ולהבין כו' שסוכה ברוה"ק

תקצולהבין כו' שסוכה ברוה"ק

ולהבין ביאור ענין שסוכה ברוח הקדש, הנה נת"ל שזה"ע מה שנאמר בשרה אבי מלכה ואבי יסכה, כי שרה הו"ע המל', וביוהכ"פ הוא ענין עליות המל' שם ב"ן למעלה משם מ"ה, מ"מ היא עדיין בבחי' בת אמי שאסור בזיווג, ובשמע"צ היא אחותי בת אבי שאז עיקר ענין הזיווג, אלא שבתחלה צ"ל בבחי' מקיף, ואח"כ בבחי' יחוד פנימי כמ"ש כי על כל כבוד חופה שכדי להיות יחוד זו"נ צ"ל בתחלה חופה ומקיף.

והענין כי הנה נת"ל בשם המד"ר ע"פ שחורה אני ונאוה, ונאוה ביוהכ"פ כאהלי קדר כיריעות שלמה, אהלי קדר הוא בחי' מקיף דלבונה זכה, דהנה הכה"ג הגם שהי' לו עבודות הרבה ביוהכ"פ הקרבת הקרבנות וכו', מ"מ עיקר עבודתו הי' להקטיר הקטורת, שע"י הקטורת מברר המקיף דלעו"ז, דהנה כתי' ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים שאהרן הי' בבחי' קדה"ק, כי אהרן נמשח בשמן המשחה וענין השמן הוא כמ"ש שמן משחת קדש, כי שמן הוא שפע הפנימי' אשר משם נמשך שיהי' מקור לבחי' קדש מלה בגרמי', וזהו מ"ש כשמן הטוב כו' יורד על הזקן תקצאכו' שיורד ע"פ מדותיו היינו שמשם נמשך שיהי' בחי' י"ג ת"ד דז"א, וזהו עיקר הכוונה, והו"ע השערות כי בשערות יש ב' בחי', הא' השמן, היינו הפנימי' המלובש בחלל השערות, ועצם השערות, והשמן הוא בחי' י"ג ת"ד, ואהרן נמשח בשמן המשחה לכן נק' קדה"ק, והי' לובש הבגדים בכדי להעלים האור בכדי שיוכל להתגלות. והענין כי יש ב' בחי' פנימים ומקיפים, שזהו מ"ש לבושי' כתלג חיור ושער רישי' כעמר נקי ששרש המקיפי' מבחי' לבושי' כתלג חיור, ושרש הפנימי' מבחי' שער רישי', ויש בחי' שערות לבנות ושערו' שחורות, שערות שחורות הוא כמ"ש שחורות כעורב שהוא שרש מל"ת, וצריך להפכם ע"י קיום המל"ת, ושערות לבנות בחי' ולבנונית ע"פ הקבלה הוא שרש המקיפים מגולגתא דא"א, ופנימים שרשם ממו"ס, ולא ראי זה כראי זה, שיש בפרט יתרון מעלה במקיפים הגם שהוא לבוש וחיצוני' העליון, ויש בפרט יתרון מעלה בפנימי' התחתון מחיצוניות שבעליון.

והנה ביוהכ"פ בכדי לברר המקיף דלבונה זכה הי' נכנס לפני ולפנים שהוא קדה"ק, והוא עצמו הי' ג"כ בבחי' קדה"ק, ובבגדי הכה"ג כתי' כתונת בד קדש, שעבודת יוהכ"פ הוא בבגדי לבן שהיא בגדי בד מפשתן דוקא, ובגמ' אי' בד בבד דבר העולה מן הקרקע בד בבד, ופרש"י שם קנה יחיד מכל גרעין ואין ב' קנים עולים מגזע א', משא"כ בשאר כל מיני צמחים כמו חטים ודגן שעולים כמה שיבלים בקנה א', לפי שבחי' בד הוא מורה על עולם האחדות, לכך הם בגדי לבן שמורה על מקור הלבנונית העליון, וגם בבגדים עצמן יש ג' בחי' הבגדים שעשה משה חכמי לב וכל ישראל, וכ"ז הי' נצרך בכדי להקטיר הקטורת שזה"ע כאהלי קדר, ומענין ההקטרת נעשה אח"כ מקיפים דסוכות, ואח"כ נמשך בשמע"צ בפנימי'.

