זכור ה' מה היה לנו (ב)

תיאזכור ה' מה היה לנו (ב)

בס"ד.

פנים ואחור כו' הבטה כו' לגבי משה מילתא זוטרתא כו' כאלמנה - ו"פ

[דברים]

זכור ה' מה היה לנו הביטה וראה את חרפתינו, הנה איתא בזהר בפ' בחקתי שלמעלה כתי' ג"כ הבקשה מכנס"י בל' זכור וכמ"ש (מיכה ו' ה') זכר נא מה יעץ עליך בלק מלך מואב ומה ענה אותו בלעם בן בעור, וכתי' בסוף הענין ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלקיך כו'. וכן כתי' קהלת רסי' י"ב וזכור את בוראך בימי בחרותיך ואיתא ברבות בפתיחתא דאיכה בימי בחרותיך עד שבהמ"ק קיים שנק' בית הבחירה, עד שברית כהונה קיימת שנאמר ובחור אותו מכל שבטי ישראל לי לכהן (שמואל א' ז'), עד שברית לוי' קיימת שנא' כי בו בחר ה' אלקיך מכל שבטיך (דברים י"ח) וכו'. וזהו הבקשה מלמעלה לכנס"י זכר נא כו', ואם היו מקיימים את הבקשה שמלמעלה לא היו צריכים לבקש מלמטה זכור ה', אך לפי שלא קיימו את הבקשה של זכר נא, לכך אנו מבקשים בגלות זכור ה' מה הי' לנו ואין אנו נענים. וצ"ל ענין הבקשה של כנס"י זכור ה', שהרי אין שכחה לפני כסא כבודך, בשלמא מלמעלה שייך הבקשה זכר נא, לפי שהם נבראים בע"ג, ושייך בהם שכחה ע"כ הבקשה זכר נא, אבל מה שאנו מבקשים זכור ה' מה צריך לבקש זכור שהרי אין שייך לפניו שכחה כלל.

אך הענין הוא דהנה ידוע שיש למעלה בחי' פנימי' וחיצוני' אחור ופנים, פנים הוא כמ"ש יאר ה' פניו אליך שנמשך בחי' הארת פנים מלמעלה דהיינו בחי' פנימי' אוא"ס, אך הנה כתי' ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא שלא יהי' מאיר בחי' פנימי' כ"א רק בחי' אחור וחיצוני' לבד וכמ"ש לכתך אחרי, אחרי הוי' אלקיכם תלכו, והיינו שבחי' אחרי הוי' הוא שכל ההשתלשלות נמשך ונתהוה רק מבחי' מדת מלכותו ית', שהיא הנקראת אחרי הוי' בחי' אחוריים הארה בעלמא כו' וישב ה' מלך לעולם, וזהו ענין שהבריאה היא מאין ליש, מאין היינו בחי' הארה בעלמא שאינו נוגע אל עצמותו כלל.

תיבאך הנה בזמן הבית הי' מאיר ג"כ בחי' הארה פנימי' מאוא"ס וכמ"ש יאר ה' פניו אליך, אבל בגלות אינו מאיר בחי' הארת פנים, רק בחי' אחוריים וחיצוני', שהוא רק כדי להחיות עולמות כו', והנה לפי שאינו מאיר רק בחי' אחוריים עי"ז יכול להיות יניקת החיצוני' בחי' גלות, וזהו הי' ענין גלות מצרים בחי' פרעה כי פרעה הוא ל' עורף, והיינו לפי שאינו מאיר רק בחי' עורף בחי' אחוריים עי"ז עבדים היינו לפרעה במצרים, לפי שכשמאיר בחי' פנימי' אינם יכולים לקבל, כי הפנימי' אינו נמשך רק לנש"י, וכמ"ש יאר פניו אתנו סלה כו', אבל מבחי' אחוריי' גם הם יכולים לקבל ולכך מזה נמשך בחי' גלות כו'.

