ולהבין כו' העושה סוכתו תחת האילן

תקפהולהבין כו' העושה סוכתו תחת האילן

ולהבין ביאור ענין העושה סוכתו תחת האילן כאילו עשאה בתוך הבית שהיא פסולה, הלא בשכר שאמר אברהם והשענו תחת העץ זכו ישראל למצות סוכה. ועוד הלא אילן הוא גימט' הוי' אד' וסוכה הוא גימט' הוי' אד'.

אך הענין דהנה בזהר פי' על והשענו תחת העץ דא קוב"ה והוא קדוש בוא"ו, והה"מ זצוק"ל פי' שהוא כמ"ש ועץ החיים בתוך הגן ג"ן סדרים דאורייתא, וצ"ל דבריו שג"ן סדרים הוא כמו מקרא בעשי' עשי' שבאצילות, ועץ החיים הוא ש' הוי', כי עץ הוא מספר ק"ס ושם הוי' בהכאה הוא ג"כ מספר ק"ס כי יו"ד פעמים ה"א הוא נו"ן, ה' פעמים יו"ד הוא ג"כ נו"ן, ו' פעמים ה"א הוא למ"ד ה' פעמים וא"ו הוא למ"ד. וצ"ל מהו הסוכה שעשה אברהם למלאכים ושעי"ז יזכו ישראל לסוכה.

אך הנה בגמ' חולין דרשו ע"פ ברן יחד כל כוכבי בקר ויריעו בני אלקים שמלאכים ממתינים לומר שירה עד שבני ישראל אומרים שירה, כי כוכבים קאי על ישראל שנמשלו לכוכבים, ובמד"ר מפרש שהכוונה על ק"ש. והענין דהנה אנו אומרים וכולם כו' מעריצים ומקדישים וממליכים את שם, דהנה מלאכים עבודתם ברינה, כי רינה הוא מחמת חיצוני', שהרינה הוא סיפור שבחו של מקום, ועד"מ מי שעומד לפני המלך מה לו להגיד ולספר רק כשיוצא לחוץ מדבר כדי להלהיב ולהלהיט כו', וזהו ויעמידם לעד לעולם שהגוף על עמדו עומד אלא שמתפעל כו'. וזהו כל בעלי השיר יוצאים בשיר שיוצאים ממקומם מעולם לעולם ומהיכל להיכל ומתכללין בהיכלות כו', ויש בהם כמה בחי' התחלקות כמו מחנה מיכאל באהבה יש בו כמה בחי', יש אהבה בתענוגים ויש אהבה בהתפעלות ויש אהבה הכלולה מיראה והוא גבורה שבחסד, ודרך כלל הוא בחי' אהבה שהאהבה כוללת כל הבחי', כמו עננא דאהרן שלא הי' רק ענן א' בזכות אהרן ואעפ"כ הם ז' ימי הסוכות ז' מקיפים.

