוא ל' נצחית ג"כ וכמו ועבדו לעולם (שלגבי הנברא חמשים שנה חשוב כמו נצחי) וכמו אהבת עולם אהבתנו שהוא ל' נצחי כמ"ש בתד"א אילו נא' אהבה רבה הייתי אומר לג' שנה לעשר שנים אבל עולם הוא נצחי, ולכן מי שתורתו אומנתו פטור מן התפילה להיות כי יש בכלל מאתים מנה.

ויובן זה בתוס' ביאור ממה שארז"ל כל המועדים בטלים לע"ל, והנה א"א שיהי' בטלים לגמרי דלמה יהי' בטלים לגמרי, אלא שמפני עוצם הגילוי שיהי' לע"ל יהי' הגילוי שבמועדים בטל לגבי', וה"ז כמשל אור וזיו השמש שמאיר לארץ ולדרים עלי' וה"ה אור רב, מ"מ בהיותו בגוף כדור תכההשמש אינו תופס מקום כלל ואינו עולה בשם והיינו מפני כי שם יש עצם השמש לכן האור והזיו אינו תופס מקום כלל, כ"א כשמתרחק מן גוף כדור השמש שם יש תפיסת מקום להאור והזיו. ועד"ז יובן בענין המועדי' עם היות שבכל מועד מאיר הארת אלקות שלכן נק' מועדי' לשמחה מצד ההתגלות מ"מ נגד עוצם הגילוי שיהי' לע"ל לא יהיו עולים בשם כלל הגילוי שבמועדים וכמו זיו השמש בגוף כדור השמש ולכן יהיו המועדים בטלים פי' שלא יהי' תופס מקום כלל ענין הארתם נגד הגילוי שיהי' לע"ל. וזהו ג"כ פי' כי ההרים ימושו, פי' הרים הם ג' אבות והמועדים הם ג"כ נגד ג' אבות פסח כנגד אברהם דכתי' לושי כו', יצחק מ"ת בקול שופר מאילו של יצחק, יעקב סוכות ויעקב נסע סכתה, ולע"ל מפני עוצם הגילוי כו' יהיו המועדי' בטלים שז"ע כי ההרים ימושו כו'. ויובן זה עוד ממ"ש בפע"ח שער מקראי קדש שבמועדים הגילוי מאצי' ע"י בריאה, ובחול הגילוי בארץ ע"י יצי' ובחו"ל ע"י עשי', והנה כשמאיר במועדים הגילוי מאצי' ע"י בריאה אז מה שמאיר ע"י יצי' או ע"י עשיי' אינו תופס מקום כלל והוא בטל כביטול זיו השמש בשמש, ואיתא שם משל ע"ז מגשם שהולך טיפין טיפין, וכשארובות השמים נפתחים הנה אז אינו עולה בשם כלל הילוך הגשמים הגם שהולכי' אינו נחשב למאומה, וכך הגילוי שבחול נגד בחי' הגילוי שבמועדים אינו עולה בשם כלל. ועד"ז יובן ענין כל המועדי' בטלים לע"ל שלעוצם הגילוי יהי' בטל גילוי המועדי' הגם שיאירו כו' וכמו שרגא בטיהרא שהגם שגם ביום ניכר מעט אור הנר עצמה מ"מ אינה מתפשטת אורה כלל והרי היא בטלה נגד אור היום המאיר בצהרים.

ובכ"ז יובן ענין מה שתורתן אומנתן פטור מהתפילה להיות כי יש בכלל מאתים מנה כי ההמשכה שבתפילה ישנה בתורה ג"כ באופן היותר נעלה עד שההמשכה שבתפילה נגד התורה היא כמו שרגא בטיהרא כו'. אמנם הנה כ"ז הוא מי שתורתו אומנתו וכמו שא' ר' יוחנן כגון רשב"י וחבריו אבל אנו מפסיקין בין לק"ש ובין לתפילה, והיינו כי פי' תורתן אומנתן שממשיכי' שורש ומקור התורה שנק' כלי אומנתו של הקב"ה וכמ"ש ואהי' אצלו אמון א"ת אמון אלא אומן כו' אסתכל באורייתא וברא עלמא שאז הוא פטור מהתפלה להיות כי יש בכלל מאתים מנה כו'.

