כי ישאלך (א)

רהכי ישאלך (א)

בס"ד.

כי ישאלך בנך מחר לאמר מה העדות והחוקים והמשפטים אשר צוה ה' אלקינו אתכם. בירושלמי פב"ת דפסחים ה"ד תני ר"ח כנגד ד' בנים דברה תורה בן חכם כו' בן חכם מהו אומר מה העדות כו' אף אתה אמור לו בחוזק יד כו'. וצריך להבין שפסוק זה נאמר (ס"פ בא י"ג י"ד) בתשובה לבן טיפש, וי"ל משום שכאן ג"כ נזכר ויוציאנו ה' ממצרים ביד חזקה. בן רשע מה העבודה הזאת לכם (בפ' בא י"ב). בן טיפש מהו אומר מה זאת (ס"פ בא י"ג י"ד).

והנה בפע"ח פי' ארבעה בנים הם נגד ד' עולמות אבי"ע, ובמ"א פי' ד' בנים ד' בחי' שיש בשם ב"ן. והנה ד"פ ב"ן גימט' יצחק, וארבה את זרעו, ארבה גימט' יצחק כו'. ויש להעיר לענין ד' בנים אלו ממ"ש במדרש אמור פ"ל ד"א פרי עץ הדר, אתרוג זה יש בו טעם ויש בו ריח כך ישראל יש בהם בני אדם שיש בהם תורה ויש בהם מעשים טובים כו', עד שאין בהם לא תורה ולא מעש"ט יעו"ש, ועד"ז י"ל ד' בנים הנ"ל. והנה יוסף בגימ' ג"פ ב"ן אך יוסף ה'

לי בן אחר שמבחי' אחר יתהפך להיות בחי' בן זהו ענין הרשע כשעושה

תשובה כו', ומ"ש הקהה את שיניו זהו רשע גמור שאינו עושה תשובה. ע' רובסש"ב משמע צדיק בינוני רשע הם בי"ע, וצריך לומר היינו צדיק שאינו גמור אבל צדיק גמור ודאי לא גרע מבן חכם שהוא מאצי' כו'. וביאור ענין יוסף ה' לי בן אחר שמבחי' סט"א נתהפך להיות בן, זהו ע"ד והי' במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי, וזהו ע"י התשובה כמ"ש סד"ה והי' מספר בנ"י בלק"ת פ' במדבר, ובזה מתורץ מה שכאן בהגדה נאמר הקהה את שיניו וגבי לולב עושים מהם אגודה א', כי לולב זהו אחר עשי"ת שע"י התשובה נאמר להם בני אל חי כו' ועושים מהם אגודה אחת.

קיצור. ענין ד' בנים פי' בפע"ח שהם נגד ד' עולמות אבי"ע ד"פ ב"ן גימ' יצחק וגימ' ארבה, והנה ד' מינים שבלולב רומזים ג"כ לד' בחי' אבי"ע, אך זהו ע"ד יוסף גימט' ג"פ ב"ן וענין יוסף ה' לי בן אחר שמבחי' סט"א יתהפך להיות בחי' בן ע"ד והי' במקום כו' יאמר להם בני אל חי, וזהו יצחק לשון צחוק עשה לי אלקים.

ב) הקשה מהרמ"א כי הלא זאת ארז"ל שהיא שאלת חכם ומה זו שאלתו אשר לא ידע יציאת מצרים הידוע לדרדקי דבי רב, וגם ענין אומרו לאמר, ועוד באומרו אשר צוה ה' אלקינו אתכם ולא אמר אותנו יראה שהוא בן לא חכם כי הוציא א"ע מהכלל, ותירץ שהשאלה היא רק בשביל לשמוע התשובה וזהו כי ישאלך כו' לאמר ועיקר השאלה למה עושין עיקר מיצ"מ ולא מכיבוש ל"א מלכים וכיבוש הארץ וזהו כי ישאלך כו' מחר וגם אינו מוציא א"ע מן הכלל שהרי מקבל אלהותו ית' באומרו ה' אלקינו.

קיצור. מה שנק' שאלת בן חכם כי באומרו ה' אלקינו מקבל עליו עול מלכות שמים רק שאלתו לידע מעט טעמי המצות. (וי"ל בכדי לבוא לשמחה של מצוה כמובן ממ"ש בלק"ת פ' שלח בד"ה ועתה יגדל נא, וגם כי ענין ה' אלקינו זהו ענין ישראל עלו במחשבה).

ג) מהרי"א פי' שהפרשה הזאת באה נגד כיבוד אב והוא להודיע להבן שלבד שאביו הביאו לחיי העוה"ז עוד זאת שבו ועל ידו מגיע רזלו ידיעה האמיתית מיצ"מ ומ"ת, ופי' מה העדות הם כחג הפסח ושאר המצות שהם עדות הנסים והנפלאות שעשה הש"י לישראל במצרים, החוקים הם המצות שאין טעמם נודע, המשפטים הם המצות שהשכל מחייב אותם, ולפי שאמר אשר צוה ה' אלקינו אתכם, גלה היותו חכם ירא אלקים וסר מרע כיון שהודה היות מצוה אלקית מאת הקב"ה, ולא כמו שאמר הבן רשע מה העבודה הזאת לכם, ולא הזכיר בשאלתו שהוא מצות ה' אלקינו, ופי' שהתשובה באה על כל שאלתו, על העדות הוא התשובה עבדים היינו כו' ויוציאנו כו', וענין למען הביא אותנו לתת לנו את הארץ זהו תשובה על המשפטים, ויש לסייעו שזהו ע"ד מלך במשפט יעמיד ארץ הרי שכדי להיות יעמיד ארץ זהו ע"י המשפט, ועל החוקים באה התשובה ויצונו ה' לעשות את כל החוקים ליראה כו'. עכ"ד.

קיצור. ענין עדות חוקים ומשפטים, ויוציאנו זה תשובה על העדות, את הארץ על המשפט, החוקים ליראה.

ד) ולפ"ז לא בא התשובה כסדר השאלה שבהשאלה הקדים חוקים למשפטים ובתשובה הוא בהפך, לכן אפ"ל שהתשובה היא כסדר על ראשון ראשון, שענין עבדים היינו כו' עד ס"פ ואותנו הוציא משם זהו התשובה על העדות שהרי במצות ישיבת סוכה נאמר למען ידעו כו' כי בסוכות כו' בהוציאי אותם כו', ואח"כ פסוק ויצונו כו' החוקים האלה ליראה כו' זהו תשובה על החוקים, ואח"כ פסוק וצדקה תהי' לנו זהו תשובה על המשפטי', כי משפט וצדקה הוא דבר אחד כמ"ש כי ידעתיו כו' לעשות צדקה ומשפט, ויהי דוד עושה משפט וצדקה, וכתיב שמרו משפט ועשו צדקה, וכתיב משפט וצדקה ביעקב אתה עשית וכמ"ש ברבות ר"פ שופטים ע"פ ויהי דוד עושה משפט וצדקה שבמשפט לבד יש צדקה שמוציא את הגזילה מהחייב ומחזירה להזכאי.

קיצור. העדות זכר לאותות ומופתים דיצ"מ, החוקים ליראה כנ"ל, והמשפטים וצדקה תהי' לנו (ועמ"ש בת"א בד"ה אשירה להוי' כי גאה גאה בענין משפט וצדקה ביעקב אתה עשית. אפ"ל ג' בחי' עדות חוקים ומשפטים נגד ג' קוין חג"ת. יש לומר השאלה מה העדות הרי קמי' כחשיכה כאורה ואם צדקת כו' וסגי רק בקריאת שמע קבלת עול מלכות שמים, ותירץ לא כן כי וירא אלקי' את האור כי טוב שחפץ במעשה הצדיקי' והבדיל בין האור ובין החשך שהרי הכה את פרעה ומצרים ואותנו הוציא משם כדי ליראה כו', וי"ל כי בדעתו הי' שהמצות אין בהם צורך גבוה מטעם הנ"ל דאם צדקת רק בשבילנו, וא"כ למה כ"כ עדות וחוקים כו' והתשובה כי המצות הן צורך גבוה).

