ראה אנכי נותן (א)

תמאראה אנכי נותן (א)

בס"ד.

איתן כו' הוי' שבנפש כו' איש"ר כו' היום לעשותם

ראה

ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה את הברכה אשר תשמעו כו' והקללה אם לא תשמעו. וצ"ל אומרו כאן לשון אשר תשמעו שמשמעו תמבלשון ודאי שבודאי תשמעו אל מצות ה' אלקיכם והרי אמר אח"כ אם לא תשמעו א"כ זהו כמו כל מקומות התנאים שבתורה והל"ל אם תשמעו וכמו שת"א אם תקבלון לפקודיא, וכמ"ש אם בחקתי תלכו וכתי' היום אם בקולו תשמעו, שנאמר אם ולמה אמר כאן אשר שמשמע לשון ודאי.

אך הענין הוא דפסוק אם בחקתי קאי על קיום המצות לבד, ופסוק אם בקולו תשמעו קאי על תשובה לבד כמובן מדרז"ל בסנהדרין דצ"ח סע"א שא"ל ריב"ל אימתי אתי מר א"ל היום, דהיינו היום אם בקולו תשמעו שקאי על התשובה שביאתו תלוי בתשובה, ולכן אמר לשון אם מפני שזהו ספק כמו בפסוק אם בחקתי ה"ז ספק אם יקיימו התומ"צ או יעשו תשובה נאמר אם, וכן בפסוק היום אם בקולו תשמעו ה"ז ג"כ ספק אם יעשו תשובה או אולי יקיימו התומ"צ ולא יצטרכו לעשות תשובה לכן נאמר אם, אבל בכאן קאי על מעשה המצות ותשובה שהרי אמר כאן ברכה וקללה, ברכה קאי על מעהמ"צ, וקללה קאי על תשובה שע"י התשובה יתהפך הקללה לברכה וכמ"ש ויהפוך ה' אלקיך לך את הקללה לברכה, דאל"כ מהו אנכי נותן כו' ברכה וקללה מה שייך ל' מתנה על קללה, אלא שקללה פי' שיתהפך הקללה לברכה שזהו ע"י תשובה דוקא, ולכן גם זה הוא בכלל ברכה שחשיב מתנה שנותן ברכה אם יקיימו התומ"צ, וגם כשיעשו תשובה יתהפך הקללה לברכה כו', ולכן אמר כאן אשר תשמעו לשון ודאי שממ"נ אחד משניהם יהי' או שיקיימו התומ"צ או יעשו תשובה ולכן לא נאמר אם שהוא ספק כו' כ"א אשר שהוא לשון ודאי כו'.

ועוי"ל פי' אשר שזהו כמו אם וכמו שת"א וכפשטי' דקרא, ואומרו בלשון אשר יובן ע"פ המד"ר בפ' בחקתי ע"פ אם בחקתי כו' ואם לא תשמעו, שהוא תנאי לשון ספק אשרי ואשריכם כשיתקיימו התנאים האלה תמגאשר התניתי, וכמו"כ כאן פי' כשתשמעו אל מצות ה' אלקיכם אזי יומשך בחי' אשר שהוא לשון אשרי ואשריכם כו'.

ולהבין זה צ"ל רישא דקרא ראה אנכי נותן לפניכם היום, פי' היום הוא היום לעשותם, ופי' לפניכם הוא בבחי' פנימיות שלכם, וכמ"ש וזאת לפנים בישראל פי' וזאת קאי על התורה שנק' זאת כמארז"ל במנחות דנ"ג ע"ב יבא זה ויקבל זאת, יבא זה זה משה שנא' כי זה משה האיש, ויקבל זאת היא התורה שנא' וזאת התורה אשר שם משה, שנק' התורה בשם זאת, והיא לפנים בכאו"א מישראל כי תלת קשרין מתקשרין דא בדא ישראל מתקשרין באורייתא ואורייתא בקוב"ה וכולהו דרגין על דרגין סתים וגליא, ויש בזה שני פי' הא' שבחי' סתים דנש"י מתקשר בגליא דתורה ובחי' סתים דתורה מתקשר בגליא דקוב"ה, הב' שע"י גליא שבתורה מתקשר גליא דנש"י לגליא דקוב"ה וע"י סתים שבתורה מתקשר בחי' סתים דנש"י לבחי' סתים דקוב"ה. ועכ"פ יהי' איך שיהי' הרי בבחי' הפנימיות שהוא סתים דנש"י יש בחי' זאת לשני הפי', דהיינו גם לפי' הא'. וזהו אנכי נותן לפניכם פי' אנכי הוא דיבור הראשון שבעשה"ד שעליו כוונת הפסוק מה שנא' הלא אנכי טוב לך מעשרה בנים פי' עשרה בנים הם כל עשה"ד או ע"ס, ומאמר אנכי טוב הוא מעשרה, ובחי' אנכי מי שאנכי זה נותן לפניכם בבחי' הפנימיות שלכם שיהי' שם הוי' בכאו"א שזהו שאה"כ אנכי הוי' אלקיך שאנכי נותן לכאו"א להיות בו שם הוי', וזהו שא' כאן אלקיך ל' יחיד ולא אמר אלקיכם וכמ"ש ועבדתם את הוי' אלקיכם, ובפ' ציצית נאמר ב"פ אני הוי' אלקיכם וכהנה רבות, וכאן אמר אלקיך ל' יחיד לפי שבכאו"א נותן שיהי' שם הוי' בבחי' אלקיך אלקה שלך, ודבורו של הקב"ה חשיב מעשה במכש"כ מדיבור דע"מ שנברה"ע.

