מי מנה עפר יעקב (א)

שסטמי מנה עפר יעקב (א)

בס"ד, בלק ך"ג יו"ד.

לרוקע הארץ כו' רובע ב' פי' כו' ישראל יעקב - ו"פ

[בלק]

מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל. וצ"ל ענין פי' ומספר את רובע כו' אם פירושו שיש מספר לרובע, או שקאי על מי מנה שפי' שאינו שעבבחי' מספר, כמו מי מנה עפר יעקב שפי' הפשוט וגם לפי דרשות רז"ל שאינו בבחי' מספר. וגם צ"ל הלא נודע כי ישראל הוא גבוה מבחי' יעקב, שלכן ע"י ששר עם המלאך והעלה אבק דוקא כנודע עי"ז נק' שמו ישראל כמ"ש לא יעקב כו' כ"א ישראל כי שרית כו' ולמה ביעקב נא' דוקא מי מנה עפר שאינו בבחי' מספר כו'.

אך הענין הוא דהנה כתי' לרוקע הארץ על המים וכתי' יקוו המים מתחת כו' ותראה היבשה, דמשמע מזה שיש בחי' גבוה ומעלה יתירה בארץ יותר מבשמים שפי' שם מים, ובאמת מצינו להיפך דכתי' בפ' עקב (י"א, יו"ד י"א) לא כארץ מצרים כו' למטר השמים תשתה מים, וכתי' ג"כ כי כאשר ירד הגשם כו' כ"א הרוה את הארץ, וכתי' אני אענה את השמים והם יענו את הארץ, שהשמים משפיעים מים לארץ, ולכאו' באמת גבהו מעלת השמים על הארץ וכמ"ש כגבוה שמים מעל הארץ כן גבהו כו' שהרי זהו משל להבין שכן גבהו דרכי, ואם כי נא' לענין הגובה מ"מ מובן מעלתו וכנודע מדרז"ל וממ"ש בזהר ע"פ השמי' מספרים מנהרין ומנצצין ומספרי' כבוד אל.

ויובן כ"ז בהקדם מארז"ל ספ"ק דברכות (די"ג א') בענין כל הקורא לאברהם אברם כו' אלא מעתה הקורא ליעקב כו' שאני התם דהדר אהדריא קרא דכתי' (ויגש מ"ו ב') ויאמר אלקי' לישראל וגו' יעקב, ולכאו' צ"ל זה עצמו למה אהדריא קרא למקרי יעקב הלא מה שנק' שמו ישראל זהו לשבח וכנ"ל. אך הענין הוא דהנה ישראל הוא כמ"ש קדש ישראל לה' ראשית תבואתה כתי' שעאבה"א וקריאתו בחולם כאילו הי' נכתב בוא"ו, והיינו פרי האדמה ופרי האילן כמ"ש מזה בד"ה כי תבואו כו' ושבתה בענין שעורה שהוא בחי' התבוננות בהבראם בה"א בראם נודע בשערי' כל חד לפום שיעורא דילי', וחטה הוא ך"ב אתוון דאורייתא, ובעצרת על פירות האילן כי האדם עץ השדה, הוא התומ"צ שנמשלי' לתבואה בכלל שכוללת תבואת הארץ ופרי האילן, וישראל הם ראשית התבואה כי כמו התבואה אינה נזרעת כ"א בארץ דוקא להיות כי בארץ דוקא מלובש כח הצומח להצמיח קרוב לענין מאין ליש כו' כמ"ש במ"א, ע' באגה"ק סד"ה איהו וחיוהי, כן נק' נש"י בשם ארץ חפץ כמ"ש כי תהיו אתם ארץ חפץ, להיות כי בהם יש בחי' כח הצומח להצמיח בחי' חפץ הוי' הוא בחי' התורה והמצות כמ"ש ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה, שהרי הם הם העושי' את המצוה שתהי' מצוה כמו תפילין עד"מ אם שקדושתן מרובה מ"מ כשהם מונחי' על השולחן ה"ה נק' רק תשמישי קדושה ולא בשם מצוה רק כשמניחי' אותם בראשו ובזרועו אז הם מצוה כו' ונמצא כי הם הם העושי' למצוה שתהי' מצוה וכמ"ש מזה בד"ה להבין כו' בביאור סש"ב פכ"ג, וכן הוא בשארי מצות כמו ציצית וד' מיני' שבלולב ודומיהם. וז"ש רז"ל במד"ר ס"פ שלח זרע הקב"ה התורה והמצות כדי להנחילם כו' שנק' התומ"צ בשם זריעה, ונזרעו בנש"י כדי להנחילם שהרי הם הם העושי' את המצוה שתהי' מצוה ושכר מצוה היא המצוה בעצמה שתהי' מאירה ומתגלית לעוה"ב כי שכר מצוה בהאי עלמא ליכא רק יש שפירותיהם בעוה"ז שהוא הארה בעלמא, וגם מה שמאיר בג"ע הוא ג"כ רק הארת המצוה לבד ועיקר גילוי המצוה יהי' לע"ל שיתגלו טעמי תורה וסודותיהם כו' וכמו שפי' רש"י ע"פ ישקני מנשיקות פיהו כו'.

