יסובבנהו יבוננהו

תקצהיסובבנהו יבוננהו

יסובבנהו יבוננהו, הנה זה הפסוק מתפרש על מקיפים דסוכות, יצרנהו כאישון עינו, כל הנוגע בהם כאילו נוגע בבבת עינו. ובכדי להבין זה צריך להבין ביאור ענין מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדין. הנה כתיב סומך ה' לכל הנופלים הוא בחי' כנס"י כמ"ש נפלה לא תוסיף, ונופלים ל' רבים כי קוב"ה בגלותא סליק לעילא כמ"ש רחל מבכה על בניה כי איננו ופי' בזהר אינו וא"ו שהוא"ו נסתלק מהה"א וזהו ענין הגלות אתתא אתתרכת מבעלה, והסמ"ך מקים אותם מנפילתם. והענין דהנה איתא בכהאריז"ל שהסמ"ך הוא כח"ב חג"ת דא"א, ובזה עצמו יש חילוקי מדריגות כמ"ש עבדים היינו לפרעה אותיות הערף ויוציאנו הוי' אלקינו או"א שהלבישו לזרועות דאריך, והמ"ם הוא נהי"מ דא"א, והגם ששניהם בא"א מ"מ הלא נק' בשם אדם הגדול ואית קרומי במעוהי דב"נ דפסיק בי'. כמ"כ יובן למעלה שאין ערוך בין נה"י דא"א לחג"ת דא"א, ולכן שרש החו"ב שנמשך מחג"ת דא"א נק' י"ה נסתרות, וז"א שנמשך מנה"י דא"א נק' ו"ה נגלות. ואפ"ל שזהו שרש ענין ב' מיני יחודים שיש בחו"ב כי חיצוני' חו"ב הם תרדל"מ דלא פסיק לעלמין ושרש יחוד זה תקצונמשך מנה"י דאריך, ופנימי' חו"ב שאין זיווגם כ"א לפרקים ע"י עבודה דתומ"צ, יחוד זה נמשך מכח"ב חג"ת דא"א.

והנה מ"ם וסמ"ך נק' רבוע דנפיק מגו עגולא, כי מ"ם סתומה הוא כמו רבוע והסמ"ך הוא כמו עגולא. והענין דהנה ארז"ל עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים בעוה"ב וכ"א מראה באצבעו ואומר זה אלי, דכמו שבקי"ס אמרו שירה בשתי אותיות הי' כ"א מראה באצבעו ואומר זה אלי, כמ"כ בעוה"ב שיהי' השירה בששה אותיות ג"כ כל א' מראה באצבעו לאמר זה אלי כמ"ש זה היום קוינו לו. וענין עוה"ב אין הכוונה על ג"ע שהוא קיבול השכר כ"א על עולם התחי', שבעוה"ב יהי' גילוי הסמ"ך, וזהו המחול שעושה לצדיקים כי בגעה"ע ובמתיבתא דרקיע שהוא מ"ש ועל ראשי החיות חיון עילאין רקיע כעין הקרח שם יש איזה גילוי מהמ"ם ונק' בד"כ תבונה, אבל בעוה"ב הוא גילוי הסמ"ך. והנה ביוהכ"פ ניתנו לוחות אחרונות ולכן ביוהכ"פ הוא גילוי המ"ם וסמ"ך כמו שהיו עומדין בנס. והענין דהנה הכה"ג הי' נכנס לפני ולפנים ביוהכ"פ להקטיר קטרת כמשנ"ת שזה"ע ונאוה ביוהכ"פ שמברר המקיף דלבונה זכה, דבקליפות אינו מאיר החיות אלקי בפנימי' כ"א בדרך מקיף ולכן הם י"א כתרין דמסאבותא שהמקיף נחשב לדבר בפ"ע. והנה רבינו פי' דחיות הקליפות הוא אותית דומם, ושניהם א' שהאותיות מחי' אותם בבחי' מקיף ע"ד השבעת השמות וקבלה מעשיות מ"מ הוא חזק מאד כמו שאמרו המרגלים כי חזק הוא ממנו, וכלב אמר להם סר צלם, וע"י הקטרת מתברר המקיף שלהם, אבל בקדושה הוא מספר עשר דוקא. אך זהו דוקא בבחי' ממכ"ע שהוא בחי' איהו וחיוהי איהו וגרמוהי, אבל בבחי' סוכ"ע הוא בחי' אנת הוא חד ולא בחושבן ע"ס. והענין דהנה כתי' והבדילה הפרוכת לכם בין הקדש ובין קדה"ק כי קדשים הוא חו"ב ובחי' ע"ק נק' קדה"ק, והגם כי אריך הוא ג"כ מובדל מקדשים מ"מ הרי אריך הוא ראש ומקור לנאצלים כי הרי כתר בכלל הוא ממוצע בין המאציל לנאצלים והממוצע כלול מב' בחי' ועתיק הוא בחי' התחתונה שבמאציל וא"כ ה"ה מובדל מאריך ג"כ, ומ"מ נק' בכלל קדה"ק כי דרך כלל נק' שניהם עתיק ואריך בשם ממוצע, והוא בחי' אנת הוא חד ולא בחושבן והוא הנמשך ע"י הקטרת דיוהכ"פ ע"י בירור דלבונה זכה ואח"כ נמשך מזה בסוכות מקיפים, ובשמע"צ נקלט בפנימי' ולכן עושין אח"כ תקצזשמח"ת על לוחות אחרונות דוקא שניתנו ביוהכ"פ. ובזה יובן ענין מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדין, כי מ"ם וסמ"ך הוא כח"ב חג"ת נהי"מ דאריך, ובנס היו עומדין זהו בחי' ע"ק שעז"נ ולפני אחד מה אתה סופר. וזהו מ"ש ויהיו חיי שרה מאה שנה קוב"ה דאתכליל מאתר עילאה והוא ע"ס דאריך אשר כל אחד כלול מעשר, והו"ע מארז"ל ע"פ נאום הגבר הוקם על שהו"ע מאה ברכות שהוא בחי' מ"ם וסמ"ך, אבל שנה ל' יחיד מורה על בחי' אנת הוא חד.

