אר"י אשה לא תלוש אלא במים שלנו

תריאאר"י אשה לא תלוש אלא במים שלנו

א"ר יהודה אשה לא תלוש אלא במים שלנו, שילונו המים בבית י"ב שעות הלילה ויהיו קרים. וצ"ל לכאורה הלא במדינות הקרים גם אם היו שואבין תיכף הי' יותר קר ממה שיעמדו המים בבית י"ב שעות הלילה. אך דהנה כתי' ליני הלילה והי' אם יגאלך טוב יגאל, ואם לא יחפוץ לגאול וגאלתיך אנכי חי ה' שכבי עד הבוקר. דהנה לילה הוא בחי' גלות דגלות נמשל ללילה שהוא בחי' הסתר אלקות, והגאולה נמשל לבוקר, כמ"ש הבוקר אור כו' וישכם אברהם בבוקר כו' שהוא התגלות אוא"ס. והגאולה דלע"ל יהי' או מצד מעשה התחתונים במעשה המצות כמ"ש אם יגאלך טוב כו', או מצד אתעדל"ע הבא מלמעלה כמ"ש ואם לא כו' וגאלתיך אנכי שהוא בחי' אנכי מי שאנכי מוחה פשעיך כו', כמו הגאולה דיציאת מצרים הי' ג"כ מצד אתעדל"ע כמ"ש אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים, שלא הי' שם אתעדל"ת שהיו משוקעים במ"ט שערי טומאה ערות הארץ. וז"ש בעתה אחישנה כו', זכו אחישנה מצד אתעדל"ע הבא מלמעלה, לא זכו בעתה לפי אופן מעשה התחתונים דווקא, אך אם יזכו כנסת ישראל יהי' הגאולה מצד אתעדל"ע הבא מלמעלה. וענין ליני הוא ענין אחד עם משארז"ל אשה לא תלוש אלא במים שלנו, וצ"ל השייכות של ליני הלילה עם מים שלנו.

והענין הוא דהנה קחו מאתכם תרומה לה' כל נדיב לבו יביאה את תרומת הוי' כו', וצ"ל ההפרש בין תרומת הוי' ובין תרומה להוי' כו', דהנה בפי' תריבתרומה יש ב' פירושים, א' בחי' אפרשותא כתרגומו, עוד פי' תרומה לשון ארמותא בחי' רוממות כמ"ש ארוממך אלקי המלך כו'. וצ"ל לכאורה איך אמר דוד ארוממך, איך יש בכח הנברא לעשות בחי' רוממות באלקות.

אך הענין הוא דהנה איתא בזוהר קוב"ה איהו ממכ"ע ואיהו סוכ"ע, וארז"ל מה הנשמה ממלא את הגוף, אף הקדב"ה ממלא את העולם כו'. והענין הוא כי אף דעצם הנפש הוא אור פשוט בלתי התחלקות מדריגות אעפי"כ בא בתוך הגוף בחילוקי מדריגות, שכל במוח כח הראי' בעין כח השמיעה באוזן שזה הכל מאיר בפנים בחי' פנימי' החיות, וגם כח התנועה שביד וכח ההילוך ברגל שזהו בחי' חיצוני'. והגם שמצ"ע היא למעלה מהתחלקות אעפי"כ באה בכל כלי וכלי לפ"ע הזדככות הכלי, כי מחמת שהמוח הוא כלי לאור השכל מקבל הארת הנפש לבחי' שכל, וכן כל כלי וכלי. וכך הקדב"ה ממלא את העולם בחילוקי מדריגות כו', אע"פ שאלקות הוא אור פשוט אעפ"כ הוא בא בחילוקי מדריגות בכל עולם ועולם לפי ערכו, וכמ"ש אתה עשית את השמים שמי השמים וכל צבאם הארץ כו' ואתה מחי' את כולם, ואתה הוא בחי' האותיות שמאל"ף ועד תי"ו, וה"א הוא ה' מוצאות הפה ווא"ו הוא המשכה שהוא בחי' קול ודיבור כו', כי בחי' קול הוא קול פשוט וה' מוצאות מחלקים את הקול ומחמתו בא בכל עולם ועולם לפי"ע, בבחי' שמים באופן זה ובבחי' ארץ באופן זה, וכן בכל עולם לפי ערך אותו העולם כן הוא מאיר בגילוי. וזהו פי' ממכ"ע שממלא כל עולם ועולם לפי"ע העולם.

