ראה אנכי נותן (ב)

תנדראה אנכי נותן (ב)

בס"ד.

ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה, את הברכה אשר תשמעו אל מצות כו' והקללה אם לא תשמעו. וצ"ל למה בברכה נאמר אשר תשמעו, משמע לשון ודאי שבודאי תשמעו ובקללה נא' אם שהוא ספק, שלכאו' מאחר שאומר כאן אשר תשמעו ואם לא תשמעו הל"ל אם תשמעו, וכמו שת"א אם תקבלון לפקודייא, וכמ"ש אם בחקתי תלכו, וכן נא' היום אם בקולו תשמעו.

אך הענין הוא דפסוק אם בחקתי תלכו קאי על מעשה המצות לבד, והפסוק היום אם בקולו תשמעו קאי על תשובה לבד כמובן ממארז"ל בסנהדרין דצ"ח סע"א, שא"ל ריב"ל אימתי אתי מר א"ל היום, דהיינו היום אם בקולו תשמעו שהוא בחי' תשובה שביאתו תלוי בתשובה. ולכן נא' בב' הפסוקים אם שהוא ל' ספק, אם בקולו תשמעו הוא ספק אם יעשו תשובה או יקיימו המצות, ואם בחקתי תלכו הוא ספק אם יקיימו המצות או יעשו תשובה. אבל כאן נא' אשר תשמעו שקאי על ב' הבחי' מעהמ"צ ותשובה, שזהו שנא' ברכה וקללה ברכה הוא בחי' מעהמ"צ, וקללה הוא בחי' תשובה והיינו שע"י התשובה מתהפך מקללה לברכה כמ"ש ויהפוך ה' אלקיך לך את הקללה לברכה, ובזה יובן מ"ש נותן כו' וקללה שלכאו' מה שייך ל' מתנה על קללה אלא שפי' קללה הוא שיתהפך הקללה לברכה שזהו ע"י התשובה דוקא. לכן נא' כאן אשר תשמעו שאין זה ספק שממ"נ יהי' בבחי' תשמעו אם ע"י קיום המצות או ע"י תשובה לכן נא' אשר תשמעו.

ועוי"ל לכך נא' אשר ע"פ המד"ר ע"פ אם בחקתי תלכו שהוא תנאי אם בחקתי תלכו אזי ונתתי כו' ואם לא תשמעו כו' אשרי ואשריכם כשתקיימו כל התנאים האלה, וזהו שאמר כאן אשר תשמעו היינו כשיתקיים התנאי אזי יהי' אשר.

ולהבין זה צ"ל תחלת הפסוק מ"ש ראה אנכי נותן לפניכם היום, היום הוא בחי' היום לעשותם, וכמשארז"ל היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם. ופי' אנכי נותן לפניכם היום הענין הוא דהנה כתי' וזאת לפנים בישראל, וזאת קאי על התורה, וכמשארז"ל יבא זה ויקבל זאת מזה, יבא זה זה משה ויקבל זאת היא התורה וכמ"ש וזאת התורה, ובחי' זאת היא לפנים דהיינו שבבחי' תנהפנימי' של כאו"א מישראל יש בחי' תורה, כי תלת קשרין מתקשרין דא בדא, ישראל מתקשראין באורייתא ואורייתא בקודב"ה, וזהו אנכי נותן לפניכם אנכי קאי על מאמר אנכי של עשה"ד, וזהו מ"ש הלא אנכי טוב לך מעשרה בנים, דהיינו שמאמר אנכי טוב הוא מעשרה שהוא בחי' כל עשה"ד (או ע"ס), ואנכי זה נותן לפניכם בבחי' פנימי' שלכם בחי' שם הוי' וזהו מה שנאמר כאן אנכי הוי' אלקיך ל' יחיד שהרי בכמה מקומות נא' הוי' אלקיכם ל' רבים והיינו לפי שכאן נמשך שם הוי' בכל אחד ואחד מישראל בבחי' פנימי' ממש עד שיהא נקרא על שמך להיות אלקיך אלקי' שלך.

