שופטים ושוטרים

תסאשופטים ושוטרים

בס"ד.

מעלת המשפט כו' יהיב פרוטה והדר מצלי כו' ב"פ צדק - ה"פ

[שופטים]

שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך אשר ה' אלקיך נותן לך לשבטיך ושפטו כו' לא תטה משפט כו' צדק צדק תרדוף למען תחי' וגו'. ומפי' הש"ך נראה שמפרש שעריך על כל האיברים. אמנם בס"י פי' שבע תסבכפולות בג"ד כפר"ת כו' וצר בהן כו' ושערים בנפש. ופי' הראב"ד ז' שערים שבאדם הם ב' עיניים ב' אזנים ב' נחירי האף והפה, וכן מפורש אח"כ בס"י עצמו. ועי' בשל"ה סוף פ' שופטים בתוכחת מוסר. ולהבין מעלת המשפט הנה ארז"ל בסוף פ"ק דאבות על ג' דברים העולם עומד על הדין ועל האמת ועל השלום שנא' (זכרי' ח' ט"ו) אמת ומשפט שלום כו'. וע' מ"ש הרע"ב מברטנורא ז"ל שאין זה כמו העולם עומד דלעיל (כוונתו לעיל בפ"א מ"ב), אמנם מהמד"ר ריש פ' שופטים נראה שמפרש שזהו כמו העולם עומד דלעיל שהרי א' שם ארשב"ג אל תהי מלגלג בדין שהוא אחד מרגלי העולם למה ששנו חכמים על ג"ד, והיינו משנה הנ"ל דסוף פ"ק.

והנה כתיב (תהלים סס"י צ"ו) יעלוז שדי וכל אשר בו אז ירננו כו' לפני הוי' כי בא כי בא לשפוט, וארז"ל במד"ר פ' אמור פ"ל ע"פ ולקחתם כו' יעלוז שדי זה העולם, וכל אשר בו אלו הבריות כו', לפני מי לפני הוי', למה כי בא בר"ה וביוהכ"פ, מה לעשות ישפוט תבל בצדק ועמים במישרים (תהלים סס"י צ"ח). ולכאורה צ"ל מהו השמחה דיעלוז שדי וכל אשר בו מהמשפט הלא זהו דין ומשפט כו', וכתי' ושמים לא זכו בעיניו כו' (איוב ט"ו ט"ו), וביותר יפלא הלא ארז"ל בספ"ג דנדה ד"ל ע"ב שאפי' כל העולם כולו אומרים לך צדיק אתה הי' בעיניך כרשע, וארז"ל ג' ספרים נפתחים בר"ה צדיקים נכתבים לאלתר לחיים, רשעים כו', ומהו השמחה כו'. גם צ"ל הלא כתי' כי המשפט לאלקי' הוא (ריש דברים א' י"ז), וכתי' אשר לו אלקי' קרובים אליו וארז"ל במד"ר במקומו פ' ואתחנן פ"ב אשר לו גוי קרוב אין כתי' כאן אלא אשר לו אלקי' קרובים אליו, ולכאו' צ"ל הלא שנינו במתניתין (פ"ג דסנהדרין מ"ד) ואלו הן הקרובין אביו ואחיו כו' וכשם שהקרוב פסול להעיד כן הוא פסול לדון, תסגוכתי' בנים אתם לה' אלקיכם וכתי' למען אחי ורעי כו'. וגם צ"ל מה שפי' במד"ר מה לעשות ישפוט תבל, מהו תבל דוקא. אך הנה ע"ז אמרו במד"ר פ' אמור פך"ט כל השביעין חביבין בימים השביעי חביב שבת שנא' בו ויברך אלקים את יום השביעי וארז"ל ברכו במן וקדשו במן, וכן ארז"ל קדשו במאור פניו של אדם, אינו דומה מאור פניו של אדם בחול למאור פניו של אדם בשבת, בחדשים השביעי חביב בחדש השביעי שהוא מושבע בכל שברכו ברוחניות וגשמיות, כמשארז"ל גיתות בתוכו ברכות בתוכו שהוא עת האסיף, וברוחניות בחדש זה הוא מצות הרבה שופר ר"ה ויוהכ"פ סוכה וד"מ שבלולב ושמע"צ, וכן בשנים השביעית חביבה שהיא שנת השמיטה, ולכן בארץ ג"כ השביעית חביבה שכמו שיש ז' רקיעי' כו' וערבות הוא רקיע השביעי וכתי' סולו לרוכב בערבות בי"ה שמו כן לארץ יש ז' שמות ארץ אדמה ארקא ציה גיא נשיה תבל, ותבל השביעי ולכן ישפוט בחול למאור פניו של אדם בשבת, בכפל הלשון צדק צדק ב"פ. והענין הוא דהנה ג"ד שהוא מושבע בכל שברכו ברוחניות וגשמיות, כמשארז"ל גיתות בתוכו ברכות בתוכו שהוא עת האסיף, וברוחניות בחדש זה הוא מצות הרבה שופר ר"ה ויוהכ"פ סוכה וד"מ שבלולב ושמע"צ, וכן בשנים השביעית חביבה שהיא שנת השמיטה, ולכן בארץ ג"כ השביעית חביבה שכמו שיש ז' רקיעי' כו' וערבות הוא רקיע השביעי וכתי' סולו לרוכב בערבות בי"ה שמו כן לארץ יש ז' שמות ארץ אדמה ארקא ציה גיא נשיה תבל ותבל השביעי ולכן ישפוט תבל דוקא.