שעבב) וזהו שורש ענין ירידת הנשמה בגוף, דהנה אנו אומרים נשמה שנתת בי טהורה היא אתה בראת כו' שלכאו' צ"ל האיך אומרי' טהורה היא קודם אתה בראת, אך הענין הוא שהנשמות היו גם קודם שנברא העולם מאין ליש כמארז"ל ע"פ עם המלך במלאכתו ישבו במי נמלך בנשמותיהם של צדיקים, וזהו דכתי' כל הנק' בשמי ולכבודי בראתיו כו' אף כו', כל הנק' בשמי הוא עולם האצי' ולכבודי כו' בראתיו כו' הוא ג' עולמות בי"ע, וזהו נשמה כו' טהורה היא. ובכדי שתתלבש בגוף הגשמי ונה"ב ירדה ממעלתה דכתי' באלי' חי ה' אשר עמדתי לפניו שבודאי היתה עמידת נשמת אלי' בדו"ר בדביקות נפלא בשרשה ומקורה בחי' גרמוהי בחי' פנימיות הכלים, ועכ"ז בכדי שתוכל להתלבש בגוף ירדה בבי"ע שז"ע בראתיו יצרתיו אף עשיתיו, וכן כל הנשמות דכתי' ועמך כולם צדיקים, וכמשנ"ת בסש"ב שגם מי שהוא מנפש דנפש דמל' דעשי' הרי בתוכו מלובש כו' עד מל' דאצי' שהוא בחי' כל הנק' בשמי להיות כי אבא מקננא באצי' כמ"ש בת"ז שהוא בחי' יו"ד של שם הוי' שהוא העיקר שמורה על תמידות כו' כמו ככה יעשה איוב. ושורש ענין ירידתה הוא בשביל קיום התומ"צ בעוה"ז הגשמי שהיום לעשותם דוקא שהוא הוא הנק' עולם המעשה שנק' בפסוק זה אף עשיתיו שנודע שאף מפסיק הענין להיות כי העשייה רחוק בערך מן היצי' וכמשל המעשה שמרוחק ממעלת הדבור וכמ"ש במ"א בענין מח' ודבור שהם קרובי' זל"ז יותר מן המעשה לדבור, ועד"ז יובן בענין בריאה ויצי' שהם קרובי' יותר זל"ז בערך משא"כ עשייה נא' בפסוק זה תיבת אף להפסיק הענין ולרמז ההרחק, מ"מ הנה אף זה מרבה בחי' רביעית שלמעלה מג' בחי' אלו דבי"ע להיות כי ע"י ירידת הנשמה בגוף מתעלית לבוא לבחי' לאשתאבא בגופא דמלכא שהוא כמ"ש בית יעקב לכו ונלכה באור הוי' שפי' באד"ר נשא דק"ל ע"א באור המלובש בש' הוי', וזהו ע"י קיום התומ"צ שהם הם הזריעה ועיקר הצמיחה נעשה ע"י המקיים והעושה המצוה שאז היא שעגנק' בשם מצוה כנ"ל (מצוה היא ש' הוי' כי מ"צ בא"ת ב"ש הוא שם יו"ד ה"א), וזהו ג"כ שם ישראל כי ישראל הוא ר"ת יש שישים ריבוא אותיות לתורה שס"ר נשמות ממשיכי' ע"י ס' ריבוא אותיות התורה וקיום מצותיה שיהי' בחי' לאתקנא רזא דשמיה כו' דהיינו להמשיך מבחי' שמו הגדול בשארי השמות כמשנ"ת בד"ה ע"כ יאמרו וגו'.

