לא תירא לביתה משלג

שצטלא תירא לביתה משלג

לא תירא לביתה משלג כו' שנים. ופי' בילקוט שהמצות הם כפולים מילה ופריעה, ציצית ותפילין. ובזח"א ויחי דרל"ח ע"ב א"ת שנים אלא שנים כגון מילה ופריעה, ציצית ותפילין, מזוזה ונר חנוכה. ולהבין זה צ"ל מארז"ל במשנה גדולה מילה שנכרתו עלי' י"ג בריתות, ולכאו' הלא בכל התורה לא כרתו אלא ג' בריתות ומצות מילה ג"כ בכלל, ומדוע על מילה בפרט נכרתו י"ג בריתות לבד, גם מהו מספר י"ג דוקא.

אך הענין הוא דהנה מלבד מילה ופריעה הגשמיים יש בעבודה ב' בחי' מילה, והוא מ"ש ומלתם את ערלת לבבכם, וכתי' ומל ה' אלקיך את לבבך, פי' ומלתם הוא בחי' תשובה כמארז"ל אם עושין תשובה נגאלין, ופי' וענין התשובה הוא להשיב את תשוקת הנפש לשרשה, דהנה בכאו"א יש בחי' האהבה לאלקות כמ"ש צור לבבי וחלקי כו' שדוד אמר זה עבור כלליות ישראל, וכן תכתי' אני ישנה ולבי ער שפירשו הגם כי אני ישינה בגלותא דמצרים ובבל מ"מ ולבי ער הוא בחי' האהבה שיש לכאו"א כו' רק שהיא מוסתרת ומלובשת בגוף ונה"ב המעלימים ומסתירים על אור האהבה, ותאות הגוף מונעי' ומעכבי' לבלתי הגלות נגלות האהבה מהעלם אל הגילוי וכענין רשע מכתיר כו', וכמו הערלה הגשמיות שחופה על העטרה לבלי תתגלה העטרה חוצה, כן ערלת הלב הוא בחי' האטימות הנעשה בלב מחמת תאות גופו ונפשו הבהמית מכתירים את נקודת האהבה לבלי תתגלה כו'. ולזה אמר הכתוב ומלתם את ערלת לבבכם שהו"ע בחי' אתכפיא ואתהפכא לעשות היפך רצון תאות לבו, שעי"ז ימול את ערלת הלב שיתגלה נקודת אהבתו לה', וכמו שע"י שכורתים את הערלה מתגלה העטרה כן ע"י מילת ערלת הלב מתגלה האהבה לה'. כו' ועי"ז נמשך מלמעלה להיות בחי' מילה שפי' בת"ז מל י"ה, שלשון מל הוא ל' גילוי כמו הדבור שנק' בשם מלל כמ"ש מי מלל לאברהם הניקה, והיינו להיות כי הדבור מגלה העלם המחשבה לכן נק' מלל, כן פי' מל י"ה שמתגלה עי"ז בחי' י"ה שהוא בחי' עלמא דאתכסיא בבחי' גילוי כו'.

ב) אמנם הנה ענין מ"ש ומל ה' אלקיך את לבבך היא בחי' היותר גבוה דהנה יש כמה מדריגות באהבה כמ"ש ואהבת כו' בכל לבבך כו' ובכל מאדך, והיינו הגם כי בכל לבבך ובכל נפשך הם ג"כ מדריגות גבוהות אמנם הנה יש בזה עדיין בחי' לגרמי' וגם הרי הוא בבחי' יש מי שאוהב עכ"פ, והיינו מ"ש לאהבה את ה' כי הוא חייך שכאשר אוהב חיי נפשו כן כאשר יתבונן שאוא"ס ב"ה הוא בחי' חיי החיים כו' מזה נמשך בחי' האהבה לאלקות ועז"נ כמים הפנים לפנים כן לב האדם אל האדם שע"י שנמשך ומתגלה מבחי' ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עי"ז נמשך להיות בלב האדם ג"כ בחי' האהבה כו', אמנם הוא בחי' הרגשת עצמותו בבחי' יש מי שאוהב והיינו מפני כי יש דוגמתה בלעו"ז כמ"ש את זה לעומת זה עשה האלקי' שיש בחי' אהבה רעה ותאוה זרה. אבל בחי' אהבה דבכל מאדך שהיא מבחי' יחידה שבנפש הנה לגבי בחי' זו לא יש כלל בלעו"ז. ולמעלה ז"ע נשמות חדשות שיתגלו לע"ל תאשעלי' ארז"ל צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ופי' הרמ"ז שהעטרות הוא בחי' הנשמות חדשות שיתגלו לע"ל.