גם צ"ל כפל הלשון צדק צדק ב"פ. והענין הוא דהנה ג' דברים שהעולם עומד תורה ועבודה וגמ"ח בד"כ הם נכללי' בב' בחי' צדק, עבודה הוא בחי' עבודת הקרבנות ועכשיו הו"ע התפילה וכמארז"ל ע"פ ולעבדו בכל לבבכם איזהו עבודה שבלב זו תפלה, וארז"ל בפ"ק דב"ב ד"י ע"א ר"א יהיב פרוטה לעני והדר מצלי שנא' אני בצדק אחזה פניך, שבחי' צדק זה כולל עבודה וגמ"ח שצדקה כולל גמ"ח ועי"ז יכול להתפלל. וגם התורה שכוללת כל פי' וביאור המצות נק' צדק כמ"ש תען לשוני אמרתך כי כל מצותיך צדק, כי באמת מה שניתנה התורה והמצות זהו ג"כ רק צדקה לבד כמ"ש במ"א.

תסדב) וביאור הענין צ"ל מארז"ל הנ"ל ע"פ אני בצדק וגו' ר"א יהיב פרוטה לעני והדר מצלי שהי' נותן צדקה קודם התפלה בכדי שיוכל לבוא בתפלה למדריגת אחזה פניך כו'. ולהבין למעלה מהו ענין פניך איך שייך לומר למעלה ענין פנים ואחור הנה פעם נא' אחרי ה' אלקיכם תלכו שהעבודה צ"ל בבחי' אחרי ה' דהיינו בבחי' אחוריי' וכאן נא' אחזה פניך היינו לבוא לבחי' פנים שהוא גילוי פנימיות כו'. והענין הוא דהנה כתיב מלכותך מלכות כל עולמים וכתי' וישב ה' מלך לעולם שכמו למשל באדם הנה מושב האדם על הכסא הוא בבחי' אחוריי' עד"ז יובן למעלה שמ"ש וישב ה' מלך לעולם הוא בבחי' אחוריים וחיצוניות לבד ולא בבחי' פנימיות וזהו מל' מל' כל עולמים שמבחי' הארה א' מבחי' מל' הוא מחי' ומהוה כל הנבראי' ומאחר שהיא רק הארה בעלמא לכן נק' בחי' אחוריי' שהיא הארה חיצוניות כו', אבל יש בחי' פנים, שהוא בחי' הארה פנימיות, כמו בציור אדם הנה בפנים יש כחות היותר נעלי' כמו כח הראי' וכח השמיעה כו', כמו"כ עד"ז יובן למעלה שבבחי' פנים מאיר הארה פנימיות כו'.