תמדוביאור ענין שם הוי' שיש בנפש האדם, הנה ארז"ל בפרק שנו חכמי' אמר ר' יהושע בן לוי בכל יום בת קול יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה, וכן מצינו בזהר בכמה מקומות בענין הכרוזים שיוצאים ומזהירים על התשובה, ולכאו' צ"ל מה"ע הב"ק מאחר שאין שומעים הב"ק המכרזת ומהו פעולת ההכרזה. אך הענין דמה שאין שומעין את הב"ק זהו לפי שהנשמה מלובשת בגוף והגוף מעלים ומחשיך על אור הנשמה המלובשת בהגוף, אמנם הנה נודע כי לא כל הנשמה מלובשת בגוף ומה שמלובשת בגוף הוא רק הארה מקצת מהנשמה, שהרי המלאך בשליש העולם עומד וכ"ש הנשמה שגבוה מהמלאך הרי הגוף קטן מהכיל כו', אלא שמה שמחי' את הגוף ומלובש בגוף זהו רק הארה, ועיקר הנשמה היא למעלה. וזהו שארז"ל אע"ג דאיהו לא חזי מזלייהו חזי פי' מזלייהו הוא שורש ומקור הנשמה שנשארה למעלה ששם היא רואה ושומעת הכרוז שאומר שובו בנים, ומזה נופלים לאדם גם בהארת נשמתו המלובשת בגוף הרהורי תשובה שהרי אפי' ברשעי' ארז"ל רשעים מלאים חרטות שנופלים לו הרהורי תשובה שאינו רוצה להיות נפרד מאלקות בלי שום טו"ד כלל. וזהו בחי' משכיל כמ"ש אשרי משכיל אל דל, וכתי' משכיל לאיתן האזרחי, פי' איתן יש בו שני פי', הא' מל' חוזק כמארז"ל איתן כמשמעו קשה שהוא ל' קשה וחזק, הב' ל' ישן כמ"ש בת"י ע"פ בירח האיתנים בירחא דעתיקיא, וכמו חמר חיוורין עתיק, יין ישן.

והענין הוא דהנה אנו אומרים נשמה שנתת בי טהורה היא אתה בראת, יצרת, נפחת, שהגם שארז"ל ה' שמות יש לנשמה נר"נ ח"י, מ"מ בד"כ נחלקת לד' בחי' כמ"ש בזהר שהם כנגד ד' אותיות שם הוי' והם ג' בחי' נר"נ, ונשמה לנשמה שזהו בחי' ח"י. פי' נשמה הוא כמ"ש ונשמת שדי תבינם שהוא בחי' השגה והבנה באלקות כל חד לפום שיעורא דילי', שזהו רק מבחי' בינה לבד בחי' התבוננות בהשגה והבנה, אבל בחי' נשמה לנשמה היא מבחי' תמהחכמה כח מ"ה ביטול שלמעלה מהשגה והבנה שהוא בחי' הביטול שלמעלה מטו"ד המושג בשכל, וכמ"ש כי עם קשה עורף הוא וסלחת, שזהו לשבח שלהיותם בחי' קשה עורף בבחי' הביטול שלמעלה מטו"ד המושג לכן עי"ז נמשך שיהי' וסלחת כו'. וזהו איתן כמשמעו קשה שהוא בחי' קשה עורף שלמעלה מטו"ד, ופי' משכיל לאיתן שבחי' איתן זה הוא בחי' משכיל מקור השכל, כי שכל הוא בחי' השגה והבנה שהוא בחי' נשמה לבד כנ"ל, אבל משכיל הוא בחי' נשמה לנשמה מקור השכל הוא בחי' איתן כמשמעו קשה, ול' חוזק שנתחזק בכאו"א מאד. וגם איתן הוא ל' ישן, והענין הוא דהנה כתי' עם המלך במלאכתו ישבו וארז"ל במי נמלך בנשמותיהן של צדיקים, והיינו כי הנשמות אינם מחודשי' בבריאה כמו כל הנבראי' שנתחדשו בבריאה שאפי' המלאכים הם ג"כ נבראו בשי"ב כמ"ש בדבר כו' וברוח פיו כל צבאם וי"א שנבראו בשני וי"א בחמישי, והיינו להיותם מבחי' הדבור שעל הדבור נא' עת לחשות ועת לדבר, שנתחדשו בבחי' בריאה יש מאין כשנתחדש הזמן, אבל נש"י עלו במח' וכמשל המחשבה שנובעת תמיד שא"א בלא מחשבה כמ"ש במ"א, ופי' עלו במחשבה היינו בבחי' מח' הקדומה, וזהו שאמרו נשמה שנתת בי טהורה היא פי' טהורה היא בחי' טה"ע בחי' אצי', וכנודע שפי' אצי' היא הפרשת הארה מאוא"ס בחי' גילוי ההעלם שאין זה התחדשות, ולכן הנשמה לנשמה ששרשה מבחי' אצי' היא נק' איתן ל' ישן כו', רק כדי שתוכל הנשמה לבוא בעוה"ז בגוף הוכרחה לירד בבחי' בי"ע וזהו בראת יצרת ואתה נפחת בי.

