בראשית ברא

תרגבראשית ברא

בראשית ברא כו', הנה איתא בתיקונים בראשית ברית אש, וצ"ל מהו הברית דאש. הנה כתי' הללו את ה' כל גוים כו' ואמת ה' לעולם כו', ואי' בילקוט ואמת הוי' אמרה הארץ מהו ואמת ברית שקיימת לאבות שנאמר וזכרתי את בריתי יעקב כו' וכתי' ואת הארץ אזכור לכן אמרה הארץ זה הפסוק. והנה לעיל מיני' כתי' ואף גם זאת בהיותם בארץ כו' לא מאסתים כו' ואי' במד"ר דקאי על ד' גליות, לא מאסתים בגלות בבל כו', אני ה' אלקיכם לע"ל. דהנה יש כמה כריתות ברית, כריתות ברית דנח וכריתות ברית דאברהם וזה הכריתות ברית דמשה הוא העיקר שכולל הכל.

והנה בפרק ערבי פסחים איתא ר' יוחנן אמר ואמת ה' לעולם גבריאל אמרו שבשעה שהפיל נמרוד הרשע את אברהם אע"ה בכבשן האש אמר גבריאל לפני הקב"ה רבש"ע ארד ואצנן ואציל את הצדיק מכבשן האש א"ל הקב"ה אני יחיד בעולמי והוא יחיד בעולמו נאה ליחיד להציל את היחיד (דהקב"ה נקרא יחיד דאע"ג דכתי' הוי' אחד הלא ידוע שאחד הוא עיקר הרבותא שהוא כמו יחיד כמ"ש יש אחד ואין שני לו, והנה באברהם כתי' אחד הי' אברהם הוא ג"כ כמו יחיד), ולפי שאין הקב"ה מקפח שכר כל ברי' א"ל הקב"ה תזכה ותציל ג' מבני בניו כדדריש ר"ש השלוני בשעה שהפיל נבוכדנצר את חנני' מישאל ועזרי' לתוך כבשן האש אמר יורקמו שר הברד לפני הקב"ה ארד ואצנן את הכבשן ואציל את הצדיקים הללו, א"ל גבריאל אין גבורתו של הקב"ה בכך, שאתה שר של ברד והכל יודעים שמים מכבין אש, אלא אני שר של אש ארד ואקרר מבפנים ואקדיח מבחוץ ואעשה נס בתוך נס, אמר לו הקב"ה רד, באותה שעה פתח גבריאל ואמר ואמת ה' לעולם הללויה. פי' שבאריכות הזמן כ"כ נתן לו הקב"ה את שכרו. וגם זה הוא כמו כריתות ברית, אלא שזה הוא מה שהמלאכים מתעלים ע"י נש"י, כי חנני' מישאל ועזרי' ניצלו בזכותם, וגבריאל הציל אותם בזכותם תרדה"ז עלי' גדולה לפניו וכמ"ש אכלתי יערי עם דבשי, דבשי הוא מתיקות דק"ש וע"י מס"נ דנש"י נאכל גם היער היינו שמלאכים מתעלים ג"כ.

והנה איתא שם בילקוט שאל ר"ש בנו של רבינו הקדוש את אביו מי הם כל גוים ומי הם כל האומים, א"ל כל גוים אלו ששעבדו בישראל, כל האומים אלו שלא שעבדו בהם, אומרים כל האומים ומה אלו ששעבדו בישראל מקלסין להקב"ה אנו שלא שעבדנו בהם עאכו"כ, התחילו אומרים כי גבר עלינו חסדו. ובגמ' דידן אי' כשחלה ר' ישמעאל ב"ר יוסי שלח לו רבי אמור לנו שנים או שלשה דברים שאמרת לנו משום אביך, שלח לו כך אמר אבא מאי דכתיב הללו את ה' כל גוים אומות העולם מאי עבידתייהו אלא כו', ועוד שלח לו עתידה מצרים שתביא דורון למשיח כסבור שאינו מקבל מהם, א"ל הקב"ה למשיח קבל מהם, אכסניא עשו לבני במצרים, מיד יאתיו חשמנים מני מצרים, נשאה כוש ק"ו בעצמה ומה הללו שנשתעבדו בהם כך אנו שלא נשתעבדנו בהם עאכו"כ א"ל הקב"ה קבל מהם מיד כוש תריץ ידיו לאלקים, נשאה מלכות ישמעאל ק"ו בעצמה אמרה ומה הללו שאינם אחיהם כך אנו שאחיהם עאכו"כ, א"ל הקב"ה לגבריאל גער חית קנה כו' דכתי' יכרסמנה כו'. ופי' הרשב"ם דקאי על עמלק. והענין דהנה כתי' ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אובד, מפני החוצפא והגסות שלו וכמ"ש במד"ר שנטל מילתן של ישראל וזרקן כלפי מעלה ואומר בזו חפצת לכן ואחריתו עדי אובד שלא יהי' לו בירור.

