והי' עקב

תכטוהי' עקב

בס"ד.

ועבדתם את ה"א כו' הוי' אלקים כו' מחלה לחם

[עקב]

והי' עקב תשמעון כו' ושמר הוי' אלקיך לך כו' והסיר הוי' ממך כל חולי. והנה איתא במד"ר פ' מצורע פט"ז שחולי קאי על יצה"ר שנק' חולי, וזהו מ"ש והסיר ה' ממך כל חולי היינו שיבער היצה"ר מן העולם כו'. ולהבין ענין שהיצה"ר נק' חולי, וענין שיסיר היצה"ר יש להקדים הפסוק מ"ש ועבדתם את תלהוי' אלקיכם וברך את לחמך ואת מימיך והסירותי מחלה מקרבך, והנה איתא בעבודת הקדש שועבדתם קאי אלמעלה שעבודה זו שייך למעלה, והיינו שע"י העבודה ממשיכין כח וגבורה בפמליא שלמעלה, וכמ"ש צור ילדך תשי יו"ד זעירא [שע"י העדר העבודה] מתישין כביכול כח וגבורה שלמעלה, ולהיפוך ע"י העבודה מוסיפין כח וגבורה בפמליא שלמעלה, וזהו ועתה יגדל נא כח אד' יו"ד רבתי, ועפ"י הקבלה יו"ד רבתי הוא בחי' חכ' סתימאה שבכתר והיינו שע"י העבודה של האדם למטה עי"ז ממשיכים מבחי' חכ' סתימאה שבכתר תוס' אור, ויו"ד זעירא הוא רק בחי' חכ' שבמל' אבל בחי' עליונות שבאצי' אינם מאירים כו', ונמצא שע"י העבודה של האדם הוא נותן כח ועוז בגבורה של מעלה. ולכאורה אינו מובן זה איך שייך לומר שיהי' נצרך למעלה העבודה של האדם, שהרי אנו רואים למטה שענין העבודה של העבד היינו שהוא משרת אותו ומשלים לו את חסרונו שחסר לו, אבל למעלה כתי' אנת הוא שלימותא דכולהו, וא"כ איך שייך שם העבודה כו', וגם כי מה תופס שם מקום העבודה שהרי כתי' אם צדקת מה תתן לו וכתי' ורבו פשעיך מה תעשה לו.

אך הנה מתחלה י"ל משארז"ל גדולים מעשה צדיקים יותר ממעשה שמים וארץ, דאילו במעשה שמים וארץ כתיב אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים, משא"כ במעשה צדיקי' כתיב מקדש אד' כוננו ידיך ב' ידות כו'. והענין הוא דהנה בבריאת העולמות כתיב בראשית ברא אלקי', שבריאת העולמות נמשך רק מבחי' שם אלקי' שהרי לא נזכר שם הוי' בכל בריאת העולמות עד שלאחר שנא' שבת אז נזכר שם הוי', וכמ"ש ביום עשות הוי' אלקי' ארץ ושמים משא"כ מתחלה לא נזכר שם הוי' רק שם אלקי'. והנה ההפרש בין שם הוי' לשם אלקים, דהנה שם הוי' הוא בחי' שמו הגדול, וכמשארז"ל עד שלא נבה"ע הי' הוא ושמו בלבד, שהוא בחי' שמו הגדול, שהוא בחי' סוכ"ע שלמעלה מגדר השתלשלות העולמות כנ"ל, ושם אלקי' הוא בחי' ממכ"ע שמתלבש בתוך העולמות. וזהו ג"כ מ"ש וארא אל אברהם כו' ושמי הוי' לא נודעתי להם, תלאוהיינו ששם שדי הוא שא' לעולמו די, והיינו כי העולמות הם נמשכו בבחי' גבול ומדה וכמשארז"ל מהארץ לרקיע מהלך ת"ק שנה בין רקיע לרקיע מהלך ת"ק שנה כו' ואפי' עולמות העליונים ג"כ הם בבחי' גבול, ואפי' ג"ע הוא בבחי' גבול, כי ג"ע הוא השגה והשגה הוא גבול. והנה כדי שיומשך העולמות שהם בבחי' גבול מאוא"ס הבלתי בע"ג בתכלית אין זה עפ"י השתל' כי אין ערוך כלל לגבול לבחי' בבע"ג ואינו בגדר כלל, ואפי' אחד לגבי אלף אלפים אף שהם רחוקים מאד בריחוק הערך אעפ"כ יש להם ערך וסוג קצת שהם בגדר חשבון עכ"פ משא"כ גבול לבלתי בע"ג אין ערוך כלל, וכדי שיתהווה העולמות שהם בע"ג מאוא"ס הבלתי בע"ג זהו ע"י שם אלקי' כי אלקי' הוא בחי' הצמצום שצמצם א"ע שיהי' מקור לעולמות בע"ג. וזהו שבבריאה נא' הכל שם אלקי', משא"כ משם הוי' שהוא הי' הוה ויהי' כא' בחי' שמו הגדול לא הי' יכול להיות התהוות העולמות בבחי' גבול משם הוי' כו', רק בשבת נאמר שם הוי' אחר שנא' ויברך אלקי' את יום השביעי ויקדש אותו כו' אז נא' שם הוי', כי בשבת הוא התגלות שם הוי' וכמ"ש שער החצר הפנימי' סגור יהי' ששת ימי המעשה וביום השבת יפתח ר"ת הוי' לפי שבשבת הוא התגלות שם הוי', והיינו לפי שבשבת הוא שביתה בחי' תענוג שחוזר למקורו כי בששת ימי החול הוא בחי' ירידה והמשכת החכ' בבחי' דבור ועשי' כו', משא"כ בשבת הוא בחי' עלי' למקורו שמאיר שם התגלות עצמותו כו'. וזהו שפרש"י על ושמי הוי' לא נודעתי להם לא ניכרתי במדת אמיתית שלי, והיינו כי שם הוי' הוא בחי' ומדריגת אמת שהוא בחי' אני ראשון ואני אחרון כו', ולהאבות לא נתגלה עדיין בחי' אמיתית שם הוי' רק הגילוי הי' להם מבחי' שאר שמות כו'. וזהו מ"ש יהללו את שם הוי' כי הוא צוה ונבראו ולא כתי' ברא והיינו כי ברא הוא לנוכח שהוא בחי' כח הפועל בנפעל, וע"כ בשם אלקי' נא' ברא והיינו שנתלבש בעולמות בבחי' ממכ"ע, משא"כ אצל שם הוי' נא' רק ונבראו לשון ממילא לפי ששם הוי' אינו מתלבש בעולמות רק בבחי' מקיף והעלם שהוא בחי' סוכ"ע.

