כמה מעלות טובות

קצזכמה מעלות טובות

בס"ד. (שבת הגדול רל"ג)

ארך אפים כו' אליו ולא למדותיו כו' שמע ישראל יוסף והשבטים - ו"פ

שבת הגדול

כמה מעלות טובות למקום עלינו, הנה קחשיב כאן ט"ו מעלות טובות כנגד ט"ו שיר המעלות שבתהלים, וי"ל למה ט"ו דוקא, הענין הוא דהנה כתיב בן פורת יוסף בן פורת עלי עין, ולכאורה אינו מובן למה נאמר ב"פ בן פורת כו'. הנה כתיב ויוסף הורד מצרימה, והנה ענין עבדים היינו לפרעה קצחבמצרים מבואר בפע"ח ובמ"ח שמצרים הוא בחי' מצר ים ולזה עבדים היינו לפרעה במצרים כו'.

ולהבין פי' מצרים שהוא מצר ים, הענין הוא דהנה ארז"ל כמה ארך אפים לפניו שכל הדורות היו מכעיסין ובאין כו', והיינו שמבחי' ארך אפים נמשך שמאריך אף, הגם שמכעיסין ובאין אעפ"כ מאריך אף כו', והנה רז"ל למדו זה ממה שכתי' ארך אפים, ארך אף מיבעי' לי' אלא שמאריך אף לצדיקים ומאריך אף לרשעים. דאם הי' כתי' ארך אף היינו אומרים שמאריך אף לצדיקים לבד, אבל כיון שכתיב ארך אפים מזה למדו שמאריך אף גם לרשעים, והיינו ממה שניתוסף שני אותיות ים לארך אף מזה נמשך שמאריך אף גם לרשעים, וזהו ענין מצר ים שמאותיות ים דהיינו שתי אותיות שבארך אפים עי"ז נמשך גלות מצרים, לפי שמשם נמשך שיהי' מאריך אף לרשעים כו'.

ולהבין כ"ז יש להקדים ענין מ"ש מי כה' אלקינו בכל קראנו אליו, ואיתא בספרי אליו ולא למדותיו. ולכאורה אינו מובן שהרי איתא בספרים שהשמות הם בעשר ספירות כמו שם אל בחסד ושם אלקים בגבורה ושם הוי' בת"ת והרי הקריאה היא לשמות כו' וכמ"ש במשה אנא אל נא רפא נא לה, וכן אנו אומרים אנא ה' הושיעה נא, נמצא שהקריאה היא להשמות והשמות הם במדות, ואיך נאמר אליו ולא למדותיו. אך הענין הוא דהנה באמת אוא"ס הוא לאו מכל אינון מדות איהו כלל וכולא הוא רק לאחזאה איך מתנהג עלמא אבל לאו דאית לך צדק ידיעא כו', דהנה בחי' מדות הם בבחי' גדר מהות כמו למשל מדת החסד למטה שהוא בבחי' מהות והגם שאין ערוך כלל מדת החסד שלמטה למדת החסד שלמעלה שהרי נאמר מכלכל חיים בחסד, שלמעלה מדת החסד עצמו הוא מחי', אך אעפ"כ הוא בבחי' מהות, וכן אפי' מדת החכ' היא ג"כ בבחי' מהות, אבל אוא"ס הוא בבחי' בלי מה בלי מהות ולית מח' תפיסא בי' כלל והוא למעלה מגדר מדות כו', אלא שנתלבש במדת החסד שיהי' אור וחיות במדת החסד ושארי מדות העליונות ומשפיע בהן ועל ידן בעולמות חיות שהוא בבחי' גבול ומדה, שאלו לא נתלבש במדה הנ"ל לא הי' כלל ההשפעה וחיות בבחי' גבול ותכלית כ"א בלי גבול וגם לא הי' החיות כלל ע"ד שהוא עתה עוה"ז הגשמי ושמים וארץ גשמי' וכמו שלע"ל שיהי' גילוי עליון קצטיותר לא יהיו השמים וארץ מסתירים כלל כמ"ש כי כאשר השמים החדשים כו', וזהו משארז"ל ברבות בעשרה לבושים נתלבש הקב"ה בחכ' ובתבונה ובדעת כו', והיינו לפי שהמדות הם בבחי' לבוש שמתלבש בהם אוא"ס כי מדה הוא ל' לבוש וכמ"ש מדו בד קדש ילבש.

