וידבר גו' איש כי ידור נדר

שצגוידבר גו' איש כי ידור נדר

בס"ד.

וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל לאמר זה הדבר אשר צוה הוי' איש כי ידור נדר כו'. וצ"ל ענין הנדרים שאוסר על עצמו דבר המותר ואיך יש ביכלתו במה שאומר קונם עלי דבר זה לאסור על עצמו. וגם למה צריך הנדרים וכמשארז"ל בירושלמי לא דייך מה שאסרה תורה. ועוד לכאורה הרי מצינו בגמרא להיפוך פתח במזבח וסיים בשולחן לומר לך בזמן שבהמ"ק הי' קיים המזבח מכפר עכשיו שאין מזבח שולחנו של אדם מכפר עליו, א"כ המאכל הוא דבר גבוה שמכפר על האדם. הגם שהפי' הוא אם יש עניים על שולחנו, אך באמת גם אם אין עניים ג"כ מכפר מחמת שמברך על המאכל תחלה וסוף, וא"כ במה שאוכל המאכל ומברך עליו מכפר עליו, וא"כ שצדמהו זה המעלה שידור את עצמו ממנו. וגם אם יכול לאסור, א"כ איך יוכל החכם להתיר את הנדר.

אך מקודם צ"ל ענין הקרבנות שקרבן תלוי ג"כ דוקא באמירתו של אדם שמקדיש אותו ואם לא יקדיש אותו ה"ה כמביא חולין לעזרה, וגם כאן צ"ל מה זה תלוי בדבורו של אדם דוקא, וגם צ"ל איך יש ביכולת הקרבן במה שמקריב נפש הבהמה ע"ג המזבח לכפר על נפש החוטאת. אך הענין הוא דהנה כתי' אחור וקדם צרתני וארז"ל אחור למעשה בראשית וקדם למעשה בראשית, והענין הוא דהנה סדר הבריאה מלמטה למעלה שנתהווה בחי' דומם ואח"כ צומח כו' וכמ"ש תדשא הארץ דשא כו', ואח"כ תוצא הארץ נפש חי' בחי' חי, ואח"כ מאמר נעשה אדם, וזהו אחור למע"ב. וקדם למע"ב כמאמר בצלמנו כדמותנו שגם בנפש האדם נמצאי' שני הבחי' ביטול, נפש האלקי' הוא בבחי' ביטול בעצם כי נה"א היא חלק אלקה ממעל נש"י עלו במח', ונה"ב הוא בחי' ביטול היש לפי ששרשו הוא מבחי' פני שור שבמרכבה, אך הוא מבחי' פני אדם שכלול בבחי' פני שור ע"כ גם הוא יכול ליבטל לאלקות. אך כ"ז כשהוא בבחי' נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, אבל כשפגם ח"ו והפסיד את בחי' צלם אלקי' שלו העצה לזה שיביא קרבן ע"ז החטא, והעיקר הוא ע"י תשובה מעומקא דלבא של האדם ומקריב את נפשו הבהמי' שהיא בשרשה מעולם התהו שלפני בחי' התיקון עי"ז ממשיך מבחי' כי לא אדם הוא ועי"ז יכול להמשיך ולתקן מה שחטא ופגם בצלם אלקי' שלו ששרשו מבחי' ועל הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה. וזהו אדם ובהמה תושיע הוי' דהיינו ע"י אדם שישוב אל הוי' בעומקא דלבא ומקריב נפש הבהמה ע"ג המזבח עי"ז תושיע הוי' היינו כמ"ש ריח ניחוח להוי' ריח הוא העלאה וע"י התשובה והעלאת הקרבן ממשיך בבחי' הוי' שהוא בחי' אדם וכמ"ש ועל הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה הוא מראה דמות כבוד הוי' כו'. והנה עכשיו תפלה במקום תמידין תקנו והוא בחי' ק"ש ואהבת כו' בכל מאדך בחילא יתיר שהוא בחי' תשובה.