תלבובזה יובן משארז"ל גדולים מעשה צדיקים יותר ממעשה שמים וארץ, דאילו במעשה שמו"א כתי' אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים שארץ נברא ביד שמאל ע"כ בארץ נעשה העלם והסתר גמור כו' ושמים בבחי' יד ימין ושם מאיר אלקות בבחי' גילוי יותר, אך מ"מ הגילוי שבשמים אינו מאיר בארץ וכמ"ש השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם, לפי שכל אחד נברא ביד אחת. אך במעשה הצדיקי' נא' בהם מקדש אד' כוננו ידיך ב' ידות, והיינו התחברות בחי' שמים וארץ וכמ"ש כי כל בשמים ובארץ ות"א דאחיד בשמיא ובארעא, והיינו כי בבהמ"ק הי' מאיר גילוי אלקות למטה ממש וכמ"ש ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם שהי' מאיר גילוי שם הוי' למטה וכמ"ש וה' בהיכל קדשו כו', וע"כ גדולים מעשה צדיקים ממעשה שמים וארץ, לפי שבמעשה צדיקים נמשך גילוי שם הוי' למטה.

ובזה יובן מ"ש ועבדתם את הוי' אלקיכם, דלכאו' קשה איך שייך למעלה בחי' עבודה שהרי נאמר אם צדקת מה תתן לו כו', אך הענין הוא דבאמת לגבי עצמותו ומהותו אין שייך כלל לומר לשון עבודה שהרי אם צדקת כו', אך מה ששייך העבודה זהו דוקא בבחי' הוי' אלקיך שם שייך העבודה, דהיינו להמשיך את בחי' שם הוי', כי אעפ"י ששם הוי' הוא בחי' שמו הגדול בחי' סוכ"ע שלמעלה מהשתלשלות, אך מ"מ הוא רק בבחי' שם בלבד שהוא למעלה מהשתלשלו' מבחי' העולמות שהם בבחי' גבול ממש, אבל מ"מ לגבי עצמותו ומהותו ממש הוא רק בחי' שם לבד, וכדי שיומשך בחי' שם הוי' הוא ע"י צמצום וזהו ששם הוי' הוא מתחיל ביו"ד שהוא בחי' צמצום. וזהו ועבדתם את ה' אלקיכם, דהיינו שע"י העבודה ממשיכים שיתהווה בחי' שם הוי' ואח"כ אלקיכם דהיינו שיומשך מבחי' שם הוי' בשם אלקים עד שיהי' נק' הוי' אלקיכם, אלקיכם ממש. וזהו מ"ש ואהבת את הוי' אלקיך שיהי' נק' הוי' אלקיך ממש כו'.