רחה) אדמו"ר נ"ע בד"ה בשעה שהקדימו פי' ענין שאלת הבן חכם והוא זה כי הנה כלל כל המצות לא שייך אל הנשמה רק בהיותה מלובשת תוך הגוף הגשמי כו' משא"כ הנשמה בעצמה בטרם ירידתה כו', וא"כ למה זה ירדה הנשמה כו' ומה יתרון לה בכל עמלה, וע"ז תירץ לנו הכתוב כי תכלית כל המצות כדי ליראה את ה', היינו כידוע ממ"ש כי אל דעות שיש ב' דעות מלמעלה למטה ומלמטה למעלה כו' והירידה צורך עלייה שיהי' מלמטה למעלה שוה כמו מלמעלה למטה וזהו כדי ליראה את ה' כמ"ש ובאו במערות צורים כו' עכ"ל. וע"כ צ"ל שגילוי בחינה זו לא היתה הנשמה משגת אף קודם ירידתה שהרי הנשמות הן מעולם הבריאה שהוא יש מאין כו' כ"א דוקא ע"י אף עשיתיו נמשך בחינה זו כמ"ש בד"ה מי מנה אף הוא ריבוי המשכה וגילוי מלמעלה משלשה בחי' בי"ע כו' ע"ש. והטעם י"ל כי חיבור הב' דיעות זהו סוד היחוד עליון ע"ד והאדם ידע וזהו ומלאה הארץ דעה את ה', את דייקא, ויחוד זה נמשך דוקא ע"י ירידת הנשמה בגוף כמ"ש בלק"ת בשה"ש בד"ה שחורה אני ונאוה דרוש השני.

קיצור. השאלה למה ירדה הנשמה בגוף, והתשובה שהתכלית לבוא ליראה את ע"ד כי אל דיעות והוא סוד היחוד.

ו) אך דבריו צריכים פירוש איך משמע מלשון מה העדות כו' שהשאלה על ירידת הנשמה בתוך הגוף, ויש לפרש כי הנה בן חכם הנ"ל אומר ה' אלקינו שמקבל עליו עול מלכות שמים, אך שאלתו בענין המצות שהם אשר צוה אתכם דוקא כמאמר אשר קדשנו במצותיו משא"כ העוכמ"ז אינו מצווה ולא ימשיך כלום וכמ"ש בד"ה הבאים ישרש שזהו מפני שכנ"י נק' ארץ חפץ והמצות הם זריעה אור זרוע לצדיק ולא יצמח רק כשזורעים בארץ, וא"כ ע"ז שאלתו כיון שע"כ זהו מצד ששרש הנשמות הם גבוהים ישראל עלו במחשבה, וכמ"ש בפי' בעבר הנהר ישבו אבותיכם דהיינו למעלה מבחי' הנהר שהוא בינה כי נמשכו מחכמה וגם ג' אבות הם חג"ת דא"א, וכיון שכן שפיר השאלה דא"כ למה צריכה לירד בגוף השפל ואפל וזהו מה העדות כו' אשר צוה אתכם. וע"ז התירוץ עבדים היינו לפרעה כו' כי הנה הגם שעלו במחשבה ואפילו בעבר הנהר מ"מ נמשכו מבחי' שמו בורא קדושים ישתבח שמך שהם בחי' אותיות רטוכלים, ונקרא בריאה ע"ד והחכ' מאין תמצא, אבל ע"י תומ"צ ביטול היש עי"ז נמשך גילוי אור א"ס ממש כמ"ש בד"ה את שבתותי תשמרו ונז' בקצרה סד"ה אם בחוקתי תלכו, וזהו כדי ליראה את ע"ד ייראו את ה' קדושיו כו' למעלה מבחי' בריאה כו' ולכן אם אין חכמה אין יראה הנ"ל, שהתורה דמחכ' נפקת היא תרעא לדרתא ליראה זו שהיא בחי' מו"ס כו', אך להגיע לבחי' זו זהו דוקא ע"י הירידה בגוף, וכמ"ש בד"ה זכור ושמור בדבור אחד בענין העליי' מבחי' אדם לבחי' כי לא אדם הוא זהו ע"י התשובה דוגמת והחיות נושאות כו'. וזהו עבדים היינו לפרעה ועי"ז דוקא זכו למ"ת כי ופרעה הקריב והטעם מבואר באריכות בד"ה בשלח פרעה שקליפה קדמה לפרי ע"כ א"א להיות גידול הפרי כמו האגוז מבלתי שמתחלה יהי' הקליפה ואח"כ כשנגמר בו גידול הפרי שוברין אותה וזהו ויתן כו' ומופתים גדולים ורעים כו' ואזי הוציא הפרי וזהו ואותנו הוציא ועמ"ש בת"א פ' וארא בענין המטה שנהפך לתנין ומתנין למטה, והיינו משם דוקא והיינו בכדי לתת לנו את הארץ שאזי יהיו בבחי' ארץ חפץ שיוכלו להצמיח האור זרוע לצדיק שע"י קיום התומ"צ כו', וזהו ענין יתרון האור הנמשך מהחשך דוקא מ"ט עזי מסגן ברישא כו' ברישא חשוכא ואזי דוקא והדר נהורא.

קיצור. ענין ואמרת אליו עבדים היינו לפרעה כי הגם שהנשמות עלו במחשבה עכ"ז היו מבחי' לבושים, ושיתעלו לאשתאבא בגופא דמלכא שז"ס היחוד הנ"ל ס"ה זהו ע"י בירור הגוף ונה"ב בחי' תשובה והיינו ע"י עבדים היינו לפרעה ופרעה הקריב, וזהו האותות והמופתים לשבר ג' קליפות האגוז להוציא הפרי, וזהו ואותנו הוציא משם, והיינו לתת לנו את הארץ ע"ד כי תהיו אתם ארץ חפץ, והארץ לעולם עומדת כי לי כל הארץ וכ"מ שנאמר לי.

[ז)] ולבאר הדברים, י"ל דבאמת צ"ל ענין הגלות מצרים, הגם שבסידור בד"ה עבדים היינו כ' דפרעה אותיות הערף שמקבל מעורף רידא"א ע"ד כמה ארך אפים לפניו (בד"ה בשלח פרעה כו'), עדיין אינו מתורץ דעכ"פ כחשיכה כאורה שוין, א"כ וכי גרע האור מן החשך ומדוע ישראל היו בגלות עצום תחת עובדי גלולים שהם חושך כו'. אך הענין י"ל ע"ד מארז"ל מ"ט עיזי מסגן ברישא והדר אימרי אמר לי' כברייתו של עולם ברישא חשוכא והדר נהורא כמ"ש מזה בפ' בראשית ע"פ וירא אלקים את האור כי טוב, והיינו כמו בגידול הפרי גדל הקליפה תחלה, כמו בהאגוז מתחלה הוא רק קליפה עד שנגמר אז מתגלה הפרי וכן בחטים מתחלה הם תבן וקש כו' (ע' מדרש ס"פ וישלח) וכן באדם תחלה הוא התהוות השליא כו' כמ"ש באגה"ק בד"ה איהו וחיוהי, כי מה שהוא עיקר המכוון בא באחרונה כמו בהשפעת שכל מתחלה צ"ל משלים והצעות עד שאח"כ יבאר הנמשל והמכוון כו', וכן בבריאת העולם תחלה נברא דומם צומח חי ואח"כ נברא האדם, ועד"ז ב' אלפים תהו עד שאח"כ נתגלה התורה כו'.

