כי ישאלך (ב)

רכדכי ישאלך (ב)

בס"ד. ואתחנן וא"ו ך' ך"א ך"ד.

ענין העדות כו' ברישא חשוכא כו' היום גלותי - ה"פ

[חה"פ]

כי ישאלך בנך מחר לאמר מה העדות והחוקים כו', והתשובה ואמרת לבנך עבדים היינו כו' ויוציאנו ה' ממצרים כו' ויצוונו ה' לעשות את כל החוקים כו'. וידוע שכנגד ד' בנים דברה תורה ושאלה זו מבואר שהיא שאלת בן חכם. ויש להבין מהו שנק' חכם אם אינו יודע ענין העדות כו', וגם ענין יצ"מ. גם מהו ההפרש בין שאלת בן רשע מה העבודה הזאת לכם בפ' בא (י"ב פסוק ך"ו) ובין שאלת בן חכם מה העדות כו' אשר צוה כו' אתכם בפ' ואתחנן רכה(וא"ו פסוק ך'). והגם שמבואר התירוץ ע"ז ששם בפ' בא אמר לכם והוציא עצמו מן הכלל וכאן נא' ה' אלקינו, אעפ"כ הדבר צריך ביאור.

הנה מבואר כאן ג' דברים העדות והחוקים והמשפטים שיש בכללות התורה והמצות. ולהבין ענין העדות, הנה כתיב בשמחה ובטוב לבב מרוב כל שהשמחה של מצוה היא יותר מרוב כל, כי כל בשמים ובארץ שמים הו"ע ג"ע העליון וארץ הוא ג"ע התחתון, ובחי' כל הוא העמוד המחבר כתרגומו דאחיד בשמיא וארעא. ובאמת יש מדריגות עד אין קץ ואין תכלית כמה מיני ג"ע עליון ותחתון, כמ"ש ילכו מחיל אל חיל, וקדושים בכ"י יהללוך סלה, וכל החיים יודוך סלה בלי הפסק, לכן יש רוב כל. גם כל בגימ' נו"ן, נו"ן שערי בינה ושער הנו"ן הנק' כל הוא הממוצע המחבר חו"ב, כי החכ' מאין תמצא והבינה נק' יש כמ"ש להנחיל אוהבי יש, והיחוד וחיבור דאין וביטול דחכ' ביש והשגה דבינה הוא ע"י כל שער הנו"ן. אך במצות נא' בשמחה כו' מרוב כל, כי כל חיי העוה"ב שיש בו מדריגות עד אין קץ הוא רק ביו"ד נברא העוה"ב זיו והארה בעלמא מא"ס ב"ה כמ"ש הודו על ארץ ושמים ונשגב שמו לבדו, אבל בקיום המצות נא' אשר קדשנו במצותיו, קדשנו במצותיך, בחי' מצותיך ממש, וכמ"ש בתומ"צ והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך וכתי' בפ' והי' כו' אל מצותי אשר אנכי מצוך, והיינו בחי' אנכי מי שאנכי ממש מצוך.

וזהו שמצות נק' בשם עדות על מצות עליונות כמ"ש רז"ל נובלות חכמה של מעלה תורה, כמו נובלות פרי, כך תורה היא נובלות חכמה של מעלה, וחכמה של מעלה נק' תורת הוי' ממש מצות הוי', כמו שבת להוי', מועדי הוי', הקב"ה מניח תפילין, והקב"ה מתעטף בציצית, ובב"ר פ' ג' נתעטף הקב"ה בטלית לבינה וע' בגמ' ר"ה די"ז ובחא"ג מהרש"א שם, והיינו שזהו בחי' לבושי' כתלג חיור, והתומ"צ שלמטה הם עדות ה' נאמנה כמשארז"ל בנר המערבי עדות הוא ששכינה שורה בישראל, וישראל הם הנק' עדים, כמ"ש אתם עדי, וכתיב ששם עלו שבטים כו' עדות לישראל להודות לשם הוי' ממש, שיומשך ויתגלה ע"י המצות שהם העדות, וע"ז אמר דהע"ה בדרך עדותיך ששתי כעל כל הון, שהשמחה של מצוה בגשמי' היא יותר מרוב כל הון יקר ונעים דג"ע ועוה"ב, ואנכי ממש מצוך היום דוקא בעוה"ז כמ"ש היום לעשותם ויפה שעה א' בתשומע"ט בעוה"ז מכל חיי העוה"ב, וע"ז א' עדות ה' נאמנה.