שצהאך א"כ למה צריכי' להקדיש אותו מקודם, והענין הוא דאף דשרש הבהמה גבוה מאד מ"מ למטה נפל בגשמי' מאד ואיך יעלה לשרשו, אך זהו ע"י הדבור של האדם שמקדיש אותו באמרו ה"ז עולה וחטאת, לפי ששרש הנפש הוא מבחי' בצלמנו כדמותנו, והדבור למעלה גבוה מאד כמ"ש בדבר הוי' שמים נעשו שהכל נתהוה בדבר הוי' וא"כ גם למטה ע"י דבורו שמקדיש אותו עי"ז ממשיך המשכה מהמקיף כו' להעלות את הבהמה לשרשה, ואח"כ ע"י הקרבן הוא המשכה פנימי', ועל כן גם בנדרים יכול לאסור על עצמו בדבורו גם דבר המותר, ובלבד שידור בדבר הנדור דוקא כמו ככר זה עלי כעולה וכשלמים אבל אם אמר ככר זה עלי כבשר חזיר, לאו כלום הוא לפי שאינו יכול להמשיך בדבורו קדושה אלא בדבר שבקדושה.

אך עדיין צ"ל למה צריכים הנדרים, אך הנה צ"ל מקודם מה שאמרו בגמ' פתח במזבח וסיים בשולחן לומר לך בזמן שבהמ"ק קיים מזבח מכפר עליו ועכשיו שולחנו של אדם מכפר עליו, והנה אף שמדמין זה לזה מ"מ צריך לומר שאינו דומה זל"ז בכל ענין שהרי תפלה במקום תמידין תקנו וא"כ למה אסור לאכול קודם התפלה אלא ודאי שאינו מכפר שולחן כמו המזבח, וזהו שא' פתח במזבח וסיים בשולחן, דוקא סיים בשולחן כו'.

וביאור הענין הוא דהנה כתי' ותתפלל חנה כו' רק שפתי' נעות וקולה לא ישמע שהתפלה בלחש ובחשאי דוקא, דהנה יש שני בחי' אהבה וביטול וזהו ענין ק"ש ותפלה, ק"ש הוא בחי' אהבה וכמ"ש ואהבת את הוי' כו' והנה אהבה עדיין הוא בחי' יש כי יש מי שאוהב עכ"פ, אבל תפלה הוא בחשאי ביטול במציאות מחמת התגלות אלקות איך שכולא קמי' כלא חשיב. וזהו מ"ש אחר הרוח רעש ואחר הרעש אש ואחר האש קול דממה דקה תמן קאתי מלכא, דממה דוקא שהוא בחי' ביטול בעצם תמן הוא עיקר גילוי אלקות. והנה שני הבחי' אלו נמצאים גם בקרבנות שארז"ל אעפ"י שאש יורד מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט דהיינו אש ה"א וכמ"ש זה האשה בחי' אש ה"א והוא בחי' ביטול היש לבד, אבל עיקר הגילוי הוא מה שהאש יורד מלמעלה וכמ"ש ארי' שצודאכיל קורבנין שהוא בחי' אור י"ה, וזהו אש יו"ד וכמ"ש את קרבני לחמי לאשי אשי אש יו"ד שהוא בחי' חכ' כח מ"ה הוא בחי' ביטול במציאות. והנה כמו שבקרבן צריך מקודם להקדיש בפה דוקא, כך תפלה שכנגד תמידין תקנו צריך ג"כ להקדיש בפה והוא ענין פסוד"ז ושתים שלפני' שמאריכין איך שהשרפים אומרים קדוש והאופנים וחיות הקדש אומרים ברוך שהוא שרש נה"ב עי"ז ממשיכין המשכת המקיף ועי"ז מתעלה הנה"ב לשרשו עד שעי"ז יוכל גם נה"ב ליבטל וליכלל באלקות.

