ויסע מלאך האלקים

תרכהויסע מלאך האלקים

ויסע מלאך האלקים ההולך לפני מחנה ישראל וילך מאחריהם, ויסע עמוד הענן מפניהם ויעמוד מאחריהם, ויבוא בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל, ויהי הענן והחשך ויאר את הלילה ולא קרב זה אל זה כל הלילה, ויט משה את ידו על הים ויולך הוי' את הים ברוח קדים עזה כל הלילה וישם את הים לחרבה ויבקעו המים. וצ"ל מאי נפ"מ אם המלאך ועמוד הענן הי' מפניהם או מאחריהם, וגם צ"ל מ"ש ויהי הענן והחשך ויאר כו' וא"כ למה לא קרב זה אל זה, ואם נפרש שלישראל הי' אור ולמצרים חשך הרי כתיב אח"כ ויהי באשמורת הבוקר וישקף הוי' אל מחנה מצרים בעמוד אש וענן. וגם צ"ל מה דאיתא בזהר שהג' פסוקים הם כנגד ג' אבות, ופסוק ויט כנגד יעקב ובזה הפסוק כתיב ויבקעו המים, למה דוקא בזה הפסוק שכנגד יעקב.

והנה בכדי להבין כל זה צריך להקדים הקדמה כללית דהנה איתא בע"ח אור קדמון אע"ג דאיהו אור צח ומצוחצח אוכם הוא קדם עילת העילות, ופי' תרכועילת העילות היינו הארת הקו שלאחר הצמצום, ואור קדמון היינו א"ק הנק' בכללות עולמות אדם דבריאה, ואע"ג דאיהו אור צח ומצוחצח מ"מ לגבי הארת הקו שמאיר בו הוא אוכם, ופי' אוכם הוא ע"ד שרגא בטיהרא, טיהרא היינו תוקף הצהרים ואין ערוך אור הנר לגבי תוקף השמש כמו אופל וחשך לגבי אור הנר בלילה, ואינו כמו המשל המבואר במ"א מנר לגבי אבוקה, כי הנר לגבי אבוקה יש לו איזה ערך והוא מהות אחד אלא שהנר הוא אור קטן והאבוקה הוא אור גדול אבל הכל הוא מהות אחד, אבל אור הנר לגבי אור השמש אין ערוך ואינו ממהותו כלל (ועיין בלק"ת בד"ה שחורה הא' בהג"ה), כן אין ערוך א"ק לגבי הארת הקו ולכן אוכם הוא קדם כו'. אך מה שהוא אוכם הוא דוקא לגבי הקו, אבל לגבי ע"ס וא"א נק' אור צח ומצוחצח. נמצא מובן דכל שהעלול מתקרב לגבי העילה א"א להקרות בשם איזה מהות אור, וכאשר מתרחק העלול מהעילה אז נק' בשם אור.

והנה כתיב ויבדל אלקים בין האור ובין החשך כי הנה מל' דא"ק נעשה עתיק לג"ר דאצי' והוא ע"י פרסא (וכמ"ש בלק"ת בביאור הראשון דכי ביום הזה השני), דבלא פרסא לא הי' אפשר להיות אפי' עתיק לג"ר דאצי', וכן כדי שיהי' המשכת והתגלות הקו ממל' דא"ס הוא ג"כ ע"י פרסא, כמ"ש בריש הורמנתא דמלכא גליף גליפו בטהירו עילאה, טהירו הוא מלשון כעצם השמים לטוהר (ועמ"ש בהוספות ללק"ת בד"ה להבין מ"ש באוצ"ח ובביאור דזאת חוקת התורה, ובבה"ז פ' מקץ בד"ה כד ברא), הוא מל' דא"ס (ועי' בתו"א פ' משפטים בד"ה כמעשה לבנת הספיר שהוא לפי פי' עמק המלך), וגליף גליפו הרי יש איזה שחרות במקום החקיקה, ולכן בכדי שיומשך הארת הקו ממל' דא"ס הוא ע"י פרסא הנק' צמצום, אך מ"ש ויבדל אלקים לא קאי על זה הפרסא כ"א על הפרסא שבא"ק עצמו בין אוכם לאור צח, דאם לא הי' פרסא לא הי' אפשר להקרות בשם אור להיות מקור לע"ס כ"א הי' בטל בתכלית כמו מדריגות אוכם וע"י הפרסא נתהווה בחי' אור דא"ק וזהו מ"ש בזהר יהי אור היינו התהוות אור קדמאה (ועמ"ש בלק"ת פ' מסעי בביאור ענין מוצאיהם).