והנה אותיות איתן משמשות לע"ל, והיינו כי לעתיד יתגלה בחי' משכיל שנק' איתן שיאיר בגילוי, ולכן כתי' הנה ישכיל עבדי שיאיר בחי' משכיל לאיתן, וזהו האזרחי שלע"ל יזרח ויתגלה בחי' זו, וגם אזרח הוא מל' ישן כמו אזרח הארץ שפי' תושב כו', והיינו בחי' שיש בנשמה שלמעלה מבחי' בראת בחי' בריאה יאיר בגילוי למטה בגוף כו'. וזהו משארז"ל ביו"ד נברא העוה"ב שלעוה"ב יהי' גילוי בחי' יו"ד של שם הוי' שבנפש הוא בחי' איתן בחי' משכיל, וזה"ע היו"ד של שם הוי' שיש בנפש.

תמוומעתה יובן בחי' ה"א של שם הוי' שיש בנפש, דהנה ענין בחי' ה"א הוא בחי' התבוננות בגדולת אוא"ס ב"ה, שהגם שיש בכאו"א בחי' יו"ד שהוא חכ' כח מ"ה בחי' הביטול שלמעלה מטו"ד, מ"מ צ"ל ג"כ בחי' התבוננות כמ"ש וידעת היום והשבות אל לבבך כי הוי' הוא האלקים שצ"ל בבחי' השגה והבנה כמה שיוכל כדכתי' דע את אלקי אביך שצ"ל בבחי' דעת והשגה, והוא ענין ההתבוננות להתבונן איך שאני הוי' לא שניתי כלל מקודם הבריאה לאחר הבריאה, ואתה הוא קודם שנבה"ע ואתה הוא לאחר שנבה"ע בלי שום שינוי ח"ו, כי בי"ה הוי' צור עולמים ביו"ד נברא העוה"ב ובה' נברא העוה"ז, וכמשל שני אותיות שאין תופסים מקום כלל אפי' נגד דיבור האדם, וכ"ש לגבי המח' וכ"ש לגבי עצמיות האדם, ועד"ז יובן הבדלות אין קץ קמי' ית' שאינו תופס מקום כלל כל השתלשלות העולמות כו', ולכן לא שניתי כו'.

והנה בבחי' בינה יש מעלה מה שלא יש בחי' זו גם בחכ', דכתי' ומבני יששכר יודעי בינה לעתים וארז"ל שאפי' בימי משה לא אשתכח כוותיהו, דהא בימי משה כתי' הבו לכם אנשים חכמים ונבונים וידועים ואח"כ אמר ואקח כו' חכמים וידועים ואילו נבונים לא אשתכח, והיינו לפי שיש מעלה בבחי' בינה שהיא השגה על בחי' חכ', ויש מעלה בחכ' על בינה שהחכ' היא בחי' ביטול יותר בחי' כח מ"ה, ולכן נק' החכ' אין כמ"ש והחכ' מאין תמצא, משא"כ בינה נק' יש כמ"ש להנחיל אוהבי יש, וצ"ל חיבור אין ויש לפי שהם תרדל"מ. וז"ע נקודה בהיכלא, נקודה הוא בחי' יו"ד בחי' חכ', והיכל הוא בחי' בינה, כי היכל הוא ה"י כ"ל כל הוא בחי' נו"ן שערי בינה, וצ"ל נקודה בהיכלא שצ"ל שני הבחי' לפי שיש מעלה בבחי' היכל בחי' בינה על הנקודה בחי' חכ', ויש מעלה בבחי' נקודה בחי' יו"ד חכ' על בחי' היכל בינה. וזהו מ"ש והחכמה תחי' בעלי' פי' בעלי' היא הבינה שנק' בעל ל' מרא וריבון על בחי' החכ' להיות כי יש מעלה בבינה על החכ', ומ"מ החכמה תחי' את הבינה שנק' בעלי' לפי שאם אין נקודה אין היכל, וחכ' נק' אחד האמת כמ"ש בסש"ב פל"ה בהג"ה ועיקר השראת אוא"ס הוא בחכמה. ולהיות בחי' חיבור החכ' ובינה שהם אין ויש שהם שני הפכים כנודע זהו ע"י התורה שהגם שאורייתא מחכ' נפקת זהו רק נפקת אבל שרשה מבחי' הכתר בחי' אנכי מי שאנכי, וזהו שארז"ל ע"פ או תמזיחזיק במעוזי כו' שלום יעשה לי כל העוסק בתורה משים שלום בפמליא של מעלה כו', פי' שלום יעשה לי היינו בבחי' עצמותו שיהי' חיבור בחי' יו"ד עם הה"א בחי' חו"ב לפי ששורש התורה היא מבחי' אנכי מי שאנכי לכן היא העושה שלום בפשמ"ע חיבור י"ה שיהי' בבחי' תרדל"מ.