אך לבוא לבחי' אהבה זו אינה ביכולת עבודת האדם מצד עצמו כ"א מה שנותני' לו מלמעלה, ולכן נא' ומל ה' אלקיך שה' אלקיך עצמו ימול גם בחי' חיצוני' הלב היא האהבה שיש בה הרגשה כנ"ל, כי לגבי גילוי בחי' אהבה עליונה כזו גם האהבה שבהרגשה מסתיר כמ"ש בזהר דא מוחא לדא ודא קליפה לדא, ולכן ימול ויעביר גם בחי' אהבה דהרגשה הנ"ל בכדי שיתגלה פנימיות הלב מבחי' יחידה שבנפש, ולכן במילה זו לא נא' ערלת הלב כמו שנא' במילה דומלתם שנא' בה את ערלת לבבכם כי שם יש בחי' ערלה החופה על הלב ואוטם לבו לבלי יתגלה אור האהבה, ולכן צריכין להעבירה ע"י אתכפיא לעשות היפך רצונו עד שיהפוך לבו מן הקצה אל הקצה שתחת אשר אהב ותואב דברי' זרים יהי' בבחי' אהבה ותשוקה לאלקות, אבל כאן במילה הב' דומל ה' אלקיך לא נא' ערלה כי אינו שייך לקרות זה בשם ערלה כלל כ"א זהו ג"כ אהבה לאלקות רק שלהיותו עדיין בבחי' יש מי שאוהב היינו בבחי' הרגשה הרי היא נק' קליפה נגד בחי' אהבה עליונה שמבחי' יחידה שבנפש כו' לכן גם בחי' אהבה זו דחיצוני' הלב ימול ה' אלקיך בכדי להיות גילוי אהבה עליונה דבחי' פנימיות הלב כו'.

ובזה יובן מארז"ל הנ"ל גדולה מילה שנכרתו עלי' י"ג בריתות מה שעל כל התורה לא נכרתו רק ג' בריתות לבד, שלכאו' אינו מובן שהרי גם מילה היא בכלל התרי"ג מצות, אך הענין יובן בהקדם ענין הג' בריתות שנכרתו על כלליות התורה שהוא נגד ג' עולמות בי"ע דכתי' בהם ומשם יפרד, משא"כ באצי' איהו וחיוהי חד בהון ואיהו וגרמוהי חד בהון, וע"י התורה נמשך בבי"ע שיהי' היש דבי"ע ג"כ בטל והיינו בחי' ביטול היש עכ"פ, וזהו ע"י ג' בחי' מחדו"מ שיש בתורה שהם נגד ג' עולמות בי"ע כנודע.