והנה ע"י מה ממשיכי' שיהי' הוי' אלקיכם זהו ע"י העבודה, ואיזו היא עבודה שבלב זו תפלה, והענין הוא דהנה תפלה הוא לשון התחברות וכמשארז"ל התופל כלי חרס, דהנה כתיב סולם מוצב ארצה וראשו מגיע תלגהשמימה, והנה סולם הוא מחבר מעלה ומטה, וכך התפילה הוא מחבר מלמטה למעלה, וע"כ נק' התפלה בחי' סולם. דהנה כתיב ארוממך אלקי המלך, והיינו כי מתחלה צריך לרומם את בחי' המל' לעצמות אוא"ס, וזהו ארוממך אלקי המלך, אלקי הוא בחי' ומדרגת בראשית ברא אלקים, והמלך הוא בחי' מלכותך מלכות כל עולמים שנעשה בחי' העלם והסתר, וכדי שיהי' המשכת בחי' גילוי אוא"ס למטה צריך לרומם את בחי' המל' לעצמות אוא"ס. והתרוממות זו נעשה ע"י התפלה, וכמו והחיות נושאות את הכסא שחיות הקדש ע"י עבודתם בבחי' ביטול ורוצים להכלל בעצמות אוא"ס עי"ז הם מנשאים את בחי' כסא שהוא בחי' מל', וכך ע"י התפלה שכנגד תמידין תקנו שהוא להקריב את נה"ב ששרשו ג"כ מבחי' חיות הקדש, וע"כ ע"י התפלה נעשה בחי' העלאת המל' כו'. וזהו ועבדתם את הוי' היינו שאת הוא בחי' אותיות שמאל"ף ועד תי"ו שהוא בחי' מל' בחי' דבור, וצריך לרומם את בחי' המל' להוי' עד שיהי' בבחי' את הוי' ממש, דהיינו טפל לשם הוי', וכמ"ש יראו את הוי' קדושיו, דהנה כתי' ייראו מה' כל הארץ שמשמע כל הארץ, וכתיב יראו את ה' קדושיו שהוא רק בחי' קדושיו, והתירוץ לזה דמ"ש ייראו מה' כל הארץ זהו בחי' יראה תתאה וע"כ כתי' יראו מה', אך יראו את ה' קדושיו היינו יראה עילאה, וזהו את ה' שהוא טפל לשם הוי' ממש בבחי' ביטול במציאות ממש וכמ"ש את בשרו ודרשו רז"ל את הטפל לבשרו, ועי"ז נמשך אח"כ בחי' שם הוי'.

והנה כדי שיומשך בחי' שם הוי' זהו בדרך כלל ע"י שם הוי' שבנפש האדם, דהנה יו"ד ה"א הוא בחי' רצוא ושוב וזהו ענין ק"ש ותפלה, כי ק"ש הוא בחי' רצוא אם רץ לבך כו' ואהבת את הוי' אלקיך שהוא בחי' אהבה בחי' רצוא, ותפלה הוא בחי' שוב ברוך אתה הוי' שהוא המשכה למטה שהוא בחי' יראה עילאה שהוא בחי' יו"ד של שם הוי', ואהבה רבה שבק"ש הוא בחי' ה"א ראשונה של שם הוי'. והוא"ו הוא בחי' תורה הקל קול יעקב קלא קדמאה חסר וא"ו שהוא קול תפלה וקלא בתראה מלא וא"ו שהוא קול תורה כי תורה הוא וא"ו של שם הוי' שיתא סדרי משנה בחי' מדות כשר פסול כו', וה"א הוא בחי' דבור של תורה. וע"י ד' בחי' אלו עי"ז ממשיכים בחי' שם הוי', והיינו כי אף ששם הוי' נמשך מתחלה בבריאת העולמות אך מ"מ בגלותא דמצרים קודב"ה תלדסליק לעילא לעילא וצריך להמשיך את בחי' שם הוי' כו'. וזהו ועבדתם את הוי', ואח"כ אלקיכם שהוא המשכה למטה עד שיהי' נק' אלקיכם ויהי' התחברות שם הוי' בשם אלקים, וזהו ע"י מעשה המצות כי הנה כתי' עוונותיכם מבדילין ביניכם ובין אלקיכם, שע"י העון נעשה מסך מבדיל כו' שלא יהי' מאיר גילוי אלקות למטה, אך ע"י המצות נעשה אלקיכם ממש ואין דבר מפסיק בינינו לבין אבינו שבשמים. נמצא שע"י ק"ש ותפלה ותורה עי"ז ממשיכים את שם הוי', וע"י המצות נמשך מבחי' שם הוי' בשם אלקים כו'.