ולהבין זה יותר הנה במן כתיב לחם אבירים אכל כו', וארז"ל לחם שמלאכי השרת ניזונין בו. ולכאורה הלא המן הי' מן גשמי ואיך ניזונין מזה מלאכים רוחני', שבאמת מבואר בספרים שעולם רוחני אינו יכול לקבל אפי' גרגיר חרדל גשמי. אך הענין הוא דהנה שרש המן הוא דכתיב וברדת הטל כו' ירד המן עליו ששרשו הוא מטל העליון, שהו"ע טל אורות כו' כמ"ש ויתן לך האלקים מטל השמים שהו"ע מקיפים מטלא דנטיף מעתיקא, שלמע' הוא בחי' אורות עליונים המאירי' בגילוי לבחי' נבראים נשמות ומלאכים, כמארז"ל שחקים שבו [רחיים עומדות וטוחנות] מן לצדיקים, שלבחי' נשמות שהם גבוהים יותר ממלאכים בא להם האור האלקי באופן זה עד שמתענגים עונג רב וניזונים מזה ממש, ולמלאכים באופן אחר, וזהו ענין המן העליון, עד שברדתו למטה מטה נעשה מן גשמי, ואעפי"כ נק' לחם אבירים שנבלע באברים שלא הי' בו פסולת כלל, נמצא שלמטה בזה העולם הוא מן גשמי ובעולמות העליונים הוא מן רוחני עד שמלאכי השרת ניזונים בו, ומחמת שהאור האלקי בא בחילוקי מדריגות בכל עולם ועולם לפי ערכו כמו אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה, שבחי' המתיקות הנמצא בעשב הגשמי נמצא ג"כ במזל הרוחני, רק שם הוא באופן אחר, כמו למשל מתיקות השכל או מתיקות האור כמ"ש וירא האור כי מתוק, ואעפי"כ נעשה מהמתיקות הרוחני שבמזל מתיקות גשמי בהעשב מצד שהאור האלקי בא בכל עולם ועולם בחילוקי מדריגות.

תריגוזהו"ע קוב"ה איהו ממכ"ע, שאע"פ שהוא אור פשוט אעפי"כ הוא מאיר בגילוי בכל עולם ועולם לפי"ע אותו העולם. וענין קוב"ה איהו סוכ"ע הוא כמ"ש את השמים ואת הארץ אני מלא בהשוואה, כי ענין סוכ"ע אין הפירוש שהוא סובב ומקיף בלבד, אלא פירושו סובב שהוא בחי' מקיף בהעלם שאינו מאיר בגילוי ההשגה למקבלים אלא הוא למעלה מהשגת הנבראים, לכן אינו שייך אצלו חילוקי מדריגות רק הוא לכולם בהשוואה אחת כמ"ש והקדוש בשמים ובארץ, כי כמו שהוא מובדל מארץ כן הוא מובדל משמים, וכמו שהוא נמצא בשמים כך הוא נמצא בארץ. וזהו מאמר הזוהר קודב"ה איהו סוכ"ע ואיהו ממכ"ע, פי' דענין התלבשות אלקות בעולמות הוא בא בשתי בחי', בבחי' או"פ בגלוי, ובבחי' או"מ בהעלם.

וזהו"ע ארוממך אלקי, שענין ארוממך הו"ע סוכ"ע, ואלקי הוא בחי' ממכ"ע, ושתי בחי' הנ"ל הן נכללים בתיבת המלך, כי בחי' המל' כולל ב' בחי' הנ"ל בחי' סוכ"ע ובחי' ממכ"ע, שהו"ע ארמותא ואפרשותא, כי עצם ענין המלוכה הוא בחי' רוממות העצמי', כי הנה כתיב מלכותך מלכות כל עולמים, ולכאורה למה דווקא מבחי' המל' הוא מקור חיות העולמות, הלא מדת המל' היא מדה הז' שבספירות, אך באמת כל המדות השפעתם הוא בקירוב הערך כמו מדת החסד הוא מחמת שהוא בערכו לעשות לו חסד, או אפי' מדת הגבורה הוא ג"כ למי שנופל עליו להיות ברוגז עליו מחמת שהוא בערך ויחוס אליו, משא"כ מדת המלכות הוא דווקא מחמת שהוא מרומם בעצם נעשה מלך עליהם, ולכן בכדי שיתהוו נבראים יש מאין א"א להיות כ"א מחמת רוממות העצמי' דא"ס, ומזה דווקא הם נמצאים בבחי' מציאות יש. ואחר שהם נמצאים בבחי' מציאות יש אז נמשך בהם אוא"ס המאיר ומחי' אותם בבחי' אור פנימי שהו"ע דבר מלך הנהגת המלוכה, נמצא שעיקר ענין המלוכה הו"ע רוממות. וזהו משארז"ל רב שמחל על כבודו כבודו מחול, מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול, כי כל עיקר ענין המלוכה הוא דוקא כבודו שמזה הוא עיקר מציאות היש, אך אח"כ בכדי שיהי' בהם ביטול היש הוא מנהיג אותם ומחי' אותם בבחי' או"פ. וז"ש פרעה ליוסף רק הכסא אגדל ממך, הגם שנתן לו כל הנהגת המלוכה וכמ"ש ומבלעדיך כו' ועל פיך ישק כל עמי מ"מ עצם הרוממות לא נתן לו. נמצא שבענין המלוכה יש ב' בחי', רוממות שהוא בחי' או"מ, ובחי' הנהגת המלוכה שהוא בחי' או"פ. ועפ"י קבלה מבואר ג"כ כנ"ל שבחי' מל' דאצי' כמו שהיא באצי' שמקפת לג' עולמות בי"ע הוא בחי' עצם הרוממות שעי"ז נעשה ג' עולמות בי"ע, ובחי' מל' דאצי' כמו שהיא באה למטה בג' עולמות בי"ע בבחי' או"פ ע"י בקיעת המסך שבין אצי' ובין בחי' בי"ע שהוא בחי' פרסא המפסקת, ובחי' המל' בוקעת הפרסא ויורדת למטה להחיות ג' עולמות ונק' טלא דנטיף מעתיקא, שהחיות של ג' עולמות בי"ע נק' טלא שנמשך מבחי' המל' דאצי' שנעשה עתיק לבי"ע.

