ויאמר כו' מחר חדש (א)

רלזויאמר כו' מחר חדש (א)

בס"ד.

ויאמר לו יהונתן מחר חדש ונפקדת כי יפקד מושבך ושלשת תרד מאד וגו', ופי' רש"י ונפקדת אבי יפקדך וישאל היכן אתה, כי יפקד מושבך שיהי' מושבך חסירה, וכן ת"י ותיתבעי ארי יהי' מרוח בית אסחרותך, רלחונמצא כי פי' ונפקדת הוא מל' זכרון שע"י שיהי' חסר מקום מושבו עי"ז יזכר שאול עליו וידבר גינו, וה"ז כענין פקדת ארץ שהוא ג"כ זכרון על הדבר הצריך לארץ והוא גשמים, או פקידת האשה לבנים כמ"ש וה' פקד את שרה וכלשון רז"ל חייב אדם לפקוד כו', ולכן ארז"ל בתענית ד"ח ע"ב נא' פקידה באשה ונאמר פקידה בגשמים, נאמר פקידה באשה וה' פקד את שרה ונאמר פקידה בגשמים פקדת הארץ ותשוקקי', ולכאו' צ"ל מהו ענין זה אצל זה להשוות ענין פקידת האשה לבנים לפקידת הארץ לגשמים וכמו שהשוו עוד שם לענין עצירה ולידה יעו"ש. אך הענין הוא דהנה ארז"ל בשלהי מ"ק בני חיי ומזוני לאו בזכותא תלי' מילתא אלא במזלא תלי', וגשמים הם השפעת מזונות שמים מצמיחי' כו' לכן השוום רז"ל למצוא בהם מה שהם שוים לבנים להיות כי שניהם במזלא תלי'.

אך לפי זה אינו מובן מהו אומרו וה' פקד שידוע מארז"ל על לשון כזה במד"ר פ' וארא ופ' בא וה' הוא ובית דינו, ומאחר שדבר זה תלוי במזלא מה ענין בית דין לשם שנודע שב"ד הם ע"ב סנהדרין שיושבין בהיכל הזכות לשפוט לאיש כדרכיו כו' וכמש"נ מזה ג"כ בהגהות לד"ה יסובבנהו, והאיך יכולים לשפוט דבר התלוי בבחי' מזלא ולא בדידהו תלי' מילתא. וגם הלא מצינו בפירוש דכתי' ועבדתם וגו' ובירך את לחמך ואת מימך וגו' לא תהי' משכלה ועקרה וגו' את מספר ימיך אמלא, הרי בני חיי ומזוני, ונא' ע"ז תחלה ועבדתם את ה' אלקיכם שתלוי בעבודה שנמצא משמע שזה תלוי בזכות כו'. וגם בעיקר ענין מאמר רבא צ"ל מה שהקשו התוס' משבת דקנ"ו אין מזל רלטלישראל, נראה שמפרשי' מזל היינו מזלות. אך אאזמו"ר רבינו ז"ל פי' אין מזל לישראל היינו שבחי' אין הוא המזל של ישראל, ונמצא שניהם אמת כי אין מזל לישראל הוא בבחי' המזלות דהילוך הכוכבים ומזלות, אבל בחי' אין הוא המזל של ישראל, וע' בלק"ת בד"ה יונתי בחגוי הסלע שפי' מארז"ל אע"ג דאיהו לא חזי מזלייהו חזי, שא"א לומר על מזלות שהרי ארז"ל אין מזל לישראל אלא הכוונה הוא על בחי' שרש ומקור הנשמה. ובד"ה האזינו הא' בסופו פי' שבחי' טל הוא למעלה משורש ומקור נש"י שמקורם הוא במזלות דנוצר ונקה, ולפ"ז יתכן מאמר רבא שא' לא בזכותא תלי' אלא במזלא היינו בחי' מזל דנוצר ונקה. אמנם פסוק ועבדתם וגו' אינו מיושב עדיין למה תלה ג' דברים אלו דבני חיי ומזוני בעבודה כו'. ועוד צ"ל מאחר שגם מזונא במזלא תליא א"כ זהו כמ"ש בפדר"א שבזמן שהקב"ה חפץ לשלוח ברכה בצמח הארץ אזי פותח אוצרות השמים ומקבלת הארץ ממים עליונים שמעל השמים, שזהו כענין בחי' אור ז' הימים שפי' רש"י בפסחים ע"פ שבעתיים כאור שבעת הימים ז' פעמים ז' מ"ט, וז' פעמים מ"ט עולה שמ"ג וזהו כאותיות גשם.

