הללו את ה' כל גוים

תקצטהללו את ה' כל גוים

הללו את הוי' כל גוים שבחוהו כל האומים כי גבר עלינו חסדו, ואיתא בילקוט שאל ר"ש את רבינו מהו גוים ומהו לאומים, וא"ל גוים אותן ששעבדו בהם, לאומים אותן שלא שעבדו בהם בישראל. הנה כתיב ביום השמיני עצרת תהי' לכם, פי' עצרת הוא מלשון קליטה, שבשמע"צ הוא עיקר הזיווג, ואז היא הקליטה בפנימי' כל הגילויים עליונים שבכ"ב ימים מבריאת אדה"ר עד שמע"צ נגד כ"ב אותיות התורה, וזהו עצרת תהי' לכם שלא יהי' בבחי' נפלים אלא יהי' בבחי' קליטה. הנה כתיב תנה בני לבך לי ועיניך דרכי תצרנה, הקרי תצרנה ל' שמירה, והכתיב תרצנה ל' רצון.

ולהבין זה הנה אנו אומרים זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון כי חוק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב, וצ"ל הלא בכ"ה באלול נבה"ע ולמה נק' ר"ה תחלת מעשיך. אך הענין כי הנה תחלה הוא פי' עיקר הכוונה כמ"ש אנכי עשיתי ארץ ואדם עלי' בראתי שהכוונה בבחי' אנכי הוא דוקא נש"י, ובראתי בגימט' תרי"ג, שעיקר הכוונה הוא בשביל התורה, כמ"ש במד"ר אלה תולדות השמים בזכות מי נבראו ובזכות מי הם עומדים בזכות ואלה שמות בנ"י, ואלה בזכות מי נבראו ובזכות כו' בזכות אלה העדות החוקים, וזהו ואלה שמות בנ"י שהעיקר הוא להמשיך הוא"ו והממשיכים הם נש"י ע"י התורה. וזהו הפי' זה היום קאי על ר"ה כמ"ש ויהי היום ויבאו בני האלקים להתייצב על הוי', ופי' המפרשים דקאי על ר"ה תחלת מעשיך שהוא עיקר הכוונה. זכרון ליום ראשון, כי תחלת הבריאה הי' מחמת טבע הטוב להטיב כי חפץ חסד הוא, אבל עכשיו באתעדל"ת תליא, וזהו זכרון ליום ראשון להמשיך בחי' ראשון לראשית. כי חוק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב כו', ישראל ויעקב הוא תורה כמ"ש ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל, ובתורה ישנו בחי' עדות וחוקים משפטים, ובכל ר"ה הוא דין ומשפט על תומ"צ משנה העברה, שבכל ר"ה נמשך חיות חדש על כללות השנה שאינו דומה לחיות של שנה העברה דא"כ הי' ר"ה רק פעם א', וע"ז הוא הדין ומשפט דכמו שנת"ל בפי' מאזני צדק שהו"ע המדידה למעלה כמה הי' נמשך קבלת עומ"ש ע"י המלאכים וכמה קבלו עליהם עומ"ש, אך זהו בחי' צדק מלכותא קדישא הוא בחי' זכר רב טובך, ומה שמרננים הוא בברי' וצדקתך ירננו וכמ"ש ותקם בעוד לילה כו'. אבל בנש"י הוא בבחי' גבוה והוא הדין ומשפט על תומ"צ, כי למלאכים לא ניתנה התורה, אבל לנש"י ניתן התורה, וע"ז יש דין ומשפט בכל ר"ה.

תרוזהו ויבאו בני האלקים כי כל עיקר הכוונה הוא בכדי שיהי' גילוי שם הוי' כמ"ש כי הוי' הוא האלקים, כי באמת גם עכשיו אין מבלעדי, ומ"ש ומבלעדי אין אלקים שמבלעדו אין אלקים א"כ מה שאינו מבלעדי יש בחי' אלקי' היינו ג"כ שם הוי' כמ"ש אני הוי' אלקיכם ששם הוי' עצמו מתצמצם להיות בבחי' אלקים כמ"ש וחיכיתי להוי' המסתיר פניו שהוא אחד אין כיוצא בו שנמנעו ממנו הנמנעות, שאפשר להיות רוכב ובלתי רוכב ביחד, אלא שעכשיו העולם מסתיר ואינו נראה גילוי שם הוי', והעבודה להמשיך בבחי' גילוי, ועיקר הגילוי יהי' לע"ל. והנה יעקב אמר והי' הוי' לי לאלקים שהוי' עצמו יהי' בבחי' אלקי', אך הענין דהנה בלקו"ת הקשה למה בשם אלקים כתב אלקינו משא"כ בשאר השמות, ותירץ שאלקי' הוא מדת הצמצום, ואלקינו הוא שהצמצום הוא בשביל ישראל. והנה ארז"ל עתידים צדיקים שיקראו על שמו של הקב"ה ופרש"י שיהי' שמם הוי' כמ"ש ושם העיר מיום הוי' שמה, כי עכשיו נק' עיר אלקינו ולע"ל יהי' הוי' שמה, וכן צדיקים הם עצמם יהיו בבחי' ה', ואז יהי' הוי' בבחי' אלקינו אלקים שלנו, ולע"ל יהי' השירה בששה אותיות, וזהו מ"ש ביום ההוא יהי' שיהי' ב' בחי' י"ה, שי"ה תתאה תעלה כמו י"ה עילאה, אז יהי' שמו אחד, והוא ע"י העבודה שממשיכים עכשיו בזמה"ג גילוי ש' הוי'. ולכן ויבואו בני אלקים דוקא. כי להם נוגע הדבר מה שממשיכים גילוי שם הוי', ובבחי' אלקים עצמו יש ק"כ צירופים, ע"ב צירופים ראשונים, ומ"ח צירופים אחרונים. וזהו מ"ש זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו, זה היום היינו כללות היום לעשותם, והכוונה הוא עשה ה' שיהי' גילוי ש' הוי' כמ"ש כי אשב בחשך ה' אור לי, ואז עי"ז נגילה ונשמחה והשמחה היא ג"כ כמו גילה, בו, בו דוקא בעצמותו ומהותו, והוא דוקא ע"י העבודה דהיום לעשותם.

