חגור חרבך

תדחגור חרבך

בס"ד, תהלים מ"ה ד'.

עה"ד תאנה היתה כו' ויתפרו כו' מילה ציצית

חגור חרבך על ירך גבור הודך והדרך. ופי' ברבות בראשית ס"פ ך"א חרב זו מילה שנא' עשה לך חרבות צורים. וכן פי' בזהר פ' בשלח דס"א ע"א תהע"פ חגור חרבך על ירך, מאי על ירך דא רשימא קדישא כמד"א שים ידך תחת ירכי. ובילקוט סוף רמז תשמ"ט הביא בשם מדרש תנחומא תן מילה בין יריכך, הודך בעוה"ז והדרך לעולם הבא.

ולהבין זה צ"ל מ"ש ויתפרו עלי תאינה ויעשו להם חגורות, ואיתא במד"ר בראשית פי"ט ארשב"י עה"ד תאינה היתה, ודרש תאינה שהביא תואנה לעולם, ולכן עשו חגורות מעלים של תאינה דוקא לפי שכל אילן לא רצה לקבלם רק התאינה לפי שבו קלקלו הוכרח לקבלם. ועוד שם במד"ר אמר ר' יצחק קלקלת עובדך סב חוט וחייט. ולכאו' צ"ל במה שאמר רשב"י שעה"ד תאינה היתה (וכ"ה דעת ר' נחמי' בגמ' ברכות פ' כיצד מברכין) הלא נמשלה תושבע"פ לתאינה דכתי' נוצר תאינה יאכל פרי' ודרשו רז"ל בעירובין דנ"ד [מה תאינה זו כל זמן שאדם ממשמש בה מוצא בה תאינים אף ד"ת כל זמן שאדם הוגה בהן מוצא בהם טעם. ובמד"ר נשא פי"ב] מה התאינה נלקטת אחד אחד (שלכן היא פטורה מן הפיאה כמ"ש במשנה כלל אמרו בפיאה כל שהוא אוכל כו' ולקיטתו כאחד, והיינו לאפוקי תאינה שנלקטין אחד אחד) כך ד"ת היום לומד הלכה אחת ולמחר הלכה א', ואיך נאמר שעה"ד תאינה היתה.

אך הענין יובן בהקדם מ"ש מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש ופי' בזהר פ' חוקת דקפ"ב שקאי על חובא דאדם קדמאה שעמלו הי' תחת השמש, והיינו בבחי' סיהרא לבד. והענין הוא דהנה כתי' וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלקי' פי' שהוי' הוא האלקי' וכולא חד, הגם דכתי' שמש ומגן ה' אלקי' שנמשל שם אלקי' למגן שכמו המגן מסתיר על אור השמש כן שם אלקי' מעלים ומסתיר על אור שם הוי', ויש בשם אלקים ק"ך צירופי אלקי' שבהשתלשלות ג' עולמות בי"ע נמשך מק"ך צירופי' אלו דשם אלקי' יש ודבר נפרד עד שמבחי' מ"ח צירופי' אחרוני' דשם אלקי' נמשך גם בחי' אדמת בני חם, אבל בחי' שם הוי' הוא למעלה מבחי' מקור ליש ודבר נפרד כמ"ש אני הוי' לא שניתי, מ"מ ע"ז נא' וידעת כו' כי ה' הוא האלקי' שכולא חד ובחי' שם תואלקים מקבל משם הוי'. וזהו שא' משה אד' למה הרעות לעם הזה, שסבר משה שמדה"ד נמשך משם אד' ושם אלקי', וע"ז השיב לו וידבר אלקי' כו' אני הוי' שכולא חד, וכתי' גדול ה' ומהולל מאד בעיר אלקינו אימתי הוא גדול כשהוא בעיר אלקינו דוקא, וזהו שאה"כ אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלקי' לפי שכולא חד עם שם הוי'. ומה שנמשל שם אלקי' למגן שהמגן מסתיר וכנ"ל אך באמת הגם כי המגן מסתיר אמנם בלא המגן לא היו יכולים לקבל כלל רוב תוקף בהירות השמש, שלכן לע"ל הקב"ה מוציא חמה מנרתיקה כו' ורשעים נדונים בה שא"א לקבל רוב תוקף החום מהשמש עצמה א"ל ע"י המגן, ועד"ז יובן בנמשל שהגם ששם אלקי' מסתיר על אור הוי' וקדושתו, מ"מ הנה זהו בכדי שע"י שם אלקי' יוכלו הנבראי' והנוצרי' והנעשי' לקבל, ובל"ז לא הי' יכול להיות נמשך משם הוי' כו' ונמצא כי ההעלם הוא סיבת הגילוי.

