ויאמר כו' לך

יויאמר כו' לך

בס"ד. (ש"פ לך לך, רל"ג)

ענין שינוי מקום ושינוי השם כו' ברוך כבוד ה' ממקומו

לך לך

ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך כו', וארז"ל בר"ה דט"ז ע"ב וי"א אף שינוי מקום דכתי' ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך כו' והדר ואעשך לגוי גדול. וע' בחדא"ג שכ' לפום ריהטא על מה שלא זכר הפייטן רק תשובה ותפלה וצדקה אבל שינוי שם לדעת ר"י ושינוי מקום לדעת י"א לא זכרן, מפני שג' הנ"ל משנים גם כשבאה כו' עבור חטא ועון ואלו הג' מכפרין כו', אבל אלו הב' לא באו לשנות מה שנגזר ע"י חטא, והראי' דמוליף להם יאמשרה ואברהם דודאי לאו בשביל חטא, וכ' שכ"כ בעל יפה מראה וז"ל מיהו שינוי השם ושינוי מקום לא מצית כו' כי בהשתנות כו' דאילו משום חטא מה יועילנו שינוי הזה עכ"ל, אבל הסמ"ג עשין י"ז כ' שהטעם בשינוי השם כלומר שאני אחר ואיני אותו האיש שעשה אותו מעשה עכ"ל וכה"ג כ' הר"ן והוסיף בשינוי המקום שהטעם לפי כשאדם גולה ממקומו לבו נכנע עכ"ל, ולפ"ז שפיר באו על חטא וכן נראה דאין סברא כו', ויותר מזה קשה בשינוי המקום כו' בזולת ציווי השי"ת דא"כ שרה למה לא נשתנה גזירתה בשינוי מקומה עד שינוי שמה בציווי השי"ת, וע"כ נראה לקיים דברי הסמ"ג והר"ן כשנותנים לאדם כו', וכן תפרש הענין בשינוי מקום באברהם, עכ"ל. והיינו כשישנה מקום יחשוב הגם שבאברם הועיל ונשתנה מזלו שיוליד את ישמעאל ע"י שינוי המקום לפי שלא הי' בו שום מעכב כי לא הי' בו שום חטא שיעכבו, אבל אני שחטאתי מה יועיל בי שינוי המקום כו' שישתנה המזל ע"י המקום אחר שהחטא מעכב, וע"י כן ישים אל לבו לשוב בתשובה שלימה ושהוא רוצה להעשות איש אחר וכמ"ש הר"ן הטעם שכשהאדם גולה ממקומו לבו נכנע, ושיאמר לעצמו צריך אני לתקן מעשי כו' ועי"ז יועיל לשנות כו'.

הנה ענין שינוי מקום ע' ברע"מ פ' כי תצא דרפ"א ע"א שכ' אהי"ה איה מקום כבודו להעריצו, יהו איהו אהיה ודא שינוי מקום, וע' בסה"מ סי' קי"א דנ"ד א'. ובירושלמי פ"ב דתענית סוף הלכה א' תני בשם ר"מ כי הנה ה' יוצא ממקומו (ישעי' ך"ו ך"א) יוצא לו ממידה למידה יוצא לו ממה"ד למדת רחמי' על ישראל (ובקה"ע יוצא לו ממדה למדה, דאל"כ מהיכן יוצא הלא מלא כל הארץ כבודו). ובז"ג ח"א עמוד קנ"ה, שינוי מקום ושינוי השם ושינוי יבמעשה, שינוי מקום כגוונא דקוב"ה דאתמר בי' הנה הוי' יוצא ממקומו, כד נפיק אשתני מדינא לרחמי ומרחמי לדינא, כמה דאקמוהו לא כשאני נכתב אני נקרא, בעוה"ב דאיהו אתרי' נכתב ונק' ביו"ד ה', בעוה"ז נכתב ביו"ד ה' ונקרא באל"ף דל"ת, דא שינוי מקום באתריה דאיהו עלמא דאתי אתקרי הוי' רחמי, לבר מאתריה אשתני ואתקרי אל"ף ד' נו"ן יו"ד, ודא רזא עומד מכסא דין לכסא רחמים.