תקפווזה"ע רננא ברמשא מדת לילה מל' כמו שיורדת לבי"ע כמאמרם ז"ל בלילה מה עביד קוב"ה רוכב על כרוב קל שלו ושט בח"י אלף עולמות, מספר ח"י הוא ג' ווי"ן נגד ג' עולמות בי"ע, וזהו רננא ברמשא צדק מל' קדישא וזהו מאזני צדק כו' שיש בחי' ששוקלים את בחי' עומ"ש שנמשך לכל חד וחד לפום שעו"ד לפי שרשו מצירופים או מחילופי' או מתמורות. והנה רינה זו היא באה מחמת הריחוק, כי לפי ערך הריחוק כך תגדל האהבה, דהנה כתי' ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה, ביתה הוא בית ה"א, בית הוא בחי' מל' וה"א מורה על ג' עולמות בי"ע בראתיו יצרתיו אף עשיתיו, וכמו שבה"א ב' קוין מחוברים וקו א' מופרד כך בריאה ויצי' מחוברי' וקרובים עדיין זל"ז, אבל עשי' מופרד בתכלית וזהו אות ה"א, ומל' דאצי' מסתתרת בהם לברר בירורים, ומחמת ריחוקה הוא בחי' רינה וזמרה כמ"ש אלקים אל דמי לך אל תחרש ואל תשקוט כו', למען יזמרך כבוד, נהורא תתאה קארי תדיר לנהורא עילאה ולא שכיך. ולכן עבודת המלאכים ג"כ ברינה שהרי נמשכים מבחי' מל', ומל' דבריאה הוא מקור וחיות המלאכים דבריאה, ומל' דיצי' כו', והשגתם ריחוק זה הוא מ"ש וצדקתך ירננו בחי' צדק בלבד, וזכר רב טובך יביעו רק זכר והארה מרב טובך כו', וכמה צמצומים עד שנמשך בבחי' צדק מלכותא קדישא, ואי לזאת נכספה וגם כלתה נפשם ובטלה לאוא"ס ב"ה השוכן ומתלבש בבחי' מל' כי אליו ולא למדותיו, והוא בחי' איהו וגרמוהי בחי' איהו שמתאחד עם גרמוהי בכדי לברוא ע"י יש מאין, אך מ"מ אין להם כ"א זכר רב טובך, כי המלאכים ביקשו תנה הודך כו' ולא ניתן להם, לכן אין להם כ"א זכר רב טוב. אך בישראל נא' ורב טוב לבית ישראל וכמ"ש תחת אשר לא עבדת כו' בשמחה ובטוב לבב מרוב כל, והו"ע ט"ו ווי"ן דאמת ויציב נגד ט"ו יסודות דה' פרצופי אצי' ולהם דוקא ניתן עבודה בשמחה, אבל המלאכים אין להם כ"א רק רינה שהוא בחי' גבו' והסתלקות ולא שמחה, שהרי אין להם עבודת ההמשכה מלמעלמ"ט ע"י תומ"צ.

והנה מעשה אבות סימן לבנים, כי האבות הן הן המרכבה, אברהם למדת החסד, יצחק למדת הגבו', יעקב למדת הת"ת, ומהם ניתן הכח לנש"י להיות עבודה בשמחה. והגם כי האבות היו קודם מ"ת מ"מ שני אלפים תורה התחיל בערך מאברהם, וזה תלוי בפלוגתא אם בן ג' שנים הכיר את בוראו או בן מ"ח שנים. אך האבות היו מרכבה לבחי' מדות עליונות [חו"ג] והוא בחי' כשר ופסול כו' אמרת הוי' צרופה. והנה כתיב ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם, שכולל מוחין ומדות, ואדם הוא בחי' תורה זאת התורה אדם כמ"ש נעשה אדם בצלמינו דכמו שבאדם יש רמ"ח אברים ושס"ה גידים כן בתורה רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת, ומספר רמ"ח הוא ט' ספירות דז"א, כי ט' פעמים ט' הם פ"א וג' פעמים פ"א שבכל ספי' יש ג' כלים פנימי חיצון תיכון עם ה' חסדים המגדילים הם רמ"ח, הרי שבבחי' אדם יש ג"כ חסדים, והמשכה זו הוא בז"א אורייתא מחכמה נפקת, אך נפקת דוקא מהעלם לגילוי להתלבש בלבושים רבים, ושרשה למעלה מן החכ' וכמ"ש ואהי' אצלו שעשועים שעשועי המלך בעצמותו תר"ך עמודי אור שבכתר הוא גלגלתא ופנימית מו"ס דא"א, וכל האורות נמשכים בז"א כל ארחות הוי' כו' פי' ארחות להיות הוי' כו'. וזהו בית יעקב תקפזלכו ונלכה באור הוי' באור המאיר בשם הוי', ומעשה אבות סימן לבנים כתי' באברהם ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט, שע"י הצדקה ומשפט המשיך דרך ומבוא לשם הוי', והעיקר ע"י יעקב כמ"ש ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל וכמ"ש כה אמר ה' ליעקב אשר פדה את אברהם ולכן כתי' בית יעקב דוקא לכו ונלכה כו'.