רכוב) והחוקים הו"ע מ"ש אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי, וחוקות הוא מל' חקיקה כמ"ש במד"ר ר"פ בחוקותי חוקה שבהם חקקתי שמים וארץ כו' השמש והירח כו'. כי הנה כתי' כל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ וכתי' בדבר ה' שמים נעשו, וידוע שהתהוות החומר ושמים וארץ וכללות הנבראים הם מהדבור העליון כמארז"ל בעשרה מאמרות נברא העולם ובראשית נמי מאמר הוא. והצורה שבהם כמו שהרקיעים וגלגלים עגולים הם שרשם מבחי' סוכ"ע, ותמונת הארץ כדורי ותולה ארץ על בלימה וכן צורת ותמונת כל הנבראי' הוא מבחי' כל אשר חפץ ה' עשה ובחכ' יסד ארץ כונן שמים כו' ובדעתו תהומות נבקעו. וגם תהלוכות הגלגלים שהשמש זורח ממזרח ובא למערב וכדומה הוא הנק' חוקות שמים וארץ מלשון חוק וכמ"ש חוק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם בבחי' ביטול וצבא השמים לך משתחוים, והחוקה היא מקורה מהתורה ואם לא בריתי שהיא התורה חוקות שמים וארץ לא שמתי. והמשל הוא שיש ב' מיני אותיות, אותיות הכתב שהם משני דברים נפרדים דיו וקלף רק שמתאחדים ונדבקים יחד הדיו והקלף, אבל אותיות החקיקה הוא שהאותיות עצמיים מיני' ובי', ככה יובן ההפרש למעלה לבין אותיות הדבור שבדבר ה' שמים נעשו ובין אותיות החקיקה שלמעלה שהוא בחי' רמ"ח מ"ע דתומ"צ, כמ"ש במחקק גימט' רמ"ח, שע"י קיום הרמ"ח מ"ע נעשה החקיקה בעולמות, ויש חוק וחוקה, כמו חוק בשארו שם דמילה בחי' דכר, וחוקה דפסח בחי' נוק', וחוקות דתורה הוא המחבר, וגם בנש"י אמר אם בחוקותי תלכו שההילוך הו"ע אהבה רבה דבכל מאדך להיות בבחי' הלוך ונסוע בלי גבול כמ"ש ונתתי לך מהלכי' בין העומדים, וכח ההילוך הוא ע"י חוקות דתומ"צ. וזהו באר חפרוה שרים בחי' באר מים חיים דכנ"י באר ר"ת בידך אפקיד רוחי, להיות בבחי' אליך ה' נפשי אשא הוא ע"י מחקק בגימ' רמ"ח, ועי"ז נעשה חקיקה מבפנים ומבחוץ, כמו למשל כלי גשמי צריך תחלה להעביר כל חלודה ולצחצח את הכלי מבחוץ וגם לעשות חקיקה ותוך כלי קיבול מבפנים, כך ע"י החקיקה דמחוקק דרמ"ח מ"ע עי"ז מעביר כל רע דחיצוני' בבחי' אתכפי' ואתהפכא, וגם עי"ז עלי באר בחקיקה פנימי' להיות ושכנתי בתוכם ממש כמ"ש ונקדשתי בתוך בנ"י, זהו החוקים דתורה.

רכזוהמשפטים הוא כמ"ש ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו, והוא כמ"ש חסד ומשפט אשירה (תילים ק"א א') וכתי' חסד ומשפט שמור (הושע י"ב ז'), שהמשפט לאלקי' הוא, כמו שמבואר בתניא (פ"א ופי"ג) ענין צדיקי' יצ"ט שופטן אבל הבינונים זה וזה שופטן וכמ"ש להושיע משופטי נפשו, כמ"ש ובערת הרע מקרבך, ולע"ל ואת רוה"ט אעביר מן הארץ ויבוער הרע לגמרי וכ"ז הוא ע"פ משפט התורה ואלה המשפטי' אשר תשים לפניהם. ויובן מזה שע"י ג' דברים אלו דעדות וחוקים ומשפטים דתומ"צ גשמיי' דוקא יומשך ויתגלה גילוי אוא"ס ב"ה גם למטה בעוה"ז יותר מכל מיני המשכות דג"ע ועוה"ב דרוב כל הנ"ל.