ואפ"ל כי הנה מבואר במ"א בהא שלפעמי' מצינו דכתי' מלא כל הארץ כבודו (ישעי' וא"ו ג') ופעם כתי' ברוך כבוד הוי' ממקומו (יחזקאל ג' י"ב), ובסדר קדושה אומרי' שהמלאכי' שואלי' אי' מקום כבודו להעריצו. והענין הוא, כי מלא כהא"כ הוא בחי' כבוד תתאה שהוא בחי' המל' הממכ"ע המחי' עולמות בי"ע שהם מחודשי' מאין ליש ובעלי גבול ואינם בערך הא"ס ית', וע"כ צריך הכח האלקי המחי' אותם להתצמצם את עצמו צמצום גדול שלא להשפיע רק הארה וזיו בעלמא בכדי שיתהוה יש מאין, ונקרא כבוד שהוא רק בחי' אור וזיו בלבד, והגם שנא' את השמי' ואת הארץ אני מלא אני ממש שהוא בחי' עצמותו ית' ולית אתר פנוי מיני' היינו בבחי' העלם לבד כו'. אך יש עוד בחי' כבוד ב' והוא בחי' כבוד עילאה, והיינו בחי' כבוד שהוא בלי גבול למעלה מבחי' אור וזיו ולמעלה מן השגה, וע"ז הוא ששואלין אי' מקום כבודו. והענין הוא, שיש ב' דיעות, הא' שלמטה הוא היש ולמעלה הוא האין כמאמר מאין ליש, ודיעה הב' הוא שלמעלה הוא היש ולמטה הוא האין, אך שניהם אמת, שמלמעלה למטה למעלה הוא היש אמיתי בחי' סוכ"ע, ולמטה הוא האין לפי שכל האורות והמשכות והחיות כו' אינם רק הארה בעלמא וכולא קמי' כלא חשיב ולכך נק' אין, ומלמטה למעלה אזי למטה הוא היש לפי שהוא בחי' השגה כבוד תתאה, ולמעלה הוא האין לפי שהוא למעלה מהשגה ולית מח' תפיסא בי' כו', אבל באמת הוא היש האמיתי שהוא מהותו ועצמותו שבלי גבול ונק' כבוד עילאה.

יגומעתה יובן ענין דכתיב ברוך כבוד ה' ממקומו. דהנה ארז"ל בחולין דצ"א סע"ב חביבין ישראל לפני הקב"ה יותר ממלאכי השרת כו' וישראל מזכירין את השם לאחר שני תיבות שנא' שמע ישראל הוי' ומלאכי השרת אין מזכירין את השם אלא לאחר שלש תיבות כדכתי' קדוש ק"ק הוי' (ישעי' וא"ו) וכו', והאיכא ברוך, ברוך אופנים הוא דאמרי לי' (שהם מכסא הכבוד עצמו וכי אמרינן אנן במלאכים, רש"י). משמע שבדבר זה אופנים הם יותר נעלי' משרפי'. והיינו ע"ד שנת' בד"ה את ה' האמרת (ל"ב) בענין והאופנים וחיוה"ק ברעש גדול, שענין הרעש שלהם הוא מחמת העדר ההשגה, ע"ד בן כפר שראה כו', והיינו כי השרפי' שהם בבריאה שהוא קרוב יותר לבחי' האין המהוה היש דבריאה לכן הם משיגים את בחי' כבוד ה' שהוא מ"ש ולכבודי בראתיו, שהוא ענין הלבוש מל' שע"ז ארז"ל ר"י קארי למאנא מכבדותא כמ"ש במ"א, ולהיות כי חיותם שבבריאה הנה הם משיגים, ומשיגי' שאוא"ס ב"ה הוא קדוש ומובדל מהם לכן הם אומרים ג"פ קדוש בוא"ו כמ"ש במ"א ובכ"ד בלק"ת, עד שמזכירי' את הוי' צבאות הוא מה שאות הוא בצבא דילי', וה"ה בבחי' רצון ותשוקה, ועי"ז הם עומדי' ממעל לו היינו לבחי' ההתלבשות בש' אד' שהוא בגימ' היכל היינו בחי' היכל לש' הוי' המהוה מאין ליש בדרך ממילא ומאיליו כו'.