ומעתה יובן בחי' ו"ה שבנפש, דהנה כתי' וצדקה כנחל איתן, שבחי' איתן הנ"ל יורד ונמשך במקום המדות שבלב שהם ששה מדות בחי' וא"ו לבררם ולהפכם, כי הנה במדות יש זלעו"ז שיש בחי' מדות הרעות כמו כעס וקנאה ותאוה, וצריכים להפוך ולברר את המדות, וזהו ע"י המשכת בחי' איתן בחי' יו"ד שיומשך במדות ואז נק' נחל איתן והיינו בחי' וא"ו רברבא, כי יש בחי' וא"ו רברבא ויש בחי' וא"ו זעירא, פי' וא"ו רברבא, הוא כשיש בחי' יו"ד בראש הוא"ו אז נק' וא"ו רברבא אבל כשאין יו"ד בראש הוא"ו אז נק' וא"ו זעירא, וזהו מ"ש מנחל בדרך ישתה ע"כ ירים ראש שכשנמשך בחי' איתן לבחי' מדות שאז נק' נחל איתן אזי ירים ראש שיש להוא"ו אז בחי' ראש היינו יו"ד.

וענין ה"א אחרונה הוא מחדו"מ, שבה"א יש ג' קוין שרומז למחדו"מ שאח"כ נמשך בחי' איתן במחדו"מ והוא בחי' תושבע"פ כו'. וביאור הענין הנה איתא בס"י הבן בחכ' וחכם בבינה, ולכאו' צ"ל דהל"ל הבן בבינה וחכם בחכ' כו', והענין הוא דהנה חו"ב הוא בחי' תושב"כ ותושבע"פ, כמארז"ל ע"פ שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך, מוסר אביך הוא תושב"כ ותורת אמך היא תושבע"פ, והיינו שכמו הטפה שנמשכת ממוח האב הגם שיש בה כל פרטי הרמ"ח איברים שהרי הוא מוליד בדומה לו מ"מ ה"ה בקיצור מופלג, וע"י שנמשכה בירך האם ומשתהה ט' חדשים בבטן האם עי"ז מצטייר ברמ"ח איברי' פרטי' ושס"ה גידים. ועד"ז יובן הגם כי כל המצות ישנם בתושב"כ אמנם הם בקיצור מאד כמו עד"מ מצות תפילין דכתי' וקשרתם כו' והיו לטוטפות אבל לא נת' כלל איך ומה, ובתושבע"פ היא הלכתא שלימה עד"מ שיהיו ד' בתי' ושיהיו מרובעי' וכל פרטי דיני התפילין והנחתם, או מצות שבת שבתושב"כ הוא רק איזה פסוקי' לבד ובתושבע"פ היא מס' שלימה בכל פרטי הדינים, ולכן נק' תושב"כ בשם אב ותושבע"פ אם, וכמ"ש כי אם לבינה תקרא.

