עד שיפוח היום וכו' אלך לי אל הר המור

כאעד שיפוח היום וכו' אלך לי אל הר המור

בונה ע"י אדריכל כו' שפתי חכמים כו' לא כן כו' הוי' אלקים

וירא

עד שיפוח היום וכו' אלך לי אל הר המור ואל גבעת הלבונה, ר' אבהו ור' לוי חד אמר בשעה שמל אברהם אבינו את עצמו ובניו וב"ב עשה כו', ר' לוי אמר בשעה שמל יהושע את בנ"י העמיד להם ערלותיהם גבעה וזרחה עליהם חמה והתליעו ועלה ריחן לפני הקב"ה כריח קטורת סמים וכריח קומץ של לבונה שעל גבי אישים, באותה שעה אמר הקב"ה לכשיבאו בניהם של אלו כבלידי עבירות ומעשים רעים אני נזכר להם ריח זה ומתמלא עליהם רחמים והופך להם מדת הדין לרחמים, מה טעם אלך לי אל הר המור ואל גבעת הלבונה.

ולהבין זה צ"ל מ"ש בנח וירח ה' את ריח הנחוח ויאמר ה' אל לבו לא אוסיף כו', ומתחלה בחטא דור המבול נא' ויתעצב אל לבו, וצ"ל מפני מה אל לבו דוקא. והענין הוא דכתי' נעשה אדם ופי' רז"ל שנעשה הוא ל' נמלך, וברבות במי נמלך בלבו נמלך, ולכן בחטא דור המבול ויתעצב אל לבו, ואמרו שם פ"ח משל למלך שבנה פלטרין ע"י אדריכל ולא ערבה לו, על מי יש לו להתרעם לא על האדריכל אתמהה, הוי ויתעצב אל לבו. ולכאו' יפלא איך יתכן לומר כן למעלה שהרי כתי' כי ממך הכל, שאינו כמו למטה עד"מ שהמצוה לבנות אינו בונה בעצמו כ"א שזולתו בונה, אבל למעלה אינו כן כ"א ממך הכל כתיב, וכתי' (ישעי' מ"ד ך"ד) אנכי ה' עושה כו' מי אתי, וארז"ל ברבות פ"א הכל מודי' שלא נברא בראשון כלום שלא יאמרו מיכאל מותח בדרומו גבריאל בצפונו, אלא אנכי כו' מי אתי כתי', שקרי הוא מאתי בצירי והכתי' נחלק לב' תיבות מי אתי, וא"כ צ"ל מה"ע שבנה ע"י אדריכל (בנאים וחרשי עצים ואבנים, מ"כ).

ויובן זה בהקדם מ"ש (משלי ט"ו ז') שפתי חכמי' יזרו דעת ולב כסילי' לא כן, ופי' במד"ת ע"פ לא כן שבריאת העולם הי' בכן, שנא' ויהי כן, ולב כסילי' לא כן פי' על המאמינים בקדמות, שאינם מודים בבחי' כן שבו נברה"ע, וזהו לא כן הרשעי' כו' ע"כ לא יקומו שלא יהי' להם תקומה. וצ"ל ג"כ מה"ע בחי' כן. הנה אנו אומרי' אתה הוא עד שלא נברא העולם ואתה הוא משנברא העולם, וצ"ל למה אין אומרים ברא לנוכח וכמ"ש בראשית ברא אלקים. והענין הוא, דהנה כתי' יהללו את שם הוי' כי הוא צוה ונבראו, שבש' הוי' נא' צוה ונבראו בדרך ממילא ומאיליו ובדרך נסתר, ורק בש' אלקי' נא' ל' נוכח. והגם כי ש' הוי' וש' אלקי' הם שניהם רק שמות, שענין השם הוא זיו והארה לבד, וכמ"ש אני הוי' הוא שמי שגם ש' הוי' הוא רק שם והארה כו', מ"מ ש' הוי' נק' שם המיוחד, ולכן על ש' הוי' כתי' ושמי הוי' לא נודעתי להם שלא נגלה להאבות בחי' ש' הוי' בבחי' גילוי להיותו שם המיוחד, והגם כי כגכמ"פ כתי' אצל האבות ש' הוי', נת' ע"ז במ"א כמה תי' ע"ז, שהי' רק ע"ד ידיעת המציאות, או שקאי על ש' הוי' דלעילא, ע' בד"ה וארא שלא נדפס בענין אד' למה הרעותה כו'. אבל בחי' ש' אלקי' הוא מה שנעשה מקור לעולמות, ולכן בש' אלקי' נא' ברא שהוא בחי' כח הפועל בנפעל, שהארה מבחי' שם זה מתלבש בכל עולם לפי ערכו, וע"ז נא' לעולם ה' דברך נצב בשמי' שבחי' דבר ה' הוא בחי' העשרה מאמרות שנא' בהם ויאמר אלקי' הם נצבי' תמיד בשמי' עד"מ להחיותן, כי שמים הוא תי' אש ומים ותי' מים הוא בשלימות ומאש רק השי"ן לבד והא' יוצא מהקמץ שתחת השי"ן, ע' ברש"י ספ"ו דכתובות גבי ינחם כאלו כתי' ינאחם, ואותיות אלו עד"מ הם עומדי' תמיד בשמי' להחיותם ואלמלא הי' מסתלקי' כרגע הי' נעשה מהשמי' אין ואפס, וכמ"ש בסש"ב ח"ב באריכות. וכן הוא בכל הנבראי' שנבראו. והגם כי לכאו' לא ימצאו אותיות כ"כ בעש"מ להוות ולהחיות ריבוי הנבראי' כ"כ, אך באמת זהו ע"י חלופי' ותמורות ותמורי תמורות ברל"א שערי' המתגלגלי' פנים ואחור עד שיש לכל נברא ונברא צירוף פרטי להוותו ולהחיותו מאין ליש תמיד בכל עת ובכל רגע.

