ויאמר כו' מחר חדש (ב)

רמזויאמר כו' מחר חדש (ב)

ויאמר לו יהונתן מחר חדש ונפקדת, פרש"י אבי יפקדך, כי יפקד, ע"י שמושבך יהי' חסירה, וכן ת"י, וזהו ע"ד פקדת ארץ, זכרון על הדברים שהארץ צריכה, וכענין פקידת האשה וה' פקד, ובגמ' פקידה באשה פקידה בגשמים, וכן לענין לידה שהוא גילוי. וצ"ל ענין הקישם זל"ז. בשלהי מו"ק בני חיי ומזונא לאו בזכותא כו' וגשמים הם מזונא, וצ"ל מהו וה' שזהו הוא וב"ד הלא תלוי במזלא, וגם צ"ל מקרא דועבדתם, ובירך, לא תהי', את מספר. והתוס' הקשו משבת קנ"ו דאין מזל, מפרש מזל היינו מזלות, אך רבינו פי' שבחי' האין הוא המזל של ישראל, כי לא כל הנשמה כו', ולכן אע"ג דאיהו רמחכו' מזלייהו חזי, הכוונה על ב' מזלות דנוצר ונקה מזל העליון ומזל התחתון, ועליהם כיוון רבא במ"ש בני חיי ומזונא במזלא תליא. וכן לענין מזונא צ"ל מאחר שמזונא תלוי במזלא מהמזלות הנ"ל א"כ הכוונה שיומשכו הגשמי' מעל השמים, כמ"ש בפדר"א בזמן שהקב"ה חפץ לשלוח ברכה כו', שזהו כענין אור זה"י שפי' רש"י בפסחים שבעתיים כאור זה"י עולה שמ"ג כאותיות גשם, שזהו בחי' גבוה מעין לע"ל.

וי"ל שז"ע הכל תלוי במזל אפי' ס"ת בהיכל, שיש לדמותם כי נודע ממארז"ל שני דברים קדמו לכל תורה וישראל, וכן בראשית בשביל התורה כו' וישראל כו'. ופי' ס"ת כו' י"ל ספר בינה והסופר חכ', כנודע מענין סופר ספר וסיפור בד"ה ושאבתם בלק"ת, והם תלוי' בב' מזלות הנ"ל כי אבא יונק ממזל הח' ונוצר ואימא ממזל הי"ג ונקה. א"נ ס"ת תושב"כ חכ' תלוי במזל הוא מזל ח' הנ"ל והיכל בינה מזל י"ג הנ"ל.

ב) ולהבין זה צ"ל מ"ש בשיר דבני קרח נהר פלגיו ישמחו כו', שלכאו' הי' אפשר לומר שזהו כענין דכתי' כל הנחלים כו', אך א"כ הוא צ"ל מהו השמחה מזה הלא בקרא דכל הנחלים נא' והים איננו מלא שנבלע במקומו א"כ הוא העדר ההתפעלות היפך התפעלות השמחה, אלא ודאי קרא דנהר פלגיו הוא ענין אחר.

והענין הוא, דהנה בכל ר"ה בנין המל' דו פרצופי', ואח"כ נסר ובנאה בבחי' פרצוף, וז"ע ט' תקיעות וט' ברכות דר"ה להמשיך ט"ס לנקודת המל', ומביאין ראי' מה"ת וזהו ככתוב בתורתיך, כענין והאיתנים כו' ע"י שמביאים ראי' מתושב"כ, מ"ט אמר קרא, והבנין הוא לצורך היחוד, והוא מה שבכל ר"ח יש יחוד שמשא וסיהרא, בכדי שתקבל אור חדש משמש הוי', וכתיב קוינו שנמשך בציור קוין, ויש י"ב ג"א, מזרחי' רומית ומערבית תחתית, ועד"ז בכולם כמ"ש בפרדס שך"א פ"ז, ובכל ר"ח נמשך צירוף חדש שלא הי' לעולמים, וכמו באדה"ר לאחר הבנין אמר זאת הפעם, וכ"ה בכל ר"ח. ומ"ש בכתהאריז"ל שצ"ל נקודה תחת היסוד, אמת שכן הוא, אבל זהו לתועלת אחר היינו כדי שתוכל לקבל אור חדש, וגם לא כל בנינה שא"כ הי' צ"ל בנין המל' מחדש.

