לרוקע הארץ (ב)

שפלרוקע הארץ (ב)

בס"ד. (ש"פ פנחס, רל"ג).

גם את העולם נתן בלבם כו'

ד"י למעלה כו' עפר מים כו'

מספר ובלי מספר - ה"פ

פנחס

לרוקע הארץ על המים כי לעולם חסדו, וצ"ל שורש ענין מי מנה עפר יעקב ומספר כו'. דהנה כתי' (קהלת ג' י"א) גם את העולם נתן בלבם מבלי אשר לא ימצא האדם את כו' מראש ועד סוף, ולכאו' צ"ל דהאי קרא לאו סיפא רישא דפי' גם את העולם נתן בלבם הוא שהאדם הוא עולם קטן שכמו שיש בעולם ד' יסודות כן יש באדם ד' יסודות כמ"ש בלק"ת במדבר בד"ה והי' מספר, והרי בד' יסודות יש ראש וסוף שרוח הוא ראש היסודות ועפר הוא סוף ומהו שמסיים מבלי כו' ראש וסוף. והענין הוא דהנה ממ"ש בע"ח שמ"א פ"ג שפאובשעה"ק להרח"ו שכמו שיש ד' יסודות בעוה"ז כן יש ברוחניות בכל עולם, והד' יסודות הם ד' אותיות דשם הוי' וכ"כ במאו"א אות ד' סי' ך"ד, והם כנגד ד' עולמות אבי"ע, ופי' גם את העולם נתן בלבם שע"י ד' יסודות שבאדם יתקן ד' יסודות שבעולם.

והנה הד' יסודות הגם שבעשר ספירות הן, מ"מ ד"כ נחלקים לד' בחי' ובהן נמצא היחוד והזיווג כמ"ש הפרדס, והיינו חכ' ובינה, וזו"נ שהם ת"ת ומל', כי חכ' היא בחי' רוח, ובינה אש כי יסוד האש הוא בלב שהוא הצמאון והתשוקה שבלב ונודע כי בינה ליבא כמ"ש בת"ז, וז"א מים רובו חסדי' וכמ"ש זכר חסדו וכן שמים הוא שם מים, ועפר הוא המל'. וידוע שיש ב' יחודים, יחוד זו"נ הוא גופני וז"ע מי גשמים דכתי' בהם והרוה את הארץ והולידה והצמיחה שהוא בחי' יחוד מים ועפר. ויש בחי' יחוד או"א בחי' נשיקין שהוא בחי' אתדבקות רוחא ברוחא והוא בחי' היחוד דאש ורוח, והיינו בעבודה בחי' אש הצמאון שבלב עם תלמוד תורה שהיא בחי' אתדבקות רוחא ברוחא, דאורייתא מחכ' נפקת שנק' רוח וע"י התורה מתקרב בקירוב ויחוד אמיתי בהתקשרות הנפש ממש בבחי' נשיקין פה לפה לדבר ה' זו הלכה, ואתדבקות רוחא ברוחא היא השגת התורה וידיעת רצונו וחכמתו דכולא חד ממש. וכמ"ש בע"ח שיחוד הנשיקין עיקרו הוא יחוד חב"ד בחב"ד והוא עיון התורה, והפה הוא מוצא הרוח וגילויו בבחי' גילוי והיינו בחי' הדבור בתלמוד תורה.