והנה להבין בחי' שם הוי' שיש בכאו"א מישראל, הנה ארז"ל בכל יום ב"ק יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת שובו בנים שובבים. ולכאורה אינו מובן מה הפעולה מהב"ק כיון שהכל אינם שומעים אותו. אך הענין הוא דמה שאין אנו שומעין אותו היינו בחי' הנשמה שהיא מלובשת בגוף, והגוף מסתיר שאינו שומע הכרוז. אך שרש הנשמה שהיא בחי' מזל של הנשמה היא שומעת את הכרוז, וכמשארז"ל אע"ג דאיהו לא חזי מזלי' חזי שהמזל שומע ורואה את הכרוז. והנה עי"ז שהמזל שומע את הכרוזעי"ז פועל בגוף ג"כ מעט, ועי"ז נופלים לו הרהורי תשובה, וכמשארז"ל רשעים מלאים חרטות, שתמיד נופלים לו הרהורי תשובה מחמת שאינו רוצה להיות נפרד מהקב"ה והוא בלי טו"ד כי בחי' זו היא מבחי' חכ' שהוא בחי' ביטול אליו ית' שלמעלה מדעת והשכלה המושג ונק' בחי' משכיל, כמ"ש אשרי משכיל אל דל, משכיל לאיתן האזרחי, איתן יש בו ב' פירושי' א' לשון חוזק וכמשארז"ל איתן כמשמעו קשה. והב' הוא ל' ישן, וכמו שתרגם יונתן ע"פ ירח האיתנים ירחא דעתיקיא שהוא בחי' ישן וכמו חמר חווריין עתיק.

והנה פי' איתן שהוא בחי' חזק וקשה, הענין הוא דהנה בנשמה יש ד' בחי' נר"נ ח"י [דהגם שחמשה שמות יש לנפש נר"נ ח"י, מ"מ בד"כ נחלק תנולד' בחי', ג' בחי' נר"נ, ונשמה לנשמה שזהו בחי' ח"י], ובזהר איתא שיש בנשמה ד' בחי' כנגד ד' אותיות שם הוי', וכמ"ש נשמה שנתת בי טהורה היא בראת יצרת נפחת שיש בה ד' בחי' כו' והוא בחי' נר"נ ונשמה לנשמה, והיינו כי בחי' נשמה היינו כמ"ש ונשמת שדי תבינם שהוא בחי' שיש בנשמה הבנה והשגה באלוקו' שהוא רק בחי' בינה כו' משא"כ נשמה לנשמה הוא בחי' חכ' כח מ"ה שלמעלה מהשגה והוא ביטול פנימי שיש בנפש בבחי' מס"נ שלמעלה מהטו"ד והוא בחי' איתן כמשמעו קשה וכמ"ש כי עם קשה עורף הוא וסלחת שהיא מעלה ושבח, דהיינו מה שיש בנשמה בחי' קשה עורף ביטול הרצון שלמעלה מהטו"ד כו'. וזהו משכיל לאיתן שאיתן הוא בחי' משכיל דהיינו מקור השכל כי שכל הוא בחי' נשמה נשמת שדי תבינם שהוא בחי' בינה ומשכיל הוא מקור שלמעלה מבחי' השגה, ובחי' משכיל זה הוא בחי' איתן שבחי' זו היא בבחי' חוזק שנתחזק בכ"א מאד. וגם איתן הוא בחי' ישן, הענין הוא דהנה כתי' עם המלך במלאכתו ישבו שקאי על הנשמות שישבו עם המלך במלאכתו וכמשארז"ל במי נמלך בנשמותיהן של צדיקי', והיינו שנשמות אינם מחודשים בבחי' בריאה מאין ליש כמו שאר הנבראים, שאפי' המלאכי' הם ג"כ בבחי' נבראי' בשי"ב לפי ששרשן מבחי' דבור כו', וכמ"ש בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם כו', והנה בבחי' דבור כתי' עת לחשות ועת לדבר כו' משא"כ נש"י עלו במח' דהיינו בבחי' מח' הקדומה וזהו בחי' טהורה שהוא בחי' טה"ע שהוא בחי' אצי'. והנה אצי' הוא הפרשת הארה מאוא"ס שאין זה התחדשות כו', והנשמה ששרשה מבחי' אצי' ע"כ נק' איתן שהוא בחי' ישן כו', (וזהו משכיל לאיתן שבחי' משכיל שהוא בחי' נשמה לנשמה מקור השכל זהו בחי' איתן, כי בחי' נשמה שהוא בחי' נשמת שדי תבינם זהו בחי' בראת אימא מקננא בכורסייא שהוא בחי' בריאה כו', רק בחי' נשמה לנשמה שהוא בחי' טהורה בחי' משכיל זהו בחי' איתן כו').