תמחופי' הבן בחכ' היינו שהגם שתושב"כ היא בחי' חכ' שאינה מושג מ"מ צריכים להמשיך בה שתהי' בבחי' השגה והבנה ג"כ מעט, וזהו כל הפירושי' שעל תושב"כ כמו מדרשים וספר הזהר שהם פירושים שנבין מעט בחי' תושב"כ שתהי' בבחי' השגה והבנה. וחכם בבינה הוא שמחמת ריבוי האורך והרוחב שבתושבע"פ יוכל לשכוח תוכן המכוון, וכמו עד"מ מי שלומד אפי' גמרא עם פרש"י ותוס' ועכ"ז יכול להיות שלא ידע את נקודת האמת, לכן צ"ל וחכם בבינה שז"ע נקודה בהיכלא להמשיך בחי' החכ' שידע תוכן המכוון בחי' נקודת האמת שבדבר ההלכה, וזהו ע"פ פשוט. וע"פ לשון החסידות הנה תושבע"פ נתלבשה בדברי' גשמי' המחליף פרה בחמור, שנים אוחזין בטלית, ולכן הגם שיושב ולומד מ"מ יכול להיות בבחי' יש ודבר ויוכל לשכוח על ה', ולזה צ"ל וחכם בבינה היינו שילמוד בבחי' ביטול בלי שום פני' כ"א בבחי' לימוד התורה לשמה דהיינו בבחי' ביטול ממש. וז"ע המשכת בחי' איתן בה"א אחרונה בחי' תושבע"פ. וזהו מ"ש והאיתנים מוסדי ארץ, איתנים אותיות תנאים, ותנאים הוא בחי' תושבע"פ והיינו שהם הם הממשיכים בחי' איתן בתושבע"פ, כי התנאים היו סמוכים איש מפי איש עד משה, כי כל לימודם הי' מה שקיבלו זה מזה עד משה שהי' המקבל הראשון, וכמו שמצינו בר"א (סוכה דך"ח ע"א) ששאלו ממנו שלושים הלכות י"ב א"ל שמעתי י"ח א"ל לא שמעתי, שלא אמרו כלל מסברת עצמם כ"א מה שקבלו מרבותם, והנה משה הוא בחי' חכ' בחי' איתן והם היו סמוכי' עד משה לכן מאיר בהם בחי' איתן בלימודם ולכן הם האיתנים היינו התנאים שיסדו ארץ בחי' תושבע"פ, שגם בתושבע"פ יהי' בחי' איתן בחי' ביטול.

ופי' וצדקה כנחל איתן, שכדי שיאיר בחי' איתן בבחי' ו"ה, וא"ו הוא בחי' מדות נחל איתן כנ"ל וה"א הוא בחי' מחדו"מ בחי' תושבע"פ, זהו ע"י הצדקה שכמו שענין נתינת הצדקה לעני הוא שמתעורר ברחמי' על העני דלית לי' מגרמיה כלום לכן נותן לו, כן עי"ז מעורר רחמים רבים למעלה שיומשך בחי' איתן במדות ומחדו"מ, וזהו שאנו מבקשי' בברכת יוצר ברחמיך הרבים רחם עלינו, וכן בברכה שני' אבינו אב הרחמן כו' רחם נא עלינו ותן בליבנו בינה היינו שיומשך בחי' איתן בו"ה שהם מדות ומחדומ"ע. וז"ע ש' הוי' שיש בנפש כו'.

ומעתה יובן ענין ראה אנכי נותן לפניכם ברכה שמשמע שצ"ל בש' הוי' שנמשך בפנימיותכם בחי' ברכה, וצ"ל מה ענינו. והענין הוא דהנה תמטאנו מתפללים ואומרי' יהא שמי' רבא מברך ופי' בתוס' ריש מס' ברכות בשם מחזור ויטרי וכן פי' בטור או"ח סי' נ"ו, יהא שם י"ה רבא מברך, דהנה כתי' כי יד על כס י"ה וארז"ל אין השם שלם כו' שבזמן שבהמ"ק הי' קיים הי' נמשך מבחי' י"ה בבחי' ו"ה, שזהו מ"ש ברוך ה' אלקי ישראל מן העולם ועד העולם שהי' נמשך מעלמא דאתכסיא בעלמא דאתגליא, אבל משחרב בהמ"ק הוא בחי' כס י"ה שאותיות ו"ה הם מופרדי' מאותיות י"ה וזהו אומרם ז"ל אין השם שלם. ובעבודה בנפש האדם ענין אין השם שלם פי' הגם שמתבונן במוחו גדולת א"ס ב"ה איך שאני הוי' לא שניתי מ"מ אינו נמשך להיות התפעלות במדה שבלב בבחי' אהוי"ר לאלקות היינו שיתהפכו המדות שבלב לקדושה, וכמארז"ל רשעים מלאים חרטות פי' הגם שמתחרטים על מעשיהם מפני שמאיר בהם בחי' איתן, מ"מ אינו נמשך מזה התהפכות המדות לבלי ישוב לכסלה עוד ועושי' את שלהם כמנהגם שהרי נק' רשעים בגמ', והיינו מפני שבחי' איתן הוא בחי' חכ' הוא בבחי' ריחוק כמ"ש אחכמה והיא רחוקה ממני, ואינו מאיר כ"א בבחי' מקיף לבד, ולכן אינו פועל להיות התהפכות המדות לאלקות כו'. וע"ז אנו מתפללי' יהא שם י"ה רבא מברך שיתברך ויומשך למקום המדות שבלב להיות בבחי' נחל איתן כנ"ל, והיינו שיומשך בחי' י"ה בו"ה.