והנה כתי' גיאות אדם תשפילנו ושפל רוח יתמוך כבוד ומתפרש במד"ר (שם) על אדה"ר ואברהם, ויהושע ועמלק, ומשה עם פרעה, יהושע עם עמלק כמ"ש ויחלוש יהושע את עמלק. וזה"ע הסוכה שעשה יהושע (שנת' בדרוש ביום ההוא יהי' על מצילות הסוס כו') שהו"ע המקיף שהמשיך ע"י מחיית עמלק. ומה שנדרש על אדה"ר, הענין הוא דהנה העולם על מלואו נברא ואילו לא חטא אדה"ר הי' העולם מזוכך באופן אחר ולא היו הד' קליפות מסתירים ומעלימים אלא הי' באופן אחר (כמשי"ת), ואח"כ כשחטא אדה"ר נחסרו וא"ו דברים ואי' במד"ר ועתה פן ישלח ידו אין ועתה אלא לשון תשובה מלמד שפתח לו הקב"ה פתח של תשובה ואמר אי אפשי בתשובתך (ומה שאמר אדה"ר מזמור שיר ליום השבת הוא אחר שעשה קין תשובה ששאל אצל קין מה נעשה בדינך אמר לו עשיתי תשובה ונתפשרתי, א"ל כך היא כחה של תשובה ולא ידעתי ואמר מזמור שיר ליום השבת), ואם הי' עושה תשובה הי' מתקן חטאו.

תרהוהענין דהנה עבודת אדה"ר הי' בג"ע דיצירה ששם הוא עה"ד טו"ר, וחטאו של אדה"ר הי' שלא המתין עד שבת שאילו המתין עד שבת הי' כל פריו קדש הילולים, וכשלא המתין יצא ממנו קין שהביא מנחה מזרע פשתן שמזה נתהווה מקור המקיפים דלעו"ז, דכמו שבקדושה יש ב' בחי' פנימים ומקיפים (כמשנ"ת בדרושים הקודמים) שזהו ענין מ"ש במד"ר ונאוה ביוהכ"פ ע"י אהלי קדר שע"י הקרבת הכה"ג ביוהכ"פ את הקטרת הי' מברר המקיף דלבונה זכה שהוא בחי' אותיות דומם ומענן הקטרת נמשכו המקיפי' דסוכות ואח"כ בשמע"צ הם נעשים פנימים, כן בלעו"ז יש ב' בחי' מקיפים ופנימים והפנימי הוא בנקל לברר, אבל המקיף דלעו"ז קשה מאד לברר אותם, שזה הי' כל ענין עבודת כה"ג ביוהכ"פ כדי לברר המקיפי' דלעו"ז, וע"י מנחתו של קין נתהוו מקיפים דלעו"ז, וזהו מ"ש אם תיטיב שאת ואם לא תיטיב לפתח חטאת רובץ שהוא שרש ומקור היצה"ר. ולכן נאמר על אדה"ר גאות אדם תשפילנו, והניח לדורות עבודה לברר בירורים דחטא עה"ד, אבל באברהם כתי' ואנכי עפר ואפר שהי' בבחי' ביטול ממש ולכן נאמר עליו ושפל רוח יתמוך כבוד.