והענין בשרשו הוא ענין עולם התהו ועולם התיקון שמעולם התהו נשתלשלו הקליפות ומשם חיותן, ומעולם התיקון נמשך הפרי, וכמ"ש בזהר ע"פ אלה תולדות השמים והארץ אלה פסל את הראשונים שהם היו מבחי' תהו כו' דאתרמיזו בקרא והארץ היתה תהו ובהו, זהר בראשית דכ"ד ע"ב. ועיין מענין ב' בחי' אלו דתהו ותיקון בת"א פ' וישלח בד"ה ויקח מן הבא בידו מנחה שזהו ע"ד ארי' ושור שהארי' הוא למטה חי' טמאה והשור הוא בהמה טהורה הרי זה טמא וזה טהור והרי הארי' גבוה בשרשו יותר אלא שהארי' בא ע"ד ההמשכה מעולם התהו ע"י י"א כתרין דנוגה שאין האור מאיר רק בבחי' מקיף כו' ולא נמשך בפנימיותם גילוי אלקות, ולכן כחו רב וטמא, אבל עולם התיקון מה שאלקות מאיר בבחי' גילוי והיינו ע"י הביטול וזהו הטהור כו', וזה הי' ג"כ ענין דור הפלגה שבנו עיר ומגדל להמשיך להם החיות ע"ד מקיף, לכן אף שילכו בשרירות לבם הרע יומשך בהן החיות. וזהו שרש ענין הקליפה והפרי, ואעפ"כ מתחלה הי' הקליפה שומר לפרי ואח"כ ע"י חטא עה"ד נעשה הקליפה מתנגד כו', ולכן א"א הי' להתגלות התיקון שהוא התגלות הפרי מאי פרי מצות גילוי אלקות אלא שיוקדם תחלה התהו שממנו נמשך הקליפה, וזהו כברייתו ש"ע ברישא חשוכא שאין מאיר בבחי' גילוי רק בבחי' מקיף לבד, והדר נהורא שאח"כ יומשך האור והגילוי, ועד"ז עזי מסגן ברישא שהוא בחי' איש שעיר, והדר אימרי והכבשים הפריד יעקב, וזהו כרחל לפני ריאגוזזי' נאלמה כי רחל בחי' אימרי וצמר רחלים בחי' ושער רישי' כעמר נקי כו', וזהו וה' האמירך היום, וגם את ה' האמרת היום, משא"כ נוצה של עזים, ולכן הם גוזזי' להפריד הצמר שלא יהיו בבחי' ביטול כו'. וע' מזה בלק"ת מהאריז"ל ס"פ וישלח בד"ה ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום כו', וע' בזהר ר"פ נח בענין אלה תולדות נח אלה פסל את הראשונים שעד"ז שבת לגבי ימי החול. והנה מבואר במדרש פ' בראשית פ"ב תהו זה בבל ובהו זה מדי כו', ומבואר שאברהם בחר שעבוד, ובמדרש תלים סי' מ' שהקב"ה בירר לו כן, והיינו ע"ד שיתרון האור נמשך דוקא מהחשך כו' ולכן ברישא חשוכא כו', ועיין במדרש פ' אחרי ע"פ כשושנה בין החוחים היינו ג"כ שיתרון האור של השושנה הוא מן החשך של החוחים כו'.

או י"ל ברישא חשוכא כי מדת לילה נמשך ממל' מלכותך מל' כל עולמים העלם וזהו החשך, ואח"כ יום ואור הארת אצי' ז"א כו'. ועד"ז למעלה יותר תחלה צ"ל צמצום והסתלקות האור ונעשה מקום פנוי ואח"כ אור וקו וחוט כו', ועכ"פ עד"ז ג"כ יתרון האור נמשך מן החשך כי עולם התהו בשרשו גבוה יותר, וזהו קליפה קדמה כי הגילוי צ"ל ע"י חכמה הנק' ראשית ובחי' תהו זהו למעלה מהחכ' רק שמאיר בבחי' שבה"כ ומקיף ותהי להם הלבינה לאבן כו' כנ"ל בענין לפני גוזזי' שמפרידים השערות שיהיו בבחי' יש בלק"ת פ' פנחס בד"ה את הכבש האחד כו', וע"י והדר אימרי נעשה יתרון האור מן החשך וכמו במשכן ועשית יריעות עזים לאהל על המשכן, וזהו ענין שחורה אני ונאוה כאהלי קדר שמבחי' השחרות והחשך נעשה ונאוה כאהלי קדר כו' המקיף דלבונה, ולכן עיקר הראיי' ג"כ בשחור שבעין כמ"ש סד"ה כנשר יעיר כו', ויעקב נעשה בריח התיכון ע"י ירידתו לחרן כמ"ש זח"א ויצא דקמ"ח ע"ב וכן ויעל אברם ממצרים דוקא כמ"ש בזהר וירא דקכ"ב ב' וכענין מי יתן טהור מטמא כו' דם נעכר ונעשה חלב.

קיצור. ענין והדר אימרי ברישא חשוכא, בגידול האגוז מקדים הקליפה וכן השליא, תחלה נברא דצ"ח ואח"כ האדם, וה"ע התהו ואח"כ התיקון, מבחי' תהו החיות באור מקיף דוגמת לבונה וזהו הלבנים דדור הפלגה אותיות המאירים בבחי' מקיף כמו השמות, והתיקון גילוי בפנימי' וזהו ברישא חשוכא והדר נהורא, או חשוכא מל' בבי"ע והדר נהורא אצי' ז"א (ואפ"ל זהו כברייתו ש"ע אבל ע"י קרבנות וקדשים מתחיל מבחי' יום והלילה הולך אחר היום כו' וצ"ע) וכן בשרשו תחלה צמצום ומקו"פ העלם ואח"כ אור הקו. והנה העזים ריבשחורות וזהו ענין שערך כעדר העזים שגלשו בלק"ת בשה"ש סד"ה הסבי עינייך ובפ' אמור בד"ה ונקדשתי בתוך בנ"י פ"ד ובד"ה מה טובו אוהליך פ"ה, ואימרי לבנים ושער רישי' כעמר נקי ומצרים הם תהו ולכן ביצ"מ נא' כי הנה הסתיו עבר והי' כנ"י בחי' אימרי כרחל לפני גוזזי', וזהו הטעם לגלות מצרים אך משם זכו לתומ"צ הנמשכי' מבחי' ושער רישי' כעמר נקי כי יתרון האור נמשך מהחשך, וזהו שחורה אני ונאוה כאהלי קדר כיריעות שלמה.

(הג"ה. ועמ"ש בלק"ת פ' אמור בד"ה לבאר הדברים ע"פ ונקדשתי בתוך בנ"י פ"א ושם כ' וז"ל, ועוי"ל הטעם שנק' על שם יחוד דאו"א מטעם שכשנמשך האור ומגיע בחו"ב זהו ההתקשרות והמשכת הסובב בממלא, ועמ"ש גבי פסח בענין ויוציאנו ה' אלקינו או"א שהלבישו עכ"ל, ועמ"ש עוד בלק"ת בדרושי פסח סד"ה להבין מפני מה יו"ט דפסח הוא ביום שנעשה הנס ושם בסוף הדרוש. אך להבין מאחר שהסובב הוא השוה ומשוה כו' ולפניו כחשיכה כאורה כו' א"כ איך משם יומשך להיות נגוף למצרים כו'. אך הענין עפמ"ש בפע"ח בפי' עבדים היינו לפרעה ויוציאנו ה' אלקינו או"א שהלבישו לזרועות דא"א כו' אע"ג דבבחי' סוכ"ע מצד עצמו נאמר כחשיכה כאורה כנ"ל, אבל הרי הסובב מאיר ע"י בחי' ממכ"ע ומצד התלבשות זו בבחי' ממלא או"א שהלבישו כו' נמשך שהוציאנו ממצרים כו' ועמש"ל סעי' י"א).