שפבוביאור הענין הוא דהנה כל שכל כשמשכיל ומשיג בשכלו איזה מושכל הרי השכל תופס את המושכל ומקיפו בשכלו והמושכל נתפס ומוקף ומלובש בתוך השכל שהשיגו והשכילו, וגם השכל מלובש במושכל בשעה שמשיגו ותופסו בשכלו, דרך משל כשאדם מבין ומשיג איזו הלכה במשנה או בגמרא לאשורה על בוריה הרי שכלו תופס ומקיף אותה וגם שכלו מלובש בה באותה שעה. והנה הלכה זו היא חכמתו ורצונו של הקב"ה שעלה ברצונו שכשיטעון ראובן כך וכך דרך משל ושמעון כך וכך יהי' הפסק ביניהם כך וכך, ואף אם לא היה ולא יהי' הדבר הזה לעולם לבא למשפט על טענות ותביעות אלו מ"מ מאחר שכך עלה ברצונו וחכמתו של הקב"ה שאם יטעון זה כך וזה כך יהי' הפסק כך הרי כשאדם יודע ומשיג בשכלו פסק זה כהלכה הערוכה במשנה או גמ' או פוסקים הרי זה משיג ותופס ומקיף בשכלו רצונו וחכמתו של הקב"ה דלית מחשבה תפיסא ביה ולא ברצונו וחכמתו כי אם בהתלבשותם בהלכות הערוכות לפנינו, וגם שכלו מלובש בהם, והוא יחוד נפלא שאין יחוד כמוהו ולא כערכו נמצא כלל בגשמיות להיות לאחדים ומיוחדים ממש מכל צד ופנה. וזאת מעלה יתירה גדולה ונפלאה לאין קץ אשר במצות ידיעת התורה והשגתה על כל המצות מעשיות ואפי' על מצות התלויות בדבור ואפי' על מצות תלמוד תורה שבדבור, כי ע"י כל המצות שבדבור ומעשה הקב"ה מלביש את הנפש ומקיפה אור ה' מראשה ועד רגלה, ובידיעת התורה מלבד שהשכל מלובש בחכמת ה' הנה גם חכמת ה' בקרבו מה שהשכל משיג ותופס ומקיף בשכלו מה שאפשר לו לתפוס ולהשיג מידיעת התורה איש כפי שכלו וכח ידיעתו והשגתו בפרדס.

ב) וזהו גם את העולם נתן בלבם כי הגם שכבר נברא העולם וע"ס שהם הד' יסודות כו' מ"מ כדי שיהי' בחי' יחוד וזיווג ד' יסודות שהם או"א וזו"נ הנ"ל ה"ז תלוי בלבם בבחי' היחוד דד' יסודות שבנפש האדם, כי בתחלת הבריאה הי' הכל בחסד חנם מצד כי חפץ חסד הוא ועכשיו באתעדל"ת תליא מילתא ולכן ניתן בלב האדם שע"י עבודתו ימשיך להיות יחוד וזיווג ד' יסודות הנ"ל, וענין מבלי אשר ימצא כו' זהו בחי' חמישית מאד נעלה כמשי"ת אי"ה.

שפגומתחלה יש לבאר ענין ב' יסודות דמים ועפר, הנה עפר הוא שם ב"ן ומים שם מ"ה, וידוע דמ"ה מברר ב"ן, וכן התומ"צ הם לברר ב"ן כי בחכ' אתברירו הוא התורה שכך יהי' הקרבן כשר כו' והקרבן הוא העלאת שם ב"ן [כמ"ש] היא העולה כו', והבירור ע"י חכ' כח מ"ה שבה א"ס ב"ה, וחכמה מלובשת בז"א כי נה"י דאו"א מתלבשי' בז"א (וגם נה"י דא"א מלובש בז"א לכך נק' המצות רעוא דכל רעוין כו' פי' מקור כל הכתרים שלמטה בבי"ע), ורמ"ח מ"ע הן רמ"ח אברי' דז"א כי ט"ס טפ"ט כו' והחכ' הוא מקור ובנין הרמ"ח מ"ע וזהו שנק' המצות בשם מים שהם בחי' החכ' המרווים את הארץ שם ב"ן, כי לפי ששם ב"ן יורד בבי"ע אך תשוקתו לעלות לאצי' ואל אישך תשוקתך ואני תפלה, והגם כי המים מרוים את הארץ מ"מ ארץ לא שבעה מים כי נתעורר בה התשוקה יותר כו'.