ואמנם כ"ז הוא בחי' ממכ"ע שהוא בחי' הדבור דעש"מ שנק' דבר הוי' שמתלבש בכל עולם ובכל נברא לפי ערכו כו', אבל בחי' ש' הוי' הוא בחי' ההתהוות שנתהוה מיד שעלה ברצונו וחפצו, וכמ"ש בע"ח כשעלה ברצונו הפשוט כו', וכתי' כי לא מחשבותי מחשבותיכם שלמעלה מיד שעלה במח' לפניו ית' נתהוה, וזהו בחי' סוכ"ע שסובב ומקיף הכל ומחי' ומהוה בבחי' מקיף זה, רק שאינו בבחי' התלבשות כמו בחי' ממכ"ע שנת"ל שזהו בחי' דבר ה' כנ"ל כ"א שמחי' ומהוה בבחי' מקיף, וע"ד המח' שכוללת הרבה מן הדבור בסקירה אחת, ולא מח' מחשבותיכם כתי' שעיקר ההתהוות הוא מבחי' המחשבה וכמש"א בזהר שבמח' א' נבראו כל העולמות, והכוונה הוא על בחי' מח' כדהקדומה, וזהו עיקר ההתהוות, רק שאינו בבחי' התלבשות בבחי' או"פ כמו בחי' ממכ"ע בחי' דבר ה' הנ"ל כ"א שע"י בחי' מח' נעשה בחי' סוכ"ע שהו"ע בחי' או"מ כו'. ומה שהוצרך אח"כ להפריט בדיבור בעש"מ כו', היינו לפי שאם הי' נשאר ההתהוות כמו שנתהוה מבחי' המח' לבד לא הי' מציאות העולם נראים ליש ודבר נפרד כ"א היו בטלי' בתכלית הביטול ע"ד עלמין סתימין דלא אתגליין, ובכדי שיהי' בחי' עלמא דאתגליא עד התהוות כל דברי' הגשמי' שנבראו בשי"ב זהו ע"י הדבור. וכמו שבדבור האדם נראה כמו שנפרד ממנו, כך יובן למעלה כבי' הגם שאין לך דבר שחוץ ממנו ח"ו מ"מ דברה תורה כלשון בנ"א שמבחי' דבר ה' (שדבורו של הקב"ה חשיב מעשה) נראים הנבראי' ליש ודבר.

ונמצא כי יש ב' בחי', בחי' ממכ"ע הוא מה שמתלבש החיות בכל נברא בפרט ובכל עולם לפי ערכו, ויש בחי' סוכ"ע שהוא אינו רק סובב ומקיף לבד כ"א הוא מלא ג"כ עד שלית אתר פנוי מיני', ומ"מ נק' סוכ"ע להיותו אינו מתלבש בבחי' פנימיות רק בבחי' או"מ לכן נק' סוכ"ע כו'.