[ח)] וזהו עבדים היינו לפרעה במצרים (וע' בסידור), אך ויוציאנו ה' ממצרים ביד חזקה ע"ד שנתבאר במ"א ע"פ ואם זרוע כאל לך עדה נא כל גובה וגאון, כי באמת שרשו גבוה מבחי' התהו וע"כ אין כח בצדיקים שמבחי' התיקון להפילו, אך הוא ית' למעלה מהתהו והתיקון, וזהו ואם זרוע כאל לך כו', וזהו ביד חזקה. ועמ"ש בענין חמשה קנינים קנה הקב"ה שמים וארץ קנין ריגא', והם נכסים הנקנים בכסף ובשטר ובחזקה כו', וע' בת"א בד"ה וקבל היהודים בענין וסוס אשר רכב סוס ב"פ ס"ג בחי' כי גאה גיאה על גיוותניא, גיוותניא הם הגיאים על ששרשם מעולם התהו כו' והוא ית' מתגאה עליהם ומשפיל גיאים כו', ועמ"ש ע"פ ויגבה ה' צבאות במשפט סו"ס ב' וסעיף ג' ואיך עי"ז והאל הקדוש נקדש בצדקה שם סעיף ד'.

ז) עוי"ל בפי' כי ישאלך בנך, שאלת בן חכם, דהנה כתיב וכל בניך למודי הוי', כי פי' בינה בן י"ה שע"י ההתבוננות נולד אהוי"ר ששרשן מבחי' י"ה, ובן הנ"ל נק' בן חורין בן שמן בזח"א ס"פ לך, כי מבחי' בינה נמשך החירות שהוא ענין יצ"מ כו' ובן שמן שמקבל מחכמה וזהו ענין בן חכם הנ"ל, ולכן שואל להבינו מה העדות כו' דהיינו ענין המצות מעשיות דוקא שהרי אם יכוין בעומק כוונת מצה אם לא יאכל מצה בפו"מ לא עשה ולא כלום וכשיאכל מצה אף שלא יכוין כ"כ יוצא י"ח, וע"ז שאלתו לאמר לו ולהבינו כח המצות מעשיות לא כמהרהר ח"ו כ"א שרצונו להבין הפליאה הזאת וע"ז משיב לו שזהו ע"ד שהלחם מחי' את האדם אף שהאדם הוא בעל שכל והלחם צומח אלא משום שנפלו מלפני מלך כו' כמ"ש באריכות ע"פ וידבר משה אל ראשי המטות, וע"ז מביא לו ראי' עבדים היינו כו' ויוציאנו כו', וכ"ז למה אלא שזהו ע"ד הנ"ל כי יתרון האור נמשך מן החשך דוקא מי יתן טהור מטמא וקליפה קדמה לפרי כו' ע"כ לא נצטוו במצות עד שהיו בגלות מצרים הנק' כור הברזל עמ"ש בד"ה וכל העם רואים את הקולות, לכן עד"ז דוקא ע"י המצות מעשיות והתורה שנתלבשה ג"כ בגשמיות עי"ז דוקא ממשיכים, וזהו א"ת בניך אלא בוניך, ופי' שעם היותו בן חכם בן שמן הנ"ל עכ"ז לא די בזה כי צ"ל בוניך היינו לעשות לו דירה בתחתונים, ועמ"ש מזה בד"ה בפ' נסכים שזהו ענין כל הקורא ק"ש בלא תפילין, וזהו ע"י ההלכות שבתורה וזהו לתת לנו את הארץ שתהי' בחי' ארץ מושבותיכם כו', כי בבהמ"ק כתיב האמנם ישב אלקים על הארץ ועד"ז ד' אמות של הלכה עז"נ ג"כ בשבתו עם זקני ארץ כו'. ויש להעיר לענין בוניך ממ"ש אבן שלימה מסע נבנה כו' היינו מה שמל' דאצי' נוסעת להיות עתיק לבריאה כו', גם אבנים הם ך"ב אותיות התורה שממשיכים במל' וזהו ענין וישכב יש כ"ב וזהו ענין תהלה לדוד ג"פ בכל יום.

רידקיצור. בנך בן חכם בחי' וכל בניך למודי הוי' בן שמן, מה העדות ר"ל הכח של המצות מעשיות ועל"ק סי"ג, והתירוץ עבדים היינו כו' ויוציאנו כו' שם נזדככו ע"י כור הברזל והוציאנו מהמצרים וגבולים בחי' ההסתר דק"נ ע"ד שאתעדל"ע תלוי באתעדל"ת, וזהו ואותנו הוציא משם לתת לנו את הארץ כו' שהוא בחי' כארץ תוציא צמחה, וזהו התשובה לבחי' בן חכם שלא די בבחי' בן אלא ע"ד ורב שלום בניך כמשארז"ל א"ת בניך אלא בוניך.

ח) עדות נמשך ע"י יצ"מ כי רבבה כצמח כו' ועי"ז ותבואי בעדי עדיים כו'. חוקים ליראה ע"ד מ"ש בירמי' סי' ה' ך"ב האותי לא תיראו כו' אשר שמתי חול גבול לים חק עולם, שזהו החק והגבול שהים הגדול לא יוכל לעבור מעט החול, שזהו נק' גבורתא דמריך רפ"ה דב"ב דע"ג סע"א, ומזה נמשך היראה בנפש שלא יעבור ג"כ על גבולי התורה וכמ"ש ע"פ האותי לא תיראו ע"ש, וזהו ענין ויצונו את החוקים דוקא ליראה כי הם ג"כ חוקות וגבולות שחקק והגביל הבבע"ג (ועיין בבחיי ר"פ חוקת), וא"כ יש בגבול זה כח הבבע"ג, לכן גבי שופר נאמר כי חוק לישראל הוא וקול השופר מטיל חרדה שנא' וקול השופר הולך וחזק כו' ויחרד כל העם כו'. והמשפטים וצדקה תהי', כי המשפט תכלית כוונתו להיות כמשפט הראשון כמו שהי' העולם קודם חטא עה"ד אשר עשה האלקים את האדם ישר, רק בחטא עה"ד נתגברו היצה"ר והקליפות להיות אם תגביהי כנשר כו' וע"ז הוא המשפט ועי"ז חיל בלע ויקיאנו, א"כ מוציאים הניצוצים מהיצה"ר ונכללים ביצ"ט ע"ד אמלאה החרבה שא"א להיות שניהן במילואה שכדי להיות בנין יראה שלם נה"א צ"ל חורבן היצה"ר כו', וזהו ענין המשפט וצדקה להוציא הגזילה מהיצה"ר שנק' גוזל אביו ואמו, וכן אמרו במדרש רבה פ' לך פמ"ד ע"פ ותור וגוזל זו אדום דהיינו עשו ועמלק תור הוא אלא שגזלן הוא כו', וצ"ל ע"ז משפט כמ"ש ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו ואזי כשיוציאו הניצוצים ממנו יוחזרו ליעקב שזהו ענין את בכורתי כו' ברכתי עמ"ש בד"ה מה טובו ובד"ה ויקח מן הבא בידו מנחה כו' ובד"ה ראה ריח בני בענין ריח בוגדיו כו' ובד"ה בשלח פרעה בענין ותקח את בגדי עשו כו' ותלבש כו' וא"כ זהו וצדקה תהי' לנו כנ"ל סוף אות ד' בענין ויהי דוד עושה משפט וצדקה.

קיצור. ענין העדות והחוקים והמשפטים, עדות ע"ד משכן העדות שבטי י"ה עדות לישראל, עדות אותיות דעת, ועמ"ש ע"פ לא יקום עד אחד רטוכו'. החוקים ליראה, ע"ד האותי לא תיראו אשר שמתי חול גבול לים. והמשפטים כמשפט הראשון כמו שהי' קודם חטא עה"ד, ועד"ז ביעור חמץ עיין בהרמ"ז ס"פ בא, וזהו ועלו מושיעים כו' לשפוט כי אמלאה החרבה.