ב) והנה אוא"ס שהוא נשמה לבחי' חסד דרועא ימינא, לבחי' אוא"ס זה אנו קוראין השם אל או אלקה ולא להחסד עצמו ח"ו שאינו רק כלי לאור בחי' נשמה זו, ועד"ז ענין שם אלקים בגבורה אין ר"ל השם על המדה עצמה אלא על אור א"ס המלביש, נמצא כל השמות אף ששם זה בחסד ושם זה בגבורה עכ"ז כיון שהכוונה והענין של השם הוא לאור א"ס שהוא נשמה לחו"ג א"כ כולם ר"ל על בורא עולם ממש כפשוטו כשאנו אומרים שם אל וכדומה הכוונה על הבורא עולם שהוא אחד יחיד, אף ששם זה בחסד וזה בגבורה וכמו עד"מ כשנותן המלך מתנה לזולתו ונותן מתנה מרובה בידו הימנית ולפעמים נותן ע"י שמאלו אף שידו השמאלית אינה הימנית מ"מ בשניהם הנותן הוא המלך עצמו כי אין הידים עצמן הנותנין כ"א חיותו המלובש בהן ובכל גוף המלך והרי הכל אור וחיות אחד, רק שאנו מבקשים לאא"ס המלובש בבחי' מדות, לפי שאא"ס מצד עצמו הוא פשוט בתכלית הפשיטות והוא למעלה מגדר גבול ומדה ולכן כשאנו מבקשים איזה בקשה שצריכי' המשכה זו בבחי' גבול לזה אנו מבקשים לבחי' אוא"ס המתלבש בבחי' מדות, כמו אנא אל נא רפא נא לה שכדי שיומשך בחי' רפואה גשמי' למטה זהו ע"י שנמשך אוא"ס ע"י מדת החסד כו' בחי' שם אל שהוא בחי' אוא"ס המלובש במדות כו'.

וע"פ הקבלה ענין השמות הם בחי' האורות, ומדות הם בחי' הכלים, ופי' בכל קראנו אליו ולא למדותיו היינו לבחי' האור המלובשי' בהכלים, והגם שהכלים הם ג"כ אלקות כי איהו וחיוהי חד איהו וגרמוהי חד, אך אעפי"כ שרש האור הוא למעלה מהכלים והוא באופן אחר מהכלים, כי הכלים הוא הכח שיש באוא"ס בבחי' גבול וכמ"ש בעה"ק ש"א פ"ח שא"ת שאוא"ס הוא כח הבבע"ג ואין לו כח בגבול הרי אתה מחסר שלימותו, והגבול הנמצא ממנו תחלה הם הספירות, והיינו בחי' כלי הספירות והאור הוא בחי' אוא"ס שהוא למעלה מבחי' גבול כו'.

והנה כדי שיומשך אוא"ס שהוא בחי' לאו מכל אינון מדות בבחי' מדות הוצרך להיות בחי' ממוצע והיינו שהממוצע כלול מב' הבחי' דהיינו מבחי' אוא"ס שלאו מכל אינון מדות ומבחי' מדות, ולפי שהוא כלול מב' הבחי' יכול לחבר את בחי' אוא"ס בבחי' מדות כו'.

ג) והנה בחי' ממוצע זה הוא בחי' מדת ארך אפים, דהנה ארז"ל על בחי' מדת ארך אפים שהוא מעביר על מדותיו, נמצא שהוא למעלה רמבחי' מדות כיון שהוא מעביר על מדותיו, וגם הוא מקור לבחי' מדות כיון ששייך לומר מעביר על מדותיו שמשמע מזה שהמדה נוגע לו וע"פ מדותיו צריך להיות למשל בבחי' דין רק שמעביר על מדותיו נמצא שהוא שייך גם לבחי' מדות כו', לכן לפי שבחי' ארך אפים הוא כלול משני הבחי', מבחי' האור שלמעלה מהכלים שהוא בחי' מדות וגם מבחי' מדות כו' לזה הוא יכול לחבר את האור דהיינו בחי' השמות עם בחי' מדות כו'. היוצא מזה שיש בבחי' אוא"ס שני בחי' דהיינו כשמתלבש בבחי' מדות, ובחי' אוא"ס שמלובש בבחי' מדת ארך אפים שהוא למעלה עדיין מבחי' מדות.