רמטג) והנה ענין היחוד הן אמת שבחי' שמש פי' על ע"ס ועל חכ', וזרח השמש יסוד אבא, וכתי' ממזרח שמש כו', מ"מ שורש יחוד זה נמשך מלמעלה מאוא"ס שלמעלה מהחכ'. דהנה מולד הלבנה זהו הוראה שנמשך מעצמיות החכ', ושורש היחוד הוא מלמעלה מהחכ', דכתי' לשמש שם אהל בהם והוא כחתן, והירח היא כדוגמת כלה כמ"ש בזהר, ובחו"כ כתי' בעטרה הנמשכת ע"י בחי' אימא עילאה בינה בחי' דרור עלמא דחירא, ואז נק' בחי' שמש בן חורין, ובחי' עטרה זו נמשכת ביום חתונתו דוקא, דהיינו בר"ח. ושורש עטרה זו היא מלמעלה מהחכ', דהנה כתי' אין כל חדש תחת השמש, פי' חדש הוא אור חדש ממש שבחי' זו נמשך מאוא"ס הסוכ"ע כמ"ש ובטובו מחדש שבטובו העצמי שטוב ה' לקויו נמשך אור חדש, ולכן תחת השמש אין כל חדש, כי השמש הוא חכ' ומחכ' ואילך הוא השתלשלות עו"ע, אמנם החכ' מאין התחדשות, משא"כ מחכ' ואילך רק חידוש הישנות. אך מבחי' מל' נמשך בבי"ע ג"כ בחי' אור חדש, וזהו שנק' חדש, כמ"ש וחדש אשתו, וכענין מלך יחיד, וכדי שתהי' בבחי' חדש צריכה לקבל מאוא"ס, וזהו יחוד שמשא וסיהרא בר"ח, אך לא מהשמש עצמה שהרי אין כל חדש תחת כו', אלא ממה שבר"ח נמשך בבחי' שמש עצמו מאוא"ס שלמעלה מבחי' שמש, והוא העטרה שאימא עילאה ממשכת לו מהכתר ביום חתונתו דוקא, וכמ"ש בזח"ג אחרי דע"ט ב' שבר"ח יש התגלות ע"ק, וממנו נמשך כח היחוד דשמשא וסיהרא.

ועפ"ז יובן מ"ש (איוב ל"א ך"ו) וירח יקר הולך, דהנה ע"פ אדם ביקר פי' רז"ל ברבות בראשית רפי"א ובפ' י"ב שקאי על אור שנברא ביום ראשון, שהוא אור הגנוז שלמעלה מבחי' שמש, ולכן נק' יקר. וא"כ פי' וירח יקר הולך היינו ע"י הילוך הביטול של הירח והמונין ללבנה בבחי' ביטול ושפלות עי"ז ממשיכים מבחי' יקר שהוא אור שנברא ביום ראשון דלעילא משמשא בעצם, וכן ארז"ל ע"פ ואורח צדיקים כאור נוגה הולך ואור שהוא אור דיום ראשון שגנזו בתורה, וע"י קיום התומ"צ זוכים לבחי' אור הגנוז, ולכן ארז"ל רבות בא ס"פ ט"ו דהחמה של אש, ולבנה היא של אור.

רנוזהו דכתי' שער כו' קדים סגור יהי' וביום השבת כו' וביום החדש יפתח, שפי' קדים הוא קדמונו ש"ע שלמעלה מראשית חכמה כו' כמ"ש בת"א ד"ה ויקהל ובלק"ת בד"ה והי' מדי חדש, ורק בשבת וחדש יפתח, ולא ראי זה כראי זה, שיש בחי' בשבת שהיא גבוה מר"ח, ויש מעלה בר"ח על בחי' שבת, שלכן בשבת נא' ונסכה בה"א לרמז שהמל' טפילה לו רק מפני כי ז"א עולה לקבל המוחין דאבא המל' ג"כ עולה עמו, אבל בר"ח נא' ונסכו בוא"ו לרמז שהן שוין בקומתן, שבר"ח המל' עולה לקבל ממוחין דאו"א שלא ע"י ז"א, ולע"ל חדש בחדשו, פי' שסתם חדש הוא חידושי המוחין דאו"א שמתפשטים מבחי' כתר דנאצלים, אבל מה שגם חדש זה מקבל מחידוש העצמי דא"ק זהו חדשו של חדש, ולפ"ז יובן מעלת מוני' ללבנה. וכדי שיומשך מלעילא מן שמשא זהו ע"י המיעוט והביטול שנעשית נקודה תחת היסוד, ועי"ז מגיע לבחי' עצמיות אוא"ס ע"ד ותתפלל חנה על הוי', ובר"ח זהו למעלה מי"ב צירופי הוי' כ"א בחי' דלאו מכל אינון מדות וכ"ז הוא ע"י הביטול, ע"ד תפלה לעני כי יעטוף, ועי"ז ישפוך שיחו לפני הוי', ע"ד לפני ה' תטהרו ועל הוי' דחנה הנ"ל.