אמנם האופנים להיות כי הם בעשי', שבעשי' אינו מאיר גילוי אלקות כ"כ כמו בבריאה, אשר בריאה היא ראשית התהוות היש וקרובה להאין משא"כ העשי', וגם יש עוד כמה בחי' בהפרש בין עשי' לבריאה, ולכן כתי' אף עשיתיו להפסיק הענין, והיא רגל שמאל דה' דבהבראם בה' בראם שרגל השמאל נפסק מהגג, וכמ"ש במ"א, ולכן הם בבחי' רעש על העדר השגתם, ונת' בד"ה את ה' האמרת הנ"ל שמבחי' רעש נעשה שער שהוא בחי' שער בימין ידכמ"ש בלק"ת, ולכן הם יכולי' להזכיר את השם אחר שתי תיבות ע"י הרעש שלהם שעי"ז נעשה יתרון האור מהחשך כמש"נ שם שהוא בחי' בירור התהו. ולכן הם אומרים ברוך כבוד ה' ממקומו פי' ממקורו ושרשו, שהכוונה על מקורו ושרשו דבחי' כבוד עילאה כו'.

וכ"ש וק"ו ענין מה שחביבין ישראל הוא, כי ירידת הנשמה בגוף הוא עוד ירידה יותר גדולה ועצומה מן בחי' האופני' שהם בעשי', וה"ה אינם שוי' לא בשורשן ולא בירידתן, ששורש הנשמות הם מפנימיות הכלי', וירידתן הוא למטה יותר, והיא הנותנת שלהיותם יותר גבוהי' יכולי' להיות נשפלי' יותר מטה להתלבש בגוף ונה"ב המעלימי' ומסתירי' לגמרי על אור ה' וקדושתו, כן העלם העשי' והעוה"ז הגשמיות והחומרית שניזון מאכילה ושתי' הגשמיים וה"ה חשך כפול ומכופל. ואמנם מ"מ חביבין ישראל, כי יתרון האור הוא מתוך החשך דוקא, וגם בארץ הלזה החומרית והגשמיות יש בה ניצוץ דתהו כמ"ש בת"א בביאור ע"פ כי כאשר השמי' החדשי' בפ' בראשית, וכאשר איש הישראל מברר הניצוץ דתהו ומעלה אותו, הנה ע"י רעש זה דחושך כפול הנ"ל נעשה שער רחב להיות זה השער לה', תוס' וריבוי אור בש' הוי' שבחי' כבוד הנ"ל הוא לבושו, והוא ע"י המצות דכתי' בהם רחבה מצותך מאד שהם בחי' כלי' רחבי' לקבל בחי' מאד העליון שבלי גבול כמ"ש באגה"ק סי' י"ז, וע"י ציצית שעושי' מצמר הגשמי מברר הניצוץ שיש בצמר הרחלי' (וע"פ המדרש שבחטאו של הבל נטרד קין, אפשר לומר שזהו בירור דהבל, עמ"ש מזה בד"ה ואם ירחיב וביאורו ובד"ה ויקרא אלקי' ליבשה ארץ בענין עד שיכלה זרעו של הבל), וכן ע"י התפילין ושא"ד כמו סוכה וד"מ שבלולב כו'. ועי"ז נמשך שיתברך ויומשך שורש בחי' כבוד ה' דכבוד עילאה ממקורו ושרשו הנעלם (ע' טובד"ה ואולם חי אני וימלא כבוד ה' בספר י"ח י"ט, ובספר בשויב"מ, ובספר ך"א).