וע"ז הוא הדין ומשפט בר"ה כי יתרון אור הוא מתוך החשך דוקא, כי הנשמה עצמה א"צ תיקון ולא ירדה כ"א לברר הנה"ב המעלים ומסתיר לגמרי, וע"י אתכפיא ואתהפכא נעשה יתרון אור כי מהרעש שנעשה מהנה"ב נעשה בחי' שער כמ"ש זה השער כו' כי רעש הוא אותיות שער כמשנ"ת בד"ה את הוי' האמרת, וכמו שעיקר הראי' הוא בשחור שבעין דוקא. ולכן ארז"ל הרוצה לקבל עומ"ש שלימה יפנה היינו לפנות כל בחי' הרע שבנפשו כמארז"ל טוב מאד זה היצה"ר שיצה"ר לאחר הבירור הוא טוב מאד. וזהו מ"ש כי עמך הסליחה למען תורא, הסליחה מופקדת אצלך מר"ה עד יוהכ"פ, למען תורא שלימות היראה, כי נש"י נק' בנות ירושלים שלימות היראה והוא ע"י בירור הנה"ב דוקא, ועי"ז מאיר ומתגלה אימא תראדרביע על בניו. וזהו מ"ש זה היום הוא ר"ה שנק' בשם יום דכמו שבתחילת בריאת אדה"ר בע"ש שמשה האורה ל"ו שעות ולא הי' לילה, כמ"כ ב' ימים דר"ה כיומא אריכתא דמיא והוא כולו יום והוא עדמ"ש לילה כיום יאיר שהוא בחי' יומם דכולא יומא כחשיכה כאורה ולכן נמשך בו יראה על כללות השנה, ואח"כ סליחת עוונות. וזה"ע הנאמר בשה"ש ב' פעמים שמאלו תחת לראשי ושמאלו תחת ראשי, לראשי הוא בחי' נר"נ וראשי הוא בחי' חי' יחידה, וזה"ע בן בג בג, ב"ג הוא ה' בחי' שבנפש נרנח"י, וע"י שמאל דוחה שבר"ה ויוהכ"פ מתחברים כל הבחי' שבנפש. וזהו זה היום שכולו יום תחלת מעשיך, זכרון ליום ראשון שנמשך בחי' כי חפץ חסד הוא, כי חוק לישראל כו' שאז הוא הדין ומשפט על תומ"צ, וגם על מצות התשובה יש דין ומשפט, כי תשובה היא ג"כ מצוה ממצות התורה, אלא שהתשובה היא מצוה כללית ולכן נמשך ע"י התשובה סליחת עונות, ובאמת יש בתשובה ב' בחי' תשובה, שהיא מצוה כמו כל המצות, וכללות התשובה, כמו מוח ולב שהם ג"כ אברים ומ"מ אינם נחשבים במספר רמ"ח אברים, וע"ד משיח אתא לאתאבא צדיקייא בתיובתא, וכמארז"ל משה זכה קודם הסתלקותו לתשובה, ולכן יש דין ומשפט גם על התשובה. וזהו מן המיצר קראתי י"ה, ע"י המיצר שעושה אדם בנפשו ביוהכ"פ, עי"ז ענני במרחב י"ה.

וזהו ונאוה כאהלי קדר שביוהכ"פ מתברר המקיף דלעו"ז ע"י הקטרת ומענן הקטרת נמשך מקיפים דסוכות, ולולב הוא פנימי', כי לולב הוא לו לב, כמ"ש זאת קומתך דמתה לתמר, וההדסים הוא כמ"ש והוא עומד בין ההדסים, ולכן אנו רואים שסוכה מצותה בין ביום ובין בלילה, וגם שינה צריך להיות בסוכה דוקא, וגם דברי' שאינם שייכים לאכילה ושינה צריך להיות ג"כ בסוכה, מפני שצריכים להיות תמיד תחת המקיף דסוכה וצריך להיות כולו בהמקיף. משא"כ לולב הוא פנימי' לכן הוא דוקא ביום, אך מפני שהי' בלילה הראשונה בסוכה כתי' בלולב ולקחתם לכם ביום הראשון שיכול להיות לקיחה בבחי' אני ראשון, אך הם בבחי' מקיף עדיין, ולכן נק' צלא דמהימנותא, מהימנותא הוא בחי' מקיף כמ"ש ה' צלך ששם הוי' הוא בבחי' צל ומקיף, ואח"כ בשמע"צ נמשך בפנימי' הוא הקליטה כמ"ש עצרת תהי' לכם דוקא, ואח"כ עושין שמחת תורה על לוחות אחרונות. והגם שמ"ת הי' בשבועות, מ"מ שמחת תורה הוא על לוחות האחרונות.

