ר"א יהיב פרוטה

אר"א יהיב פרוטה

בס"ד, (ש"פ נח, רל"ג)

צהר תעשה כו' יוהרא כו' תפלה וצדקה כו' מט"ט חנוך

נח

ר"א יהיב פרוטה לעני והדר מצלי (ב"ב ד"י ע"א) אמר אני בצדק אחזה (תלי' י"ז), וצ"ל מהו שייכות ענין תפלה לצדקה שהיא מצוה בפ"ע, ויש להקדים ענין צהר תעשה לתיבה ואל אמה תכלינה מלמעלה ופתח התיבה בצדה תשים וגו', וארז"ל (סנהדרין דק"ח ב') א"ר יוחנן א"ל הקב"ה לנח קבע בה אבנים טובות ומרגליות כדי שיהיו מאירות לכם כצהרים, ורש"י ז"ל פי' צהר י"א חלון וי"א אבן טובה המאירה להם, ויונתן תירגם איזל לפישון וסב מתמן יוהרא ותשויניה בתיבותא לאנהרא לכון, ופירשו ע"ז יוהרא אבן טובה, וע' במתורגמן שע"פ חמוקי ירכיך כמו חלאים (בשה"ש סי' ז' ב') תרגם כמו חלאים בכיוהרין דקביען על כלילא, וכן ע"פ אדמו עצם מפנינים (באיכה סי' ד' ז') תרגם סמיקו חיזו יתיר מן יוהרין, לפ"ז יוהרין היינו פנינים, וממ"ש אדמו עצם מפנינים משמע שיש בהם קצת אודם, ועמ"ש במ"א בענין בדולח דגוונא סומקי אתחזי' בי', ולכאו' צ"ל דיוהרא בלה"ק הוא ענין גאוה כמ"ש (בחבקוק ב' ה') גבר יהיר ולא ינוה, זד יהיר לץ שמו (משלי ך"א ך"ד). ואפ"ל כי באמת גאה דקדושה הוא ענין רוממות וגדולה, כמאמר הגאוה והגדולה לחי העולמי' וכתי' כי גאה גאה, וע"ז מורה האבנים טובות שמהם עושי' הכתר והעטרה שע"ג הראש, שהכתר הוא ענין גאה גאה כו', רק כשנפל בחי' זו בשבה"כ זה"ע גסות הרוח, והוא היוהרא שקראו חז"ל ויוהרא הנאמר במקראות הנ"ל.

והנה רבינו ז"ל פי' בשם הבעש"ט ז"ל דתיבה היינו ג"כ תיבות התפלה, ולפ"ז יש לפרש ענין צהר תעשה לתיבה שצהר הוא אבן טוב כנ"ל, והיינו כי האבנים הם אותיות כמ"ש בס"י שתי אבנים בונות שני בתים, ונודע ממארז"ל מט"ט קושר כתרים לקונו מתפלותיהן של ישראל, נמצא תיבות התפלה נעשה מהם כתר, והיינו ענין האבנים טובות הנקבעי' בכתר עד"מ. וכן יובן ד"ז למעלה שה"ע אותיות והמשכות מבחי' כתר יהי רצון כו' שלמעלה מבחי' הדין והמשפט ע"פ ד"ת, כ"א יהי רצון, רצון חדש, ורצון אותיות צנור שיומשך צינור חדש לשנות הדבר מכמו שהי' קודם כו'.

