כי במקלי עברתי

רלבכי במקלי עברתי

בס"ד.

כי במקלי עברתי את הירדן, הנה ארז"ל ע"פ זה במד"ר שקרי"ס הי' בזכות יעקב מן התורה ומן הנביאי' ומן הכתובים, מן התורה כי במקלי כו', מן הנביאים ביבשה עברו ישראל את הירדן, ישראל סבא, מן הכתובים הירדן תסוב לאחור כו' מלפני אלק' יעקב. ולהבין ענין המקל דיעקב (הנה הוא בחי' רלגאחת עם מטה משה, וז"ע ג"כ מ"ש מטה עוזך כו'), הנה בשל"ה ע"פ זה כתב והנה מקובל בידינו שיש בפסוק זה שמות גדולים כי במקלי כ"י ב"מ שם מכב"י שעולה ע"ב ויוצא מפסוק מי כמוכה באלים הוי', אח"כ קל"י שיוצא מפסוק לישועתך קויתי ה', ופסוק מי כמוכה נא' בשירת הים.

ולהבין כ"ז, הנה בקרי"ס נא' אשירה להוי', ויובן בהקדם ענין ירידת הנשמה בגוף, שלכאורה הלא הנשמה היתה עומדת למעלה בבחי' דחילו ורחימו רצו"ש כמ"ש חי ה' אשר עמדתי לפניו כו' ולמה ירדה להתלבש בגוף שמסתיר ומעלים, שגם אם מתעורר למטה באהוי"ר אינה בערך האהוי"ר כמו שהיתה קודם התלבשותה בגוף.

אך הענין הוא, דהנה כתי' נורא תהלות עושה פלא, ואנו אומרים נורא תהלות אדון הנפלאות המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית, פי' המחדש שבחי' הבריאה היא יש מאין, ולא כמו בחי' השתלשלות שהוא בחי' העלם וגילוי, כמו שכל ומדות שהמדות היו כלולים תחלה בהעלם בשכל ואח"כ יצאו מהעלם אל הגילוי בבחי' מדות שבלב כו', אבל בחי' הבריאה אינו שייך לומר שהיו בהעלם תחלה כו', שאפי' בעולמות עליונים אינו שייך לומר כן ופשיטא בעוה"ז הגשמי ז' רקיעים כו' דאא"ל שהיו בהעלם, כ"א שזהו בחי' בריאה יש מאין כו'. וזהו עושה פלא, שהוא בחי' הבריאה יש מאין כו'. והנה מאחר שהוא בחי' בריאה יש מאין הנה החיות המחי' אותו הוא מוסתר ונעלם, וכמו הנשמה שמחי' את הגוף שאנו רואים שהאברים מתפעלים מהנשמה שמחי' אותם, כמו ראי' ושמיעה, וכמו שכל שהוא רוחני במוח הגשמי שהוא מד"י גשמי' ארמ"ע שבהכרח לומר שזהו מבחי' הנשמה המחי' אותם כו', אבל מהות הנשמה אינה מושגת כלל, וגם כחות הנשמה ג"כ אינו מושג שאינו שייך לומר בבחי' הנשמה בחי' התחלקות פרטי רמ"ח אברים כו', שהשגתינו מה שאנו משיגים הוא לגבי הנשמה רק בחי' ידיעת מציאותה ולא מהותה שמשיגים רק מציאת הנשמה אבל לא בבחי' מהות. ועד"ז יובן למעלה בחי' המחי' ומהוה מאין ליש רלדאינו מושג כ"א בבחי' ידיעת המציאות כו'. וגם הנה שרש השגת המלאכים הוא וצדקתך ירננו שהוא בחי' צדק מלכותא קדישא בחי' שם, שכמו התפשטות המלך על בני מדינתו אינו רק מלך שמו נקרא עליהם אבל לא בחי' עצמותו ומהותו של המלך, כמו"כ יובן למעלה שכל ההשגות הוא רק בבחי' שם כו' (וגם בבחי' שם הוא רק השגת המציאות כו').