ט) בספנ"י פי' כי ישאלך בנך שעושהו מיד המצווה עליו רק אח"כ מבקש מרבו להודיע טעם הדבר כענין שהקדימו נעשה לנשמע, אבל הרשע שואל הדבר בטרם עשות העבודה.

י) בחיי ר"פ חקת, המצות כולן על שלשה חלקים, מקובלות שהן עדות על האלהות ועל חדוש העולם (כ"כ בפ' ואתחנן וכ"ש שהן עדות על יצ"מ), ומושכלות שהן משפטים, ומצות שאין טעמן נגלה והן חוקים, וזהו וכי ישאלך בנך כו' העדות והחוקים כו' ואמרת לבנך כו' כי האלהות הותחל להתפרסם בין האומות בצאת ישראל ממצרים כו', וצ"ל כי ביצ"מ הי' ג"כ ג' בחי' הנ"ל כי עדות ומשפטים פשוט הוא, העדות הוא גילוי אלקות ע"י אותות ומופתים, ומשפט עשה ה' ביצי"מ כמ"ש בדבר אשר זדו, וגם חק הי' כי בשעת קי"ס שטען המקטרג מה נשתנו אלו מאלו כו' אעפ"כ כו', וגם חוקות שמים וארץ כו'. בחיי פ' ואתחנן במקומו על פסוק זה. ע"ש.

יא) עוי"ל בפי' כי ישאלך כו' ואמרת אליו כו' עפמ"ש ברבות ויקהל ר"פ מ"ח ע"פ שאו מרום כו' מי ברא אלה, שיש ג' בחי' אלה היינו אלה תולדות השמים והארץ, למעלה מזה אלה שמות בנ"י, למעלה מזה אלה העדות והחוקים והמשפטים (פ' ואתחנן ד' מ"ה), ולזה אומר כי ישאלך כו' מה ציווי העדות כו' אתכם דוקא, ע"ז בא התשובה כי עבדים היינו כו' ואותנו הוציא כו' ונעשו בחי' אלה שמות בנ"י, בחי' מי ברא אלה, וזהו אלה מסעי בנ"י כו' שיצאו ממצרים שהוא מצר ים מצר הגרון כו' ואח"כ יצ"מ זהו מי ברא אלה, ולכן עי"ז זכו לבחי' אלה החוקים כו', ועיין ברבות סדר בא פט"ו ע"פ החדש הזה לכם שם נז' מענין שהמצות ניתנו לכם דוקא.

קיצור. ויוציאנו ה' ממצרים, מצרים מצר מי, כי מי ברא אלה, ומצרים הסתר לא ידעתי את הוי' ויצ"מ גילוי מי ברא אלה, וזהו אלה מסעי בנ"י כו' ואלה שמות בנ"י שבזכותם אלה תולדות השמים כו', ועי"ז זכו ויצונו ה' את כל החוקים שהם ג"כ בחי' אלה העדות והחוקים והמשפטים כו', והוא עיקר ההמשכה שיומשך מבחי' מי בבחי' אלה כו' ועמש"ל ססע"י זיי"ן.

רטזיב) בעה"כ דסה"ד ערך עדות וז"ל הרמב"ן, פי' מה ששאל הבן מה העדות הוא על מצות תפילין שנקראו תפילין לשון פליליה שהן אות עדות שהשכינה שורה עלינו ולמה אין להראות עדות דתפילין גם בלילה עכ"ל.

יג) הראב"ע כ' מה העדות הטעם למה זה העול עלינו בינות בני אדם (ור"ל כמ"ש מ"ע ספורנו ולא הספיקו מצות בני נח) ואמרת כי השם פדנו מבית עבדים והנה עשה לנו זאת הטובה והנה חייבים אנחנו ליראה את שמו כי כבר הכרנו כי הוא הטיב לנו ועוד ייטיב לנו להחיותינו כי מצותיו חיים הם למוצאיהם עכ"ל. (והחזקוני פי' אתכם דקאמר היינו משום שלא נולד בשעת הציווי) ודבריו עולים בקנה א' עם מ"ש בח"ה שער עבודת האלקים פ"ג בד"ה והרביעי, כי מן הידוע כי עבודת בני אדם חייבים בהם כפי מעלת הטובות עליהם כו' כאשר בחר בנו בהוציאו אותנו מארץ מצרים כו' ויחדנו הבורא יתעלה משאר האומות בעבודה, חייבנו בה להודות לו, וייעד אותנו על קבלתה מהגמול בעוה"ז ובבא כו' כמש"ה אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי כו' ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש עכ"ל. וזהו ע"ד מ"ש בשה"ש רבה ע"פ לריח שמניך כל המצות שעשו לפניך האבות ריחות היו (כלומר כענין ריח בעלמא שאינו עצם הדבר) אבל אנו שמן תורק שמך מאתים וארבעים ושמונה מצות עשה ושלש מאות וששים וחמש מצות ל"ת עכ"ל. והיינו כמ"ש בבה"ז בראשית דך"ז ע"ב בענין משנה שבדיני התורה הנגלית משיגים עצמיות חכמה עילאה משא"כ בידיעת הסודות הוא רק ידיעת המציאות כו' ואפילו בג"ע שהיא השגת המהות הוא רק בהארת חכמה עילאה ועמ"ש מזה סד"ה לריח שמניך.

ועפ"ז יש לפרש היטב שאלת הבן חכם מה העדות כו' אתכם ור"ל שהרי קיים אברהם כל התורה ע"י רוחניות העבודה בלבד בבחי' היותו הלוך ונסוע רצוא ושוב שזהו כלל כל התורה כמ"ש בד"ה וקבל היהודים, וא"כ למה אתכם דוקא צוה רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת הכל מעשיות דוקא, וע"ז תירצו כי באמת יש מעלה יתירה ונפלאה בקיום כל המצות יותר ממה שקיים אברהם, ריזוהיינו שאברהם המשיך הכל ברוחניות בבחי' פנימי', אבל שיוכל להתגלות אלקותו ית' גם בחיצוניות זהו דוקא ע"י מצות מעשיות, וזכו לזה ע"י עבדים היינו כו' כמשנ"ת בת"א ר"פ לך לך ע"ש, ועמ"ש מזה בד"ה משה ידבר, ויש לבאר ע"ד מ"ש בד"ה וארא ענין ימים יוצרו כו' ואברהם זקן בא בימים הנ"ל. וזהו ענין שקיים אברהם כל התורה שהרי שס"ה ל"ת כנגד שס"ה ימים ואיך קיים, י"ל ע"י אברהם אוהבי שהוא יומא דאזיל עם כולהו יומין, וזהו מי האיש החפץ חיים צ"ל אוהב ימים שבהם ועל ידם יזכה לבחי' חיים היינו והחכמה תחי' איהו וחיוהי חד, וכמו נדר נק' חיי המלך. אך מבואר בד"ה וארא אל אברהם הנ"ל שהמשכה זו הוא עדיין רק מבחי' ממכ"ע, ויש לומר דהיינו מבחי' חו"ב וזהו יחיינו מיומים אבל ע"י ביום השלישי של מ"ת ושל תחיית המתים יקימנו ונחי' לפניו בחי' סוכ"ע, וזהו לטוב לנו כל הימים, וכן פי' בספר פנ"י דפי' כל הימים קאי על ג' בחי' בהמ"ק הנ"ל כו', פי' שימשיכו טוב בכל הימים הנ"ל ע"ד יום טוב בחי' שער החצר הפנימי' כו' שנפתח בשבת ויו"ט נק' שבת, ופי' יום שכולו טוב כי הנה טוב ורע בשרשן הן חסד וגבורה כמ"ש אדמ"ו נ"ע בד"ה בפ' נסכים, וכן כ' בפרד"ס ערך עץ איך עומק טוב ועומק רע הם גדולה וגבורה, וא"כ בחי' יום שכולו טוב זהו הכתר דשם לית שמאלא והכל טוב, וזהו שע"י מצות מעשיות דוקא ימשיכו מבחי' יסוד דא"א, וזהו לטוב לנו כל הימים. גם פי' כל הימים י"ל חיבור ימי קדם עם ימי עולם. אך מה שזכו לזה זהו דוקא ע"י היותם עבדים לפרעה במצרים וימררו את חייהם כו' שעי"ז דוקא זכו לזה שיהי' התלבשות התורה בגשמיות כמ"ש בת"א ר"פ לך לך הנ"ל ובד"ה וכל העם רואים את הקולות, ועמ"ש ע"פ ביום ההוא יהי' הוי' אחד כולו הטוב והמטיב.