ג) ובזה יובן ענין רובע ישראל, כי הנה רובע יש בו ב' פי' הא' מל' ארחי ורבעי זרית (תילים קל"ט ג') וע' בפי' רש"י בתילים, והוא מל' שנק' מי גשמי' בשם רביעה כמאמרם ז"ל רביעה ראשונה רביעה שני', ואמרז"ל בגמ' ל' רביעה דבר שרובע את הקרקע כו' וכענין מיטרא בעלה דארעא כו' וכמ"ש כי כאשר ירד הגשם והשלג מן כו' כ"א הרוה את הארץ והולידה והצמיחה. וגם פי' רובע מל' ארבע. והענין הוא דהנה נש"י נק' בשם ארץ כמ"ש ארץ ארץ ארץ שמעי דבר ה', וגם לע"ל נק' בשם ארץ כמ"ש כי תהיו אתם ארץ, ובחי' מיטרא שהוא בעלה דארעא הוא בחי' התומ"צ וכמ"ש כי כאשר ירד הגשם כו' כן יהי' דברי אשר יצא מפי, וכמארז"ל ביום חתונתו זו מ"ת שנק' הקב"ה המשפיע התורה בשם חתן וכנס"י בשם כלה, וההשפעה הוא בחי' התומ"צ שהם הגשם שהוא בעלה דארעא, כי ישראל מתקשראין באורייתא כנודע כו'.

וזהו דכתי' רובע ישראל שקאי על המשכת אוא"ס ב"ה שממשיכים ע"י קיום המצות שהם בחי' מים שיורדי' מגבוה לנמוך להיות פקדת

ארץ כו' שלכן כתי' רובע ישראל שכמו בארץ הגשמי נק' ירידת הגשם בשם רביעה שמרוה את הארץ שתצמיח כו' כן הוא בנמשל בארץ דכנס"י שע"י שעדפקידת הארץ במי גשמי' הם בחי' המצות וכנ"ל עי"ז והולידה והצמיחה להיות בבחי' ותשוקקיה כו' כי מצוה גוררת מצוה כו' וזהו ארץ לא שבעה מים כ"א אל אישך תשוקתך.

וביאור ענין מה שנק' רובע ישראל יובן ממה שנת' בת"א בד"ה זכור דעמלק בפי' כנסת ישראל שנק' כן מדת מל' ית' לפי שהיא מקבלת מבחי' ישראל דלעילא כי שרית עם אלקי', היינו בחי' שם הוי' שלמעלה משם אלקי' וכמ"ש ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם כו' ובחי' כמראה אדם היינו רמ"ח מ"ע הם רמ"ח איברין דמלכא, שלכן ההשפעה זו נק' בשם רובע ישראל שנמשך משם ע"י המצות בחי' מ"ד לכנס"י שהיא בחי' ארץ להיות והולידה והצמיחה י"ל שהיינו בחי' ותשוקקיה שנא' אח"כ הוא לבוא לבחי' התשוקה והצמאון שמיסוד האש שבלב להיות אחר כך בבחי' אתדבקות רוחא ברוחא ע"י התורה שאורייתא מחכ' נפקת כו', וזהו פי' הפסוק פקדת ארץ היא כנס"י ע"י המשכת מ"ד מבחי' מטרא בעלה דארעא הוא בחי' וא"ו רמ"ח פקודין רמ"ח איברי' וכנודע שז"א הוא בעל ט"ס כו', להיות ותשוקקיה בבחי' צמאון ותשוקה נפלאה הוא בחי' ה' ראשונה דשם הוי' שבנפש שיוכל להיות אח"כ והיו הדברים האלה שארז"ל בד"ת הכתוב מדבר שה"ע לימוד התורה שעהלשמה לשם התורה והיינו להיות בבחי' אתדבקות רוחא ברוחא כו', כבי' שניהם מתכסי' בטלית אחת, וגם מוקף ומקיף שזהו יחוד שאין כמוהו כו'.

ד) ובזה יובן פי' ומספר את רובע ישראל לפי ב' הפי', הא' מה שלכאו' נראה שהוא בבחי' מספר (רק שבלעם רצה להכניס עין הרע כמו שפי' רש"י בלק כ"ד ב'), וגם פי' שקאי על מי מנה שפי' שאינו בבחי' מספר כו', דהנה כתי' לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמי', פי' שאפי' בחי' חפץ הוי' שהם המצות הנה בהיותם תחת השמי' הם בבחי' זמן ועת, וכמ"ש בתשו' הרשב"א באלף רנ"ה סוף תשו' צ"ד שהמצות הם בזמן ומקום וכלים. וכן הם בבחי' מספר ג"כ כי מספר וזמן הם בסוג אחד.