וביאור הענין, דהנה כתי' (ישעי' סי' נ"ח) אז יבקע כשחר אורך וארוכתך כו', וארז"ל במד"ר ס"פ בהר א"ר ירמי' בן אלעזר אפי' אותה שכתיב בה והארכת ימים מהרה תצמח, והיינו שדרש אורך וארוכתך מל' אורך ימים, פי' א"א, וע' במת"כ. והענין הוא דהנה ארז"ל ר"א יהיב פרוטה לעני והדר גמצלי, ולכאו' מה"ע הצדקה לתפלה. דהנה שורש ענין התפלה הוא להמשיך בחי' יהי רצון כנ"ל בשמ"ע בח"י ברכאין ובי"ב אמצעיות שאדם שואל בה צרכיו, וכדי לבוא לבחי' זו הנה שורש המשכה זו הוא מבחי' יעקב אותיות יבקע, והיינו כי כדי שיהי' נמשך יחוד סוכ"ע וממכ"ע פי' המשכת סוכ"ע בממכ"ע, נק' המשכה זו בשם יעקב ע"ש כי יעקב הוא אותיות יבקע כמ"ש בע"ח של"א ספ"א, יבקע צורים במדבר (תילי' סי' ע"ח ט"ו), ובחי' יבקע כשחר אורך הנ"ל פי' כמו שהשחר בוקע חשכת הלילה להאיר וכמ"ש וכמו השחר עלה, כך בחי' יעקב בוקע בחי' ישת חשך סתרו שבאור א"ס שאינו לא סובב ולא ממלא (כי גם סובב נק' אור מקיף, משא"כ מה שלמעלה מבחי' סובב נק' ישת חשך סתרו), להיות מאיר בבחי' גילוי. וזהו שאומר הכתוב אז יבקע כשחר אורך וארוכתך מהרה תצמח, פי' ארוכתך הוא בחי' א"א נמשך בבחי' מלכותך מלכות כל עולמי', ונק' ארוכתך לנוכח בחי' א"א שבכנס"י, ולכן נק' א"א שמתפשט למטה בלי גבול וסוף. ופי' תצמח היינו כמו בחי' הצמיחה שהיא יש מאין, כמו שמלמעלה למטה יש מאין כך בחי' הצמיחה ממטה למעלה מכח הצומח אשר בארץ עד"מ להצמיח הגרעין הוא ג"כ כמו בחי' יש מאין שהגרעין הנטוע אין לו ערך כלל לגבי הפרי הנצמחת כו', וכך כתי' זורע צדקות מצמיח ישועות, זורע צדקות הוא בחי' יעקב שבוקע ומאיר הארת א"ס מלמעלה למטה בבחי' צדקות שהוא בחי' מלכותך מלכות כל עולמי', ועי"ז מצמיח ממטה למעלה בחי' ישועות, והיינו בחי' ארוכתך שנמשך למטה בחי' א"א עד שמצמיח ממטה למעלה ביטול והתכללות.

דוהנה כדי לבוא לבחי' זו זהו שאנו אומרי' אשרינו מה טוב חלקינו כו' ירושתינו, שענין הירושה הוא מה שיש בכאו"א מישראל מכח האבות שאין קורין אבות אלא שלשה אברהם יצחק יעקב, וכמו שבזמן שבהמק"ד הי' קיים כתי' שלש פעמי' בשנה יראה כו', ועכשיו תפלה במקום קרבנות (י"ל למ"ד ג' תפלות ג' אבות תקנום זהו כח שיהי' בתפלה כל הבחי'), רק שבבהמ"ק שהי' הגילוי בבחי' ראי' בבחי' מקום גשמי כמ"ש ועשו לי מקדש ושכנתי כו', לכן הי' ג"כ בבחי' זמן ג"פ בשנה כנגד ג' אבות, ועכשיו בתפלה השראה זו היא בבחי' הרוחניות הוא בלי התחלקות, כי התפלה כלולה מג' אבות ולכן יש פסוקי אהבה ופסוקי יראה ופסוקי רחמי' מדתו של יעקב כמ"ש אתה ה' לא תכלא רחמיך ממני (ומ"מ יש ג' תפילות לג' אבות). וכתי' כה אמר ה' ליעקב אשר פדה את אברהם שהוא עיקר ענין בקשת הרחמי' בשתי ברכות שלפני ק"ש שהוא על ניצוץ אלקות שאין לנו אהוי"ר מחמת העדר ההתבוננות כי בחי' בינה היא המוליד אהוי"ר, לזה אנו מבקשי' רחם עלינו ותן בלבינו בינה להיות מבין דבר מתוך דבר, והיינו להתבונן בהתהוות מאין ליש איך שכל בריאת העולם הוא בדבור אחד כביכול כמ"ש בדבר ה' שמי' כו' וכמארז"ל במאמר אחד יכול להבראות כו', ומבשרי אחזה כמשל באדם שדיבור אחד בטל לגבי מהות הנפש וכלא ממש חשיבא, כמו"כ למעלה כל העולמות עליונים ותחתונים כו' הם בדבור אחד כביכול וכלא ממש חשיבא לגבי עצמותו ית'. ומאריכות ההתבוננות הנ"ל נולדה מדת אהבה בחי' אברהם, ואח"כ אברהם הוליד את יצחק כו', כן אנו מבקשי' ולא נבוש ולא נכלם כו' לעולם ועד, פי' הלעולם ועד שיהי' אז התגלות אלקות כמ"ש ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר כו' אז יהי' הבושה לעולם ועד על מעשה עוה"ז הקשי' והרעים בבחי' יש ונפרד לגמרי, דבאמת אני ה' לא שניתי כו' וגם עתה אין דבר מסתיר לנגדו ית', כי אתה הוא עד שלא נברא ואתה הוא משנברא כו', ולזה היא הבושה כו'.

