כי ישאלך בנך

תרככי ישאלך בנך

כי ישאלך בנך מחר לאמר מה העדות והחוקים כו' ואמרת לבנך עבדים היינו לפרעה כו' ואותנו הוציא משם כו' ויצוינו הוי' לעשות את כל החוקים האלה ליראה את הוי' אלקינו לטוב לנו כל הימים לחיותינו כהיום הזה. וצ"ל שאלת החכם שאמר הוי' אלקינו שכולל א"ע ג"כ בכלל ואח"כ מוציא א"ע מן הכלל ואומר אתכם. ובכדי להבין זה צ"ל תחלה ההפרש בין מה שקיים אברהם אע"ה את התורה עד שלא ניתנה ובין התורה שניתנה לנו בגשמיות דוקא ובה הוא גילוי אנכי עצמותו ומהותו. הנה כתיב שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה דאיתא במד"ר אלה תולדות השמים והארץ בזכות מי נבראו בזכות ואלה שמות בנ"י ואלה בזכות מי נבראו ובזכות מי הם עומדים בזכות אלה העדות והחוקים כו', וזהו וראו מי ברא אלה שעיקר הכוונה אלה שמות בנ"י והם יקבלו את התורה, והוא ע"י יצי"מ שמצרים הוא מיצר מי, וע"י יצי"מ נעשו כלי לקבל התורה וכמ"ש אלה מסעי בנ"י כו' מאמ"צ שכל העליות של בנ"י הוא ע"י יצי"מ. וזהו שאו מרום עיניכם וראו שמי, היינו ע"י מיצר מי, עי"ז ברא אלה נעשו נש"י כלי לקבל התורה.

והענין הנה כתיב לריח שמניך טובים שמן תורק ואי' במד"ר כל מצות ומע"ט שעשו האבות ריחות היו אבל אנו שמן תורק, דכל המצות של האבות אינו אלא כמו ריח שאינו אלא הארה בעלמא כמו הריח, שהרי אינו נכנס הריח בגוף האדם (וע' בלק"ת בד"ה לריח שמניך הא'), והרי יכול להריח וחוזר ומריח, כן התומ"צ של האבות אינו אלא כ"א הארה בעלמא שנק' בשם ריח, והגם שקיים אאע"ה כל התורה עד שלא ניתנה מ"מ הרי הי' כמה שנים שלא המשיך כלום ע"י עבודתו ולא הי' נוגע ליחוד עליון, וגם אח"כ שהי' יחוד עליון ע"י עבודתו הנה עיקר המשכתו שלו הי' בעולמות עליונים, והגם שהמשיך א"ס למטה ג"כ להיות גילוי אלקות בעולם וכמ"ש ויקרא שם בשם הוי' אל עולם מ"מ אין זה ערך לגבי המשכות שהמשיך למעלה בעולמות עליונים כמשנ"ת בד"ה משה ידבר ולכן נק' ריח, אבל רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת שניתנו לישראל הם עצמות ומהות הא"ס וזהו כמו תרכאהשמן שמריקין מכלי אל כלי. והענין דהנה נת' בבה"ז (ע"פ לא טוב היות האדם לבדו) דבמשנה מושגת עצמות מהות חכ"ע יותר ממה שמושגת למעלה חכ"ע ויותר מבסודות התורה, כי בסודות התורה הרי אינו תופס ומשיג בשכלו הדבר כמו שהוא לאשורו ואין זה כ"א ידיעת המציאות (וע' בלק"ת בביאור דלא תשבית מלח), ואפי' בג"ע שיש בו גילוי המהות כמ"ש יושבין ונהנין מזיו השכינה ונהנין הוא השגת המהות, הן אמת שיש גילוי המהות אבל אינו כ"א הארה ממהות שזהו שאמרו נהנין מזיו דוקא, והגם כי ביו"ד נברא העוה"ב ויו"ד הוא חכ"ע, מ"מ ה"ז ג"כ אינו כ"א רק הארת היו"ד אבל לא היו"ד בעצם (כמבואר בכ"מ), אבל במשנה שבגשמיות למטה יש בה גילוי חכ"ע.