אך לפ"ז צ"ל דאם מעלת הפשתן גדולה כ"כ מה הי' החטא של קין הרי הוא הביא מנחה זרע פשתן כמ"ש במדרשי' עמ"ש וקין הביא מפרי האדמה שזרע פשתן הי', והכל מבכורות צאנו. אך הענין דהנה ענין שעטנז הוא שלא לערב צמר ופשתים ביחד, והנה הבל הביא צמר לכן כתי' בו וישע כו' שנמשך ע"י ההעלאות מ"ן שלו שע"ה נהורין שהוא מספר צמר מ"ה, ואל קין ואל מנחתו לא שעה. והענין דהנה ארז"ל בב"מ המוכר שדה לחבירו לשנים מועטות לא יזרענה פשתן, מכר לז' שנין שנה ראשונה זורע פשתן, וטעמו פי' בגמ' כי הפשתן מכחיש כח הקרקע ואינו חוזר אלא עד שבעה שנים. והנה קין והבל שניהם העלו העלאת מ"ן מבחי' מל', שהו"ע מנחה ר"ת מ"ן ח' תקצבה', וחטא קין הי' כי שם זה צ"ל לעולם במל' כדי להעלות מ"ן, אבל קין לא העלה מ"ן אלא רצה לעקרם ממש משם ולחזור אל מקורם ממש בז"א עצמו, וזהו שפשתן מכחיש הקרקע לז' שנים שהוא מל' וז' תתאין שבה להכחיש כרם.

וזהו שאמר קין גדול עוני מנשוא, שהחטא גדול מאד שהוא היפוך הכוונה כי נתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים, דהיינו שנצרך להיות העלאת מ"ן בכדי להיות אח"כ המשכת מ"ד, שזה"ע דירה בתחתוני' שיהי' דוקא למטה גילוי אלקות, וזה הי' המנחה של הבל שהביא מבכורות צאנו שהוא כמ"ש ושער רישי' כעמר נקי, שמצמר עושים לבושים אבל נמשך אח"כ בבחי' ושער רישי' שהוא פנימי', והוא כמ"ש ברזל בברזל יחד ואיש יחד פני רעהו שדרז"ל על האבות, והגם שהבל הי' הרבה קודם האבות, מ"מ עבודתו הי' ע"ד עבודת האבות לייחד יחודים שיהי' דירה למטה, ולכן נמשך ע"י שע"ה שהוא צמר מ"ה. וזהו סוד מן המיצר קראתי י"ה, שע"י מיצר שעושה האדם בנפשו כן ממשיך מלמעלה מיצר עליון אשר משם נמשך להיות בחי' י"ה, וזהו דרך כלל ענין ר"ה ויוהכ"פ שעי"ז נתקן גם חטא קין כי צמר אותיות מצר. אבל קין עשה היפך הכוונה ולכן הי' החטא גדול מאד, וזהו ואל מנחתו לא שעה שלא המשיכם למטה. ומ"מ א"ל הקב"ה אם תיטיב שאת, אם תיטיב מעשיך אז תוכל לשאת להעלות מ"ן למעלה כהוגן, ואם לא תיטיב לפתח חטאת רובץ שהו"ע היצה"ר כמארז"ל באנטונינוס ורבי שלמדו מזה הפסוק אימתי נכנס היצה"ר בלבו של אדם, כי ענין היצה"ר בעצם עדיין אינו רע אלא שהוא כח המתאווה, כי אין רע יורד מלמעלה וכמ"ש לא יגורך רע, ואם מתאווה בו תאוה לאהוב את המקום אז הוא טוב, ואם מתאווה תאוות עניני עוה"ז אז הוא רע, שהאדם עושה אותו שיהי' רע.

והנה את זה לעו"ז עשה האלקים הם פנימי' ומקיפי' דנוגה, ואצ"ל פנימי' ומקיפים דגקה"ט שלמטה מטה מנוגה כו'. והענין דהנה ארז"ל באבות הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם כו', ולכאורה הלא תאוה וכבוד הוא א', אך תאוה הוא פנימי', וכבוד הוא בחי' לבושי' כמארז"ל ר"י קארי למנא מכבדותא. ובקדושה הוא בחי' התורה שנק' בשם לבושים, והגם שהתורה הוא בחי' פנימי' מ"מ הוא ג"כ בחי' לבושים כמ"ש כאשר יאמר משל הקדמוני כמו שהמשל הוא לבוש להנמשל, והגם ששרש המשל הוא הגבה מהנמשל כמו שאנו רואים שכל מי שהוא בר שכל גדול הוא דוקא יכול להמשיל משלים הרבה, מ"מ הרי נעשה לבוש להנמשל, וכל זמן שאינו מבין עדיין עומק המושכל שבו אז נצרך להמשל, אבל כשמבין השכל אז אין נצרך כלל להמשל, וזהו שנק' התורה בשם לבוש כמ"ש לבושי' כתלג חיור, כמו תקצגהשלג שנקפא המים ונעשה שלג ואח"כ חוזר ונמס והי' למים, וכמארז"ל דלא קאים אינש אדעתי' דרבי' עד ארבעין שנין, שבתוך המ' שנין הי' דעתי' דרבי' עליו בבחי' מקיף, ואחר מ' שנין נמשך מהעלם אל הגילוי להיות בבחי' פנימיות.