והנה ע"י התעוררות ר"ר אלו על הניצוץ אלקי אשר בקרבו יכול לבוא אח"כ בק"ש גם לבחי' ואהבת בכל לבבך בשני יצריך, וע"י ק"ש וסמיכות גאולה לתפלה יכול אח"כ לבקש בי"ב אמצעיות שבתפלה להיות רפאינו וברך עלינו שינוי הרצון שיתרפא החולה כו', כי כל הבקשות שבשמ"ע חננו מאתך כו' וכל הי"ב אמצעיות הוא הבקשות להיות שינוי הרצון למעלה מבחי' תורה כי אורייתא מחכ' נפקת כו', והנה הנהגת העולמות הוא ע"פ ד"ת ואין יסורי' בלא עון ח"ו, וכמו"כ שא"ד ג"כ בודאי ע"פ ד"ת, לזה אנו מבקשי' שיהי' שינוי רצון כו' למעלה מבחי' הרצון הנמשך בתורה דמחכ' נפקית כו', והיינו שיומשך מבחי' בעל הרצון כו', וכמ"ש בלק"ת בד"ה תקעו בחדש הראשון ס"ב שרצה"ע יש לו שני בחי' יעו"ש. והנה כדי שיוכל להתפלל ש"ע בבקשות כנ"ל צריך בתחלה לסמוך גאולה לתפלה הוא בחי' מס"נ שבק"ש שמע ישראל כו' ואהבת כו' בכל לבבך ובכל נפשך כו', פי' שמע הוא לשון התבוננות איך שהוי' אלקינו ה' אחד בחי' אחדות פשוט כו' וכל העולמות הם רק בדבור אחד כנ"ל וכלא ממש חשיבא לגבי מהותו ועצמותו כנ"ל, ובהעמקת ההתבוננות באריכות כנ"ל אזי נכספה וגם כלתה נפשו להיות נכלל בעצמותו ית', מי לי בשמי' ועמך לא חפצתי בארץ, פי' ועמך אפי' כל אורות עליונים גבוה מעל גבוה כו' לא חפצתי, רק ליכלל בעצמותו ומהותו ית' בחי' אחדות פשוט, והיינו וע"י והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך שהוא ע"י התקשרות מחשבתו ודבורו בתורה להיות דבר ה' דבר בו כמ"ש ואשים דברי בפיך, וכמארז"ל אלו ואלו דברי אלקים חיים כו', ואח"כ בפ' שני' שבק"ש כתי' ואספת דגנך הוא מעשה הצדקה כו', וע"י מס"נ שבק"ש כנ"ל שהוא למעלה מבחי' התורה כמבואר בכ"מ, ולכן גם מי שתורתן אומנתן מפסיקין לק"ש, וכמו שמרומז ג"כ בגמ' בענין יש קונה עולמו בשעה אחת כו' שעה לשון וישע כו', עי"ז יוכל אח"כ להתפלל שמו"ע שיהי' שינוי הרצון למעלה מבחי' התורה כו'.