והענין דהנה כתיב אל יתהלל חכם בחכמתו כו' כ"א בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי, כי אני ה' עושה חסד משפט וצדקה בארץ כי באלה חפצתי נאום ה', אל יתהלל החכם בחכמתו הוא חכ"ע דאצי' דכמו שהיא למעלה באצי' שם היא אינה מושגת, כ"א בזאת יתהלל המתהלל היינו כאשר נמשך חכ"ע למטה שזהו בחי' זאת שם היא מושגת (כי הלל הוא ל' גילוי), ומפני מה היא מושגת למטה דוקא לזה אמר השכל וידוע אותי, אותי ממש הוא אוא"ס ב"ה עצמותו ומהותו כביכול המתגלה בתורה (ע' בלק"ת בד"ה כי תשמע בקול), ולכן דוקא למטה מושגת מהות הא"ס. והטעם לזה כי באלה חפצתי, כי נתאווה הקב"ה שיהי' אלה שמות בנ"י כלים לקבל גילוי א"ס ב"ה, ולכן אני עושה חסד ומשפט בארץ דוקא שניתנו התומ"צ למטה בגשמיות ובהם יש גילוי א"ס ב"ה ועל ידם נעשו בנ"י ג"כ כלי לקבל גילוי אלקות, שמהות חכ"ע מושגת דוקא במשנה וכמ"ש מי כהוי' אלקינו המגביהי לשבת לכן הוא משפילי לראות בארץ (והוא כמו שכל עמוק א"א להסבירו כ"א ע"י משל דוקא ויש אדם שמבין השכל כמו שהוא אבל בכדי להסביר לזולתו צריך שיהי' המשפיע בר שכל גדול שיוכל להסבירו במשלים דוקא). והוא ע"ד מ"ש באד"ר בענין תלת עלמין דנפיק מתיקונא קדמאה כו' שהתלת עלמין הם ג' עולמות בי"ע והם נמשכים מהתיקון הראשון די"ג ת"ד דא"א דאצי' שהוא בחי' מי אל כמוך, ולכאורה איך יהי' דילוג המדריגה מבחי' י"ג ת"ד דא"א שהוא מקור האצי' שיומשך מזה ג' עולמות בי"ע. אך הענין הוא משום דאדרבא כי כדי שיבוא האור עד למטה כ"כ בעולמות בי"ע צריך שיבוא ממקום הנעלה ביותר, כי לעוצם הרוממות יוכל להשפיל א"ע למטה יותר, ולכן כדי שיהי' התהוות עולמות בי"ע הוא דוקא ע"י המשכה מתיקון הראשון די"ג ת"ד. וזהו פי' מי אל כמוך שיכול להשפיל א"ע כ"כ למטה מטה תרכב(וכמ"ש בביאור דמשה ידבר). ולכן ניתנה התורה ע"י משה דוקא שהוא מבחי' ח"ס שבכתר דא"א אלא שנשפל למטה ביסוד אבא והורד שמה, ולהיותו גבוה יושפל יותר למטה.

ועד"ז יובן ג"כ בהמשכות האור ע"י תומ"צ למטה דוקא, דהנה ארז"ל נובלות חכמה שלמעלה תורה שהתורה שהיא מדברים גשמי' היא מבחי' חכים ולא בחכמה ידיעא, כי הנה חכ"ע אין לה השגה רק דוקא בהתלבשותה בדברים גשמיי', דהנה המשכת חכ"ע בדברים גשמיי' הוא ע"י אור הכתר כי אורייתא מחכ"ע נפקת בבחי' גילוי, אבל מקורה היא למעלה שתרי"ג מצות דאורייתא וז' דרבנן הם תר"ך עמודי אור, והוא מארחין לבנונית דגלגלתא ועי"ז נמשך למטה כ"כ, ולכן גילוי חכ' עילאה המלובשת בפ' קדש עד"מ הוא יותר מגילוי החכ' עצמה במקומה העליון לפי שנמשך ע"י הכתר שלמעלה מהחכמה.