והנה להבין הטעם שצ"ל פקדת הארץ ועי"ז תשוקקיה שא"א לה להתעורר מעצמה בהעלאת מ"ן עד שיושפע תחלה משם מ"ה עליה לעוררה כו', הוא כמו בכל ניצוץ פרטי המלובש בגוף לברר בירורים והבירור ע"י שם מ"ה שיש בנה"א כנודע בפי' מארז"ל מ"ה שנותני' לו כו', וידוע שצריך להיות עזר מלמעלה כמשארז"ל אלמלא עוזרו כו', והיינו מצד שהגוף מחשיך עליו כי הגוף ניזון ממאכלי' גשמיים המותרים שהן מנוגה אף אם אוכל לשם שמים שפדמ"מ נשאר בחי' פסולת קצת לכן מרע"ה לחם לא אכל בהר סיני אף שידע כוונת האכילה כו' והיינו מצד שלא הגיע הזמן להיות ואת רוח הטומאה אעביר כו' (כמ"ש במ"א דלכך הי' תרומת הדשן הוצאת הפסולת כו') לכך גם שם ב"ן היורד בבי"ע לברר אין זה הבירור לתכליתו עדיין שהרי צ"ל בירור שני ע"י שם מ"ה ע"כ צריך סיוע כדי שיוכל לעלות באצי' (וזהו"ע לכה דודי לקראת כלה כו' ליתן לה כח לעלות כו', וכנודע ג"כ מענין שושבינא דמטרוניתא כו') וסיוע זה הוא משם מ"ה פקדת הארץ כי המצות בחי' רצה"ע כנ"ל רעדכ"ר לכן מעוררי' הרצון גילוי אהבה המוסתרת. וכ"ז עתה, אבל לע"ל יהי' עליית המל', וזהו לרוקע הארץ על המים למעלה מבחי' המים והיינו דלע"ל יאמרו ליצחק כי אתה אבינו משא"כ עכשיו אברהם שהוא בחי' מים הוליד את יצחק כו' פקדת הארץ כו' והוא ע"י בחי' תשובה.

ג) ונ"ל לבאר זה עפמ"ש והארץ היתה תהו, ופי' תהו כתב הרמב"ן חומר ההיולי, ובע"ח שמ"א פ"ג מבואר כי ד' יסודות הם או"א זו"נ וההיולי הוא בחי' כתר ובחי' כתר הוא למעלה מכל ד' יסודות הנ"ל, אך הנה נעוץ תחלתן בסופן ויש בבחי' מל' הארת הכתר כמ"ש המגיד מראשית אחרית ומקדם כו', אחרית היינו בחי' מל' ומגיד ל' המשכה מראשית מבחי' חכ' בחכ' יסד ארץ, והנה חכ' מקור יסוד המים ועכשיו הארץ מקבלת ממים שאף שהארץ מצמחת מאין ליש משא"כ המים, מ"מ א"א להיות צמיחה זו מהארץ עד שתשקה תחלה המים כמ"ש וכל שיח השדה כו' טרם יצמח כי לא המטיר (בראשית ב' ה'), כי המ"ן צריך עכשיו להמ"ד. אך לע"ל תקבל מבחי' ומקדם בחי' כתר ואז לא תצטרך להמים, והיינו מקדם יומשך בחי' אשר לא נעשה עדיין כדכתי' הנני בורא חדשה בארץ נקבה תסובב כו' ולא תהי' צריכה עוד למים, וזהו עליית נש"י הנק' ארץ שיהי' למעלה מבחי' מח' שהוא בחי' חכ' רק בחי' ומקדם. וזהו והארץ היתה תהו בחי' כתר, והיינו ע"י בחי' תשובה מעומקא שפהדליבא שלמעלה מד' יסודות, וזהו בחי' הכח שיש בעפר למעלה מבחי' ד' יסודות רובע ישראל וכמ"ש במ"א ע"פ שובה ישראל כו' מענין תשוב ה' תוס' חומש וחמישיתו יוסף כו'. ולכן גם עכשיו יש כח בארץ לחדש מאין ליש, וע' באגה"ק סד"ה איהו וחיוהי כו' מענין זה. רק עכשיו מקבלת ג"כ ממים משא"כ לע"ל. וז"ש למטר השמים תשתה מים, ר"ל שתהי' הארץ משפיע להמטר בסוד א"ח עט"ב כמ"ש במ"א.