וזהו עוד חילוק בין מלאכים לנשמות ישראל, כי נש"י עבודתם להמשיך מלמעלמ"ט, ומלמעלה אין נוגע ומעכב, אך כל האומר אין לי אלא תורה אפילו תורה אין לו, וצריך להיות תפלה ג"כ. כי הנה ידוע שירידת הנשמה לא הי' בשביל עצמה כי הנשמה א"צ תיקון ובירור כי היא חלק אלוקה ממעל וכמ"ש כי חלק הוי' עמו, כ"א ירידתה בגוף היתה בכדי לברר הגוף ונה"ב המסתיר ומעלים, כי הגוף של המלאך הוא רק מב' יסודות וגם זאת יסודות הדקים, ובגוף ניתוסף עוד ב' יסודות הגסים ועבים, כי שרש הנה"ב הוא מחיות ואופנים, אלא שהם נתהוו ממה שנתברר, והגוף נפל למטה בכדי לברר אותו. אך עי"ז נעשה יתרון אור מתוך החשך, מיא דתחות אילנא, וכידוע המשל מנפילת החומה דכל שגבוה יותר כשהוא נופל נופל למטה יותר והנה"ב נשפל למטה מטה ממילא מובן שיש בו יתרונות יותר, וכמארז"ל כלום אדם רואה מתוך הלובן שבעין אלא מתוך השחור שבעין, דהיינו שיבוא לואהבת בכל לבבך בשני יצרך. אך איך יבוא היצה"ר לאהבת ה', הוא ע"י התבוננות בפסוק ראשון שמע כו' הוי' אחד אין כיוצא בו כמ"ש אני הוי' לא שניתי, אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלקים שמבלעדי אין אלקים אבל מה שאינו מבלעדי יש בחי' אלקי', שהוי' עצמו הוא המצמצם להיות בבחי' אלקים כמ"ש אני הוי' אלקיכם, שכמו שיש בחי' הוי' הנגלה כמ"כ יש בחי' הוי' הנסתר כמ"ש וחכיתי להוי' המסתיר פניו, ושניהם הם אלקות בשוה, ואדרבה שרש ההעלם הוא הגבה מכח הגילוי. וכאשר יתבונן בזה הדק היטיב, אזי גם היצה"ר ישוב לאהבת ה'. אך קודם ק"ש הקדימו שתים לפניה ברכת יוצר אור הוא פי' וביאור הוי' אחד, ואהבה רבה או אהבת עולם הוא פי' וביאור הוי' אלקינו, והוא כנגד אבות הן הן המרכבה ממרכבה דחיות, וכל ענין שתים לפניה הוא התבוננות משרפים ואופנים שרש הנה"ב שהם אומרים קדוש וברוך, וע"י שמספרים להנה"ב איך ששרשו העליון עומד תמיד בביטול לאלקות עי"ז נעשה הזזה בנה"ב ממקומו. ואח"כ בק"ש ע"י התבוננות יכול לבוא לאהבת הוי'. אך הנה כתי' סוס ורוכבו רמה בים, שהסוס בטל לגבי רוכבו, שבלתי הרוכב אין מעלת הסוס כלום, אבל כשיש רוכב עליו ניכר מעלת הסוס ביותר שיכול לרוץ למקום שאין הרוכב יכול לילך מצד עצמו, כך בחי' נה"ב מצ"ע הוא מקושרת למטה, אבל כשרוכב עלי' הנה"א המתלבש בה הנה זאת תהי' העלאת תקפחהנה"ב ביתר שאת וביתר עז במס"נ ממש, ואז גדול ורב כחה עד שבתפלת י"ח היא הממשכת ומשפעת ביטול אא"ס ב"ה במלאכים עד שהם אומרים קדוש כשישראל אומרים למטה.

וזהו מארז"ל שמלאכים ממתינים לומר שירה עד שנש"י אומרים, וכמ"ש אכלתי יערי עם דבשי, דבשי הוא מתיקות הק"ש, וע"י ק"ש גם המלאכים שנמשלו לעצי יער גם הם נאכלים היינו שהם מתעלים ע"י, ואפי' אותן המלאכים שאומרים עדיין פעם הג' קדוש גם הם מתעלים ע"י נש"י. והנה כך הוא בענין המשכת אוא"ס ב"ה מלמעלה למטה שהוא ע"י ישראל בעסק התורה, שע"י התורה נש"י ממשיכים הארת א"ס הסוכ"ע, והמלאכים מקבלים מהם המשכת התורה הנמשכת בג"ע כמ"ש היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך, היושבת בגנים נשמות בג"ע, חברים מלאכים מקשיבים לקולך, וזהו ונתתי לך מהלכים ב' מיני הילוך מלמטלמ"ע ומלמעלמ"ט, בין העומדים כו' בפנימי' העומדים הם המלאכים, להיות השפעת בחי' הילוך בבחי' פנימי' המלאכים בין מלמטלמ"ע ובין מלמעלמ"ט.