ג) וע"ז היא השאלה דבן חכם דהוא יודע ענין ההמשכה דתומ"צ, כמו שקיים אברהם אבינו כל התורה כולה עד שלא ניתנה, כי האבות הן המרכבה בבחי' ביטול ומס"נ יומם ולילה באהבה רבה ונפלאה לכן בכל העובדות שלהם כמו בחפירת בארות ומקלות המשיכו כל האורות עליונים להאיר החשך ואפילה כמ"ש מי העיר ממזרח צדק, אבל השאלה שלו היא איך ע"י ג' דברים הנ"ל דעשי' גשמיית דוקא כמו מצות אכילת מצה דוקא בגשמי' יומשך מוחין דאבא. וכנודע ממ"ש בכהאריז"ל ובכ"ד מענין הכוסות שהם מוחין דאימא, ומצה אבא, ויש בזה קטנות אבא, וגדלות ראשון וגדלות שני. אבל ע"י כוונת אכילת מצה בלא אכילה לא יומשך כלל. והגם שאמרו מצות צריכות כוונה, היינו שהוא יותר טוב עם הכוונה כי מצוה בלא כוונה כגוף כו', אבל העיקר הוא העובדות גשמי' והיום לעשותם דוקא כמ"ש אשר אנכי מצוך היום. וע"ז היא עיקר השאלה איך ע"י העשי' דעדות וחוקים ומשפטים גשמי' נובלות הנ"ל יומשך מבחי' אנכי מי שאנכי יותר מג"ע ועוה"ב כמ"ש קדשנו במצותיך ממש.

והתשובה ע"ז עבדים היינו לפרעה כו' ויוציאנו ה' ממצרים ביד חזקה כו' ויצוונו כל החוקים כו'. הענין הוא שדוקא ע"י גלות מצרים ופרעה הקריב כו' נעשה הכנה וניתן לנו זה הכח והעוז שע"י תומ"צ בגשמיות דוקא דעדות וחוקים ומשפטים יומשך ויתגלה אוא"ס ב"ה גם למטה בעוה"ז הגשמי ממש לע"ל וכמ"ש ונגלה כבוד ה' וראו כו' כמו שע"י גלות מצרים זכו למ"ת.

רכחולהבין זה צ"ל משארז"ל ששאלו לרב יהודה כד הוה בדיחא דעתי' ובעי מיני' כל חללי דעלמא מ"ט עזי מסגי ברישא והדר אימרי ואמר לו כברייתו ש"ע ברישא חשוכא והדר נהורא. ויובן זה, הנה ידוע שיש ב' בחי' ברצון, פנימי' וחיצוני', ופנימי' הרצון נק' חפץ, כמ"ש כי תהיו אתם ארץ חפץ, וכתי' (ישעי' ס"ב ד') חפצי בה, וכל גבולך לאבני חפץ, וכמ"ש כי חפץ בבת יעקב, שהוא חפץ ותשוקה פנימיות, כמו שאנו רואים באדם שרוצה לעשות איזה עסק ומו"מ, שהעיקר המכוון בזה להרויח ולהחיות נפשו ונפשות ב"ב ולזה עיקר מגמתו וחפצו, אבל עצם העסק הוא רק חיצוניות הרצון, שאם הי' באפשרי להרוויח בלי עסק זה לא הי' רוצה בשום אופן בזה העסק והטרחא, אך כי לא סגי בלא"ה הוכרח שיהי' לו רצון בפרטיות בכל העסק בע"כ, ואעפ"כ נק' רצון כמו כופין אותו עד שיאמר רוצה אני שנק' רצון ע"פ ד"ת, אך הוא רק חיצוניות ובטל וטפל להעיקר המכוון פנימי' חפצו ורצונו. גם אנו רואים שא"א לבוא אל העיקר המכוון הפנימי רק כשעוסק בטפל וחיצוניות תחלה אח"כ יוגמר חפצו הפנימי.