וכן יובן למעלה יותר מן המאציל לנאצלים שהוא בחי' מל' דא"ס, שעצם מדת המל' דא"ס כמו שהיא קודם הצמצום ומקום פנוי הוא בחי' הרוממות העצמי' דא"ס שלמעלה מע"ס דאצי', וגם למעלה מבחי' עתיק יומין ואריך אנפין ואדם קדמון, והוא מקיף וסובב לכולם הן לנאצלים והן לנבראים בהשוואה אחת, ואח"כ תרידע"י צמצום ומקום פנוי וחלל ריקן ואח"כ נמשך בבחי' קו (כמבואר כל זה בס' ע"ח), זהו בחי' האו"פ שהוא בחי' אפרשותא, הפרשת האור בבחי' ממכ"ע. וזהו"ע ארוממך הוא בחי' סוכ"ע, ואלקי הוא בחי' ממכ"ע בחי' כח הפועל בנפעל, כי אלקים הוא בחי' כח, כמ"ש ואת אילי הארץ לקח שהוא לשון כח וחוזק, וב' בחי' אלו הן נכללים בתיבת המלך כי בחי' המל' כולל ב' בחי' הנ"ל בחי' ארמותא ואפרשותא, בחי' סוכ"ע וממכ"ע כו' וד"ל.

וזהו שאמר דוד ארוממך אלקי המלך בעד כלליות ישראל, שע"י ביטולם לא"ס ב"ה עושים בחי' רוממות וגם אפרשותא בא"ס ב"ה שזהו בכלל בחי' מלך, כי באמת אין מלך בלא עם שהעם עושין לבחי' המדריגת המל' כידוע, וכך יובן למעלה ע"י בחי' עם קדוש אתה להוי' אלקיך כו', שקדוש ומובדל מתאוות הגוף ונה"ב ובטל לאלקות, עושין למעלה בחי' המלוכה ב' בחי' הנ"ל ארמותא ואפרשותא, גם כמ"ש למען הקים אותך היום לו לעם והוא יהי' לך לאלקים, ואתם תהיו לי לעם, וזהו"ע שבר"ה שהוא בנין המל' עושין ב' ימים והן כיומא אריכתא דמי שבונין לב' מדריגות המל' ארמותא ואפרשותא, בחי' סוכ"ע וממכ"ע שבכלל הוא בחי' מלך כנ"ל. וזהו אמרו לפני מלכיות כדי שתמליכוני עליכם בבחי' מקיף וגם בבחי' או"פ כנ"ל וד"ל.

והנה בפסח הוא גילוי מדת המל' כמ"ש נגלה עליהם מלך מלכי המלכים, שראשית גילוי מדת המל' הוא בפסח כמ"ש החודש הזה לכם כו', שבחודש ניסן הוא ראשית הגילוי דמדת המל', ובבחי' המל' יש ב' מדרי' כמבואר לעיל, לכן כמו שבר"ה שהוא בנין המל' עושין ב' ימים כמו"כ בפסח שאז גילוי המל' בנבראים עושין ג"כ ב' דברים, מצה וספירת העומר, שבחי' מצה וספה"ע הם כלים לב' בחי' גילוים דמל', שבחי' מצה הוא כלי לבחי' ארמותא סוכ"ע, ובחי' ספה"ע הוא כלי לבחי' אפרשותא בחי' ממכ"ע (משא"כ בר"ה שאינו רק בחי' בנין המל' כמ"ש למעלה, אבל אינו בא עדיין בגילוי לנבראים הן בבחי' ממכ"ע והן בבחי' סוכ"ע אינו מאיר עדיין עד ר"ח ניסן שאז הוא גילוי של ב' בחי' מדת המל' כנ"ל, לכן בר"ה אין שייך לעשות כלים לזה, רק בפסח דווקא כמשי"ת כ"ז לקמן).