ולזה הוא הבקשה זכור ה' מה היה לנו הביטה וראה דהיינו שאף שבגלות אינו מאיר בחי' פנימי' כו' אבל עכ"פ הביטה וראה, כי ההפרש בין הבטה לראי', הבטה הוא מרחוק, וראי' הוא מקרוב, וכמ"ש רז"ל במד"ר איכה ע"פ הביטה וראה את חרפתינו ר"פ אומר הבטה מרחוק שנא' הבט משמים וראה (תלים סי' פ') וראי' מקרוב שנא' וירא כי לא יכול לו ויגע בכף ירכו (בראשית ל"ב), והיינו שהבטה הוא רק מבחי' מקיף כו', וזהו הבט משמים כו'.

ב) ולהבין זה בתוס' ביאור י"ל מקודם פי' מה הי' לנו, והענין הוא דהנה כתי' ועתה ישראל מה הוי' אלקיך שואל מעמך כ"א ליראה, ופריך בגמ' אטו יראה מילתא זוטרתי היא, ומשני אין לגבי משה מילתא זוטרתא היא, ועדיין קשה מה הוא התירוץ דלגבי משה מילתא זוטרתי הלא הבקשה היא מישראל, ולגבי ישראל אינו מילתא זוטרתי כו'. אך הענין הוא דהנה מתחלה צריך להבין למה לגבי משה היא מילתא זוטרתי, והענין הוא דהנה גבי משה כתי' ונחנו מ"ה, היינו בחי' ביטול במציאות ממש שאינו בחי' מהות כלל, וכמארז"ל גדול מה שנאמר במשה יותר מאברהם דאילו באברהם כתי' ואנכי עפר ואפר, ובמשה כתי' ונחנו מ"ה שאינו מהות כלל, דהיינו שהי' בטל לאלקו' בתכלית הביטול לפי שהי' מאיר אצלו גילוי בחי' יחו"ע שהוא בחי' ביטול במציאות איך דכולא קמי' כלא חשיב, וכמ"ש כי אל דעות הוי', ד"ע הוא מלמעלה למטה שלמעלה הוא היש ולמטה הוא אין שכלא חשיב כו', וד"ת הוא להיפוך שהבריאה הוא מאין ליש רק שהיש הוא בטל לאין, שזהו בחי' יחו"ת שהוא רק בחי' ביטול היש לאין, אך בחי' יחו"ע הוא בחי' ביטול במציאות ממש ואדרבה שלמעלה הוא היש ולמטה הוא אין ממש שכולא כלא חשיב כו', וזהו כי אל דעות הוי' שיש ב' דעות בשם הוי' שהוא מקור להתהוות כו', וזהו מ"ש תיגנעשה אדם בצלמנו כדמותנו, בצלמנו הוא בחי' יחו"ע ביטול בעצם, וכדמותנו הוא בחי' יחו"ת בחי' ביטול היש לבד שהוא רק בחי' דמות לבד, אבל אינו עצמי' הביטול.

והנה במשה כתי' ונחנו מ"ה והיינו שהי' מאיר אצלו בחי' ביטול דיחו"ע ממש איך שכולא קמי' כל"ח כו', וזהו שלגבי משה יראה היא מילתא זוטרתי, והיינו כי יראה הוא רק בחי' ביטול היש לבד כו', כי הוא מהות בפ"ע רק שהוא ירא מאלקו' נמצא שהוא בחי' מהות בפ"ע רק שהוא בטל כו', אך משה שהי' בחי' ונחנו מ"ה ע"כ הוא מילתא זוטרתי לגבי'. וזהו שארז"ל כל הנביאי' נתנבאו בכה משה נתנבא בזה והיינו כי זה הוא בחי' התגלות המהות ממש בחי' ביטול בעצם כי זה הוא בחי' אספקלריא המאירה כו'.