ככה יובן למעלה שתכלית הבריאה הוא בשביל ישראל, כמ"ש בראשית בשביל ישראל כו' ובשביל התורה שנק' ראשית וכמ"ש כי זה כל האדם שכל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה, לכן סדר הבריאה תחלה דומם בשביל צומח, וצומח בשביל חי, וצומח וחי בשביל מדבר שהוא האדם, והוא העיקר והם טפלים לו, והעיקר דמדבר הוא אתם קרוים אדם, כי זה כל האדם, זה הוא המשכת גילוי אלקות כמ"ש בקי"ס זה אלי, ולעתיד הנה אלקינו זה זה הוי' קוינו לו, שע"י ג' קוין דתורה ועבודה וגמ"ח היינו שלשה דברים שהעולם עומד עליהם יומשך אוא"ס בגילוי עד שיאמר עליו כי הוא זה, כמארז"ל בקרי"ס כאו"א מראה באצבעו ואומר זה כו', וכל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה האדם כי זה הוא פנימיות רצון העליון שיהי' לו דירה בתחתונים ע"י ישראל ותומ"צ, וכמ"ש הן לה' אלקיך השמים ושמי השמים כו' רק באבותיך חשק ה', ונק' ארץ חפץ ויאר ה' פניו אליך דוקא, וכמו במ"ת פנים בפנים דיבר ה' עמכם.

אך שיהי' הגילוי זה דמ"ת שיהי' יאר ה' פניו אליך, יאר פניו אתנו סלה צ"ל תחלה בחי' חיצוני' ואחוריי' דגלות מצרים ופרעה אותיות עורף, כי קליפה קדמה לפרי, כמו שאנו רואים בטבע דצמיחת הארץ שכשאדם נוטע אילן המכוון שלו הוא בשביל הפרי ובתחלה צומחין העלין והקליפות ואח"כ יוגמר רכטהפרי, כמו אל גינת אגוז ירדתי שהאגוז מסובב בקליפין ופרי גנוז בתוכו, וגם בחטה תחלה יצמח הקש והתבן והמוץ ואח"כ יוגמר החטה ובלא זה לא יהי' גידול החטה כלל, ואח"כ כשיוגמר הפרי והחטה אז אין צריך כלל להקליפה והתבן והמוץ כ"א כמוץ אשר תדפנו רוח. וכן ארז"ל שני אלפים תהו ואח"כ שני אלפים תורה, וגלות מצרים קודם מ"ת, כן גם בכל הענינים הרוחני' למעלה מעלה שרש הקליפה קדמה לפרי.

וזהו ג"כ השאלה מ"ט עזי מסגי ברישא, שהמכוון על עובדי כוכבים ששרשם משערות וחיצוניות כמ"ש הן עשו אחי איש שעיר, ונק' שעיר ע"ש שעיר עזים כידוע שעיקר יניקת החיצונים הוא משערי דעזים, והדר אימרי הוא ישראל עם קרובו, ושרשם משערות דקדושה ושער רישי' כעמר נקי, וגם אימרי ע"ש את הוי' האמרת היום וחלקי ה' אמרה נפשי. והשיב לו כברייתו ש"ע ברישא חשוכא והדר נהורא כמובן מכל הנ"ל, לכן הי' תחלה גלות מצרים פרעה עורף חיצוניות וחשך הנ"ל, והדר נהורא דמ"ת שנק' תורה אור וטוב כמ"ש במשה ותרא אותו כי טוב הוא שעל ידו ניתנה תורה אור כמ"ש וירא כו' את האור כי טוב.

ד) אך להבין זה בתוס' ביאור למה דוקא ע"י חשך דפרעה בגלות מצרים יתגלה אור דתורה וישראל, ואם מהטעם דפרעה אותיות עורף ואחוריים דרצון העליון ששם כחשיכה כאורה שוין ומשם יוכל גם פרעה לקבל כל אור ושפע, זה גופא קשה למה נגרע שהאור דישראל יהי' גרוע מהחשך דמצרים הלא שם כחשיכה כאורה שוים ממש.