ד) ובזה יובן מה שרצה משה שהוא יכניס את ישראל לארץ, שאם הי' הוא מכניסן הי' פועל בהם שימשיכו כל ההמשכות אלקות מלמעלמ"ט ע"י התורה, וכמו מי שתורתו אומנתו יכול להמשיך הכל ע"י התורה תכומלמעלמ"ט, וכמ"ש בזח"ג אחרי דנ"ט ב' שרשב"י פעל ע"י הדרוש שאמר שירד הגשם על הארץ, כן רצה משה להמשיך כח זה לכל ישראל שימשיכו המשכת אלקות מלמעלמ"ט ע"י עסק התורה ולא יצטרכו לתפילה כלל.

וזהו ואתחנן אל ה' פי' ואתחנן הוא ל' מתנת חנם ע"ד בחי' חנון ורחום הוי' שבחי' חנון הוא עוד יותר נעלה מרחום כי ענין הרחמים אינו שייך אלא כשיש דין ח"ו שממדת הרחמי' לרחם עליו, אבל חנון שייך גם כשלא יש דין כלל, שז"ע מתנת חנם בחי' אתעדל"ע שלמעלה מאתעדל"ת. אל הוי', שיומשך בשם הוי' ע"ד חנון ורחום הוי' שפי' שמבחי' חנון ורחום נמשך לשם הוי'. בעת ההיא, עד שיומשך בבחי' עת ההיא בחי' מל' המקור לזמן כנ"ל שהוא בחי' חיי שעה. לאמר, שכ"ז יהי' ע"י בחי' לאמר שהוא בחי' תורה בחי' דברי אשר שמתי בפיך שכח זה מרומז בתיבת לאמר שקודם עשה"ד. אד' הוי' אתה החלות, היינו שההתחלה הי' ביצ"מ ומ"ת שהי' אתעדל"ע שלמעלה מאתעדל"ת, וביקש שכמו"כ יהי' עכשיו שע"י שיכניסם לארץ ינחיל להם הכח שיוכלו להמשיך ע"י התורה מבחי' אתעדל"ע גם כי לא אכשיר דרי באתעדל"ת, וממילא לא הי' חורבן בהמק"ד וישראל היו על אדמתם, ולא פעל זה.

אך הנה צ"ל הלא בתורה יש גם עכשיו בחי' זו שכל הקורא בתורה הקב"ה קורא ושונה כנגדו ונמשך מלמעלמ"ט שלא לפי ערך העלאת מ"ן באתעדל"ת ולכאו' ה"ז כמו בקשת משה ומה"ע מה שלא פעל שלכאו' נתקיימה בקשתו. אך הענין דהנה ארז"ל כל האומר אין לי אלא תורה אפי' תורה אין לו, והיינו שצ"ל תורה וגמ"ח, ונודע ממה שפי' רש"י בפ' מפנין שעיון תפילה בכלל גמ"ח ע"ש הפסוק גומל נפשו איש חסד, וא"כ עכשיו לא די בתורה לבד כ"א שצ"ל תפילה ג"כ וגם קיום המצות שהם נכללים ג"כ בכלל גמ"ח, ובקשת משה הי' שיהי' ע"י תורה לבד מבלי אשר יצטרכו לתפלה כלל, וזה לא פעל.