וביאור הענין הנה כתיב אל גנת אגוז ירדתי לראות באבי הנחל לראות הפרחה הגפן הנצו הרמונים. וצ"ל הלא תחלת הפסוק הוא אל גנת אגוז ומסיים בגפנים וברימונים. והענין דהנה אמרו במד"ר ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר כו' האגוז הזה אם את מכסה שרשו בשעת נטיעתו אינו מצליח כך מכסה פשעיו לא יצליח. ר' יהודה ב"ר סימון אומר מה אגוז זה יש לו ב' קליפות כך ישראל יש להן שתי מצות מילה ופריעה. ד"א אל גינת אגוז ירדתי מה אגוז זה האבן שוברו, כך התורה קרוי' אבן ויצה"ר קרוי אבן, התורה קרוי' אבן שנאמר ואתנה לך את לוחות האבן, ויצה"ר קרוי אבן שנאמר והסירותי את לב האבן מבשרכם. וצ"ל מהו החילוק בין הפירושים האלו. הנה כתיב אל תראוני שאני שחרחורת בני אמי נחרו בי שמוני נוטרה את הכרמים כרמי שלי לא נטרתי, ואמרו במד"ר ר' בא בשם רבי יוחנן אמרה כנס"י לפני הקב"ה על שלא שמרתי יו"ט אחד כתיקונו בא"י הריני משמרת שני יו"ט של גליות בחו"ל סבורה הייתי שאקבל שכר על שניהם ואיני מקבלת שכר אלא על אחד, רבי יוחנן הוי קרי עליהון וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים.

והענין הוא דהנה מל' דבריאה לא ירדה לעולם בהתלבשות בע' שרים כ"א מל' דיצי' ועשי', ועליהם נאמר סביב רשעים יתהלכון כי ביצי' שם נשפע ההשפעה ע"י מט"ט דשמו כשם רבו ובעשי' ע"י מלאך סנדל, ומצד הפנימי' אין נוגע שם טענות הללו עוע"ז כו' והללו עוע"ז כו' כ"א בהחיצוניות שם שייך הטענות. אך מצד הגלות נמשך גם הפנימי' בחיצוני', וזהו עיקר הגלות. וזהו ענין אל גינת אגוז תרוירדתי שהאגוז יש בו ד' קליפין והוא כנגד גקה"ט וק"נ (והגם שלא נזכר במד"ר כ"א ב' קליפות אך זהו בכללות דהיינו קליפה רכה אשר סביב המוחא אשר א"א להעבירו כ"א ע"י טחינה או בירור, וקליפה קשה, וזהו שאמר שם שהוא כנגד מילה ופריעה, מילה הו"ע העברת הערלה לגמרי, ופריעה הוא רק להטות אותו להצדדים, והוא ג"כ כנגד ד' קליפות הנ"ל), ואילו לא חטאו ישראל הי' העבודה באופן אחר ולא היו הקליפות מסתירים, אך כאשר חטאו כו' נתהוו קליפות המסתירים התלבשות השכינה בהם. והענין כי עולם על מילואו נברא ואח"כ בא נחש על חוה והטיל בה זוהמא, וישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן, וזהו מ"ש במ"ת ויחן ישראל נגד ההר שנעשו כולם כאיש אחד היינו שהי' היחוד פנים בפנים כמ"ש למהוי אחד באחד כמו שהי' בבהמ"ק שהי' גילוי אלקות, ואפי' בבית שני שהי' חסר ה' דברים מ"מ הרי גדרו פרצות החומה וחומה זו תורה כמארז"ל אני חומה זו תורה, ופב"פ א"א להיות כ"א לישראל. אך בזה"ג אינו מאיר המל' כמו שהוא בחי' ה"א כ"א בחי' דלי"ת, וזהו כל עיקר ענין הבירורים.

וזהו משארז"ל ונאוה ביוהכ"פ שביוהכ"פ הי' הכה"ג מקטיר קטורת ועי"ז הי' מברר המקיפי' דלעו"ז. אך הנה גם עכשיו ישנו כל הבחי' ברוחניות כמ"ש תכון תפלתי קטרת לפניך דכמו שבבהמ"ק הי' מתחיל תרומת הדשן אחר חצות כן בעבודה הו"ע מה שנתקן קודם הודו לאמר פ' וידבר ופיטום הקטורת, וע"פ פשוט הטעם הוא כדי ללמוד תורה קודם התפלה, אך לפי"ז למה התקינו זה דוקא, אך הענין הוא שענין הקטורת הוא לברר המקיף דלעו"ז, ואח"כ ההתבוננות קודם התפלה, ואח"כ התפלה. ובדרך כלל הו"ע התומ"צ שהו"ע הבירורים, שהמצות נשפלו למטה דוקא ציצית מצמר גשמי תפילין מקלף גשמי הרי שבהם הוא המשכת רצה"ע ב"ה, וכן לימוד התורה מלבד שהיא מצוה כשאר מצות הרי יש בה גילויים עליונים כמ"ש מימינו אש דת למו, והתורה ניתנה באש שחורה ע"ג אש לבנה, אך זהו הכל ברוחניות.