והנה בבחי' ארך אפים שם הוא מאריך אף לרשעים ג"כ לפי ששם כחשיכה כאורה שוין ואם צדקת מה תתן לו לכן מבחי' זו יכול גם פרעה לקבל לכן מזה נמשך בחי' גלות מצרים אך אעפ"כ אינם מקבלים רק מבחי' עורף ואחוריים בחי' מצר ים שהוא בחי' מיצר הגרון שהוא בחי' עורף דהיינו מבחי' חיצוני' דא"א, אבל בחי' פנימי' אינו נמשך כ"א לנש"י וכמ"ש יאר ה' פניו אליך, וכתיב יאר פניו אתנו סלה כו', אבל מבחי' עורף יכולים גם הם לקבל לפי ששם כחשיכה כאורה שוין ולכן מבחי' זה נמשך בחי' גלות מצרים.

ולזה כדי שיהי' בחי' יציאת מצרים זהו מ"ש ויוסף הורד מצרימה שעי"ז שיוסף הורד מצרימה עי"ז הי' יכול להיות שיהי' בחי' יצ"מ, דהנה ביוסף כתי' ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך, שכם הוא בחי' כתפי' שהוא בחי' אחוריי' וכמ"ש ויקח שם ויפת את השמלה וישימו על שכם שניהם וילכו אחורנית, ויוסף עושה מבחי' שכם שהוא בחי' אחוריי' (שמזה נמשך בחי' גלות מצרים כו') בחי' אחד דהיינו שההמשכה יהי' נמשך בבחי' פנימי' דוקא ע"י בחי' אחד דהיינו שההמשכה יהי' נמשך מבחי' אל"ף שרומז לאלופו ש"ע בבחי' ח' וד' שהוא בחי' חכמה ודבור, ועי"ז שנמשך ע"י בחי' חכ' עי"ז נמשך לישראל דוקא כי בחכ' כתי' חכמת אדם תאיר פניו, וכתי' יאר פניו אתנו סלה כו', וזהו מה שנא' ויוציאנו ה' אלקינו משם היינו ממצרים לפי שכשנמשך ההמשכה ע"י חו"ב עי"ז ויוציאנו ה' ממצרים ממצר ים כו'.

ד) והנה מה שיוסף דוקא עושה מבחי' שכם אחד, הענין דהנה ביוסף כתי' בן שבע עשרה שנה, שהוא בגימט' טוב, והנה תורה נק' ג"כ טוב ראוכמ"ש כי לקח טוב כו' תורתי אל תעזובו (משלי ד' ב') וכדאיתא בגמ' מנחות דנ"ג ע"א יבא טוב ויקבל טוב מטוב לטובים, יבא טוב זה משה ויקבל טוב זו תורה שנא' כי לקח טוב וגו' והיינו לפי שטוב הוא בחי' מקור השפעה וכמו שאנו רואים שמי שהוא איש טוב בעצם יכול להשפיל א"ע ולהשפיע לזולתו, וכמו שמצינו בהלל הזקן והלל לא יקפיד שאע"פ שהטריח אותו כמה פעמים ואמר מי כאן הלל כו' אעפ"כ לא הקפיד עליו כלל לפי שהי' איש טוב בעצם כו', וכן אנו רואים בהשפעת הרב לתלמיד שצריך לצמצם את שכלו לפ"ע שכל התלמיד שזהו מצד מדת הטוב, וכמו למשל מצות צדקה שהשפעה זו הוא מצד מדת הטוב וכמו שאנו רואים שמי שהוא בעצם טוב יותר הוא נותן צדקה יותר, וכך יובן כמו שיש צדקה בגשמיות כמ"כ יש צדקה ברוחניות שהוא ענין השפעת הרב לתלמיד כו' שזהו מצד מדת הטוב כו', וכך למעלה מקור ההשפעה בעולמות הוא מצד מדת הטוב, וזהו מ"ש הטוב כי לא כלו רחמיך שבחי' טוב הוא מקור בחי' יגמה"ר שמצד מדת הטוב נמשכו בחי' יגמדה"ר, וזהו ג"כ מ"ש בע"ח כשעלה ברצונו הפשוט להטיב לברואיו שזה שעלה ברצונו הפשוט לברוא את העולמות זהו מצד מדת הטוב כו', ועפ"ז יובן מאמרם ז"ל שאמרו יבא טוב כו' ויקבל טוב מטוב, שנק' הקב"ה טוב, וגם התורה נק' טוב, דהנה זה שיומשך הרצון בתומ"צ זהו מצד מדת הטוב לפי שבאמת אם חטאת מה תפעל בו ורבו פשעיך מה תעשה לו אם צדקת מה תתן לו או מה מידך יקח (איוב ל"ה י"ד) שהוא למעלה מהרצון של תומ"צ ורצון אותיות צנור שכדי שיומשך בבחי' תומ"צ הוצרך להיות צמצום כו'. וזהו שקודם עשה"ד נא' וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר שכדי שיומשך בחי' תורה זהו ע"י שם אלקים שהוא בחי' דין וצמצום כו'.