אך לפי"ז צ"ל מ"ש ויבדל כו' בין האור ובין החשך, הרי החשך הוא בחי' אוכם והאור הוא בחי' אור צח ואין ערוך זה לזה, וה"ל למימר בין החשך ובין האור.

תרכזאך הענין דזהו הכוונה על אור דתיקון שהוא האור דתורה, כי עיקר הכוונה הוא האור דתורה ולאחר הבירור מתעלה לאור הראשון כי נעוץ תחב"ס כמארז"ל נובלות חכמה שלמעלה תורה (ועמ"ש בלק"ת בביאור דאני הוי' אלקיכם השלישי שהוא לפי קבלת האריז"ל במל' דא"ס), וכמ"ש בפרד"ס שהיו"ד יש לו ב' קוצין, ובקוץ התחתון יש בחי' הקוץ העליון (וכמ"ש בתו"א פ' לך לך), ולכן כתיב תחלה בין האור ואח"כ בין החשך. אך כ"ז אינו נוגע לענין קרי"ס דבקרי"ס איתא בזהר מה תצעק אלי בע"ק תליא, אלא בכדי לתרץ הפסוק דויבדל כו'. ומה שנוגע לענין קרי"ס הוא ענין הצמצום הראשון, כי הנה כל הפרסות שאמרנו הוא ע"ד דוגמת סדר השתלשלות, אבל קרי"ס הי' למעלה מהשתלשלות כמ"ש הפך ים ליבשה, ים ויבשה הוא העלם וגילוי, וקרי"ס שנתגלה גילוי ההעלם היינו צמצום הראשון דמל' דא"ס, ועי"ז ניטלו כל הפרסות, כי כאשר נתגלה בחי' שלמעלה מהפרסא נהפך הסדר של ההשתלשלות ונתגלה ההעלם (וכמ"ש בסידור בביאור דששת ימים הא').

ובזה יובן פי' הפסוקים ויסע מלאך האלקים היינו הפרסא, שניטל הפרסא (וע' בבה"ז פ' בשלח בתוספתא דויסע בד"ה צרורא אחרא אית). והכוונה לפני מחנה ישראל בשביל ישראל. והענין דהנה ישראל עלו במחשבה ומחשבה סתם הוא חכ"ע ועלו במחשבה נתבאר בלק"ת בד"ה האזינו הא' ובד"ה יונתי בחגוי ובכ"מ במחה"ק דא"ק, והרי יש פרסא בין א"ק ובין אצי', ובכדי שיהי' הגילוי לישראל לכן ויסע מלאך האלקים וילך מאחריהם, מאחריהם הפי' שיהי' חשך למצרים כמשי"ת. וכמ"כ בפרטיות העולמות הרי מל' דאצי' שהוא כנס"י נעשה עתיק וכתר לבריאה ופרסא מפסקת בין אצי' לבריאה ונק' ג"כ מלאך אלקים, וע"י שנתגלה גילוי העלם הראשון ניטלו כל הפרסות. ויסע עמוד הענן, ענן נק' ג"כ פרסא, והוא כמו המשל ששכל גדול א"א להבינו בלא משל וע"י המשל נתגלה הנמשל, ומ"מ הרי המשל הוא דבר זר מהנמשל והוא מסתיר על עצם השכל שאינו מתגלה כמו שהוא (וע' בסידור ובתו"א בד"ה פתח אליהו), והכוונה דמלאך האלקים וענן הוא אחד אלא שענין הענן הוא דבר אחר שאינו באופן המלאך. ואח"כ כתיב ויבוא בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל, הנה נאמר מתחלה בפסוק מחנה מצרים, והענין כי מצרים ואומה"ע מקבלים מהצמצום הראשון הנק' צמצום ומקו"פ כמארז"ל מ"ט עיזי מסגין ברישא כו' ברישא חשוכא כו' העלם הקדום לגילוי, אך למעלה הוא מקור הגילויים, אבל כאשר נמשך ממנו למטה נעשה תכלית החשך והסתר כמ"ש רם על כל גוים הוי' ששם הוי' מרומם ומנושא מהם, ולכן בקרי"ס אמרו אנוסה מפני בני ישראל כי הוי' נלחם להם.