והנה אותיות איתן משמשות לעתיד היינו שלע"ל יהי' גילוי בחי' איתן דהיינו שיהי' מאיר בגילוי בחי' משכיל כו', וכמ"ש לע"ל הנה ישכיל עבדי היינו שיהי' מאיר גילוי בחי' משכיל (וזהו מ"ש אח"כ ירום ונשא וגבה מאד, ונשא מסטרא דאברהם, וגבה מיצחק מאד מיעקב), וזהו האזרחי היינו שלע"ל יזרח בגילוי בחי' זו. וגם האזרחי מל' אזרח הארץ שהוא בחי' ישן, תנזדהיינו בחי' איתן שהוא בחי' ישן למעלה מבחי' בריאה יהי' בגילוי למטה כו', וזהו משארז"ל ביו"ד נברא עוה"ב, לפי שלע"ל יהי' מאיר בגילוי בחי' יו"ד שהוא בחי' איתן כו', וזהו בחי' יו"ד של שם הוי' שיש בנפש.

ב) והנה בחי' ה"א של שם הוי' הוא ענין התבוננו' באלקו' לפי שאף שיש בכל אדם בחי' יו"ד שהוא בחי' ביטול לאלקו', מ"מ אין זה בבחי' השגה והבנה באלקו', ובאמת צריך שיהי' אלקו' בבחי' השגה והבנה ג"כ וכמ"ש וידעת היום והשבות אל לבבך כו', שצריך שיהי' בבחי' דעת והשגה, וכמ"ש דע את אלקי אביך, וזהו ענין הה"א שהוא ענין התבוננו' באלקו' בבחי' התפשטות אורך ורוחב דהיינו שיתבונן באלקו' איך שאני הוי' לא שניתי וכולא קמי' כלא חשיב, וכמ"ש כי בי"ה הוי' צור עולמים ביו"ד נברא עוה"ב בה' נברא עוה"ז בשני אותיות לבד שאינם תופסים מקום כלל לגבי עצמותו כו'.

והנה בבחי' הבנה והשגה יש מעלה שלמעלה אפילו מבחי' חכ' וכמ"ש ומבני יששכר יודעי בינה לעתים וארז"ל מה שאפי' בימי משה לא אשתכח, כי בימי משה נבונים לא אשתכח, והיינו לפי שיש מעלה בבחי' בינה שהוא בחי' השגה, ויש מעלה גם בחכמה לפי שהוא בחי' ביטול ונק' בחי' אין וכמ"ש והחכ' מאין תמצא, משא"כ בינה נק' יש וכמ"ש להנחיל אוהבי יש כו'. אך צריך שיהי' התחברות אין ויש כי חו"ב נק' תרין ריעין דלא מתפרשין, וזהו בחי' נקודה בהיכלא, נקודה הוא בחי' יו"ד שהוא בחי' חכ' בחי' ביטול, והיכלא הוא בחי' בינה כי היכל הוא בחי' ה"י כ"ל, כל הוא נו"ן שערי בינה כו' (וגם ה"י הוא בחי' ה' פעמים יו"ד שהוא ג"כ חמישים), וצריך שיהי' ב' הבחי' נקודה בהיכלא, לפי שיש מעלה בבחי' יו"ד שהוא בחי' ביטול, ויש מעלה בה' שהוא בחי' השגה, לכן צריך שיהי' ב' הבחי' ביחד, וכמ"ש והחכ' תחי' בעליה, בעליה הוא בחי' בינה לפי שיש מעלה בבחי' בינה על חכ' לכך נק' בעליה של חכ'. אך החכ' תחי' בעלי' לפי שאם אין נקודה אין היכל, והעיקר הוא נקודת הביטול, והחכ' היא אחד האמת כמ"ש בסש"ב פל"ה בהג"ה, אך כדי שיהי' התחברות אין ויש שהם שני הפכים, זהו ע"י אנכי שהוא בחי' התורה וע"י התורה יכול להיות התחברות בחי' יו"ד ה"א, וכמ"ש או יחזיק במעוזי כו' שלום יעשה לי דהיינו בבחי' עצמותו שלום בפמליא של מעלה דהיינו בבחי' יו"ד תנחה"א, לפי ששרש התורה היא מבחי' אנכי מי שאנכי שהוא בחי' כתר שלמעלה מבחי' חו"ב וע"כ יכול לחבר שיהי' בבחי' תרין ריעין דלא מתפרשין.