ב) ולפרש זה צריך להבין מ"ש בשיר דבני קרח (תלים מ"ו) נהר פלגיו ישמחו עיר אלקי' שפי' הפשוט נהר הוא בינה, פלגיו הוא הנחלי' הנמשכי' מבינה שהם ז' מדות הנולדי' מבינה שלכאו' זהו כענין מ"ש בקהלת כל הנחלי' הולכים אל הים, וא"כ צ"ל מהו עוד ענין שאה"כ נהר פלגיו ישמחו עיר אלקי', ונודע כי עיר אלקים הוא בחי' המל' הנק' עיר אלקינו, ומה"ע השמחה כו' ע"י פלגים אלו, ואם נאמר שזהו ענין אחד עם פסוק כל רמהנחלים הרי שם נאמר והים איננו מלא, עי' בפי' המפרשים ע"ז, ועכ"ז לדברי כולם צריך לומר שהים אינו מתפעל מזה כ"כ, והרי זהו היפך השמחה שענינה הוא התפעלות שמצד הגילוי כו', אלא בהכרח לומר ששני ענינים הם.

והענין הוא דהנה נודע כי בכל ר"ה הוא בנין המל' כי אדם הראשון וחוה דו פרצופי' נבראו, ונסר א' מצלעותיו היא חוה ראשונה, ויבן ה' אלקים את הצלע זהו בחי' בנין המל', והיינו כי מדת המל' נאצלה בסוד שרש רק נקודה אחת לבד, ובר"ה הוא בנין המל' שבונים אותה להיות בבחי' פרצוף שז"ע ט' ברכות וט' תקיעות דר"ה כנ"ל שע"י הברכות והתקיעות ממשיכי' ט"ס לבחי' נקודת המל' ואז נעשית בבחי' פרצוף שלם כו', וז"ע פסוקי מלכיות זכרונות ושופרות שמביאין ראי' מן התורה שצ"ל בנין המל' כמו אחד האומר לחבירו תדע שהנכון איתי שהרי פלוני אומר ג"כ כן, וכן אומרים ככתוב בתורתך ענין בנין המל', והם כל פסוקי מלכיות, וכן הוא בענין זכרונות ושופרות כו', וזהו ג"כ ענין והאיתנים מוסדי ארץ שהם מייסדים תושבע"פ שנק' ארץ בחי' מל'.