אך לפי"ז צ"ל מדוע לא זכו ישראל לקבל את התורה עד שהיו בגלות מצרים. אך הענין דהנה איתא קיים אאע"ה כל התורה, ואיך הניח תפילין אשר נזכר שם יצי"מ ואז לא הי' עדיין גלות מצרים. אך הענין דעם היות דקיים אברהם כל התורה עד שלא ניתנה כי אברהם הוא חסד שמשם שרש המצות, אברהם גימט' רמ"ח (כמ"ש בלק"ת בביאור בשעה שהקדימו), מ"מ הרי לא ניתן לו התורה ועשה בכח עצמו בעובדות ומס"נ, ולכן לא הי' עיקר המשכה שלו כ"א למעלה ולכן שרש המשכתו נק' ג"כ בשם ריח שאינו עצם מהות הדבר עצמות אא"ס ב"ה. והגם שהמשיך אוא"ס ב"ה למטה ג"כ וכמ"ש ויקרא שם בשם הוי' כו' מ"מ אין זה ערך לגבי המשכות שהי' ממשיך למעלה בעולמות עליונים, אבל ע"י התורה שניתנה לנו הוא בגשמיות דוקא ובה יש גילוי א"ס ב"ה עצמותו ומהותו.

וצ"ל מהו הענין שהמשיך אברהם ע"י המצות למעלה. אך הענין הוא כי רמ"ח מ"ע נק' רמ"ח אברים דמלכא, היינו רמ"ח אברי ז"א, כי ז"א הוא בעל ט"ס טפ"ט הוא פ"א ובכל בחי' יש ג' כלים ראש תוך סוף, הנה ג"פ פ"א הוא רמ"ג וה' חסדים המגדילים הרי רמ"ח אברי ז"א שהן שרש רמ"ח מ"ע, ולהמשיך בחי' זו שיהי' הגדלת אברי ז"א ע"ד הנ"ל להיות טפ"ט הוא ע"י בחי' עיבור יניקה מוחין, כי בבחי' עיבור הוא תלת כלילן מתלת, ואח"כ בחי' יניקה הוא שמתגדל ז"א בבחי' ו"ק. והנה אף שביניקה יש ג"כ מוחין ונק' מוחין דיניקה עכ"ז נק' רק ו"ק, כי מוחין אלו בכלל המדות יחשבו, עד"מ השכל של המדה שאוהב מחמת טעם ושכל שזה השכל מגדיל המדה ולכן בכלל המדה יחשב שהוא מדה ממש ע"כ נק' רק ו"ק, ואח"כ בחי' מוחין תרכגממש הוא ע"ד משל השכל שבפ"ע (וע' בהוספות שבתו"א בביאור להבין שמחת חו"כ מענין עיבור כו'). וזהו"ע המצות שקיים אברהם היינו שהמשיך אוא"ס בז"א, ואמנם כל אלו ההמשכות דאברהם הי' נשאר באצי' היינו גידול רמ"ח אברי ז"א ע"י מוחין דיניקה אבל כדי שיומשך בבי"ע הוא ע"י גילוי עצם המוחין וכדי שיתגלה עצמות חכ"ע למטה הוא ע"י כתר דוקא שכל הגבוה גבוה יוכל להשפיל א"ע (וע' בלק"ת בד"ה להבין מ"ש ביום השמיני בסוף המאמר).