והענין הוא דהנה כתיב וספרתם לכם כו' שבע שבתות תמימות כו', אך מקודם צ"ל בערב תאכלו מצות כי א"א לספור ספה"ע אם לא שיאכל מצה תחלה, כי ענין ספה"ע הוא ז' שבועות שהו"ע בירור של ז' מדות דנה"ב זפ"ז כל אחד כלול מז' שהוא מ"ט, וצריך לברר הז' מדות דנה"ב שיהיו בטלים לאלקות. ומתחילה צריך להבין ענין הקרבת עומר שעורים, שענין שעורים הוא מאכל בהמה, שכללות ג' עולמות בי"ע הן נק' בשם בהמות וחיות ובחי' המל' בחי' ב"ן בגימ' בהמה רבה הכולל ג' עולמות בי"ע, לכן האור האלקי הנמשך בג' עולמות בי"ע נק' שעורה שבא במדה ושיעור בכל חד וחד לפום שיעורי' דילי', ונק' מאכל בהמה, אך האור האלקי המוגבל בג' עולמות בי"ע בריבוי ההשתל' למטה נעשה מזה תאוות הגוף, כי שרש הנה"ב הוא מפני שור שבמרכבה ושם הוא בחי' רשפי אש באלקות, ולמטה בגוף נעשה מזה רשפי אש של נה"ב בתאוות הגוף, וצריך להעלות הרשפי אש תרטושל הנה"ב שיהי' ג"כ באלקות כמו למעלה בפני שור שבמרכבה, ולכן צריך לזה הקרבת עומר שעורים שהוא להמשיך תוס' אוא"ס בכללות ג' עולמות בי"ע יותר מכפי המדה המצומצם מכבר, שע"י התוס' אור יוצא כל נברא ונברא מגדר הגבלתו עד שמגיע האור דא"ס גם למטה בנה"ב ונעשה אצלו בחי' יציאה מן ההיפוך ונתעורר בבחי' רשפי אש לאלקות. וזהו"ע ספה"ע לשון ספירות ובהירות, וזהו וספרתם לכם שיהי' כל מדותיו רק להוי' לבדו ע"י שמקבל תוס' אוא"ס בקרבו, ולכן אנו אומרים היום יום שהוא לשון המשכה בגילוי בנפשו, ובעבודה הוא בחי' אתהפכא חשוכא לנהורא. נמצא שענין ספה"ע הוא בחי' כלי לבחי' הגילוי דממכ"ע. והגם שמבואר לעיל שזהו בחי' תוס' אוא"ס מבחי' סוכ"ע לבחי' ממכ"ע המוגבל מכבר, אעפי"כ באמת גם התוס' האור נק' ג"כ אפרשותא הפרשת האור בלבד מבחי' סוכ"ע לבחי' ממכ"ע, אבל לא עצמות אור הסובב. ומאחר שהוא רק הארה בעלמא מבחי' סוכ"ע נק' ג"כ אפרשותא בחי' ממכ"ע, ובא ג"כ למטה בג' עולמות בי"ע בחילוקי מדריגות בגילוי לכל חד וחד לפום שיעורי' דילי'. אבל עצמות אור הסובב א"א לבוא למטה בגילוי בבחי' או"פ, אלא הגילוי של בחי' סוכ"ע הוא בא ג"כ בבחי' סובב ומקיף בבחי' ארמותא. ולכן צריך לבחי' הגילוי של בחי' עצמות אור הסובב הכלי של בחי' מצה כמשי"ת אי"ה לקמן.