והנה עפ"י הקבלה ענין ועבדתם את הוי' אלקיכם היינו להמשיך מוחין לז"א וט' ספירות למל', דהנה בסוד שורש לא נאצלו ז"א רק ששה מדות ומל' נאצלה רק בבחי' נקודה כו', וזהו מ"ש ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים, והיינו כי עשרים קאי על חו"ב שנאצלו בעשר ספי' שלימים משא"כ ז"א ומל' הוא רק שבע שנים, וצריך להמשיך מוחין לז"א וט' ספי' למל', והיינו כי כדי שיומשך למטה צריך שיומשך דוקא מבחי' מוחין, כי קטן אינו מוליד והיינו לפי שלא נגמר עדיין המוחין שלו בשלימות וע"כ אינו יכול להוליד, וכך כדי שיומשך למטה צריך שיומשך מבחי' מוחין עליונים, וזהו ועבדתם את הוי' היינו המשכת שם הוי' לז"א שהוא בחי' המשכת מוחין, וזהו משארז"ל הקב"ה מניח תפילין כי הקב"ה הוא בחי' ז"א, ומניח תפילין הוא המשכת מוחין לז"א, כי תפילין הוא ד' מוחין. ואח"כ נמשך בחי' אלקיכם דהיינו ט' ספי' למל' שנבנה בבחי' פרצוף שלם ואז יכול להיות הגילוי למטה ממש עד שיהי' נק' אלקיכם, לפי שכשהמל' היא רק בבחי' נקודה לבד אז אינו יכול להיות בבחי' גילוי למטה, רק כשנבנית בבחי' פרצוף שלם יכול להיות נמשך למטה ג"כ כו'.

וענין ההפרש שבין שם הוי' לשם אלקים ע"פ הקבלה זהו"ע ההפרש שבין אורות לכלים, דהנה שם הוי' נק' שם העצם דהיינו בחי' אורות המאיר בכלים דאצי', ושאר שמות הם רק בחי' כלים כמו שם אל בחסד ושם אלקי' בגבורה שהוא רק בחי' כלי החסד וכלי הגבורה. והנה כלים הם מגבילים את האור, והיינו שהם בבחי' גבול ממש לפ"ד הע"ח, וכמ"ש בפרקי היכלות שיעור קומה של יוצר בראשית רל"ו אלפים רבבות פרסאות (ע' במק"מ פ' בשלח דנ"ו) תלהשהוא בחי' גבול וקאי על בחי' כלים דאצי', ואפי' לדעת הפרדס שהכלים הם למעלה מבחי' גבול אעפ"כ הם מקור לגבול שמהם יכול להיות נמשך בבחי' גבול ומדה כו', אבל אורות הם למעלה מבחי' גדר גבול כלל, וזהו ענין שם הוי' שהוא למעלה מבחי' גדר גבול לפי שהוא בחי' אור כו'. ומ"ש במ"א ששם הוי' הוא בת"ת היינו שבת"ת אפי' הכלי הוא ג"כ בחי' שם הוי', לפי שת"ת הוא מחבר חו"ג וכדי שיוכל לחבר חו"ג נמשך מלמעלה מב' הבחי' ששרשו מבחי' כתר כו', וע"כ הכלי של הת"ת הוא ג"כ בחי' שם הוי' כו'. וזהו ששם הוי' נק' שם העצם לפי שהוא בחי' האור כו', וע"כ מצטרף עם כל השמות כמו הוי' אלקי', הוי' צבאות וכדומה, והיינו לפי שהוא בחי' האור כו'.