והענין דהנה ארז"ל ע"פ ויגד לך תעלומות חכמה כפליים לתושיה, אלמלא לא חטאו ישראל לא הי' אלא חמשה חומשי תורה וס' יהושע בלבד שהו"ע נחלת הארץ, גם אמרז"ל שאמר הקב"ה למשה אל תצטער שנשתברו לוחות הראשונות שלוחות הראשונות לא הי' בהם אלא חמשה חומשי תורה בלבד, אבל תרבעכשיו ניתן מקרא משנה גמרא ספרי ספרא, ולכאורה ה"ז חוטא ונשכר, ורש"י תירץ שניתן להם הרבה תורה כדי לייגעם, אך אינו מובן עדיין.

והענין דהנה ארז"ל ע"פ ושמתם זכה נעשה לו סם חיים דכתיב בשי"ן שמאלית והוא כאלו כתי' בסמ"ך וסמתם. והנה סם הוא מ"ם סמ"ך שזהו מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדים והענין דהנה כתי' אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד, אורך ימים הוא בחי' א"א ראש מקור הנאצלים, וממילא נמשך עושר וכבוד, וזהו מ"ש ארוכתך מהרה תצמיח, ארוכתך הוא א"א נק' אדם הגדול כמ"ש העלה ארוכה ורפואה שלימה לכל מכותינו, שמא"א נעשה אריכות ימים, וכמארז"ל שהתשובה נק' רפואה כן התו' נק' ג"כ רפואה כמארז"ל בראתי יצה"ר בראתי לו תו' תבלין, כי ענין הרפואה הוא ביוקר ואינו מצוי והלחם הוא בזול מהרפוא' ומצוי יותר, ובתורה יש ב' הבחי', בחי' לחם כמ"ש ותורתך בתוך מעי, לכו לחמו בלחמי, ובחי' רפואה יש ג"כ בתורה, והו"ע גשם כמ"ש יערוף כמטר לקחי שברו הבריות את ערפם, שהו"ע אתעדל"ת אתעדל"ע, בחי' טל תורה הוא בחי' רפואה, ולכן נק' סם חיים, והלולב נק' חיים כי לולב ג"כ בגימט' חיים, ובד"כ איתא במקובלים שהד' מינים שבלולב בצירופם עולה מספר ז' שהם כנגד ז' מקיפי' דסוכות, וזהו מה דאי' בזהר בפלגתא דשערא אית חד ארחא דמינה אתפליג לתרי"ג ארחין, היינו מה שע"י תומ"צ נמשך להיות י"ג ת"ד גם בז"א ומל', וזהו זכה נעשה לו סם חיים שנמשך י"ג ת"ד דא"א. ועוי"ל דכמו שרפואה אין בו טעם והלחם יש בו טעם, כן בתורה יש בחי' חוקים ועדות ומשפטים, היינו מה שע"פ טעם ודעת ומה שלמעלה מטו"ד. ואפ"ל עוד חילוק ג' שרפואה הו"ע עול תורה ועול תשובה כמ"ש נאום הגבר הוקם על שהקים עולו של תשובה כי העיקר הוא הקבלת עול. והענין דהנה יש ג' בחי' עקודים נקודים וברודים, ברודים הוא תיקון, נקודים הוא תוהו וע"י קבלת עול עי"ז מברר עולם הנקודים ועי"ז מאיר ומתגלה בחי' עקודים מה שהוא עקוד בכלי א' והוא בחי' שם ע"ב, וזהו מ"ש הקל קול יעקב קלא קדמאה חסר וא"ו קלא בתראה מלא וא"ו, קלא קדמאה הוא תפלה וקודם התורה צ"ל תפילה כי כל האומר אין לי אלא תורה אפי' תורה אין לו, ואפ"ל גם שקאי על קול של תשובה, ועי"ז נעשה לו סם חיים. וזהו מ"ש בית יעקב לכו ונלכה באור הוי', ויש בזה ב' הפירושי', או אור שישנו בשם הוי', או להמשיך אור בשם הוי'.

וזהו ונאוה ביוהכ"פ, כאהלי קדר מבירור המקיף דלעו"ז, ומזה נמשכים מקיפים דסוכות כמ"ש יסובבנהו יבוננהו הוא המקיף דסוכות, ואח"כ יצרנהו ועיניך דרכי תצרנה.

בס"ד. ש"פ בראשית, תרל"ג.

הנחת ר"א ז"ס.