אך איך יוכל להיות כלי לאוא"ס השתנות ממהות למהות מאחר שמקודם הי' מלובש בתאוות הגוף ונה"ב, לכן צריך לאכול מקודם מצה שענין מצה הוא בחי' אתכפיא ביטול היש, שעשיר הוא יש ודבר, משא"כ עני הוא בחי' ביטול, ולכן נק' מצה לחם עוני שזהו"ע ביטול היש, וע"י בחי' אתכפיא יוכל לבוא לבחי' אתהפכא ולקבל בתוכו אוא"ס. כי זה הכלל שאי אפשר לעשות מהות אחר אם לא שיפסיד מהות הראשון כמו למשל זריעת גרעין שאינה מקבל בתוכו את כח הא"ס המלובש בארץ אם לא ע"י הרקבון ממהות הראשון, וכן בגמרא איתא רבי זירא צם מאה תעניות כי היכי דלישכח תלמוד בבלי מיני', כי תלמוד ירושלמי הוא בחי' רבי מא"י אבל תלמוד בבלי הוא בחינת רב מבבל, שענין רבי ביו"ד הוא בחי' ביטול שהיו סמוכים איש מפי איש עד משה, ולבוא לבחי' תלמוד זה הי' צריך לשכוח מתחילה התלמוד שמקודם, וכן נשמות בג"ע יש נהר דינור בין געה"ע וגעה"ת, וכן אפרוח בתר דמסרח הדר גביל שהוא עפרא בעלמא, וכן בתורה כתיב ונפשי כעפר לכל תהי' כי אז דווקא פתח לבי וכו'. וכן יובן ג"כ בענין ספה"ע ומצה, שא"א לבוא לבחי' בירור הז' מדות ולהפכם ממהות למהות שיהי' המדות רק לה' לבדו, אם לא שיאכל מצה תחלה שהוא בחי' אתכפי' ביטול היש בחי' לחם עוני שזהו הנחת מהותו הראשון, ואז יוכל לבוא לבחי' מהות אחר לגמרי היינו לקבל בתוכו גילוי אוא"ס המאיר בספה"ע כמ"ש וספרתם לכם דווקא. גם בענין מצה יש עוד מעלה ומדרי' היינו שאין בה שום טעם, וכך צריך האדם ליבטל לאלקות בלי טו"ד, ובזה אדרבה יש מעלה ומדריגה בבחי' ביטול הרצון לאלקות בלי טו"ד שמגעת לעצמות א"ס ב"ה עצמי' אור הסובב, שבאמת יש יתרון תרטזמעלה בבחי' אתכפיא על בחי' אתהפכא, מחמת שאתכפיא זהו בלי טו"ד מגעת במהו"ע ממש כמ"ש בזאת יבוא אהרן אל הקדש כו' בבחי' זאת דווקא שהוא בחי' יראה וביטול מגיע לעצמות הקודש, הגם שאהרן הוא בחי' אה"ר אך בחי' יראה מחמת שהוא ביטול עצמותו מכל וכל מגיע לעצמות יותר מבחי' אהרן.

וזהו ג"כ מ"ש שמוע מזבח טוב, שבחי' זבח טוב הוא ע"ד ספה"ע שהוא להמשיך תוס' אורות בבחי' העלאה של קרבנות שהוא בחי' בירור נה"ב ג"כ, אך זה אינו ממשיך רק הארת הסובב לבחי' ממכ"ע מחמת שזהו ע"פ טו"ד, אבל שמוע הוא בחי' קבעומ"ש בלי טו"ד לגמרי שמגעת לעצמות הסובב, וכמארז"ל למה קדמה שמע לוהי' אם שמוע כדי שיקבל עומ"ש תחלה ואח"כ יקבל עליו עול מצות, מפני שקבלת עומ"ש מגיע לעצמות א"ס ב"ה, ואז יכול להמשיך תוס' אורות בבחי' תומ"צ, ולכן לאחרי שמע אומרים בשכמל"ו, שכ"מ שנאמר נס"ו אין לו הפסק מפני שמגיע לעצמות א"ס ב"ה שאין לו הפסק, כמ"ש אני הוי' לא שניתי. כי באמת יש ב' בחי' העלאה, הא' בחי' העלאה לעולם התיקון שהוא בבחי' טו"ד, והב' בחי' העלאה לעולם התוהו בחי' תוהו דקדושה שהוא בחי' עצמות א"ס, שענין תוהו הוא כמארז"ל שמשתאה ושומם, שהוא בלי מהות כלל, וכך כתיב והארץ היתה תוהו כו' כי הד' יסודות ארמ"ע הם בבחי' מהות אבל קודם שנתהווה הד' יסודות היתה תוהו בלי מהות כלל, וכך יובן למעלה כי בחי' תיקון הוא אדם שעל הכסא ע"ס דאצי', אבל עצמו' א"ס הוא למעלה מבחי' אדם, ע"ס בלי מ"ה בלי מהות כלל, ובכדי להגיע לעצמות ומהות א"ס בחי' תוהו אינו כ"א ע"י בחי' אתכפיא ביטול הרצון בלי טו"ד בבחי' תוהו.