וזהו שבאדם יש ג"כ ב' בחי' חיות הנ"ל, בחי' או"מ ואו"פ, שיש מה שנתלבש בבחי' פנימיות להחיות את הגוף ויש מה שנשאר בבחי' מקיף שהוא עיקר הנשמה, שהרי הנשמה גבוה מן המלאך ומלאך בשליש העולם עומד (שיש בזה ב' פי', הא' שהמלאך הוא שליש העולם כמ"ש בלק"ת שה"ש ע"פ יונתי, והב' שהעולם הוא שליש המלאך), וכ"ש נשמה, אלא שלא כל הנשמה מלובשת בגוף, ומה שמלובש בגוף הוא מה שיכול לבוא לבחי' או"פ היינו בחי' נר"ן שבנשמה, ובנר"ן עצמו איזהו חלק מאיר בו זהו תלוי בעבודת האדם כמ"ש בזהר זכה יהבין לי' כו', ובחי' ח"י נשארי' בבחי' מקיף כו'. וזהו שאנו אומרי' נשמה שנתת בי אתה בראת כו' זה קאי על בחי' הנשמה שמתלבשת באו"פ, ואח"כ אומרי' ואתה משמרה בקרבי זהו בחי' או"מ שע"י שהוא ית' משמר את האדם בבחי' או"מ בחי' סוכ"ע (ובנפש זהו ח"י, וצ"ע) עי"ז משתמר בחי' או"פ של הנשמה. וזהו מה שבברכת המצות אנו אומרי' ג"כ ב' לשונות ל' נוכח ול' נסתר, ברוך אתה הוי' כו' הוא ל' נוכח, אשר קדשנו במצותיו הוא ל' נסתר ואין אומרים קדשתנו במצותיך, היינו נגד ב' בחי' סוכ"ע וממכ"ע.

כהוזהו ענין המשל מה שבונה ע"י אדריכל, והיינו כמו עד"מ הבית בונים אותו מאבנים כו', שנודע שענין האבנים הם בחי' אותיות כמ"ש בס"י שתי אבני' כו', וז"ע עולם חסד יבנה פי' שבחי' חסד זה צ"ל נמשך בבחי' הבנין שהוא האותיות הנ"ל שנק' בשם עיר אלקינו כו' כמ"ש במ"א. והבנין נעשה ע"י אדריכל, והיינו שהאדריכל הוא מקור האותיות, וקאי על בחי' ש' אלקי' שהוא מקור כל האותיות דעש"מ, ולכן בכל העש"מ נא' רק ש' אלקי' כמ"ש בראשית ברא אלקי' כו' וכתי' ויאמר אלקי', להיות כי שם זה הוא מקור האותיות דעש"מ הנ"ל שנק' בל' המד"ר במשל בשם אדריכל, וכתי' וכל בניך למודי הוי' שע"י התורה ממשיכי' ש' הוי' בשם אלקי' ובבחי' עיר אלקינו הוא כלליות צירופי האותיות הנמצאי' בעש"מ כו', ועי"ז נעשה קיום וחיזוק עש"מ, וכמארז"ל תנאי התנה הקב"ה עם מע"ב אם יקיימו כו', ואמרז"ל ע"פ עשרה עשרה הכף שעשה"ד מכוונים כנגד עש"מ, ועי"ז נמשך להיות גדול הוי' בעיר אלקינו. ומה שכינו ברבות למשול את האדריכל ללב שז"ע אמרם ז"ל בלבו נמלך וע"ז אמרו משל האדריכל, היינו לפי של"ב פעמי' אלקי' נז' בעש"מ שהם כנגד ך"ב אותיות התורה וע"ס או עש"מ, ובחי' המלך שבונה ע"י האדריכל כוונתם על ש' הוי', שעיקר ההתהוות הוא מבחי' ש' הוי' שהוא ל' מהוה וכנ"ל, אך בכדי שיומשכו להיות בבחי' יש זהו ע"י ש' אלקי' שהוא בחי' האדריכל כו'.