וזהו מ"ש כבוד חכמים ינחלו, חכמים היינו בחי' ח"ס מוחין דאבא שלמעלה מהשכל, כי מה שנק' הבנה והשגה בחכמה הוא בחי' וחכם בבינה, אבל חכמה בעצם הוא למעלה מהשתל', וזהו הנסתרות להוי' אלקינו היינו י"ה שהן או"א, ומה שנק' נסתרות היינו לפי שהם מחופים ומכוסים בדיקנא דאריך כמ"ש בפע"ח שבאריך יש דיקנא ובז"א יש דיקנא ובאו"א אין בחי' דיקנא, וזהו שנק' התורה בשם לבוש שהוא י"ג ת"ד שהם לבושים וחופפים על או"א, ובעבודה בנפש הוא בחי' יחידה שבנפש, ואז ינחל כבוד. וכמו שבקדושה מקיפים נק' מה שאינו נכנס בפנימי', כמו"כ בלעו"ז יש בחי' מקיפים ופנימי', מקיפים גאוה וגסה"ר שהוא בחי' לבוש, כמ"ש ה' מלך גאות לבש, וכמו כשאדם לובש לבוש שאינו כמדתו ה"ז נופל, כן שרש ומקור הנפילה הוא גסה"ר, ולכן גאוה בגימט' י"ה, כי הפנימי' יכול להפוך מרע לטוב, כמו איש אשר בסובאי יין וזוללי בשר שאוכל לשם אכילה גסה אם למחר מתפלל בכח האכילה ההיא, ומכוון בכדי שיוכל לעבוד את המקום, הרי הרע עצמו מתהפך לטוב ונעשה מרע טוב, אבל החיצוני' ולבושים אינו נעשה מהם דבר טוב שיוכל לקבל הכבוד להיות נתפס בתוכו שלא יהי' יש. ועז"נ כי ביום הזה יכפר, יכפר סתם ולא כתי' מאן יכפר, וזהו שאמר בזהר ישוב ירחמנו מאן ישוב ישוב ע"ק לאתגלאה כו'.

וזהו ענין יוהכ"פ שהכה"ג שהי' בבחי' קדה"ק הי' נכנס לבית קדה"ק בבגדי בד קדש שהו"ע יחידי אחדות פשוטה, והם בגדי לבן שמורה על מקור הלבנונית כי גוון לבן הוא גוון עצמי ואין כאן דבר נוסף, והכה"ג הי' נמשח בשמן המשחה בכדי שעי"ז יומשך גילוי ע"ק ואז יתהפך גם הלבושים ומקיפים דלעו"ז. וע"פ הקבלה שרש ענין או"מ אינו שייך כ"א כשנאצל מקור הכלים שאז שייך לומר התלבשות אורות וכלים ואז נק' בשם או"מ, אבל ביוהכ"פ נמשך האור בעצמו שלמעלה מהתלבשות אורות וכלים ונק' אור מעין המאור, וגם זה אינו כ"א בחי' שם שאין לנו לכנות שם אחר כ"א אור מעין המאור. וע"פ לשון החסידות הוא כי יש בחי' ממכ"ע וסוכ"ע, ואוא"ס הממכ"ע הוא החיות אלקי המאיר בפנימי', וסוכ"ע הוא הארת א"ס אשר אינו יכול להתלבש בפנימי', ומ"מ הרי נק' סוכ"ע ששייך לעלמין, וע"י עבודה דתומ"צ ממשיכים אותו בפנימי', וכמו דאחר מ' שנין קאים אינש אדעתי' דרבי' הגם שהי' בבחי' מקיף, אבל עצמו"ה א"ס הוא למעלה מעלה מסוכ"ע מקיפים ופנימי', והוא הנמשך ביוהכ"פ. וע"פ ל' השמות הוא כי שרש המקיפים הוא משם ס"ג אשר תקצדמשם הי' שבירת הכלים, וביוהכ"פ הוא גילוי שם ע"ב, וזה"ע כי גאה גאה. אך התורה היא נצחית ויש עכשיו כל הבחי' בתורה שזהו שנק' התורה בשם לבוש שהוא מלביש ומעלים אור הא"ס בכדי שע"י יוכלו להתגלות כל האורות.