והנה כדי שיתצמצם בבחי' צמצום דתומ"צ, והלא אוא"ס הוא למעלה מבחי' זו, זהו ע"י מדת הטוב, שע"י בחי' טוב עי"ז הוא מתצמצם ברצון דתומ"צ דוקא, וזהו ג"כ שנק' התורה טוב, שהרי ע"י התורה נמשך ההשפעה בעולמות כמ"ש אם בחקתי תלכו ונתתי גשמיכם בעתם כו' ופירש"י ז"ל אם תהיו עמלים בתורה, ואם לא תשמעו כו', שזהו הכל בחי' דין וצמצום, בכדי שיהי' נמשך ע"י צמצום זה המשכת אלקות והשפעה בעולמות שזהו מצד בחי' טוב, ולזה נק' תורה בחי' טוב לקח טוב נתתי לכם כו'.

וזהו ג"כ שכדי שיהי' יצ"מ הוא ע"י ויוסף הורד מצרימה לפי שיוסף הוא מדת הטוב וכמ"ש יוסף בן שבע עשרה שנה שהוא בגימ' טוב וכמו רבשמצינו שהי' איש טוב בעצם וכמ"ש מי יתנך כאח לי וארז"ל בילקוט בשה"ש רמז תתקצ"ג כיוסף לאחיו שהם גמלו לו רעה והוא גמל להם טובה ואמר אנכי אכלכל אתכם, וזהו מ"ש ויוסף הוא המשביר לכל עם הארץ שהי' בחי' מדת הטוב בעצם, ולפי שהי' יוסף בחי' מדת טוב, לזה ע"י יוסף נמשך שיהי' ויוציאנו ה' אלקינו ממצרים שיומשך ויתצמצם ההמשכה מבחי' ארך אפים בבחי' חכ' ומדות דוקא ועי"ז ויוציאנו ה' אלקינו כו' לפי שכשאו"א מלבישים לזרועות דא"א עי"ז נמשך יצ"מ שענין גלות מצרים הוא דוקא מבחי' מצרים שהוא בחי' ארך אפים אבל כשנמשך המשכה מבחי' ארך אפים בבחי' חכ' עי"ז נעשה יצ"מ לפי שמשם לא יוכל פרעה לקבל לפי שפרעה אינו מקבל רק מבחי' עורף, אבל מבחי' פנים אינו יכול לקבל, וכשנמשך ההשפעה בבחי' פנים אינו יכול לקבל, וזהו שא' פרעה לא ידעתי את הוי' לפי שמשם הוי' שהוא בחי' חכ' ומדות אינו יכול לקבל ורצה לקבל דוקא מבחי' עורף לכן אמר לא ידעתי את הוי', אבל ע"י יוסף שהוא מדת הטוב וממשיך המשכה בבחי' פנימי' שעושה מבחי' שכם אחד, לכן עי"ז הי' יצ"מ כו'.

ה) והנה בכל יום צריך שיהי' יצ"מ וכמ"ש למען תזכור את יום צאתך מאמ"צ כל ימי חייך, והנה כדי שיהי' יצ"מ צריך להיות נמשך המשכה מבחי' ארך אפים בבחי' חכמה ומדות דוקא וכנ"ל, והנה כדי שיומשך המשכה זו צריך להיות מתחלה העלאה לבחי' זו, והיינו שצריך שיהי' בחי' העלאה לבחי' מדת ארך אפים וגם העלאה לבחי' מדות כו' כיון שהמשכה צריך לימשך בבחי' מדות דוקא, והנה בחי' העלאה זו זהו ענין ק"ש שמע ישראל, דהנה שמע הוא שם ע', ע' הוא בחי' ע' רבתי שהוא בחי' ז' ימי בראשית שהם בחי' ז"מ עליונות וכשהם כלולים עדיין בבחי' אימא אזי הם ע' שכל מדה כלולה מעשר, וגם הע' הוא רבתי כו' שהם בבחי' גדלות כו', והנה שם ע' היינו שם והארה בעלמא מבחי' מדות אלו נעשה מקור לעולמות כי מבחי' עצמו' המדות אינו נמשך בעולמות כ"א שם והארה מבחי' מדות אלו נמשכו בעולמות, והנה כשיתבונן בזה איך שרק שם והארה מבחי' ע' נעשה מקור לעולמות אזי נעשה לו אהבה ותשוקה לבחי' ע' רבתי דהיינו לעצמי' המדות כיון שהם מקור החיות כו'.

