ביום ההוא יהי' על מצילות הסוס (ב)

תקפאביום ההוא יהי' על מצילות הסוס (ב)

ביום ההוא יהי' על מצילות הסוס קודש לה', ולעיל מיני' כתי' והי' ביום ההוא יהי' הוי' אחד ושמו אחד, דלע"ל יהי' ב"פ י"ה דהנה בקרי"ס אמרו שירה בשתי אותיות כמ"ש עזי וזמרת י"ה אבל לע"ל יהי' הקילוס בששה אותיות כמ"ש כי בי"ה הוי' צור עולמים היינו שם הוי' וי"ה תתאין ואז יהי' שמו אחד ולכן גם מה שעל מצילות הסוס יהי' קודש. והנה בזה ההפטרה מחלק בין מצרים לשאר אומות, וצ"ל מהו החילוק, וע"פ פשוט הטעם מפני נילוס. וגם צ"ל מפני מה קבעו זה דוקא לסוכות. ועוד צ"ל מה שאמרו רז"ל מצוה קלה א' יש לי וסוכה שמה, מפני מה נק' בשם מצוה קלה, וצ"ל כללות ענין הסוכה.

הנה כתיב ופרוס עלינו סוכת שלומך והוא ע"ש הפסוק פרש ענן למסך דכתי' בשי"ן שמאלי, ושלומך הוא כמ"ש כיריעות שלמה. והנה אי' במד"ר בשכר שאמר אברהם והשענו תחת העץ פרע הקב"ה לבניו במדבר ובארץ ולע"ל, פרש ענן למסך הרי במדבר, בארץ מנין בסוכות תשבו שבעת ימים, לע"ל ענין וסוכה תהי' לצל יומם. ובמ"א אי' בשכר שעשה אברהם סוכה למלאכים פרע לו הקב"ה ביצי"מ וכמ"ש כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מאמ"צ, ובימי יהושע כמ"ש סכותה לראשי ביום נשק, ולע"ל כמ"ש וסוכה תהי' לצל יומם.

ולהבין זה צ"ל מארז"ל העושה סוכתו תחת האילן כאלו עשאה בתוך הבית, הלא ישראל זכו למצות סוכה בשכר שאמר אברהם אבינו ע"ה והשענו תחת תקפבהעץ, וא"כ למה פסול תחת האילן, ובספרים אי' דאילן גימט' הוי' אד' וה"ז בחי' גבוה וא"כ למה פסול. והענין דהנה כתי' בסכת תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל כו' למען ידעו דורותיכם כי בסוכת הושבתי את בנ"י בהוציאי אותם מאמ"צ ב"פ בסכת חסר וא"ו, וסוכות הנאמר ביצי"מ מלא, והנה בגמ' למדו מזה שעד עשרים אמה מידע ידעי דצל סוכה עליו, למעלה מעשרים אמה לא ידעי דצל סוכה עליו, ובזהר לפי פי' הרח"ו משמע דעיקר חסר היינו גילוי הוא"ו, וצריך להמשיך בכל שבעת הימים גילוי הוא"ו.

והענין דהנה כל תולדות שבמקרא חסר לבד מתרין מלא אלה תולדות השמים כו' ואלה תולדות פרץ, כי עולם על מילואו נברא ואדם ר"ת אדם דוד משיח, ואלו לא חטא אדה"ר הי' העולם מזוכך והי' העבודה באופן אחר, ומה שאנו אומרים ושם נעשה לפניך כמצות רצוניך כו' הי' העבודה עכשיו עד"ז, ואח"כ בא נחש על חוה והטיל בה זוהמא, וישראל שעמדו על ה"ס פסקה זוהמתן, ואח"כ ע"י חטא העגל חזרה הזוהמא כמ"ש במד"ר שלחד מ"ד היו כ"ט יום עם הקב"ה, ולחד מ"ד י"א יום, ולחד מ"ד יום א', וזהו כל ענין אריכות הגלות בכדי לתקן ולברר, ולע"ל כאשר יהי' שלימות הבירורים יהי' תולדות מלא.