ועתה ית' ענין מי מנה כו' ומספר כו' והוא ג"כ ההפרש בין בחי' ראשית לבחי' ומקדם, כי ראשית היינו שהוא בגדר מספר ויש לו שני ושלישי והיינו החכ' נק' ראשית וממנה נמשך לבינה כו', משא"כ למעלה מהחכ' שהוא בחי' למעלה מהשתל' נק' מקדם קדמונו של עולם בחי' יחיד חד ולא בחושבן. אך להבין ענין שהמספר ג"כ בלי מספר, ויש להקדים הגמ' בחגיגה די"ג סע"ב כתוב אחד אומר אלף אלפי' ישמשוני' וכתוב אחד אומר היש מספר לגדודיו, ויש שם שני תירוצי' ע"ז, הא' לא קשיא כאן בזמן שבהמ"ק קיים כאן בזמן שאין בהמ"ק קיים כבי' שנתמעטה פמליא של מעלה, והתירוץ השני דאלף אלפים הוא מספר גדוד א' אבל לגדודיו אין מספר.

ד) והנה ביאור גמ' זו ע"פ התירוץ השני פי' רבינו שכל גדוד מלאכי' בבי"ע חיותם ממדה א' דאצי' שכשמדה זו הא' נמשכת לבי"ע ע"י דבר ה' מתהווה ממנה אלף אלפי' מלאכים כי מכל דבור נעשה מלאך א' וזהו אלף אלפי' ע"ד דוגמא מספר המלאכי' הנמשכי' מגדוד א', אמנם הגדודים שהם המדות דאצי' אין להם מספר כלל לפי שיכול להיות מזיגות בהמדות לאין שפושיעור חסד שבחסד שבגבו' וחסד שבחסד שבת"ת כו' וכל מזיגה ומזיגה היא מדה פרטיות וגדוד א', וע"ז נא' היש מספר לגדודיו, כי איהו וגרמוהי חד ע"כ התכללות וזיווגי המדות הוא בבחי' א"ס. ובזה ית' ענין בחי' ומספר את רובע כו' שהוא בגדר מספר שמתחלק לחלקים ואעפ"כ אין לו מספר כלל.

אך יש להקשות ע"ז ממ"ש בספרי הפילוסופי' שנת' אצלם במופתים שאי אפשר לדבר שהוא בגדר מספר ומתחלק לחלקי' שיהי' בלי גבול כו' ולכן הכריחו שהזמן הוא נברא ומחודש מפני שמתחלק לחלקים כו' וכ"ש בריבוי השכליים נבדלים שהם בזמן אחד א"א לדבריהם שיהי' בלי גבול. אך הענין דבאמת לא קשה מידי דאע"פ שהנחה זו אמיתית היא, היינו דוקא בבחי' מספר של הנבראי' שהן בע"ג, משא"כ בספי' ומדות עליונות דאצי' דאיהו וגרמוהי חד כו', והן שבחיו ומדותיו ית' שנק' חכים ע"י התלבשותו בחכ' וחסד בחסד כו', וכמו שא"א להשיג מהו"ע כך א"א להשיג מהות דעתו כמ"ש בלק"א ח"ב פ"ז, וע"ש פ"ח וטי"ת מענין יחוד זה דהיינו מדותיו עם מהו"ע שהוא היודע והוא המדע כו' ע"כ בספירות הנ"ל שפיר י"ל הריבוי בבחי' אין קץ ממש שהרי אין זה ריבוי חלקים גבולי' כיון שכל מדה מיוחדת עם א"ס ב"ה. ועיקר הדבר שעל א"ס ב"ה נא' החקר אלוה תמצא כיון שברא את השכל א"כ אין שייך שהשכל יחקור עליו וא"כ המופת והנחה הנ"ל שא"א להיות דבר שבגדר מספר שיהי' בלי גבול אמת הוא בנבראי' משא"כ בספי' דאצי' כו'. וכן הסכימו הפילוסופי' עצמן שהשבחי' והשלימות אצל הבורא ית' הם בלי תכלית ופירשו בזה הפסוק מה יקרו רעיך כו' מחול ירביון הקיצותי ועודי עמך פי' רעיך הם שפזמחשבותיו ית' שהן בחי' ע"ס דאצי' מחול ירביון מצד התכללות ע"ס זמ"ז שהן בבחי' א"ס וזהו מחול ירביון כי חול הים יש לו מספר באמת רק שלא יספר מרוב, משא"כ רעיך מחול ירביון שאין להם מספר כלל, ואיך אפשר להיות מספר בלי מספר לזה אמר הקיצותי ועודי עמך שהרי איהו וגרמוהי חד ע"כ הממנו יפלא כו' דבזה לא שייך חקירה הנ"ל.