אך להיות כי מחשבתינו ודיבורינו שבתפלה הוא גשמי ואיך יכול לעורר למעלה לבחי' רצון העליון בחי' כתר עליון, זהו ע"י המלאכי' המעלי' את התפלות, וכמ"ש במ"א באורך ששורש האותיות הם למעלה הרבה ממהות השכל וא"א להשיגם בשכל, והם בחי' כתרין עילאין כמ"ש בזהר נחת כף מעל כורסיא דיקרי', וראשית גילוי' הוא בחכ' כמ"ש ויהי האדם לנפש חי' ותירגם לרוח ממללא, חי' היא בחי' חכ', אבל בעצם הם למעלה ממהות השכל, ורק הם יוצאי' במבטא מהמוצאות גם מכלי השכל והם נעשי' לבושי' להלביש בהם השכל, רק עיקרם נלקחי' מבחי' שלמעלה מן השכל והן נעשות לבוש להשכיל כל דבר בכל לשון מע' לשון, שכל דבר שכל אינו נתפס אלא באותיות, אבל זאין האותיות מהות השכל ועצמותו. ולכן אמרו על מט"ט שקושר כתרי' לקונו מתפלותיהם של ישראל, והענין כי אותיות התפלה עולות למעלה ע"י המלאכי' כנודע כי כמה מלאכי' ממונים בכל היכל לקבל התפלות, ואיתא בזהר שמלאך נשיק לה, וביאור ענין זה הוא כמו הנושק עד"מ מכניס רוחו והבלו בדבר שנושק, כך המלאך מכניס רוחו והבלו באותה התפלה להעלותה מבחי' דבור האדם לבחי' דבור המלאכים שהוא בחי' מחשבה שלמטה, וכך עולה התפלה למעלה מעולם ועד עולם עד עולם העליון ששם הוא מט"ט שעושה בחי' כתר זה (וע' בלק"ת מהאריז"ל פ' בראשית בד"ה ונבאר מעלת אדה"ר קודם שחטא קרוב לסופו בדף ט"ו סע"א (ד' אמשטרדם) וז"ל, והנה כבר ביארנו ענין מט"ט כי אע"פ שמצינו בזהר שהוא מיצי' פי' מו"ק שלו הוא ביצי', כי אמת הוא שמט"ט ראשו הוא בבריאה וגופו ביצי' ורגליו בעשי', עכ"ל), פי' שמעלה האותיות עד מקורן ושרשן שהוא בכתר, והיינו כדי להמשיך אותיות, כי התפלה היא יהי רצון שיהי' המשכת רצון אחר מבתחלה שנמשך בחכ', וחכ' היא בחי' דין וכן התורה דמחכמה נפקת, מימינו אש דת למו, שהיא בחי' אש וגבורות, ולכן ע"פ התו' אין יסורי' בלא עון, אבל בכתר שם הם רחמי' פשוטים ונושא עון כו' ומשם נמשך אותיות חדשות כו'.

חוהנה בענין מט"ט שר העולם ע' בתוס' חולין ד"ס וביבמות דט"ז ע"ב מה שהקשו, ומה שתירץ בשל"ה דפ"ה ע"ב על קושייתם שחנוך הוא בחי' התחתונה דמט"ט (וצ"ל שזהו לאחר חטא עה"ד) בסוד מנעל וסנדל ולכן הי' תופר מנעלי'. והרח"ו בהג"ה זח"ב בשלח דנ"ח ע"א פי' סנדל אריך דעשי', ולזה גם הוא כחו רב ועצום להיות קושר כתרים לקונו. ואפשר שיש לו עוד יתרון, והיינו ע"י כי נעוץ תחלתן בסופן שבסוף יש כוונת נעיצת התחילה יותר מבראש המתפשט, וסוף מעשה עלה במח' תחלה, והיינו במח' הקדומה אנא אמלוך כו' בחי' מל' דא"ס, כי עיקר תכלית הבריאה הי' להיות בחי' יש ובטל אליו ית'.