וזהו ענין ג' דברי' שהעולם עומד עליהם שהם תורה ועבודה וגמ"ח, עבודה הוא בחי' עבודת הקרבנות שעיקר העבודה בקרבנות הי' בבחי' מח' שלכן אם חשב הכהן מחשבת חוץ פסל הקרבן, ועכשיו תפלה במקום תמידין תקנו עיקר עבודת התפלה הוא במח' שלכן ארז"ל גבי ק"ש אם כיון לבו יצא, תבובשמו"ע העיקר היא המחשבה, רק הדבור הוא בכדי להוציא הכוונה והמחשבה מהעלם אל הגילוי כמ"ש במ"א, ע' בלק"ת בד"ה כי ביום הזה יכפר הא' בפ' אחרי, ובד"ה ואהבת את (למ"ד), דבור הוא בחי' לימוד התורה שצ"ל בדבור כמ"ש ודברת בם וארז"ל בד"ת הכתוב מדבר, וכמארז"ל אם ערוכה בכל שמורה, מעשה הוא בחי' מעשה המצות, שע"י ג' קוין אלו ממשיכים המשכת אוא"ס ב"ה בג' עולמות בי"ע שיהי' היש דבי"ע בטל להאין כו'. וז"ע ג' בריתות נגד ג' עולמות בי"ע כו', ונכלל בזה גם מצות מילה. ובעבודה הוא בחי' ומלתם את ערלת לבבכם, שהוא בחי' תשו' להשיב את הנפש בבחי' אהבה ולמול ולהעביר המכסה המעלים ומכסה את האהבה.

אמנם הנה בחי' המילה דומל ה' אלקיך את שזהו מה שיתגלה לע"ל הנה על מילה זו אמרו שנכרתו עלי' י"ג בריתות פי' שע"י מילה זו ממשיכי' המשכות אוא"ס גם בע"ס דאצי' שיומשך בחי' תוס' וריבוי אור בע"ס דאצי' ובג' עולמות בי"ע כו', וזהו י"ג בריתות.

ג) והנה במילה יש שני דברי', מילה שהיא העברת הערלה, ופריעה שפורעין עור הדק ומסלקו לצדדים, וארז"ל ביבמות דע"א ע"ב לא ניתנה פריעת מילה לאאע"ה, ולכאו' צ"ל הלא ארז"ל במשנה ספי"ט דשבת מל ולא פרע כאילו לא מל, ומאחר שלאברהם ניתנה מצות מילה למה לא נצטוה על הפריעה, עד שאח"כ קודם מ"ת נצטוו על הפריעה.

אך הענין הוא דהנה באברהם נא' אני אל שדי שע"י המילה נתגלה לו גילוי מבחי' ש' שדי, אבל בחי' ש' הוי' לא נתגלה להאבות ע"י עבודתם שימשיכו גילוי שם הוי' למטה, וכמ"ש וארא כו' ושמי הוי' לא נודעתי להם, כ"א ע"י גלות מצרים זכו שנתגלה במ"ת בחי' שם הוי' וכמ"ש בתחילת שליחות משה לבנ"י לכן אמור לבנ"י אני ה', ובמ"ת כתי' אנכי ה', שע"י מ"ת וגלות מצרים שהי' הקדמה למ"ת כנודע נעשה גילוי שם הוי' מה שלהאבות לא נתגלה כו'. והנה לגבי גילוי דשם שדי די בהעברת הערלה לבד, גם בלתי עור הפריעה אבל לגבי גילוי שם הוי' לא די בהעברת הערלה כ"א לפרוע עור הפריעה ג"כ רק שא"צ לחותכו כ"א לקורעו ולסלקו לצדדי' שזהו בעבודה בחי' תגתאות היתר שיכולי' להפכם שיהי' זה עצמו לאלקות וע"ד החכם שמתיר את הנדר, או כמו אכילת שבת כמ"ש במ"א, ולכן אברהם לא נצטוה על הפריעה שלגבי הגילוי דש' שדי אינו מסתיר עור הפריעה, אבל בכדי שיהי' גילוי ש' הוי' נצטוו גם על הפריעה עד כי מל ולא פרע כאילו לא מל כי א"א להיות גילוי ש' הוי' עד שיעביר גם הסתר הדק הזה כו'.