והנה הנשמה קודם ירידתה היתה ג"כ בבחי' זו שהשגתה הי' רק בחי' השגת המציאות ולא המהות, אבל ע"י ירידתה להתלבש בגוף ונה"ב הנה ע"י תומ"צ היא באה לבחי' השגת המהות, שז"ע שארז"ל צדיקי' יושבי' ונהנים מזיו השכינה, הזיו הוא בחי' השגת המהות כו'. אך הנה כדי לבוא לבחי' תומ"צ צ"ל תחלה בחי' קרי"ס הפך ים ליבשה, ובקרי"ס הי' גילוי אלקות כמ"ש זה אלי שהי' מראה באצבע כו', וכמארז"ל ראתה שפחה על הים מה שלא ראו נביאים, שהי' גילוי אלקות בבחי' זה, ואח"כ באו לבחי' מ"ת תומ"צ כו'. וזהו מ"ש ושמרו דרך הוי', פי' דרך הוי' יש בו ב' פירושי', הא' שיהי' גילוי שם הוי' למטה, גם פי' דרך ה' שהוא בחי' דרך והמשכה להיות הוי', כי הוי' הוא בחי' גילוי וצ"ל בחי' יו"ד צמצום כו', ולכן כדי שיהי' מעצמותו ית' בחי' שם הוי' ע"ז נאמר חנון ורחום הוי' שהוא בחי' חנון ורחום כדי להיות הוי', וממשיכים בחי' חנון ורחום ע"י הצדקה שעושה למטה כו', גם צ"ל בחי' משפט כו'.

וזהו מ"ש בקרי"ס ג"כ אשירה להוי', שפי' שירה הנה השיר היא השמחה מצד הגילוי, כי עצבות ומרה שחורה הוא קמיטת וכויצת החיות כו', והשמחה היא הגילוי, וזהו אשירה להיות גילוי הוי' כו', ובחי' זו נמשך מבחי' כי גאה גאה, גאה הוא בחי' עושה פלא בחי' נפלאות, וגאה גאה הוא בחי' אדון הנפלאות שלמעלה מבחי' נפלאות, ומצד בחי' זו נמשך קרי"ס.

וז"ע המקל דיעקב כי במקלי כו'. כי הנה ביעקב כתיב ויקח לו יעקב מקל לבנה לח כו', ופי' בזהר לבנה לח, לבנה הוא בחי' חסד, ולח הוא בחי' מים התפשטות החסדי' כו', לוז וערמון מראיהם אדום שהוא בחי' גבורה כו', והמקל הוא בחי' המחבר ב' בחי' חו"ג, והיינו בחי' רחמים המחבר חו"ג להיות פצלות לבנות נוטה כלפי חסד (כי הרחמים נותני' מקום למדת הדין הגם כי מצד הדין כו' מ"מ צריך לרחם עליו), מחשוף הלבן, כי שורש בחי' רחמים אלו נמשך מבחי' לובן העליון יגמה"ר. ויעקב הי' מרכבה לבחי' זו שז"ע מ"ש ויקח לו יעקב מקל שנטל לו להיות מרכבה לבחי' זו כו'.

רלהוע"י מה הגיע יעקב לבחי' זו, הנה באמת יכול כל א' מישראל להגיע לבחי' זו. דהנה באדם יש ב' יצרי' יצ"ט ויצה"ר, ששרשם מב' שמות הוי' ואלקים כמ"ש וייצר ה' אלקי', רק שבהשתלשלות למטה הוא בחי' יצה"ר, וע"י בחי' אתכפיא שגם היצה"ר יסכים לבחי' הביטול דנה"א כו', הנה עי"ז גורם למעלה להיות מתכלל שמאלא בימינא. ויעקב ע"י שהי' בבחי' אתכפי' ואתהפכא, כמ"ש רש"י ע"פ כחי וראשית אוני שהי' בן פ"ד שנה ולא ראה קרי שהי' באתכפי' ואתהפכא, הנה עי"ז הי' מרכבה לבחי' מדה זו שגורם לאכללא שמאלא בימינא כו'.