וברך את לחמך, לחם קאי על התורה, דהנה כתי' לכו לחמו בלחמי שהתורה נק' לחם למטה לנפש האדם וכמ"ש ותורתך בתוך מעי, וגם נק' לחם למעלה ג"כ כמ"ש בלחמי, ולכאו' אינו מובן איך שייך לומר שהתורה היא בחי' לחם למעלה בשלמא לנפש האדם י"ל לשון לחם שהתורה מחי' את נפש האדם, אבל למעלה איך שייך לומר בחי' לחם כו'. אך הענין הוא דהנה ענין הלחם הוא שמחבר את הנפש עם הגוף ובלעדו הי' נפרד הנפש מן הגוף והלחם הוא מחבר אותם, והנה איתא בזהר איהו וחיוהי חד ואיהו וגרמוהי חד, והנה גרמוהי הם בחי' כלים שהוא בחי' מדות דאצי' לך הוי' הגדולה והגבורה כו', והנה כדי שיהי' בחי' איהו וגרמוהי חד שיהי' המשכת אוא"ס במדות שבאמת אין ערוך אליו כלל וכמ"ש בת"ז כולא לאחזאה איך מתנהג עלמא אבל לאו דאית לך כו' ולאו מכל אינון מדות כלל, ולכן כדי שיהי' איהו וגרמוהי חד זהו ע"י בחי' איהו וחיוהי חד שהוא בחי' חכ' כי חכ' נק' חיוהי ע"ש והחכ' תחי', ובחכ' שורה אוא"ס כי ראשית הגילוי הוא בחכ' ואורייתא מח"ע נפקת ע"כ הוא מחבר את המשכת אוא"ס בבחי' מדות ג"כ כי אורייתא וקוב"ה כולא חד, והיינו שהתורה נמשכה בבחי' מדות כשר פסול כו', ועי"ז הוא מחבר אוא"ס בבחי' מדות. וזהו משארז"ל כל הנודר כאלו נודר בחיי המלך, והיינו כי מלך הוא בחי' ז"א דאצי' תלווחיי המלך הוא בחי' בינה שנק' ג"כ איהו וחיוהי חד כי חכ' ובינה הם תרין ריעין דלא מתפרשין, וע"כ הנודר כאלו נודר בחיי המלך לפי שהנדרים הם בבינה שהוא בחי' חיי המלך שהוא בחי' ז"א, וזהו למשל כמו שאנו רואים למטה שהמוח הוא ממוצע ומחבר את הנפש עם הגוף שמתחלה מתלבש הנפש במוח ואח"כ מהמוח מתפשט החיות לכל האברים, וכך התורה היא מחברת את המשכת אוא"ס במדות כי התורה היא בחי' מוחין אורייתא מח"ע נפקת כו'. וזהו שהתורה נק' לחם למעלה כי כמו שהלחם הוא מחבר את הנפש עם הגוף כך התורה היא מחברת אוא"ס בבחי' מדות כו'. וגם למטה לנפש האדם הוא ג"כ בחי' לחם והיינו שיהי' התקשרות והתחברות נה"א לאלקות, זהו ג"כ ע"י התורה כי תלת קשרין מתקשראן דא בדא ישראל מתקשרין באורייתא ואורייתא בקודב"ה, נמצא שע"י התורה דוקא מתקשרין נש"י לאלקות וע"כ נק' לחם לנפש כו'. ועוד זאת שגם לנה"ב הוא ג"כ בחי' לחם והיינו שהוא מחבר את נה"ב לאלקות וכמ"ש אם רעב שונאך האכילהו לחם, מלחמה של תורה, ושונאך הוא בחי' היצה"ר שנק' שונא, וע"י לחמה של תורה או מלחמתה של תורה עי"ז גם היצה"ר ישוב לעבודת ה' כו'.