ובכדי לבוא לזה הבחי' בעבודה הוא ע"י עול תורה ועול תשובה. והענין דהנה ארז"ל ע"פ ושבתם וראיתם כו' בין עובד אלקים לאשר לא עבדו תרוייהו צדיקי גמורי נינהו אלא אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה מאה פעמים ואחד ופי' בבינונים שטבעם ורגילותם הי' לחזור על כל דבר מאה פעמים וה"ז טבעו ורגילותו, אבל כשלומד פעם א' יותר מרגילותו וטבעו ה"ז משבר טבעו ורגילותו עי"ז נמשך גילוי בחי' אחד, לכן נק' עובד אלקים כי אלקי' הוא גימט' הטבע ואין הכוונה על טבע בעצם אלא כמשנת"ל כי אני הוי' אלקי' ומבלעדי אין אלקים שהוי' הוא עצמו הוא אלקי' אלא שמ"מ הוא הסתר והעלם, אבל כשלומד פעם א' יותר ה"ז מהפך הטבע שיהי' גילוי שם הוי'. ואפ"ל עוד כי כשלומד מאה פעמים עי"ז נמשך גילוי מ"ם וסמ"ך וע"י שלומד פעם א' יותר נמשך ולפני אחד מה אתה סופר. וזהו"ע הקבלת עול תורה כי הנה ארז"ל קבלו מלכותי ואח"כ קבלו גזרותי שהוא בדרך כלל הקבלת עול אשר למעלה מעלה מעצם המצות שהו"ע הקדימו נעשה לנשמע שהעיקר הוא ההקדמה שבלתי הקדימה ה"ז נעשה שלאחר נשמע. וזהו שארז"ל למה קדמה שמע לוהי' א"ש כדי שיקבל עליו עומ"ש תחלה ואח"כ יקבל עליו עול מצות. וע"ז הוא הדין ומשפט בר"ה אם הקבלת עול הוא כדבעי למהוי, דאם הוא חוזר על דבר הרבה פעמים להבנת הענין ה"ז כמו דיבור התורה שהוא ג"כ בחי' גבוה, אבל העיקר הוא שנצרך לחזור על כל דבר הרבה פעמים מפני עצם הקבלת עול מבעהר"צ ועי"ז נמשך גילוי ולפני אחד כו'. וה"ז נק' עול תורה ועול תשובה. ובתד"א פי' ג"כ שהתורה נק' בשם תשובה כמ"ש שם הי' רגיל ללמוד דף א' ילמוד ב' דפים והו"ע ריבוי הלימוד בתורה וה"ז נק' ג"כ תשובה, אבל הוא בחי' מ"ם וסמ"ך שבלוחות, אבל אם הוא חוזר ע"ז הדבר עצמו פעמים רבות ה"ז הרווחנו בחי' עול תורה ועי"ז נמשך מה שבנס היו עומדים גילוי ע"ק. ולזה כיוונו רז"ל באמרם על שלא ברכו בתורה כי תורה בעצמה היינו בחי' מאה מ"ם וסמ"ך שהוא בחי' מ"ם וסמ"ך בעצמו, והברכה בתורה הוא להמשיך גילוי לפני אחד כו' שהוא בחי' סם חיים. וזהו"ע שמחת תורה שהתורה בעצמה שמחה מהמשכת א"ס שממשיכים בה, כי תקצחע"י הבירור דקטרת ביוהכ"פ נמשך גילוי ע"ק ואח"כ נמשך מזה הבחי' עצמו מקיפים דסוכות, ובשמע"צ נמשך בפנימי', ואח"כ הוא שמחת תורה שהתו' היא שמחה, וזה"ע ההקפות שמקיפים בשמח"ת סביב הבימה כי הבימה היא מקום שמניחין עלי' התורה וה"ז כמו התו' עצמה וההקפות הוא השמחה של התורה.