ומ"מ בכל ר"ח צ"ל יחוד שמשא וסיהרא לצורך קבלתה אור חדש מהשמש, דהנה השמש הוא בחי' שמש הוי', וכתי' זה ה' קוינו לו שיש בחי' שם הוי' שנמשך בציור קוין חח"ן מימין בג"ה משמאל דת"י באמצע, ויש י"ב צירופי הוי', והיינו בחי' י"ב גבולי אלכסון דז"א, והוא כי חח"ן בבחי' קוין הנה הוא חיבור חכ' עם החסד והנצח, ובג"ה הוא בחי' חיבור הבינה עם הגבורה ועם ההוד, ונודע כי נצח ענף החסד והוד ענף הגבורה, אמנם בכדי להיות חיבור והתכללות החסד עם ההוד זהו ע"י גבול אלכסון של מזרחית תחתית, והגבורה עם הנצח זהו ע"י בחי' גבול אלכסון דצפונית רומית כמ"ש הפרד"ס שער ך"א פ"ז שבאלכסון מתחבר החסד עם ההוד והגבורה עם הנצח, ובכל הששה מדות רמאיש י"ב גבולי אלכסון שבהם מתחברים הששה מדות כו', ובכל ר"ח מקבלת הלבנה צירוף חדש מי"ב צירופי הוי' שהם בחי' י"ב גבולי אלכסון דו' מדות דז"א. וזהו אחר שכבר נבנית בר"ה דוקא, וכמו באדה"ר שלאחר שנסר א' מצלעותיו בנה אותה בבחי' בנין כמ"ש ויבן ה' אלקים את הצלע, ואח"כ ויביאה אל האדם להיות היחוד ואז אמר זאת הפעם עצם מעצמי וגו'. וכן הוא בבחי' המל' ג"כ שתחלה צ"ל בנין המל' בר"ה, ואח"כ בכל ר"ח מקבלת היחוד מהשמש בחי' אור חדש דצירוף חדש. ומ"ש במ"א שבעת קבלתה נסתר כל בנינה עד שנעשית נקודה תחת היסוד, אמת שכן הוא אך זהו הכוונה בבחי' הביטול לפי שא"א לה לקבל האור באופן אחר כמ"ש שם, אמנם זהו רק לפי שעה ולא כל בנינה, דאל"כ הי' צ"ל בנין המל' בכל ר"ח כמו בר"ה והי' צריך לומר פסוקי מלכיות וזכרונות ושופרות כו' אלא כנ"ל.

ג) והנה ענין היחוד שמקבל הלבנה מבחי' השמש, הן אמת שבחי' שמש הוי' הוא מבחי' חכ' ואילך, והיינו שז"א נק' שמש, וגם החכ' נק' שמש הוי' כמ"ש הוי' בחכ', וכתי' ממזרח שמש וזרח השמש שהוא בחי' יסו"א כמ"ש במ"א, ועיקר ענין ר"ח מה שהלבנה מקבלת מבחי' עצמיות חכ' שלא ע"י ז"א כו', ונמצא כי היחוד הוא מבחי' ז"א וע"ס, מ"מ שורש היחוד הוא מאוא"ס שלמעלה מהחכ'.

והענין הוא דהנה ר"ח הוא מולד הלבנה, ונודע כי ההולדה היא מעצמיות דוקא, ולא עוד אלא שבחי' זו דמולד הלבנה נמשך מלמעלה מהשמש, כי הנה כתיב לשמש שם אהל בהם והוא כחתן כו' והירח היא דוגמת כלה המקבלת מהחתן הטפה, וגבי חתן וכלה כתיב בעטרה שעטרה לו אמו שהיא אימא עילאה מקום החירות והדרור שלמעלה מבחי' שמש עצמו, וע' (בזח"א פ' חיי שרה דף קכ"ד ע"ב) בפירוש הפסוק אשריך ארץ שמלכך בן חורין, והעטרה נמשכת מאימא ביום חתונתו דוקא דהיינו בר"ח שאז מתייחד רמבשמשא וסיהרא, ולפ"ז שמשא לשון שארז"ל פ"ק דנדה משל לשמש ועד כו', וכן הוא בזהר שהברית נק' שמש כמ"ש בזח"ב פ' שמות ד"ג.

והנה כתיב ואין כל חדש תחת השמש בתחלת קהלת, ופי' כי חדש היינו אור חדש ממש וכל אור חדש א"א שיומשך רק מעצמות אוא"ס ממש וכמ"ש בלק"ת בד"ה ואתחנן אל ה' ע"פ ובטובו מחדש, שבבחי' טובו העצמי מחדש מאין ליש כמ"ש והחכ' מאין תמצא כו', ולכן אין כל חדש תחת השמש כי השמש שרשו מחכמה ומחכמה ולמטה הוא רק השתלשלות עילה ועלול, והחכמה מאין תמצא בחי' התחדשות, אבל מחכמה ואילך נמשך רק לחדש הישנות, ואמנם מבחי' מל' בבי"ע נמשך ג"כ ע"ד אור חדש ולכן המל' נק' חדש וכמ"ש וחדש אשתו ילדה, אך המל' צריכה לקבל מלמעלה מאוא"ס, וזהו ענין ראש חדש שאז מקבלת מהשמש אך לא מהשמש עצמו לבד שהרי אין כל חדש תחת השמש אלא ממה שבר"ח נמשך ג"כ בבחי' שמש מלמעלה מבחי' שמש דהיינו מבחי' בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו בחי' לשמש כו' והוא כחתן כו' שהעטרה נמשכת מכתר ע"י אימא כמ"ש בלק"ת בשה"ש בד"ה צאינה וראינה דרוש השני ס"ו, והיינו כמ"ש בזח"ג פ' אחרי דע"ט ע"ב שבר"ח יש התגלות עתיקא קדישא שהוא הכתר וממנו נמשך כח היחוד דשמשא וסיהרא, ועמ"ש עוד בלק"ת בד"ה תורה צוה בהביאור.