קיצור. אתכם כי אברהם קיים את כל התורה ע"י הלוך ונסוע ע"ד והחיות רצוא ושוב וזה שפיר, אבל איך ע"י מצות גשמיות ימשיך כו', ריחוהתירוץ איך אדרבה ע"י עבדים היינו כו' ויוציאנו זכו לזה שלא זכה אברהם וזהו לריח שמניך ריחות היו אבל אנו שמן תורק שמך רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת שבהם וע"י נמשך בחי' עליונה יותר וכמ"ש בת"א בד"ה משה ידבר ועמ"ש במ"א כי אברהם ויטע אשל והמשיך בבאר שבע ז' היכלות דבריאה, אבל כשנעשה מהאשל בריח התיכון הנה הוא מבריח מהקצה העליונה עד הקצה התחתונה ממש וממשיך עלי עשור עשרת הדברות שיהי' גילוי ע"ס דאצי' למטה כנור של יו"ד נימין ולא בבחי' באר שבע לבד כו', וזהו והטיבך והרבך מאבותיך וזהו כי ישאלך בנך מחר, ע"ד כי שאל נא לימים ראשונים, וזהו ענין ויטע אשל אותיות שאל במד"ר וירא פנ"ד, אבל הנהי' כדבר הגדול הזה מ"ת הוא בחי' גבוה יותר וזהו ויצונו כו' לטוב לנו כל הימים, יחיינו מיומים בית ראשון ובית שני ביום השלישי יקימנו לע"ל, ואז ונחי' לפניו ואז עולם שכולו טוב דלית שמאלא, גם י"ל כי יש ב' בחי' טוב, טוב ה' לכל, טוב ה' לקויו הטיבה ה' לטובים וזהו לטוב לנו יבא טוב ויקבל טוב מטוב כו', ועמ"ש ע"פ טוב וישר ה'.

יד) י"ל עוד ענין מה העדות, כי הנה ענין בדרך עדותיך ששתי, כי נובלות חכ' של מעלה תורה, ועיקר חכ' של מעלה זהו המצות כמו שהן למעלה הקב"ה מניח תפילין הקב"ה מתעטף בציצית, ונובלות בחי' זו נמשך במצות שלנו, ולכן המצות שלנו שאנו מקיימים הם עדות ורמיזא למצות שלו ית' וזהו אשר קדשנו במצותיו וצונו במצותיו ממש, ומבקשים קדשנו במצותיך ממש, ע' בד"ה ראו כי ה' נתן לכם השבת ובסידור בד"ה ועשו להם ציצית כו' בענין וזכרתם את כל מצות הוי' כו', ועשיתם את כל מצותי כו', ועד"ז יריעות המשכן היו ממשיכים בחי' נוטה שמים כיריעה כו'. וע"ז שואל מה העדות איך אפשר שהמצוה גשמיות תהי' עדות לבחי' מה שהקב"ה מניח תפילין כו'.

וכן בענין והחוקים שארז"ל במד"ר ע"פ אם בחקתי תלכו חוקים שבהם חקקתי את השמים כו', שבהם חקקתי את השמש ואת הירח כו' שבהם חקקתי את הים כו' את החול כו' את התהום כו' יעו"ש כל הפסוקים. וענין חקיקות אלו יובן עפמ"ש בת"א ס"פ מקץ בביאור דמזוזה מימין בענין כל אשר חפץ ה' עשה ריטכולם בחכ' עשית שנברא העולם ע"י החכ' והחפץ וכן ארז"ל ע"פ בחכ' יסד ארץ כו' שהעולם נברא ע"י ג' דברים אלו חכמה ותבונה ודעת והרי כתיב בדבר ה' שמים נעשו, וביאר שיש חומר וצורה והחומר נברא ע"י הדבור אך הצורה נברא ונמשך ע"י חב"ד כו' וזהו ענין ומי צור כאלקינו מי צייר כו', וע"פ הקבלה נק' בחי' זו קו המדה קנה המדה כו', וזהו ענין החוקים שבהם חקקתי את השמים כו', וע' בלק"ת פ' חקת סד"ה זאת חקת התורה בענין אותיות החקיקה, ובד"ה אם בחקותי תלכו ועיין בפרדס ערך חק וערך חקה שפי' כי חקיקת האותיות בבינה ואמר ששם רמזו החקיקה הנזכר בספר יצירה עכ"ל, ועמ"ש מזה בת"א פ' תצוה בד"ה ועשית ציץ ופתחת עליו פתוחי חותם, עמ"ש בפרדס כי חק ביסוד כמו וחק בשארו שם, וחקה במל', וחוקים הוא מורה על זיווג שניהם עכ"ד, וא"כ פי' החוקים זהו זיווג יסוד ומל' כשנמשך בהם מקור ההמשכה מבחי' אותיות החקיקה גליף גליפו בטה"ע, כי סתם זיווג ושכיבה וישכב עמה בלילה הוא פי' בזהר ויצא דקנ"ו סע"ב ודקנ"ז ע"ב ישכב יש כ"ב אתוון דאורייתא והיינו אותיות דתושב"כ ששרשן מחכ' דיו ע"ג קלף דיו יו"ד כו', אבל חוקים זהו כשנמשך בהם מע"י וא"א שזהו ענין גליף גליפו כו' שהאותיות הם מיני' ובי', ועי' במא"א אות ח' סעיף נ"ג חק מצד היסוד כו' חקה נק' המל' הנחקקת ע"י היסוד המחוקק אותה עכ"ל. ועמ"ש בפי' באר חפרוה כו' במחוקק בלק"ת פ' חקת דס"ג ע"ב ודס"ד ע"ג ובזח"ג ס"פ וילך דרפ"ו א' במחוקק דא יסוד, ובמאו"א מ"ם סעיף פ"ג מחוקק נק' היסוד גימט' רמ"ח חסדים כו' ומחקק מבין רגליו כו', ובמדרש פ' שמיני ס"פ י"ב ע"פ פן ישתה וישכח מחקק במשלי ל"א ה' ששוכח רמ"ח מ"ע וכו', עכ"פ היסוד נק' מחקק שהטפה מרגישים בה כל הרמ"ח אברים וממשיך מאותיות החקיקה שהם האותיות שבעצמות הנפש כי באותיות הדבור נמשך רק הארה מהשכל אבל בהטפה מלובש עצמיות השכל שהרי מוליד בדומה לו ע"כ נק' מחקק שאותיות החקיקה הם מיני' ובי' מעצם כח השכל ממש. ומזה יובן ענין והחוקים שממשיכים בחי' במחקק כו', וע' בה"ז פ' בחקותי. וענין המשפטים עמש"ל סעיף יו"ד ובקיצור סעי' ח'.