ומעתה יובן ענין הנ"ל דכמו שבר"ה שאז בנין המל' עושין ב' ימים נגד ב' מדריגות דמדת המל', כמו"כ בפסח שאז הוא גילוי המל' עושין ג"כ ב' בחי' כלים לקבל הגילוי דבחי' המל' בב' המדריגות דבחי' גילוי המלוכה בחי' סוכ"ע ובחי' ממכ"ע, בחי' ארמותא ובחי' אפרשותא, שבחי' ספה"ע הוא כלי לקבל בחי' אפרשותא בחי' ממכ"ע בחי' או"פ, והגם שמבואר לעיל שענין ספה"ע שממשיכים תוס' אוא"ס מבחי' סוכ"ע לבחי' ממכ"ע, מבחי' ארמותא לבחי' אפרשותא, אך מ"מ אינה רק כ"א הארה מבחי' ארמותא, וגם למטה באה ההארה בבחי' או"פ במקבלים ונק' התוס' הארה ג"כ ממכ"ע. אבל ע"י בחי' מצה הוא בחי' כלי לעצמו' א"ס עצמו' אור הסובב לעצם הרוממות דא"ס, וגם עי"ז יש בכחו להמשיך תוס' אוא"ס מבחי' סוכ"ע בחי' ארמותא לבחי' ממכ"ע בחי' אפרשותא. ונמצא שאינו יכול לבוא לבחי' ספה"ע אם לא ע"י בחי' מצה מקודם הן מצד המקבל והן מצד אלקות, כי א"א לבוא לבחי' אתהפכא אם לא שיבוא תחלה לבחי' אתכפיא, וגם למעלה א"א להמשיך תוס' אוא"ס מעצמות אם לא שיגיע לעצמות תחלה. וכן ע"ד עבודה צריך שיהי' בו עיקר פנימי' רצונו לאלקות בבחי' ביטול הרצון למעלה מטו"ד שעי"ז בכחו להמשיך מבחי' תריזעצמי' אוא"ס הפרשות האור בבחי' תוס' האור שיאיר בו בבחי' או"פ ואז הילוכו עפ"י טו"ד, אך העיקר צריך שיהי' בו הביטול למעלה מטו"ד כמובן מכל הנ"ל וד"ל.

וזהו קחו מאתכם תרומה להוי', מאתכם מכולכם, שכאו"א יכול לבוא לבחי' אתכפי' בבחי' כפי' שע"י בחי' אתכפי' עושין בחי' רוממות באוא"ס, כי באמת עצמו' א"ס הוא למעלה גם מבחי' רוממות מבחי' ארמותא כי הוא למעלה גם מבחי' סוכ"ע, אך ע"י בחי' אתכפי' יומשך עצמותו ומהותו להיות יורד בבחי' רוממות, וזהו תרומה להוי', וממילא ממשיכים מבחי' הרוממות הפרשת האור בבחי' ממכ"ע, שהוא בחי' תוס' האור מבחי' סובב לבחי' ממלא כמבואר לעיל בענין מצה תחלה ואח"כ ספה"ע. אך כל נדיב לבו יביאה את תרומת ה', שע"י בחי' נדיבות לב עושין בחי' יחוד לבחי' אפרשותא עם בחי' ארמותא שהוא בחי' יחוד סובב וממלא, משא"כ ע"י בחי' אתכפי' ממשיכים רק הארה מבחי' סובב לבחי' ממלא בחי' הפרשת האור בלבד. והגם שמבואר לעיל שע"י מצה ממשיכים ג"כ מבחי' עצמו' א"ס להיות בבחי' רוממות ובחי' הרוממות מאיר בגילוי למטה בנפש, שזה ענין ההבדל בין ר"ה לבחי' פסח כמבואר לעיל, ולכן צריך לעשות כלי לזה הגילוי דבחי' הרוממות בפסח דווקא היינו בבחי' מצה, משא"כ בר"ה. אך הענין הוא שהגילוי של בחי' הרוממות הוא בדרך רוממות בבחי' או"מ בלבד שהוא גילוי בדרך מקיף כמ"ש ובמורא גדול כו' ובבחי' או"פ אינו נמשך רק הארה בבחי' תוס' האור, משא"כ נדיב לב עושין בחי' יחוד סובב וממלא שיאיר עצמות אוא"ס למטה כמו למעלה ממש.

והנה לפ"ז נמצא שבר"ה הוא רק בנין המל' למעלה בב' מדריגות בבחי' ארמותא ואפרשותא, ובפסח הוא הגילוי דב' מדריגות הנ"ל, גילוי עצמותו בדרך רוממות, וגילוי הפרשת האור מעצמות בדרך או"פ להיות בבחי' ממכ"ע בבחי' תוס' אור בבחי' הממלא שהו"ע הגילוי דלילה הראשון והגילוי של ימי הספירה, ואח"כ בשבועות מ"ת נעשה יחוד ממש לבחי' הפרשת האור עם בחי' עצמו' הרוממות עד שמאיר מהו"ע למטה כמו למעלה ממש שהו"ע הגילוי דאנכי דעשה"ד בעת מ"ת. וכן הוא ע"ד העבודה שמתחילה הוא רק בטל לאלקות בבחי' אתכפי' ואח"כ יוכל לבוא לבחי' אתהפכא שהוא ספה"ע, ומבחי' אתהפכא שהוא בחי' נדיב לב יעשה כלי לבחי' עצמו' ממש לקבל בתוכו גילוי עצמו' א"ס במהו"ע בבחי' או"פ ממש. וההפרש בין גילוי עצמותו בדרך רוממות, ובין גילוי עצמו' בבחי' או"פ, הוא כמ"ש בליל א' של פסח שהי' ענין מורא גדול בבחי' מקיף דיחידה בלבד, משא"כ בעת מ"ת הי' מאיר בנר"ן שבנפשם שעל כל דבור ודבור פרחה נשמתם.