וזהו דכתיב וירח יקר הולך (באיוב סי' ל"א ך"ו), דהנה ע"פ ואדם ביקר בל ילין (תלים סי' מ"ט י"ג) פירשו רז"ל במד"ר פ' בראשית ר"פ י"א ובפי"ב דקאי על אור שנברא ביום ראשון, והוא אור הגנוז לצדיקים שלמעלה מבחי' שמש ולכן הוא הנקרא יקר, וא"כ פי' וירח יקר הולך היינו שע"י הירח שהוא בחי' ביטול שזהו ענין מונין ללבנה עי"ז ממשיכי' מבחי' יקר שהוא אור שנברא ביום הראשון דלעילא משמשא, וכן ארז"ל ע"פ ואורח צדיקים כאור נוגה הולך ואור שהוא אור שנברא ביום ראשון והיינו ג"כ מה שארז"ל במד"ר פ' בא ס"פ ט"ו דהחמה היא של אש והלבנה היא של אור כו', וע' זח"ב תרומה דקמ"ט א' ע"פ יומם יצוה ד' חסדו כו'.

וזהו ענין שער החצר הפנימי' הפונה קדים אשר ביום השבת יפתח כמ"ש הענין בתו"א בד"ה ויקהל משה דר"ל מבחי' קדם קדמונו של עולם רמגשלמעלה מהחכמה הנקרא ראשית יעו"ש שבחי' זו מאיר בשבת והרי כמו כן וביום החדש יפתח (וע' מזה בלק"ת בד"ה והי' מדי חדש בחדשו ס"ג, וע' בהביאור לדרוש זה ס"ג בענין ההפרש שבשבת נא' ונסכה, שעליית המל' הוא ע"י ז"א, שלכן נאמר ונסכה בה' שהיא טפילה לז"א, רק ע"י שז"א עולה לקבל מבחי' ענג שלמעלה מחידוש המוחין דאבא גם המל' עולה עמו, אבל בר"ח נא' ונסכו בוא"ו שהם שוין בקומתן פי' שבר"ח עולה המל' לקבל ממוחין דאו"א שלא ע"י המדות כלל, ונמצא כי השבת גבוה מעלתו בבחי' א' מר"ח, וכן גם ר"ח גבוה מעלתו בדבר אחד משבת, ושם ססי' ד' בענין חדש בחדשו ז"ל שבחי' חידושי המוחין דאו"א כו' שמתפשטים מבחי' כתר דנאצלים בכל חדש מחדשי השנה נק' חדש סתם, אבל מה שגם חדש זה מקבל מחידוש העצמי שבבחי' א"ק נק' חדשו של חדש ע' בספר קס"ד).

ומכ"ז יובן מעלת מה שישראל מונין ללבנה, דהנה זה שיומשך מלעילא מן שמשא זהו ע"י המיעוט והביטול שבתחלה שהרי זהו ע"ד ותתפלל חנה על הוי' כו', וכך ע"י ההעלאה דהמיעוט והביטול מגיע בעצמות אור א"ס שלמעלה מבחי' י"ב צירופי הוי' שהם המאירים בכלים ומדות חג"ת ונה"י, וההעלאה הנ"ל מגיע בבחי' דלאו מכל אינון מדות איהו כלל (וכמ"ש במ"א ע"פ תפלה לעני כי יעטוף, ועמ"ש ע"פ זה בזח"א פ' וישלח דקס"ח ע"ב ובפ' בלק דקצ"ה ע"א), ומשם נמשך אח"כ ירידת האור במדות ע"י שם הוי' כו', ובזח"ג פ' חוקת דקפ"ב נ' שמפרש דתחת השמש היינו למטה ממש מהשמש וע' בת"א פ' וארא בד"ה וידבר וארא פי' ג"כ כן.