והענין הוא דהנה כתי' שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני הוי' אלקיך והיינו כי עיקר מצות ראי' שהי' בבהמ"ק הי' כדי שיהי' גילוי בחי' פנים וזהו את פני הוי' אלקיך, אך כדי לבוא לזה זהו ע"י הראי', וענין הראי' הנה נודע כי יש ב' בחי' השתחוואה, שהוא בחי' השתחוואה חיצוני' והשתחוואה פנימיות, השתחוואה חיצוני' הוא כדמיון השתחוואת העבד אל האדון שהוא בע"כ בדרך כפי' והכרח שיכול להיות שאין רצונו לזה כלל אך בע"כ צריך להשתחוות אע"פ שאין רצונו לזה כלל, אבל יש בחי' השתחוואה פנימיות שענין השתחוואה הלזה הוא בחפץ ורצון שרצונו להיות בטל אליו, וז"ע ההשתחוואה שהי' בבהמ"ק שהי' השתחוואה פנימיות בבחי' חפץ ורצון מחמת גילוי אוא"ס ב"ה שהי' בבהמ"ק וע"י השתחוואה זו היו באי' לידי גילוי פני ה' אלקיך כו'. ועד"ז יובן בענין התפלה ג"כ כי ארז"ל במד"ר שג' רגלי' הם כנגד ג' אבות, ותפלות ג"כ אבות תקנום א"כ הרי הם מדרגה אחת, והענין הוא דהנה סדר התפלה נתקן נגד ההיכלות כמ"ש באריכות בכהאריז"ל שמן תסהיוצר אור עד אל ברוך הוא כנגד היכל לבנת הספיר, ומן אל ברוך הוא היכל עצם השמים לטוהר והיכל נוגה והיכל הזכות, וברכה שני' היא היכל האהבה כו', וגם הלשכות שהיו בבהמ"ק היו ג"כ מכוונים נגד ההיכלות אלו, ומפני כי התפלה מכוון כנגד ההיכלות לכן כשאומרים תיבות התפלה נמשך האור מההיכלות ע"י אותיות התפלה, ונמצא כי כמו שבבהמ"ק הי' גילוי פני הוי' אלקיך כמו"כ בתפלה יש ג"כ גילוי פני הוי' אלקי' כי כמו שבהמ"ק הי' מכוון נגד ההיכלות כמו"כ התפלה מכוון.

אך כדי לבוא לידי גילוי פני ה' אלקי' בתפלה זהו ע"י ענין הצדקה כו', וז"ע יהיב פרוטה לעני והדר מצלי שה"ע הצדקה. ולהבין ענין הצדקה הנה כמו שענין הצדקה למטה הוא להחיות רוח שפלים דהיינו העני שאין לו כלום והלה נותן לו לחם להחיות גופו הרי הוא מחי' אותו, ועי"ז מעורר למעלה ג"כ ענין להחיות רוח שפלים שהם ג' עולמות בי"ע שנק' שפלי' ע"ש שהם נבראי' מאין ליש ומקור התהוותם הוא רק מבחי' מל' שהוא הארה בעלמא כנ"ל משא"כ באצי' ששם מאיר הארת אוא"ס ב"ה הם איהו וחיוהי חד איהו וגרמוהי חד, וכאשר נמשך הארה מאצי' לבי"ע זהו ענין הצדקה למעלה, וז"ע להחיות רוח שפלים היינו ג' עולמות בי"ע, וכ"ז הוא ע"י הצדקה שנותן למטה, ומפני כי ענין הצדקה גדול כ"כ שע"י נמשך הארה מאצי' לבי"ע להחיות רוח שפלים ממילא עי"ז נמשך ג"כ לידי גילוי בחי' פני ה' אלקי' דתפלה שהוא ג"כ הארת אוא"ס ב"ה מבחי' פנים, וז"ע יהיב פרוטה לעני והדר מצלי שע"י הצדקה נמשך שיהי' הגילוי בתפלה בחי' פני ה' אלקי' כו'.