ד) ועפ"ז יובן ענין נהר פלגיו, שפי' פלגיו הוא נהר יותר גדול מבחי' נחל כמ"ש הג"פ, וזהו פלגיו בחי' נחל כמו שהוא בהפלגה שאז יקרא נהר, והיינו כנ"ל ששורש השפע בא מבחי' שלמעלה מהשתלשלות, ע"ד נחל איתן, איתן תושב, כענין פנימיות אבא, אזרח שם ע"ב, וגם אזרח א"ק אדם דבריאה שמאיר בו הארה מבחי' קדמון לכל הקדומים, בהגהות ראה שבלק"ת (ך' ך"ה), וכשמאיר בחי' זו במל' שנק' עיר, ע"ד מ"ש בס"י שתי אבנים כו' ובהקבץ כו' נעשה עיר אלקינו, הנה הפלגת הנחל הנ"ל משמח את העיר מחמת עוצם הגילוי שמאיר מלמעלה מהשתלשלות דרך וע"י הצירוף חדש שמאיר בה מש' הוי' שהוא ג"כ ל' מהוה אמנם ונבראו בדרך ממילא, כמ"ש בכ"ד ומהם קול דודי שבלק"ת בשה"ש ובכ"ד בת"א ג"כ, להיות כי ע"י יחוד זה נמשך רנאהעטרה דרך בחי' אמו, וכמו שהוא בחו"כ זכר כו' ויברך כו', כן הוא בשמשא וסיהרא. וי"ל שעיקר הברכה הוא בשביל סיהרא ע"ד הפרנסה כו' שבשביל אשתו דוקא, וכמ"ש במ"א דקאי על אדם העליון, וע' בלק"ת בד"ה טוב לחסות, ושורש הברכה מע"ק, עמיקא עילאה בינה, ונק' בריכה העליונה, והברכה שבה נמשך מע"ק, ולכן נא' בקרבן דר"ח הביאו עלי כו' ע"ד על הוי' דחנה, שיומשך משם הברכה ע"י יחוד שמשא וסיהרא כו'.

ה) ומעתה יובן ענין וה' פקד, בר"ה נפקדו העקרות שרה וחנה, בנין המל' בשביל היחוד להוליד נשמות חדשות וישנות, וזהו הדין דר"ה אם ראוי בנין המל' כו', ע' בזח"א וירא דק"ט ב' בפי' הפסוק והוא מסבות, כהדין טקלא כו', ובפרש"י ע"פ זה, וכמו"כ בענין בנין עדי עד פקידה דאשה להוליד בנים זהו ע"י המשפט הנ"ל. והגם כי לאו בזכותא תלי', אמנם הגם כי בני חיי ומזוני לאו בזכותא כו', היינו שאין בכחם ליתן דבר זה כ"א צריך להיות נמשך מהמזל הנ"ל, וכמשל דבר גדול שאין בכח בעלי המשפט לפסוק דבר גדול כזה בלתי המלך לבדו, ומ"מ צריכי' בעלי המשפט לעיין אם ראוי להעלות על שולחן המלך כו', ותלוי בהם ג"כ אם לא ישר בעיניהם זכותיו אינם מעלי' כלל כו'. ועד"ז יובן בבני חיי ומזונא שתלוי בב"ד אם ראוי להעלות, והם בעצמם אינם יכולים ליתן כ"א תלוי במזלא דונוצר ונקה, אשר שם באמת אם צדקת כו' ואינו תופס מקום כלל, ולכן משם נמשך סליחת העוונות כו', ומ"מ צ"ל תחלה דין ומשפט אם להעלות לשם, וכנ"ל במשל. וזהו וה' פקד, הוא וב"ד ע"ב סנהדרין היושבי' בהיכל הזכות. ונמצא מתורץ גם פסוק ועבדתם שצ"ל זכות בג' דברים אלו בני חיי ומזונא, ומ"מ הם עצמם תלוים בבחי' מזלא כו'. ולכן לענין הגשמים נא' ג"כ אם בחוקותי תלכו ופי' רש"י, והוא מהילקוט, אם תהיו עמלים בתורה שעי"ז ונתתי גשמיכם בעתם ושיומשכו הגשמים מעל השמים בתוס' ברכה למטה כו'.