ואפ"ל ג"כ עדות דעת, חוקים חכמה שמשם שרש אותיות החקיקה כנודע מענין ערבים עלי דברי סופרים שמבחי' חכמה למעלה מבחי' ספר בינה כו', והמשפטים בינה ששם שורש ב"ד הגדול ברע"מ ס"פ שופטים. וע"ז שואל הבן חכם איך ע"י מצות מעשיות ימשיכו כל זה כו', מה ענין וכח התפילין גשמיים מקלף ודיו להמשיך מה שהקב"ה מניח תפילין, ומה ענין רכהחוקים לעורר חוקות שבהם נחקקו שמים וארץ כו', וכן המשפטים כו', וע"פ פשוטו י"ל הקושיא הרי נאמר ואם צדקת מה תתן לו וכי מה איכפת לו להקב"ה בין שוחט מן הצואר כו' ואיך הם המצות צורך גבוה.

קיצור. ענין העדות נובלות חש"מ תורה וחש"מ הם מה שהקב"ה מקיים המצות וזהו שהמצות שלמטה הם עדות ורמיזא למצות עליונות, והחוקים שבהם חקקתי שמים וארץ קו המדה בחכ' יסד כו', גם חק יסוד חקה מל' ע"י במחקק זה רמ"ח אברים מרגישים ונמשך מעצם המוחין, ואיך יומשך זה ע"י מצות מעשיות.

טו) והתשובה עבדים היינו כו' שזכו לזה ע"י גלות מצרים וכנ"ל ס"ז, ועוד כי מצרים הם מצרים וגבולים כל עולם מוגבל לפי ערכו ובעוה"ז החשך מסתיר ע"י ק"נ ערלה מסך מבדיל הנק' חרפת מצרים והוציאנו ממצרים וגבולים אלו, ולכן יוכלו ע"י מעשה המצות לעורר העדות והחוקים שלמעלה כו', וזהו ענין ארץ טובה ורחבה ע"ש רחבה מצותך מאד, באג"ה סי' י"ז ד"ה נודע דבאתעדל"ת, ומגיע למקור קו המדה לעורר משם תוספות אור עיין בת"א סד"ה ראה ריח בני כו'. וכתי' בפ' וישלח כי חרפה היא לנו לפי שהוא מסך מבדיל גמור ע"ד ולהבדיל בין הטהור לטמא ולא ע"ד ולהבדיל בין הקדש ובין חול שאפ"ל גם החול חולין שנעשו עטה"ק, משא"כ מסך מבדיל בין טהור לטמא, ע' בסידור שער המילה סד"ה ולא יקרא עוד שמך אברם, ומטעם זה דוקא אחר המילה נק' אב המון גוים להעלות ניצוצות, וז"ש את הדגה אשר נאכל במצרים חנם בלא מצות, ע' זהר פ' בהר דק"ח ע"א, כי מחמת מסך מבדיל הנ"ל הנק' חרפת מצרים אין אתעדל"ת ממעשה המצות מעורר אתעדל"ע מחמת גשמיות העולם וחומריותו ולכן הוא חנם בלא מצות אלא ע"ד דור אנוש שנזונין בחסדו של הקב"ה, ומ"מ הוא מבחי' אחוריים והיינו מעורף דא"א שאין בזה פנימיות הרצון רק שמחי' בדרך טפל כמו שממית בידים תתפש, אבל ע"י יצ"מ היום גלותי חרפת מצרים נזדכך העולם עד שעי"ז באתעדל"ת אתעדל"ע שיבא ההמשכה מבחי' פנים, וזהו ויצונו את כל החוקים כו'.

טז) ואפ"ל עוד בענין אחר השאלה מה העדות כו', כי הנה יש קבלת עול מלכות שמים ועול מצות, והו"ע למה קדמה שמע לוהא"ש כו', וע' בלק"ת ביאור ונקדשתי בתוך בנ"י שיחוד או"א א"א להמשיך כ"א ע"י מס"נ רכאבק"ש קעומ"ש, וע"י תומ"צ ממשיכים יחוד זו"נ רמ"ח פקודין רמ"ח אברין דז"א, ושאלתו הוא על ענין קיום המצות ולכן אמר ה' אלקינו שזהו קעומ"ש וזה ניחא אצלו, אבל העדות והחוקים והמשפטי' שהם בז"א ע"ז שאלתו דהרי א"כ המצות נוגעים רק באצי' בז"א, אבל לגבי עצמות אוא"ס אין זה נוגע כלל כמארז"ל וכי מה איכפת לי' להקב"ה כששוחט בהמה ואוכל או נוחר ואוכל כלום אתה מועילו כו', אשר מכ"ז יראה שאין טובת האדם ורעותיו נוגעות כלל לגבוה כ"א אל האדם בלבד כו', ובמקומות רבים אמרו היפך זה, ופי' בעבודת הקדש ח"ב פ"ג דבאצי' נוגע מעשה המצות וכנ"ל דרמ"ח פקודין נק' רמ"ח אברים דמלכא אבל באדון יחיד שרש השרשים שמה לא איכפת כלל. ויש להעיר מפסוק שחת לו לא בניו מומם, וע' מזה בזח"ג האזינו דרצ"ז ע"ג, ובפ' וארא דכ"ו סע"ב, ובמדרש כי תשא ר"פ מ"ב. והנה מבואר בת"א בד"ה ויאבק איש שמגביהים א"ע לינק מבחי' דקמי' כחשיכה כאורה כו' וכנ"ל דלי' לא איכפת כלל, וא"כ שאלתו מה העדות כו' כלומר מה הטורח הזה דעול מצות, כיון דההמשכה או הפגם אינו נוגע בעצמותו כלל רק באצי', וא"כ יהי' די בקבלת עומ"ש לקבל עליו עול אדון יחיד כו', ולמה לא יספיק לקבל מאדון יחיד דקמי' כחשיכה כאורה שלא ע"י אצילות הקדוש ששם אי אפשר כ"א ע"י עול מצות וכו'.

וע"ז משיב עבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאנו כו' כלומר לא כמו שחשבת שא"ז נוגע לאדון יחיד שרש כל השרשים כ"א אדרבה זהו דוקא חפצו של אדון יחיד ממש, כי אע"פ שודאי אין הפגם נוגע שם כלל כ"א באצי' אבל עכ"ז זהו דוקא חפצו ופנימי' רצונו של אדון יחיד שבכך רצונו וחפצו שיומשך האור ע"י האצי' הקדוש, והפגם שבאצי' זהו נגד רצונו ממש אעפ"י שאין הפגם מגיע אליו ממש ח"ו, עכ"ז הפגם שבאצי' זהו כביכול כאילו נוגעים בכבוד עצמותו ממש, ונשמע זה ממשארז"ל ועשיתם אתם מעלה אני עליכם כאלו עשאוני ופי' בלק"ת בשה"ש בד"ה אני ישנה אשר מה שע"י המצות ממשיכים גילוי האור בכלים דז"א דאצי' חסד דרועא ימינא וכו' זהו נחשב אצלו ית' כאלו עשאוני ממש ודו"ק.