וענין יביאה הוא כמו דכתיב ויקח אחת מצלעותיו ויביאה אל האדם, דהנה מתחלה כתיב ויבן ה' אלקים את הצלע שהו"ע בנין המל', דבבחי' המל' יש ב' מדריגות ארמותא ואפרשותא, אך אח"כ הוא ענין יחוד ב' מדריגות הנ"ל. ולהבין זה הנה ארז"ל כל האוכל מצה בערב פסח כאילו בועל ארוסתו, ולכאורה למה דימה זאת לענין זה דווקא. אך כי הנה בשה"ש כמה פעמים נק' כנס"י בשם כלה, והקב"ה נק' תריחבשם חתן, והעיקר הוא להיות בחי' יחוד חו"כ שיוקלט עצמו' א"ס בנש"י, ועש"ז נק' בשם כלה, ולכן בבחי' מצה בחי' ביטול שלמעלה מטו"ד נעשה בחי' כלה עד שנעשה יחוד מבחי' עצמותו עם בחי' נש"י. וזהו"ע [יחוד] שמשא וסיהרא, ישראל מונין ללבנה, שזה ג"כ ענין זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו זכור לדוכרא ושמור לנוק', ולכן האוכל מצה קודם זמן זה ממשיך יחוד שלא בזמנה. ובזה יובן היטיב ענין יביאה את תרומת הוי' שעושין בחי' יחוד לבחי' ארמותא עם בחי' אפרשותא, וכ"ז נעשה ע"י בחי' נדיב לב כענין האבות שנק' נדיבים כמ"ש כרוה נדיבי עם, גם כמ"ש נדיבי עמים כו'. וענין נדיב הוא כמו במעשה הצדקה יש ב' מדריגות, הא' בחי' עבודת הצדקה בבחי' כפי' והכרח, והב' בבחי' שמחה וטוב לבב שהו"ע נדיב לב בעצם, שז"ע אתהפכא שיש לו שמחה ותענוג ממעשה המצות ותורה ועבודה מפני שכבר נתבררו אצלו כל המדות לאלקות, אז עי"ז עושה בחי' יחוד הנ"ל שממשיך מעצמו' א"ס שיאיר בגילוי למטה כמו למעלה. וענין נדיב לב מפני שהקב"ה נק' צור לבבי כו', כמו שהלב פליג לכל שייפין כך בחי' מלכות דאצי' נק' לב ששולח חיות לכלליות העולמות והנבראים, אך בחי' המל' אינו כ"א הארה בעלמא, אבל ע"י נדיב לב ממשיכים מבחי' עצמו' לבחי' המל' שהו"ע יחוד סובב וממלא בכלל ונעשה עי"ז שמחת לבו כמארז"ל שמחת לבו זו בנין בהמ"ק, שבבהמ"ק הי' גילוי עצמו' אלקות למטה ממש.

ומעתה יובן ענין הנ"ל משארז"ל אשה לא תלוש אלא במים שלנו שהו"ע אחד עם מ"ש ליני הלילה, דהנה כתיב נפשי אויתיך בלילה, העומדים בבית ה' בלילות, כל העוסק בתו' בלילה הקב"ה מושך עליו חוט של חסד ביום, קומי רוני בלילה, ודווקא בלילה כי הנה כתיב והר סיני עשן כולו שהו"ע שנ"ה עול"ם נפ"ש, נפש הוא מדריגה אחרונה כי יש ד' מדריגות רוח ונשמה ח"י, ונפש הוא בחי' אחרונה המלובש בדם האדם כמ"ש כי נפש הבשר בדם היא, לכן היא בבחי' הסתר בגוף ונה"ב ותשוקתה תמיד לצאת ממאסר הגוף, משא"כ רוח ונשמה כמ"ש אם ישים אליו לבו רוחו ונשמתו כו', אבל הנפש הוא בבחי' הסתר בחי' לילה, לכן הוא רוצה לצאת מבחי' לילה והסתר כמ"ש כאיל תערוג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים כו', צמאה לך נפשי כמה לך בשרי בארץ צי' ועיף בלי מים, כי מים הוא בחי' באר מים חיים גילוי אלקות, משא"כ בלי מים הו"ע העדר גילוי אלקות, וכמו שהוא למטה בנפש האדם כך הוא למעלה בחי' המל' נק' נפש כל חי שמסתתרת למטה בבי"ע שהוא בחי' ממכ"ע להחיותם ולהוותם מאין ליש עד שנראה העולם ליש ודבר נפרד, לכן תשוקתה לעלות למעלה בבחי' אצי' כמ"ש אלקים אל דמי לך אל תחרש ואל תשקוט, נהורא תתאה קארי תדיר לנהורא עילאה ולא שכיך, שתשוקתה תמיד ליכלל בנהורא עילאה בחי' סוכ"ע שהו"ע העלאה מבחי' אפרשותא לבחי' ארמותא. וזהו"ע רננה ברמשא שמחה בצפרא, כי רמשא הוא בחי' לילה, והרינה הוא דווקא תריטברמשא מחמת היציאה מן החושך הוא בחי' רינה שהו"ע עליית המקבל, אבל שמחה הוא מצד התגלות אוא"ס הבא מלמעלה כמ"ש ליהודים היתה אורה ושמחה כו' מועדים לשמחה כו'. וזהו"ע ליני פה הלילה שהלילה צ"ל בבחי' לינה שהו"ע עליית המקבל כי ענין לינה אינה כפשוטו (בל"א שלאפין) כ"א כמ"ש וילן יהושע בעמק וארז"ל בעומקה של הלכה, כך ליני הלילה הוא שמייחל ומצפה מתי יבוא יום (ער ווארט אויף טאג) מחמת שרוצה לצאת מהחושך המסתיר.