אך א"כ אינו מובן מהו הבקשה כ"א ליראה כיון שיש בחי' שלמעלה מיראה והיראה הוא רק בחי' ביטול היש לבד. הענין הוא דהנה אע"פ שיראה הוא רק בחי' ביטול היש לבד אך אעפ"כ זהו עיקר הכוונה שיהי' יש דוקא, ויהי' בחי' ביטול היש כי כך עלה ברצונו כו', ועיקר הצחוק והתענוג עליון נמשך דוקא מבחי' ביטול היש כו' וכמ"ש צחוק עשה לי אלקי', שהצחוק ותענוג עליון נמשך מבחי' שם אלקים כי אלקים הוא בחי' הסתר והעלם וכמ"ש כי שמש ומגן הוי' אלקי' ששם אלקים הוא בחי' מגן ונרתק לשם הוי' ועי"ז נעשו העולמות בבחי' יש ודבר נפרד כו', אך עי"ז שנעשה אח"כ בחי' ביטול היש, מזה נמשך הצחוק והתענוג עליון כו'. וזהו מ"ש לויתן זה יצרת לשחק בו, לויתן הוא מדריגת ובחי' ביטול היש, כי לויתן הוא בחי' התחברות עתה הפעם ילוה אישי כו', והיינו שהוא בחי' התחברות יש לאין, ולויתן זה יצרת לשחק בו, שמזה נמשך השחוק והתענוג. וזהו מ"ש כי אם ליראה, ומה שלגבי משה היא מילתא זוטרתי אף שזה עיקר המכוון, היינו שכיון שהי' למשה בחי' ביטול במציאות ע"כ צריך לומר שהי' אצלו בחי' ביטול היש שא"א להגיע לבחי' ביטול במציאות כ"א שיהי' מתחלה בחי' ביטול היש כו', וזהו שלגבי משה היא מילתא זוטרתי כיון שהגיע למדריגת ונחנו מ"ה ע"כ הי' מתחלה אצלו גם בחי' יראה כו' כי זה השער לה' כו' בחי' ביטול היש כו'.

ג) אך עדיין אינו מובן שהרי הבקשה היא מישראל ולגבי ישראל אינו מילתא זוטרתי. הענין הוא דהנה בחי' משה ישנו ג"כ בכ"א מישראל תידשהם בחי' ונחנו מ"ה, דהנה איתא בת"ז שם מ"ה מלגאו דאיהו אורח אצי' כו', והיינו ששם מ"ה הוא בחי' שם הוי' במילוי אלפי"ן אל"ף הוא בחי' כתר, והיינו שבשם מ"ה הוא בחי' המשכת הכתר כו', ואיהו אורח אצי' וע"כ באצי' איהו וחיוהי חד ואיהו וגרמוהי חד לפי ששם מ"ה איהו אורח אצי' כו'. וזהו שארז"ל ע"פ מה שמו ומה שם בנו, מה שמו ה' צבאות שמו שהוא בחי' שם הוי' במלוי אלפי"ן הוא שמו העצמי כו', ומה שם בנו בני בכורי ישראל היינו שנש"י הוא ג"כ בחי' שם מ"ה, לפי ששרש נש"י נמשך מבחי' חכ' וזהו בני בכורי ישראל כמו למשל הבן שנמשך ממוח האב כך נש"י נמשכו מבחי' ח"ע שהוא בחי' שם מ"ה כו'. וזהו שנש"י נק' אדם וכמ"ש נעשה אדם בצלמנו כו', אדם אתם, אתם קרוים אדם כו', לפי שאדם הוא בגימ' מ"ה, וזהו מ"ש ועל הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה הוא מראה דמות כבוד הוי', כמראה אדם הוא בחי' מקור ושרש נש"י וכידוע (וע' בדרוש לא הביט כו'), והוא בחי' מראה דמות כבוד הוי' שהוא בחי' שם מ"ה מלגאו מה שמו כו', וזהו בצלמנו שהוא בחי' יחו"ע ביטול במציאות ממש בחי' מ"ה כו', רק למטה נמשכו בבחי' בריאה מאין ליש שהוא בחי' כדמותנו, אבל למעלה שרש נש"י הם בבחי' מ"ה בחי' ביטול במציאות. וזהו שארז"ל אע"ג דאיהו לא חזי מזלי' חזי, מזל הוא בחי' מקור ושרש של הנשמה המאירה בגוף כו', ובחי' מזלי' חזי היינו שהוא מאיר אצלו בבחי' גילוי אלקות ממש ע"ד מה שנא' במשה, משה נתנבא בזה כו'. וזהו שתיקנו לברך מאה ברכות בכל יום, וסמכו ע"פ ועתה ישראל מה הוי' אלקיך שואל מעמך א"ת מה אלא מאה, שחייב אדם לברך מאה ברכות בכ"י, והנה מאה הוא שניתוסף אות אל"ף באותיות מה והיינו שנמשך בחי' אל"ף שהוא בחי' פלא בבחי' מ"ה ועי"ז יכול להיות נמשך בחי' מ"ה גם למטה בבחי' נשמה המאירה בגוף שיהי' ג"כ בחי' ביטול כו', וזהו שיראה מילתא זוטרתי גם בכל ישראל בכלל לפי שיש בכל אחד בחי' משה שהוא בחי' מ"ה כו'.