והענין כי ברוך כבוד ה' ממקומו הוא ר"ת בכים (בלא וא"ו), והו"ע מים תחתונים בוכים אנן בעינן למהוי קדם מלכא, כי עד שלא נברה"ע הי' מים במים שנת' במ"א בכ"ד שמי' עליוני' לא היו בתכלית העילוי כ"כ, כן מ"ת לא נשפלו כ"כ, וע' מזה ג"כ בד"ה שה"ש (ך"ז), וע"י מאמר יהי רקיע נתעלו מ"ע בתכלית העילוי ומ"ת ירדו למטה. וביאור הענין דכתי' ונהר יוצא מעדן כו' וארז"ל יובל שמו, ובאדר"ן חיים שמו, שהוא שורש ההמשכה לגעה"ע והתחתון, וכן ענין הגן הוא בחי' ג"ן סדרי' דאורייתא כו', אמנם מים תחתונים ירדו להיות מקור לכל תענוגי עוה"ז הגשמיי' והשפלי', ואי לזאת ה"ה בוכים על ירידתם כ"כ להיות מקור להצמיח תענוג גשמי ושפל כ"כ, אמנם ע"י בכייתם ה"ה מתעלים להיות קדם מלכא (וי"ל ע"ד שנא' בשרפי' ממעל לו שפי' בשם הבעש"ט ז"ל ממעל לש' אד' דכתי' ואראה את אד' יושב כו', כן י"ל ל' קדם מלכא ע"ד שארז"ל בספ"ד דפסחי' מלכא ומלכתא הוי יתבי, והיינו בחי' לפני ה' דז"א תטהרו בגימ' כתר), שע"י בחי' הבכי' על הריחוק ה"ה מתעלי', וכענין התשובה.

ויתבאר זה בעבודה בנפש האדם בבירור הנה"ב ובעשיית המצות מכל דברי' הגשמי' ציצית ותפילין מצמר וקלף גשמי, כן כל הצמחי' הגשמי' ע"י ברכת הנהנין (רק שיש הפרש ביניהן כמ"ש במ"א), הרי מתעלה הניצוץ דתהו שבהן ומתקרב ומתעלה לשורשו. וצ"ל העבודה בבחי' רעש על הריחוק, הן מצד הניצוץ והן מצד המברר שצריך לירד במקום המתברר דוקא.

טזואי לזאת ירדה הנה"א פלאי' להתלבש בגוף גשמי דוקא ובנה"ב (כי במלאכי' ארז"ל שהשיבן משה כלום יצה"ר יש ביניכם כו'), וע"י שמעורר רחמים רבים על נפשו על ריחוקה מה' עושה כו', עי"ז מעורר רחמים רבים מדתו של יעקב שהיא נחלה בלי מצרים כו', וכמ"ש בסש"ב פמ"ה בענין וישא את קולו ויבך לעורר בחי' ר"ר הפשוטים דכתר שהוא בחי' אב הרחמים, כי יש בחי' אב הרחמן שהוא בחי' רחמי' שבסדר ההשתלשלות, אבל יש בחי' אב הרחמי' שהם בחי' רחמי' פשוטי' הנ"ל, ומשם נמשך להיות גילוי כבוד העליון להיות וימלא כבוד ה' את כל הארץ, פי' ע"ד שנת' ברבות מג"א, ע' בס' ך"א הנ"ל בד"ה הנ"ל. וזהו לה' הארץ ומלואה כו', אבל לא די בזה כ"א שגם בתבל וכל יושבי בה תהי' הגילוי ע"ד שנתגלה בחי' כבוד ה' ע"י שכבוד ה' מלא את המשכן, ובבהמק"ד כתי' ג"כ (מ"א ח' י"א) כי מלא כבוד ה' את בית ה', ועי"ז הי' הגילוי עד החומה, כן תהי' לע"ל גם בתבל ויושבי בה כו', ולכן אז וראו כל בשר כו'.

וע"פ הקדמה זו יובן ענין שינוי מקום של האדם, שע"י שמשנה מקומו עי"ז גורם ג"כ המשכת בחי' ברוך כבוד כו' ממקומו והיינו כי ענין שינוי מקום נת' בתשו' הרשב"א ח"א סי"ט שהיא מדרכי הכפרה, ואפשר שלמד זה ממארז"ל תענית דט"ז ב' בענין מוציאין את התיבה לרחובה של עיר שאר"ל גלי' גלו' תהא מכפרת עלינו, ושם איכא בינייהו דגלי מבי כנישתא לבי כנישתא אחריתא שגם זה נחשב גלות (שיכפר עלינו) שירחמו עלינו וירדו גשמים. וע' בסמ"ג עשין י"ו, ובר"ן פ"ק דר"ה דט"ז ע"ב, שנתן טעם לזה שע"י שינוי מקום גורם שיכנע לבו, וא"כ ענין שינוי מקום מכפר גם על חטא ועון, ומ"מ לא חשבו הפייטן לדבר בפ"ע, והוא כי ענין שינוי מקום היינו שיבא לבחי' תשובה שארז"ל ע"ז מקום שבעת"ש עומדי' צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד שם, וז"ע שינוי מקום שישנה מקומו שהי' תחלה לבחי' מקום דתשובה, להיות בבחי' והרוח תשוב כו'. ובאמת יתכן ענין זה גם בצדיקי' גמורי' שהרי ארז"ל כל ימיו בתשו', ע' בד"ה האזינו שבלק"ת הא' ס"ב וסי' ג' (וגם כי משיח יזאתי לאתבא צדיקי' בתיובתא כו'), והוא ע"י זבחי אלקי' רוח נשברה שז"ע תשו' והרוח תשוב אל האלקי' כו' וכמ"ש הר"ן שיכנע לבו כנ"ל.