אך הנה כ"ז הוא בחי' התבוננות של נה"ב ששרש השגת נה"ב הוא רק בבחי' ע' רבתי, אך בחי' ישראל שהוא בחי' נה"א שחלק הוי' עמו שרש השגתו הוא בבחי' עצמו' אוא"ס ממש שלית מח' תב"כ דהיינו בבחי' אא"ס שלמעלה רגמבחי' מדות כו' שזהו בחי' העלאה לעצמותו כו', וזהו ע"ד ההפרש שבין אהבה דבכל נפשך ובין אהבה דכל מאדך כי אהבה דבכל נפשך הוא בחי' נפשי אויתיך בלילה, דהיינו שכמו שהאדם מתאוה לחיי נפשו לפי שהנפש מחי' אותו, כמו"כ נפשי אויתיך לפי שהוא מקור המחי' ומהוה, נמצא שהוא רק העלאה לבחי' מדות כו' לפי שמקור החיות נמשך מבחי' ז' מדות בחי' ע' רבתי, משא"כ אהבה דבכל מאדך שהוא בלי גבול הוא בחי' העלאה לעצמו' אא"ס שלאו מכל אינון מדות איהו כלל כו'.

והנה ע"י שמע ישראל שהוא ב' בחי' העלאה כי שמע שם ע' הוא בחי' העלאה לבחי' ע' רבתי שהוא בחי' מדותיו ית', וישראל שהוא בחי' העלאה לעצמותו ית', עי"ז נמשך שיהי' הוי' אלקינו דוקא דהיינו שההמשכה מבחי' ארך אפים שהוא למעלה מבחי' מדות יהי' נמשך דוקא בבחי' חכ' ובינה כי הוי' אלקינו הוא בחי' יחוד חו"ב כו', וכשנמשך בחו"ב אזי אין פרעה יכול לקבל כ"א נמשך אלינו כמ"ש יאר פניו אתנו, וזהו הוי' אלקינו אלקים שלנו, וה' אחד הוא בחי' יחוד זו"נ שהוא בחי' המשכה שנמשך בעולמות, כי אחד הוא בחי' ז"ר וארץ וד"ר העולם והם בטלים לאל"ף בחי' אלופו ש"ע כו', וזהו שמסיימין בסוף ק"ש אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מאמ"צ לפי שע"י ק"ש שהוא בחי' שמע ישראל שנמשך המשכה בבחי' הוי' אלקינו עי"ז נמשך יצ"מ וכנ"ל בפי' ויוציאנו ה' אלקינו ממצרים.

ו) והנה ב' בחי' אלו שמע וישראל זהו ענין ההפרש שבין השבטים ליוסף, דהנה ביוסף כתי' בן פורת עלי עין דהיינו שהוא למעלה מבחי' ע' רבתי, וזהו מ"ש ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך שהוא למעלה מאחיו. דהנה בשבטים כתיב והנה אנחנו מאלמים אלומים בתוך השדה, והיינו שענין עבודת השבטים הוא בחי' עבודת הבירורים וזהו מאלמים אלומים כמו למשל מי שעושה אלומה שמלקט את השבלים המפוזרים ומלקט ומייחד אותם, וכך הוא עבודת השבטים הוא בחי' העלאת הניצוצות שנפלו בעולם הפירוד, והם מעלין אותם לעולם היחוד, שכל זה הוא בחי' שם ע', כי שם הוא בגימ' רפ"ח עם שם ב"ן, שהעלאת השבטים הוא בחי' העלאת רפ"ח ניצוצין ע"י שם ב"ן המברר כו' שהעלאה זו הוא רק לבחי' ע' רבתי. אבל ביוסף כתי' והנה קמה אלומתי וגם נצבה ששרש יוסף הוא למעלה מהשבטים שנא' בו על אחיך לפי שבחי' יוסף הוא העלאה כמו בק"ש מה שמרומז בתיבת ישראל שהוא בחי' העלאה לעצמותו כו' שלמעלה מבחי' ע' רבתי, וזהו עלי עין למעלה מבחי ע' רבתי אלא שהעלאה שלו הוא לעצמותו ומהותו אליו ולא למדותיו. וזהו מ"ש ב' פעמים בן פורת, כי פורת הוא מל' פרו ורבו שיוסף הוא ממשיך בחי' תוס' רדאורות שלמעלה מהשתל', ולזה נותן הכתוב טעם למה הוא בן פורת לפי שהוא עלי עין שהעלאה שלו למעלה מבחי' ע' רבתי כ"א שהעלאה שלו הוא לעצמותו ומהותו ית' שלמעלה מבחי' מדות, לכך הוא ממשיך מלמעלה למטה ג"כ תוס' אורות בבחי' פרי' ורבי' שלמעלה מהשתלשלות כו' והוא הממשיך מבחי' ארך אפים שלמעלה מבחי' חכמה ומדות בבחי' חכ' ומדות, ולכן ע"י הי' הכח שיהי' יצ"מ כו' לפי שהוא בחי' טוב כו'.