והנה לחם זה צריך לברכה, וזהו וברך את לחמך. והענין הוא דהנה כתי' מי האיש החכם ויבן את זאת על מה אבדה הארץ, וארז"ל שאלו לחכמים ולנביאים ולא פירשוהו עד שפירשו הקב"ה בעצמו על מה אבדה הארץ ויאמר ה' על עזבם את תורתי, וא"ר יהודה אמר רב על שלא ברכו בתורה תחלה. דאם כפשוטו שלא למדו תורה א"כ למה לא הבינו, אלא ודאי שעסקו בתורה אלא שלא ברכו בתורה ולכך לא פירשוהו, וכן פי' הר"י זצ"ל. ולכאו' אינו מובן איך על זה החטא קל שלא ברכו בתורה יאבד הארץ. אך הענין הוא תלזדהנה התורה נק' זאת וכמ"ש זאת חקת התורה ות"א דא גזירת אורייתא, וכן ארז"ל במנחות יבא זה ויקבל זאת מזה כו' שהתורה נק' זאת. וכתי' וזאת התורה אשר שם משה וזאת המצוה כו' שניתוסף אות וא"ו, דהנה וא"ו הוא המשכה גבוה מאד וכמ"ש בזהר ונתתם לי אות אמת דא אות וא"ו, והיינו שהוא"ו הוא המשכה מבחי' אמת שהוא אני ראשון ואני אחרון כו' שהוא בחי' שם הוי' כו', והנה כתי' פיה פתחה בחכ' ותורת חסד על לשונה, ופריך בגמרא וכי יש תורה של חסד ותורה שאינה של חסד, ומשני כאן כשלומד לשמה היינו לשם התורה להמשיך אא"ס בתורה אז נק' תורת חסד, וכמ"ש כי עם הוי' החסד, וכשנמשך המשכה מבחי' שם הוי' בתורה נק' תורת חסד, ואז נק' התורה וזאת התורה שנמשך בה המשכת בחי' וא"ו אות אמת, וזהו כשלומד לשמה. משא"כ כשאינו לומד לשמה אז נק' זאת לבד ות"א דא גזירת אורייתא שנק' גזירות ודינין כו'. וזהו מי החכם ויבן את זאת על מה אבדה הארץ כשהיא בבחי' זאת בבחי' גזירות ודינין אז אבדה הארץ, וזהו על שלא ברכו בתורה תחלה שלא המשיכו [אוא"ס] בתורה, והיינו שלא מחמת זה החטא בלבד נאבד רק זה הוא הגורם שנאבד מחמת שאר עוונות, שאם הי' ברכו בתורה אזי לא הי' נאבד וכמארז"ל ויתר הקב"ה על ע"ז ועל ג"ע ועל ש"ד ולא ויתר על ביטול תורה, והיינו לפי שע"י התורה הי' נתקן גם החטאים אלו הגדולים וכמשארז"ל המאור שבה הי' מחזירן למוטב, ואם הי' ממשיכין בתורה מבחי' שם הוי' אז הי' נמתקין הדינים ע"י החסדים של שם הוי', אבל כשלא המשיכו בתורה אז עי"ז אבדה הארץ שנתגבר בחי' תוקף הדין של אורייתא, כי שאלו לחכ' חוטא מה עונשו א"ל חטאים תרדוף רעה, וזהו כשלא המשיכו בתורה אבל אם היו ממשיכים בתורה אז היו נמתקין הדינין כי חכ' נק' לבנון מקור הלבנונית והרחמים, והיינו כשנמשך מבחי' לובן העליון שהוא בחי' כתר כח"ב, ואז נק' החכ' ג"כ לבנון ונמתקו הדינין כו', וזהו וברך את לחמך, שהלחם של תורה צריך לברכה, דהיינו להמשיך אוא"ס בתורה מבחי' אמת וזהו ע"י לימוד התורה לשמה.

ואת מימיך, הנה מימיך קאי על תושבע"פ, דהנה ארז"ל אכל ולא שתה אכילתו דם, והיינו כי ע"י המאכל שאדם אוכל נתהפך לדם והדם מתפשט בכל האברים והדם הוא הנפש ועי"ז נמשך חיות הנפש בכל האברים כו', אך הנה כשאכל ולא שתה אז אכילתו דם, היינו שאף שמהמאכל נעשה דם אך מ"מ אין לו התפשטות בגוף כ"א ע"י השתי' שפעולת השתי' הוא שמתפשט את הדם בכל האברים ואם לא השתי' הוא רק כמו נקודה שאין לה התפשטות תלחכו', וזהו אכילתו דם לבד אבל אין לדם זה התפשטות בגוף. וזהו ענין שהתורה שבע"פ נק' בחי' מים, והיינו שתושב"כ אף שנק' לחם למעלה ולמטה מ"מ הרי הוא כמו נקודה ורמז בלבד ואינו נתבאר בה עדיין פרטי ההלכות כמו למשל הלכות תפילין אף שנא' בה וקשרתם כו' והיו לטוטפות כו' מ"מ אינו יודע עדיין איך לעשות התפילין, ועיקר הביאור בא בתושבע"פ שבה נתבאר טט בכתפי שתים פת באפריקי שתים, ורצועות שחורות הלכה למשה מסיני, ואף שנרמז זה

גם בתושב"כ מ"מ הוא רק בדרך רמז ונקודה, ולא היו יודעין עדיין איך לעשות

כו', אך בתושבע"פ בא באריכות כו', וזהו משארז"ל תלמוד גדול שמביא לידי

מעשה, שעיקר המביא לידי מעשה הוא בחי' תלמוד דוקא, וזהו שתושבע"פ נק' מים.