ולקרב אל השכל תירוץ זה הוא ע"פ מ"ש במ"א טוב טעם למה שנא' בלשון המקובלים לשון בחי', בחי' כתר בחי' חכ' בחי' חסד כו', דהיינו לפי שהתחלקות הספי' אינו כמו התחלקות גשמי כמו התחלקות ה' אצבעות מהיד כי באמת למעלה הכל נושא א' מאחר דאיהו וגרמוהי חד, אלא עד"מ נושא זה כלול מכך וכך כחות כמו כח החכ' וכח החסד כו', אבל אינו התחלקות לחלקי' ממש ח"ו לכן נק' בחי', כמו בחי' שבכסף שאומרים שיש בו כך וכך בחי' כסף כך וכך בחי' סיגים שאינן נחלקי' שהרי מ"מ כולם גוש וחתיכה אחת, וכיון שכן שאין זה התחלקות ממש רק שיש בו כך וכך בחי' וכחות וכולם בעצם אחד לכן לק"מ זה שיוכל להיות הבחי' לאין קץ ממש.

ה) אך עדיין יש לבאר דמה שנת' דהמספר בע"ס דאצי' הוא אין מספר, הוא תלוי דוקא כשנמשך בהם תוספות גילוי אור מא"ס ב"ה, דהנה נת' במ"א ע"פ שאו את ראש כו' לגלגלתם, דמספר בנ"י ס"ר נמשך מצד התכללות ו' קצוות דז"א דכ"א יש בה ק' אלף ע"י התכללותה מיו"ד ויו"ד מיו"ד, יו"ד פעמים יו"ד ק', ויו"ד פעמים ק' אלף כו', והתכללות זו ה' פעמים עולה ת"ר אלף ומ"ש והי' מספר בנ"י כו' לא יספר כו' היינו ע"י תוס', כי התכללות הנ"ל שפחרק ת"ר אלף זהו נאצל בסוד שורש אבל בסוד תוס' יוכל להיות אשר לא יספר כו', ותוס' זו הוא ע"י המשכה מאא"ס כי הריבוי של המספר לא"ס הוא מצד כח א"ס ב"ה הכל יכול כמ"ש במ"א ע"פ מאמר הזהר ויהיו חיי שרה (שלא נדפס סעי' ד') כבוצינא דא דאתפרשא מינה נהורין לכל סטר כו' שהריבוי המופלג לא"ס הוא דוקא מצד הכ"ע שהוא בחי' א"ס שע"ז נא' בת"ז שהי' יכול להיות ספי' לאין קץ. ובזה יתיישב מה שיש סתירה בדרושים דלפעמים נא' שכל מה שנמשך האור וההשתל' למטה נעשה התחלקו' וריבוי יותר כמ"ש בת"א ע"פ והנה אנחנו מאלמי' אלומי' כו', ולפעמי' נא' להיפוך יחידות בז"א ועשירי' באו"א מאות בא"א עד רבבות בע"י כו' (ע' בלק"ת פ' הברכה בד"ה ואתה מרבבות קודש) אלא שיש ב' בחי' התחלקות הא' בחי' הפירוד ממש כמו ה' אצבעות שכל א' בפ"ע זו היא למטה יותר אבל הריבוי ע"ד ענין בחי' הנ"ל זהו למעלה יותר כו'. וזהו את מספר ימיך אמלא דהמצות נמשכי' מרמ"ח אברי' דז"א שהן בחי' מספר אך ע"י גילוי א"ס ב"ה שרש המצות הוא חד דרגא דא"א, כי רק בז"א מתחלק לתרי"ג בחי' אדם כו' כמ"ש באד"ר דקכ"ט ע"ב, וע"י גילוי השרש אמלא להיות למטה ג"כ א"ס במספר, וזהו"ע מצותי ומצות הוי' כמ"ש במ"א, מצות הוי' היינו תרי"ג ארחין דז"א בחי' מספר, ומצותי היינו חד ארחא דא"א למעלה מבחי' מספר. ובזה יובן ג"כ התירוץ ראשון בגמ' חגיגה כאן בזמן שבהמ"ק קיים דאם הי' מאיר תוס' אור הי' התכללות אין קץ באצי' וגם בבי"ע כי ע"י גילוי אצי' בבריאה נעשה ג"כ בבריאה אין מספר כו' (עמ"ש בענין אין שפטערוך וכו' ואפס בלתך כו') אבל כשאין בהמ"ק קיים נסתלק התוס' ונשאר רק מה שהוא בסוד שרש שזה אינו מסתלק לעולם לכן הוא בבחי' מספר כו'.