והעצה היעוצה לזה זהו מ"ש ומלתם את ערלת לבבכם, כי מה שאינו מאיר בחי' י"ה בו"ה זהו מפני שערלת הלב הוא תאות הלב והגוף מכסה ומסתיר שלא יהי' התגלות המוחין במדות, ועי"ז גורם למעלה להיות בחי' כס י"ה שיהי' בחי' כיסוי והעלם שלא יאיר בחי' י"ה בו"ה, אמנם ע"י ומלתם את ערלת לבבכם דהיינו להכרית ולהפריד את בחי' התאוות רעות ורצונות זרות, להיות תאב ומתאוה לאלקות הנה עי"ז גורם להעביר את בחי' המכסה דכס י"ה תנושיאיר בחי' י"ה בבחי' ו"ה ויהי' השם שלם. והנה ע"י שמקיים בחי' ומלתם את ערלת לבבכם עי"ז נמשך אח"כ להיות ומל הוי' אלקיך את לבבך, שנא' הוי' אלקיך משמע שאין זה ביכולת האדם מצד עצמו ע"י עבודתו כ"א שהוי' אלקיך יעשה לך זה, וגם כאן לא נא' ערלת לבבך כ"א לבבך לבד, והיינו הגם כי ע"י ומלתם את ערלת לבבכם מאיר בחי' י"ה בו"ה ונעשה גילוי המוחין במדות, מ"מ הנה זהו רק בבחי' חיצוניות הלב לבד שהוא בחי' הרצון שע"פ השכל, והוא בחי' הארת הבינה שמאיר במדות שבלב, אך ומל הוי' אלקיך זהו ענין בחי' פנימיות הלב שהוא בחי' איתן רצון פשוט שלמעלה מטעם ודעת המושג, שכדי שיהי' גילוי בחי' פנימיות הלב ימול את בחי' חיצוניות הלב, שאינה נחשב להקרות בשם ערלה לפי שגם חיצוניות הלב ה"ה בחי' אהבה לאלקות רק שזהו האהבה שע"פ טו"ד, ומ"מ נגד בחי' פנימיות הלב שהוא בחי' הרצון פשוט שלמעלה מטו"ד הנה גם האהבה שע"פ טו"ד מסתיר ג"כ ולכן צריכי' למול ולהעביר גם זה, וע"ד ר"ז שצם מאה תעניתא כי היכא דלישכח תלמוד בבלי שנק' במחשכים כו' שלא יבלבלו בלימוד הירושלמי ששם מאיר הארת היו"ד כמשנ"ת בד"ה ואתחנן, רק שאין זה ביכולת האדם מצד עצמו כ"א ומל הוי' אלקיך את לבבך שיומשך מלמעלה למול את בחי' חיצוניות הלב בכדי שיהי' גילוי בחי' פנימיות הלב. ובחי' זו יהי' בגילוי לע"ל וכנ"ל שאותיות איתן משמשים לעתיד, ולכן לע"ל נא' הנה ישכיל עבדי כו'. וזהו ראה אנכי נותן לפניכם דהיינו בבחי' פנימיותכם הוא בחי' שם הוי' שבנפש האדם, ברכה שיהי' שם י"ה רבא מברך שיתגלה בחי' איתן במדות כו', וז"ע הברכה שאנכי נותן שיהי' מאיר י"ה בו"ה ויהי' גילוי בחי' איתן כו'.