והנה בחי' מים אלו שהוא בחי' תושבע"פ צריך ג"כ ברכה מיוחדת ואינו מספיק בברכה של וברך את לחמך אף שבאמת תושבע"פ נרמז בתושב"כ כי ליכא מידי דכתי' בתושבע"פ דלא נרמז באורייתא דכתב וכמשארז"ל מנלן אמר קרא, מ"מ צריך תושבע"פ ברכה בפ"ע. וזהו שנתקן ג' ברכות א' כנגד תושב"כ וב' כנגד תושבע"פ, כמו המים שהם צריכין ברכה, ואדרבה שהמים צריך יותר לברכה לפי שהמים הוא מגדל ומצמיח הכל וע"כ צריך יותר לברכה, וכך תושבע"פ צריך לברכה לפי שתלמוד גדול מפני שמביא לידי מעשה שהוא בחי' זריעה וכמ"ש זורע צדקות, וע"י התלמוד נעשה הצמיחה כמו שע"י המים כו'. והענין הוא דהנה ארז"ל ע"פ ושמתם את דברי כו' סם תם, וזאת התורה אשר שם משה, למיימינים בה סמא דחיי, למשמאילים בה סמא דמותא, זכה נעשה לו סם חיים לא זכה נעשה לו סם המות ח"ו, והענין הוא דהנה תושבע"פ הוא לברר את עה"ד טו"ר, והנה כשלומד לשמה אז ממשיך מבחי' עה"ח בעה"ד טו"ר ונתברר הרע כו' וזהו סמא דחייא, משא"כ כשלומד ח"ו להתגדל או לקנטר אז אינו מברר את הרע ואדרבה שמגביר את הרע על עצמו, וע"כ נעשה לו סם המות כו' לפי שע"י התורה כשלומד ח"ו להתגדל או לקנטר הוא נעשה בחי' יש ומגביר על עצמו את הרע, משא"כ תושב"כ הוא בחי' ביטול כו'. וזהו וברך כו' ואת מימיך שילמוד לשמה ואז יהי' נמשך מבחי' עה"ח בעה"ד לברר את הרע, ועיקר הברכה צריך בתושבע"פ לפי שעיקר שלא לשמה יכול להיות בתושבע"פ, משא"כ בתושב"כ אינו יכול להיות תלטכ"כ להתגדל או להתייהר כו' לפי שהוא בחי' ביטול וידבר ה' אל משה שהוא הכל בחי' ביטול כו', וע"כ המים צריך יותר לברכה כו'.

ואח"כ כתי' והסירותי מחלה מקרבך, מחלה קאי על היצה"ר שנק' מחלה. והענין הוא דהנה המחלה הוא היפך מבחי' לחם, דהנה הלחם הוא מחבר את הנפש עם הגוף והמחלה הוא היפוך מזה, והיינו שהמחלה מפריד את הנפש מן הגוף, וכך התורה היא מקשרת ומחברת את אלקות עם העולמות, משא"כ היצה"ר הוא מפריד ומבדיל כו' וכמ"ש עוונותיכם מבדילין כו'.