ד) ובזה יובן מ"ש נהר פלגיו ישמחו עיר אלקים, פי' פלגיו הוא בשפע יותר הרבה מבחי' נחל, שלא כמו הנחלי' שהוא נהר קטן כמ"ש הג"פ סי' רמדקך"ח, אבל פלגיו הוא ג"כ המדות אך זהו כמו שהן בהפלגה והיינו כנ"ל ששרש השפע בא מלמעלה מהשתלשלות, ולכן כשבא שפע זה בבחי' עיר אלקינו הוא בחי' המל' (כנודע מענין שתי אבנים בונות שתי בתים, ע' בד"ה כמגדל דוד צוארך) הנה עז"נ ישמחו עיר אלקים שהשמחה היא מצד הגילוי דבחי' שמשא שמאיר הארה חדשה בחי' צירוף חדש מי"ב צירופי הוי' כו', דע"י יחוד זה נמשך מבחי' העטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו, שכמו בבחי' חתן וכלה הנה ע"י השפעת הז"א למל' עי"ז נמשך בז"א בחי' עטרה מבחי' אמו וכמ"ש זכר ונקבה וגו' ויברך אותם. ועיקר הברכה י"ל שזהו בשביל המל' וע"ד שארז"ל שאין נותנים לאדם פרנסה אלא בשביל אשתו שפי' בסידור בדרושי החתונה על אדם העליון שעל הכסא, ושורש הברכה הוא ע"ד מ"ש בזהר כד ע"ק בעי לאשדא ברכאין אשדי בההוא עמיקא עילאה, פי' עמיקא עילאה הוא בחי' בינה, והברכה אשר בה נמשך מבחי' ע"ק, ולכן בר"ח כשיש יחוד שמשא וסיהרא ארז"ל על קרבן דר"ח שא' הקב"ה הביאו עלי כפרה כו', עלי כמו על ה' דחנה, שיומשך משם הברכה ע"י הזיווג דשמשא וסיהרא.

ולכאורה צ"ע מ"ש הצדיק אבד שפי' בזהר אבד מלקבל ברכאן מפני שלא נמצא יחוד זו"נ בזמן הזה, א"כ איך ע"י יחוד שמשא וסיהרא נמשך הברכה מע"ק. אך באמת אינו ענין לזה כלל שהרי ע"י מצות עשה ממשיכים גם עתה יחוד זו"נ כמ"ש בלק"ת פ' פקודי בד"ה אלה פקודי ובכ"ד, אלא שכל ההמשכות דעכשיו הוא להוסיף אורות באצי' וה"ה כמונח בקופסא ולע"ל יתגלו, וא"כ אינו ענין למאי דכתי' הצדיק אבד, ואכמל"ב, ומה גם כי ר"ח הוא מה שסיהרא מקבלת מבחי' החכ' בעצם כו'.