תרכחויהי הענן והחושך ויאר את הלילה שניטלו כל הפרסות והי' גילוי לישראל, ומ"מ לא קרב זא"ז כל הלילה מפני שעליהם נתגלה החושך דהצמצום שה"ז מ"ש שהעמוד הענן והמלאך אלקים הולך מאחריהם. וזהו ג"כ מ"ש ויהי באשמורת הבקר, בקר הוא כמ"ש הבקר אור, ואז ויהם הוי' את מחנה מצרים שהכוונה הי' בכדי להומם ולאבדם. ואח"כ ויט משה את ידו כו' ויולך הוי' את הים ברוח קדים, קדים הוא כמ"ש שער המקדש החיצון הפונה קדים כו' ויאמר אלי הוי' השער הזה סגור יהי' לא יפתח ואיש לא יבוא בו כי הוי' אלקי ישראל בא בו והי' סגור, והנה הפסוקים האלו הוא תבנית המקדש דלע"ל, ולשון בא בו הוא לשון עבר ג"כ, ופירשו המפרשים דבבית עולמים הי' ג"כ מזה הגילוי, ולכן שער דרומי לא נכנס בו אדם מעולם, והוי' אלקי ישראל בא בו הוא גילוי א"ס עצמותו ומהותו. והנה בקי"ס הי' כל הגילויים דלע"ל לפי שעה. וזהו ויולך ה' כו' ברוח קדים קדמונו של עולם (ועיין בתו"א פ' ויקהל מענין קדים, ובלק"ת בביאור דוארשתיך ובד"ה והי' מידי חודש), ואז ויבקעו המים שנתבקע החשך והעלם הראשון. ובזה מתורצים הב' קושיות הראשונות, מאי נפ"מ אם עמוד הענן והמלאך מלפניהם או מאחריהם, דנפ"מ בזה שעי"ז נתגלה גילוי העלם הראשון לישראל, ולמצרים הי' חשך, ובזה מתורץ גם הקושי' השני' למה לא קרב זה אל זה כל הלילה.

ובכדי להבין הקושי' השלישית צ"ל מה דאיתא בזהר שהג' פסוקים הם ישר והפוך וישר, ישר מסט' דאברהם פסוק ויסע חסד, הפוך מסט' דיצחק גבו', ישר מסט' דיעקב ת"ת קו האמצעי. וצ"ל הלא ויט שכנגד יעקב הוא ת"ת הי' צ"ל ישר והפוך, ותירץ בזהר שקו האמצעי התגלותו הוא חסד ובפנימיותו הוא גבורה ולכן הוא ישר מפני שעיקר התגלותו הוא חסד, ומפני שיעקב הי' מרכבה לת"ת ות"ת כלול מב' בחי' חו"ג, לכן הי' קרי"ס בזכות יעקב, כי בקרי"ס הי' ב' דברים הצלת ישראל וטביעת המצרים לכן הי' דוקא ע"י קו אמצעי, וכמו מכת בכורות הי' בחצות דוקא כי ב' חצאי הלילה הם ב' בחי' שבמל' כמ"ש מלך במשפט יעמיד ארץ וכתיב והוכן בחסד כסא, וחצות הלילה מחבר ב' הבחי' מפני שיש בו גילוי גדול כי בחציו מאיר א"ס ע"כ יש בכחו לחבר ב' הבחי', ולכן הי' דוקא בחצות לילה להציל לישראל ולהרוג למצרים, וע"ד דוגמא מה שביקש משה ונפלינו אני ועמך שאפי' מבחי' פלא העליון יומשך לישראל דוקא (כמ"ש בלק"ת בד"ה להבין מ"ש בהגדה מצה זו), וכמו שארז"ל נושא עון למי שעובר על פשע. אך הוא רק ע"ד דוגמא תרכטלקרי"ס, כי בקרי"ס הי' גילוי גבוה אשר אין שייך שם כלל העלאת מ"ן כמ"ש מה תצעק אלי לא תתערון מידי ואיתא בזהר בעתיקא תליא, וזהו מ"ש ויבקעו המים כי יעקב הוא אותיות יבקע כמ"ש אז יבקע כשחר אורך, כי יעקב בוקע בחי' ישת חושך סתרו שבא"ס ועי"ז נעשה קרי"ס (כמ"ש בלק"ת פ' צו בד"ה להבין ענין משמח חו"כ, וע' בסידור בשער הסוכות בד"ה יעקב אמר). והנה כתיב הפך ים ליבשה בנהר יעברו ברגל שם נשמחה בו, הפך ים כו' הוא קרי"ס, בנהר יעברו ברגל קאי על לע"ל, ושם נשמחה בו קאי על ב' הגילויים דקי"ס ודלע"ל, ובו הוא גילוי א"ס עצמותו ומהותו כמ"ש הוי' אלקי ישראל בא בו. וכמו שבקרי"ס כתיב ויט משה את ידו כו', כמ"כ לע"ל כתיב והניף ידו על הנהר, נהר הוא בינה השגה, שבכדי לבוא לגילוי א"ס שלמעלה מהשגה צ"ל הנפה על השגה היינו ביטול השגה ועי"ז יהי' גילוי א"ס עצמותו ומהותו.