והענין הוא הגם דכתיב את השמי' ואת הארץ אני מלא אני ממש דהיינו מהותו ועצמותו כבי' ולא כבודו לבד, אעפ"כ הוא קדוש ומובדל מעליוני' ותחתוני' ואינו נתפס כלל בתוכם ח"ו כתפיסת הנשמה בגוף עד"מ כמ"ש במ"א באריכות, ולזאת לא הי' יכולי' לקבל חיותם מעצמותו ומהותו לבדו. רק התפשטות החיות אשר הקב"ה מחיה עליוני' ותחתונים הוא עד"מ כמו הארה מאירה משמו ית' שהוא ושמו אחד וכמ"ש כי נשגב שמו לבדו רק זיוו והודו על ארץ ושמים וכו', וההארה מתלבשת בעליונים ותחתונים להחיותם שעוונתפסת בתוכם ע"י צמצומי' רבים ועצומים בהשתלשלות המדריגות דרך עו"ע וכו'. והנה הארה זו אף שלמעלה היא מאירה ומתפשטת בבחי' בלי גבול ותכלית להחיות עולמות נעלמי' לאין קץ ותכלית כמ"ש באידרא רבא אעפ"כ ברדתה למטה ע"י צמצומים רבים להחיות הנבראים והיצורים והנעשים היא נחלקת דרך כלל למספר תרי"ג כנגד תרי"ג מצות התורה והם תרי"ג מיני המשכות הארה זו מאור א"ס ב"ה להאיר לנשמת האדם הכלולה מרמ"ח איברים ושס"ה גידים אשר בעבורה הוא עיקר תכלית ירידת והמשכת הארה זו למטה לכל הנבראי' והיצורי' והנעשים שתכלית כולם הוא האדם. וזהו שהמצות הם בבחי' מספר שהם במספר תרי"ג ארחין דז"א. והנה מספר זה הוא בדרך כלל, אבל בדרך פרט הנה כל מצוה ומצוה מתחלקת לפרטים רבים לאין קץ ותכלית והן הן גופי הלכות פרטיות שבכל מצוה שאין להם מספר כמשארז"ל ע"פ ששים המה וגו' ועלמות אין מספר הן ההלכות שהן המשכות רצון העליון כו'.

וע' בהל' ת"ת פ"א ה"ה שכ' וז"ל כי באמת ההלכות הנגלות לנו ולבנינו יש להם מספר רק שאין קץ ותכלית לעומק טעמי ההלכות, ועי"ז יתחדשו ג"כ חידושי ההלכות לאין קץ ותכלית למי שזוכה לזה כו' עכת"ד. הרי הגם שהמצות וההלכות נבחנו בבחי' מספר ומנין מ"מ צפון בהם ג"כ כח שבלי מספר (גם בבחי' גליא שבתורה) עד שיהיו ההלכות ממש בלי מספר, נמצא שגם כפשוטו בהמצות ובהלכות הנגלות לנו ולבנינו ג"כ אמת ב' הפי' בתיבת ומספר שהם מספר ובלי מספר, שאם היות שניתנו במספר מ"מ יכולים לחדש הלכות אין מספר למי שזוכה לזה.

ה) ומעתה יובן ג"כ הענין למעלה בשורש המצות שהם בחי' רמ"ח איברין דמלכא כו' שזהו בחי' אורות במספר ממש מ"מ מצד יחודי וזיווגי המדות ואורותיהן אשר אחת באחת יגשו יוולדו ויתחדשו אורות שעזממוזגים לאין מספר ממש, נמצא ששני הפי' שבתיבת ומספר אמת, והיינו שהוא בגדר מספר לפי שמתחלק לבחי' שונות אבל מ"מ הוא אין מספר. והכח הזה להיות נמשך בחי' המספר לאין מספר נמשך מבחי' מקור אור התורה ומצות קודם שנתחלק לתרי"ג בחי' וחלקים בבחי' אדם העליון שעל הכסא שעש"ז נק' התורה אדם, דמקור האור הוא בחי' א"ס ממש לכך יכול לפעול ישועות ג"כ בבחי' שנתחלקו בבחי' מספר להיות ריבוי אורות לאין מספר ממש (וי"ל שזהו כאשר מאיר תוס' אור מבחי' חד ארחא דפלגותא דשערי שבגלגלתא שממנה מתפשטי' תרי"ג ארחין בז"א כמ"ש באד"ר דקך"ט ע"א ובאגה"ק סי' ך', אז נעשה יחוד וזיווג המדות דז"א להיות ג"כ בלי מספר). ובזה יובן כח של המוצא דין חדש מש"ס ופוסקים שעי"ז נעשה המשכה מבחי' אין מספר לבחי' מספר שיהי' נעשה מבחי' מספר לבחי' אין מספר והיינו ע"י ההמשכה ממקור אור התומ"צ הצפון וגנוז שהוא בחי' א"ס ממש כו'.