ובזה יובן מה שבשמע"צ מקריבין פר אחד וביום ראשון דסוכות י"ג פרים, והענין דהנה הקליפות מדמים עצמם כקוף בפני אדם שזהו שנמצא בהם כמה מספרים י"ג וי"א וד' שהוא הכל התדמות כנגד הקדושה, דכמו שיש בקדושה פנימי' ומקיפי' היינו דרך כלל תורה ומצות, ובפרט יש בתורה ב' בחי' פנימי ומקיף (כמשנ"ת בדרושים הקודמים) שהתורה נק' דרך כלל בשם מקיף ועז"נ כבוד חכמים ינחלו, אך לע"ל כתיב ולכבוד אהי' בתוכה שזה הכבוד יאיר בפנימי'.

תרזויובן דבר זה בעבודה ענין פנימי ומקיף, דהנה באהבה יש ב' בחי', אהבה הנולדה מהשכל והתבוננות, שלפ"ע השכל כן הוא האהבה, ואהבה זו נקרא בשם פנימי שהכלי יכול להגבילו, וע"ז נאמר נפשי אויתיך בלילה. אבל אהבה רבה א"א לבוא אלי' ע"פ שכל כ"א היא באה מלמעלה כמ"ש עבודת מתנה אתן כו', ואהבה זו נקרא בשם מקיף כי א"א להכילו בהגבלת הכלי, וזהו ענין ובכל מאדך, וע"י מאד דהאדם נמשך מאד העליון הבל"ג. וכן בלעו"ז יש בהם פנימי' ומקיפים שהם מדמים עצמם כקוף כמו שהקוף עושה כל מה שעושה האדם ואין בו ממש, מ"מ הרי הם מדמים עצמם וצריך יגיעה רבה לברר אותם. והנה בקדושה יש מספר י"א דהיינו עשתי עשרה יריעות שהי' ה' יריעות וששה יריעות היינו כנגד ו"ה, ואורך היריעה הי' שלושים באמה וד' מינים הוא מספר ל"ד שהוא בחי' המל' כמו שנק' בשם דל ולכן יש אצלם מספר י"א.

ובזה יובן למה דוקא עמלק אחריתו עדי אובד, כי הנה קליפת עמלק הוא חוצפא וגסות ועקשות, ושרש הכל הוא הגסות שהוא הלבושים ומקיפים דלעו"ז, וכמו שא' במד"ר שנטל מילתן של ישראל וזרקן כלפי מעלה שהוא חוצפה גדולה כי מצות מילה הי' כמוס אצלו תתקע"ד דורות עד אברהם וע"ז כתי' סוד ה' ליראיו, וכמו ששאל המין אם חביבה היא המילה מפני מה לא ניתנה לאדה"ר, והוא נטל וזרקן כלפי מעלה הרי אין לך חוצפה והעזה גדולה מזו, והמקור הוא גסות הרוח, לכן אחריתו עדי אובד שאין לו בירור כמו כלי חרס ששבירתו זוהי תקנתו, ועוד דכתי' בי' אשר קרך כו' ויזנב בך כל הנחשלים אחריך שקירר את נש"י מעבודתם והוא הקליפה שכנגד הדעת, הגם שנת' בכ"ד שהוא למעלה מן הדעת אין הכוונה שהוא למעלה מן הדעת, כי הוא למטה מן הדעת אלא שמתנשא בחוצפא וגסות ומקרר, כמו דאי' במד"ר משל לאמבטי רותחת ולא היו יכולים ליגע בה, ובא בליעל א' ונגע בה אע"פ שנכוה בה קירר אותה בפני אחרים.

תרחולכן לע"ל מקבלים מכל האומות שזהו"ע אותם ששעבדו בהם ושלא שעבדו היינו מה שאפשר לברר היינו החלק הטוב, והרע נדחה לגמרי. ולכן מחלקים בהפטרה דסוכות בין מצרים ובין שאר האומות כי ממצרים הי' בירור כמ"ש במד"ר שישראל נטלו אפיפוסמין שלהם ממצרים, אבל מעמלק אין מקבלים כי אחריתו עדי אובד.