וזהו ג"כ ענין מים שלנו כי הנה ארז"ל מי פירות אין מחמיצין מים מחמיצין, כי הנה כתיב ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד והי' לד' ראשים שם הא' פישון, שבכלל הו"ע ד' גליות מדי יון פרס ובבל, כמ"ש על נהרות בבל שכללותם הוא ענין הממכ"ע נמשלו למים מים יורדים ממקום גבוה לנמוך, כך למעלה הוא בחי' עדן תענוג הנשמות באלקות אבל למטה נמצא מזה תענוגים גשמי'. ולכן צ"ל מים שלנו שהמים התחתונים בוכין אנן בעינן למהוי קדם מלכא, שהמכוין הוא שיהי' בבחי' אור אלקי הבא בבחי' אפרשותא בבחי' ממכ"ע תשוקה להכלל בבחי' ארמותא בחי' סוכ"ע. וזהו אשה לא תלוש אלא במים שלנו, שצ"ל מבחי' חמץ בחי' מצה, כי ההפרש בין חמץ למצה הוא שמבחי' ח' נעשה ה', שמבחי' המים שנתחמצו למטה יעשה שיהי' בהם בחי' לינה בחי' תשוקה בבחי' ביטול אליו ית', כי א"א לבוא לבחי' מצה שהו"ע אתהפכא סט"א הנחת המהות הראשון ובחי' ביטול הרצון לאלקות למעלה מטו"ד אם לא שיהי' בו בחי' לינה בחי' בכי' ותשוקה לצאת מחשך והסתר זה, ועי"ז יוכל לבוא לבחי' מצה בחי' אתכפי' וביטול הרצון. וצריך שישאב המים בכלי ואח"כ יניח המים ללון היינו שמתחלה יגביל א"ע בבחי' כלי ולא יניח המים בבחי' פרידה כי המים כמו שהן מחוברים למטה בנהר הם בבחי' פרידה וכך יובן ג"כ למטה בנפש כי מתחילה הוא בחי' פרידה תענוג עד אין קץ, לכן צריך להגביל א"ע בכלים מכלים שונים בכל תאות הגוף, וגם בכלים דתומ"צ כמ"ש הברו נושאי כלי ה' כו', ככלה תעדה כלי', כלי' הן נשמות הצדיקים תעדה בבחי' כלים דתומ"צ, ואז יוכל לבוא לבחי' מצה בחי' אתכפי' וביטול הרצון למעלה מטו"ד, וזהו ליני הלילה. ומיד שיבוא לבחי' לינה כנ"ל בוודאי יהי' הגאולה או מצד מעשה המצות כמ"ש אם יגאלך טוב כו' או אפילו אם לא יהי' בו מעשה המצות רק שיהי' בו בחי' לינה בחי' מים תחתונים בוכין בחי' תשוקה לצאת מהחושך, יהי' ג"כ הגאולה. וענין הגאולה הוא אור התגלות אלקות מבחי' ארמותא לבחי' אפרשותא. וזהו"ע וגאלתיך אנכי בחי' אל"ף יו"ד בראש יו"ד בסוף שהו"ע יחוד מים עליונים עם מים תחתונים בחי' יחוד ארמותא ואפרשותא סובב וממלא, ולכן נותנין מרור באמצע שהו"ע מרירות רח"ר, ועי"ז נעשה ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי כו' וד"ל.

בס"ד. יום ב' ש"פ.

הנחת ראז"ס.