ד) והנה כמו שיש בקדושה בחי' מ"ה, כמ"כ בלעו"ז יש ג"כ בחי' מ"ה, וזהו מה הי' לנו, דהיינו בחי' מ"ה שבלעו"ז, וכמ"ש ופלגשו

ושמה ראומה, ובחי' מ"ה זה הוא מקור ושרש לבחי' רע גמור, והיינו לפי שבקדושה צריך שיהי' הביטול בעצם ולא יהי' שום בחי' הרגשה כלל וכמ"ש והצנע לכת עם הוי' אלקיך, אך בלעו"ז הם בטלים אך הוא בבחי' הרגשה שמרגיש הביטול, וזהו שראומה הוא בחי' קליפה דאצי', שהוא בחי' הרגשת תטוהביטול, וזהו מ"ש בספרים שיש קליפה המפריד בין קדושה לסט"א, והיינו לפי שבשרש הוא רק בחי' קליפה דקה מאד שהוא רק בחי' ראו מ"ה, אך אח"כ נסתעף מזה להיות שרש ומקור לרע גמור, ובזה יובן מה שפעם ארז"ל שטן ופנינה לש"ש נתכוונו, ופעם אמרו נתן עיניו בבית ראשון והחריבו נתן עיניו בבית שני, והיינו לפי שבשרש אינו בחי' רע כלל, רק שהוא מקור לרע שיכול להיות נסתעף מזה בחי' רע, וזהו לש"ש נתכוין, אך כמו שהוא למטה הוא בחי' רע גמור כו'. וזהו מה הי' לנו דהיינו בחי' מ"ה דלעו"ז בחי' ראומה.

והנה עי"ז שמ"ה הי' לנו עי"ז נמשך בחי' גלות עת אשר שלט האדם באדם. והענין הוא דהנה כתי' שופך דם האדם כו', ולהבין פי' שופך דם האדם באדם, והענין הוא דהנה אנו רואים שבאברי הגוף הוא הילוך הדם, כי הדם הוא הנפש, והנה כשנעשה קלקול באבר ונעשה נקב עי"ז יוצא הדם לחוץ, וכך למעלה הנה רמ"ח פקודין הם רמ"ח אברים דמלכא, שכמו שהאברים הם כלים לגילוי חיות הנפש כמו"כ המצות הם בחי' כלים לגילוי השראת אוא"ס, והאור נמשך ומתלבש בכלים והכלי מגביל את האור, והנה כשפוגם באיזו מצוה שנעשה פגם ונקב למעלה ונעשה קלקול בכלי עי"ז יוצא האור לחוץ, ונמשך בלעו"ז וכ"ש ע"י מל"ת ששס"ה ל"ת הוא כנגד שס"ה גידין שעיקר הדם מלובש בהם, ולכן אם פגם בל"ת עי"ז יוצא הדם שהוא בחי' האור לחוץ, וזהו ונוקב שם הוי' שנעשה נקב ונמשך תוס' יניקה לחיצונים, וזהו מ"ש שופך דם האדם באדם דהיינו שנשפך דם האדם ונשפך בלעו"ז אדם בליעל (כי אמלאה החריבה כתי'), וזהו ענין משארז"ל טיטוס גידר את הפרוכת ויצא ממנו דם, והיינו שהראו לו שזה מה שיש ביכולתו לחרוב את בהמ"ק אין זה מכחו, רק שזה מחמת שיצא דם דהיינו ע"י שפגמו ישראל בכלים דאצי' ע"י רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת ועי"ז יצא האור לחיצונים ונמשך לו תוס' יניקה, ועי"ז יש בכחו לחרוב את בהמ"ק כו', וזהו שופך דם האדם באדם וכנ"ל, ועי"ז נעשה עת אשר שלט האדם באדם, שנמשך בחי' גלות כו', ושרש של יניקת החיצוני' הוא מבחי' מ"ה שיש בלעו"ז ופלגשו ושמה ראומה כו', וזהו מה הי' לנו, שעי"ז הוא נעשה הגלות כו'.