אך הנה אפי' בחי' אין מספר פירושו שהוא עכ"פ בגדר המספר דהיינו גם בבחי' ע"ס שנק' ספירות לשון מספר כו' רק שהמספר יכול להיות אין מספר כנ"ל. אבל לפני אחד מה אתה סופר היינו א"ס ב"ה עצמו שלמעלה מעלה מהע"ס וכמ"ש בלק"א ח"ב פ"ט בהג"ה דלא שייך לומר הוא המדע כו' רק אחר הצמצום כו' ועוד צמצם כו' יעו"ש, והוא ית' פשוט בתכלית הפשיטות בחי' יחיד כו' (וע' בלק"ת פ' הברכה בד"ה ואתה הנ"ל בסופו בהג"ה בד"ה גם י"ל). ועז"נ מי מנה כו' שאינו בגדר מספר. והזוכים לזה הוא בע"ת בחילא יתיר בחי' יחידה שבנפש וממשיך בחי' יחיד לכן ברגעא חדא ממשיך לו לבושי' מבחי' מצותי כו' לך הוי' הצדקה ע"י לנו בושת הפנים בחי' תשובה אמיתי' בושת כו', וזהו בחי' ומקדם שלמעלה מבחי' ראשית.

וזהו מי מנה עפר כי לרוקע הארץ על המים ע"י שתקבל מבחי' ומקדם כו' והיינו ע"י תשובה וזה מבלי אשר ימצא כו' מראש ועד סוף כי המל' סופא דכ"ד בחי' ארץ תהי' למעלה מבחי' ראשית כו', ומ"ש עפר יעקב שהתשובה צ"ל ע"י התעוררו' רחמים בחי' יעקב וזהו וכל בשליש עפר הארץ בשליש ב' פי', הא' היינו ג' שלישי' ג"פ ארץ ארץ ארץ שמעורר ג' עולמות בי"ע, הב' בשליש אצבע, הג' בריח התיכון כנז' בינוקא דבלק, וזהו בחי' יעקב רחמים רבים ושלשת תרד מאד כו' עד דוד הגדיל ומבריח מן הקצה התחתונה עד קצה העליונה סגול וסגולתא, וע' ע"פ מחר חדש, וזהו וברחמים גדולים אקבצך, כי ע"י הרחמי' דיעקב שמבריח מן הקצה אל הקצה מעוררי' רחמים רבים רחמים גדולי' כו'.

בס"ד.

(קיצור ורישומי דברים).