וזהו א"ת שנים אלא שנים היינו ב' בחי' אלו דש' שדי וש' הוי' שזהו בחי' ממכ"ע וסוכ"ע, ש' שדי הוא בחי' ממכ"ע שהוא מל' שאמר לעולמו די בבחי' הגבלה לכאו"א בכל עולם ועולם לפי ערכו, וש' הוי' הוא בחי' סוכ"ע, ולכן בש' הוי' כתי' יהללו כו' הוי' כו' ונבראו בדרך ממילא ומאיליו ורק ציוה ונבראו. וזהו לא תירא לביתה משלג כי כל ביתה לבוש שנים מילה ופריעה שעי"ז מתגלה ש' שדי וש' הוי' שהוא בחי' יחוד סוכ"ע וממכ"ע, וכן ציצית ותפילין, כי ציצית הם תשמישי מצוה לבד ולא יש בהם עצמן קדושה, ועושין אותם על כנף הטלית, שהטלית עצמו הוא לבוש ששרשו מבחי' לבוש מל' והיינו בחי' מלכותך מלכות כל עולמים שהוא בחי' המחי' ומהוה עולמות שזהו ממכ"ע, אבל תפילין הם ד' פרשיות שהם ד' מוחין והם תשמישי קדושה, וע"י ציצית ותפילין נמשך שיהי' יחוד קוב"ה ושכינתי' שזהו בחי' סוכ"ע וממכ"ע, וכן מזוזה ונ"ח, מזוזה היא במזוזת הבית שהבית הוא ג"כ מקיף כמו הלבוש רק שזהו מקיף יותר גבוה, ובמזוזה כותבי' ש' שדי ע"ג המזוזה, ונ"ח הוא בחי' פנימיות שמן ופתילה וב' גווני האור הם ד' אותיות דש' הוי', וע"י שניים אלו דיחוד ש' הוי' וש' שדי שהם סוכ"ע וממכ"ע עי"ז לא תירא לביתה משלג הוא בחי' תוקף הדינים כי שלג הגם כי שרשו למעלה הוא בחי' גבוה מאד כמ"ש הנותן שלג כצמר, מ"מ למטה הוא בחי' תוקף הדינים כו', וע"י מילה ופריעה ודומיהם שממשיכי' להיות לבוש שנים שא"ת שנים אלא שנים עי"ז לא תירא משלג כו'. וי"ל שע"י גדולה מילה נמשך להיות המתקת הדינים שלכן נכרתו עלי' י"ג בריתות נגד י"ג מדה"ר שמשם נמשך להיות המתקת הדינים כו'.

תדוהנה בתוס' ביבמות פ' הערל דע"א ע"ב בד"ה איתא שאברהם קיים מצות פריעה ג"כ רק שקיים זה מה שלא נצטוה רק ע"ד שקיים כל התורה כולה עד שלא ניתנה כן קיים מצות פריעה גם כשלא נצטוה, ובזה יובן מ"ש באברהם בעצם כו' נמול, ולא כתי' מל אברהם, והיינו כי נימול פי' גם על בחי' מילה הגדולה דלע"ל דכתי' ומל ה' אלקיך שגם בבחי' מילה זו נימול אברהם, וע"ד שלהאבות הטעים הקב"ה מעין עוה"ב, ולכן בכדי שיוכל לקבל בחי' זו דומל הוי' קיים מצות פריעה ג"כ הגם כי לא נצטוה בכדי שלא יסתיר גם עור הדק דפריעה לגילוי הגדול הזה רק שלא קיים זה ע"ד מצוה שגדול המצוה ועושה כ"א ע"ד שקיים כל התורה כו', ובזה ניחא מ"ש ושמי הוי' לא נודעתי, שלא המשיכו בחי' ש' הוי' ע"ד שנמשך ע"י קיום המצות שנמשך בבחי' נודעתי יחוד פנימי ע"ד והאדם ידע, כ"א רק בדרך ידיעת המציאות לבד שזהו ע"י שקיים המצוה גם מה שלא נצטוה כו'.