והנה מעתה יש להבין בחי' ו"ה שיש בנפש, הענין הוא דהנה כתי' וצדקה כנחל איתן, שבחי' איתן הנ"ל יורד בבחי' נחל בחי' המשכה למטה למקום מדות שבלב שנחלקין לשש בחי' בחי' וא"ו לאהפכא לקדושה, לפי שבמדות יש בחי' זלעו"ז, וצריך להפוך את המדות לקדושה, וזהו ע"י המשכת בחי' איתן שהוא בחי' יו"ד לבחי' המדות, וזהו נחל איתן שכשאיתן נמשך בבחי' מדות אז נק' נחל איתן, שהוא ענין וא"ו רברבא, כי יש וא"ו זעירא ווא"ו רברבא, וההפרש ביניהם הוא, דכשיש יו"ד בראש הוא"ו אז נק' וא"ו רבתי, וכשאין יו"ד נק' וא"ו זעירא, וזהו מ"ש מנחל בדרך ישתה ע"כ ירים ראש, והיינו כשנמשך בחי' נחל איתן בוא"ו מדות אז ירים ראש שיש להוא"ו בחי' ראש דהיינו בחי' יו"ד כו'.

ואח"כ נמשך בחי' איתן לבחי' ה"א אחרונה, שהוא בחי' מח' דבור ומעשה שהם כנגד ג' קוין שבה"א אחרונה והוא בחי' תושבע"פ כו'. וביאור הענין הוא דהנה איתא בס"י הבן בחכ' וחכם בבינה, ולכאו' אינו מובן שהי' צריך לומר הבן בבינה וחכם בחכמה ומהו הבן בחכ' וחכם בבינה. אך הענין הוא דהנה ידוע שתושב"כ ותושבע"פ הוא בחי' חו"ב וכמ"ש שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך, מוסר אביך זה תושב"כ ואל תטוש תורת אמך זו תושבע"פ, והיינו לפי שכמו שבעת שנמשך הטיפה ממוח האב אף שישנו בהטפה כל האברים בהעלם מ"מ הם שם בתכלית ההעלם וקיצור גדול מאד, וכשנמשכה הטפה בירך האם ונשתהה תשעה חדשים בבטן האם אז יצטייר הולד ברמ"ח אברי' ושס"ה גידי', וכך תושב"כ אף שיש בה כל הדינין והמצות מ"מ אינו מבואר עדיין איך לעשות המצות כמו תפילין שנאמר וקשרתם ואיני יודע איך לעשות תפילין אם הם מרובעים או ד' בתים, ובתושבע"פ נת' המצוה איך לעשותה שתפילין צריך שיהיו ד' בתים מרובעים דוקא, וכן למשל מצות שבת שבתושב"כ הוא בקיצור גדול ובתושבע"פ נעשה הלכתא שלימה וע"כ נק' תושב"כ בחי' אבא, ותושבע"פ הוא בחי' אימא וכמ"ש כי אם לבינה תקרא.