והנה ע"י בחי' מקל הי' קרי"ס, כי פי' מקל הוא ל' ממשלה ג"כ, וכמ"ש מטה עוזך ישלח ה' מציון, וכתי' לא יסור שבט מיהודה ופי' רש"י אלו ראשי גליות שבבבל שרודים את העם במקל כו'. ופי' ממשלה הוא ע"ד מ"ש במשה איש האלקי' שפי' איש ל' מושל כמו ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך כו', ועד"ז איש האלקי' שמושל ושולט על שם אלקים, וע"י בחי' זו יכול להיות קרי"ס, כי ב' הבחי' ים ויבשה שניהם הוא משם אלקי' כמ"ש ויאמר אלקי' יקוו המים ותראה היבשה, אך הוא באופן שהיבשה יהי' כך והים באופן אחר כו', אמנם כדי שיהי' בחי' קרי"ס זהו ע"י בחי' איש אלקים שמושל ושולט על שם אלקים מצד בחי' זו יכול להיות קרי"ס כו'. וז"ע המקל דיעקב שהוא ג"כ בחי' בריח התיכון בחי' איש אלקי' מושל ושולט, ולכן בזכות יעקב הי' קרי"ס כו'.

וזהו מ"ש בשל"ה שבתיבות כי במקלי יש שמות מכב"י מי כמוכה באלים הוי', פי' אלים הוא ש' אלקים (מל' הכתוב ואת אילי הארץ לקח), והנה בש' אלקי' יש ק"ך צירופי אלקי' (שאלקים בגימט' הטבע להיות ים בחי' ים, ויבשה יבשה כו'), אבל בש' הוי' כתי' גדול הוי' ואדונינו מכל אלקים היינו מכל בחי' ק"ך צירופי אלקים, ולכן מצד בחי' זו הוא קרי"ס כו'. וזהו ששייך מי כמוכה כו' הוי' למקל דיעקב כו'. וזהו ג"כ ענין ברוך כבוד ה' ממקומו ג"כ ר"ת מכב"י להמשיך בחי' הוי' שמצד בחי' זו הוא קרי"ס כו'. וזהו ג"כ לישועתך קויתי הוי', כי הנה כתי' מי כמוך עם נושע בה', שע"י שישראל אומרים מי כמוכה באלים הוי' עי"ז עם נושע בהוי' כו', והיינו שמצד בחי' זו דשם הוי' נמשך בחי' הישועה כמ"ש וישע ה', כי בקרי"ס הי' ב' הפכים שבנ"י הלכו ביבשה בתוך הים ומצרים מת על שפת הים (כי זהו ענין הישועה שמושיע לזה וממילא שכנגדו כו'), וזהו לישועתך קויתי הוי' כו'. גם פי' לישועתך קויתי הוי' כמשרז"ל מי כמוכה באלים הוי' באלמים, גוים מרקדין בהיכלו והוא שותק, הנה ממשיכי' להיות לישועתך קויתי הוי' שיהי' נמשך בחי' הוי'. וזהו שע"י המקל הוא קרי"ס.

רלווכדי לבוא לבחי' מקל דיעקב זהו ע"י שפועל בעצמו בחי' לאכללא שמאלא בימינא, הוא הכנעת היצה"ר שיסכים לבחי' הביטול דנה"א ע"י ההתבוננות בק"ש בבחי' אחד ובחי' ועד כו' עד שיבא עי"ז לבחי' ואהבת בשני יצריך, וזהו ג"כ מה שמקדימי' שתים לפני' והאופנים כו' לפני ק"ש בכדי שעי"ז יתעורר הנה"ב ששרשו משמרי האופנים.