תטזולזה הוא הבקשה זכור ה' מה הי' לנו והיינו שזה שמה הי' לנו הוא מחמת שאינו מאיר בחי' פנימי' רק בחי' אחוריים וכנ"ל, וזהו הבקשה זכור הגם שאין שכחה לפני כסא כבודך. אך הענין הוא דהנה ארז"ל לעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואח"כ יתפלל, ולכאו' אינו מובן למה הוא צריך לסידור שבחים, אך הענין הוא דהנה אנו רואים למשל מי שהוא חסדן או רחמן אך שמדת החסד אינו מאיר אצלו בגילוי וכשצריכים להמשיך את מדת החסד שבו מההעלם אל הגילוי אזי כשמשבחים אותו במדת החסד איך שהוא חסדן ורחמן עי"ז נמשך מדת החסד מההעלם אל הגילוי כו', וזהו"ע מה שאנו אומרים בר"ה זכרונות כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה והיינו שע"י זכרונות עי"ז נמשך מהעלם לגילוי כו'. וזהו ג"כ מה שאנו מבקשים זכור ה' והיינו שע"י הבקשות והשבחים עי"ז ממשיכים אותו מהעלם אל הגילוי.

ואף שאינו יכול להיות עתה הגילוי בגלות דזהו שהי' הבקשה מלמעלה וזכור את בוראך בימי בחרותך דהיינו כשבהמ"ק קיים וכנ"ל, והיינו לפי שבזמן הבית הי' מאיר גילוי אלקות בבחי' ראי' ממש, וכמ"ש שלש פעמים בשנה יראה כדרך שבא לראות כך בא ליראות, משא"כ הגלות נק' לילה. והנה להפך מלילה ליום הוא קשה, ולזה הוא הבקשה וזכור את בוראך בימי בחרותך כו' עד אשר לא תחשך השמש והאור (בקהלת סי' י"ב פסוק א' ב') שאז הוא יום, משא"כ עכשיו שאינו יכול להיות בחי' ראי' ממש. אך הבקשה היא הביטה וראה, והיינו שהבטה הוא מרחוק הבט משמים וראה והיינו שהגלות נק' רחוק וכמ"ש למה ה' תעמוד מרחוק, אך מרחוק יכול להיות ג"כ בחי' ראי' שנק' הבטה עכ"פ ע"ד שאה"כ מרחוק הוי' נראה לי. והיינו לפי שאף שאנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא, היינו שנסתלק הפנימי' בבחי' הוא שהוא בחי' מקיף, תיזאמנם הנה כשהמקיף מאיר מזה נמשך ג"כ בחי' גילוי בנפש וכמ"ש כי הוי' אלקיך מתהלך בקרב מחניך להצילך, ופי' ברבות להיות צל על ראשך והיינו שעי"ז שיהי' מאיר בבחי' צל דהיינו בבחי' מקיף עי"ז נמשך ג"כ להצילך שהוא בחי' הצלה, לפי שע"י אור מקיף יוכל להיות ג"כ הצלה לפי שהוא אור מקיף בחי' אור כו', וכנודע שאור מקיף מסמא כו', וזהו הביטה וראה שאף שבגלות אינו יכול להיות בחי' ראי' מקרוב לפי שאסתיר פני ביום ההוא, אעפ"כ הבטה מרחוק יכול להיות מבחי' ביום ההוא כו'.