וזהו שכתוב בס"י הבן בחכ', דהיינו אף שבחכ' שהוא בחי' תושב"כ אין שם בחי' הבנה והשגה מ"מ צריך להמשיך בחי' הבן בחכ' שאעפ"כ יהי' מעט בבחי' הבנה והשגה, וזהו ענין כל הספרים שעל תושב"כ כמו מדרשים וספר הזהר הקדוש שהם פי' על תושב"כ וממשיכי' בחי' הבן בחכ' שאף בחי' חכ' יומשך ג"כ בבחי' הבנה והשגה כו'. וחכם בבינה היינו לפי שע"י בחי' הבנה והשגה בהרחבה גדולה עי"ז יכול לשכוח על תוכן המכוון, וכמו למשל שיכול להיות שא' ילמוד גמ' עם פרש"י ותוס' אף שמבין הגמ' מ"מ אינו יודע את תוכן המכוון ונקודת האמת, וזהו וחכם בבינה דהיינו שאף בבינה שהוא בחי' תנטתושבע"פ יהי' בחי' חכ' דהיינו שלא ישכח על תכלית המכוון נקודה בהיכלא, וזהו ע"פ פשוט. וע"פ חסידות י"ל וחכם בבינה היינו לפי שתושבע"פ נתלבשה בעניני' גשמי' ויכול להיות מזה בחי' יש שאף שלומד תורה יכול לשכוח על ה', וצריך להמשיך בחי' חכ' דהיינו בחי' ביטול בבחי' תורה שבע"פ, וזהו לימוד התורה לשמה דהיינו בלא שום פני' ח"ו רק שילמוד התורה בבחי' ביטול ממש, וזהו וחכם בבינה. וזהו ענין המשכת בחי' איתן בבחי' ה' אחרונה בחי' תושבע"פ כו', וזהו מ"ש והאיתנים מוסדי ארץ, איתנים אותיות תנאים, תנאים הם בחי' תושבע"פ, והתנאים הם ממשיכי' בחי' איתן בתושבע"פ, כי התנאים הם סמוכים איש מפי איש עד משה, והיינו שלימודם הי' רק בחי' קבלה וכמו שא' ר"א שנים עשר א"ל שמעתי שמונה עשר אמר להם לא שמעתי, לפי שלא אמרו כלל מסברת עצמן רק הכל קיבלו איש מפי איש עד משה רבינו, והנה משה הוא בחי' חכ' שהוא בחי' איתן, והי' מאיר בהם בחי' איתן, ואיתנים אותיות תנאים היינו שהמשיכו בחי' איתן בבחי' תנאים שהוא בחי' תושבע"פ, שגם בתושבע"פ יהי' מאיר בחי' איתן בחי' ביטול.

אך כדי שיהי' המשכת בחי' איתן בבחי' ו"ה בחי' מדות ומחדו"מ זהו ע"י וצדקה כנחל איתן שע"י צדקה שהוא בחי' רחמים שמתעורר ברחמים על העני עי"ז מעורר ר"ר מלמעלה שיומשך בחי' איתן בבחי' מדות ומחדו"מ, וזהו שאנו מבקשים ברחמיך הרבים רחם עלינו, אבינו אב הרחמן רחם נא עלינו ותן בלבינו בינה כו', דהיינו שאנו מעוררי' רחמים רבים שיומשך בחי' איתן בחי' מוחין בבחי' מדות ומחדו"מ, וזהו ענין שם הוי' בנפש כו'.

ג) ומעתה י"ל ענין הברכה מה שנא' ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה שמשמע שצריך שיהי' ברכה בשם הוי', הענין הוא דהנה אנו מתפללים יהא שמי' רבא מברך ופי' בתוס' בשם מחזור ויטרי וכן פי' הטוא"ח סי' נ"ו בפי' שמי' רבא יהא שם י"ה רבא מברך, והענין הוא דהנה כתי' כי יד על כס י"ה וארז"ל אין השם שלם כו' והיינו שאותיות ו"ה מופרדים מאותיות י"ה, והיינו שי"ה הוא בחי' עלמא דאתכסייא, ובחי' ו"ה הוא עלמא דאתגלייא, והנה בזמן שבהמ"ק הי' קיים הי' מאיר עלמא דאתכסי' בעלמא דאתגלייא וכמ"ש ברוך ה' אלקי ישראל מן העולם ועד העולם מעלמא דאתכסיא לעלמא דאתגלייא, אך בזמן הגלות אין השם שלם שאינו מאיר בחי' עלמא דאתכסייא בעלמא דאתגליי'. ובעבודה בנפש האדם ענין אין השם שלם, היינו שאף שמתבונן במוחו בגדולת ה' איך שאני הוי' לא שניתי מ"מ אינו נמשך בלב שיהי' מזה התפעלות המדות בבחי' אהוי"ר ברשפי אש התשוקה שיתהפכו המדות שבלב לקדושה וכמו שארז"ל רשעים מלאים חרטות והיינו לפי שאף שהם מתחרטים על מעשיהם לפי שמאיר אצלם אז בחי' החכ' שהוא בחי' איתן אך אינו נמשך מזה בלבם שיהי' מזה התהפכות המדות, לפי שבחי' חכ' הוא בחי' ריחוק וכמ"ש אחכמה והיא רחוקה ממני, דהיינו שאינו מאיר רק בבחי' תסמקיף, ועי"ז אינו נמשך בבחי' המדות שיתהפכו לקדושה, וע"ז אנו מתפללים יהא שמי' רבא מברך שיהי' התגלות בחי' י"ה בו"ה.