וזהו לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים, שגם בחי' חפץ הוי' הם המצות שנק' חפץ הוי' שנא' ה' חפץ למען צדקו (י"ל צדקו שגם חפץ זה בשרשו ומקורו הוא רק צדקה שעשה הוי', שהרי בעצמותו אינו נוגע כלל ואם צדקת כו' כ"א זהו בדרך צדקה לבד) הנה גם הם בהיותם תחת השמי' הם בבחי' עת וזמן, וכמו שיש מצות התלויות בזמן דוקא כמו שופר וד' מינים שבלולב וסוכה ודומיהן להיותם מצות המל' שהוא שורש הזמן. וגם בבחי' רמ"ח איברין דז"א ה"ה ג"כ בבחי' מספר להיותם תחת השמים, כי שמים הוא שם מים ונודע מענין אור מים רקיע שגם בז"א י"ל שבחי' מים רקיע הוא למעלה מבחי' מה שט"ס דז"א מתחלקי' לרמ"ח איברי', וגם מבטן מי יצא הקרח הוא בחי' הרקיע שעל גבי חיוון עילאין הוא מדות דז"א, ולכן היותם תחת השמים מחמת ג' טעמים הנ"ל ה"ה בבחי' זמן וגם בבחי' מספר, ומ"מ בהאיר בהם תוס' אור מבחי' חד ארחא הנ"ל (או שע"י חידוש ההלכה מתוסף תוס' אור גם בבחי' חד ארחא ג"כ מא"ס ממש) עי"ז הם בלי מספר כנ"ל.

[ויש להביא ראי' לזה ממ"ש ועלמות אין מספר שע"י חידוד ההלכה עד שיצא דין חדש עי"ז נמשך בלי מספר גם בזיווג המדות דז"א הגם שזהו ע"י חידוד השכל בי"ג מדות שהתו' נדרשת שהוא ממוחין דז"א, אלא שבחי' מוחין שעחאלו בז"א הוא מהשפעת או"א ועוד נעלה יותר (כמדומה שכן מבואר באגה"ק סי' ך' ד"ה איהו וחיוהי) וזהו בחי' שמים, והתרי"ג מצות עצמן הם מט"ס דז"א].

וא"ו) וכ"ז הוא בחי' ישראל שהוא מעלת ומדריגת הצדיקי' ההולכים בעבודתם בתומ"צ כל ימיהם ולא פגם בשום דבר שאז הוא בשם ישראל יכונה ע"ש שר אל או ישר אל ע"ד שאה"כ (קהלת ז' כ"ט) אשר עשה האלקי' את האדם ישר ופי' בספרי הובא בילקוט רמז תתקע"ז האדם ישר הה"ד אל אמונה ואין עול שלא ברא בני אדם להיות רשעי' אלא צדיקים, והיינו ע"י קיום התומ"צ שעש"ז נק' צדיק. וזהו רובע ל' ארבעה שע"י ירידת הנשמה בגוף הנה אף זה דאף עשיתיו מרבה בחי' רביעית מה שלא הי' בנשמה קודם ירידתה להתלבש בגוף, והיינו ע"י קיום התומ"צ גשמיים באתכפיא ואתהפכא חושך דנה"ב לאור, שהוא בעבודה כמשנת"ל שע"י פקידת הארץ דנש"י במי גשמי' דמעשה המצות מרביע את הארץ להוליד צמאון ותשוקה לאלקות להיות ואהבת כו' עד אשר יתבונן איך יגיע לזה זהו ע"י והיו הדברים האלה בד"ת הכתוב מדבר שאורייתא וקוב"ה כולא חד, וכבי' שניהם מתכסים בטלית אחת, מוקף ומקיף כנ"ל וכמשנ"ת בד"ה להבין הנ"ל, שכ"ז הוא בחי' ומדריגת ישראל שעז"נ ומספר את רובע ישראל שהגם שהם בגדר מספר מ"מ הם בלי מספר כנ"ל.