ג) וענין והדר מצלי, להבין מהו לשון צלותא הנה התרגום מתרגם על לא תטה משפט לא תצלי דינא ונמצא כי ל' צלותא הוא ל' הטיי', והיינו להמשיך בחי' יהי רצון הגם כי ע"פ החכ' אין מיתה בלא חטא ואין יסורים בלא עון אעפ"כ מצד ההמשכה מבחי' כתר יהי' נמשך להיות שינוי כו', ומצד זה נמשך למטה ברכה ורפואה וגאולה ופרנסה. אך כדי לבוא לזה צ"ל נותן פרוטה לעני דהיינו בחי' הצדקה.

וענין לשון פרוטה הנה ארז"ל בפ"ק דב"ב ד"ט ע"ב הנותן פרוטה לעני מתברך בששה ברכות והמפייסו מתברך בי"א ברכות, ולכאו' צ"ל תסומפני מה המפייסו גדול כ"כ שמתברך בי"א הלא הנותן פרוטה נותן לו להחיות נפשו ולכאו' הוא יותר גדול מענין הפיוס. והענין הוא דהנה צ"ל שנית ענין הנותן פרוטה דהנה עני לית לי' מגרמי' כלום שעני חשוב כמת שהוא מדרגה היותר תחתונה, ולמעלה הוא בחי' סיהרא דלית לה מגרמה כלום בחי' עני חשיב כמת וצריך להמשיך לה חיים וההמשכה הוא מבחי' עץ החיים, ואיתא בזהר עץ חיים דא וא"ו, וז"ע יהיב פרוטה כי איתא בשל"ה סוף חלק א' דרצ"ג סע"ב שפרוטה הוא פרט ו"ה היינו להפריט בחי' הוא"ו אל הה"ה שהה"א הוא בחי' עני וכאשר נמשך מבחי' הוא"ו אל הה"א ז"ע החיות שלו. וביאור הדבר יובן ממ"ש בסדור בד"ה אד' שפתי תפתח מענין קול ודבור שהקול הוא בחי' כלל והדבור הוא בחי' פרט שמפרט מה שבכלל, כי הקול הוא בחי' כללות על כל האותיות והאותיות הוא בחי' פרטיות כו' וזהו קול דברי אלקי' חיים, וז"ע פרוטה להפריט בחי' הוא"ו אל הה"א ולכן מתברך בוא"ו ברכות נגד וא"ו דשם הוי' שז"ע קדוש בוא"ו כי קדש מלה בגרמי' וקדוש בוא"ו הוא בחי' המשכה.