והנה כמו"כ יובן למטה דכתי' כי חלק ה' כו' ענין בחי' נעל בנפש האדם, שהנשמות נק' רגל יעקב, יו"ד עקב, וגם בכלל דכתי' בנים אתם וברא כרעא דאבוה, ובחי' נעל ולבוש של הרגל הוא בחי' נפש הבהמית. דהנה נה"ב היא הנמשכת משמרי האופנים, כי בחי' המרכבה פני ארי' הוא בחי' אהבה פני שור בחי' יראה, והם נושאים את הכסא, ומזיעתן של חיות היינו שא"א להם לסבול עול עוצם האהבה והפחד הנמשך בהם, לזה והחיות זעות מחיל כסא כו' הוא בחי' פסולת הנמשך מהם, כמשל הזיעה היוצא דרך נקבי העור, אך מהעור עצמו הוא בחי' חיצוניות של דחילא ורחימא של החיות והן בחי' אותיות וכו' טמהן נמשך למטה (ע"י השתלשלות ובחי' נוגה תערובות טו"ר כו' כנודע) נפש הבהמית והטבעיות, ואין כל הטבעיות שוים, כי יש טבעו אוהב כבוד או ממון כו', וכמו עד"מ הבהמה שבשר גידים ועצמות הוא הפנימיות שלה והעור החיצון מלביש אותה ומהעור עושי' מנעלים, וכמו"כ בנה"ב הנמשך מבחי' חיצוניות של אופנים שבמרכבה הנ"ל ע"י אתכפייא ואתהפכא של בחי' נה"ב הנ"ל במס"נ שבק"ש בכל לבבך כו' בשני יצריך שגם היצה"ר ישוב לאהבת ה' נעשה בחי' נעל החופה את רוב הרגל, דעיקר ההילוך הוא ברגל שמוליך גם את הראש, כך ע"י אתכפיא ואתהפכא של בחי' נה"ב במס"נ בק"ש שהוא בחי' סוף מעשה הוא במח' תחלה, כי תכלית המכוון הוא להיות לו ית' דירה בתחתונים כנ"ל, ועי"ז יוכל אח"כ להתפלל בש"ע שיהי' שינוי רצון מבחי' כתר עליון למעלה מבחי' התורה כנ"ל.

וזהו צהר תעשה לתיבה, שתיבות התפלה יהיו בבחי' צהר היינו שיהי' מהם המשכת הכתר. לפ"ז א"ש ג"כ שבורלין משמע שיש בו קצת אודם כדכתי' אדמו עצם כו', כי כתר עליון קמי' כחשוכא כאורה, וצ"ל נמשך בחי' אור ושיומשך במקום הראוי דוקא, וזהו ע"י גוונא סומקא, וכמ"ש בשהש"ר ע"פ דודי צח ואדום צח לי ואדום למצרים כו'. ובכדי שיפעול התפלה זהו ע"י קדימת הצדקה שר"א יהיב פרוטה כו' שנא' אני בצדק, שע"י הצדקה שהיא בחי' והחמשית לפרעה, גם בסידור בד"ה אני בצדק בסופו, שזהו כמשנ"ת לעיל יבענין זורע צדקות שזרע אור יעקב ל' יבקע בצדקה בחי' צדק מלכותא קדישא בכדי שיהי' הצמיחה דוארוכתך בחי' א"א להיות נמשך בחי' הכתר ע"י התפלה ושיאר ה' פניו אליך כו'.