והענין יובן ע"פ משרז"ל במד"ר לך לך ר"פ ל"ט, ר' ברכי' פתח לריח שמניך טובי' שמן תורק שמך, אר"ב למה הי' אברהם אבינו דומה לצלוחית של אפופילסימון (שמן מור, מ"כ) מוקפת צמיד פתיל ומונחת בזוית ולא הי' ריחו נודף כיון שהיתה מיטלטלת הי' ריחו נודף, כך אמר הקב"ה לאברהם אבינו טלטל עצמך ממקום למקום ושמך מתגדל בעולם. והיינו כנ"ל שעי"ז ממשיך כמו"כ בחי' הברכה וההמשכה בחי' ברוך כבוד ה' ממקומו. וכן משמע בהדיא במד"ר פ' בא פי"ז קל"ד א' ד"א משכו וקחו כו' הה"ד פלס ומאזני משפט לה' (משלי י"ו), וכן מצינו משה ושמואל שוין כאחת שנא' משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו (תילים צ"ט), בא וראה כמה בין משה לשמואל כו' למה כך אמר הקב"ה בדין ובצדקה אני בא עם האדם, משה הי' יושב כו' אבל שמואל הי' טורח כו' כדי שלא יצטערו כו' שנא' והלך מדי שנה בשנה (ש"א ז'), אמר הקב"ה משה שהי' יושב במקום כו' יבא אצלי כו' אבל שמואל שהלך אצל ישראל בעיירות ודן אותם אני הולך ומדבר עמו לקיים מה שנא' פלס ומאזני משפט לה'. הרי שע"י ההליכה והטלטול של שמואל נמשך כמו"כ מלמעלה בחי' אני הולך כו', ע"ד והתהלכתי בתוככם, והו"ע ההמשכה מסוכ"ע בממכ"ע. ובמאו"א אות ה' סעיף יו"ד בסופו פי' הליכה כינוי אל הזווג כו' והיינו מיתוק הגבורות בחסדי', ועד"ז הו"ע לך לך דאברם טלטל עצמך כו', ומעשה אבות סימן לבנים לכן אפ"ל דשינוי מקום של האדם גורם המשכת בחי' ברוך כבוד ה' ממקומו.

[וע' בתשו' הרשב"א ח"א סי' י"ט שכ', ושינוי מקום הוא מדרכי הכפרה, יעו"ש שמפרש שאפי' על החטא מכפרת שכ' שגלותו תכפר עליו, והיא היא דברי החא"ג רק שהחא"ג קירב אל השכל איך עי"ז יבא לתשובה ולא ילמד א"ע מאברם שאברם לא הי' בו חטא (וי"ל כ"א מזל כמ"ש הרשב"א טעם השני שהי' יחאז קודם מ"ת וזה הי' הנסיון הראשון לא"א כמ"ש הבחיי וירא, וע' במד"ר דמ"ג ע"א דפוס שקלאו לך ב"פ א' כאן וא' גבי עקידת יצחק, לכן אפשר שייך גם על אברם שהי' תחת המזל, וכעין ראי' לזה ממה שא"ל הקב"ה אח"כ צא מאצטגנינות שלך), והראי' שלשרי לא פעל שינוי מקומה שתוליד עד שנשתנה שמה בציווי השי"ת, ועי"ז יבא לתשו'. והרשב"א שכ' שזהו מדרכי הכפרה כוונתו לאחר ששב, שגלותו ממקומו הראשון מכפר עליו. וא"כ י"ל שע"י שינוי מקום בא לבחי' מקום שבעת"ש עומדי' צדיקים גמורים אינם יכולי' לעמוד, שזהו בחי' מקום היותר גבוה הרבה. וע' בזח"ב ויקהל דר"ז ע"א ענין ב' בחי' מקום, וע' זח"ג ויקרא די"ו ע"ב בענין צדיקי' ובע"ת, ועמ"ש ע"פ ומי יקום במקום קדשו (תילים ך"ד ג')].