וזהו פתח במזבח וסיים בשולחן דהיינו שאח"כ יכול ג"כ לברר את המאכל שאוכל היינו ע"י שמברך עליו תחלה וסוף ובירר תחלה את נה"ב שלו בתפלה, ואח"כ יוכל לברר גם את המאכל, אך מ"מ הוא בירור גשמי ואין זה ערך אל הבירור דתפלה, ולכך אסור לאכול קודם התפלה לפי שהתפלה היא בירור רוחני וזה הוא בירור גשמי וגם לא הי' יכול לברר את המאכל אם לא הי' מתפלל, וזהו פתח במזבח דוקא תחילה מזבח ואח"כ יוכל להיות סיים בשולחן דהיינו שאח"כ גם המאכל נותן בו כח שיוכל להתפלל וללמוד. והנה עיקר החילוק של מזבח ושולחן הוא דמזבח הוא בחי' בירור דחכ' אבל שולחן הוא בירור בחי' בינה, דשולחן הוא בחי' יין ויין הוא בחי' בינה.

והנה כ"ז הוא כשיכול לברר את המאכל, אך אם רואה שאינו יכול לברר אותו העצה לזה שידור אותו ממנו וכמ"ש נדרים סייג לפרישות, ופרישות הוא לשון הפרשה שמפריש א"ע ממנו וכמ"ש והייתם קדושים כו' ופירש"י מופרשים ומובדלים קדש א"ע במותר לך. וביאור הענין הוא דהנה ארז"ל עשה תורתך קבע ומלאכתך עראי דהיינו שיהי' כל חפצו ורצונו רק לה' לבדו. ובמילי דעלמא צריך להיות רק בחי' אחוריי' וחיצוני' אבל כל רצונו יהי' לה' לבדו וזהו משארז"ל למה קדמה פ' שמע לוהא"ש כדי שיקבל עליו עומ"ש תחלה ואח"כ יקבל עליו עומ"צ, ד[עומ"ש] היינו בחי' רצוא, ופי' רצוא היינו לשון רצון אם רץ לבך דהיינו שלא ירצה רצון אחר כ"א לה' לבדו, ואח"כ יוכל להיות פ' שני' ואספת דגנך רק שיהי' בבחי' חיצוני' ועי"ז יכול להיות ואספת דגנך שיאסוף אותם מעלמא דפרודא לעלמא דיחודא, אבל אם פנו אלי עורף שצזולא פנים דהיינו שכל חפצו ורצונו מונח במילי דעלמא ממילא הוא בבחי' עורף לאלקות לפי ששני פנים אין לאדם וממילא אם מניח הפנימיות במילי דעלמא, ממילא הוא לאלקות בבחי' עורף, ועל כן צריך להיות ענין הנדרים כי נדרים סייג לפרישות, פרישות הוא בחי' הבדלה שמבדיל א"ע ממותרות רק כפי ההכרח, וזהו ענין הנדרים. אך א"כ איך יוכל החכם להתיר את הנדר, אך הענין הוא לפי שהוא חכם ע"כ יכול להתיר מה שאסר ע"ע, והעיקר הוא לפי שהנדרים הוא בחי' אתכפיא לבד אבל החכם הוא בחי' אתהפכא מחשוכא לנהורא ע"כ יכול להפוך ולהתיר מה שאסר ע"ע.