אך עדיין צ"ל דהא כתי' ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה שמשמע שגם בבחי' היום לעשותם היא הברכה שיאיר ויתגלה בחי' האיתן הוא בחי' יו"ד, ולכאו' הלא נת' שאותיות איתן משמשים לעתיד והיינו כי לע"ל יהי' בחי' ישכיל עבדי הוא בחי' משכיל לאיתן, ומהו היום דמשמע גם בהיום לעשותם יש בחי' ומל הוי' גילוי איתן. והענין הוא דהנה כתי' ויקהלו אל המלך שלמה בירח האיתנים בחג, ופי' רז"ל בפ"ק דר"ה די"א א' שירח האיתנים הוא חדש תשרי שבו נולדו איתני העולם היינו האבות, ופי' נולדו שנעשה גילוי וכנודע שלידה רומז על הגילוי והיינו שנתגלה אז בחי' איתן, וי"ל כי להאבות הטעימם הקב"ה מעין עוה"ב (וזהו הנה ישכיל עבדי כו' ופי' בזח"א וישב דקפ"א ע"ב ונשא מסטרא דאברהם, וגבה מסטרא דיצחק, מאד מסטרא דיעקב והם ה' עליות תנאישכיל ח"ס דא"א, ירום כתר דאריך, ונשא וגבה מאד חג"ת דעתיק), ואותיות איתן משמשי' לעתיד שעיקר גילוי בחי' איתן יהי' לע"ל ומפני כי להאבות הטעים הקב"ה מעין עוה"ב לכן נק' איתני עולם, ולכן נק' חדש תשרי ירח האיתנים שמאיר בו בחי' איתן. והענין הוא דהנה כתי' אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני, וכתי' ותתצב אחותו מרחוק, אחותו היא בחי' חכ' כמ"ש אמור לחכמה אחותי את, שבחי' חכ' היא בבחי' ריחוק, וזהו כלל שבחי' חכ' היא בבחי' ריחוק. אמנם מ"מ בחדש תשרי מאיר בחי' איתן, דהנה כתיב דרשו הוי' בהמצאו קראוהו כו' וארז"ל אלו עשרה ימים שבין ר"ה ליוהכ"פ שאז ש' הוי' מצוי, ומאחר ששם הוי' מצוי אז כ"ש שמאיר בחי' חכ' דכתי' הוי' בחכ' ושם הוי' הוא האור, ומאחר ששם הוי' הוא קרוב ונמצא כ"ש החכ' עצמה, ולכן נק' חדש תשרי איתן שאז מאיר הארת בחי' איתן בבחי' קירוב וגילוי שהוא ענין בחי' ומל הוי' אלקיך את לבבך.

אך כדי שיהי' גילוי בחי' חכ' בבחי' קירוב בחי' ומל הוי' אלקיך, צריך שיהי' הכנה לזה וזהו חדש אלול, ולכן את לבבך ואת לבב הוא ר"ת אלול שהוא ההכנה לגילוי בחי' ומל הוי' שהוא בחי' איתן שמאיר בחדש תשרי, ובעבודה הוא בחי' ומלתם את ערלת לבבכם שז"ע ההכנה שבחודש אלול לגילוי איתן שבתשרי בחי' ומל הוי' כו'. וזהו ע"ד מה שנאמר באהרן בזאת יבא אהרן אל הקדש ופי' במד"ר בזכות המילה שנק' זאת וכמ"ש זאת בריתי כו', והענין הוא דהנה אהרן הי' נכנס לקדה"ק, דהנה כתי' והבדילה הפרוכת לכם בין הקדש ובין קדה"ק, קדש הוא בחי' ז"א שהוא בחי' ו"ה וקדשים הוא בחי' חו"ב בחי' י"ה, וקדה"ק הוא ענין סגולתא, כמו למשל סגולתא שהוא נקודה העליונה שע"ג שני נקודות, כך הוא ענין קדה"ק דקדשים הוא בחי' חו"ב שהוא בחי' שני נקודות, וקדה"ק הוא בחי' כתר שע"ג שני נקודות כו', ויש פרוכת המבדיל בין הקדש ובין קדש הקדשים שהוא ענין פרסא המפסיק, והנה הפרסא אינה מסך מבדיל ממש כמו ענין כס י"ה שהוא מסך מבדיל ממש שאינו מאיר כלל כו', רק ענין הפרסא הוא אדרבה שע"י הפרסא יכול להיות הגילוי של בחי' קדה"ק, וכמו משה שנתנבא בזה שהי' הנבואה שלו ע"י אספקלריא המאירה, ואעפ"כ הי' בחי' אספקלריא, והיינו לפי שבלא אספקלריא לא הי' יכול לקבל את גילוי הנבואה מבחי' החכ' כ"א ע"י אספקלריא המאירה הי' יכול לקבל, רק שהיתה אספקלריא תנבהמאירה, וכך הוא ענין הפרוכת המבדיל בין הקדש ובין קדש הקדשים אינו ענין הסתר רק שע"י יכול להיות נמשך הגילוי מבחי' קדש הקדשים בחי' י"ה בו"ה כו'. אך אהרן ביוהכ"פ הי' נכנס לקדה"ק דהיינו למעלה מבחי' הפרסא והי' נכנס בבחי' י"ה עצמו והי' אצלו הגילוי גם בחי' קוצו של יו"ד שהוא בחי' קדה"ק בחי' כתר, וכדי שיהי' יכול להיות הגילוי בבחי' קדה"ק ע"ז נא' בזאת יבא אהרן אל הקדש בזכות המילה שהוא ענין ומלתם את ערלת לבבכם. וכך הוא ענין שכדי שיהי' מאיר בחי' איתן בחדש תשרי שאז מאיר בחי' חכ' בבחי' קירוב דרשו הוי' בהמצאו כו' שזהו בחי' ומל הוי' אלקיך, זהו ע"י ההכנה שבחדש אלול שמרומז ג"כ בפסוק ומל כו' וכנ"ל את לבבך ואת לבב ר"ת אלול, שחדש אלול הוא הכנה לבחי' גילוי זה שהוא בעבודה בחי' ומלתם את ערלת לבבכם להפוך את כל המדות ותאוות של הגוף ונה"ב שהוא ענין תשובה, ועי"ז נעשה גילוי בחי' ומל הוי' אלקיך את לבבך שיהי' מאיר גילוי בחי' איתן בחי' פנימי' הלב שמאיר בו בחי' איתן האזרחי כו'. וזהו אשר תשמעו שהוא לשון ודאי, והיינו שבחי' זו הוא גם בבחי' היום לעשותם, שהוא ענין ירח האיתנים.