ובזה יובן ענין חובא דאדם קדמאה שעמלו הי' תחת השמש היינו בבחי' סיהרא לבד שעי"ז הפריד שם אלקי' משם הוי'. וזהו שארז"ל (סנהדרין דל"ח ע"ב) אדה"ר מושך בערלתו הי', והיינו כי שורש הסתר הערלה נמשך משם אלקי' שכשמפרידין שם אלקי' משם הוי' יכול להיות נמשך הסתר והעלם גמור, ולא ההסתר בכדי שיוכל להיות גילוי כנ"ל כ"א העלם גמור, וכמו ממ"ח צירופי' אחרוני' שנמשך מהם החיות גם לאלקי' אחרים שהם יש גמור. וזהו דעת האומר מושך בערלתו הי' שהמשיך בחי' הסתר הערלה ע"י אשר הפריד את שורש כל ההסתרי' מבחי' שם הוי' שנמשל לשמש.

וזהו ג"כ דעת רשב"י שאומר עה"ד תאינה היתה פי' תאינה היא בחי' מל' שמתלבשת במלאך מט"ט שהוא שרו של עולם, והוא מחציו ולמעלה טוב ומחציו ולמטה רע, ולא שהוא עצמו רע ח"ו כ"א ממנו נמשך חיות לבחי' הרע ג"כ, שהרי כתי' ואתה מחי' את כולם שגם סט"א צריכה לקבל חיות מהקדושה, ולכן מחציו ולמטה רע היינו שנמשך ממנו ההשפעה מחציו ולמטה גם לבחי' הרע לצורך קיומו, ומחציו ולמעלה טוב שנמשך ההשפעה לבחי' טוב והוא עצמו כולו טוב.

ועפ"ז יובן ג"כ איך המשילו תושבע"פ לתאינה הרי היא עה"ד טו"ר, אך באמת איתא ברע"מ שתושבע"פ היא אילנא דטו"ר, שלכאו' הוא תמוה תזהאיך יאמר על תושבע"פ שהיא אילנא דטו"ר הלא כתי' עץ חיים היא למחזיקים בה, אך פירושו הוא שלפי שתושבע"פ מבררת את עה"ד לכן נק' אילנא דטו"ר כי המברר נק' ע"ש דבר המתברר, וכמ"ש הבחיי שהדבר המדביק נק' ע"ש דבר המתדבק בו. אבל תושב"כ היא בחי' עץ חיים שתושב"כ היא למעלה מהבירור של עה"ד טו"ר, וזמ"ש וזאת התורה אשר שם משה שארז"ל זכה נעשית לו סם חיים פי' שכשזכה ולמד תורה לשמה גורם חיבור עה"ד עם עץ החיים היינו בחי' תושבע"פ שנק' עה"ד ע"ש המתברר עם תושב"כ שנק' עה"ח ועי"ז נעשית לו סם חיים, לא זכה כגון שלמד תורה בגסות נעשית לו כו' לפי שמפריד עה"ד מעה"ח שפירוד עה"ד גרם מיתה כו'.

וזהו שא' ר' יצחק קלקלת עובדך סב חוט וחייט, פי' קלקלת עובדך ע"י פירוד עה"ד, סב חוט וחייט היינו ענין ויתפרו עלי תאנה לחבר את התאנה היא בחי' עה"ד עם עה"ח. וז"ע יוסף דכתי' בי' בן פורת יוסף פורת אותיות תופר שמחבר ב' העצים דיחו"ע ויחו"ת, ועי"ז מחבר עה"ד עם עץ החיים, וזהו דכתי' לקח עץ א' וכתוב עליו ליהודה כו' ולקח עץ אחד וכתוב עליו ליוסף עץ אפרים כו' וקרב אותם אחד אל אחד והיו לאחדים בידך שענין התחברות העצים הוא חיבור עה"ד עם עה"ח, והוא ענין התחברות יהודה ויוסף יהודה הוא בחי' הודאה הוא בחי' ביטול היש לאין, שהגם שאינו משיג מ"מ מודה שכן הוא, והוא בחי' יחו"ת ביטול היש לאין, ויוסף הוא בחי' יחו"ע איך שלמעלה היש ולמטה אין וכולא קמי' כלא חשיב שזהו בחי' עץ החיים, וקרב אותם אחד אל אחד ע"ד אחד באחד יגשו, כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד, וזהו למהוי אחד באחד שגם ביחו"ת יהי' מושג איך שקמי' כלא חשיב. וזהו שא"ר יצחק קלקלת עובדך סב חוט וחייט היינו לתפור ולחבר עה"ד בעה"ח ע"ד בן פורת יוסף אותיות תופר כו'.