ולהבין זה יש להקדים מ"ש הן האדם הי' כאחד ממנו וארז"ל כיחידו של עולם, ועוד יש פי' במד"ר כאחד ממנו גבריאל שנא' והנה איש אחד לבוש הבדים, ולכאו' אינו מובן למה תפס בגבריאל יותר מכל המלאכים בשלמא לפי' הראשון שמפרש כיחידו של עולם ניחא, אבל למ"ד כגבריאל אינו מובן למה גבריאל דוקא. אך הענין הוא דהנה כתי' וייצר הוי' אלקי' את האדם בב' יודי"ן וארז"ל כנגד שתי יצירות יצ"ט ויצה"ר, וצ"ל שהרי משמע שמתחילה קודם החטא לא הי' יצה"ר כלל שהרי כתי' ויניחהו בג"ע לעבדה ולשמרה שהג"ע הוא עתה תשלום שכר ואם הי' לו יצה"ר איך יכול להיות בג"ע. וגם זה אין לומר שלא הי' לו יצה"ר כלל [דא"כ] איך ניתן לו תורה ומצות וכמ"ש לעבדה ולשמרה, לעבדה זו רמ"ח מ"ע ולשמרה זו שס"ה מל"ת שהרי המלאכים ביקשו את התורה ולא ניתנה להם והשיב להם משה כלום יצה"ר יש ביניכם, שמשמע שהתורה ניתנה בשביל יצה"ר דוקא ואם לא הי' לו יצה"ר כלל איך ניתן לו תורה ומצות, וגם ממדרש הפסוק משמע שהי' לו יצה"ר וייצר בשני יודין יצ"ט ויצה"ר. אך הענין הוא דהנה מתחלה א שהי' לו יצר אך לא הי' רע כלל כי בשרש היצה"ר אינו רע כלל. וזהו מ"ש וייצר הוי' אלקי' ששרש שני היצרים הוא משם הוי' ואלקים, והנה שם הוי' ואלקי' נק' שני המאורות הגדולים וכמ"ש בזהר, וז"ש גדול הוי' ומהולל מאד בעיר אלקינו וארז"ל אימתי הוא גדול כשהוא בעיר אלקינו, מכלל דשם אלקי' נק' ג"כ גדול, והיינו שבשרש הם חסד וגבורה, ששרש היצ"ט הוא מבחי' חסד ושרש היצה"ר הוא מבחי' גבורה, והנה למעלה הם גבורות קדושות שאדרבה גבורה הוא תוקף ההתגברות לאלקות, וכמו גבורות גשמים שיורדין בגבורה, שהוא תוקף התגברות החסד, שאם לא היו יורדים בגבורה הי' מבול ח"ו, או כמו הדם הוא הנפש שהוא בחי' גבורה והדם דוקא הוא מחי' את האדם, וכך למעלה הגבורה הוא תוקף ההתגברות לאלקות. וזהו ענין היצר שהי' לו קודם החטא היינו שהי' כמו בשרשו שהוא בחי' גבורות קדושות, כדי שעי"ז יוכל לעבוד את ה', ואם תמלא הי' לו יצר כלל לא הי' יכול לעבוד את ה' וכמו שלמלאכים לא ניתנה התורה, וזהו שא' כאחד ממנו כגבריאל לפי שגבריאל הוא בחי' גבורות קדושות. ומ"מ לא ניתנה תורה לגבריאל לפי שהמלאכים אינם בעלי בחירה. אך לאחר חטא עה"ד נפל בשבירה ונעשה ממנו יצה"ר גמור כי בחי' גבורה כשנופל למטה נעשה רע גמור וכמ"ש בזהר רישא בעטפוי דיצחק, משא"כ החסד אף שנופל למטה אינו מתהווה

רע גמור כו', וזהו שלאחר חטא עה"ד דוקא אז נכנס בו יצה"ר היינו כמו שהוא

עתה כו', ונעשה היצה"ר בחי' מחלה שהוא להפריד את אלקות מעולמות.

וזהו והסירותי מחלה מקרבך היינו שיהי' היצה"ר ע"ד שהי' קודם החטא שהי' ג"כ טוב, ואדרבה כשהיצה"ר נהפך לטוב אז נעשה בחי' גבוה יותר וכמו למשל שעושין מרקחת מדבש וצנון שהוא מר ביותר וכשהדבש מהפך את הצנון אזי נעשה מרקחת שהוא טוב ביותר מהדבש בעצמו. וזהו שארז"ל טוב זה יצ"ט מאד זה יצה"ר, שכשהיצה"ר נהפך לטוב אזי הוא טוב מאד כו', וזהו ע"י התורה וכמשארז"ל שהתורה עושה שלום בפמשמ"ע ובפמשמ"ט, והיינו כי פמליא של מעלה היינו שהוא מחבר שם הוי' ושם אלקים שהוא שרש של שני היצרים, ובפמשמ"ט היינו כמו שנמשכו למטה הוא מחבר ג"כ שגם היצה"ר נהפך לטוב ממש, לפי ששרש המחבר מה שהוא יכול לחבר שני הפכים שרשו גבוה מאד כו' לכך שם הוי' הוא בת"ת דוקא לפי שהת"ת הוא מחבר בחי' חסד תמאוגבורה ומה שיש בכחו לחבר זהו מצד ששרשו גבוה מאד, והיינו ששם הוי' הוא בת"ת ואפי' בכלי הת"ת וע"כ יש בכחו לחבר, וכך התורה שהיא עושה שלום בפמליא של מעלה ובפמשמ"ט שרשה גבוה מאד וע"כ יכולה לחבר כו' ולעשות שלום ביניהם.

וזהו והי' עקב תשמעון את המשפטי' האלה כו' וכמו שפרש"י ז"ל אם המצות הקלות שאדם דש בעקביו תשמעון ושמר ה' אלקיך את הבטחתו כו' ואז והסיר ה' ממך כל חולי זה היצה"ר ע"ד והסירותי מחלה מקרבך שיוסר היצה"ר ויהי' היצה"ר כמו שהוא בשרש שנק' שניהם שני המאורות הגדולים כנ"ל.