וזהו ענין וידבר משה אל ראשי המטות לבנ"י לאמר זה הדבר אשר צוה ה' איש כי ידור נדר. דהנה מטות הוא בחי' שבטים ששרשן מששה מדות שהם כפולות דהיינו י"ב גבולי אלכסון, וזהו ענין המטות לשון הטיי' מטה כלפי חסד מטה כלפי גבורה, וראשי המטות הוא בחי' מוחין שבמדות, אבל משה הוא בחי' מ"ה כמ"ש ונחנו מ"ה בעצם שהוא בחי' חכ' כמו שהוא למעלה בעצמותו וכמ"ש מה שמו ומה שם בנו, מה שם בנו הוא בחי' מוחין שמלובש במדות אבל מה שמו הוא בחי' מוחין בעצמם, וזהו ישראל מתקשראן באורייתא ישראל לי ראש אבל הוא בחי' מוחין שמלובש במדות, אבל אורייתא הוא בחי' מוחין בעצמם כי אורייתא מח"ע נפקת. וזהו וידבר משה אל ראשי המטות לאמר זה הדבר, דהנה ארז"ל כל הנביאים נתנבאו בכה נוסף עליהם משה שנתנבא בזה, זה הוא בחי' התגלות עצמיות וכמ"ש בקי"ס זה אלי לפי שהי' הפך ים ליבשה שמעלמא דאתכסיא נעשה עלמא דאתגלי' ע"כ כתי' שם זה אלי, ולכך לע"ל כתי' ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה והוא בחי' ראי' וכמ"ש צמאה לך נפשי כו' מתי אבוא ואראה פני אלקי'. וזהו שמשה נתנבא בזה דכתי' במשה וירא ראשית לו שהי' לו התגלות בחי' ראיית המהות אספקלריא המאירה איזהו חכם הרואה את הנולד, אבל כל הנביאים לא נתנבאו רק בכה שהוא כ"ף הדמיון אבל לא עצם המהות כמו שהוא.

וזהו שא' זה הדבר שהמשיך בחי' זה הדבר, דהנה כל התגלות הוא ע"י דבור דוקא וכמ"ש וידבר אלקי' את כל הדברי' האלה לאמר שההתגלות שהי' על ה"ס בשעת מ"ת הי' ע"י בחי' דבור, אך הנה כתי' לעולם הוי' דברך נצב בשמים שהדבור נצב בשמים ואין לו התגלות למטה וכמ"ש במדרש רבה ע"פ לעולם הנ"ל בפ' תצוה פל"ח ע"פ זה הדבר ובפ' במדבר פ' ב' ע"פ והי' מספר, וזהו מ"ש (בנחמי' סי' ט' פסוק ח') וכרות עמו הברית לתת את ארץ כו' ותקם שצחאת דבריך כי צדיק אתה, ולכאו' קשה מאי קמ"ל במה שאמר ותקם את דבריך כו' אלא לפי שכתי' לעולם הוי' דברך נצב בשמים, אבל עתה בזה"ז אין לו התגלות כו' וכמ"ש כרחל לפני גוזזי' נאלמה שהדבור אין לו התגלות, אתה אל מסתתר, מי כמוכה באלים באלמים, וכמ"ש השליך משמים ארץ שארץ אין לו התחברות עם שמים, וזהו ותקם את דבריך כי צדיק אתה, צדיק הוא בחי' כי כל בשמים ובארץ דאחיד בשמיא ובארעא. וזהו שא' כאן זה הדבר שיהי' בחי' זה בהתגלות בהדבר שיומשך גם למטה, וזה הכח הוא ע"י משה שהוא הנותן כח שיהי' בבחי' דבור של האדם המשכת קדושה. וזה הכח הוא בבחי' ב' אופנים הא' מלמטה למעלה והוא בחי' תפלה שהוא הנותן כח שיהי' הדבור של אדם בתפלה נכלל למעלה וכמ"ש רז"ל מט"ט קושר כתרים לקונו מתפלותיהן של ישראל כו', והב' מלמעלה למטה הוא בבחי' תורה שעי"ז שיושב ועוסק בתורה יהי' הקב"ה יושב ושונה כנגדו וכמ"ש ואשים דברי בפיך. וזהו מ"ש איש כי ידור נדר שעי"ז יוכל בדבורו לאסור דבר המותר. ועכשיו צריך לומר בלי נדר.

בס"ד.

(על ברית מילה של נכדו בן חתנו).