וכדי שיוכל להתגלות בדבר גשמי בקלף ממש גילוי אלקות א"א להיות דרך השתלשלות, רק ע"י וימררו את חייהם בעבודה קשה (כמ"ש בת"א בד"ה לך לך) נעשה התגלות מבחי' שלמעלה מהשתלשלות, וע"י החשך העצום שהי' בגשמי' נתגלה אח"כ גילוי אור גדול למטה דוקא וכמ"ש בזהר שע"י יצי"מ ניטלו כל שלשלאין דפרזלא ונתגלה אור גדול ולכן ארז"ל יפה שעה א' בתשומע"ט בעוה"ז מכל חיי העוה"ב וכמ"ש תחת אשר לא עבדת כו' מרוב כל, אבל באברהם לא הי' עדיין התגלות במעשה המצות בגשמיות רק הקיום שלו הי' רק כדי להמשיך גילוי אלקות בעולמות עליונים (וע' בבה"ז פ' תולדות בד"ה ודא הוא סימנא דאבהן).

אך האבות עשו הכנה לבחי' התורה והי' אצלם ג"כ שיעבוד מצרים. והענין דהנה ארז"ל בן ג' שנים הכיר אברהם את בוראו וכשהכיר את בוראו מסתמא קיים כפי עבודת התורה, ומ"מ לא נאמר בתורה מעלת אברהם שהי' מאכיל אורחים עד שיצא מחרן. והענין דהנה גרון וחרן (ע"ה) הוא א', כי מצרים הוא מיצר הגרון היינו כי ממוחין למדות צריך לילך דרך הגרון ואחר שירדו ממדריגת מוחין ועדיין לא נעשו מדות קודם שיבואו להלב אז נק' חרן, והיינו ענין גלות מצרים שהי' אצל אברהם שאפי' מדריגתו שהמשיך ע"י עבודתו לא הי' יכול להתגלות עדיין, שעדיין לא הי' ממשיך כלום ולא הי' נוגע ליחוד עליון, וכשהי' אברהם בן ע"ה שנה היינו ז"פ עשר וה' חסדים יצא מחרן שבא הארה ממוחין למדות ונעשה יחוד עליון ע"י עבודתו, וכשהי' בן צ"ט ניתנה לו במתנה מצות מילה במעשה ממש, ומקודם הי' מקיים הסרת הערלה בעבודה ברוחניות, ואח"כ ניתנה לו בגשמיות בכדי שיולד ממנו יצחק שיצא מאתו אח"כ יעקב תמים ויקבלו בניו את התורה במצות מעשיות שבה דוקא גילוי א"ס עצמותו ומהותו.