אך הנה מי שפגם והעביר את הדרך הוא קיום התומ"צ שנק' דרך ה' כמ"ש כי ידעתיו כו' ושמרו כו' לעשות צדקה כו', וכל ימיו הלך בחשך והרבה לפשוע עכ"ז הנה כתי' כי אשב בחשך ה' אור לי, והיינו כי יש בחי' ומדריגה שעטאשר הוא גם אינו בגדר מספר כלל, ואיך יגיע לזה זהו ע"י התשובה מעומקא דליבא שלזה א"צ אריכות הזמן בעבודה כ"א כמ"ש בזהר זכאין כו' דהא בשעתא חדא וברגעא חדא, כי התשובה כשהיא באמת לאמיתו מעומקא דליבא די שעה א' ורגע א', וע"ז ארז"ל יש קונה עולמו בשעה א' וארז"ל במקום שבע"ת עומדי' צד"ג אין יכולים לעמוד שם, והיינו מפני שממשיכי' מבחי' אוא"ס ב"ה שלמעלה מבחי' ההארה המתחלקת לתרי"ג ארחין בז"א, שהרי זאת התורה אדם היא בחי' ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם נא' ע"ז הוא מראה דמות כבוד ה', אבל בתשובה כתי' לפני הוי' תטהרו והוא מ"ש אנת הוא חד ולא בחושבן דהיינו שאינו בגדר מנין כלל, וכמ"ש בס"י לפני אחד מה אתה סופר שאינו בגדר מספר כלל, והוא בחי' יחיד והיינו כי בבחי' אחד שייך חשבון עד"מ האדם הוא אחד ועכ"ז יש בו תרי"ג בחי' רמ"ח ושס"ה, רק שבאדם העליון שזהו בחי' ש' הוי' כי שרית עם אלקי' יכול להיות גם בלי מספר כנ"ל, אבל לפני אחד הוא בחי' א"ס יחיד ומיוחד קודם שמתצמצם להיות כמראה אדם, מה אתה סופר שאינו בגדר מספר כלל פי' גדר מספר הוא כמו חול הים שנא' בו אשר לא יספר זהו מרוב עכ"ז הוא בגדר מספר שלכן נא' והי' מספר שהוא בגדר מספר רק אשר לא יספר, אבל עפר עד"מ הוא גוש שאינו בגדר מספר, ועז"נ מי מנה עפר יעקב שאינו בגדר מספר כלל.

והזוכים לזה הוא ע"י תשובה מעומקא דליבא בבחי' יחידה שבנפש כו', ובאמת הנה גם תשובה זו אינה על עבירות דוקא כ"א כל מי שבחושך הלכו ימיו, וגם הצדיקים שעובדי' כל ימיהם ג"כ צריכי' לתשובה, שהרי הם עצמם הרואי' שאין יום א' דומה לחבירו והרי צריך לשוב ע"ז ועי"ז יהי' כל ימיו בתשובה עד אשר יערה עלינו רוח ממרום ולאתבא צדיקייא בתיובתא, שזהו מה שארז"ל שאני התם דהדר אהדריא קרא יעקב, פי' שלאחר שם ישראל ע"ש כי שרית עם אלקים הדר אהדריא שקראו עוד הפעם יעקב פי' אהדרייא הוא ג"כ ל' תשובה והיינו בחי' לאתבא צדיקייא בתיובתא שז"ע עפר שפיעקב, כמו העפר שלוקחי' לטהר טומאת מת כמ"ש ולקחו לטמא מעפר, כן ע"י התשובה מטהר גם מטומאות החמורים כו' ולא ידח כו', וגם כל אדם צריך לזה כו' כ"ז היות בו גם בדקות כו'. וזהו מי מנה עפר יעקב שאינו בגדר מספר.

וזהו לרוקע הארץ שבבחי' זו הארץ היא גבוה משמי' המשפיעי' מים לארץ כל שית אלפי שני' כמ"ש והם יענו את הארץ, אבל לע"ל תהי' אחע"ב ובבחי' או"ח תהי' הארץ משפיע לשמי', וזהו למטר השמים הוא המשפיע דעכשיו תשתה הארץ מים בבחי' או"ח כו' ע"ד דכתי' והי' ביום ההוא יצאו מ"ח כו' וזהו מי מנה עפר יעקב.