רמהה) ומעתה יובן ענין וה' פקד הוא וב"ד, כי הנה בר"ה נפקדה שרה, והיינו כי בר"ה הוא בנין המל' וכנ"ל, והבנין הוא בשביל היחוד, וע"ז הוא הדין והמשפט דר"ה אם ראוי שיהי' בנין המל' וכו', וע' בפי' רש"י ע"פ והוא מסבות מתהפך בתחבולותיו ומ"ש בזהר עפ"ז, וכמו"כ בענין בנין עדי עד שזהו פקידה דאשה להוליד בנים זהו ג"כ ע"י דין ומשפט תחילה, והיינו כי הגם שבני לאו בזכותא תלי', היינו שאין בכחם ליתן דבר זה בעצמם כ"א שצריך שיומשך מבחי' מזלא, וה"ז כמשל כשצריכים לדון איזה דבר גדול הנה הדיין והפוסק הדבר הגדול הזה הוא המלך עצמו, מ"מ בעלי משפט הקטנים מעייני' תחלה בדבר זה אם ראוי הוא שיובא לפני המלך, ואם ע"פ שכלם אינו ראוי אזי אין מעלים זה כלל לפני המלך, ואם ע"פ שכלם ראוי ונכון לעשות לו כבקשתו את הדבר הגדול הזה אז הם מעלים זה לפני המלך והיינו מפני שהם עצמם אין בכוחם ליתן דבר זה כי לא בדידהו תליא מילתא, אבל מ"מ מעיינים אם ראוי או אינו ראוי כו'. ועד"ז יובן בענין בני חיי ומזוני שהגם שבמזלא תליא, מ"מ צ"ל דין ומשפט אם ראוי המבקש הדבר הזה שיעשו לו בקשתו, הן אמת כי בבחי' המזלא הם בחי' ונוצר ונקה אינו תופס מקום כלל, שהרי משם נמשך סליחת עוונות מ"מ יש דין ומשפט אם להעלות לשם וכנ"ל במשל, ונמצא יתורץ מ"ש וה' הוא וב"ד הם ע"ב סנהדרין שיושבין בהיכל הזכות לעיין אם ראוי למלאות בקשה זו, ואח"כ מעלים זה. וכן מ"ש ועבדתם וגו' ובירך את לחמך ואת מימך לא תהי' משכלה ועקרה את מספר ימיך אמלא, דהן אמת שבני חיי ומזוני במזלא תלי' מ"מ תלוי ג"כ בזכות אם להעלות לבחי' מזלא, ולכן צ"ל ועבדתם את ה' אלקיכם הוא בחי' וה' הוא וב"ד בכדי שיזכה בב"ד שראוי למלאות בקשתו בבני חיי ומזוני ואז יעלו זה לבחי' מזלא כו', ומשם יומשך בני חיי ומזוני.

וזהו פקדת ארץ בכדי להיות פקידת הארץ בגשמי' מבחי' מים שמעל השמים כו' שמ"ג בחי' ז"פ אור שבעת הימים כמ"ש רש"י בפסחים, צריך להיות אם בחוקתי תלכו שתהיו עמלים בתורה, כי ואד יעלה מן הארץ ולפ"ע ההעלאה כן נמשך ההמשכה והגם כי מזוני תלוי במזלא מ"מ אם בחוקתי תלכו דוקא אז ונתתי גשמיכם וגו', והיינו כי ענין הגשם הוא באתעדל"ת אתעדל"ע ולכן ע"י ואד יעלה מן הארץ שהו"ע אם בחוקתי תלכו שתהיו עמלים בתורה עי"ז ונתתי גשמיכם בעתם, וזהו כמו שבני במזלא תלי' מ"מ צריך להיות זכות כנ"ל.

וזהו פקדת ארץ ותשוקקי', והיינו כמו פקידת הארץ הגשמי הוא בגשמים, כ"ה בענין מה שנש"י קרוים ארץ כמ"ש כי תהיו אתם ארץ חפץ, הנה רמופקידת ארץ זה היא לבוא לבחי' תשוקה וכמארז"ל במד"ר בראשית פ"ה למה נק' שמה ארץ שרצתה לעשות רצון קונה, ל' רצוא ותשוקה לבחי' אוא"ס ב"ה להיות בבחי' ועמך לא חפצתי, פי' מי לי בשמים, כי שמים וארץ ג"ע התחתון והעליון, ובאמת צריך האדם לבוא במדריגת רצוא ותשוקה שלא יחפוץ לא בג"ע התחתון ולא העליון ולא עוה"ב, והיינו כל מה שהוא עמך אפי' בחי' כי עמך מקו"ח לא יחפוץ ג"כ, מאחר שזהו רק עמך לא יחפוץ בזה כ"א שיהי' עיקר חפצו ורצונו לבחי' אוא"ס ב"ה העצמי ולא בבחי' מה שהוא עמך, וזהו פקדת ארץ הוא בחי' נש"י להיות ותשוקקי', היינו להיות בבחי' תשוקה ליכלל וליבטל באוא"ס ב"ה עצומ"ה.