[והנה אע"פ שיש ב' בחי' ש' הוי' וש' אלקי' שהם ב' בחי' חיות, הנה אעפ"כ כתי' כי הוי' הוא האלקי' שכולא חד ממש, וזהו מ"ש אנכי הוי' אלקיך דכולא חד כו', לפי שאע"פ שש' אלקי' הוא בחי' העלם והסתר, מ"מ אינו הסתר גמור שרק נראה העולם ליש אבל באמת הוא בחי' ביטול, שהיש הוא בטל לאין כו'. וזהו שברה"ע הי' בכן ויהי כן, היינו שכמו שעלה במח' ורצונו בבחי' ש' הוי' ויהי כן גם בבחי' ש' אלקי' שהוא בחי' מקור אותיות הדבור לפי שכולא חד ואינו מסתיר כלל כו'.

כווזהו שפתי חכמים יזרו דעת, והיינו שדעת הוא בחי' הכרה והרגשה באלקות איך שהוי' הוא האלקי'. וזהו שמע ישראל הוי' אלקינו שהוא בחי' קבעומ"ש על מא' אנכי הוי' אלקיך שכולא חד ממש, ובחי' ה' אחד קבלה על מאמר לא יהי' לך אלקי' אחרי' ששם אלקי' אינו מסתיר כלל, ויזרו דעת היינו לשון נזר, והיינו שיזרו דעת קאי על אמונה שהוא בחי' נזר ועטרה לבחי' דעת, וכמ"ש אשת חיל עטרת בעלה, בעלה הוא בחי' דעת וכמ"ש נודע בשערי' בעלה, ואמונה היא בחי' נזר ועטרה לבעלה שהוא בחי' דעת, לפי שדעת היא בחי' הכרה והרגשה באלקו' שהוא בחי' השגה ותפיסא. והנה באמת לית מח' תפיסא בי' כלל ואינו נתפס כלל בהשגה אלא בבחי' אמונה כו', וזהו שפתי חכמים יזרו דעת שהם מאמינים בני מאמינים שבכן ברא את העולם, שכמו שעלה ברצונו בשם הוי' כן נעשה למטה ג"כ וגם למטה צריך שיהי' ביטול לאלקו' ממש.

אך לב כסילים לא כן, והיינו שאינם מודי' שבכן ברא את העולם אלא שאומרי' טומטם הוא העולם שעזב ה' את הארץ ונעשה למטה בחי' העלם והסתר גמור, וזהו כמ"ש ועם שונים אל תתערב, עם שונים שאומרי' שני רשויות מי שברא טוב לא ברא רע, וכמו שאמר ההוא מינא לאמימר מפלגא דלעילא דאהורמין ומפלגא דלתתא דהורמיז, והיינו שאומרי' שלמעלה הוא בחי' ביטול, וזהו רם על כל גוים ה' ששם הוי' הוא אצלם בבחי' רוממות, אבל אינו משגיח למטה כלל כי עזב הוי' את הארץ ועושין פירוד בין ש' הוי' לש' אלקי', וזהו ג"כ חטא דור הפלגה היינו שמפליגין ומפרידין בין ש' הוי' ושם אלקים. וזהו ולב כסילים לא כן. וזהו פי' שאומרי' טומטם הוא העולם, והיינו שפי' טומטם הוא שאינו ניכר אם זכר או נקבה, וכך למעלה יש בחי' דכר ונוק' שהו"ע משפיע ומקבל, וע"פ הגמרא נק' חציו זכר וחציו נקבה, שזהו ענין ש' הוי' ושם אלקים. ודרך כלל יש שני בחי' הנהגה, הנהגה שע"פ ש' הוי' שהוא כזע"ד בחי' גילוי אותות ומופתים, שגילוי אותות ומופתים נמשך מבחי' ש' הוי' כו', והנהגה שע"פ שם אלקים היא בחי' טבע שאלקי' בגימ' הטבע, אך אעפ"כ הטבע זו נמשך ג"כ מאלקו' והוי' הוא האלקי', רק שכך עלה ברצונו שיהי' על אופן א' בחי' טבע, והטבע אינו מסתיר כלל כי מחדש בכי"ת מע"ב. אך הם אומרים טומטם הוא העולם שאינו ניכר כלל, והם כופרים בב' השגחות, ואפי' בהשגחה שע"פ ש' אלקים הם אומרי' ג"כ עזב ה' את הארץ ואינו משגיח כלל על מעשה התחתונים ואומרים שהטבע היא בחי' הסתר לגמרי וכופרים בחידוש העולם שמחדש בטובו בכ"י מע"ב, וזהו טומטם הוא העולם.