ובזה יובן מה שביום ראשון דסוכות הקריבו י"ג פרים כי מספר י"ג הוא וא"ו מקיפים וז' פנימים ומה שהי' חסר פר א' בכל יום הוא מפני שהמקיפי' קשה לברר לכן הי' מתברר בכל יום אחד, וביום הז' היו מקריבים ז' פרים להורות על ז' שהם פנימים שבנקל לברר אותם ומתבררים ביום א'. וזהו מ"ש תחת אהבתי ישטנוני, שהע' פרים שהיו מקריבים הוא נגד ע' אומות והם ישטנוני. וע"י הי"ג פרים ממשיכים יגמה"ר שהם כנגד ע"ס וג' ראשי ראשים, ומה שנקראו מדות הרחמים לא שהם מדות ממש אלא שע"י מאד האדם שהוא בל"ג דהאדם נמשך מאד העליון הבל"ג האמיתי, ועז"א במדה שאדם מודד בה מודדין לו דהגם שהוא בל"ג דהאדם מ"מ נמשך עי"ז בל"ג האמיתי כמארז"ל אלי' וקוץ בה נושא עון למי שעובר על פשע ולכן נק' בשם מדות, אך באמת הוא בחי' דלאו מכל אינון מדות כלל, וע"י בירור די"ג פרים נמשך י"ג מדה"ר. ובשמע"צ פר א' להורות על יחוד פנימי היינו למהוי אחד באחד כמו בזמן בהמ"ק.

וזהו מ"ש ועיניך דרכי תצרנה שהכתי' הוא תרצנה לשון רצון שהוא מזל הח' ונוצר אותיות רצון, והכתי' הוא ההעלם שבזמה"ג שאינו עדיין שלימות הבירורים אינן מאירים בגילוי עדיין, והקרי הוא תצרנה הוא לשון שמירה שהשמירה הוא ע"י תורה שצריך לשמור שלא יהי' תוס' יניקה. והנה כתי' ישמחו וירננו לאומים, היינו כמ"ש ועמדו זרים ורעו צאנכם והיינו ע"ד שהי' קודם החטא שהי' הקליפה שומר לפרי.

ובזה יובן מ"ש במד"ר אל גנת אגוז דהתורה נקרא אבן ויצה"ר נקרא אבן, והענין דהנה ארז"ל אם פגע בך מנוול זה משכהו לבהמ"ד אם אבן הוא נימוח, היינו אפי' אם נעשה לבו לב האבן טמטום המוח, התורה מתשת כחו כי התו' נמשלה למים וכמ"ש הוי כל צמא לכו למים דכמו שהמים אם הם מנטפין טיפין טיפין על האבן הם ממסמסין את האבן כך התורה שנמשלה למים מהפכת אפי' לב האבן. ולפי הפי' מה תרטהאגוז הזה כשמכסין שרשיו לא יצליח, קאי על בעלי תשובה, וזהו מכסה פשעיו לא יצליח כי מה יועיל לו הלא קמי שמיא גליא כ"א צ"ל תשובה וגדול כח התשובה מאד. וזהו עצמו ב' הבחי' גפן ורימונים, כי גפן הוא כמ"ש גפן ממצרים תסיע שהוא בחי' צדיקים, ורימונים הוא בחי' בעלי תשובה כמארז"ל ע"פ כפלח הרימון רקתך אפי' ריקנין שבך פושעי ישראל מלאים מצות כרימון. וזהו מ"ש לראות באבי הנחל כמו במ"ת אי' במרז"ל שהי' אבי הנחל סביב, אך מ"ש לראות אינה ראי' גמורה כ"א ע"ד מציץ מן החרכים יחו"ת ביטול היש, והטעם שאינה ראי' גמורה מפני שאל גינת אגוז ירדתי שהעבודה עכשיו הוא בבחי' אגוז ד' קליפות המסתירים, ומפני מה נתהווה הקלי' הוא מפני שכרמי שלי לא נטרתי, כי אילו לא חטאו הי' העבודה באופן אחר ולא הי' הקלי' עד"ז, מפני זה שמוני נוטרה את הכרמים יו"ט שני של גליות שאז הוא הגילוי דמציץ מן החרכים.

