גם את העולם נתן בלבם

שצגם את העולם נתן בלבם

גם את העולם נתן בלבם פי' שהאדם הוא עולם קטן, ד' יסודות, ומהו מבלי כו' ראש וסוף. בכתהאריז"ל שיש בכל עולם ועולם ד' יסודות רוחניים וע"י ד' יסודות שבאדם יתקן ד' יסודות שבעולם, ד' יסודות הם או"א זו"נ, חכ' רוח, בינה אש הצמאון, ז"א מים, עפר מל', ב' יחודי' גופני זו"נ גשמי' יחוד מים ועפר, יחוד או"א נשיקין רוחא ברוחא אש ורוח. ובעבודה אחר הצמאון והיו הדברים תלמוד תורה רוחא ברוחא דאורייתא מחכ', נשיקין פה לפה ועיקר נשיקין חב"ד בחב"ד, והפה המדבר מוציא הרוח לגילוי, כי אין לך יחוד כיחוד דעיון התורה שמתחילה נעשה מוקף מדבר ההלכה ואח"כ כשמבין הוא מקיף בשכלו השכל דתורה שהוא וחכמתו אחד ולית מח' תפיסא בי' כלל כ"א ע"י התורה, ובזה עיון התורה גדול גם ממצות ת"ת בדבור שע"י כל מצוה הוא רק שרצון הקב"ה מקיף את האדם העושה המצוה אבל ידיעת התורה מלבד מה שמוקף מרצה"ע הנה הוא גם מקיף, שרצה"ע דדבר הלכה נעשה מוקף משכל האדם לאחר שמבין ההלכה.

ב) וזהו גם כו' בלבם, הגם כי נבה"ע וע"ס, מ"מ כדי שיהי' יחוד וזיווג תלוי בלב האדם כי עכשיו באתדל"ת תליא. ולהבין זה צ"ל ענין ד' יסודות בפרטי', הנה עפר ש' ב"ן, מים ש' מ"ה, ומ"ה מברר ב"ן וכן התומ"צ מבררי' בחכ' אתברירו שכך יהי' הקרבן, והקרבן בעצם היא העולה ש' ב"ן, ומתברר ע"י החכ' כי נה"י דאו"א וא"א מלובשי' בז"א, ולכן מצות רעדכ"ר מקור הכתרי' דבי"ע, ורמ"ח איברי' ט"ס טפ"ט כו' וחכ' מקור הבנין, וזהו שנק' מצות מים חכ' המרוה את העפר ב"ן שתשוקתו לעלות לאצי' ואל אישך אני תפלה כי ארץ לא שבעה במי גשמי' שקיבלה.

ולהבין מה שצ"ל פקדת ועי"ז מתעורר להיות ותשוקקיה, הוא ע"ד שכל ניצוץ צריך התעוררות וכמו נה"א שיש בו ש' מ"ה שנותנים לו לצורך הבירור, מ"מ אלמלא עוזרו כו' מפני כי הגוף שניזון מדברי' גשמי' דנוגה, הגם שהוא מותר מ"מ יש בו פסולת ולכן משה לא אכל (גם מ"ן שלגבי') הגם שידע הכוונה, כי לא הגיע הזמן דכתי' ואת רוח הטומאה כו' וז"ע תרומת הדשן שבמקדש. ועד"ז יובן בשם ב"ן שיורד לברר בי"ע א"ז תכלית הבירור עדיין שהרי צ"ל בירור שני דמ"ד לכן צריך סיוע, וע"ד לכה דודי שושבינא דמטרוניתא, והוא משם מ"ה, מצות רעדכ"ר מעוררי' הרצון דאה' מוסתרת, וכ"ז עכשיו אבל לע"ל עליית המל', יצחק אתה אבינו ולא כמו עכשיו אברהם מים הוליד רשפי אש דיצחק, וזהו ע"י תשובה כמשי"ת אי"ה.