ופי' חוט הוא ע"ד שארז"ל כל העוסק בתורה בלילה הקב"ה מושך עליו חוט של חסד ביום, שהתורה הוא בחי' חוט שהוא בחי' הקל קול יעקב, קלא תחקדמאה חסר וא"ו היינו בחי' תפלה שהיא ג"כ חוט, וקלא בתראה מלא וא"ו הוא בחי' קול דתורה שהוא בחי' המשכת החוט, וזהו צואריך בחרוזים שכמו החרוז של אבנים טובות ומרגליות הנה החוט הוא המחבר אותם כן בחי' החוט דתורה ותפלה הם המחברי' ב' העצים רק שתפלה היא מלמטלמ"ע כנודע ותורה היא מלמעלמ"ט. וזהו סב חוט וחייט שע"י תורה ותפלה עי"ז מחבר עה"ד בעה"ח להיות לאחדי' וזהו שאה"כ באדה"ר ויתפרו עלי תאנה שע"י התשובה שעשה אדה"ר חיבר בחי' התאנה בחי' עה"ד לבחי' עה"ח.

וזהו שאמר ויעשו להם חגורות, שזהו כענין חגור חרבך על ירך גבור, פי' ירך הוא מקור התאוות ורומז לבחי' פגם הברית, וע"י שיזכור שיש חרב נוקמת נקם ברית עי"ז יבוא לשמירת הברית. ובזה יובן מ"ש בזהר ויעשו להם חגורות זהו כסוי' דציצית, שלכאו' אינו מובן מהו שייך ענין החגור לציצית, אך הענין דבציצית כתי' פתיל תכלת ותרגומו חוטא דתכלתא, ונודע כי תכלת פי' דאכיל ושצי, שהוא בחי' כורסייא דדינא, וכמ"ש בזח"ב תרומה דקל"ט ריש ע"א שיש כורסייא דדינא דדיינין ביה דיני נפשות ויש כורסייא דדינא דדיינין בי' דיני ממונות, ותכלת הוא כורסייא דדיני נפשות, ועי"ז יירא וכמ"ש ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם שזהו ע"י שיתבונן בתכלת דציצית, וזהו ויעשו להם חגורות על בחי' הירכין שז"ע סב חוטא וחייט שהוא בחי' תשובה ותורה ותפלה וחרב נוקמת נקם ברית.

וזהו חגור חרבך קאי על חרב פיפיות דמילה, וגם על חרב נוקמת נקם ברית אם ח"ו אינו שומר הברית כדבעי, שע"י חרב זה נעשה גבור להיות בבחי' איזהו גבור הכובש את יצרו. ועי"ז הודך והדרך הודך בעוה"ז והדרך בעוה"ב, דהנה ארז"ל בילקוט בשם מדרש ניתן ההוד למשה וההדר ליהושע, ובמשה נא' הוד והדר תשוה עליו. והענין הוא דהנה בעת בריאת העולם לבש הקב"ה לבוש דהוד והדר כמ"ש הוד והדר לבשת ולכן הי' אופן הבריאה שיהי' העולם במעלה עליונה והי' גילוי אלקות כמ"ש ויטע כו' בגן בעדן מקדם וישם שם את האדם אשר יצר, וכתי' ויניחהו בג"ע לעבדה ולשמרה וכתי' וישמעו את תטקול ה' אלקי' מתהלך בגן לרוח היום שלא הי' הלבושי' מסתירים כלל. אך ע"י חטא עה"ד נעשה העלם והסתר שזהו ענין דכתי' אלביש שמי' קדרות, בחי' חושך והסתר. אמנם ע"י חגור חרבך של מילה ושמירת הברית על ירך בכדי לכבוש תאותו שז"ע ויעשו להם חגורות, עי"ז נמשך הודך והדרך כמו בעת בריאת העולם קודם חטא עה"ד, שהי' מאיר גילוי אלקות כו'.