ובזה יובן מ"ש כמה מעלות טובות למקום עלינו, לפי שיש כמה בחי' טוב וכמשארז"ל בגמ' סנהדרין פ"ד דל"ט ע"ב ר"א רמי כתי' טוב ה' לכל וכתי' טוב ה' לקויו, ומשני משל לאדם שיש לו פרדס כשהוא משקה משקה את כולו וכשהוא עודר אינו עודר אלא הטובים שבהם, והיינו לפי שיש שני מיני השפעות, השפעה חיצוניות שמחי' את העולמות, והנה בחי' השפעה זו נמשך לכולם בשוה כי ואתה מחי' את כולם כתי', וזהו טוב ה' לכל, אך בחי' השפעה פנימי' שהוא בחי' השפעת פנימי' אלקות גילוי אא"ס למטה אינו נמשך כ"א לקויו דוקא כו', וזהו שיש כמה מעלות טובות.

והנה כאן קחשיב ט"ו מעלות טובות, והיינו שכדי שיהי' כל המעלות טובות עלינו דוקא זהו ע"י ט"ו שהוא בחי' י"ה שכשנמשך ההמשכה בבחי' י"ה אז אינו נמשך כ"א עלינו דוקא, לפי שבבחי' חו"ב אינם יכולים לקבל וכנ"ל שכל יניקתם הוא רק מבחי' פרעה אותיות עורף מצרים מיצר הגרון וכנ"ל, אבל מבחי' פנימי' אינם יכולים לקבל, וזהו כמה מעלות טובות למקום עלינו דוקא, לפי שהם נמשכים ע"י בחי' י"ה כו' כנ"ל.

וזהו ג"כ ענין ט"ו פעמים דיינו, דהנה ארז"ל ע"פ אני אל שדי שא' לעולמו די שהוא מקור לגבול בחי' די, והנה אעפי"כ שם שדי הוא בחי' שדי בסיפוקו שמבחי' זו נמשך הברכה בבחי' די (וכמ"ש רש"י ע"פ אני אל שדי על שם שיש די באלקותי לכל ברי'), וזהו שאברהם אחר מילה זכה לגילוי בחי' שם שדי לפי ששם שדי הוא בחי' גבוה שממנו נמשך הברכה עד שיהי' די, אך הנה כתי' והריקותי לכם ברכה עד בלי די, וארז"ל עד שיבלו שפתותיכם מלומר די, והיינו אף שמשם שדי נמשך הברכה בבחי' די מ"מ הוא רק די מחסורו אשר יחסר לו ואפי' סוס לרכוב עליו ואפי' עבד לרוץ, אבל אעפ"כ הוא רק מילוי החסרון, אבל מבחי' שם הוי' נמשך המשכה שלמעלה מבחי' די מחסורו, וזהו עד שיבלו שפתותיכם מלומר די כי הוא למעלה מבחי' די כי הוא רההמשכה שלמעלה מבחי' השתל', וזהו ענין דיינו אלו הוציאנו ממצרים ולא עשה בהם שפטים דיינו, היינו שהי' די בבחי' זו לבד שהי' המשכה רק מבחי' שם שדי כי מבחי' שם שדי נמשך ג"כ המשכה בבחי' די והותר, על אחת כמה וכמה טובה כפולה כו' שנמשך המשכה מבחי' שם הוי' שלמעלה מבחי' די

שהוא בחי' עד שיבלו שפתותיכם מלומר די כו'.