והמפייסו מתברך בי"א ברכות. להבין ענין הפיוס הנה מצינו ל' פיוס בדרז"ל בחולין כשאמרה הלבנה א"א לשני מלכים לשמש בכתר א' א"ל לכי ומעטי א"ע א"ל בשביל שאמרתי דבר הגון כו' א"ל צדיקי' יקראו על שמך חזי דלא אפייסה אמר הביאו עלי כפרה על שמעטתי את הירח, ונמצא כי מצינו ל' פיוס בלבנה והיינו שה"ע הנחת דעת כמו העני שמדוכה ביסורים קשי' ומרים הנה כאשר א' ידבר על לבבו עד אשר יתפייס הנה הוא מניח דעתו לבל יקפיד כ"כ, וזהו דבר גדול יותר מצדקה כי צדקה הוא רק להחיות גופו אבל ע"י הפיוס ממשיך חיות לנשמתו והלא זהו דבר נעלה יותר. וזהו פיוס אותיות יוסף, כי הנה כתי' אלה תולדות יעקב יוסף ולכאורה צ"ל הלא הל"ל אלה תולדות יעקב ראובן, אך הענין הוא דהנה יעקב הוא בחי' וא"ו בריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה, אך הנה זהו המשכה רק למעלה ובבחי' שורש הנבראי' נמשך רק הארה חיצוניות, אבל יוסף כי כל בשמים ובארץ דאחיד בשמיא ובארעא הוא בחי' השפעה פנימיות מבחי' הדעת, וזהו פיוס אותיות יוסף כי ע"י הפיוס נמשך המשכה פנימיות מבחי' הדעת להחיות נשמתו כו', ולכן מתברך בי"א ברכות כי ע"י הפיוס נמשך קדש שלמעלה מבחי' קדוש בוא"ו כנודע, וז"ע ה"א ראשונה תסזשל שם הוי' כי חו"ב הם תרין ריעין דלא מתפרשין, ולכן ע"י הפיוס מתברך בי"א ברכות וא"ו וה"א ראשונה של שם הוי'. וזהו שארז"ל שכשראה דלא אפייסה אמר הביאו עלי כפרה פי' עלי היינו מלמעלה משם הוי' כי בד"כ שם הוי' הוא ז"א דאצי' ועלי היינו מבחי' ה"א עילאה שלמעלה מבחי' ז"א כו'. וז"ע יהיב פרוטה לעני והדר מצלי שמתחלה צ"ל כסדר המדרגות יהיב פרוטה היינו בחי' הצדקה ואח"כ בא עי"ז להיות אחזה פניך המשכה פנימיות כמו ע"י הפיוס כו', וז"ע שבתפלה הוא בחי' המשכת הדעת כמ"ש וידעת היום והשבות כו' שקאי על בחי' התפלה שנמשך המשכת הדעת בח"י חוליות שהם ח"י ברכות כו', וזהו וארשתיך לי בצדק ואח"כ נא' וידעת שמתחלה צ"ל אני בצדק ואח"כ אחזה פניך בתפלה, וז"ע שתפלה היא ג"כ על ה' כמ"ש בחנה שזהו כמו הביאו עלי כפרה כו'.

ד) ומעתה יובן ענין ישפוט תבל בצדק שצ"ל קושי' הנ"ל מהו השמחה בזה כו', הנה בטור הלכות ר"ה ססי' תקפ"א מביא בשם המדרש ע"פ ומי גוי גדול אשר לו אלקי' קרובים אליו אומה זו יודעת אופי' של אלקי', בנוהג שבעולם מי שיש לו דין לובש שחורים ומתעטף שחורים אבל אומה זו לובשים לבנים ומתעטפים לבנים ויודעים שהקב"ה עושה להם נס. ולהבין זה שלכאו' יפלא למה לובשים לבנים בר"ה שהוא יום הדין כו', דהנה כתיב ארץ אשר ה' אלקיך דורש אותה מראשית השנה ועד אחרית שנה ולכאו' מאחר שדורש מראשית השנה ועד אחרית שנה א"כ הוא לעולם והל"ל לעולם.