והנה ארז"ל ברבות אית לן חד הוא דטב מכולהון והוא מאי דכתי' הוא ה' אלקינו בכל הארץ משפטיו, ומשפט דאיהי רחמי נמשך מבחי' הוא שיש בבחי' ב"ד הנ"ל, ורחמים הוא בחי' קו האמצעי שת"ת עולה עד הכתר רנבשיומשך משם בחי' יגמה"ר להיות נפקדים בג' דברים אלו דבני חיי ומזונא ברוחניות ובגשמי' בכל הפרטי'. וזהו פקדת ארץ, שכדי להיות פקידת הארץ בגשמים זהו ע"י אם בחוקותי תלכו כנ"ל בלימוד התורה ובקיום התומ"צ שנק' חוקים כמ"ש אם לא בריתי יומם ולילה שקאי על התומ"צ, וכמו שהביא במדרש ובילקוט ראיות מפסוקי' רבים, חוקות שמים וארץ לא שמתי, שי"ל חוק הוא הדבר קצוב, מל' הטריפני לחם חוקי, כי חק לכהנים, והיינו מה שנמשך מבחי' יחוד חיצוני דחו"ב לצורך הקיום תלוי ג"כ בתומ"צ, וכמשרז"ל ע"פ עשרה עשרה, ולאו אורחא דמלכא לאשתעי במילי דהדיוטא, שע"מ נק' מילי דהדיוטא, ומ"מ מוכרח להיות נמשך דבר ה', כמ"ש ע"פ לעולם ה' דברך כו' דאל"כ הי' אין ואפס, וזהו נמשך ע"י עשרה דעשה"ד, ואמרז"ל ג"כ תנאי התנה כו', וקודם מ"ת י"ל שקבלו משני אלפי' תהו שזהו הקדמה לשני אלפים תורה ולכן אכלו את חוקם כו'. ועיקר פי' חוק הוא ציור הדבר, כמ"ש בד"ה כי ישאלך כו' והחוקים, והוא בחי' ההמשכה מסוכ"ע להיות נמשך הגשמים מעל השמים, וכמ"ש בפדר"א כשחפץ לשלוח ברכה בצמח הארץ, שי"ל שבחי' זו נמשך מבחי' חפץ הוי' היינו אא"ס הסוכ"ע כמש"ש, ומזה נמשך תוס' ברכה בריבוי, וע"ד שארז"ל חטים ככליות כו', שתוספתו של הקב"ה מרובה על העיקר, זהו תלוי בתומ"צ, כי גשם הוא באתעדל"ת אתעדל"ע כמ"ש ואיד יעלה כו', ואם כי עצם השפע נשפע מבחי' מזלא שבחי' האין הוא המזל כנ"ל, מ"מ תלוי בזכות אם יעלו לשם וכנ"ל, וע"י בחי' זו הוא מתעלה לבחי' המזלות דכתר כו' להיות נמשך ההשפעה בגשמיות, וכן ברוחניות להיות פקידת הארץ היא כנס"י שנק' ארץ חפץ כמ"ש כי כו' ארץ חפץ, ואתם קרוים כו'.