וזהו מ"ש ויתעצב אל לבו, על מי הוא כועס לא על האדריכל, והיינו לפי שהפגם מגיע למעלה בבחי' ש' אלקי' לפי שמשם אלקי' נעשה מקור לעולמות בבחי' גבול וע"כ הפגם מגיע שם יותר, לפי שבשם הוי' אין הפגם מגיע כ"כ לפי ששם הוי' הוא מהוה בבחי' מקיף לבד וע"כ אין הפגם מגיע שם כ"כ, אך בשם אלקי' שמתלבש בבחי' פנימי' ממש ע"כ שם מגיע הפגם, וזהו ויתעצב אל לבו, והיינו שעי"ז אינו נמשך המשכות מלמעלה משם הוי' בשם אלקים. דהנה כמו למשל למטה שאנו רואין שהלב פליג לכל שייפין והיינו שעי"ז שהמאכל נתברר בקיבה ונהפך לדם ועולה הדם ללב ולבא פליג לכל שייפין ואפי' למוח שמובחר הדם עולה למוח וע"י העלאה זו נמשך אח"כ המשכה ממוח ללב, אבל כשאין העלאת מ"ן מלמטה למעלה ממילא אינו נמשך המשכה מבחי' מוח ללב, וזהו כשויתעצב אל לבו ע"י מעשה התחתוני' שהפגם מגיע ללב כו' שאין העלאת מ"ן מלמטלמ"ע ממילא אינו נמשך המשכה מבחי' ש' הוי' לבחי' שם אלקי'.

אך זהו שהוא מתרעם על האדריכל לפי שאינו נמשך המשכות מלמעלה משם הוי' בשם אלקים. אך אח"כ כשנאמר וירח את ריח הניחוח שהוא ריח הקרבנו', ובמדרש פי' וירח את ריח של חנניא מישאל ועזרי', ועי"ז ויאמר אל לבו, היינו שנמשך המשכ' מבחי' ש' הוי' בשם אלקי' ויהי' גילוי ש' הוי' כחבש' אלקים. וזהו שלמדו רז"ל מזה שצדיקי' דומין לבוראן לבן ברשותם, כי רשעים הם ברשות לבם שנא' ויאמר המן בלבו אמר נבל בלבו לפי שהוא ברשות לבו, משא"כ הצדיקי' לבן ברשותן שנא' בהן ויאמר אל לבו דומין לבוראן שנא' ויאמר ה' אל לבו, והיינו שלבן ברשותן היינו שהמוח שליט על הלב, וכך למעלה ויאמר ה' אל לבו היינו מה ששם הוי' מושל על שם אלקים וכמ"ש כי גדול הוי' ואדונינו מכל אלקי' ששם הוי' מושל על ש' אלקי', כי אלקי' הוא בגי' הטבע אך שם הוי' הוא מושל על הטבע ומהפך את הטבע שיהי' גילוי אותות ומופתים כו'.

והנה בזה יובן מ"ש אלך לי אל הר המור ואל גבעת הלבונה שעלה גבעת הערלות שמל יהושע כריח של לבונה. והענין הוא, דהנה ערלה היא ג"כ בחי' טומטם שמכסה ומסתיר, וזהו ע"ד שאומרי' אוה"ע טומטם הוא העולם שהערלה הוא מסתיר ומעלים כו', אך הנה ע"י המילה שמכרית את הערלה ועי"ז עלה ריחן כלבונה, לפי שדוקא עי"ז שנעשה העלם והסתר ואתכפי' סט"א ונתהפך מחושך לאור עי"ז נעשה בחי' ריח, שריח הוא דבר שהנשמה נהנית ממנה, לפי שכד אתכפי' סט"א סליק יקרא דקב"ה לעילא ולעילא ועי"ז נעשה בחי' גילוי שם הוי' בש' אלקי'. וזהו מי יעלה לנו השמימה ר"ת מילה וס"ת הוי' לפי שע"י מילה נמשך שם הוי' גם בסופי תיבות דהיינו למטה ג"כ, לפי שמילה עולה השמימה בחי' מקור המקיפין ועי"ז נמשך שם הוי' גם בס"ת. וזהו שעלה ריחן לפני הקדב"ה כריח קטרת סמים וכקומץ של לבונה כו' וד"ל].