אך הענין הוא דהנה בכל שנה ושנה מאיר הארה חדשה מאוא"ס ב"ה וזהו שנא' מראשית השנה ועד אחרית שנה ע"ש ההארה החדשה המאירה בכל שנה ושנה, אך כדי שיומשך הארה חדשה מאתו ית' צ"ל ע"ז דין ומשפט כנודע ממשל דירת המלך שכדי שתהי' ראוי' שידור בה המלך צריכי' לנקותה מכל צואה ולכלוך ופסולת כמו"כ צ"ל דין ומשפט אם ראויים ישראל שיאיר בהם הארה החדשה הנמשכת מאתו ית'. וזהו שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני שכדי שיהי' וימינו תחבקני שהוא ההארה המאיר בסוכות ושמע"צ צ"ל תחלה בר"ה בחי' שמאלו שהוא בחי' דין כו', אמנם מ"מ אין זה דין שלם לגמרי כי עיקר המכוון הוא כדי שיהי' הגילוי בחי' וימינו תחבקני, אך א"א להיות כ"א שיהי' תחלה בחי' דין, הרי אין הדין דין שלם כ"א הוא בכדי שיהי' אח"כ בחי' קירוב בחי' ימינו תחבקני כו'. וזהו עלה אלקי' בתרועה ה' בקול שופר פי' אלקי' הוא ל' דין וכמשארז"ל במד"ר במקומו ע"פ והי' כי יאמרו לי מה שמו השיבו לפי מעשי אני נקרא כשאני דן את הבריות אני נקרא אלקי' כשאני תולה חטאיו של אדם אני נק' אל שדי כשאני מרחם על עולמי נק' הוי', תסחונמצא כי אלקי' הוא ל' דין וזהו עלה אלקי' בתרועה, אך אח"כ ע"י הקול שופר נמשך להיות הוי' בקול שופר בחי' רחמים. וזהו שביקש דוד מלפניך משפטי יצא מלפניך דוקא, כי המלך לא דן ולא דנין אותו בסנהדרין וביקש שגם למעלה הסנהדרין היושבי' בהיכל הזכות לא ידונו אותו כ"א מלפניך דוקא בחי' שם הוי', ולכן יעלוז שדי כו' לפני ה' כי בא לשפוט, ונמצא כי אין הדין דין לגמרי כ"א ברחמים, לכן יעלוז שדי וכל אשר בו כי עיקר המכוון הוא בשביל הגילוי שיהי' אח"כ כנ"ל, ומשארז"ל רשעים נדוני' לאלתר זה כשאין עושים תשובה כו'.

ומעתה יובן מפני מה ישפוט תבל דוקא הנה נת' בלק"ת שתבל הוא ב"פ ארי' כי יש ב' בחי' ארי' היינו ארי' דמרכבה וארי' דאופנים ובד"כ הוא ההפרש שבין שרפים לאופנים שהשרפי' אומרים קדוש והיינו מפני כי הם משיגי' איך שהוא ית' קדוש ומובדל מגדר עולמות לכן הם רוצים ליכלל וליבטל אליו ית' וזהו מחמת הטעם והשגה בגדולת אוא"ס ב"ה, אבל האופנים הם ברעש גדול מחמת העדר השגה, וזהו ב"פ ארי' כי ארי' הוא שאגה כמ"ש ארי' שאג מי לא יירא, ויש בחי' שאג דשרפי' ושאג דאופני'. וכמו"כ נמצא ב' בחי' אלו בנש"י, בעלי דיעה הם המשיגי' גדולת הבורא ית' הם רוצים להכלל מחמת ההשגה, ויש בחי' המון עם שאינם משיגי' כלל ועכ"ז הם רוצים ליכלל כו' כדמיון האופנים כי כאו"א מישראל יכול לבוא לבחי' ארי' כו', ולכן ישפוט תבל דוקא כי בבחי' תבל מרומז ב' הבחי' הנמצא בנש"י כו'. וזהו ישפוט תבל בצדק ב' צדק ולכן צ"ל ב' בחי' צדק, וזהו צדק צדק תרדוף למען תחי' פי' שיש ב' בחי' צדק היינו בחי' צדק דצדקה ותפלה, ויש בחי' צדק דתורה שנק' ג"כ צדק כמ"ש כל מצותיך צדק כי באמת מה שניתנה התו' לישראל זהו ג"כ בחי' צדקה, וזהו ב"פ צדק. למען תחי' היינו בכדי להמשיך בחי' חיות לבי"ע תסטכנ"ל. וירשת את הארץ היינו בחי' ארץ העליונה אשר ה' אלקיך דורש אותה תהי' אצלך בבחי' ירושה כו'.

ה) וכדי לבא לזה זהו על ידי ב' בחי' צדק דתורה וצדקה ותפלה, וזהו לא תטה משפט שלא יהי' הטיה ח"ו הוא בחי' לגרמי' שעל ידי זה יטה ח"ו המשפט כי אם שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך הוא ז' שערים שמנה בס"י שהם ראי' ושמיעה ריח ודיבור להיות בבחי' ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם עינא וליבא כו', כי אם להיות שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה, ובשמיעה להיות בבחי' אשרי אדם שומע לי כו' שמע ישראל, וריח הוא בחי' העלאה דתפלה שהוא בחי' ריח ניחוח, ופה הוא פה המדבר בתורה ובתפלה וגם ארז"ל (בר"ה ד"ו ע"א ובנדרים ד"ז א') בפיך זו צדקה.