והנה הכח הזה ניתן לישראל מהאבות, ולזה עשה אברהם סוכה למלאכים. והענין כי הנה אי' בזהר דאילן דאברהם הי' נסיון שהי' מנסה בזה לכל מי שבא אצלו, דאם האילן חופה ענפיו עליו ה"ז בא לחסות תחת צל כנפי השכינה, וכן המים לכל מי שבא לקבל טבילה הי' עולה כנגדו המים, ולכן כשראה ג' אנשים אמר להם בתחלה יוקח נא מעט מים והשענו תחת העץ, פי' שהמלאכים שרשם משם אד' ורצה להעלות אותם, לכן הודיע להם שם הוי', וזהו והשענו תחת העץ והשענו הוא מלשון בטחון כמ"ש ויהי הוי' למשען למו, וזהו פי' הזהר עץ דא קוב"ה קדוש בוא"ו, שכל ענין עבודת המלאכים הוא בהוא"ו, כי שרפים אומרים קדוש, קדוש וא"ו, ואפי' אופנים שאומרים ברוך שחפצים המשכת אלקות הוא ג"כ וא"ו אלא שהוא וא"ו דיחו"ת דבשכמל"ו. וזהו שהודיע להם והשענו תחת העץ שיבטחו בשם הוי', שהעלה אותם משרשם שם אד' לעבודת ש' הוי', וע"ד מ"ש שרפים עומדי' ממעל לו אך כל גילוי מלמעלה א"א לבוא בפנימי' כ"א שהוא בא בתחלה דרך מקיף, ואח"כ ע"י העבודה נמשך בפנימי' וכמשארז"ל כל הקורא ק"ש בלא תפילין כאלו הקריב עולה בלא מנחה, ק"ש הוא פנימי', ותפילין הם מקיפים, ופנימי' בלא מקיף א"א להיות, ולכן עשה להם סוכה היינו בחי' מקיף שהמשיך להם שם הוי' בבחי' מקיף.

אך זהו דוקא סוכה למלאכים שלא ניתן להם תורה, אבל כשניתן התורה לישראל הרי סוכה היא מצוה הגבה מאד נעלה מהסוכה שעשה אברהם למלאכים. והענין דהנה כתי' והי' כעץ שתול על פלגי מים ועל יובל ישלח שרשיו שיש בחי' עץ ששרשו הוא בבחי' יובל, והענין דהנה כתי' ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן, וארז"ל מה שמו דההוא נהר יובל שמו, ובאדר"נ איתא חיים שמו, יובל הוא התקשרות אורייתא בקוב"ה, כי הסוכה של מלאכים יש בנש"י בלא"ה, היינו הכח שיש לנש"י להתקשר בתורה כמ"ש ישראל מתקשראן באורייתא, אבל הסוכה ומקיף של נש"י הוא מה שממשיכים התורה כמו שהוא מתקשרת בקוב"ה. וזהו מ"ש תחת תקפטאשר לא עבדת את ה"א בשמחה ובטוב לבב, כי יש ב' בחי' בעבודה, הא' עבודה סתם, ועי"ז מתעלה לשרש נש"י כמו שמתקשרים באורייתא, אבל ע"י עבודה בשמחה מתעלה לאורייתא כמו שמתקשרת בקוב"ה, וזהו מרוב כל, כי כל הוא ע"ד כי כל בשמים ובארץ דאחיד בשמיא וארעא, ויש כמה בחי' כל, ועבודה בשמחה הוא יותר מכל הבחי' כל. וענין חיים שמו כי הנה מקיפים דסוכה מפרשים בכ"מ על מקיפים דבינה וזהו יובל שמו.