ובזה יובן שאלת החכם ותשובתו ששואל מה העבודה הזאת אשר ציוה כו' אתכם דוקא, מה מעלתו ויתרון שניתנה בגשמיות, ולמה לא די כמו שקיימו האבות, ואם כדי שיתגלה גילוי א"ס אנכי מי שאנכי למה לא יכול להיות כן ע"י עבודת תרכדאברהם. ובאה התשובה ע"ז עבדים היינו לפרעה במצרים, שע"י הגלות המר והחשך העצום נתגלה האור הגדול דוקא בגשמיות כי כאשר ניטל בגשמי' החשך ניטלו כל המצרים עד רום המעלות. וביאור הענין הנה בסוף התשובה מסיים ויצווינו כו' לטוב לנו כל הימים, פי' טוב הוא תורה שהתורה נק' טוב כמארז"ל יבוא טוב ויקבל טוב מטוב לטובים וע"י התורה נמשך בחי' טוב בכל הימים. והענין דהנה כתיב ימים יוצרו ולא אחד בהם שניתנו לאדם מספר ימי חייו כפי ששערה חכמתו ית' שיוכל להמשיך בהם גילוי אחד, וזהו מ"ש מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב כי ימים הם הלבושים דתומ"צ, וע"י הלבושים דתומ"צ מתגלה הטוב האמיתי. והנה הימים נת' הפי' במ"א שהם הלבושים דחו"ב שזהו ימים ל' רבים ב' לבושים דחו"ב, וזהו מי האיש החפץ חיים, חיים נק' החכ"ע כמ"ש והחכמה תחי', ובינה נק' ג"כ חיים כמארז"ל כל הנודר כאלו נודר בחיי המלך, ונתבאר בדרושים דנדרים ששרש הנדרים הוא בבינה, אך זהו כמו שניתנה המצוה לנו. והנה זה הב' לבושים היו אצל אברהם ג"כ כמ"ש ואברהם זקן בא בימים באינון יומין עילאין. אך הנה כתיב יחיינו מיומים וביום השלישי יקימנו ונחי' לפניו, יומים הם אלו הב' לבושים דחו"ב שזה נמשך גם ע"י עבודת אברהם, ביום השלישי הוא יום של מ"ת שע"י התורה ונחיה לפניו, פנימית א"ס (וע' בלק"ת בד"ה יחיינו מיומים). או אפ"ל דיום השלישי קאי על יום דלע"ל. או ג' הימים רומז על ג' בהמ"ק מקדש ראשון ושני והשלישי שיבנה ב"ב, וע"י התורה שנק' טוב נמשך הטוב האמיתי בכל הימים. והענין דהנה כתיב שער החצר הפנימי' הפונה קדים סגור יהי' ששת ימי המעשה וביום השבת יפתח, ואפ"ל שגם ביו"ט שנק' שבת יש הארה מבחי' זו, כי יו"ט נק' ג"כ שבת כמ"ש ממחרת השבת תספרו כו' וזה קאי על יו"ט ש"פ כמארז"ל. וזהו ההפרש בין הימים שהם הלבושים דאברהם להלבושים דתומ"צ, כי מ"ש ואברהם זקן בא בימים היינו ימי עולם, אבל ע"י הלבושים דתומ"צ נמשך ימי קדם, וזהו לטוב לנו כל הימים שיתחבר ימי קדם עם ימות עולם.

והנה איתא בספר הבהיר דוד המלך ע"ה הי' מחבר תורה שלמעלה בהקב"ה, פי' תורה שלמעלה הוא ג"כ המשכות אלא שהמה ע"פ אופן אחר לגמרי ולא נתגלה אלא להאבות, וכאן נת' שהתורה של האבות אינו אלא כמו ריח. אך הענין ששניהם אמת, שהאבות היו מחברים תורה שלמעלה בהקב"ה שהמשכתם הי' כמו בתורה שלמעלה, אמנם רק כמו ריח ולא עצם הדבר, אבל תורה הניתנה לנו ע"י משה מקורה ושרשה הוא הגבה למעלה במל' דא"ס ומקור זה נמשך בתורה שלפנינו בגשמיות נעוץ תחב"ס דוקא (וכמ"ש בלק"ת בביאור דאני ה' אלקיכם דרוש הג' סוף סעי' ד', ובת"א בביאור ע"פ כי אתה נרי יעו"ש).

תרכהובזה יובן שאלת החכם כי ישאלך בנך, כי ישאלך הוא מלשון ויטע אשל שא' במד"ר שאל מה תשאל, והשאלה הוא למה לא די כמו עבודת האבות ויטע אשל כו', ובאה התשובה עבדים היינו לפרעה במצרים והי' חשך גדול וכאשר יצאו מזה החשך נתגלה גילוי אור גדול דתורה בגשמיות דוקא, שע"י השעבוד נעשו כלים לקבל התורה, וזהו מ"ש שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה, אלה תולדות השמים והארץ בהבראם וארז"ל באברהם שהאבות עשו הכנה למ"ת, ואח"כ אלה שמות בנ"י שע"י שעבוד מצרים נעשו כלי לקבל אלה העדות והחוקים, וזהו מי ברא אלה. והנה ע"י התורה דעכשיו יהי' הגילוי לע"ל כמ"ש ונגלה כבוד הוי', וכמו שגלות מצרים הי' הכנה למ"ת כן אריכות זה"ז הוא הכנה שיתגלה לע"ל פנימיות טעמי תורה (ע' בדרוש דכי ישאלך).

בס"ד. ח' ש"פ.

הנחת ראז"ס.