ובכדי שיהי' פקידת ארץ זו לבוא לבחי' תשוקה כמ"ש ותשוקקי' שהיא בגשמי' תשוקת הארץ לגשמים כמ"ש ארץ לא שבעה מים, וברוחניות הוא תשוקת ארץ דנש"י להיות בבחי' ועמך לא חפצתי כו' כל מה שהוא עמך כו', כ"א א"ס עצומ"ה, ע"י התבוננות דכתי' כי בי"ה כו' שני אותיות, שמובן שאין ערוך כלל, וזהו ארץ רצוא ותשוקה, מל' רז"ל שרצתה לעשות רצון קונה, וזהו ע"י זכות תחלה, והיינו אמרם עשה רצונו כרצונך כו' בטל רצונך, שפי' התוס' יו"ט על מ"ע ומל"ת, ועי"ז יומשך פקידת הארץ בגשמי ברכה מעל השמים היינו בחי' אור זה"י מעין לע"ל כנ"ל בשם רש"י, וגם מבחי' אור שנברא ביום ראשון שגנזו בתורה כו', וע"ד שארז"ל ברבות בראשית ס"פ ך"ו כל אורה האמור באליהו בירידת גשמים הכתוב מדבר, שדחקו המפרשי' במדרש זה, אך לפי הנ"ל ניחא שיוכל לירד ולהתגשם גם בגשמי ברכה למטה בבחי' ארץ חפץ, וע"ד שאמרו שאור החסד אינו מתעבה כו', ולכן גם למטה פעולתו לבוא לבחי' התשוקה לאוא"ס עצומ"ה כו' שלמעלה מבחי' עמך כו'.

רנגוא"ו) וזהו ויאמר לו יהונתן מחר חדש, פי' מחר יהי' יום החידוש, ונפקדת מל' פקידה כנ"ל, ע"י שיפקד מושבך בחי' מושב מדת המל', אשר עי"ז יפקדך אבי שאול מרחובות הנהר היינו בחי' נהר פלגיו, וכנ"ל ע"י בחי' התחדשות החידוש דר"ח שאז נמשך העטרה ע"י בחי' אימא עילאה כנ"ל, ולכן שייך זה לשאול. ופי' ויאמר לו יהונתן, יהונתן הוא ג' אותיות דש' הוי' יו"ד ה' וא"ו, נתן שפי' במאו"א אות יו"ד סעי' נ"ד ה' אחרונה ת"ק בהכאה, וא"כ יש ביהונתן שם הוי' שלם. אמנם רבינו ז"ל פי' בכ"ד שיהונתן הוא יה"ו נתן אל דוד ה' אחרונה, נמצא כי זהו ענין יחוד שמשא וסיהרא כו'. וגם לפי' המאו"א יש ליישב.

ואמר לו אז יהונתן, ושלשת תרד מאד, שהוא כענין שארז"ל ע"פ והשלישית כו' אלו ישראל שהם משולשים כהנים כו', והיינו בחי' סגול, וע"י העבודה בבחי' סגול דתומ"צ (כמ"ש נאוו לחייך בתורים, לחייך י"ל ב' לוחות, בתורים ב' תורות תושב"כ ושבע"פ, וגם בתורים כעין ראש תור בשבת דפ"ה ב', תבנית משולש), עי"ז והייתם לי סגולה כו', והבירור הוא מבחי' רפ"ח ניצוצין דתהו שעי"ז נעשים המבררים בבחי' סגולתא, הוא בחי' כח"ב הנ"ל, קדש הקדשים קדשים תרין חכמה ובינה, קדש הקדשים כתר. או ג' ראשי ראשים, אור צח אור מצוחצח אור קדמון. וכ"ז ע"י שתרד מאד לברר בירורים בעשי' דוקא, והו"ע ירידת הנשמה בגוף דוקא, וע"י שבוקעת את הגוף שנמשל לעפר הארץ, נעשית בבחי' מים חיים, בחי' מהלכים בין העומדים, מה שלא הי' ביכולת הנשמה קודם התלבשותה בגוף, וז"ע וישבת אצל אבן האזל הוא בחי' אבן דומם דעשי', אמנם אזל הוא מל' הילוך כמ"ש (איוב י"ד י"א) אזלו מים מני ים, והיינו שרמז לו שע"י ירידה זו בעשי' דוקא הנה עי"ז אף עשיתיו שמרבה בחי' רביעית הוא בחי' רצה"ע שלמעלה מבחי' אדם דבי"ע כמ"ש בד"ה אדם כי יקריב כו', ואז יהי' קיום המצות כמצות רצונך כו', שבחי' זו יהי' בבחי' דוד דוקא כמ"ש ישכיל עבדי כו' מאד, שז"ע עד דוד הגדיל כו'.