ועל ידי זה ממשיך להיות כמ"ש והוא ישפוט תבל בצדק (תלים ט' ט') ונודע מארז"ל במד"ר אית לן חד הוא דטב מכולהון הוא ה' אלקינו, וזהו והוא ישפוט תבל שקאי על בחי' הוא הנ"ל דטב מכולהון הוא ה' אלקינו, שלבחי' זו תעא"א להגיע כ"א ע"י המשפט שעושה בעצמו לשפוט א"ע מן המותרות, וכמ"ש בזהר פ' קרח דקע"ח ע"ב תו הוא דא עתיקא אלמלא דינא משתכח בעלמא לא הוי ידעין בני נשא מהימנותא עילאה ולא הוי משתדלין באורייתא, ונמצא כי אין הדין דין לגמרי ח"ו (כמ"ש בבה"ז פ' קרח על מאמר הנ"ל בדף ט"ו ע"ב קרוב לסופו, דפוס קאפוסט), כי אם י"ל שזהו על דרך שנת' בזהר ויגש דר"ז ע"א על פסוק ושמים לא זכו בעיניו, למעליותא שמפני חביבותן ע"כ לא זכו בעיניו, וכמשל האדם שיש לו כלי נאה או בנין נאה שכל מה שהכלי חביב עליו יותר הוא מתקנה יותר ודומה לו שעדיין לא ניתקנה היטיב וצריכה תיקון עדיין, וכך שמים לא זכו בעיניו, וע' בד"ה ולקחתם אגודת אזוב סעי' ב' (ל"א). וכך כאן י"ל שזהו בכדי שישתדלון באורייתא וידעו מהימנותא עילאה, וע"ד שמאלו תחת לראשי בכדי להיות וימינו תחבקני כנ"ל. ומ"מ א"א להיות הגילוי בלא דין זה ולכן צ"ל שופטים ושוטרים בכל שעריך ע"ד שפי' הבעש"ט סוף משנה א' דפ"ב דאבות דע מה למעלה ממך דע מה למעלה ממך עצמך והיינו כמה שנתעוררת ברחמים כן נתעורר עליך מדת הרחמים למעלה, וזהו ונתן לך רחמים ורחמך והרבך, ואל יאמר מה תופס מקום ח"ו עבודתו לא כן הוא שזהו בתחבולות היצר כי הוי' צלך כתיב וכמשל הצל מה שעושים כו' כמ"ש במ"א, וזהו שארז"ל כל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים. ומשארז"ל הי' בעיניך כרשע זהו בכ"ף הדמיון כדי לזרזו שירדוף לעשות מצות יותר, דאל"כ יכול לבוא לידי עצבות ח"ו אלא שזהו בכ"ף הדמיון שלגבי מדריגה היותר גבוה ממנו ה"ה כרשע ולא רשע ח"ו ועי"ז ירדוף לעשות צדקה ומעש"ט יותר, ולכן אל ישיאך יצה"ר ח"ו מה יועיל עבודתך כ"א צ"ל שופטים בכל השערים הנ"ל וגם ושפטו את העם משפט צדק, העם קאי על כל אברי הגוף שיהי' כל מעשיו לש"ש, ועי"ז יזכה במשפט להיות והוא ישפוט בחי' חד הוא דטב מכולהון בחי' הוא דא עתיקא.

תעאועפי"ז יתורץ הקושיא דקורבה הנ"ל כי על בחי' זו דעת"י נא' גם בן ואח אין לו שלמעלה מבחי' יחודים, ומ"ש למען אחיי וכתיב בנים אתם לה' אלקיכם, שחבבן וקראן בנים זהו שייך רק בזו"נ, ובד"כ בהארת אוא"ס שמצמצם א"ע להאיר בע"ס כמשנ"ת בד"ה הגידה לי שאהבה נפשי ס"ג, וע' בלקו"ת בד"ה בפ' נסכים כתי', אבל בבחי' חד הוא הנ"ל אינו שייך כלל.