ה) וראה את חרפתינו, הנה כתי' וחרפת אלמנותיך לא תזכרי עוד שעכשיו בגלות נק' כנס"י בשם אלמנה, וכמ"ש העיר רבתי עם היתה כאלמנה, וארז"ל כאלמנה שהלך בעלה למדינת הים ועתיד לחזור אלי'. והנה אלמנה הוא ע"ש מנה שאלמנה כתובתה מנה, והנה לכאו' ל' אלמנה היינו בחי' אל מנה. והענין הוא דהנה כתי' ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים, והנה איתא בזהר אין זריעה אלא צדקה שנא' זרעו לכם לצדקה כו' זורע צדקות, וע"י זריעה של צדקה עי"ז וימצא מאה שערים, ויש להבין מהו החשבון של מאה שערים, שהרי לא נמצא כ"א חמשים שערים נו"ן שערי בינה. אך הענין הוא שהמאה שערים הם נו"ן שערי בינה, רק שנו"ן שערי בינה הם מלמטה למעלה ומלמעלה למטה, ובס"ה הם מאה שערים. וזהו מ"ש לך ה' הגדולה ואח"כ כתי' כי כל בשמים ובארץ, לך וכל הם אותיות שוים ושניהם הם בגימ' נו"ן, רק שלך הוא מלמטה למעלה, וכל הוא המשכה מלמעלה למטה, לך ה' הוא בחי' העלאה שזהו ענין לעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואח"כ יתפלל, והיינו שצריך להעלות את המדות בבחי' לך ה' דהיינו בעצמותו ומהותו ית', דהנה באמת אא"ס לאו מכל אינון מדות כלל ואין הגדולה תופס מקום אצלו כלל, וכמשארז"ל במקום גדולתו שם אתה מוצא ענוותנותו, והיינו שמה שנק' בשם גדול הוא בחי' ענוה ירידה והשפלה אצלו ית', וזהו מ"ש גדול הוי' ומהולל מאד בעיר אלקינו אימתי הוא גדול כשהוא בעיר אלקינו, אבל בעצמותו ית' אין הגדולה תופס מקום כלל אצלו ואינו שייך לקרוא אותו בשם גדול כו', וזהו לך ה' הגדולה שהגדולה הוא בטל אצלו ית'.

תיחוהנה עי"ז שמסדר שבחו של מקום ומשבחים אותו בבחי' גדולה איך שהוא גדול, עי"ז ממשיכי' בחי' גדולה, דהיינו שיהי' נמשך בבחי' גדולה, וזהו"ע העלאת המדות שמתעלים המדות בבחי' לך כו' ונמשך אוא"ס בבחי' מדות כו', וזהו"ע נו"ן שערי בינה דהיינו שהמדות מתעלים בבחי' לך שהוא בחי' בינה שערי בינה, כי המדות כשהם עדיין בבחי' בינה הם עדיין בבחי' לך דהיינו בבחי' ביטול שאינו בבחי' מהות בפ"ע כו', ונו"ן שערי בינה היינו כי עיקר המדות הם חמשה עד וההוד וכל אחד כלול מיו"ד הם חמשים כו' ושם הוא בבחי' לך כו'. ואח"כ כתי' כי כל בשמים ובארץ, והיינו שאח"כ נמשך המשכה למטה שיהי' נמשך בחי' גילוי המדות למטה בשמים ובארץ וזהו כי כל בשמים ובארץ. וזהו מ"ש נודע בשערים בעלה, בעלה הוא בחי' מדות שהוא בחי' ז"א בעלה דמטרוניתא וע"י שערים דהיינו כל חד וחד לפום שיעורא דילי' נודע בעלה, דהיינו שע"י התבוננות כל חד וחד לפום שיעורא דילי' עי"ז נעשה העלאת המדות, ואח"כ עי"ז נמשך בחי' המשכה למטה, וזהו נודע בשערים בעלה, שע"י השערי' נודע בעלה. וזהו ענין מאה שערים שהוא מלמטה למעלה ומלמעלה למטה.

אך הנה בגלות נק' כנס"י בשם אלמנה היינו אל מנה והיינו שאינו מאיר בחי' מאה שערים הנ"ל, דהנה ארז"ל קודב"ה בגלותא סליק לעילא לעילא, וזהו כאשה שהלך בעלה למדינת הים, בעלה שהם בחי' המדות וכנ"ל, הלך למדינת הים שהוא בחי' ים החכמה כידוע שיש ים ויבשה, יבשה הוא בחי' עלמא דאתגליא וים הוא בחי' עלמא דאתכסיא, וזהו שעוה"ז נק' בשם יבשה ועוה"ב הוא בחי' ים וכמ"ש לע"ל ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים, אבל עכשיו כאלמנה והיינו שסליק לעילא לעילא, לעילא בינה ולעילא חכמה, ואינו מאיר המדות למטה, וזהו כאלמנה בחי' אל מנה שהמאה שערים אינם נמשכים לפי שאינו מאיר עתה המדות רק ההנהגה מבחי' אחרי הוי' שהוא בחי' מל' כדי להחיות העולמות כו'.