ובזה יובן הפסוק תנה בני לבך לי ועיניך דרכי תצרינה, שהקרי הוא תצרנה לשון שמירה כי ענין השמירה הוא כמ"ש שמור לנוק', וע"י התורה נעשה השמירה דהיינו שע"י התו' ממשיכים גילוי הוא"ו בה"א שלא יהי' בבחי' גלות והסתלקות וזהו"ע הקרי שהוא הגילוי, והכתיב הוא ההעלם הוא תרצינה ל' רצון שהו"ע מזל השמיני ונוצר. אך בכדי שיהי' גילוי רצה"ע ב"ה ועי"ז יהי' השמירה כתי' תחלה תנה בני לבך לי, לי הוא מספר ד' יודי"ן דשם ע"ב שהו"ע עקודים עקוד בכלי א' שזה נמשך ע"י הקבלת עול תורה ועול תשובה, וזהו מ"ש תנה בני לבך ועיניך. והענין דהנה בגמ' אמרו עין תחלה ואח"כ לב כמאמרם ז"ל העין רואה והלב חומד וכמ"ש עינא ולבא תרין סרסורי דחטאה, ובספרי ובירושלמי אי' הלב תחלה ואח"כ עין, והנה ברוב הדרושים מדברים לפי גירסת הגמרא, אבל בזה הדרוש הכוונה לפי גירסת הספרי לפי שזה הדרוש הוא על ושמתם וכאן כתי' הלב תחלה כמ"ש ושמתם כו' על לבבכם ואח"כ כתי' והיו לטטפת בין עיניכם, וענין הלב הוא היינו שיבוא לדו"ר שכליים עד שיבא מזה לאהבה המוסתרת עצם נקודת הלב ומזה יבוא לקבלת עול תורה. וזהו מ"ש שחורה אני בכל ימות השנה ונאוה ביוהכ"פ ע"י בירור הקטורת, ומזה נמשך מקיפים דסוכות שזה"ע יסובבנהו כו' ואח"כ יצרנהו שהוא ב' הבחי' הקרי והכתיב שבפסוק דרכי תצרנה, ואח"כ בשמע"צ הוא הקליטה בפנימי' שלא יהי' בבחי' נפל, ובשביעי ש"פ היא הלידה שאז הוא זמן לידת הנשמות, ומהקליטה עד זמן הלידה צ"ל שמירה שלא יהי' בבחי' נפל ע"ד מארז"ל בג' ימים הראשונים כו' ויולדת לימים כו'. וזהו מ"ש עצרת תהי' לכם קליטה בפנימית, ובשביעי ש"פ שהוא הלידה כתיב עצרת להוי' אלקיך.

בס"ד. שמע"צ, תרל"ג.

הנחת ר"א ז"ס.