והענין כמ"ש לך אמר לבי בקשו פני את פניך הוי' אבקש ופי' בזהר פ' אמור דצ"ג ע"ב אלין זמנייא וחגייא וכמ"ש שלש פעמים בשנה רכביראה כל זכורך את פני הוי' אלקיך, וכתיב צמאה נפשי לאלקי' לאל חי מתי אבא ואראה פני אלקי', והיו"ט נק' פנים כי בהם גילוי בחי' ג"ר בינה, אשר ג"ר נק' פנים לגבי ז"ת, ועמ"ש עוד בלק"ת בשה"ש בד"ה הסבי עינייך מנגדי מענין פנים, משא"כ עמלק מקבל מבחי' שערות שמבחי' עורף כו' ע"ש, ועמ"ש ע"פ ויקרא שם המקום פניאל, והרמ"ז פ' וירא דצ"ז כ' כי פנים ואחור ימין ושמאל הם אבי"ע פנים הוא אצילות ואחור עשיי', ימין בריאה שמאל יצירה עכ"ד, וא"כ פרעה אף שמקבל מבחי' דקמי' כחשיכה כאורה היינו מבחי' א"א שה"ס כמה ארך אפים לפניו כמ"ש בד"ה ויהי בשלח פרעה, עכ"ז כיון שמקבל רק מבחי' העורף דא"א שז"ס פרעה אותיות הערף א"כ מקבל רק מבחי' אחוריים דא"א, אבל צ"ל את פניך ה' אבקש אשר כערך העשיי' לגבי האצי' כך גם בא"א בחי' אחוריים לגבי הפנים, כי בחי' אחוריים כמאן דשדי זהו בחי' העשיי' עיין בלק"ת בד"ה שובה ישראל עד דרוש השני ענין בי"ע ושיש בי"ע באצי' וגם למעלה מהאצילות, משא"כ בחי' את פניך הוי' אבקש זהו אצי' דא"א כו', וזהו הנמשך ע"י התורה שאף שהיא בחו"ב עכ"ז שרשה ממו"ס, ובע"ח דפנימיות אבא זהו פנימי' עתיק ולא ידעתי הטעם.

וא"כ מזה מובן מעלת המצות שאף שהן ברמ"ח אברים דז"א, אבל שרש ההמשכה היא את פניך הוי' אבקש מבחי' פנימיות הכתר היינו ממו"ס, משא"כ מה שפרעה מקבל מבחי' דכחשיכה כאורה זהו מבחי' אחוריים שהוא רק בחי' עשי', וגם זה נמשך לו רק בחיצוניות היינו בעוה"ז שהוא עולם הכלה ונפסד, אבל ההמשכה מבחי' את פניך הוי' אבקש זהו שיהי' גילוי אלקות ממש ע"ד יראה את פני הוי' אלקיך. וזהו התשובה עבדים היינו לפרעה במצרים המקבל מבחי' עורף כו', אבל ויוציאנו הוי' משם הוא בחי' את פניך הוי' יאר ה' פניו אליך, ויתן אותות ומופתים כו' בפרעה כו', וזה ראי' כי חפצו הפנימי של אדון יחיד דוקא בתומ"צ ולא לחיות כחיי העו"ג, וזהו ואותנו הוציא משם מבחי' שממית בידים כדי להיות ויצוונו את כל החוקים כו' לטוב לנו כל הימים ולא כמו פרעה שלא נמשך לו רק גשמיות העוה"ז לבד כנ"ל, אבל כל הימים היינו העוה"ז והעוה"ב כו'.

עוי"ל דאיתא חביב אדם שנברא בצלם כו' וקאי על חסידי עוכומ"ז והם מקבלים מפני אדם שבמרכבה שלמעלה מפני שור, והם המאמינים רכגבחידוש יש מאין ומקיימים המצות שנצטוו בני נח, ושורש ענינם שעי"ז ג"כ נמשך הברית הכרותה לבני נח עוד כל ימי הארץ כו', ובסידור פי' שהם כענין המלאכים דעשיי' הממונים על כל השפעות עוה"ז כמ"ש בלק"ת ס"פ פנחס דע"ט ג', והם הגבה מאד נעלה מהעו"ג שהם מקבלים מג"ק או מהרע דק"נ, וגם בהם יש מדרגות ע' בהרמ"ז ר"פ ויקהל בענין עמלק כו' שמשונה משאר עו"ג כו', אבל חסידי הנ"ל מקבלים מהמלאכי' דעשיי' או מהטוב דק"נ, וא"כ הם רחוקים מבחי' אם תגביהי כנשר כו' להרוס ממשלת הקדושה כ"א אדרבה הם נכנעים תחת הקדושה כו', וא"כ י"ל הם לגבי הקדושה כמו קליפה השומר את הפרי, לא כמו קליפה המתנגד לגבי הפרי שבאופן זה נברא העולם שיהי' קליפה ופרי, אבל אדרבה הקליפה יהי' שומר לפרי כו'.

וזהו שמקשה הבן חכם מה העדות כו' כלומר ה' אלקינו זהו שמקבל עומ"ש ומאמין בהבריאה יש מאין ובהשגחה רק מקשה למה לא די בשבע מצות ב"נ שעי"ז ממשיכים חידוש יש מאין וג"כ יש להם חלק לעוה"ב כו', וא"כ מהו ענין העדות והחוקים כו'. והתשובה י"ל כי הנה ידוע ענין כי אל דיעות שבחי' יש מאין זהו עדיין דיעה תחתונה ונמשך מבחי' מלכות כל עולמים שמשם נמשך המקום והזמן, אבל קמי' ממש כולא כלא חשיב ולמעלה הוא היש ולמטה בחי' אין ובשביל גילוי בחי' זו זהו עיקר ענין נתינת העדות והחוקים כו' כמשנ"ת בד"ה בשעה שהקדימו ישראל נעשה פ"ג, ועד"ז פי' בד"ה משה ידבר, וע' בסידור בד"ה ששת ימים תאכל מצות דרוש הראשון בענין מצה שהיא מיכלא דמהימנותא שאין פי' האמונה זה לבד להאמין בבריאת העולם יש מאין שהרי זה גם חסידי עוכומ"ז מאמינים, אלא האמונה היא בבחי' אנכי הוא סוכ"ע שלמעלה משרש התהוות יש מאין שהוא מבחי' מדת מלכותו והוא רק שם והארה כו', וביאור הענין היינו שמבחי' זו נמשך הדעת עליון שלמעלה היש ולמטה אין וכלא חשיב כו' וע"ז היא המצוה מצות יאכל לבא לבחי' אמונה זו, וזהו ענין יצ"מ כי מצרים דקליפה זהו הערלה ק"נ ההסתר גמור ושם הוא חנם בלא מצות, אך גם מצרים דקדושה זהו ענין הדיעה התחתונה יש מאין שמבחי' זו נמשך שכל עולם במיצריו וגבוליו, ויצ"מ זהו האמונה בבחי' אנכי כו', ובקי"ס נמשך בחי' זו בגילוי ממש כי ענין הפך ים ליבשה זהו גילוי דעת עליון בד"ת כמ"ש בבה"ז פ' בשלח על המאמר דמ"ח ע"ב בד"ה עוי"ל מאמר הנ"ל באופן אחר.

רכדוזהו סדר התשובה עבדים היינו כו' ויוציאנו כו' ביד חזקה, וזהו נמשך מבחי' דיעה עליונה שמשם דוקא נמשך לשנות סדר השתלשלות סדרי בראשית שנבראו בבחי' יש מאין שיהי' היש דבר נפרד, ושיהי' שינוי הסדר נמשך מבחי' דיעה עליונה דכולא קמי' כלא חשיב, וכמ"ש אנכי כו' אשר הוצאתיך מאמ"צ, משא"כ אף לחסידי עוכומ"ז לא נעשה ענין כזה לשנות סדרי בראשית בנסים גלוים כו'. וזהו חביבין ישראל שנקראו בנים למקום, ומבחי' זו נמשך יצ"מ כמ"ש בת"א ס"פ בא סד"ה למען תהי' תורת ה' בפיך שזהו ענין כי ביד חזקה, וכן פי' האריז"ל ויוציאנו הוי' אלקינו או"א שהלבישו לזרועות דא"א, הרי בא יצ"מ ע"י או"א, שבחי' חו"ב נק' או"א להנשמות כו', אך המכוון דיצ"מ זהו בשביל מ"ת, והוא מ"ש חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה כו', וזהו ויצוונו ה' את כל החוקים ליראה את כו', וזהו מה שאו"א מקבלים מב' מזלות דמו"ס שזהו למעלה ממה שמלבישים לזרועות כו', ומזה נמשך ע"ד הפך ים ליבשה כו'.