שצאג) ונ"ל לבאר עפמ"ש והארץ היתה תהו חומר היולי שפי' בע"ח כתר שלמעלה מד"י הנ"ל, ונעתב"ס כמ"ש מגיד כו' ומקדם, מגיד ל' המשכה מראשית הוא החכ' לבחי' מל' אחרית, וחכ' מקור יסוד המים שעכשיו הארץ צריכה לו שהגם שהעפר דוקא מצמיח מ"מ זהו ע"י שמקבלת תחלה מים כמ"ש טרם יצמח כי לא המטיר, אבל לע"ל ומקדם אשר לא נעשה עדיין בסדרי השתלשלות, הנני בורא חדשה נקבה כו', וז"ע עליית נש"י למעלה מחכמה מקור המים, בבחי' מקדם והוא ע"י התשו' מעומקא דליבא. וזהו הכח שיש בעפר למעלה מד"י רובע ישראל, וזהו וחמישיתו יוסף, ולכן גם עכשיו יש בה כח לחדש יש מאין, רק שצריכה למים, אבל לע"ל למטר השמי' תשתה הארץ מים, שתהי' משפיע בסוד אחע"ב.

ובזה יובן ענין מי מנה כו' ומספר, שזהו כענין ההפרש בין ראשית לקדם, כי ראשית הוא בגדר מספר ויש שני וזהו מחכ' ואילך, אבל למעלה מן החכ' חד ולא בחושבן, קדמונו של עולם. וענין מה שיכול להיות המספר גם בלי מספר יובן בהקדם מארז"ל חגיגה י"ג ב' כתוב א' אלף כו' וכתוב א' היש, ויש שני תי' הא' כאן בזמן שבהמק"ד קיים, והב' אלף כו' גדוד אחד אבל לגדודיו אין מספר.

ד) והנה תי' שני פי' רבינו שכל גדוד מלאכי' דבי"ע חיותם ממדה א' דאצי' שמארת ע"י דבר ה' נעשה בבי"ע מספר אלף אלפי' עד"מ, אבל לגדודיו בעצם הם מדות דאצי' אין מספר כי יכול להיות התכללות עד אין קץ, וזהו היש מספר מפני כי איהו וגרמוהי חד, וזהו ומספר להיותו בגדר מספר שמתחלק לחלקי', מ"מ הוא בלי מספר. ויש להקשות ע"ז מספרי הפילסופי' שאומרי' במופת שא"א לדבר שמתחלק לחלקי' שיהי' בלי מספר, ומזה הכריחו שהזמן הוא מחודש, אך הגם שהנחה זו אמת מ"מ זהו דוקא במספר של הנבראים, משא"כ בספירות דאיהו וגרמוהי חד, כשם שא"א להשיג מהו"ע כך א"א להשיג דעתו כמ"ש בסש"ב ח"ב פ"ז, והוא היודע כו' לכן בספי' שפיר י"ל הריבוי עד אין קץ, כי החקר אלקה תמצא מאחר שברא את השכל אינו שייך שהשכל יחקור עליו, וכן הסכימו הפילסופי' עצמם, ופי' בזה פסוקי' מה יקרו רעיך כו' (תלים קל"ט י"ז י"ח) ריעיך הם המחשבות שהם ע"ס, מחול ירביון מצד התכללותם זע"ז שהם א"ס, וזה מחול ירביון שהחול יש לו מספר בעצם רק שלא יספר מחמת ריבוי, משא"כ ריעיך אין להם מספר ולכן ירביון מחול, ואיך אפשר להיות מספר בלי מספר לזה אמר הקצותי ועודי עמך שהרי איהו וגרמוהי חד, ע"כ היפלא מה' דבר.

ולקרב אל השכל, יובן ממה שכ' המקובלי' ל' בחי', בחי' חכ' בחי' חסד, לפי שהתחלקות הספי' אינו כמו התחלקות ה' אצבעות עד"מ, כי באמת הכל נושא א' דאיהו וגרמוהי חד, אלא נושא זה כלול מכמה כוחות, שצבוכמו הכסף שיש כמה בחי' כסף וכמה בחי' נחושת ומ"מ הוא גוש א' ולכן לק"מ מאחר שהכל א' יכול להיות בחי' אין קץ.