וע' בפרד"ס שער ט"ז הוא שער אבי"ע פ"ד ופ"ה, ולכן י"ל שינוי מקום דוגמת התלבשות השכינה במט"ט בימי החול, וא"כ דיו לעבד להיות כרבו. וע' בגמ' בשבת פרק חביות דקמ"ה סע"ב מפני מה ת"ח שבבבל מצויינין לפי שאינן במקומן, י"ל ע"ד הנ"ל. ויש להעיר עוד ממ"ש במד"ר פ' תשא ר"פ מ"ד עוקרין אותה ממקומה ושותלין אותה במק"א והיא משבחת כו', וזהו ע"ד שא"א להיות מיש יש אא"כ יבא לבחי' אין תחלה, וכמו שתחשך הלבנה קודם שתקבל אור חדש מהשמש. וע' בת"א פ' ויקהל בד"ה קחו מאתכם תרומה ובסידור ד"ה והאיש משתאה לה מחריש, לכן ע"י לך לך כו' שתבא לבחי' אין עי"ז ואעשך ברי' חדשה, כמ"ש ברבות במקומו ע"פ ואעשך לגוי גדול שאני עושה אותך ברי' חדשה.

וע' כה"ג ברבות אמור ס"פ ך"ט בענין מוסף דר"ה שנא' בו ועשיתם ובשאר מוספים נא' והקרבתם, כאלו היום נעשיתם ברי' חדשה, כמ"ש כי כאשר יטהשמי' החדשי' והארץ החדשה אשר אני עושה, שנז' בהם ל' עשייה לפי שהן ברי' חדשה, והיינו שקאי על העבודה שיהי' לע"ל (או לאחר התחי') שע"ז אנו אומרי' במוספי' ושם נעשה לפניך כו' כמצות רצונך, שע"ד הנ"ל כתי' ונגולו כספר השמי', וכתי' השמי' החדשי' והארץ החדשה שלא יהי' שמי' וארץ גשמיים המעלימי' ומסתירים כבוד ה' להיות יש ודבר בפ"ע, שהרי בכל דבר נמשך אוא"ס ב"ה כמ"ש והר סיני עשן כולו עולם שנה נפש, עולם בחי' מקום ששם נמשך בחי' אוא"ס כמ"ש הנה מקום אתי, וכן בבחי' שנה בחי' זמן מלך מלך ימלוך עבר הוה ועתיד הכל הוא בבחי' א"ס כו', וכן בנפש יש הארת א"ס וכל החיים יודוך סלה וג"ע העליון ותחתון ויש ג"ע למעלה מג"ע עד אין קץ ותכלית בעילוי אחר עילוי כו', ולעתיד כשיזדכך העולם וחומריות וגסות שבו אזי עין בעין יראו כו' ואז יהי' שלמות העבודה בעשיית המצות כמצות רצונך.

ומה שארז"ל ברבות פ' שמיני פ' י"ג ע"פ וזאת הבהמה, א"ר יודן ב"ר שמעון כל בהמות ולויתן כו' א"ר אבין בר כהנא אמר הקב"ה תורה כו' חידוש תורה מאתי תצא, הכוונה ע"ז כמ"ש רש"י ע"פ ישקני מנשיקות פיהו ומובטחים מאתו להופיע עוד עליהם לבאר להם סוד טעמי' ומסתר צפונותי' ומחלים פניו לקיים דברו, וזהו ישקני מנשיקות פיהו, שיתגלו לנו טעמי תורה הפנימיות היינו מו"ס יבא בהתגלות טעם וענג של הרצון, ועז"נ אז תתענג על הוי' שהתענוג גבוה מש' הוי', וכעת הוא בהעלם ונסתר מאתנו אכן אז כשיתגלה הטעם והתענוג של מו"ס יהי' הטעם והתענוג על הוי'.