והענין דהנה ארז"ל דלע"ל יעשה הקב"ה שבעה חופות לנש"י ופי' רש"י שחופה השביעית הוא שכינה, ובאמת לא מצינו בכתוב מפורש חופה הנק' שכינה. אך הנה כתי' כי על כל כבוד חופה וסוכה תהי' לצל יומם, ויש בזה פירושים אם תיבת כבוד הוא מענין החופות או סוכה, ולפי הפי' שסוכה מן המנין יתכן שפיר שהוא גילוי שכינה. והענין דהנה כתי' כימי צאתך מאמ"צ אראנו נפלאות, כי יצי"מ הי' גאולה שלימה ע"מ שלא יהי' עוד גלות, והגם כי אברהם בחר לו שעבוד זהו בידיעה דד"ע שאינה מכרחת הבחירה, אבל בבחי' בחירה הי' גאולה שלימה, כי ביצי"מ הי' גילוי גדול כמ"ש עד דנגלה עליהם ממה"מ, מלכים הוא כמ"ש כי הנה המלכים נועדו זה יהודה ויוסף והוא יחוד זו"נ, מלכי הוא חו"ב, מלך מלכי הוא כתר שהוא המשכת הוא"ו וכמ"ש ובמורא גדול זו גילוי שכינה. ולכן יש במצה ג"כ ב' בחי', מצה חסר וא"ו, ומצה מלא וא"ו. וזהו שאנו אומרים מצה זו שאנו אוכלים על שום מה, שמצה דיצי"מ הי' אחר חצות מלא וא"ו גילוי שכינה, אבל מצה שלנו הוא קודם חצות. וזהו מה שפי' רש"י שחופה השביעית הוא שכינה היינו גילוי ממה"מ והוא הוא"ו, ולכן כתיב וסוכה מלא וא"ו שהוא גילוי שכינה. ועוד יהי' התחדשות שיהי' יומם בתוספות מ"ם, וכן גם עכשיו הוא העבודה להמשיך בשבעת ימי הסוכות גילוי בחי' וא"ו.

והענין כי הנה סכך הסוכה נק' בשם צלא דמהימנותא, מהימנותא הוא מקיפים עליונים, וצלא דמהימנותא היינו שהוא עדיין בבחי' צל ולא אורה נגלית, תקפגוהעבודה הוא להמשיך שיהי' סוכת שלומך בבחי' פנימי' כמ"ש כיריעות שלמה. והענין דהנה כתי' שחורה אני ונאוה כאהלי קדר כיריעות שלמה, ואמרו במד"ר שחורה אני כל ימות השנה ונאוה ביוהכ"פ, והוא ע"י אהלי קדר כי עי"ז נעשה כיריעות שלמה. והענין דהנה בקדושה הוא מספר עשר ולא תשע ולא אחד עשר, ובקלי' הוא דוקא י"א, שהוא י"א סממני הקטורת, כי בקליפות החיות שלהם הוא בבחי' מקיף, כי א"א להאיר להם בפנימי' כי הם יש ודבר נפרד, ולכן אם הי' מאיר להם בפנימי' הי' נבלע בהם החיות או כמ"ש חיל בלע ויקיאנו. וזהו ענין טענת המרגלים כי חזק הוא ממנו אפי' בעה"ב אין יכול להוציא את כליו, כי המקיף הוא חזק מאד, ולכן אמר להם כלב סר צלם מעליהם וא"כ בטלה טענתם. אבל בקדושה הוא דוקא עשר, כי החיות אלקי מאיר בהם בבחי' פנימיות מפני שהם בטלים בתכלית, ולכן א"א להחשב החיות לדבר בפ"ע כי נעשה אחד בהם. אך זהו דוקא בבחי' ממכ"ע, כי זהו כל ענין ממכ"ע שהחיות אלקי מאיר בפנימי', שהו"ע איהו וחיוהי איהו וגרמוהי, גרמוהי מדות בכלל חיוהי מוחין, אבל יש עוד בחי' שהוא אנת הוא חד ולא בחושבן שאינו בחשבון ע"ס.