ויובן תחלה מ"ש ביהושע שוב מול בנ"י שנית כו' היום גלותי חרפת מצרים מעליכם, דע"י מצות מילה דוקא גלותי חרפת מצרים. הנה ערלה נק' חרפה כמ"ש גבי שכם כי חרפה היא לנו, ומצרים נק' ערות הארץ, וחרפה וערלה הוא המסתיר ומבדיל לגמרי. כי הנה יש מסכים והבדלות דקדושה, כמו והבדילה הפרוכת לכם בין הקדש ובין קדה"ק, שגם אחר ההבדלה הוא קדש שמאיר הקדושה עליונה דרך הפרוכת, וכמו המבדיל בין קדש לקדש, ויש הבדלה עוד למטה במדריגה היינו המבדיל בין קדש לחול, וגם שם אינו מבדיל ומסתיר לגמרי שהרי אמר ששת ימים תעבוד שעיקר עבודת האדם בעוה"ז לעשות מחול קדש ולהוסיף מחול על הקדש, כמו שמצינו בגמ' שהיו אוכלים רלחולין על טהרת תרומה או קדש ונק' חולין שנעשו על טהרת הקדש, כמו קדש עצמך במותר לך, שכל דברים המותרים הם מק"נ שנק' חול ומעורב טו"ר וע"י עבודת האדם יוכללו בקדושה, וכמ"ש בכל דרכיך דעהו וכל מעשיך יהיו לש"ש, שכללות התורה ומצותי' הוא לברר בירורי נוגה ולאהפכא מחשול"נ. וא"כ הבדלה שבין קדש לחול אינו מסך מבדיל לגמרי, וע"ז אומרים ברוך אתה ה' המבדיל בין קדש לחול. אבל יש עוד מסך המבדיל בין טמא לטהור שהוא ענין דברים האסורים והטמאים דגקה"ט לגמרי, ומסך המבדיל זה המסתיר לגמרי האור האלקי נק' ערלה וטמא טמא יקרא שא"א להיות להם עלי' ותיקון עפ"י התורה.

וזהו שאמרו זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם, חנם בלא מצות, שבגלות מצרים הנק' ערלה לא הי' להם כח לעורר באתעדל"ת אתעדל"ע בקיום המצות מעשיות שהעוה"ז הי' בהסתר אור האלקי וחשך גמור, רק היו מקבלים ההשפעה ע"י פרעה אותיות עורף מבחי' אחוריים דחיצוניות דרצון העליון שלמעלה מאתעדל"ת אתעדל"ע ושם אין האתעדל"ת מגיע כו' וקמי' כחשיכה כו' ואם צדקת כו' ושממית בידים כו', ואעפ"כ היו מקבלים אור ושפע רב, שמפני עוצם הרוממות דכולא קמי' כל"ח שאינו תופס מקום כללות ההשתל' בא ההשפעה בשפע רב, כמשל הידוע שפירורי הפקר דסעודה שעושה המלך ברוממותו לשפע רב יחשב, אך שאינם מקבלים רק תמצית וחיצוניות ואחוריים השפעה גשמיות שהרי כתי' וכבודי לאחר לא אתן. וזהו שנק' חרפת מצרים שהוא בחי' ערלה וחושך התחתון המחשיך ומעלים ומסתיר עוה"ז הגשמי, ושרשו מחשך העליון דברישא חשוכא כו'.

ה) אך עיקר הטעם שהיו ישראל בגלות מצרים בבחי' ירידה ושפלות אצל פרעה בחושך גדול כזה, המכוון הי' בכדי שיהי' יתרון אור מן החושך כידוע, והוא ע"י הסרת הערלה ושבירת המסך המבדיל דחשך התחתון דקליפת מצרים ע"י אותות ומופתים דעשר מכות, וכמ"ש וידעו מצרים כי אני ה', כי פרעה אמר לא ידעתי את ה' מי ה' אשר אשמע כו' שהי' מקבל מבחי' רם על כל גוים הוי' ולכן הי' למטה חשך גמור, ולבסוף הודה בעצמו ואמר ה' הוא הצדיק ואני כו', לכן אמר עבדים היינו כו' ויוציאנו ה' ממצרים ביד חזקה כו' וכתי' או הנסה כו' ובמוראים גדולים, שכדי לשבר קליפת מצרים ערות הארץ הוצרך להיות הגילוי ממקום גבוה מאד, כמ"ש המגביהי לשבת המשפילי כו', ועברתי באמ"צ אני ולא מלאך כו'.