ה) ועדיין צריך לבאר מ"ש שזה שיהי' המספר בלי מספר תלוי בהמשכת תוס' אור, הענין דס"ר נשמות זהו מצד התכללות ו' קצוות ה' פעמי', א' שישים, ב' שש מאות, ג' ששה אלפי', ד' שישי' אלף, ה' שש מאות אלף, ומ"ש והי' מספר כו' לא יספר היינו ע"י תוס' כי ת"ר אלף זהו בסוד שרש, אבל התוס' יכול להיות בלי מספר, וזהו ע"י המשכה מאוא"ס כי הריבוי לא"ס הוא, כמ"ש בת"ז שמצד הכתר יכול להיות ספי' אין קץ, ובזה יתיישב שיש סתי' בדרושי' פעם איתא שכל מה שלמטה נעשה הריבוי יותר, ופעם איתא יחידות בז"א (או במל') ועשירות באו"א מאות בא"א ורבבות בע"י, אלא שיש ב' בחי' התחלקות הא' בבחי' הפירוד כמו ה' אצבעות וזהו כל מה שלמטה הוא יותר, כמ"ש ומשם יפרד, אבל הריבוי ע"ד שנת' לעיל זהו כל מה שלמעלה יותר. וזהו את מספר ימיך אמלא שרמ"ח מצות הם בחי' מספר רמ"ח איברין דז"א, מ"מ בהגלות נגלות שרשן מבחי' חד ארחא, אמלא מספר זה להיות א"ס בלי מספר וזהו מצותי בלא מספר משא"כ מצות הוי' תרי"ג (י"ל ש' הוי' ו' פעמים יו"ד ה' פעמי' זהו ת"ר בחי' מספר כמ"ש בד"ה ויהיו כל הפקודים (ך"ו) וע"י גילוי חד ארחא מאיר מצותי בלי מספר), ועפ"ז יובן גם התי' הא' כאן בזמן שבהמק"ד קיים שע"י התוס' אור מאיר באצי' בלי מספר ונעשה בבריאה ג"כ בלי מספר, אבל כשאין בהמק"ד מסתלק התוס' אור, כ"א רק מה שבסוד שורש, לכן הוא מספר.

אך הנה גם בחי' אין מספר פירושו שהוא בגדר מספר עכ"פ שלכן נק' ספירות ע"ש המספר רק שיכול להיות בלי מספר, אבל לפני אחד מה אתה סופר דהא דהוא היודע זהו לאחר כמה צמצומים כמ"ש בסש"ב ח"ב פ"ט בהג"ה, והוא ית' פשוט בתכלית כו', וע"ז נא' מי מנה שאינו בגדר מספר, והזוכים לזה הם בע"ת ברגעא חדא, וממשיכי' לבושי' מבחי' מצותי, וזה לך ה' הצדקה ע"י שלנו בשת הפנים בחי' תשו' עי"ז נמשך בחי' הצדקה שכוללת כלליות המצות דמצותי, כי כמו שהוא במצות ה' כמ"ש וצדקה כו' כן הוא בבחי' מצותי, וזהו מקדם שלמעלה מראשית.

וזהו לרוקע הארץ על המים ע"י שתקבל מבחי' קדם והוא ע"י התשו' בחי' וחמישיתו כו' שז"ע מבלי אשר ימצא כו' ראש וסוף. וזהו מי מנה עפר יעקב, יעקב הוא התעוררות רחמי', וכל בשליש עפר ב' פי' הא' ג' שלישי' ג"פ שצגארץ בי"ע, הב' אצבע, הג' בריח התיכון, ושלשת ותרד מן הקצה התחתון עד דוד הגדיל קצה העליון, וברחמי' גדולי' אקבצך וזהו לרוקע כו'.