והענין דהנה כתיב בקר ויודע כו' ופרש"י והוא מהמד"ר גבולות חלקת בעולם כשם שא"א לשנות מבקר לערב כך א"א להיות שלא יהי' אהרן כה"ג, דהנה כתיב ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים, קדשים הוא חו"ב, וקדש הוא ג"כ מובדל מקדשים והוא כתר בכלל שהוא ממוצע בין מאציל לנאצלים, וכן אהרן כה"ג הוא ג"כ במדריגות קדה"ק, כי הוא נמשח בשמן המשחה ועי"ז נעשה כה"ג, ולא כמו מרובה בגדים שהי' נעשה כה"ג ע"י הבגדים, ואהרן הי' לובש הבגדים שהוא לבוש שע"י יומשך גילוי קדה"ק, לכן הי' הוא ג"כ במדריגת קדה"ק. והנה ביוהכ"פ הגם כי הי' לו הרבה עבודות, מ"מ עיקר עבודתו הי' להקטיר הקטורת לפני ולפנים, שענין הקטורת הוא י"א סממנים שהוא כנגד י"א כתרין שבלעו"ז, והכה"ג ע"י הקטורת הי' מברר החיות דלבונה זכה שהוא החיות שלהם ונעשה מקיף לנש"י, וזהו מ"ש וכסה ענן הקטורת שהוא מקיפים דסוכות. וזהו ונאוה כאהלי קדר ביוהכ"פ, כי יש ב' בחי' מקיפים, מקיף הרחוק ומקיף הקרוב, והמקיף דלעו"ז נק' בשם אהל שהוא מקיף הרחוק, כי א"א להם לקבל ממקיף הקרוב, וע"י בירור הקטורת נעשה מקיף הקרוב לנש"י שזהו כיריעות שלמה. ובעבודה הוא כמ"ש שמאלו תחת לראשי וימינו תקפדתחבקני, שהו"ע הוידוים שאומרים בר"ה ויוהכ"פ אשמנו ועל חטא, שמשפיל א"ע עד קצה האחרון, עי"ז נמשך בסוכות מקיפים עליונים שזהו מ"ש וימינו תחבקני שהוא כמו למשל אדם החובק את חבירו ואינו מניחו לזוז ממנו, ואם בלעו"ז הוא כ"כ חזק המקיף, כי באמת המקיף שרשו גבוה מאד שזהו ענין בקר ויודע כו', כי שרש המקיף הוא מהתהו כמ"ש כברייתו ש"ע ברישא חשוכא, מכש"כ כשזה המקיף נמשך לישראל שהוא חזק מאד.

ובזה יובן מ"ש כי הוי' אלקיך מתהלך בקרב מחניך להצילך, ואיתא במד"ר לעשות צל על ראשך. ואפ"ל עוד ב' פי', הא' מלשון הצלה ממש, והב' מלשון וינצלו את מצרים, וכל הג' פירושים עולים בקנה א', כי הפי' לעשות צל על כו' הו"ע גילוי המקיפים דסוכות, והוא ע"י וינצלו את מצרים בירור הניצוצות דלעו"ז שהוא ענין המקיף מזה נעשה בחי' צל מקיפים עליונים. ופי' לשון הצלה הוא כמ"ש מציל עני מחזק ממנו, עני הוא היצ"ט כמ"ש ילד מסכן וחכם, וחזק הוא היצה"ר כמ"ש מלך זקן וכסיל שהיצה"ר בא לאדם בתחלה, והחוזק שלו הוא ממנו מחמת המקיף, והעבודה הוא להציל העשוק מיד עושקו, וע"ד מאמרם ז"ל אורייתא מגינא ומצלי גם בעידנא דלא עסיק בי'. וההצלה הוא ע"י תשובה, והענין דהנה כתי' כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא והוא מלשון והייתי אני ובני שלמה חטאים ופרש"י כלומר חסרים, שאפי' בבחי' שלמה יכול להיות חסרון, כי אפי' צדיק שקיים בסו"מ וע"ט, מ"מ אפשר להיות שעשה איזה מצוה בקרירות או שחסר בכוונה גם ע"ז צריך לעשות תשובה, וכש"כ מי שפגם ח"ו במ"ע ול"ת שפגם בשם הוי' כמו גאוה גימט' י"ה, שצריך לעשות תשובה מעומקא דליבא, וגדול כח התשו' שעי"ז מברר כל הניצוצות שביצה"ר, ואז ממילא נעשה הצלה ליצ"ט ומזה נעשה צל ומקיף. אך בתחלה נצרך להיות ולא יראה בך ערות דבר, כי כ"ז שלא נתמלא סאתו א"א להיות עדיין בבחי' צל ומקיף עד לע"ל שאז לא יראה כו' ויהי' בבחי' גילוי המקיף. וזה"ע כאהלי קדר כיריעות שלמה שלמה הוא מלך שהשלום שלו, שלום בפמליא של מעלה ובפמשמ"ט, פמליא של מעלה הוא חו"ג עד רום המעלות, ובנבראים הוא מיכאל וגבריאל, ופמליא של מטה הוא יצ"ט ויצה"ר, וע"י ונאוה כאהלי קדר שנוטל המקיף מהיצה"ר עי"ז נעשה כיריעות שלמה שלום בין היצה"ר ובין היצ"ט.

בס"ד. ש"ק חוהמ"ס תרל"ג.

הנחת ר"א ז"ס.