תכזוהענין הוא דכתי' במחשכים הושיבני וארז"ל זו תלמוד בבלי, ולכאו' יפלא האיך יקרא תלמוד בבלי בשם חשך הרי כתי' ותורה אור. אך הענין יובן ע"פ מ"ש ובורא חשך שלכאו' ג"ז אינו מובן למה נק' בריאה בשם חשך הלא בריאה היא ראשית התהוות היש מאין וה"ה קרוב למקור יותר ולמה יקרא בשם חשך. אך הטעם הוא דלפי שנק' בשם יש לכן נק' חשך, דכתי' כי אל דיעות הוי' שיש שני בחי' ד"ע וד"ת, ד"ת הוא בחי' בריאה יש מאין שלמטה היש ונתהוה מאין, אבל ד"ע הוא שלמעלה הוא היש האמיתי ולמטה הוא אין, והאמת הוא כדיעה העליונה שכולא קמי' כלא חשיב. ולכן נק' ד"ת שהוא בחי' הבריאה יש מאין בשם חשך ע"ש ששם אינו מושג איך שקמי' כלא חשיב, והגם שהשרפי' שבבריאה אומרים קדוש בבחי' ביטול, מ"מ ה"ה יש רק שהיש בטל לאין. אבל באצי' מאיר בחי' יחו"ע איך שקמי' כלא חשיב, וזהו כל הנק' בשמי ולכבודי כו' כל הנק' בשמי הוא בחי' אצי' שכמו שם האדם מיוחד עם האדם כך באצי' איהו וחיוהי חד איהו וגרמוהי חד בהון, ולכן עולם הבריאה נגד עולם האצי' נק' בשם חשך, וכתי' ויבדל אלקי' בין האור ובין החשך שיש פרסה המפסקת בין אצי' לבריאה, ושורש ההפרש בין אצי' לבריאה שבאצי' מאיר יו"ד של שם הוי' בחי' חכ' כח מ"ה בחי' הביטול איך דכולא קמי' כלא חשיב, משא"כ בבריאה אין שם הארת החכ' כ"א רק אימא עילאה מקננא בכורסיא שהוא עולם הבריאה כו' ולכן נק' הבריאה חשך.

ובזה יובן ג"כ מה שתלמוד בבלי נק' בשם חשך דהנה ארז"ל כל רב מבבל וכל רבי מא"י, והחילוק שבין רב לרבי הוא באות יו"ד, והענין הוא דכל חכמי הארץ היו סמוכי' איש מפי איש עד משה, וכמ"ש בפ"א דאבות משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע כו' וחשיב שם המקבלי' כסדר, וכיון שהיו סמוכי' עד מרע"ה הי' הארתו מאיר בהם בכאו"א ולכן נק' רבי ביו"ד כו', משא"כ בבבל שלא היו סמוכי' לכן אין בהם הארת היו"ד, שלכן נק' רב לבד בלא יו"ד. וזהו שא' אביי לר' יוסף אנן הדיוטות אנן, והגם שגם שם רב מורה על ריבוי השפעה שהוא רב וראש ישיבה שמשפיע תורה, אך מ"מ אין בהם הביטול דחכ' כח מ"ה, ולכן נק' הלימוד שלהם בשם חשך במחשכים כו'. וזהו שעיקר הפלפול הוא בתלמוד בבלי, כי בכדי להוציא הדין באמת לאמיתו צריך לזה יגיעה רבה וכמשל מי שיושב בחשך שצריך יגיעה רבה עד שימצא החפץ שמבקש, משא"כ בבית שמאיר אור בקל למצוא המבוקש, ועד"ז יובן שלהיות תלמוד בבלי נק' בשם חשך לכן שם עיקר הפלפול, משא"כ בירושלמי הוא תכחהלכות פסוקות לפי ששם מאיר יו"ד של שם הוי' שהוא עיקר השם. וזהו ועלמות אין מספר הם מימרות של האמוראים שהם אין מספר וצריך יגיעה רבה עד שמבררים כל מימרא לאמיתתה, ולכן צריכי' לפלפול רב, משא"כ בירושלמי לא נמצא כ"כ מימרות לפי שהי' יכולים להבין דבר מתוך דבר לפי ששם מאיר יו"ד של שם הוי'.