וא"ו) וזהו ויאמר לו יהונתן מחר חדש, פי' מחר יהי' יחוד שמשא וסיהרא, ונפקדת מל' וה' פקד שע"י שיפקד מושבך פי' שיהי' חסר מקום מושבך עי"ז יפקדך אבי שאול מרחובות הנהר בחי' בינה היינו מקור לבחי' ההשתל' כענין מי ברא אלה מי הוא בחי' בינה ברא אלה ו"ק דז"א, ועי"ז היינו ע"י היחוד דשמשא וסיהרא יפקד מושבך הוא מושב בחי' המל'. ופי' ויאמר לו יהונתן, יהונתן הוא יה"ו נתן, וע' במאו"א יו"ד נ"ד, נתן ה' אחרונה ת"ק בהכאה, וא"כ יהונתן הוא ש' הוי' י"ה ו"ה, לו היינו לדוד שהוא ג"כ ה"א אחרונה, וא"כ צ"ל מה"ע ב' פעמים ה"א היינו ביהונתן וגם בדוד, שלפמ"ש בכ"ד פי' יהונתן ודוד הוא בחי' יה"ו נתן אל דוד ה' אחרונה, אמנם לפי' המאו"א הנ"ל צ"ל שזהו ב' בחי' שבמל' ים וארץ בחי' כלת משה, ובחי' מה שנעשית כתר לבי"ע, וזהו מלך יחיד כמ"ש במ"א, והיינו בחי' זנב לאריות וראש לשועלים, ובחי' נתן שהוא עולה ת"ק ה' בהכאה זהו בחי' מל' כמו שהוא בחי' ים המעלים בתוכו כל אורות ושפע המשפיע, ודוד הוא בחי' מל' כמו שהוא מקור לבחי' שלמטה שזהו הנק' ארץ, וא"כ פי' ויאמר לו יהונתן, שדוד קיבל מאמר ודברי יהונתן זהו כענין הפך ים ליבשה בחי' קרי"ס.

ואז אמר לו ושלשת תרד מאד, פי' ושלשת הוא כענין והשלישית יוותר בה וארז"ל אלו ישראל שהם משולשי' כהנים לוים וישראלי', והיינו בחי' רמזסגול ע"י העבודה וכמ"ש והייתם לי סגולה מכל העמים פי' מבחי' הבירור שמבררים מכל העמים בחי' כתר חכמה בינה דתהו ועי"ז נעשי' בחי' סגולה היינו בחי' סגולתא כתר חכמה בינה בחי' קדש הקדשים, קדשים חכמה בינה, קדש הקדשים כתר. או י"ל ג' ראשי ראשים אור צח אור מצוחצח אור קדמון. ופי' תרד מאד עד שיהי' ההמשכה גם בעשי'. וזהו וישבת אצל אבן האזל הוא בחי' עשי' והיינו שכמו בקרי"ס ראתה שפחה היא בחי' מדרגות התחתוניות דעשי' יותר ממה שראה יחזקאל בן בוזי כמשרז"ל במכילתא, וכ"פ רש"י ז"ל, והיינו מפני שהאיר ונתגלה מבחי' יש האמיתי שלגבי' אצי' ועשי' שוין, כן ושלשת וגו' עד אבן האזל בחי' עשי', ואזל הוא ל' הילוך מל' אזלו מים מני ים (איוב י"ד י"א) שרומז שע"י הירידה בעשי' עי"ז נעשה ההילוך ע"ד אף עשיתיו שמרבה כו', אך גילוי זה יהי' לע"ל וג"כ בבחי' דוד דוקא כו' אשר עליו נא' הנה ישכיל עבדי כו' ונשא מאד כו'.

בס"ד.

נרשם בקיצור ארוך קצת.