זכור ה' מה הי' לנו (א)
תטזכור ה' מה הי' לנו (א)
בס"ד.
זכור ה' מה הי' לנו הביטה וגו' ואיתא בזח"ג פ' בחוקתי שמלמעלמ"ט ג"כ הבקשה בל' זכור כמ"ש עמי זכר נא מה יעץ כו' ונא' אח"כ ומה ה' כו' כ"א עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת. וזהו שאמר הכתוב וזכור את בוראך בימי בחרותיך שארז"ל בזמן שבהמק"ד קיים שנק' בית הבחירה, בזמן שברית כהונה קיימת ובזמן שברית לוי' קיימת, ואם הי' מקיימים כפי הבקשה שמלמעלה לזכור ולהתבונן בכל הטוב אשר גמלנו בזמן שבהמק"ד וברית כהונה ולוי' קיימת לא הי' צריכים לבקש זכור מה הי' לנו אמנם להיות כי לא קיימו לכן בחורבן בהמק"ד בקשו זכור מה הי' לנו ולא נענו. אמנם צ"ל מה"ע הבקשה שמבקשי' זכור ואיך יתכן לומר כן דהתינח מה שמלמעלה הוא הבקשה בל' זכור זהו מפני כי נש"י למטה ה"ה נבראי' בעלי גבול ששייך בהם השכחה ח"ו לכן א' עמי זכר נא, אבל למעלה אין שכחה לפני כסא כבודך ומהו הבקשה זכור.
אך הענין הוא דהנה נודע כי יש בחי' פנימיות וחיצוני' שהם בחי' פנים ואחור, פנימיות הוא כמ"ש יאר ה' פניו אליך, וזה הי' הגילוי שבזמן תיבהמק"ד, אבל כשחטאו כתי' ואנכי הסתר אסתיר פני, שלא יאיר בחי' פניו בחי' פנימיות כ"א בבחי' חיצוני' לבד ע"ד דכתי' לכתך אחרי, וכתי' אחרי הוי' שפי' אחרי הוא בחי' ההארה המחי' ומהוה עולמות שע"ז נא' וישב ה' מלך כו' שכמו היושב על הכסא הוא בבחי' אחורי' לבד כן ההארה המחי' ומהוה היא רק בחי' אחרי הוי' שלכן נק' הבריאה יש מאין פי' מאין הוא הארה בעלמא כו'.
והנה כשהאיר בבחי' פנים אז לא הי' נמשך רק בנש"י כמ"ש יאר פניו אתנו סלה, אבל כשהסתיר פניו בבחי' יום ההוא ואינו מאיר רק בחי' אחוריים לבד עי"ז יכול להיות גלות מצרי' שז"ע פרעה אותיות העורף שמקבל מבחי' אחוריי', ועי"ז עבדים היינו לפרעה במצרים, אבל כשהאיר מבחי' הפנימיות לא הי' יכול פרעה לקבל (וכמ"ש אשר לא ידע את יוסף הוא בחי' תוס' ההמשכה הנמשכת בבחי' הפנימיות כו', וז"ע ג"כ שאמר לא ידעתי את הוי' שלא נמשך בו מבחי' הדעת שהוא השפע הפנימי כנודע מענין והאדם ידע כו').
וזהו הבקשה זכור מה כו' הביטה פי' שענין ההפרש בין ראי' להבטה שהבטה היא מרחוק וראי' מקרוב כמ"ש במדרש איכה, והבקשה שיהי' עכ"פ ההבטה מרחוק כמ"ש הבט משמים וראה.