ה) ובזה יובן מה שלא פעל משה בקשתו, שמשה רצה להמשיך בחי' התורה כמו שהיא למעלה והיינו כמו שהיא באצי' וזה לא פעל, כי התורה שניתנה לנו היא כמו שנתלבשה בבריאה (וכנודע ממ"ש האריז"ל על מאמר ועל תורתך שלמדתנו) ונת' לעיל שבריאה נק' חשך במחשכים כו' זה תלמוד בבלי ולכן אין בה הגילוי כמו בתורה שלמעלה. ולפי"ז י"ל מה שהשיב לו הקב"ה רב לך, פי' רב היינו התורה כמו שהיא בבריאה היינו תלמוד בבלי שכל רב מבבל אבל לא כמו שהיא באצי' שאבא מקננא באצי' בחי' יו"ד של שם הוי'. וגם בירושלמי אינו כמו שהוא למעלה, רק מפני שהיו סמוכים יש בהם קצת הארה מבחי' יו"ד עד שנק' רבי ביו"ד אבל מ"מ אינו כמו שהוא למעלה, ולכן כל האומר אין לי אלא תורה אפי' תורה אין לו שצ"ל ג"כ בחי' תפלה והיינו בכדי שיוכל להיות ליבון הלכתא (וכמ"ש בזהר ובת"ז ובלבנים דא ליבון הלכתא, לבאר כל דבר), ובכדי להאיר את החשך זהו ע"י תפילה כו', משא"כ משה רצה להמשיך בחי' התו' כמו שהיא למעלה שאז לא הי' מצטרכי' לתפילה כלל כ"א הי' מאיר בחי' תורה אור כמו שהיא למעלה כו'.

וזהו שביקש אעברה נא ואראה כו' ההר הטוב הזה והלבנון, פי' לבנון הוא ל"ב נו"ן והיינו בחי' ל"ב נתיבות חכ', ונו"ן שערי בינה והמחברם הוא גבוה משניהם והיינו בחי' לובן העליון. וזש"א ואראה שרצה שיומשך בחי' ראי' בחי' חכ' יו"ד דשם הוי', וזה לא פעל כ"א אמר לו עלה ראש הפסגה ושא עיניך וראה כו' וע"י הראי' מרחוק פעל שיהי' בחי' זו ביחידי סגולה שתורתן אומנתן כמו רשב"י וחביריו, וגם פעל ענין האתעדל"ע שמעורר אתעדל"ת. והסיבה לזה מה שלא הועיל לו תפילתו הוא כמ"ש ויתעבר ה' בי למענכם היינו שלע"ע לא היו ראויים ישראל ולא היו כלים לגילוי אור זה ולא היו יכולי' לקבל זה כ"א לע"ל יהי' גילוי בחי' זו בחי' אתעדל"ע שלמעלה מבחי' אתעדל"ת. ומ"מ נתן להם עצה שעי"ז יבואו לבחי' ראי', וזהו שא' ועתה ישראל שמע אל החוקים ואל המשפטים שע"י בחי' שמיעה יבואו לבחי' ראי' להיות גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך, נפלאות נו"ן פלאות שהוא נו"ן שערי בינה ול"ב פליאות חכ', שע"י תכטהיותו מתקשר באורייתא בבחי' שמיעה יבא לגילוי בחי' נפלאות בבחי' ראי' העינים בתורה. ובאמת ע"י בירור חשך דבמחשכים הושיבני עי"ז יהי' יתרון האור כי במשה הגם דכתי' בי' וירא ראשית לו מ"מ ראייתו הי' בבחי' אחוריים לבד כמ"ש וראית את אחורי ופני לא יראו, אבל ע"י הבירור דעכשיו בבחי' שמיעה מרחוק בלימוד התורה והתפילה עי"ז יהי' [בבחי'] פנימיות לע"ל כמ"ש כי עין בעין יראו עין בעין הוא בחי' פב"פ ולא בחי' אחוריים לבד כ"א בחי' פב"פ עין בעין כו', ולכן מוני' ללבנה דוקא כי יתרון האור הוא מן החשך דוקא, כי צחוק עשה לי אלקי' דוקא כמ"ש במ"א.