ונחזור לענינינו למה נק' שמה יסכה שהיתה סוכה ברוה"ק, שע"י שהכה"ג הי' נכנס ביוהכ"פ לקדה"ק הי' מברר המקיף דלבונה זכה שהוא בחי' כאהלי קדר ע"י בגדי בד אחדות פשוטה כמ"ש הוי' בדד ינחנו, בדד הוא לבדו כמו קודם שנבה"ע, ומזה נמשך אח"כ מקיפי' דסוכות, ומ"מ יוהכ"פ עצמו אסור עדיין בזיווג שהוא בחי' בת אמי כמ"ש בבה"ז באריכות ע"ז, ואח"כ בשמע"צ נמשך זה המקיף בפנימי', וזהו מ"ש ושאבתם מים בששון שמשם היו שואבין רוה"ק, ועיקר ענין זה הי' בבית ראשון, כי בבית שני נחסרו ה' דברים ולא היו נמשחים בשמן המשחה אלא שע"י מרובה בגדי' ראו גילוי השמות כמו שהוא בבי"ע כל אחד לפ"ע, אבל בבית ראשון ע"י עבודת אהרן כה"ג נמשך בסוכות גילוי בחי' קדש, ומשם הי' שואבין רוה"ק, אלא שהי' בזה כמה בחי' נגד נר"נ ח"י, והגילוי הי' מבחי' רוח וזהו רוח הקדש. ובעבודה הוא שע"י שמאלו תחת לראשי שבר"ה ויוהכ"פ שמשפיל האדם א"ע עד קצה האחרון, שזה"ע מן המצר שעושה האדם מיצר בנפשו, עי"ז מתברר המקיף דאהלי קדר, שביוהכ"פ נמשך גילוי מקור התענוגים תענוג הפשוט שאינו תענוג המורכב, וזה"ע תוקף קדושת היום, ומזה נמשך סליחת עונות, ומזה נמשך אח"כ בסוכות גילוי מקיפי' עליוני' שסוכות הו"ע סוכה ברוה"ק קדש מלה בגרמי'. וזהו מ"ש כי על כל כבוד חופה שבכדי שיהי' יחוד זו"נ צ"ל תחלה חופה ומקיף. וזה"ע ששרה היא בת הבן מתרח אבי יסכה, כי שרה הו"ע עליית המל' שם ב"ן למעלה משם מ"ה, כי מ"ה וב"ן הוא הנק' יום ולילה, ועליית שם ב"ן ביוהכ"פ הוא לבחי' ששם אין התחלקות יום ולילה כלל כ"א כחשכה כאורה, וזהו יומם שהוא בחי' שכולו יום, ומשם נמשך המקיפים דסוכות, ולכן הוא מלשון סוכה ברוה"ק, שהוא בחי' חיים שמו והחכ' תחי' מוחין דאבא שלמעלה מהשתל'. וזהו שארז"ל עד עשרים אמה מידע ידעי דצל סוכה, כי עשרים הרי הוא כחושבן כ"ף, כי ההפרש בין אני לאנכי הוא באות ך' כי הכ"ף רומז לכתר, והמקיף דסוכה הוא בבחי' כתר, לכן אמרו מידע ידעי דצל סוכה שהצל סוכה הוא בבחי' כ"ף כתרא עילאה.

ולפי הפי' הב' בגמ' למה נק' שמה יסכה שהכל סוכין ביפי', שזה"ע שרי ביו"ד ולא כמו שנק' שרה בה"א, והיא בחי' המל' הנק' שושנה דאי' בזהר מה שושנה אית לה תליסר עלין דסחרין לה היינו יגמה"ר הנמשכי' בהמל', ואפי' שושנה תקצהבין החוחי' הרי נת' בזהר דסלקא ריחא ונמשך בה ג"כ יגמה"ר. וזהו שבתחלה ביוהכ"פ הו"ע עליית המל', ואח"כ נעשה המשכה במל', וזהו שאנו מבקשים ותמלוך אתה הוא הוי' אלקינו לבדך דהיינו שיהי' כל הבחי' אתה והוא והוי' בבחי' אלקינו המשכה במל'. וזהו שהכל סוכין ביפיה. ועכשיו כל הבחי' הם בתורה כי התו' היא נצחית ויש בה כל הבחי' שהי' נמשך ע"י עבודת כה"ג. וזהו שחורה אני ונאוה כאהלי קדר ביוהכ"פ, ומזה נמשך כיריעות שלמה הכל סוכין ביופיה, ועכשיו ישנו בתורה.

בס"ד, שמע"צ.

הנחת ר"א ז"ס.