ו) גם יש לפרש כאלמנה הוא לשון אלם, כרחל לפני גוזזי' נאלמה והיינו לפי שהקול נסתלק מהדבור קוב"ה בגלותא סליק לעילא, כי כשהקול תיטמאיר בדבור עי"ז נמשך למטה בחי' גילוי הדבור וכמ"ש ודבר ה' מירושלים, ועי"ז שהי' הדבור בבחי' גילוי למטה מזה הי' נמשך שיהי' ידבר עמים

תחתינו דוקא והיו ישראל במעלה העליונה כו', אך בגלות שהקול מסתלק מהדבור עי"ז כרחל לפני גוזזיה נאלמה שנעשה מזה יניקת החיצונים ונמשך מזה בחי' גלות השכינה, שהדבור נמשך בבחי' גלות ממש כו', וכ"ז הוא מפני שאלמנה לפי שאין המדות מאירים בבחי' הדבור שהקול מסתלק מהדבור לפי שקודב"ה בגלותא לעילא לעילא שהלך בעלה למדינת הים. אך כאלמנה

ולא אלמנה ממש כאשה כו' ועתיד לחזור אליה כי לע"ל יהי' נמשך המדות בבחי' גילוי בהדבור וכמ"ש ונגלה כבוד הוי' וראו כל בשר כי פי הוי' דבר שע"י שיהי' נגלה כבוד הוי' שהוא בחי' המדות שהוא בחי' בעלה עי"ז וראו

כל בשר יחדיו כי פי הוי' דבר שיהי' בחי' גילוי הדבור למטה כו'. אך עכשיו הוא בחי' אלמנה ונק' חרפת אלמנותיך (רק לע"ל לא תזכרי עוד חרפת אלמנותיך).

וזהו וראה את חרפתינו שהוא בחי' חרפת אלמנותיך, והיינו שהבקשה הוא שיהי' בחי' יתום ואלמנה יעודד, שיעודד את האלמנה והיתום כו', דהנה ארז"ל א"ת מה אלא מאה, והיינו שע"י מאה ברכות עי"ז ממשיכי' שיהי' נמשך המדות שהוא בחי' מאה שערים בבחי' גילוי, וזהו שהברכה הוא ל' נוכח ונסתר, ברוך אתה הוא ל' נוכח, ואשר קדשנו במצותיו הוא ל' נסתר והיינו לפי שע"י הברכה נמשך מבחי' סוכ"ע וממכ"ע ועי"ז נמשכים המדות בגילוי לפי שבהעלם ישנו גם עתה המדות, וזהו שהגלות נק' בשם עיבור והיינו שכמו שהעיבור הוא שישנו לולד בהעלם והלידה הוא שנמשך מהעלם לגילוי, ולכך לפי שבהעלם ישנו להמדות ע"כ יכולים ע"י מאה ברכות להמשיכם בבחי' גילוי שיהי' יתום ואלמנה יעודד כו' (אך מ"מ עכשיו הוא רק הבטה מרחוק שע"י הברכות נמשך עתה שיהי' הבטה מרחוק שהוא רק המשכת המקיף לבד כנ"ל, אבל בפנימי' ממש אינו נמשך עתה כ"א לע"ל שיהי' נמשך בבחי' המשכה פנימי' כו') ואז הוא כמ"ש הוי' לי לא אירא מה יעשה לי אדם, דהיינו כשנמשך בחי' שם הוי' שהוא בחי' גילוי המדות, מה יעשה לי אדם דלעו"ז לפי שמשם אינם יכולים לקבל, ואדרבה שמשם הם נכרתים וכמ"ש כל גוים סבבוני בשם הוי' כי אמילם, שע"י שם הוי' אזי כי אמילם. וזהו יתום ואלמנה יעודד כי אלמנה הוא בחי' כרחל לפני גוזזי' נאלמה שהוא בחי' גלות השכינה, עת אשר שלט האדם תכבאדם, אך ע"י הברכות שהוא בחי' ברוך אתה הוי' עי"ז יתום ואלמנה יעודד, כי בשם ה' כי אמילם כו'.