וזהו לפי הפי' סוכה מלשון סכך, אבל יש עוד פי' סוכה מלשון שסוכה ברוה"ק, שקדש הוא למעלה מעלה מבחי' קדוש. והענין דהנה כתי' אבי מלכה ואבי יסכה, ששרה היא בת הבן מתרח ובני בנים הרי הם כבנים, והנה כתיב אמנם אחותי בת אבי היא ולא בת אמי ותהי לי לאשה, בת אמי הוא בחי' יוהכ"פ שאסור בזיווג, ובת אבי הוא שמע"צ ואז הוא עיקר הזיווג, דא"א להיות יחוד למעלה כ"א שיעברו כ"ב ימים מימות בריאת האדם, וזהו אבי יסכה שסוכה ברוח הקדש קדש מלה בגרמי', אלא שבסוכות הוא בבחי' מקיף ובשמע"צ הוא נכנס בפנימי', כי כל מקיף צריך להמשיכו אח"כ בפנימי', והוא כמ"ש ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך לנטוע שמים כו'. וזהו שחדש תשרי הוא חדש כללי על כללות השנה, כי ר"ה ויוהכ"פ הוא מקור על יראה על כל השנה כמ"ש במד"ר כי עמך הסליחה למען תורא, הסליחה מופקדת אצלך מר"ה עד יוהכ"פ שיבא לשלימות היראה, וביוהכ"פ נכנס הכה"ג לפני ולפנים להקטיר הקטורת ועי"ז נמשך סליחת עונות, כי בבחי' פנימי' כתי' בוחן לבות וכליות אם הוא מקרב איש ולב עמוק, משא"כ בבחי' מקיף לא הביט און ביעקב, ומענן הקטורת נעשה מקיפים דסוכות, וסוכות הוא מקור כללי על כל השנה על שמחה של מצוה. וזהו שבכל הרגלים אומרים מועדים לשמחה, וזמן שמחתינו אין אומרים כ"א בסוכות כי סוכות הוא כללות השמחה על כל השנה מחמת המקיף הגדול מר"ה ויוהכ"פ. וזהו שמעשה אבות סימן לבנים, כי ע"י שהודיע אברהם אלקות בעולם כמ"ש ויקרא שם כו' אל עולם כו' עי"ז נמשך בסוכות אל הוי' ויאר לנו, וזהו ע"ד מ"ש בית אל כי כמה בחי' נק' בשם בית, המל' נק' בית, ובינה נק' ג"כ בשם בית, וזהו בית אל בית שמשם נמשך להיות בבחי' אל הוי' כו'.

ובזה יובן למה העושה סוכה תחת האילן פסולה, כי אילן הוא גימט' הוי' אד' שהוא בחי' הוי' הוא האלקי', אבל הסוכה של נש"י היא הגבה מאד נעלה שהוא סוכה ברוה"ק, ומ"מ ע"י שאמר אברהם והשענו כו' זכו בניו לסוכה, כי אברהם התחיל ליתן כח במלאכים ע"י עבודתו, ומזה זכו בניו שיהי' תוס' עוז למלאכים ע"י עבודתם.

והנה הסוכה צ"ל תחת אויר השמים, כי שמים הוא אש ומים הוא מדות עליונות, אבל כאן הפי' ע"ד מ"ש כי כאשר השמים החדשים כו' אשר עומדים לפני תקצפי' לפני כמו שהם בפנימי', והסוכה צריך להיות תחת בחי' שמים זה. וסוכה המעובה כעין בית אע"פ שאין הכוכבים נראים מתוכה כשר, בית הוא כמ"ש איזה בית אשר תבנו לי, בכל מאדך, והוא כעין בית ולא בית, אז אע"פ שאין הכוכבים נראים מתוכה כו' כשרה. והנה המ"א מפרש שקאי על הכוכבים הנראים בלילה, אבל הטור פי' על כוכב חמה, והענין כי חמה הוא בחי' שמש שזהו כמ"ש שמש ומגן הוי', וסוכה שחמתה מרובה מצלתה פסולה היינו רק גילוי שם הוי', כי ביוהכ"פ מתעלים שיהיו לפני הוי' תטהרו למעלה משם הוי', ומזה נעשה המקיף דסוכות, ואם חמתה מרובה מצלתה כו' שהוא רק גילוי שם הוי' פסולה, ולכן אע"פ שאין כוכב חמה נראה מתוכה כשר, ובאמת אפי' אם כוכבים הקבועים ברקיע תמינאה אין נראה ג"כ כשר, כי המקיף דסוכה גבוה מהם.

בס"ד. חוהמ"ס, תרל"ג.

הנחת ר"א ז"ס.