והנה לע"ל כתי' פרזות תשב ירושלים גו' ואני אהי' לה גו' חומת אש, כי עכשיו צ"ל בחי' חומה שהוא אותיות חותם שענין החותם הוא שלא ישלטו בו ידי זרים, אבל באמת הרי יכול לשלוט בו אלא שהחותם מגין, וכן הוא עכשיו בזמה"ג הקלי' מסתירים וצ"ל בחי' חותם שלא יינקו תוס' שפע מהקדושה, וזה"ע החותם דנעילה דיוהכ"פ וגמר החתימה הוא בהושענא רבה, ובזהר אי' שהוא בשמע"צ כי בסוכות נמשכו מקיפי' עליונים ובשמע"צ מאיר בפנימי' לכנס"י ואז הוא גמר החותם. אבל לע"ל לא יצטרכו לכ"ז, כי לע"ל יהי' גילוי אלקות שהקלי' לא יסתירו כלל ולא יצטרכו לחותם כ"א ואני אהי' לה חומת אש היינו התחברות אש שלמטה באש שלמעלה, כי יש כמה בחי' אש, דהתורה ניתנה באש שחורה ע"ג אש לבנה וכמ"ש מימינו אש דת למו וכמ"ש הלא כה דברי כאש, והקב"ה נקרא בשם אש כמ"ש כי ה' אלקיך אש כו', ולע"ל יהי' גילוי עצמותו ומהותו ועי"ז יתחברו כל בחי' אש, וכמו למשל בגשמיות כשרוצים להמשיך אש מהנר העליון להנר שלמטה הוא ע"י העשן נתחבר אש העליון באש התחתון, כן ע"י הבירור דעכשיו יהי' לע"ל גילוי בחי' ואני אהי' לה חומת אש, וזהו ולכבוד אהי' בתוכה שהמקיפי' דעכשיו יאירו לע"ל בפנימי', והכל הוא ע"י העבודה בזמה"ג, וזהו מ"ש פרזות תשב ירושלים שלא יצטרכו לחותם והוא ע"י בירור דזמה"ג כמארז"ל צדקה עשה הקב"ה עם ישראל שפיזרן לבין האומות.

וזה"ע בראשית ברית אש שהו"ע התחברות כל בחי' אש, כי ענין הברית הוא שמחבר ב' דברים שהם רחוקים זמ"ז כענין הברית שמצינו בתורה אצל יעקב ולבן ואצל אברהם עם אבימלך, וזה"ע שהארץ אמרה שירה על כריתות ברית דמשה דכתי' בי' וזכרתי את בריתי יעקב שהוא הכריתות ברית על זמה"ג, והעיקר תריהוא ע"י יעקב כמ"ש ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל וכמ"ש ליעקב אשר פדה את אברהם. ולפי הדעה שגבריאל אמר הפסוק הוא ג"כ כמו כריתות ברית והו"ע מה שהמלאכים מתעלים ע"י נש"י כי ה"ז עלי' גדולה מפני שהוא רצה להציל את אברהם והקב"ה אמר נאה ליחיד להציל את היחיד, וה"ז תשלומין על מה שהקב"ה שהוא יחיד הציל את אברהם, וה"ז עלי' גדולה ולכן הוא כמו כריתות ברית. וזהו מ"ש ואמת ה' לעולם, אמת מורה על אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלקים שזה הבחי' יאיר לעולם, הגם שאמת אמר אל יברא אעפ"כ יאיר מדת האמת בעולם.

וזהו כללות ענין חודש תשרי שר"ה הוא זמן היראה והתשובה, ואח"כ ביוהכ"פ הוא הבירור מהמקיפי' דלעו"ז, ומזה נמשך אח"כ מקיפי' דסוכות מ"מ ה"ז עדיין בבחי' מקיף וע"ד אכל בי' עשרה שכינתא שרי' אלא שהוא מקיף הקרוב, ואח"כ נמשך בשמע"צ בפנימי' ולמחר עושין שמחת תורה על המשכות אוא"ס בתורה, ואח"כ שבת בראשית ברית אש היינו התחברות כל בחי' אש, ועי"ז יהי' לע"ל ואני אהי' לה חומת אש.

הוספה

בס"ד.