גם י"ל שזהו ע"ד תורת ה' ובחי' תורתו, שנת' בלק"ת בביאור ע"פ אני ה' אלקיכם הג' ססי' ד' דנ"א סע"א, שהם למטה תושב"כ ותושבע"פ, אך באמת הנה יש ב' תורות והוא מ"ש בס' הבהיר (או מעיין חכמה) דהע"ה הי' מחבר תורה שלמעלה בהקב"ה, פי' תורה שלמעלה היא ג"כ המשכות אלא שהמה ע"פ אופן אחר לגמרי, ולא נתגלה אלא להאבות אברהם ויצחק חפרו בארות, ויעקב כהי' עובדא שלו במקלות, והוא ענין אחד עם תפילין שלנו כמבואר בזח"א ויצא דקס"ב ע"א, ואם אחד מישראל דעתה יעשה זאת לא יפעול כלום, וכן חנוך הי' תופר מנעלים ועל כל תפירה כו', היינו מפני שהמשכתם הי' כמו בתורה שלמעלה, משא"כ תורת משה שהיא מורשה קהלת יעקב היא איך ומה שימשיך כל אדם כו', וז"ע תורת ה' ובתורתו, ובחי' תורת ה' היא ח"ע שלמעלה גם מכתר, וענין חכ' שלמעלה מהכתר נת' שם לפי שהיא שורש החכמה שברדל"א ממש שהוא מל' דא"ס שלמעלה מגלגלתא דא"א שהוא הכתר.

ולהיות כי בכל שנה מתחדש הארה חדשה, שהרי שנה זו עד"מ אינה כמו שנה העברה שבכל ר"ה נמשך חיות חדש על כלליות השנה (רק שהוא בהעלם עדיין, ולע"ל שמי' חדשי' שיתגלה החידוש כללי, כמו קודם חטא אדה"ר ויותר ע"י הבירור בבחי' רעש גדול דתשו' או רעש אותיות שער שנת' בד"ה את ה' האמרת, ל"א), לכן נא' במוסף דר"ה ועשיתם שנעשיתם ברי' חדשה.

ועד"ז נא' באברם ואעשך, והענין י"ל כי ההמשכה אשר לקיום העולמות נק' לחדש הישנות, אבל כתי' אור חדש, היינו המשכת אור חדש ממש, והוא יחוד פנימיות חו"ב ששורש ההמשכה מעתיק מא"ס וכו', עז"נ ואעשך ברי' חדשה המשכת נשמה חדשה מיחוד פנימי הנ"ל, וכן בכל ר"ה נמשך אור חדש, חידוש נשמת אדה"ר שנברא בר"ה כמ"ש בלק"ת בד"ה שוש אשיש. וע' מענין השמי' החדשי' בת"א פ' בראשית. וז"ע שנק' אברהם שניתוסף ה', להיות מאב כארם אברהם, שהה"א מורה על הבינה אשר שם התגלות עתיק כמ"ש בת"א לך לך, והיינו שמורה על יחוד חו"ב.

וע"פ הפשט י"ל ענין ברי' חדשה ע"ד אברהם אברהם ופסיק טעמא, שאין ערך אברהם דבריאה לאברהם דאצי', א"כ כאשר יאיר בו אור האצי' זהו ממש ברי' חדשה. וגם אם ע"י לך לך האיר בו אצי' שבבי"ע שאין זה ערוך לגבי אצי' העליון ממש, עכ"ז כיון שזהו אצי' שהוא אלקות נק' ברי' חדשה. ועד"ז נא' ועשית אשר בחקי ילכו. וע' מענין הנשמה יתירה דשבת שהוא ג"כ קצת הארה חדשה המאיר בהנשמה כו'. וע' מענין מוחין חדשים, ענין ורוח לבשה את עמשי.

בס"ד. (ש"פ וירא, רל"ג)

שה"ש ד' וא"ו