ומעתה י"ל התירוץ השני אשר הוא ל' אשריכם, אשרי ואשריכם כשיתקיימו התנאים האלה. והענין הוא דהנה כתי' וישב הים לפנות בקר לאיתנו, וארז"ל לתנאו תנאי התנה הקב"ה עם הים שיקרע לפני ישראל, וכשקיים את התנאי אזי שב הים לאיתנו דהיינו לתקפו וכמו שת"א. והיינו כמו שאנו רואים שכל מי שהתנה עם חבירו תנאי וכל זמן שלא יקיים התנאי אז לא נגמר עדיין המעשה, וכשנתקיים התנאי אז הוא גמר ושלימות המעשה. וכך הוא ענין שב לאיתנו והיינו כי ים הוא בחי' עלמא דאתכסיא בחי' בינה (כי ים הוא בגימט' חמשים שהוא נש"ב) וכל זמן שלא נתקיים התנאי אז לא הי' מאיר בו בחי' איתן שהוא בחי' חכ' וכשנתקיים התנאי אז שב לאיתנו דהיינו שאז נמשך בחי' איתן בחי' חכ' בבחי' ים שנעשה יחוד פנימי דאו"א.

תנגוזהו ג"כ אשרי ואשריכם כשיתקיימו התנאים, והענין הוא דהנה עתה הוא בחי' אירוסין וכמ"ש וארשתיך לי לעולם שהוא בחי' אירוסין והיינו כמו למשל בחי' אירוסין שהוא ענין טבעת קדושין שהוא רק בחי' מקיף ואין זה עדיין המשכה בבחי' פנימי', וכך הוא ענין מ"ת הוא רק בחי' אירוסין לפי שאינו נמשך עדיין בחי' פנימי' כי טעמי מצות לא נתגלו כמו למשל סוכה ולולב ואתרוג אינו ידוע הטעם של המצוה, ואפי' תורה ארז"ל שרק נובלות חכמה של מעלה תורה אבל פנימי' התורה לא נתגלה, משא"כ לע"ל יהי' בחי' נשואין וכמ"ש ביום ההוא תקראי לי אישי וידעת את הוי' שיומשך בבחי' המשכה פנימי' ממש. והנה ארז"ל יש תנאי באירוסין ואין תנאי בנשואין, והיינו כי באירוסין שהוא בחי' מ"ת יש בחי' תנאים אם בחקתי תלכו ונתתי גשמיכם כו' ואם לא תשמעו אל מצות ה' כו' נמצא שיש בחי' תנאי, משא"כ לע"ל לא יהי' בחי' תנאי והיינו כי תנאי שרשו הוא מחסד וגבורה שאם תשמעו יהי' המשכת החסד ואם לא תשמעו אז יהי' המשכת הגבורה לענוש כו', ושרש החו"ג הוא בחי' חו"ב, חח"ן מימין בג"ה משמאל, וזהו ענין התנאים, וזהו רק עתה שאינו נמשך רק בחי' נובלות חכ' דהיינו בחי' חיצוני' חכ' לכך יש תנאים, משא"כ לע"ל שיהי' התגלות בחי' הכתר טעמי תורה וכמ"ש ישקני מנשיקות פיהו, שם אין תנאי בנשואין, כי לית שמאלא בהאי ע"י, וזהו אשרי ואשריכם כשיתקיימו התנאים שאז יהי' נמשך מבחי' אשר בחי' תענוג העליון שהוא בחי' איתן כו'. אך זהו דוקא כשיתקיימו התנאים כמו בים כשנתקיים התנאי אז נמשך בו התגלות בחי' איתן, כך כשיתקיימו התנאים אז יהי' המשכת בחי' אשר בחי' תענוג העליון, וזהו אשר תשמעו אל מצות כשתשמעו אל מצות הוי' אז יהי' התגלות בחי' אשר תענוג העליון המשכת הכתר כו' שהוא התגלות בחי' אנכי כו'. וגם י"ל אשר תשמעו שגם עתה בבחי' היום לעשותם יש ג"כ בחי' זו שהוא ענין ק"ש כי ק"ש הוא קבלה על מאמר אנכי ולא יהי' לך כו'.