ואם כ"ז אינו פועל לו ע"ז ארז"ל לעולם ירגיז אדם, שהוא בחי' המקל היינו ענין ההרגזה בדברים קשים וכמארז"ל יזכיר לו יום המיתה, שעי"ז יתרכך להסכים לבחי' הביטול, וכמו שמצינו שדברים קשים נק' הכאה כמ"ש במ"א בענין ויך את המצרי שאמר למשה הלהרגני אתה אומר שארז"ל מלמד שהרגו בשם. והענין יובן ע"פ משרז"ל במד"ר וארא פ"ט בענין שאין הקב"ה רודה את הרשעים אלא במקל שנא' והכלבים עזי נפש (ישעי' נ"ו י"א), מה דרכו של כלב לרדות במקל כך כו', והיינו כי הרשע נק' כלב ע"ש שכולו לב היינו שהוא ברשות לבו, כמארז"ל הרשעים הם ברשות לבן כמ"ש ויאמר המן בלבו וכתי' אמר נבל בלבו, אבל ע"י שכובש את יצרו הרע ומכניעו ע"י שמוח שליט על הלב להיות היצה"ר בטל לנה"א עי"ז גורם לאכללא שמאלא בימינא, ולהיות דומה לבוראו שלבו ברשותו כמ"ש ויאמר ה' אל לבו, ואם בדברים רכים הוא בחי' ההתבוננות בגדולת ה' אינו פועל להכניע את יצרו הרע צריך להרגיז עליו בדברים קשים, וז"ע המקל כו'.

ופי' לעולם ירגיז דמשמע שתמיד צ"ל בחי' רוגז זה, הענין יובן ע"פ מארז"ל שמזיעתן של חיות הקדש נהר דינור יוצא, פי' הזיעה הוא ארס וחימה שלהם וכמ"ש הנה סערת ה' חימה, שענין הזיעה שלהם הוא מחמת הפחד שזעים מחיל כסא, וכמ"ש והחיות נושאות את הכסא, ומחמת פחדם שזעים מחיל כסא יוצא זיעה, וכמו שאנו רואים באדם שמחמת הפחד יוצא ממנו זיעה, והוא בחי' פסולת שלהם, כי בכל עולם ועולם יש בחי' טוב ורע, ואין ר"ל רע ממש ח"ו, אלא רע מל' כעס וחימה, והו"ע חו"ג שבכל העולמות, ומזיעה זו נעשה נהר דינור על ראש רשעים שהוא בחי' הכעס על ההיפך שהם עוברים רצונו ית'. וכן הענין באדם שהוא עולם קטן יש בו ג"כ חו"ג וצריך לעורר הגבורות שבו על בחי' הרע שבו שהוא מסט"א שהם הם הרשעי', ופי' לעולם רלזירגיז שיקצוף ויחרה אפו על הרע שבו למה הוא כך. והתעוררות בחי' גבורה זו היא מזיעתם של חיות, שהוא באדם ההתלהבות שבפ' ראשונה דק"ש שיש בה גבורות ג"כ, וכאשר יעמיק בשכלו ענין התבוננות באמונת ה' אחד ושישראל עלו במח', ושלכן רוצה לדבק מחשבתו להתכלל באחד, אז יעשן אפו ויחרה לו מדוע לא הי' כזאת בכל עת אפי' שלא בשעת התפלה וההתבוננות. וז"ע וחרה אף שנא' בפ' שני', שהגם שבכל היום שלא בשעת תפלה הוא ג"כ אינו מעוברי רצונו ית' ח"ו כ"א הוא מקיים כפי ההסכם בסור מרע ועשה טוב, מ"מ בשעת ק"ש ותפלה נדמה לו שכל היום הוא מרוחק מהוי' ונדמה לו כאלו פורק עול ח"ו, וזהו פן יפתה לבבכם מיחודו ית' שה"ז בעיניו כאלו וסרתם כו', והיטב יחרה לו ע"ז מה שבכל היום הוא אינו כמו בשעת התבוננותו בק"ש כו'. וזהו לעולם ירגיז כו' שבחי' רוגז זה הוא לעולם היינו על כל היום כו', ועי"ז הוא מקרר את בחי' הרע שביצה"ר שהוא בחי' רע גמור, ויהי' בנקל לו יותר להכניעו בשעת ק"ש ותפלה עכ"פ שיסכים לביטול דנה"א להיות בבחי' אתכפיא ואתהפכא שעי"ז גורם לאכללא שמאלא בימינא כו', שז"ע בחי' המקל דיעקב שע"י הי' בחי' קרי"ס כו', וכנ"ל בענין כי במקלי כו', וע"י קרי"ס באו לבחי' תומ"צ שהם רמ"ח פקודין רמ"ח אברי' דמלכא בחי' עצמיות בחי' גילוי המהות כו'.