רלאוזהו מ"ש אל גינת אגוז ירדתי דקאי על גלות מצרים, ולמה המשל מאגוז דוקא הלא בכל הפירות ואילנות ותבואה קליפה קדמה לפרי וכשנגמר הפרי נזרק הקליפה לחוצה, אך עיקר המשל מהאגוז שגם כשנגמר הפרי בתכלית הוא גנוז בתוך הד' קליפות דאגוז ומסובב מהם ואינו יכול ליקח הפרי רק כ"א ע"י שבירת האגוז בתחלה. ככה יובן הנמשל דאל גינת אגוז ירדתי, דשם בחשך דמצרים הי' אור גנוז בהם, כידוע דכללות ס"ר שרשי נשמות ישראל עבדו בהם בפרך בחומר ובלבנים כדי לבררם וללבנם בכור הברזל דחשך מצרים, וע"י שהוציאנו משם ביד חזקה כו' כנ"ל תבר כל שלשלהון דפרזלא והי' יתרון אור מהחושך ונתגלה אור הגנוז כמ"ש ולכל בנ"י הי' אור במושבותם ובנ"י יוצאים ביד רמה.

וזהו היום גלותי חרפת מצרים מעליכם שהוא הסרת הערלה והמסך המבדיל ע"י מצות מילה ופריעה כידוע, כי כל הגוים ערלים הם כמ"ש במשנה י"א פ"ג דנדרים קונם שאיני נהנה לערלים מותר בערלי ישראל כגון ערל שמתו אחיו מחמת מילה ואסור במולי עובדי כוכבים, והיינו לפי שהם ערלים בעצם שמקבלים בשרשם מערלה שהוא ג"ק כו' וישראל הם חלק הוי' עמו ויאר ה' פניו אליך, יאר פניו אתנו סלה. וע"י יציאת מצרים זכו למ"ת פב"פ דיבר ה' עמכם וניתן להם תומ"צ בגשמיות דייקא שעי"ז ימשיכו גילוי עצמות ופנימי' אוא"ס ב"ה ממש למטה בעוה"ז הגשמי שיהי' לו דירה בתחתונים כמ"ש ושכנתי בתוכם ממש.

וזהו שאומרים בכמה מצות זכר ליציאת מצרים, וידוע הקושי' שגם אם לא היו במצרים הלא התורה והמצות קדמו אלפיים שנה לעולם. אך הענין שע"י יציאה דגלות מצרים התחתון תכלית החשך למטה שהוא מיצר וגבול גמור המסתיר עוה"ז לגמרי עי"ז הי' יציאת מצרים דקדושה ג"כ בכל העולמות שנק' מצרים וגבולים עד רום המעלות, וע"ד שארז"ל על שם שדי שאמר לעולמו די, כח המגביל, ויצ"מ הוא גילוי דשם הוי' הי' הוה ויהי' ואני הוי' לא שניתי אוא"ס שבלתי בע"ג ותכלית, וזהו עיקר דתומ"צ כמ"ש רחבה מצותך מאד, וזהו ואותנו הוציא משם כו' וכדכתי' וארד להצילו מיד מצרים ולהעלותו כו' אל ארץ טובה ורחבה, וכמ"ש לעתיד הרחיבי מקום אהלך כו' לקבל גילוי אוא"ס ממש בבע"ג שלא ע"י מסכים ולבושים דמצרים וגבולים דקדושה ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך כי עין בעין יראו כו'.

רלבוזהו התשובה לשאלת בן חכם מה העדות והחוקים כו' עבדים היינו לפרעה בחושך וגלות דקליפת מצרים למטה, ויוציאנו ה' אלקינו משם ביד חזקה כו' בשבירת כל המסכים המבדילים עי"ז נעשה יתרון האור מהחשך כו' שע"י אתעדל"ת דתומ"צ גשמי' דוקא יהי' גילוי פנימי' א"ס ב"ה ויאר ה' פניו אליך. וזהו ויצונו כל החוקים האלה ליראה את ה' אלקינו, יראה אותיות ראיה, כי עין בעין נראה גילוי אלקות למטה כמו למעלה בלי שום הסתר פנים, אך כלליות הגילוי הוא דוקא ע"י הסתר פנים דגלות חורבן בהמ"ק כמארז"ל חגיגה ד"ה סע"א דכל שאינו בהסתר פנים אינו מהן וכמ"ש (ישעי' רסי' ט) העם ההולכים בחושך ראו אור גדול, כי יתרון אור הוא מן החשך דוקא, וכמו שע"י גלות וחשך מצרים ראו אור דמ"ת דתומ"צ הנגלות לנו, כך ע"י החושך ואריכות הגלות דחורבן בהמק"ד כימי צאתך מאמ"צ אראנו נפלאות מפנימיות התומ"צ וטעמי המצות שיתגלה לע"ל במהרה בימינו.