והעצה היעוצה לזה זהו מ"ש ומלתם את ערלת לבבכם כי מה שאינו מאיר בחי' י"ה בו"ה זהו ע"י ערלת הלב שמעלים ומסתיר ומכסה שלא יהי' התגלות המוחין במדות שהוא ענין תאוות הלב והגוף שהם מונעים ומסתירים, ועי"ז נעשה למעלה בחי' כס י"ה כיסוי והעלם על בחי' י"ה, וזהו ומלתם את ערלת לבבכם דהיינו להכרית ולהפריד את בחי' התאוות זרות ולאהפכא אותם לקדושה, ועי"ז יהי' התגלות בחי' י"ה בו"ה כו'. והנה כשיהי' בחי' ומלתם את ערלת לבבכם אז נאמר אח"כ ומל הוי' אלקיך את לבבך שנאמר ומל הוי' ולא נאמר ומלתם, וגם ששם נא' ערלת לבבכם וכאן נא' לבבך ולא נאמר ערלה, והיינו לפי שאף שע"י ומלתם את ערלת לבבכם נעשה גילוי בחי' המוחין במדות, אך זהו הכל רק בחי' חיצוני' הלב דהיינו הרצון שע"פ שכל וטו"ד (והיינו בחי' הארת הבינה שמאיר במדות שהוא ענין מ"ט שע"ב שנמשכים במדות), אך ומל הוי' אלקיך את לבבך זהו ענין פנימי' הלב שהוא ענין המשכת בחי' איתן רצון פשוט שלמעלה מן השכל וטו"ד במדות כו', ובחי' זו נמשך מלמעלה מה שאין זה בנפש מצד עצמה רק שנמשכה מלמעלה ולזה נאמר ומל הוי' אלקיך את לבבך, ובחי' זו יהי' בבחי' גילוי לע"ל כי אותיות איתן משמשות לע"ל וכמ"ש הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד, ונשא מאברהם וגבה מיצחק כו', וזהו מ"ש והטיבך והרבך מאבותיך כו', וזהו ענין הברכה שיהי' גילוי בחי' י"ה בו"ה ויהי' השם שלם שיהי' המשכת בחי' איתן בחי' ומל הוי' אלקיך את לבבך כו' שיהי' בבחי' גילוי לע"ל.

ד) אך הנה כתי' ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה, היום הוא בחי' היום לעשותם, שמשמע מזה שאפי' בבחי' היום לעשותם יש ג"כ בחי' המשכת ומל הוי' אלקיך את לבבך שהוא בחי' המשכת איתן. והענין הוא דהנה כתי' ויקהלו אל המלך שלמה בירח האיתנים בחג, ופי' רז"ל ירח האיתנים הוא חדש תשרי שבו נולדו איתני העולם האבות, פי' נולדו הוא שנעשה גילוי בחי' איתן ולכן נק' האבות איתני עולם, ולכן נק' חדש תשרי ירח האיתנים לפי שמאיר בו בחי' איתן, והענין הוא דהנה כתי' אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני, ותתצב אחותו מרחוק, אחותו הוא בחי' חכ' וכמ"ש אמור לחכמה אחותי את, והיינו לפי שחכ' היא בחי' ריחוק שאינו מאיר בחי' חכ' בבחי' גילוי, לפי שזהו כלל שחכ' הוא בבחי' ריחוק. אך בעשי"ת כתיב דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב שבעשי"ת שם הוי' הוא נמצא וקרוב, והנה כיון ששם הוי' הוא קרוב בעשי"ת מכש"כ שאז מאיר בחי' חכ' בבחי' קירוב לפי ששם הוי' הוא תסאמלובש בחכ' וכמ"ש והוי' בחכ', וכיון ששם הוי' שהוא האור של החכ' הוא קרוב מכש"כ חכ' עצמה, וזהו שנק' ירח האיתנים דהיינו שאז מאיר בחי' איתן בבחי' קירוב וגילוי שהוא ענין בחי' ומל הוי' אלקיך את לבבך.

[המשך המאמר נמצא לעיל בד"ה ראה אנכי הא' ע' תנא, פיסקא: אך כדי שיהי' גילוי, ואילך].