ומ"מ הנה לשון המדרש אית לן חד הוא היינו ע"י הדין שעושה בעצמו למטה וכמשארז"ל ברבות פ' שופטים במקום שיש דין אין דין וכו' אם נעשה הדין למטה אין הדין נעשה למעלה, ובמד"ת האריכו בזה ואמרו וכשנוטלים אומנתו ועושים את הדין בארץ הקב"ה דן אותם ברחמים שנא' אם בחקותי תלכו, הובא בספר כד הקמח אות דין. והענין כי הדין למעלה הוא מפני שבנין המל' הוא מהגבורות דוקא כנזכר בד"ה אד' שפתי תפתח, אך מבואר שם שיש ב' בחי' ה"ג, הא' מבחי' מל' הגורמים להיות בי"ע יש ודבר נפרד, הב' ה"ג ממותקות הממשיכים ומשפיעים הביטול בהיש, וז"ע שם אד' אל"ף די"ן שהדין נמתק ע"י אל"ף פלא, וע' בד"ה תקעו בחדש וז"ל ולכן ר"ה יום הדין וכו' כי להיות עוד התחדשות החיות כללי של שנה זו יש ע"ז כמה קטרוגים על האדם אם ראוי לכך להיות נמשך על ידו רצון העליון ב"ה בגילוי מלכותו ית' כו' ע"ש. וע' עוד דרוש יו"ד עומקים שאם מאצי' לבי"ע צ"ל בנין המל' שהוא מקור דבי"ע ע"י גבורות, ק"ו מהמאציל לנאצלים שיומשך להיות ע"ס צ"ל צמצומים רבים יותר וז"ע יו"ד עומקים עומק גימ' גבורה כמו גיד תעבהמעיין הנובע מהתהום וכו', ולכן ארז"ל שאומנתו של הקב"ה דין. אך כשהאדם עושה בחי' דין בעצמו כנ"ל בענין שופטים (וי"ל שופטים מוחין בינה הוא ה' אלקינו) בכל שעריך ראי' ושמיעה וריח ודבור אזי מעוררים להיות נמשך גבורות ממותקות וכמו גבורה דא"א שנק' חסד דלית שמאלא בהאי עתיקא. וי"ל כי ע"י קבעומ"ש בפ' שמע וע"י אומרו ה' אלקינו ה' אחד שהם קבלה על ב' דברות אנכי כו' עי"ז ממשיך להיות הוא הוי' אלקינו, ולכן יעלוז שדי כו' כי בא בר"ה וביוהכ"פ, בר"ה הוא שם אד' ממותק ע"י האל"ף, וביוהכ"פ בינה ש' הוי' בניקוד אלקי', וזהו כי המשפט לאלקים הוא וסוף דבר הכל נשמע את האלקי' ירא, ע' מזה בד"ה וידבר אלקי' כו' וארא ובד"ה שובה גבי למען תורא. אך יש ב' בחי' שמות אלקים, הא' כי הוי' הוא האלקים, הב' שם הוי' בעלותו לעתיקא כאלקים חשיב, וז"ע ב"ד הגדול וב"ד סתם ע' בהרמ"ז ר"פ שופטים וס"פ הנ"ל. והנה ע"י שהאדם מקיים בחי' וידעת היום והשבות כו' כי הוי' הוא האלקים בב' בחי' הנ"ל עי"ז מקיים בחי' שופטים ושוטרים שעושה דין בעצמו מבחי' המשפט לאלקים הוא. ולכן יעלוז שדי וכל אשר בו כו' לפני הוי' כו' והיינו שהדין ממותק מבחי' לפני הוי' למעלה משם הוי' היינו ע"ד ה' בעלותו לעתיקא כאלקים חשיב א"כ דין זה הוא רחמים.